שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

ברכת לישב בסוכה

תקציר השיעור

א. נחלקו רבותינו הראשונים אימתי מחוייבים בברכת לישב בסוכה - בכל פעם שנכנס לסוכה [ואפילו מאה פעמים ביום] או רק בשעת אכילה, וצ"ב בשורש מחלוקתם בגדר מצות הישיבה בסוכה.

ב. ויש לתמוה על הסוברים שמברך לישב בסוכה רק על אכילה, שהרי לכאורה מחוייב לקבוע כל דירתו בסוכה [ושינה חמורה יותר מאכילה, כי נאסרה גם בארעי], ומדוע אינו מברך על כל הפעולות שמחוייב לעשות בסוכה.

ג. עוד יש לברר מהו שיעור אכילת פת ומזונות המותרת מחוץ לסוכה, ועל איזו אכילה מברך לישב בסוכה [אכילת פירות וירקות, בשר ודגים מחוץ לסוכה].

   מתוך דברי הראשונים והשו"ע דנו הפוסקים:

ד. האם ההולך לסוכת חברו לבקרו, צריך לברך על עצם השהות בסוכה, או שמברך רק כשטועם מזונות או שותה מעט יין בסוכה [הנכנס לבקר את רבו • לגבות חובו • ליטול דבר מהסוכה].

ה. דין ההולך מסוכה לסוכה, והיתה דעתו לכך בשעת הברכה בסוכה הראשונה.

ו. גדר היציאה מהסוכה המחייבת לברך ברכת לישב בסוכה פעם נוספת כשיחזור לסוכה [יצא ללמוד או להתפלל • כשדעתו היתה לשוב לסוכה לאלתר].

ז. דיני היוצא מהסוכה באמצע סעודתו.

ח. הנכנס לסוכה לישן בה, האם מברך לישב בסוכה גם ללא אכילה.

ט. נזכר תוך כדי סעודתו או לאחר ברכת המזון שלא בירך לישב בסוכה, מה יעשה.

י. נסתפק אם בירך לישב בסוכה, היאך ינהג.

א. בסוגית הגמרא במסכת סוכה [1] מה, ב - מו, א) נחלקו שמואל ורבי יוחנן, האם מברכים 'לישב בסוכה' רק "ביום אחד" או "כל שבעה", ונפסק כרבי יוחנן "דכולהו אמוראי קיימי כוותיה בסוכה". ובהמשך הסוגיא נתבאר, כי שמואל ורבי יוחנן נחלקו במחלוקת תנאים בדין ברכה על תפילין, ורבי יוחנן סבר כדעת רבי ש"תפילין כל זמן שמניחם מברך עליהם". ופרש"י: "ואפילו חולצם ומניחן מאה פעמים ביום, וגבי סוכה נמי, אף על גב דלא מפסקי לילות מימים, וכחד יומא אריכא הוא מברכין עליה בכל יום, דהוא דומיא דחולץ ומניח". ואמרו במסקנת הסוגיא: "ואנן נמי כרבי עבדינן [בתפילין], ומברכים [על סוכה] כל שבעה".

התוספות במקום [1] מה, ב ד"ה אחד) כתבו, כי "סוכה כל אימת דנכנס לה כדי שיאכל וישתה וישן ואפילו עשר פעמים ביום מברך אכל אחת ואחת, מידי דהוה אתפילין כל זמן שמניחן. והיינו טעמא דסוכה, דאי מתרמי ליה סעודתא לא אפשר למיכל חוץ לסוכה, אע"פ שכבר אכל בו ביום בסוכה". ומפורש בדברי התוספות כי מחוייבים בברכת 'לישב בסוכה' בכל פעם שנכנס לסוכה לצורך קיום כל הפעולות שמחוייבים לעשות בסוכה, כגון אכילה שתיה ושינה, ואפילו אם נכנס לסוכה עשר פעמים ביום. וכן דעת הרא"ש [2] בפ"ג דסוכה), וכן כתב הרמב"ם [3] "כל זמן שיכנס לישב בסוכה כל שבעה מברך" [וכתב המגיד משנה: "וראיתי כתוב דדווקא כשיצא יציאה גמורה לעשות ענייניו ושלא לחזור לאלתר, [דהוי כחליצה דתפילין] אבל [אם] לא יצא מתחילה אלא לדבר עם חברו או להביא דבר לסוכה לצורך שעתו, לא הויא יציאה לחייבו בברכה כשחוזר", ודברים אלו הובאו בריטב"א בסוכה [2], ובראבי"ה המובא במרדכי [2]].

וכן נהגו הגאונים, כמובא בדברי הרא"ש [2] בפ"ג דסוכה) בשם רב האי גאון: "הנכנס בסוכת חברו לבקרו, מנהג ידוע הוא שיברך, בין סעד בין לא סעד".

וכתב המרדכי [2] לאחר שהביא שיטה זו: "אבל רבנו תם חולק ואומר שברכת לישב בסוכה שבסעודה פוטרת כל דבר, טיול ושינה, מסעודה לסעודה, וכן עמא דבר". שיטתו של רבנו תם הובאה בדברי הרא"ש [2] בפ"ג דסוכה) "ורבנו תם פירש לפי שעיקר הקבע שאדם עושה בסוכה היא אכילה, אבל שאר טיול ושינה שעושים בסוכה טפלים לגבי האכילה והיא פטרתם". וכן מובא בתוספות בברכות [2] "ואם תאמר מפני מה אין אנו מברכים לישן בסוכה [בדברי הרא"ש בברכות [2] הובאה קושיית התוספות ביתר ביאור: "שאל ר"י את רבנו תם אם צריך לברך על השינה בסוכה, דיותר חמורה שינה מאכילה, דמותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה, ושינת ארעי אסורה חוץ לסוכה"]. ויש לומר דברכה דאכילה שמברכים לישב פטרתו". והוסיפו הרא"ש ותוספות רבי יהודה החסיד [2], כי לדעת רבנו תם "אפילו הסיח דעתו מלישן, כגון שיצא למלאכתו ושוב נמלך לישן, אין צריך לברך".

הלכה למעשה במחלוקת זו: הבית יוסף [3] הביא את דברי המרדכי [2] והמגיד משנה [3] שהעולם נהגו כדעת רבנו תם שמברכים 'לישב בסוכה' רק בסעודה, ופסק בשו"ע [4] "נהגו שאין מברכים על הסוכה אלא בשעת אכילה", וכתב הרמ"א: "והכי נהוג". אולם בביאור הגר"א על השו"ע [4] כתב שהעיקר כשיטת הרי"ף והרמב"ם שמברך על כל כניסה, וכפי שהובא בחיי אדם [5] סע' יג) "ואימת שנכנס, אע"פ שאינו אוכל שם, מברך, שהרי גם הישיבה והעמידה שם היא מצוה, דהוי כעין תדורו, וכן נהג הגר"א". וצ"ב בשורש מחלוקת הראשונים בגדר מצות הישיבה בסוכה.

וכן יש להטעים את התירוץ לקושיא שהקשה ר"י לרבנו תם, מדוע אין מברכים 'לישב בסוכה' גם על השינה, שהרי מחוייב לקבוע כל דירתו בסוכה [ושינה חמורה יותר מאכילה, כי נאסרה גם בארעי] - ואם כן מדוע באמת אין מברכים 'לישב בסוכה' על כל הפעולות שמחוייב לעשות בסוכה [ובספר אוהל המועד [8]-[9] הוסיף להקשות, שגם על מצוה קיומית מברכים [כגון אכילת תרומה] ומדוע שלא יברך על כל המעשים הנעשים בסוכה, שבוודאי מקיים בזה מצות עשה].

ועי' במה שכתבו הרב יהודה קנר [8] ובספר אוהל המועד [8]-[9] הרב אליעזר טוקר, ירושלים תש"ע) שנחלקו הראשונים הנ"ל בגדר מצות ישיבת סוכה, יעו' בדבריהם.

 

ב. מתוך דברי הראשונים והשו"ע דנו הפוסקים בפרטי הדינים כשהולך לבקר בסוכת חברו או כשיוצא מהסוכה באמצע הסעודה ושב אליה לאחר מכן, אימתי צריך לברך 'לישב בסוכה'.

• ברכה על סעודה שניה כששהה בסוכה - דעת הט"ז [4] ס"ק כ) כהב"ח שצריך לברך על האכילה השניה "דהא עיקר החיוב מצד קביעות האכילה, וכיון שנגמר קביעות הראשון, חייב לחזור ולברך על קביעות השני, כיון שאם היה רוצה לצאת חוץ לסוכה לאכילה אסור לו, וחל עליו ישיבת סוכה גם באותו פעם, חייב לברך על החיוב השני, וברכה ראשונה כבר כלתה בברכת המזון". אולם המשנה ברורה [7] ס"ק מז) הכריע כדעת המג"א [4] ס"ק יז) שפסק כדעת הלבוש והשל"ה "אם בירך פעם אחת בשעת אכילה ולא יצא מסוכתו לעשות עסקיו, ואף אם יצא מסוכתו רק שהיה דעתו לחזור מיד, אינו צריך לברך שנית לישב בסוכה אפילו אם אוכל סעודה שניה, כיון שמצוה אחת היא. ולכן מי שיושב כל היום בסוכה וישן בלילה בסוכה ומתפלל שם, ואינו יוצא לשום עסק רק אדעתא לחזור מיד, אינו צריך לברך רק בשעת אכילה ראשונה, ואחר כך אינו צריך לברך", ועי"ש בשער הציון ביאור השיטות.

• גדר היציאה מהסוכה המחייב ברכה נוספת כשיחזור לסוכתו - דברי המשנ"ב הנ"ל "ואף אם יצא מסוכתו רק שהיה דעתו לחזור מיד, אינו צריך לברך שנית לישב בסוכה", הם כשיטת שו"ע הרב [5] סע' יג). אולם בהמשך דבריו הביא המשנ"ב את דעת רבי יעקב עטלינגר בספרו ביכורי יעקב [5] ס"ק מ) "דכיון שיצא בינתיים אפילו על דעת לחזור מיד, צריך לברך בשעת אכילה שניה". והכריע בשער הציון (ס"ק פח) שלא יברך מדין ספק ברכות להקל. ובפתחי תשובות [12] בסמוך להערה 73) הביא את עצתו של האשל אברהם מבוטשאטש, שיכוון בשעה שמברך בפעם הראשונה 'לישב בסוכה' לפטור בברכה רק את הסעודה הראשונה, וממילא כשיצא וישוב, יוכל לברך לכל הדעות.

• יצא לבית הכנסת להתפלל ושב לסוכתו - לדעת המג"א [4] ס"ק יז) ושו"ע הרב [5] סע' יג) צריך לברך בשעת האכילה השניה, כי עצם ההליכה מהווה הפסק. אבל בשער הציון [7] ס"ק צא) הביא מדברי האחרונים שההליכה אינה נחשבת הפסק, והכריע שאם יצא לבית הכנסת בין סעודה לסעודה, יחזור לברך כשיסעד בפעם הבאה.

אך אם נמצא באמצע סעודתו, למרות שלדעת הביכורי יעקב  [5] ס"ק מ) מברך בשעת האכילה השניה, הכריע בשער הציון הנ"ל ש"כל שלא הסיח דעתו מלאכול, אין צריך לברך שנית כשישוב" [וראה בפסקי תשובות [12] הערה 77) אם עדיף מלהתפלל ביחידות כשאין באפשרותו לברך ברכת המזון לפני לכתו לבית הכנסת, מאשר להיכנס לספק ברכה].

• יצא באמצע סעודתו  לסוכת חברו - הביא המשנה ברורה [7] ס"ק מח) את דעת המג"א [4] ס"ק יז) שצריך לברך אפילו אם היה בדעתו בשעת הברכה שילך באמצע הסעודה לשם ולשוב לסוכתו מייד, כי ההליכה מהווה הפסק, ואת החולקים עליו שההליכה אינה הפסק, והכריע למעשה שאין לברך, מדין ספק ברכות להקל. ואמנם כתב בשער הציון (ס"ק צד) שלכן יש להימנע מלצאת באמצע סעודתו ולגמור הסעודה בסוכה אחרת  [וכתב הפסקי תשובות [13] הערה 82) כי החסידים הנוהגים לצאת לשולחן רבם ינהגו כעצת האשל אברהם הנ"ל, לפטור בברכת 'לישב' רק את האכילה הראשונה. ובספר הליכות שלמה [10] הערה כד) מובא בשם הגרש"ז אויערבך, כי הבא מסוכה לסוכה בעיר אחרת רשאי לברך בשנית].

סיכום הדינים - פסקי תשובות [12]-[13] אות יט; ועי"ש בנדון ההולך לסוכה אחרת בבית אחר או באותו בית בגמר סעודתו).

 

ההולך לסוכת חברו לבקרו

ג. הט"ז [4] סוף ס"ק כ) חידש שהמתענה בסוכות או שאין דעתו לאכול פת באותו יום, חייב לכו"ע לברך כל אימת שיצא יציאה גמורה מהסוכה. כי דווקא כשאוכל פת נהגו כשיטת רבנו תם שמברך על עיקר חיוב הסוכה ופוטר כל הדברים הטפלים, אך כשאינו אוכל לא שייך זה. וכתב החיי אדם [5] סע' טו) "ונראה לי דהוא הדין כשיצא יציאה גמורה לאחר אכילה וחוזר ונכנס ולא יאכל עד הערב, וקודם האכילה יצטרך עוד הפעם לצאת לבית הכנסת, דבזה גם כן לכולי עלמא צריך לברך. וכן ההולך לסוכת חברו צריך לברך שם, בין יאכל שם בין לא". והביאו המשנ"ב [7] ס"ק מח; וכתב בשער הציון (ס"ק צג) כי דברי החיי אדם נאמרו רק כשנכנס לסוכת חברו למטרת ישיבה שם, ולא לצורך לגבות חובו, שאז אין נפק"מ לו אם נמצא בסוכה או מחוצה  לה, ונחשב כ"מתעסק" ואינו חייב לברך, ועי' בהליכות שלמה [10] הערה כו).  

ובפסקי תשובות [13] אות כ) כתב כי מדברי שו"ע הרב [9] סע' יב) מוכח דפליג על החיי אדם, והביא כי למעשה נחלקו גדולי האחרונים אם לפסוק כהחיי אדם [וראה בחזון עובדיה [11] סע' לא) שיש מהתימנים שמברכים בכל פעם שנכנסים לסוכה, אך מנהג בני ספרד לברך רק על האכילה], ולכן כשנכנס לסוכת חברו ראוי לאכול כדי לברך ולצאת מידי ספק.

ובספר הליכות שלמה [10] סע' טו) הובא חידושו של הגרש"ז אויערבך שהנכנס לסוכה לישן בה, מברך 'לישב בסוכה' גם ללא אכילה, כי "אין לך קביעות גדולה מזו, שהרי שינה היא עיקר הדירה, ורק כשבדעתו לאכול תיקנו ברכה על האכילה, אבל בלא אכילה בוודאי יש לברך על השינה בלבד, דהוי ליה קביעות חשובה המחייבת ברכה".

• נזכר תוך כדי סעודתו או לאחר ברכת המזון שלא בירך 'לישב בסוכה' - יעו' במג"א [4] ס"ק יז) ובמשנה ברורה [7] סוף ס"ק מח), ובספר חזון עובדיה [11] כיצד ינהג למעשה, וראה סיכום בפסקי תשובות [13] אות כא).

 נסתפק אם בירך 'לישב בסוכה' - יעו' בשערי תשובה [7] ובחזון עובדיה [11] כיצד ינהג למעשה.

• • •

ד. שיעור אכילת פת ומזונות המותרת מחוץ לסוכה, ועל איזו אכילה מברך 'לישב בסוכה' - יעו' במשנה ברורה [6] סי' תרלט ס"ב) ובפסקי תשובות [12] אות ח-יא) בפרטי הדינים הלכה למעשה [אכילת פירות וירקות, בשר ודגים מח

הסיבה הפשוטה מדוע לא מברכים על שינה

כיוון שזה לא דבר התלוי בו ואין יודע אם יירדם או לאוו יש כאן חשש ברכה לבטלה (רא״ש).

וניתן לברר:

ספק ברכות להקל ולכן אם לא זוכר אם בירך לא יברך, כל זה דווקא בברכות דרבנן אבל בברכת המזון דאורייתא מברך שוב (לכתחילה עדיף שיצא על ידי אדם אחר,) צריך לברר האם הספק ברכות להקל זה רק אחרי הברכה כגון אם לא זוכר אם בירך או לא או גם לפני הברכה כגון שיש לו ספק האם יבוא לו חיוב הברכה (או במקרה דנן, ספק אם בכלל יתחייב בברכה) אם יתברר שגם לפני ברכה שייך המושג ספק ברכות להקל לכאורה לפי פירוש הרא״ש קשה כי מצוות סוכה דאורייתא אם כך כן יצטרך לברך שינה גם אם יש לו ספק האם יישן או לא.

יתירה מכך וזאת הברכה (בירור הלכה כט׳ ד״ה החקירה) כותב כי בן אדם שיש לו ספק ברכה עדיף לו להכניס את עצמו לברכה שאינה צריכה ויברך על מאכל אחר ויוציא עצמו מספק ברכה לבטלה אם כך גם פה עדיף לברך ואז גם באם לא יישן זו תהיה ברכה שאינה צריישנו זה עדיף מאשר להכנס לספק של לא לברך.

אשמח לדיון.

האומנם?

אכן הטעם מובא בכתובים אך תמיהני מ"ש בין ברכת ליישב בסוכה לברכת המפיל ,כאשר בשניה אנו לא נכנסים לחשש שלא ירדם?

ומסתברא שמברך גם בסוכה ברכת המפיל.ובכלל מדוע לחשוש שלא ירדם?

שינה בסוכה הוא מה"ת אבל הברכה הוא דרבנן

מה שכתבתם "מצוות סוכה דאורייתא אם כן יצטרך לברך על שינה גם אם יש לו ספק האם יישן". לכאורה זה פשוט דאם ספק לו אם יישן חייב להכנס בסוכה, דזהו מה"ת, אבל הברכה על המצוה הוא דרבנן, ויכול לקיים המצוה דאורייתא בלא הברכה, דהברכה אין מעכב המצוה ורק מדרבנן יש לו לברך, ואין כאן ספק אם הוא חיייב במצוה, רק הספק אם יקיים המצוה, ויכול לקיים המצוה בלא ברכה, והוי ספק דרבנן, ולקולא ולא יברך.

ברכת המזון דהוא דאורייתא

ברכת המזון דהוא דאורייתא היינו דעצם הברכה הוא חיוב מה"ת וא"כ אם מסופק לו אם בירך או לא חייב לברך ככל ספיקא דאורייתא דהוא לחומרא, משא"כ שאר מצוות דאורייתא הברכה הוא דרבנן, ואין שייכות ברכת המזון דהוא דאורייתא לברכת שינה בסוכה שהברכה דרבנן.

ומה ששאלת אם לפני הברכה שייך ספק ברכות להקל. באכילה הוא מחלוקת הראשונים אם מותר לו לאכול בלי לברך או כיון שהוא ספק אסור לו לברך, דבתוס' ברכות יב. ד"ה לא לאתויי, ס"ל דבאכילה ספק איבעיא לחומרא וחייב לברך עוד פעם. ועי"ש בגליון הש"ס לרע"א שכן כתב המהרש"א על הרשב"ם בפסחים, דבברכת הנהנין אסור ליהנות בלא ברכה. וגם בחי' רע"א על השו"ע כתב בזה. ושאר אחרונים חולקים וס"ל דמותר לאכול בלא לברך. ואני רואה שעכשיו הזמן ערב חג ומאוחר מאד, ואין זמן להאריך בזה כרצוני, ורק אעתיק עוד דבר שכתבתי בגליון הגמ' שלי ברכות מט: על סוף תוד"ה רבי מאיר, ולענין שתיה אומר ר"י דיש להחמיר ולברך וכו'. והקשה הגרע"א בגלה"ש איך יש להחמיר הלא ספק ברכות להקל. ולא הבנתי דבריו הלא בדף יב. כתבו תוד"ה לא בשם הר"י עצמו דס"ל בברכת הנהנין להחמיר ולברך. ורע"א גופיה שם בגלה"ש הביא המהרש"א דפסחים קב. דבברכות הנהנין כיון דאסור לו לאכול חייב לברך. עכשיו עיינתי שם בגה"ש וראיתי דרע"א גופיה מציין להתוס' דכאן.

ואסיים בברכת יו"ט כשר ושמח ונזכה לקיים מצוות ושמחת בחגיך בכל ההידורים, ולבא לידי שמחת התורה ע"י שמחה של מצוה.

הכותב בחפזון שמחה בונם

חשש שלא ירדם בברכות

אני כותב ללא עיון בספרים כעת אך נראה שהחשש שמא לא ירדם שאכן מוזכר בענייננו לא התקבל באופן גורף להלכה והראיה מאמירת ברכת המפיל בקריאת שמע על המיטה. אמנם ידוע שיש מה"בריסקרים" שבשל כך לא אומרים כלל ברכת המפיל בלכתם לישון כל השנה אבל תימא עליהם שהרי חז"ל תקנו לנו אותה בוודאי שלא לחינם. אולי יש לחלק שיש מקומות בהם הקור והגשמים עזים יותר בתקופה זו ובשל כך החשש שלא יישן גדול בהרבה מהחשש בשינה רגילה בביתו... אך הדבר דחוק שהרי הוא תלוי במציאות בו נמצא כל אחד ואינו יכול לבא כפסק גורף. לכל זה נוסיף שלדעת השו"ע שמברכים רק על האכילה הרי כל פעולה אחרת הנמנית בשו"ע כחייבת בסוכה פטורה אף היא מברכה, לכן נראה שלא בכיוון זה נמצא את התשובה לדעה שמברכים רק על אכילה בסוכה. חג שמח

 

הבדל בין המפיל לסוכה. והמנהג לברך רק באכילה

מה שהוכחתם מברכת המפיל, כבר קדמך הקדמונים, ומובא באליהו רבא סי' רלט סק"ג, אחרי שהביא פלוגתת האחרונים בברכת המפיל אם הוא ברכת הנהנין או ברכת השבח על מנהגו של עולם, וכן מחלוקת אם אומרים ק"ש ופסוקי שמירה לפני המפיל או אחריו, הביא קושיתך מה ההבדל בין המפיל לסוכה, וז"ל, כתב שיירי כנסת הגדולה (הגה"ט אות ה) מצאתי בברכת אברהם (ח"ד סימן קסו) קשה שמא לא יישן כמו דאין מברכין על השינה בסוכה, וי"ל דברכת המפיל הוא על טבע שינה שאי אפשר שלא יישן, אבל בסוכה אם מצטער לא יישן כלל, עוד י"ל שהמפיל הוא על מנהגו של עולם כמו ברכת הנותן לשכוי בינה ואפילו לא יישן מברך. עכ"ל. ולהנ"ל כל אלו הפוסקים ס"ל דבסוכה הטעם משום שמא לא יישן, ובהמפיל אין חשש הזה או מטעם דהוי ברכת השבח, או דודאי יישן או עכשיו או עוד קצת זמן, משא"כ בסוכה דהברכה על מה שיעשה עכשיו, דברכת לישב בסוכה ודאי הוי ברכת המצוות וצריך להיות לפני מעשה המצוה, ועכשיו יש חשש שמא לא יישן, ובפרט דבסוכה שייך שיצטער ולא יוכל לישון יותר ממה שיצטער בביתו, וא"כ יש חשש ברכה לבטלה.

ולעצם הענין אם עיקר הטעם הוא משום שמא לא יישן כמו שהביא תוס' ברכות יא: בשם הר"י, וכן הביא שם הרא"ש סי' יג, או כר"ת המובא שם בתוס' והרא"ש דהטעם דכל שאר הדברים נטפלים להברכה שמברך על אכילה בין לפניו בין לאחריו, מרוב פוסקים משמע דנקטי כר"ת ולא כר"י, דהמנהג הוא דהכל נפטר בברכת האכילה. ואע"פ שיש אחרונים דס"ל שאם לא יאכל בשהיה הזו בסוכה יברך על השהיה או השינה, מ"מ המנהג הנפוץ פשוט אינו כן, אע"פ שיש כמה וכמה הרוצים לשנות המנהג, אין דרכינו לומר שמנהיגי המנהג טעו, ופשוט שאין לשנות מנהג אפי' שמהרבה פוסקים משמע דצריך לברך אין לבטל המנהג בפרט בספק ברכות. ועי' במג"א סי' תרצ סקכ"ב שהביא להלכה מהמרי"ק דאם נמצא המנהג באיזה פוסק אין לבטלו אפי' בשעת הדחק אין לשנות מנהג. וכן הביא להלכה מהמהר"א שטיין דאמרינן מנהג עוקר הלכה אפי' רוב דיעות ס"ל אסור והתלמוד מסייע להו לאיסור והמנהג הבנוי על פי הפסיקתא או ספרים חיצונים אמרינן מנהג עוקר הלכה דודאי כך קבלו אבותינו איש מפי איש עכ"ל עי"ש.

כתבתי כאן רק בקיצור שאין כאן המקום להאריך

ונזכה לשמור ולעשות כמנהגי הראשונים שטובה צפרנם מכרסינו

בברכת התורה. וברכה לחורף בריא ופורה בחידושי תורה וסיעתא דשמיא

שמחה בונם

בטעות נשלח פעמיים

למחוק השני כמו הראשון

ספק בברכת הנהנין

אף שהנני כותב במחשב כדעת הפוסקים המקילים ובפרט חידו"ת מעניינא דיומא שמותר בשופי, עכ"ז אקצר, ואציין כי בשיעור הבא (אשר כבר הודפס לפני המועד) אי"ה נדון בהרחבה בסוגיא זו, ואין כל תימה בדברי גאון עוזינו רעק"א באשר יש לחלק בין ספק בברכה ראשונה לספק בברכה אחרונה (דעלה קאי התוס' בדף מ"ט) ועוד יש אריכות בזה ויבואר אי"ה במקומו.

בברכת מועדים לשמחה, שלא ניתנו אלו לשמחת התורה

כתיבת תורה במחשב לצורך המועד או שלא לצורך ולשולחו לעולמות

א. כתיבת חידושי תורה במחשב ולפרסם ההלכה כשהוא לצורך המועד לדעת אם מותר לכתוב במחשב במועד [זה שייך לתשובה הזאת אם אני כותב בהיתר]. ב. כשאינו לצורך המועד.

בשו"ע סי' תקמ"ו ס"ט ואם שמע דבר חידוש, מותר לכתבו כדי שלא ישכח. והמג"א סקמ"ו כתב אם למד בעצמו דבר חידוש מותר לכתבו. ובשע"ת שם ס"ח הביא מהברכי יוסף (אות ב) שהביא תשובת כת"י מהר"י הלוי ממרו"ש שהיה קדמון ושואל שאלות מן השמים ומשיבים לו ושאל אם מותר לכתוב פי' פסוק הלכה בחה"מ. והשיבו לו אוהב ה' שערי ציון המצוינים בהלכה שמחדשים חידוש בהלכה ומעמידים אותם על בוריה אותם שערים נאהבים יותר מכל משכנות יעקב וכל אותם החושבים מחשבות וסברות בהלכה חמורה ובפוסקים החמורים אהוב ונחמד לפני המלך העליון ואם על אבידת כסף הותר מלאכה בחה"מ כ"ש וכ"ש שיש לחוש על אבידת המרגליות היקרות שהם סברות ומחשבות התורה היקרה שיש לכותבם שלא ישתכחו ויאבדו וכל הכותב אותו מקבל שכר עליהם זה פירשו לו ושמו בפי אמת. ופסק כן המשנ"ב סקמ"ז וז"ל, ואם שמע דבר חידוש - וה"ה דמותר לשמוע לכתחלה כדי לכותבו. גם אין חלוק בין אם שמע החדוש מאחר או חידשו הוא עצמו דהרבה זימנין מצוי שאדם שוכח מה שחידש כבר ואינו יכול לחדשו אח"כ. ואפילו בלא טעם שכחה כיון שבכל עת ורגע מוטל על האדם לעמול בתורה ולחדש בה כפי יכולתו אין שייך לומר ימתין עד אחר יו"ט ואז יכתוב החידוש דאותו זמן יהיה עליו חיוב אחר דהיינו שיחדש אח"כ חידושים אחרים ואם יתעכב בכתיבת החידושים שלמד בתוך המועד יצטרך ללמוד שנית מה שלמד כבר ולהזכיר מה שחידש מכבר וזה יבטלנו מלימוד חידושים אחרים באותה שעה ואין לך דבר האבד גדול מזה והעידו על הב"ח ז"ל שכתב חיבוריו בחוה"מ.

עוד הביא שם השערי תשובה משו"ת הרדב"ז ח"ב סי' שנ"ז שלהשיב תשובה הוא צרכי רבים ואפי' אינה לצורך המועד מותר לכתוב דכתיבה א"צ אומנות כ"כ והגהת ס"ת שאני שצריך אומן גדול לכתוב כתב אשורית דומה לכתב הספר ושלא תדבק אות באות. עכ"ל.

ולפי הנ"ל דחידושי תורה אפי' אינו לצורך המועד מותר לכתוב בכתב שאינו אומנות, בודאי כתב מחשב אינו כתב אומנות כלל, שאין צורך לתקן האותיות ולא שום דבר, ואפי' ילד יכול לכתוב כתב כזה בלא תיקונים. וזה היה אפי' אם נקרא כתיבה, וכתיבה במחשב יתירא מזו דלא הוי כתיבה כלל, שאין בו שום רושם של כתב הנראה לעיין, ורק נרשם במחשב סימנים שאינו ניכר כלל לעיין, ופשוט מה שלא ניכר לעיין רואה לא הוי כתב (דלא ניתנה תורה למלאכי השרת, ורק המלאכים יכולים לראותו), ורק כשפותחו על המחשב ניכר הכתב, וזה לא הוי דבר של קיימא כלל, דכשסוגר המחשב לא נשאר רושם. וחוץ מזה מה שנראה על המסך לא הוי כתב רק מראה. וא"כ איני רואה שום חשש בכתיבת חידושי תורה על המחשב כלל. ולפי השו"ת מן השמים עוד מקבלים שכר על זה.

עכ"פ תשובה זה שהוא לצורך המועד לברר שמותר לכתוב ודאי מותר לכותבו.

וכשאינו לצורך המועד הגם שמותר יש שהחמירו בזה וצריך לברר אם אכתוב על ענינים אחרים, אע"ג מה שלא אכתוב ישכח ממנו, מ"מ שמא לו הותר לכתוב רק על מחשב שלי, ולא לשולחו למערכת עולמות לפרסם את זה. ואוכל לכותבו במחשב ולשולחו מיד אחר המועד. אבל לא יהיה זמן לדיון שעד אז כבר יהיה נושא חדש, דעכשיו כבר יש נושא חדש וא"כ הוי דבר האבד.

בשמחה תמיד

עגלת קניות

Your Cart5
  • x 1 רץ כצבי - שבת
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - ירח איתנים
    הסרה | הוספה
  • x 2 רץ כצבי - חנוכה ופורים
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - פסח שבועות
    הסרה | הוספה
סה"כ: 200.00

בראשית

שמות

ויקרא

במדבר

דברים

נושאים

מועדים

הקדשות

לעילוי נשמת

הרה"ח רבי יהושע השיל רייזמן ז"ל נלב"ע י' טבת תשס"ט

ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת

אשת חיל עטרת בעלה, גמלה צדקה וחסד

כיבדה הוריה באהבה ומסירות, חינכה צאצאיה לתורה ולמצוות

אוד מוצל מאש, נזדככה בייסורים וקבלתם באהבה

 

מרת זיסל הניה (נעמי) זילברליכט ע"ה

בת הרה"ח שלום יוסף הירשפרונג ז"ל

נפטרה במוצאי יום הולדתה, אור לח' תשרי תשע"ו

 


תנצב"ה

לעילוי נשמת

איש חסיד וירא שמים שייף עייל ושייף נפיק
הרה"ח ר' אליקים גצל בן הר"ר יעקב יהודה ז"ל זילברליכט
נלב"ע כ"ג אדר תשמ"ג

ת.נ.צ.ב.ה.

התודה והברכה

לכל המסייעים לבניית אתר עולמות

ובראשם

הר"ר ישראל ויינגרטן ורעייתו הי"ו

על מסירותם הנפלאה לבניית אתר עולמות
במקצועיות רבה בסבלנות ובחן

הר"ר מנחם שטיינר הי"ו
שתרם מזמנו ומכשרונותיו לבניית אתר עולמות
הר"ר יחיאל זאב הכהן קרימלובסקי הי"ו

שתרם מזמנו ומכישוריו המבורכים

למען הצלחת הקמת אתר הבית של עולמות

בורא עולם יברכם בכל מילי דמיטב
בבריות גופא ונהורא מעליא

וזכות הרבים תעמוד להם לעד

לעילוי נשמת
גאון התורה והמוסר
מרן ראש הישיבה
הגאון רבי שמחה מרדכי זיסקינד ברוידא זצ"ל
שהרביץ חכמה ויראה ושם דרך
בהיכל ישיבת חברון למעלה מיובל שונים

נלב"ע ביום הנף ט"ז ניסן תש"ס