שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

אכילה לפני התקיעות

תקציר השיעור

א. בקהילות ישראל יש מנהגים שונים בענין האכילה לפני התקיעות:

• יש הנמנעים לחלוטין מכל טעימה לפני התקיעות.

• יש המקפידים לשתות או "לטעום" מיני מזונות בשיעור פחות מכביצה בלבד, ויש האוכלים לפני התקיעות ללא כל הגבלה. 

• חלק מהטועמים לפני התקיעות מקפידים לקדש על היין מקודם לכן, ויש שאוכלים עוגות ושותים קפה ללא קידוש.

ב. וצ"ב על מה מסתמכים המקילים לאכול לפני התקיעות, והרי הלכה פסוקה בשו"ע שאין לאכול לפני קיום מצוות [קריאת שמע ותפילה, נטילת לולב, קריאת המגילה ובדיקת חמץ] - ומדוע מותר לאכול לפני קיום מצות התקיעה בשופר.

ג. עוד יש לעיין ביסוד ההיתר לאכול לפני התקיעות במקום חולי או חולשה, האם הוא בגדר "הותרה" או "דחויה", והנפק"מ בזה.

ד. כמו כן צ"ב האם יש הבדל בין אכילה לפני התקיעות כאשר מקדש בביתו, לבין קידוש ואכילה במקום שבו מתפללים.

ה. רבי עקיבא אייגר ובית דינו פסקו בעת מגיפת החולירע בפוזנא, ש"כל מי שמרגיש עצמו בחולשה כלשהיא, ילך לביתו, יקדש ויסעד בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד", וצ"ב האם ראוי להסתמך על עצה זו למעשה.

ו. ובבירור טעם הנוהגים לאכול לפני התקיעות ללא קידוש, יש להבין מדוע אינם מקדימים קידוש לאכילתם [וצ"ב האם חיוב קידוש בשבת ויום טוב חל מיד לאחר תפילת שחרית, או רק לאחר מוסף].

ז. עוד צ"ב האם דינן של הנשים שונה מאנשים בנדון האכילה לפני התקיעות.

ח. וכן יש לעיין האם בראש השנה שחל בשבת, יש איסור לאכול לפני תפילת מוסף.

ט. סיכום דיני אכילה ושתיה וחיוב קידוש קודם תקיעת שופר.

 

בקהילות ישראל יש מנהגים שונים בענין האכילה לפני התקיעות:

יש הנמנעים לחלוטין מכל טעימה לפני התקיעות. יש המקפידים לשתות או "לטעום" מיני מזונות בלבד, ולעומתם, יש האוכלים לפני התקיעות ללא כל הגבלה. 

חלק מהטועמים לפני התקיעות מקפידים לקדש על היין מקודם לכן, ויש שאוכלים עוגות ושותים קפה לאחר תפילת שחרית ללא קידוש.

שינוי המנהגים מן הקצה אל הקצה אומר דרשני, ולהלן נברר כל מנהג וטעמו, ולשם כך יש להבין:

[א] המנהג לאכול לאחר תפילת שחרית, טעון ביאור, מדוע אין לאסור לאכול לפני התקיעות, כשם שמצינו שאסור לאכול לפני קיום מצוות [כפי שיבואר להלן].

[ג] ובטעם הנוהגים לאכול לפני התקיעות ללא קידוש, צ"ב מדוע אינם מקדימים קידוש לאכילתם.

כמו כן צ"ב האם יש הבדל בין אכילה לפני התקיעות כאשר מקדש בביתו, לבין קידוש ואכילה במקום שבו מתפללים.

 א. אכילה לפני קיום מצוות

במסכת שבת שנינו במשנה [1] "לא ישב אדם לפני הַסַּפָּר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יכנס אדם למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדין". ופירש רע"ב שהאיסור הוא "שמא ימשך בסעודה". ומבואר כי חששו חז"ל שאם אדם יאכל קודם תפילת המנחה, הוא עלול "להימשך" אחר האכילה עד שישכח מלהתפלל, ולכן אסור להתחיל לאכול לפני תפילת המנחה. ואיסור זה אינו רק בהגיע זמן התפילה, אלא עוד קודם שהגיע זמן התפילה, וכפי שנפסק להלכה בשו"ע [2] או"ח סי' רלב סע' ב) "ולא יכנס למרחץ ולא לבורסקי ולא לדין ולא לאכול אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה". וכן פסק השו"ע בהלכות קריאת שמע של ערבית [3] "אסור להתחיל לאכול חצי שעה סמוך לזמן קריאת שמע של ערבית". וכתב המשנה ברורה (ס"ק טז) "והטעם, שמא ימשך בסעודתו ופעמים ישתקע על ידי זה גם בשינה וישכח לקרות שמע. ואפילו לאכול קמעא אסור".

וכן נפסק בשו"ע בהלכות פסח [3] בדיני בדיקת חמץ: "יזהר כל אדם שלא יתחיל בשום מלאכה ולא יאכל". וכתב המשנה ברורה (ס"ק ה) "ואפילו חצי שעה שקודם הזמן אסור, דלמא אתי לאמשוכי".

מקור נוסף בגמרא לאיסור לאכול לפני קיום מצוה מובא בסוגיא במסכת סוכה [1], ונפסק בשו"ע בהלכות לולב [3] "אסור לאכול קודם שיטלנו". ובהלכות מגילה פסק הרמ"א [3] "אסור לאכול קודם שישמע קריאת המגילה, אפילו התענית קשה עליו".

ומתבאר כי אסרו חכמים לאכול לפני כל מצוה שיש זמן מוגבל לקיומה, שמא ישקע בסעודתו, ויחמיץ את קיומה.

ולפי זה, לכאורה הוא הדין לפני קיום מצות תקיעת שופר, יש לאסור לאכול, שמא ישקע בסעודתו ויחמיץ את קיום המצוה בזמנה. וכן מפורש בדברי הריטב"א בסוכה [1] שאם כבר התחיל לאכול לפני קיום מצות לולב ושופר, מחוייב להפסיק אכילתו כדי לקיים המצוה. ומשמע שבוודאי אם לא התחיל לאכול, אסור לאכול לפני שקיים מצות שופר.

דא עקא, לדברי הריטב"א לא מצאנו חבר בדברי הראשונים, ומרן השו"ע והרמ"א ונושאי כליהם הט"ז המג"א, לא הזכירו מאומה שיש איסור לאכול לפני התקיעות [וכפי שציין בכף החיים [4] ומחמת דיוק זה התיר אכילת ארעי קודם התקיעות] - ויש להבין מהי הסיבה שנוכל להתיר לאכול לפני קיום מצות התקיעה בשופר.

 ב. האוסרים אכילה לפני התקיעות

למרות שמרן השו"ע והרמ"א ונושאי כליהם לא אסרו לאכול לפני התקיעות, אך איסור זה מובא בדברי הפוסקים:

על דברי הרמ"א בהלכות מגילה [3] "אסור לאכול קודם שישמע קריאת המגילה", הביא המג"א (ס"ק ז) את דברי התוספתא [1] המשווה את קיום מצות תקיעת השופר לקיום מצוות נטילת לולב וקריאת המגילה, לענין החיוב להפסיק אכילתו כדי לקיים המצוה, וכל שכן שלא התחיל לאכול לפני קיום המצות, וכן נקט המשנה ברורה שם.

בשערי תשובה [4]  מפורש שיש להימנע לחלוטין מלאכול עד שישמע את תקיעת שופר, ואפילו עד לאחר חצות היום, אלא אם כן "קשה עליו התענית הרבה". וכן פסק למעשה במטה אפרים [4] והביא שכן נקט להלכה הבית מאיר [אמנם הבית מאיר אסר "טעימה" ביום הראשון של ראש השנה בלבד, שאז קיום מצות תקיעת השופר מהתורה.  ואילו בשערי תשובה והמטה אפרים לא חילקו בזה. ועי' גם בדברי הגרש"ז אויערבך המובאים בספר הליכות שלמה [9] שגם כן חילק בזה].

ובחזון עובדיה הביא הגר"ע יוסף [11] כי "מנהג הספרדים שלא טועמים כלל קודם התקיעות עד סיום כל התפילה" [ובמועדים וזמנים [8] כתב בשם החזון איש לאסור אכילה לפני התקיעות מחשש שהכהנים ישתו יין ויתבטלו מנשיאת כפים].

 ג. "טעימה" לפני קיום מצוות ולפני התקיעות

בספר פסקים ותקנות לרבי עקיבא אייגר [5] מובא כי בעת שהיתה מגיפת החולירע בפוזנא בשנת תקצ"ב, הוצרכו רבי עקיבא אייגר ובית דינו לתקן תקנה להתיר "טעימה בעלמא" לפני התקיעות. ומשמע מדבריהם שאילולא זה, אין כל היתר גם "לטעום בעלמא" לפני התקיעות [וראה במש"כ בפסקי תשובות [11] הערה 10) כי ראוי להתעורר מכך, שגם בשעה שהשתוללה המגיפה והפילה חללים רבים, לא הקילו לקדש ולאכול לפני התקיעה אלא לטעום בלבד, והחי יתן אל לבו].

וכן מתבאר בשו"ת בשמים ראש [1] אשר יש המייחסים אותו לרא"ש) שאין איסור "טעימה" לפני קיום מצות נטילת לולב. וההסבר לכך, כי החשש שמא האדם יאריך בסעודתו וישכח מלקיים את המצוה בזמנה, קיים רק ב"אכילה" של סעודה, ולא ב"טעימה" שאינה נמשכת זמן רב. יחד עם זאת, הבשמים ראש סייג את ההיתר "לטעום" לפני קיום מצוה רק לאנשים "חלושים", שיקשה להם מלהימנע מאכילה עד לסיום התפילה. ומשמע כי מי שאינו חלוש לא יכול להסתמך על ההיתר "לטעום" לפני קיום מצוות התלויות בזמן. וכן מתבאר בדברי המג"א בהלכות מגילה [3] שלא התירו "טעימה" לפני קיום מצוות, אלא לצורך גדול. וכן פסקו המטה אפרים [4] והכף החיים [4]. לענין שופר. וכן מובא בשם הגרש"ז אויערבך בספר הליכות שלמה [9], וכן נראה שנקט לדינא הגרי"ש אלישיב בקובץ תשובות [7].

אולם בדברי המועדים וזמנים [8] מבואר כי ההיתר לטעום לפני התקיעות נאמר לכל הציבור, וגם לא למי שאין לבו חלש באופן מיוחד, הואיל והאיסור לאכול לפני התקיעות נובע מחמת החשש שמא ימשיך בסעודתו וישכח מלקיים את המצוה בזמנה, וחשש זה קיים אינו שייך ב"טעימה" שאינה נמשכת זמן רב, ולפיכך אין איסור בטעימה, לכל אדם, ללא יוצאים מן הכלל [וכן מבואר בציץ אליעזר [6] שיש יותר סברא להתיר טעימה לפני התקיעות מאשר טעימה לפני נטילת לולב, כי תקיעת שופר נעשית בציבור, ואין חשש שמא כתוצאה מהאכילה ישכחו הציבור ממצות תקיעת השופר].

ומבואר בדברי הפוסקים כי טעם הקולא נובע מהמנהג הרווח היום להאריך בתפילה, וכן נהוג בישיבות, כמובא בקובץ תשובות [7]. ובתשובות והנהגות [8] ח"ה סימן קעט) כתב כי הנהגה זו נתייסדה ע"י רבי ישראל סלנטר.

 ד. הטעמים להתיר אכילה לפני תקיעות

אמנם מצינו בדברי הפוסקים נימוקים אחרים להתיר גם אכילה לפני התקיעות, כדלהלן.

[א] ברבים אין חשש שיאכלו וישכחו מלקיים את המצוה - יעו' בספר שמירת שבת כהלכתה [9] הערה נב) בשם הגרש"ז אויערבך. ובשו"ת התעוררות תשובה [5] הזכיר סברא זו והביא לה שני ראיות, יעו' בדבריו.

[ב] יש זמן וסדר קבוע לתפילה ואין חשש שיאכלו וישכחו מקיום המצוה - יעו' בדברי הגרש"ז אויערבך  בתיקונים ומילואים לספר שמירת שבת כהלכתה [9] וציין למבואר בשער הציון בסימן רל"ה [3]. וכן כתב במועדים וזמנים [8] "כיון שעוסק בסדר היום אין לחוש בזה שישכח לגמור חיובו" [והביא ראיה מדברי התוספות בסוכה [1] ד"ה מפסיקים].

[ג] מחמת "אימת הדין" - יעו' בשו"ת התעוררות תשובה (סימן שעד).

הנפקא מינה בין הטעמים היא בנדון אכילה לפני התקיעות כאשר מקדש בביתו. סברת הגרש"ז אויערבך וההתעוררות בתשובה, שיזכירו אחד לשני היא כמובן רק בציבור שמקדשים ואוכלים ביחד בבית הכנסת שבו מתפללים ותוקעים בשופר, וכמפורש בשו"ת תשובות והנהגות [8] ח"ד סימן קלז; ח"ה סימן קעט). אולם הטעמים להתיר אכילה לפני תקיעות בגלל שיש זמן קבוע לתפילה, או מחמת "אימת הדין", שייכים גם ביחיד המקדש בביתו.

 אכילה בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמומד

ה. רבי עקיבא אייגר ובית דינו תיקנו ש"כל מי שמרגיש עצמו בחולשה כלשהיא, ילך לביתו, יקדש ויסעד בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד". ובספר הליכות שלמה [9] מובא מנהגו של הגרש"ז אויערבך:  "בשנים שהיה קשה לרבינו שלא לאכול עד אחר גמר התפילה, קידש ביום שני של ראש השנה לאחר תקיעות דמיושב, ושב למנין אחר בעמדם לפני התחלת התקיעות דמיושב. והורה לעושים כן לכוון בפעם הראשונה בשעת שמיעת הברכה לצאת ידי חובת תקיעות דמיושב, ובברכה ששומעים בפעם השנית יכוונו לצאת ידי חובת תקיעות דמעומד". אולם כבר העירו שם (ארחות הלכה, הערה 10) כי הגרש"ז אמר "שאין להנהיג כן לכתחילה, כי לא ידע הציבור להיזהר בדבר כהוגן".

ועי' במקראי קודש [7] במה שדן על פי המתבאר מתקנת רעק"א ובית דינו, האם ההיתר לאכול לפני התקיעות במקום חולי או חולשה הוא בגדר "הותרה" או "דחויה".

*    *    *

ו. חיוב קידוש - לפני תפילת מוסף או לאחריה

לאור שיטות הפוסקים והמנהגים בדין "טעימה" ו"אכילה" לפני התקיעות בראש השנה, לכאורה הדין נותן שיש צורך לעשות קידוש קודם לכן. ויש לעיין בזה בהקדם דברי הפוסקים בגדר חיוב הקידוש בשבת ויום טוב, האם חיוב הקידוש חל מייד לאחר תפילת שחרית, או רק  לאחר תפילת מוסף, כדלהלן.

במסכת ברכות [1] נתבאר האיסור לאכול לפני התפילה, אשר נפסק להלכה בשו"ע [2]. ובדברי המשנה ברורה (ס"ק כג) מפורש שחיוב הקידוש לא חל לפני תפילת שחרית בשבת ויום טוב, וציין המשנה ברורה לדבריו בהלכות שבת [4] שחיוב הקידוש חל לפני תפילת המוסף. ולפי זה, הטועמים לאחר תפילת שחרית, מחוייבים לעשות מקודם לכן קידוש, ומפורש בדברי המטה אפרים [4] ובתקנת רבי עקיבא אייגר [5].

ובטעם הנוהגים לטעום או לאכול לפני התקיעות ללא קידוש, הביא בספר מנהג ישראל תורה 10) שאולי הם מסתמכים על דעת הפוסקים שחיוב הקידוש חל רק לאחר תפילת מוסף. אולם תמה על זה: "דמהיכי תיתי להקל יותר בראש השנה, הרי איפכא קי"ל בשו"ע דבעשרת ימי תשובה יזהר יותר מכל השנה, וכל שכן בראש השנה".

עוד כתב במנהג ישראל תורה בשם שו"ת בית ישראל כי יתכן שגם לדעת המג"א והמשנה ברורה שחיוב הקידוש חל מייד לאחר תפילת שחרית, בראש השנה, בגלל החיוב לתקוע בשופר, שבעיקרו שייך לתפילת שחרית, נחשבת כל התפילה - עד סוף תפילת מוסף, כתפילת שחרית. וממילא, כשם שבכל השנה חל חיוב הקידוש לאחר תפילת שחרית, גם בראש השנה חל חיוב התפילה לאחר תפילת שחרית, המסתיימת בסוף תפילת מוסף.

 עוד כתב במנהג ישראל תורה בשם קצה המטה על המטה אפרים [4] שכאמור, חיוב קידוש חל רק כאשר מותר לאכול, ואז יש חיוב לקדש לפני הסעודה. ומשום כך לפני תפילת שחרית אין חיוב קידוש, כי בלאו הכי אסור לאכול לפני התפילה. ורק כשהסתיימה התפילה ורשאי לאכול, חל עליו החיוב לקדש לפני סעודתו. ואם כן, בראש השנה שגם לאחר סיום תפילת שחרית עדיין אסור לאכול, כי עוד לא קיימו את מצות התקיעה בשופר [כמבואר לעיל שאסור לאכול לפני קיום מצוות] - אין חיוב קידוש עד לאחר סיום תפילת מוסף [סברא זו מוזכרת גם בשו"ת בית יצחק, ועי' במה שדן בזה המגיה בספר פסקים ותקנות רעק"א [5] ובשמירת שבת כהלכתה [9] הערה נב].

סיכום דיני אכילה ושתיה וחיוב קידוש קודם תקיעת שופר - פסקי תשובות [11].

*    *    *

ז.  אכילה לפני מוסף בראש השנה שחל בשבת

בשו"ת תשובות והנהגות [8] או"ח ח"ה סימן קעט) מבואר כי אמירת סדר "מלכויות זכרונות ושופרות" במקום קיום מצות התקיעות בשבת, נחשבת כקיום מצוה [כי יש לזה אסמכתא מהתורה]. ולכן גם בראש השנה שחל בשבת שאין תקיעות שופר בפועל, עדיין יש לאסור לאכול לפני קיום מצות אמירת "מלכויות זכרונות ושופרות", כשם שאסור לאכול לפני קיום מצות תקיעה בשופר. ועי' במה שדן בדבריו בספר רץ כצבי [13].

ח. אכילה לפני תקיעות לנשים - רץ כצבי [13]. 

ט. אכילה לפני תפילת שחרית בראש השנה - רץ כצבי [13].

וְיַעֲלוּ תְּקִיעוֹת אֵלּוּ לְעוֹרֵר רַחֲמֶיךָ. וּבְכֵן יִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעַסְךָ וְיָגֹלּוּ רַחֲמֶיךָ עַל מִדּוֹתֶיךָ וּתְרַחֵם עַל בָּנֶיךָ, וַהֲפֹךְ לָהֶם עַל יְדֵי תְּקִיעוֹת אֵלּוּ מִדַּת הַדִּין הֶחָזָק לְמִדַּת הַחֶסֶד וּלְמִדַּת הָרַחֲמִים. וְתִכָּנֵס לָנוּ לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין. וּסְתֹם וַחֲתֹם פִּי שָׂטָן וְאַל יַשְׂטִין עָלֵינוּ. וּכְתֹב לְחַיִּים טוֹבִים כָּל בְּנֵי בֵיתֵנוּ, אָמֵן וְכֵן יְהִי רָצוֹן. 

[תפילה לתוקע קודם התקיעות]

 

[*] מבוסס על שיעורו של צבי רייזמן, המתפרסם באתר הבית של תכנית הלימוד עולמות, במדור רץ כצבי / בירורי הלכה / אלול ראש השנה.

חיוב קידוש לפני מוסף

יש בידי מכתב מידידי אחד מראשי הכולל אודות שתיה בלא קידוש לפני מוסף, ואני חושב שיתבררו הרבה פרטים גם לענין אכילה לפני התקיעות. (קבלתי רשות לפרסם המכתב).

לכבוד הרה"ג וכו'

אודות מה שדברנו אתמול בשבת שכל מנהג יש לו מקור אברר לך בכמה דברים.

המנהג השני שיש מקומות שקובעים ללמוד לאחר תפלת שחרית בשבת, לפני קריאת התורה, ושותים תה או קפה, ואין מקפידין שלא לשתות לפני קידוש. לכאורה ע"פ פשטות כיון דמחמירין בקידוש דיום כלילה, א"כ לכאורה כמו שבלילה אסור לשתות אפי' מים לפני קידוש, הו"ל למיסר. אלא דצל"ע מה דין לפני מוסף אם הוי זמן קידוש ואסור לאכול קודם או לא. וגם צריך לברר אם האיסור דלאכול לפני קידוש יום הוי כאיסור דלילה לגמרי או דקיל יותר. ועוד צריך לברר אם שתיה היא יותר קיל מאכילה או לא.

קודם צריך לברר איסור אכילה לפני קידוש, בקיצור. בלילה לכו"ע אסור לאכול לפני קידוש. ולפני קידוש דיום הוא מחלוקת הרמב"ם אוסר והראב"ד בהשגות פכ"ט ה"י, ס"ל דבשחרית אין איסור טעימה כלל לפני קידוש. והר"ן בפסחים כב. אחרי שכתב דקידוש דיום הוי רק זכר לקידוש דלילה, כתב כיון דתקנוהו רבנן כעין קידוש, אפשר שאף ביום אסור לטעום קודם שיקדש וכו', כקידוש של לילה וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפכ"ט מהלכות שבת, אבל הראב"ד ז"ל השיגו ואמר דכיון דהאי קידושא מדרבנן בעלמא הוא, מותר לטעום קודם שיקדש ולא אסרו אלא לקידוש של לילה עכ"ל. ולכאורה מדהביא הראב"ד באחרונה וגם כתבו בלשון "אבל", משמע דהכי ס"ל. וכיון דהר"ן דהוא בתרא ס"ל הכי, הוי לן לפסוק כמותו. וכן פסק גם המאירי בפסחים שם כהראב"ד. אלא דגם הרא"ש ס"ל דאסור כהרמב"ם לטעום גם ביום, וכ"כ הטור סי' רפט, ובב"י הביא שם כן גם בשם ההגהות והרה"מ. וכן פסק בפשטות בשו"ע סי' רפט ס"א, לאסור טעימה ביום [אחרי מוסף] לפני קידוש בלא מחלוקת, וכן נקטו האחרונים.

וצריך לברר טעם איסור האכילה, דבלילה הטעם דשבת קבעה נפשה, שמשנתקדש קובעת לקידוש, וא"כ אסור לאכול עד שיקדש, וזמנה מיד כשנכנס שבת חייב בקידוש ואסור לאכול בלא קידוש, ואפי' שעדיין אינו זמן סעודה [ולכאורה אינו זמן קידוש, דאין קידוש אלא במקום סעודה] כגון לפני מעריב, שאין יכול לאכול עדיין לפני ק"ש, אפ"ה אסור לטעום כלום קודם שיקדש, וזה בלילה, אבל ביום ודאי אין היום גורם לקידוש, שיהיה אסור לאכול לפני הקידוש, דלכו"ע לפני שחרית אין איסור אכילה, רק מטעם ואותי השלכת וכו' ככל יום חול, [חוץ מכמה פוסקים המובא בב"י סי' פט שנדחו לגמרי מהלכה], וגם אין זמן קבוע לחיוב זמן קידוש, אלא תלוי בזמן אכילה, או בזמן שמותר לאכול, וזה מחלוקת, המחבר ודעימיה סברי דאסור לאכול סעודה עד אחרי מוסף, והב"ח ודעימיה מתירים מעיקר הדין, אלא שהמנהג לא לאכול. [אלא שעדיין י"ל גם להב"ח כיון שאין המנהג לאכול, ותלוי בכל אדם לפי זמן שהוא גומר להתפלל מוסף, שאז זמן סעודתו, ורק אז נתחייב בקידוש לגבי לאסור בשתיה. ופשטות זמן סעודה לכל אדם הוא אחרי מוסף, שאין הולכים לאכול כלל לפני מוסף].

ובשו"ע סי' רפ"ו ס"ג כתב מותר לטעום קודם תפלת המוספין דהיינו פירות או פת מועט, אפי' טעימה שיש בה סעודת הלב, אבל סעודה אסור. ופשטות מדלא פירש היינו בלא קידוש, וכן מפורש בפרישה סי' פט סק"ו, וכ"כ בפירוש העטרת זקנים והבאר היטב סי' פ"ט בשם מהרש"ל, שא"צ לקדש לטעימה שלפני מוסף. והטעם כיון שבשו"ע מפורש שעדיין אינו זמן סעודה עד אחרי מוסף, כיון שאסור לאכול לפני מוסף, לא חל עליו חיוב קידוש, דאין חייב בקידוש רק בזמן סעודה דאין קידוש אלא במקום סעודה, [או אוכל סעודה גמור כגון באדם חלש, אפי' לפני זמן סעודה]. וכן משמע פשטות לשון הב"י כיון שלא פירש. וכן מביא האליהו רבא רפ"ו סק"ט בשם הנחלת צבי סי' רפ"ט, דלא חל חיוב קידוש לפני מוסף. [ובא"ר סק"י הביא מצדה לדרך כהמחבר דאסור לאכול לפני מוסף]. ולפ"ז כל הסוברים דאסור לאכול סעודה גמורה לפני מוסף, ס"ל דלא הוי זמן קידוש כלל.

אלא שהב"ח והמג"א שם חולקים על המחבר, וס"ל דמותר לאכול סעודה לפני מוסף, וכיון דהוא זמן סעודה, ס"ל דצריך גם לקדש, [כדמשמע דהיינו טעמם, מדהקדימו לחלוק על המחבר מה שאוסר סעודה, וסברי דאינו איסור רק מנהג שאינו זמן סעודה, משמע דהא בהא תלוי]. ובספר תוס' שבת הביא המג"א, וכתב עליו דהעטרת זקנים בסי' פט מתיר לטעום קודם מוסף בלא קידוש. והט"ז מקיים דברי המחבר דאסור לאכול, ומסתברא כיון דאסור לאכול סעודה אינו עדיין זמן קידוש, ומה שמותר לטעום היינו בלא קידוש. ובלבוש גם אסר לאכול סעודה לפני מוסף. ולכאורה לפמ"ש, כל האוסרים סעודה לפני מוסף א"כ אינו זמן קידוש וא"צ לקדש כדי לטעום.

והא"ר סק"ט כתב דלמי שחלש לבו ואין לו יין ופת, יסמוך על הראב"ד, או יסמוך על הנחלת צבי, ויאכל בלא קידוש. ומשמע מלשונו דכל סברא לחוד הוי טעם מספיק כדי לטעום פירות, ולא משום צירוף. וצל"ע במה מיירי אם באין לו יין כלל גם אחרי מוסף, הלא מפורש בב"י סי' רפט שיאכל בלא קידוש, אלא ודאי מיירי ביש לו, אלא שאינו לפניו, כגון שהוא בביהמ"ד והיין והפת בביתו, ואין מצריכין אותו להטריח עצמו לילך לביתו לקדש. ופשוט דאין זה שעת הדחק גמור, ורק משום טירחא לחוד, סומך עצמו על הנחלת צבי. [ולכאורה לא ראה המהרש"ל דס"ל דלפני מוסף לא הוי זמן קידוש, דאם היה רואהו היה מביאו, דהוא אילן גדול יותר מהנחלת צבי, ואולי היה רואהו היה פוסק כמותו אפי' לכתחלה. ואולי מ"ש הא"ר לקדש היינו רק מספק, דמה יחסר אם מברך בפה"ג על יין, ולא החליט בודאי כהב"ח והמג"א, ויש לדחות].

ובאגרות הרמ"ז סי' ג' [מובא גם בשו"ת הרמ"ז סי' נט אלא דהתם איכא חסרון הניכר] כתב, דטעימה בין יוצר למוסף פשיטא לי דמותר, דאכתי לא מטא זמניה דקידושא רבא. ובעקרי הד"ט סי' יג אות ג הביא מרב א' שכתב לו דרבו הפוטרים לקדש כדי לאכול, דכל מאן דסבר דאין לקבוע סעודה אז, א"כ לא חל עליו חובת קידוש, וחד מרבנן שדר פסק לאביו שאין לקדש, והביא העדאת עדות משלוחי א"י, שבכל א"י נוהגים שלא לקדש, ושכן עשה מעשה מהר"א סג"ל אחי טוב שלו, ששתו קאוי ומיני מתיקה בלא קידוש, ומאן דבעי להחמיר ולקדש אינו אלא הדיוטות.

בקיצור: המהרש"ל, הפרישה, העטרת זקנים, הנחלת צבי, הרמ"ז, התוס' שבת, הבאר היטב, ועיקרי הד"ט, כולם כותבים בפירוש דלפני מוסף עדיין אינו זמן קידוש, ומותר גם לטעום בלא קידוש. [וכן משמע מהמחבר שמותר לטעום בלא קידוש מדסתם, וכן משמע מהלבוש, והט"ז, ומסתברא דטעמם כיון דסברי דאסור לאכול סעודה אינו זמן קידוש. וכן להשאגת אריה סי' יט שחלק על המג"א ואוסר סעודה לפני מוסף]. ואולי אע"ג דאיכא הרבה פוסקים, הראויים לסמוך עליהם אפי' באיסור דאורייתא ושלא בשעת הדחק, המתירים לאכול לפני מוסף, וגם שהוא דרבנן, וקיל יותר מדרבנן, דאינו אלא זכר לקידוש דלילה, [עי' בגנת ורדים כלל ג' סי' יב דבקידוש דיום מקילים הרבה והמיקל לא הפסיד]. ועוד דאפי' בלילה איסור אכילה לפני קידוש דרבנן לכו"ע, והוי ליה כתרי דרבנן, אפ"ה כיון דהב"ח והמג"א אוסרים, א"כ לענין טעימת אוכל בלא חליש לביה, או אפי' חליש ליביה ויש לו יין לפניו, אולי יש להחמיר כמותם, וכמ"ש הא"ר, ולכאורה כן הוא מנהג העולם להחמיר באכילה. ונשאר לברר לענין שתיה.

ודין איסור שתיה לפני קידוש. בלילה מבואר בסי' רע"א, וז"ל הב"י שם, איכא מאן דאמר בפסחים קו: טעם אינו מקדש, ואע"ג דאסיקנא טעם מקדש, מכל מקום משמע דלכתחלה אסור לטעום, מדלא אמרינן טועם ואחר כך מקדש, ואמרינן נמי התם קה. דשבת קבעה נפשה, כלומר קובעת לקידוש, שאסור לטעום עד שיקדש, וגם כן מתבאר מדין שאחר זה, וכן כתב הרמב"ם בפרק כ"ט ה"ה. וכתב שם הרב המגיד שנראה מדבריו שמותר לשתות מים קודם קידוש, כמו קודם הבדלה אבל הרשב"א [ח"ג סי' רסד] אוסר, והביא ראיה מהירושלמי וכן נהגו ע"כ. וכן כתבו שם הגהות  בשם הר"מ, וזה דעת הטור שאסר לשתות אפילו מים ע"כ. ובב"י בסי' פט כתבו בלשון רבים, שיש פוסקים שמתירים לשתות מים קודם קידוש. ובלילה למעשה נקטינן כמנהג הרה"מ לאיסור, שלא לשתות לפני קידוש, אלא שאין שטת המתירים דחוי, שהב"י בסי' פט מצרף שיטת המתירים להתיר לשתות לפני התפלה.

וכיון דאיכא שטה שאינו דחוי דשתיה קיל מאכילה, א"כ פשטות לגבי שתיה בלא קידוש לפני מוסף, אין לחשוש להב"ח והמג"א, אפי' בלא חליש לביה שגם הב"ח והמג"א לא כתבו חיוב קידוש רק כדי לטעום, אבל לשתות לפני קידוש לא גילו כלל דעתם. וכיון שהרב המגיד המובא בב"י סי' רע"א סבר שלהרמב"ם גם בלילה אין איסור רק לאכול, אבל לשתות מותר לפני קידוש, וכ"כ הב"י בסי' פט שיש פוסקים שמתירים לשתות מים קודם קידוש, כמו שיתבאר בסימן רע"א עכ"ל. [מצרף דעה זו לטעם להתיר לשתות לפני התפלה בשבת בלא קידוש, אפי' להפוסקים דס"ל דאז כבר זמן קידוש ובזה כו"ע מקילים]. ולהראב"ד וסיעתו ביום ליכא איסור כלל אפי' לאכול לפני קידוש, ומביאו הר"ן בפסחים, ומשמע מדבריו דס"ל כן ולא כהרמב"ם כיון שמביאו באחרונה, והמג"א סמך עליו בשעת הדחק בסי' רפט, וכן בסי' רסט כתב דלכן מותר ליתן לקטן לאכול לפני קידוש שהראב"ד מתיר, וכן מצרפו הא"ר בסי' רפט בלבו חלש, הבו דלא לוסיף עליה להחמיר בקידוש דיום, שהוא ודאי דרבנן וקיל יותר, דלא הוי רק משום שינוי ולא תיקנו עליו ברכה מיוחדת. ופשוט דלא נחמיר ג' חומרות, גם שלא לאכול דלא כהראב"ד ודעימיה, וגם לא לשתות דלא כהרמב"ם ודעימיה, גם לפני מוסף דלא כהמהרש"ל ודעימיה. וזהו היתר ברור ואינו דוחק, ולכן מי שרוצה ללמוד לפני מוסף, וע"י שישתה יוכל ללמוד בקל יותר, ודאי אסור לו לימנע משום עונג שבת וביטול תורה.

אלא שלהוסיף לאכול שוקלד למתק השתיה, אע"פ דהמיקל יש לו על מי לסמוך אפי' שלא בשעת הדחק, כמו שבררנו מקודם, מ"מ כיון דהמג"א מחמיר בפירוש, אולי אין להקל. ואפשר דגם שוקלד כיון שאוכלו למתק השתיה הוי טפל להמשקה ואינו כאוכל ומותר.

ועי' במג"א תר"צ סק"כ וז"ל בקיצור, אפי' יש במנהג צד איסור אין לבטלו כמ"ש המהרי"ק שורש ט'. ואפי' במנהג מקום אחד אמרינן מנהג מבטל הלכה. [ובזה הפר"ח חולק עליו חוץ כשיש דעה אחת להתיר] וכתב המהר"א שטיין דהא דאמרינן מנהג עוקר הלכה היינו אפי' רוב דעות סבירא להו לאיסור והתלמוד מסייע להו והמנהג בנוי על פי הפסיקתא או ספרים החיצונים אמרינן דמנהג עוקר הלכה עכ"ל. והחת"ס מביא המרא"ש הזה כמה פעמים למעשה. וז"ל המהר"ם פדואה סי' עח באמת מילתא דתמוה הוא המנהג הזה אכן לא זו הדרך להשען על בינתינו ולבטל מנהג אך צריך לבקש בכל עוז למצא סמך ליישב אותו וככה עשו כל קדמונינו כאשר מצאו מנהג של תמהון וזה ימצא מעלתך לרוב בתוס' ובשאר פוסקים [ונהגו כן למעשה ולא החמירו]. ויש בידי להאריך כהנה וכהנה וכהנה בזה הרבה אודות מנהג דורינו לזלזל בכל מנהג של החוג שהוא אינו שייך לו [הצנועים יאמרו שזה קולות והמחמירים יותר יאמרו שהם עוברי עבירה] אבל אין כאן מקום להאריך, וכנראה שיתוקן רק ע"י משיח צדקינו שיתגלה בב"א.

ואחתום בחותמי ברכה בברכת שים שלום טובה וברכה

ידידך שמחה בונם ראובן

 

האם יש הבדל בין תקיעות לבין ק"ש?

קצת תמוה לי, מדוע רבים מעלים את הדיון הזה רק בהקשר של התקיעות. ככל הידוע לי, רבים מאד כיום מקילים לאכול קודם ערבית. דהיינו, שסומכים על הסברות המקילות, שכיוון שיש זמן קבוע לתפילה, או שיש מי שיזכיר לו את זמן התפילה, כבר אין חשש שמא ישכח ומותר לאכול. ואם כך, הוא הדין לתקיעות. מדוע בעניין תקיעות מתייחסים אל זה כקולא לשעת הדחק, ואילו בעניין ערבית מתייחסים לזה כהיתר פשוט? האם יש בפוסקים סברה להחמיר בתקיעות יותר מאשר בק"ש?

האם יש הבדל בין תקיעוות לבין ערבית

יש ענין להחמיר בעשי"ת בדברים שאין מקפידים בו כל השנה, כמפורש בשו"ע סי' תרג לגבי פת עכו"ם למי שאינו מקפיד כל השנה, בעשי"ת יש להחמיר, וא"כ אין כ"כ הוכחה מתפלת ערבית. אלא דאי היינו טעמא הוי לן להקפיד בתפלת ערבית בעשי"ת שלא לטעום, ולא קחזינן שיקפידו על זה. 

אלא שי עוד פעם בשנה שמקפידים הרבה שלא לטעום, והיינו לפני קריאת מגילה בפורים דכו"ע מחמירים שלא לטעום לפניו, ובפרט למקומות שמתענים תענית אסתר, אע"ג דמגלה הוא ודאי דרבנן, וא"כ אין תלוי במה שהוא דרבנן או דאורייתא. והמג"א בסי' תרצב סק"ז כתב דבמגלה איידי דחביבא לא אתי למפשע ולכן הוא קיל מק"ש וחמץ וכיון דבק"ש וחמץ שרי טעימה כמ"ש סי' רל"ה ותל"ב ק"ו לפני קריאת מגילה. והרמ"א שכתב אסור לאכול וכו' משמע דטעימה שרי. ומ"מ אין להקל אלא לצורך גדול, ובתוספתא דפ"ק דשבת כתב דמגילה דמי ללולב ושופר וק"ש עכ"ל המג"א. ובמשנ"ב סקי"ד הביא המג"א לגבי מגילה וכתב בשם הדרך החיים דשיעור טעימה היינו פת כביצה או משקין כשיעור כביצה. ואע"ג דבמגילה אין שום דעה האוסר ואפ"ה מחמירים והרבה אינם טועים כלום אפי' מים, אם לא לאנשים חלשים, וזה משום חביבותיה דקריאת מגילה ופרסומי ניסא. וכ"ש בשופר יש שהחמירו מטעם כיון דלזכרון קאתי לעורר רחמים עלינו בשעה שספרי חיים ומתים פתוחים לפניו, כ"ש דיש חביבות מצוות שופר. ולכן יש הרבה מקומות שהקפידו לא לאכול לפני התקיעות כלל. ומנהג ביהמ"ד שלי הוא לשתות תה או קפה לפני התקיעות, ומקפידים שלא לטעום שאר דברים בלא קידוש, וכ"ש שלא לקדש כדי לאכול. אבל במקומות שנוהגים יש להם על מה שיסמוכו. עכ"פ המחמירים שלא לטעום כלום לא הוי משום עיקר הדין רק משום הידור בעלמא.

עגלת קניות

Your Cart2
  • x 1 רץ כצבי - ירח איתנים
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - אבלות וכיבוד אב
    הסרה | הוספה
סה"כ: 65.00

בראשית

שמות

ויקרא

במדבר

דברים

נושאים

מועדים

הקדשות

לעילוי נשמת

הרה"ח רבי יהושע השיל רייזמן ז"ל נלב"ע י' טבת תשס"ט

ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת

אשת חיל עטרת בעלה, גמלה צדקה וחסד

כיבדה הוריה באהבה ומסירות, חינכה צאצאיה לתורה ולמצוות

אוד מוצל מאש, נזדככה בייסורים וקבלתם באהבה

 

מרת זיסל הניה (נעמי) זילברליכט ע"ה

בת הרה"ח שלום יוסף הירשפרונג ז"ל

נפטרה במוצאי יום הולדתה, אור לח' תשרי תשע"ו

 


תנצב"ה

לעילוי נשמת

איש חסיד וירא שמים שייף עייל ושייף נפיק
הרה"ח ר' אליקים גצל בן הר"ר יעקב יהודה ז"ל זילברליכט
נלב"ע כ"ג אדר תשמ"ג

ת.נ.צ.ב.ה.

התודה והברכה

לכל המסייעים לבניית אתר עולמות

ובראשם

הר"ר ישראל ויינגרטן ורעייתו הי"ו

על מסירותם הנפלאה לבניית אתר עולמות
במקצועיות רבה בסבלנות ובחן

הר"ר מנחם שטיינר הי"ו
שתרם מזמנו ומכשרונותיו לבניית אתר עולמות
הר"ר יחיאל זאב הכהן קרימלובסקי הי"ו

שתרם מזמנו ומכישוריו המבורכים

למען הצלחת הקמת אתר הבית של עולמות

בורא עולם יברכם בכל מילי דמיטב
בבריות גופא ונהורא מעליא

וזכות הרבים תעמוד להם לעד

לעילוי נשמת
גאון התורה והמוסר
מרן ראש הישיבה
הגאון רבי שמחה מרדכי זיסקינד ברוידא זצ"ל
שהרביץ חכמה ויראה ושם דרך
בהיכל ישיבת חברון למעלה מיובל שונים

נלב"ע ביום הנף ט"ז ניסן תש"ס