שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

גורל הגר"א

תקציר השיעור

א. מסורת מקובלת מהגר"א לערוך גורל על ידי תנ"ך, ובמשך דורות רבים השתמשו גדולי ישראל ב"גורל הגר"א" כדי לדעת כיצד לנהוג בשאלות שעמדו בפניהם.

ב. השימוש ב"גורל" באמצעות התנ"ך גם בתקופות קדומות להגר"א.

ג. השימוש בגורל מופיע בתנ"ך: בקביעת שני השעירים ביום כיפור, חלוקת הארץ, לכידת עכן, במעשה יהונתן ויערת הדבש, בהטלת יונה לים ועוד.

ד. בהלכות קוסם מעונן ומנחש נפסק שאין שואלים בגורלות, משום שנאמר "תמים תהיה עם ה" אלקיך". ונשאלת השאלה, מדוע הותר השימוש ב"גורל הגר"א".

ה. מצינו בדברי חז"ל שאמרו לתינוק "פסוק לי פסוקך", ולפי זה קבעו כיצד לנהוג, ובשו"ע נפסק שאין בזה ניחוש, וצריך ביאור גדר הדבר.

ו. לפי זה דנו הפוסקים באלו אופנים הותר לסמוך על פסוקים העולים בגורל, ואין בזה חשש איסור שאלה בגורלות.

ז. השימוש ב"גורל הגר"א" כעצה ולא כהוראה, ובאופן שנמלך בגורל בינו לבין עצמו לצורך, ולא כהנהגה לרבים.

א. מסורת מקובלת מהגר"א לערוך גורל על ידי תנ"ך, ובמשך דורות רבים השתמשו גדולי ישראל ב'גורל הגר"א' כדי לדעת כיצד לנהוג בשאלות שעמדו בפניהם - ראה סיכום המסורות השונות בדרכי השימוש ב'גורל הגר"א', עובדות נפלאות על השימוש שנעשה בו על ידי גדולי ישראל והתשובות הקולעות שקיבלו - בספר 'הגאון החסיד מוילנא' [1]. והעולה מן הדברים, שגדולי ישראל נזהרו לא להשתמש בגורל לעיתים מזומנות, וגם כשהשתמשו בו, נעשה הדבר בחרדת קודש ובהכנות מתאימות.

סיפור מרגש נוסף אודות 'גורל הגר"א' מובא בספר 'איש חסיד היה' [2] על חייו ופועלו של הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין, שזיהה י"ב חיילים מתוך ל"ה חללי השיירה לגוש עציון [שלא ניתן היה לזהותם], על פי 'גורל הגר"א', ועל סמך זיהוי זה הובאו לקבר ישראל בהוראת הגרצ"פ פרנק שאמר שיש לסמוך על הגורל. במקרה אחר מסופר על האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג, שעשה גורל [אמנם לא גורל הגר"א] וכולם ראו בחוש את יד ה' בגורל זה [2].

יחד עם זאת, בספר אורחות רבנו הקהילות יעקב [2] מובא שהסטייפלער לא עשה 'גורל הגר"א'. ובנו, הגר"ח קנייבסקי ביאר זאת משני טעמים: [א] לא ידוע בדיוק איך לעשותו. [ב] אין לסמוך על גורלות, וכפי שנאמר בתורה 'תמים תהיה עם ה' אלקיך'.

 

ב. יצויין, כי השימוש ב'גורל' באמצעות ספר תנ"ך היה גם בתקופות קדומות להגר"א, כפי שמביא בספר גורל הגר"א [3]. אף רבי חיים ויטאל זי"ע, חיבר ספר 'גורל קודש' שעוסק בענייני גורלות, שמטרתו חיזוק האמונה.

עוד יש להזכיר כי עצם השימוש בגורל מופיע בתנ"ך [3] - בקביעת שני השעירים ביום כיפור, חלוקת הארץ, לכידת עכן, במעשה יהונתן ויערת הדבש, בהטלת יונה לים ובקביעת סדר הכהנים בהקרבת הקרבנות. ומכאן שגם בתורה יש מקור נאמן להסתמך על גורל כקביעה פסוקה שאינה ניתנת לשינוי [ולכאורה גם בדיני נפשות, כפי שהיה ביונה].

 

ג. והנה בפרשת שופטים אסרה התורה [4] לקסום קסמים, לעונן ולכשף [עי' ברש"י ביאור עניינים אלו] - ויסוד איסורים אלו מפורש בכתוב 'תמים תהיה עם ה' אלקיך', ופירש רש"י: "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו". ונפסקו דינים אלו בטור ושו"ע יורה דעה בהלכות קוסם מעונן ומנחש.

והבית יוסף הביא בשם הספרי [בהערה צויין, כי לא נמצא בספרי שלפנינו, אולם התוס' במסכת שבת (קנו, ב ד"ה כלדאי) כתבו דין זה בשם הספרי] שאין שואלים בגורלות, שנאמר 'תמים תהיה עם ה' אלקיך' [4], וכן נפסק בשו"ע [5].

ומעתה נשאלת השאלה, מדוע הותר השימוש ב'גורל הגר"א' - והרי לכאורה זהו שימוש בגורלות ומחקר אחר העתידות, שנאסר משום 'תמים תהיה עם ה' אלקיך'.

 

ד. ונראה בביאור הדברים על פי המסופר בגמרא אודות כמה תנאים ואמוראים שביקשו מהתינוקות [ילדים קטנים] "פסוק לי פסוקך", כלומר, שהתינוק יגיד פסוק כלשהו, ועל פי הפסוק שהקטן אמר ידעו מה לעשות או מה שיקרה.

במסכת גיטין [6] מסופר על רב ששת [שהיה סגי נהור] שחפרו לו גומא וכיסוה במחצלת כדי שיפול בה, וכשהזמינוהו לנוח עליה, ראה זאת רב חסדא וסימן לרב ששת בקולו, ומיד פנה רב ששת לילד קטן ואמר לו "פסוק לי פסוקך" ואמר לו הילד "נטה לך על ימינך או על שמאלך'", ואז שאל רב ששת את משמשו מה אתה רואה, אמר לו מחצלת שטוחה, ביקש ממנו רב ששת שילך מסביבה. כשיצא רב ששת מהמקום שאלו רב חסדא מנין ידע להיזהר, השיב לו רב ששת מהסימן שעשה לו ומהפסוק שציטט הילד.

ובגמרא בחולין [6] מסופר שרב היה בודק במעבורת בספינה - אם המעבורת הגיעה במהירות היה יוצא לדרך ואם התקשה במציאת המעבורת לא היה יוצא. שמואל היה בודק בספר - אם היה אם יוצא לו פסוק טוב או לא, ורבי יוחנן היה בודק בינוקא, דהיינו בילד קטן, שהיה מבקשו לומר פסוק ולפי תוכנו של הפסוק שאמר הילד היה לומד מה עליו לעשות.

ובמדרש [6] מסופר על מרדכי שלמד מהפסוקים שאמרו לו התינוקות שאין לחשוש מגזרותיו של המן.

וכן נפסק להלכה בשו"ע (יו"ד סי' עט סע' ד; [5]) "מותר לומר לתינוק פסוק לי פסוקך". וכתב הט"ז (ס"ק ג) "הוי כמו נבואה קטנה", והש"ך (ס"ק ה) כתב: "משמע דעת הרב והפוסקים דאפילו לעשות מעשה ולסמוך עליו לעתיד על הפסוק מותר דחשיב קצת נבואה". 

ומתוך כך נבוא לדון באלו אופנים הותר לסמוך על פסוקים העולים בגורל, ואין בזה חשש איסור שאלה בגורלות.

 

ה. החיד"א מביא בחיבורו שיורי ברכה על שו"ע יו"ד [7] מדברי מהר"י קאשטרו שכתב "דלכו"ע מותר לפתוח בתורה כדי לראות הפסוק העולה, כי היא חיינו". וראיה לדבר, מדברי חז"ל (פסיקתא דרב כהנא, ילקוט משלי; [7]) "אם ביקשת ליטול עצה מן התורה הוי נוטל". ועוד הביא החיד"א בשם רבי אליהו מאני (רבה של חברון, מחבר ספר שבט מוסר) שכקיבל מרבותיו, שהיו רוצים לעשות איזה דבר והיו מסופקים אם לעשותו אם לאו, היו "מתייעצים עם התורה", דהיינו נוטלים חומש או תנ"ך, והיו למדים מהפסוקים שמצאו בו מה לעשות - כעין 'גורל הגר"א'. וסיים: דרז"ל הורו בה דהגם שאין שואלים בגורלות דכתיב תמים להיה, כגון זה שרי".

ומבואר כי פתיחת חומש או תנ"ך לצורך מציאת "עצה" מהתורה היאך לנהוג ומה לעשות, היא בכלל "פסוק לי פסוקך", שמותר. וזו הסיבה שהותר לעשות את 'גורל הגר"א'. [ויתכן שההסבר הוא, מכיון שהכל הוא מכח התורה ולא מכוחות חיצוניים [גורלות או קסמים וכיו"ב] הרי זה בכלל כל מציאות טבע הבריאה וכוחותיה ששורשם בתורה, כמבואר בהרחבה בהקדמת הרמב"ן לפירושו על התורה. וכשמוצא רמז על ידי פתיחת תנ"ך מה לעשות, זהו בגדר של "נבואה קטנה", אשר יסודה בתורה הקדושה, ומותר]. והוסיף החיד"א בשו"ת חיים שאל [7] שאין להקשות על כך מהמבוא בשם הרמב"ם שאסר לפתוח חומש על דרך גורלות הגויים, כי הרמב"ם אסר רק עשיית גורלות בחומש לרבים, כדרך הגויים המחסרים על הפתחים לעשות גורלות לנשים ואנשים, אך להתייעץ עם התורה בינו לבין עצמו מותר, וסיים החיד"א: "והכי חזינן לרבנן קשישאי שפותחים הספר בצר להם כמו גורל".

[ועי' בספר קמח סולת [7] שהביא מנהג לקרוא בשמות לילדים על פי מה שפותחים חומש ומוצאים בו שֵם. ועי' בספר טעמי המנהגים [7] ביאור למנהג לומר "פסוק לי פסוקך", ומה שבדורות אחרונים נוהגים לעשות גורלות בחומש. והביא בשם ספר נוצר חסד שביאר את מאמר חז"ל "הפוך בה והפוך בה דכולא בה ובה תחזי", שכשהיו שואלים את רבי ישראל בעש"ט זי"ע איזו שאלה היה פותח איזה ספר זהר או גמרא וכיוצא בזה ולומד, ואחר כך היה משיב לשואל, ואמר שאור שברא הקב"ה היה אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו והיכן גנזו הקב"ה לצדיקים בתורה' וכשאדם הצדיק לומד תורה לשמה אז הוא צופה מסוף העולם ועד סופו. וזהו 'ובה תחזי', באור שבתורה הקדושה המאיר מסוף העולם ועד סופו, עכ"ד].

  

ו. הגר"מ שטרנבוך דן בספרו תשובות והנהגות [8] בשאלה "אם מותר לשאול נשים שמסתכלות בכף היד ואומרות על ההווה והעתיד". ובתשובתו כתב, שכל האיסור בקוסמים ומנחשים ובגורלות הוא רק אם בוטח בהם, אבל "כשאינו בוטח בהם אלא רוצה לידע מזלו כדי להתחזק בתשובה ומעשים טובים אינו אסור מן הדין", אך מכל מקום אין ראוי לעסוק בזה. כלומר, האיסור לשאול בגורלות הוא רק כהוראה שתולה את עתידו ב"גורל", אבל כשעושה גורל כעצה להכריע בין שני צדדים שאין לו הכרעה, מותר. [והביא בשם חמיו שבכל דבר שהיו לו שני צדדים  היה עושה לפי הגורל והיה אומר 'ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי', ושאל את החזו"א אם מותר והשיב שמותר כי אינו מקבל הדברים אלא כעצה]. ולכן פסק שאף שאין איסור לשאול ולחקור אצל המסתכל בכף היד [הגם שיש לחכמה זו עיקר בתורה כמו שמובא בזוה"ק] מכל מקום יש לדעת שאצל ישראל הכל תלוי בתפילה ומעשים טובים

[וקצת יש להעיר על דבריו, ממש"כ הגר"מ שטרנבוך עצמו בספרו 'טעם ודעת' על התורה [8] שהגורל עונה כראוי רק למי שמקבל על עצמו למלא אחר הכרעת גורל - משמע שמקבל הגורל כהוראה למעשה, ולא רק כעצה בעלמא].

 

ז. סיכום הענין - ראה בהרחבה בשו"ת וישב הים [9] דבריו שיש ג' מיני גורלות:

[א] גורל לחלוקת שותפים שנעשית בכח הסכמת הצדדים לבירור חלקם, וזהו היתר גמור.

[ב] גורל לחייב אדם על מעשה שעשה וכדומה [כמו במעשה של עכן ויהונתן] אינו מועיל אלא אם כן נעשה בכח רוח הקודש. וכן כאשר נעשתה חלוקה או בירור על ידי גורל פי ציווי ה' בתורה [חלוקת הארץ, שני שעירים ביום כיפור] או במאמר נביא שתוצאותיו על פי ה' ואסור להרהר אחריו.

[ג] גורל הנעשה לברר עתידות אסור משום 'תמים תהיה עם ה' אלקיך', כפי שנפסק בשו"ע.

וכן מותר לומר לתינוק 'פסוק פסוקך', כמו שנפסק בשו"ע, ולכן גורל על ידי פתיחת חומש או תנ"ך כגורל הגר"א - הוא בכלל היתר זה, ואין בו איסור שאלה בגורלות.

אכן העיקר בכל זה, להישען על אבינו שבשמים, לבקש בתמימות שימלא משאלותיו בזכות תורתינו ותפילתינו.

הערה על מה שנכתב באות ה לגבי שם הרב

באות ה כתבתם שהחיד״א כתב בשם רבי אליהו מאני מחברון ובמחילה זו טעות שהרי החיד״א כתב מפורש רבי אליהו הכהן בעל השבט מוסר. ורק להבהיר שרבי אליהו מאני חי בתקופת הבן איש חי הרבה אחרי החיד״א 

עגלת קניות

Your Cart4
  • x 1 רץ כצבי - חנוכה ופורים
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - ירח איתנים
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - חלק ב
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - מחשבה חלק א
    הסרה | הוספה
סה"כ: 160.00

בראשית

שמות

ויקרא

במדבר

דברים

נושאים

מועדים

הקדשות

לעילוי נשמת

הרה"ח רבי יהושע השיל רייזמן ז"ל נלב"ע י' טבת תשס"ט

ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת

אשת חיל עטרת בעלה, גמלה צדקה וחסד

כיבדה הוריה באהבה ומסירות, חינכה צאצאיה לתורה ולמצוות

אוד מוצל מאש, נזדככה בייסורים וקבלתם באהבה

 

מרת זיסל הניה (נעמי) זילברליכט ע"ה

בת הרה"ח שלום יוסף הירשפרונג ז"ל

נפטרה במוצאי יום הולדתה, אור לח' תשרי תשע"ו

 


תנצב"ה

לעילוי נשמת

איש חסיד וירא שמים שייף עייל ושייף נפיק
הרה"ח ר' אליקים גצל בן הר"ר יעקב יהודה ז"ל זילברליכט
נלב"ע כ"ג אדר תשמ"ג

ת.נ.צ.ב.ה.

התודה והברכה

לכל המסייעים לבניית אתר עולמות

ובראשם

הר"ר ישראל ויינגרטן ורעייתו הי"ו

על מסירותם הנפלאה לבניית אתר עולמות
במקצועיות רבה בסבלנות ובחן

הר"ר מנחם שטיינר הי"ו
שתרם מזמנו ומכשרונותיו לבניית אתר עולמות
הר"ר יחיאל זאב הכהן קרימלובסקי הי"ו

שתרם מזמנו ומכישוריו המבורכים

למען הצלחת הקמת אתר הבית של עולמות

בורא עולם יברכם בכל מילי דמיטב
בבריות גופא ונהורא מעליא

וזכות הרבים תעמוד להם לעד

לעילוי נשמת
גאון התורה והמוסר
מרן ראש הישיבה
הגאון רבי שמחה מרדכי זיסקינד ברוידא זצ"ל
שהרביץ חכמה ויראה ושם דרך
בהיכל ישיבת חברון למעלה מיובל שונים

נלב"ע ביום הנף ט"ז ניסן תש"ס