שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

דבר שלא בא לעולם

תקציר השיעור

א. הראשונים הקשו כיצד חלה מכירת הבכורה של עשו ליעקב אבינו, והרי קיימא לן "אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם". ועוד הקשו, מדוע ביקש יעקב אבינו מעשו שישבע על המכירה, וצ"ב.

ב. בעיקר הטעם ש"אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם", יש לעיין האם זהו בגלל חסרון בעצם גדרי הקנין [שאינו חל על חפץ שאינו בעולם בשעת ההקנאה] או בגלל חסרון בסמיכות הדעת של הלוקח לקנין, ונפקא מינה כדלהלן.

ג. נחלקו הפוסקים האם חל קנין "סיטומתא" בדבר שלא בא לעולם, וצ"ב טעמם.

ד. הקנאת דבר שאינו ברשותו של המקנה • מקנה למי שלא בא לעולם • הקנאת דבר שאין בו ממש [ריח תפוח • טעם דבש].

ה. אופני חלות התחייבות דבר שלא בא לעולם • דיני חזרה מהתחייבות לפני שהדבר בא לעולם [האם קבלן רשאי להתחרט מהתחייבותו למכור דירה לפני גמר בניית הדירה, כי הדירה "לא באה לעולם"].

ו. דין הקדש ונדרים, ודין עניים בדבר שלא בא לעולם.

ז. קידש אשה בממון שהוא ספק דבר שלא בא לעולם, האם חלו הקידושין.

ח. הקנאת זכויות בקופות גמל [קנין סיטומתא עם דינא דמלכותא בדבר שלא בא לעולם].

ט. ביטול הזמנה לאירוח במלון [האם שכירות חדר במלון נחשבת כדבר שלא בא לעולם • דבר שאינו מסויים • דבר שאין בו ממש].

י. חברי מושב שיתופי התובעים פיצויים שניתנו להם עבור סבל שעברו טרם בואם למושב, בטענה כי הדבר "לא בא לעולם" בעת שהצטרפו למושב.

א. במסכת סוטה [1] מפורש כי לאחר שנפטר יעקב אבינו, ובניו הובילוהו לקבורה במערת המכפלה, כאשר הגיעו לפתח המערה, דרש עשו לעצמו חלק במערת המכפלה בגלל היותו בכור, והשיבוהו כי הוא מכר את הבכורה. ומפורש איפוא, כי מכירת הבכורה חלה על פי דיני התורה. ועל כך הקשו רבותינו הראשונים, היאך חלה המכירה, והרי קיימא לן "אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם" [כפי שיובאו להלן מסוגיות הגמרא ודברי הפוסקים].

עוד צ"ע בפרשת המכירה [1] מדוע ביקש יעקב אבינו מעשו שישבע על המכירה.

ואמנם בשו"ת הריב"ש [1] הביא השואל כי רבנו יעקב בעל הטורים כתב בשם אביו הרא"ש,  שבהקנאת דבר שלא בא לעולם, אם נשבע  המקנה על מכירתו, חל הקנין, והוכיח זאת הרא"ש מפרשת מכירת הבכורה, שחל הקנין רק בגלל שעשו נשבע ליעקב אבינו. אך הריב"ש דחה את דבריו וכתב, כי תוספת השבועה לא מועילה כלל לחלות קנין דבר שאינו בעולם, והוסיף: "לאו הרא"ש ז"ל ולא הרב רבינו יעקב [בנו, בעל הטורים] חתימי עלה, ואיני רואה לתלות בגברי רברבי כוותיהו סברא זו שאין לה על מה שתסמוך". ואילו את פרשת מכירת הבכורה, ביאר הריב"ש, שלפני מתן תורה הועיל קנין בדבר שלא בא לעולם.

אמנם לפני שנים, נתגלה כתב יד פירוש הטור [הארוך] על התורה, ושם כתב רבינו יעקב בעל הטורים בשם אביו, את שהביא השואל בשו"ת הריב"ש בשמו. ואם כן יש לבאר את מחלוקת הראשונים הנ"ל, האם ניתן להקנות דבר שלא בא לעולם על ידי שבועה [ובאור החיים [1] הצדיק את דברי הריב"ש, שאין השבועה מועילה להקנאת דבר שבלא בא לעולם, ועי' בדבריו שפירש כי המכירה חלה על פי דברי הגמרא בב"מ בדין צייד עני שאין לו מה יאכל, שאם אמר מה שיעלה במצודתי היום [מן הים] מכור לך, ממכרו קיים, והטעם משום כדי חייו. ומעתה גם חלות המכירה היתה כפי שמדוייק בפרשת המכירה [1] "מכרה כיום", בגלל שהיה עשו עייף, ומשום שב"כדי חייו" ממכרו ממכר, הגם שהוא דבר שלא בא לעולם].

ב. ובביאור הדברים ידוע לבאר כי נחלקו הרא"ש והריב"ש בעיקר הטעם ש"אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם", האם זהו בגלל שיש חסרון בעצם גדרי הקנין [שאינו חל על חפץ שאינו בעולם בשעת ההקנאה] או בגלל שיש חסרון בסמיכות הדעת של הלוקח לקנין [ראה בהרחבה בדברי רבי אשר וייס, אב"ד דרכי הוראה בירושלים, בספרו מנחת אשר [8]-[9] ורבי מרדכי קרלבך, בספרו חבצלת השרון [10] ירושלים תשס"ח, והדברים ידועים ומפורסמים בבית המדרש].

ויש "בית אב" לשני דרכים אלו בסוגיות הש"ס, כפי שיבואר.

אך מתחילה נעיין בעיקר דין קנין "דבר שלא בעולם" המובא בש"ס במקומות רבים, ונציין לכמה מהסוגיות.

• במסכת יבמות [2] נחלקו אמוראים האם רבי עקיבא סובר כי אדם מקנה דבר שלא בא לעולם [בדין אשה שאמרה קונם שאני עושה לפיך, שאמר ר"ע שבעלה צריך להפר לה. ולדעת רב נחמן בר יצחק, היינו משום שס"ל לר"ע שאדם מקנה דשלב"ל, ופליגא על רב הונא בריה דרב יהושע שהעמיד את דברי ר"ע באומר "יקדשו ידי לעושיהם, והידים הרי ישנם בעולם]. ועוד מובא שם בסוגיא: "המוכר פירות דקל לחברו, אמר רב הונא עד שלא באו לעולם יכול לחזור בו, משבאו לעולם אין יכול לחזור בו. ורב נחמן אמר אף משבאו לעולם יכול לחזור בו [רש"י: "דכי אתו חייל זביני, אלמא אדם מקנה דבר שלא בא לעולם"]. אמר רב נחמן, מודינא דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה".

• במסכת קידושין [2] נאמר במשנה: "האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר, או לאחר שתתגיירי וכו', אינה מקודשת" [עי"ש כל הדוגמאות במשנה]. וטעם הדבר מפורש ברש"י: "דהוה ליה דברים שלא באו לעולם ועכשיו אין בידו לקדשה". ומבואר בסוגיא כי "הנותן פרוטה לשפחתו ואמר לה הרי את מקודשת לי לאחר שאשחררך", אינה מקודשת אף שבידו לשחררה ולקדשה, מכיון "דמעיקרא בהמה והשתא דעת אחרת", וגרע מהמפריש תרומה מן המחובר שבידו לתלוש על התלוש.

ומכאן הוכיח המנחת אשר [10]  שהחסרון בקנין דבר שלא בעולם אינו רק משום סמיכות דעת בלבד, שאם לא כן מה ההבדל בין הפרשת תרומה לקידושי שפחה,שהרי שניהם בידו באותה המידה, וע"כ החסרון הוא בעצם קנין דבר שלא בא לעולם, ובשפחה הוי כאינו בעולם כלל. וכן מפורש בדברי החזון איש [2] שכתב בביאור דברי הגמרא בקידושין, שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, כי לא ניתנו דיני תורה אלא על הדברים "שאדם משמש בהם ושליט עליהם".

• גם במסכת כתובות [3] מבואר שאין אדם אוסר פירות חברו על חברו, כי שניהם אינם ברשותו, והוא הדין שאינו אוסר דבר שלא בא לעולם על חברו. וכתבו רבי אלחנן וסרמן בקובץ שיעורים [5] ובמנחת אשר [10] כי משמע מכך, שחסרון בדבר שלא בא לעולם הוא בגדרי הקניינים [שאין לו כח הקנאה בחפץ], כמו שאינו אוסר פירות חברו על חברו.

• ואילו בסוגיית הגמרא במסכת בבא מציעא [3] מבואר בנדון גזלן שמכר הגזילה ללוקח ואחר כך קנאו מהנגזל, כי "סמכא דעתיה" של לוקח שהגזלן יעמוד בהבטחתו, ולכן חל הקנין למרות שלא היה ברשות המוכר בשעת ההקנאה [לעומת ירושה שלא "סמכא דעתיה" שמא ימכור האב נכסיו בחייו]. ומשמע איפוא, כי טעם ההלכה שאין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו, הוא משום חסרון בסמיכות דעת, ולכאורה הוא הדין בדבר שאינו בעולם [יעו' בקובץ שיעורים [5] ובמנחת אשר [10] שהרחיב בביאור הסוגיא בב"מ הנ"ל].

אמנם הנודע ביהודה [5] ביאר את דברי הגמרא בבבא מציעא [3] באופן אחר, ומשמע כי לדעתו החסרון בהקנאת דשלב"ל הוא בגדרי הקנין. וכן נקט המבי"ט בקרית ספר [5] כי החסרון בדשלב"ל הוא בגדרי הקנין.

 

ג. הנפקא מינה בין ב' הדרכים הנ"ל, היא בנדון שבועה של המוכר על הקנאת דבר שלא בא לעולם.

אם החסרון הוא בגדרי קנין, ודאי לא מועילה השבועה, כיון שאין חפץ שיחול עליו הקנין. אך אם החסרון הוא בגמירות דעת הלוקח, באופן שנשבע המוכר, יתכן וסמכא דעתו של הלוקח, ויחול הקנין [אמנם האור החיים [1] חלק על הנחה זו, כמבואר בדבריו].

ועל פי זה ביארו במנחת אשר [8]-[9] ובחבצלת השרון [10] את מחלוקת הרא"ש והריב"ש: לדעת הרא"ש אין אדם מקנה דשלב"ל משום חסרון בסמיכות דעת, ולכן על ידי תוספת שבועה חל הקנין. אך הריב"ש סבר שהחסרון הוא בגדרי הקנין, ולכן לא מועילה שבועה לחלות הקנין, ועל כן הוצרך לתרץ כי לפני מתן תורה לא נהגו גדרי קנין כלל.

ג. קנין "סיטומתא" בדבר שלא בא לעולם

המרדכי במסכת שבת [1] הביא מחלוקת הראשונים בדין זה. וביאר בקובץ שיעורים [5] כי נחלקו בעיקר הטעם ש"אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם". לדעת מהר"ם מרוטנברג חל קנין "סיטומתא" בדבר שלא בא לעולם, מכיון שהחסרון בהקנאת דבר שלא בא לעולם הוא בסמיכות הדעת של הלוקח לקנין, ולכן בקנין סיטומתא שפיר סמכה דעתו, וחל הקנין. אך לדעת רבנו יחיאל החסרון בהקנאת דבר שלא בא לעולם הוא בעצם גדרי הקנין, שאינו חל על חפץ שאינו בעולם בשעת ההקנאה, ואם כן גם כח קנין סיטומתא לא חל על דבר שלא בעולם לעולם [ועי' ספר משפט הקנין [5] שהביא מדברי הפוסקים שמאחר ונחלקו בהלכה זו, רשאי המוחזק לטעון "קים לי"].

• • •

• סיכום הדינים להלכה - עי' ברמב"ם [4] הלכות מכירה פרק כב) ושו"ע [6] חושן משפט סימן רט) דיני הקנאת דבר שלא בא לעולם, דבר שאינו ברשותו של המקנה, מקנה למי שלא בא לעולם ודיני הקנאת דבר שאין בו ממש.

• דין הקדש ונדרים, ודין עניים בדבר שלא בא לעולם - רמב"ם [4] הל' מכירה פכ"ב הט"ו-י"ז) ושו"ע [7]חו"מ סי' ריב).

• אופני חלות התחייבות דבר שלא בא לעולם - מפורשים בשו"ע [7] חו"מ סי' ס). ועי' בספר עמק המשפט [11]  דיני הסכמים וחוזים, רבי יעקב כהן, דיין בבית הדין של הגר"נ קרליץ בבני ברק) שהביא את מחלוקת הפוסקים בנדון חזרה מהתחייבות לפני שהדבר בא לעולם, ודן לפי זה האם קבלן רשאי להתחרט מהתחייבותו למכור דירה לפני גמר בניית הדירה, כי הדירה "לא באה לעולם".

• • •

נדונים נוספים הלכה למעשה בדין קניינים בדבר שלא בא לעולם

• הקנאת זכויות בקופות גמל - ראה בדברי רבי צבי בן יעקב [דיין בבית הדין הרבני בתל אביב] במה שדן בספרו משפטיך ליעקב [13] בחלות הקנין מצד קנין סיטומתא עם דינא דמלכותא בדבר שלא בא לעולם.

• ביטול הזמנה לאירוח במלון - ראה בדברי רבי צבי בן יעקב בספרו משפטיך ליעקב [12] במה שדן האם שכירות חדר במלון נחשבת כדבר שלא בא לעולם, דבר שאינו מסויים או דבר שאין בו ממש.

חברי מושב שיתופי התובעים פיצויים שניתנו להם עבור סבל שעברו טרם בואם למושב, בטענה כי הדבר "לא בא לעולם" בעת שהצטרפו למושב - ראה במאמרו של הרב משה בר [רב שכונת יד אליהו, תל אביב] בקובץ תחומין [9].

מה באמת קנה יעקב אבינו מעשיו?

ראה  בחכמת התורה על פרשת תולדות של הרב שלמה קלוגר זצ"ל על פרשת תולדות

תירוצים לעיקר הקושיא היאך קנה בכורה שלב"ל

לפני שנכנס לענין הפלפול אם קנין ע"י שבועה הוי קנין לדשלב"ל או לא, רציתי לציין שלענין עיקר הקושיא היאך קנה יעאע"ה דבר שלא בא לעולם, מצאתי בגדולי האחרונים הקדמונים עוד שתי תירוצים. א' הפנים יפות בפרשתן תירץ, וז"ל, מכרה כיום את בכורתך לי וגו'. יש לפרש כיום [היינו שנקט לשון כיום דמשמע דמוכר לו דבר ששייך היום], מפני שבבכורה היתה בו בחינת העבודה [דשייך גם בחיים, היום], וגם בחינת הירושה, והוא משאחז"ל [ב"מ טז א] מה שאירש מאבא הוי דבר שלא בא לעולם ואינו נמכר, אלא דאיתא בח"מ סימן ר"ט [ס"ד] המוכר דבר שלא בא לעולם עם דבר שלא בא לעולם נקנה הכל, א"כ כיון שקנה מה שהוא בעולם היום, קנה גם מה שלא בא לעולם עדיין.

ואולי בזה אפשר לפרש תירוץ האוה"ח הקדוש, דלכאורה תירוץ האוה"ח אינו מובן, כיון דיעאע"ה לא רצה לקנות הבכורה רק של יום אחד, אלא רצה לקנות הבכורה שלעולם, וא"כ קשה היאך יקנה ע"י קנין של יום אחד. ואולי כוונתו כמ"ש הפנים יפות.

ב' והקצות החושן בסי' רעח סקי"ג תירץ, וז"ל נסתפקתי בבכור שאמר בחיי אביו איני רוצה בחלק בכורה מי הוי דבריו קיימים, או לומר דאין בדבריו כלום וכמו בפשוט שאינו יכול לסלק עצמו מירושת אבותיו. ונחזי אנן אליביה דמאן מספקא לן. לשיטת תוס' דטעמא דלא מהני סילוק מנחלת אבותיו משום דבדאורייתא לא מהני סילוק וכמ"ש תוס' ריש פרק הזורק (גיטין עז, א) ד"ה וכדרב כהנא ע"ש, וכיון דמהני בבכור סילוק אחר מות אביו דהוי מן התורה אלא משום דמתנה קרייה רחמנא ויכול לומר אי אפשי בה, א"כ מהאי טעמא נמי מהני סילוק בחיי אביו. ועיין מ"ש בסימן ר"ט [סקי"א]. לשיטת הר"ן דלא מהני סילוק מנחלת אבותיו דחשיב כאילו בא לידו, והיינו דאע"ג דלענין מקנה הו"ל דבר שלא בא לעולם דאמר מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום (ב"מ טז, א), אפ"ה לענין סילוק חשיב כמו בא לידו כיון שראוי לירש בכל שעה, ולא מהני בזה סילוק, וכיון דבכור אפילו אחר מות אביו דיותר בא לידו, ואפ"ה מהני סילוק ומשום דמתנה קרייה רחמנא, א"כ פשיטא דלא מגרע בזה שמסלק בחיי אביו משום דכאילו בא לידו הוא כיון דאפילו אחר מות אביו יכול לסלק ולומר איני נוטל. לשיטת מפרשים שכתב הרב המגיד דדוקא בבעל שבא ע"י מעשיו ולא בירושת משפחה דהוא ממילא, כיון דבכור ודאי מסלק נפשיה אחר מות אביו ומשום דמתנה קרייה, וא"כ בדידיה תליא אם אמר איני רוצה אינו זוכה, א"כ חשיב נמי ע"י מעשיו ומהני הסילוק בחיי אביו נמי. וא"כ לכל השיטות נראה דלא שנא גבי בכור, בין מחיי אב או אחרי מות אביו [מהני הסילוק].

ולפ"ז אפשר לומר בענין יעקב שקנה הבכורה מעשו [והקשו] דהוא דבר שלא בא לעולם. ובריב"ש סי' שכ"ח כתב דקודם מתן תורה דבר שלא בא לעולם נמי קונה. ולפי מ"ש אפשר דאבד עשו הבכורה במה שאמר למה זה לי בכורה דהוא מדין סילוק.  עכ"ל.

בכבוד רב שמחה בונם

מה ששמעתי בכולל מהרב שמחה

מה ששמעתי בכולל מהרב שמחה בונם ראובן לתרץ בשם הפנים יפות, דאגב קנין בא לעולם קנה שלא בא לעולם, וכן תירוץ הקצוה"ח שסילוק בכורה מועיל אפי' מחיים, עדיין אינו מיושב למה הוצרך לישבע, ולהריב"ש גם אינו מיושב דהוא ס"ל שהיה לרווחא דמילתא, וזה י"ל גם להפנים יפות והקצות. אמנם להרא"ש מיושב למה הוצרך שבועה, דבלא זה לא היה קנין. וכן האוה"ח מתרץ הצורך בשבועה.

עוד בענין דבר שלא בא לעולם

פרשת תולדות

במה שהבאתם מהראשונים בהא שהיה צריך יעקב אבינו ע"ה לשבועה של עשיו, הנה יש שביארו דאף אם הקנין חל וככל הביאורים שניתנו, מ"מ בוודאי אפשר לחזור בדבר שלא בא לעולם כל זמן שלא הגיע לעולם וכדאי' להדיא בגמ', וא"כ אף שחל הקנין מ"מ חש יעקב אולי יחזור ממנה עשו, לכן השביע יעקב לעשו, שלא יחזור ממכירתו.

ויש לציין על הנ"ל, דבמשנה למלך פ"י מהל' מלכים ה"ז, מסתפק אם בן נח מצווה בלא יחל דברו, ואם אינו מצווה א"כ לא הרוויח יעקב במה שהשביעו, ואולי אף אם אינו מוזהר מ"מ נותן תוקף ואומץ לדבריו.

 

ושמעתי פעם, דשיטת הרמב"ן בקידושין דלא כתוס' ושאר ראשונים שם דבקונה בדבר שלא בא לעולם (לר"מ שקונה) ואומר מעכשיו אינו יכול לחזור מקנינו, וא"כ נימא שיעקב אמר לעשו מכרה כיום וכו' וכוונתו שימכרנו ויאמר מעכשיו וככה לא יהיה יכול לחזור ממנה.

 

עוד שמעתי דנהי דהיה באפשרותו של עשו לחזור ממכירתו, אבל אחר שקיבל יעקב את הברכות אז נתברר שבאמת מגיע ליעקב הברכות והבכורה ואז כבר לא היה עשו יכול לחזור עוד, וזהו דרך דרש.

 

ועי' בספר ארי במסתרים [להג"ר יהודה אריה אלטר ז"ל בנו של הפני מנחם זצ"ל] שכתב ביאור נאה בכל המכירה, וביאר שמכר עשו בתורת מתנת שכיב מרע וכמו שאמר שעייף הוא ולא אמר רעב, לרמז שהולך למות וכבר הוא שכיב מרע, ולכן קרא לעדשים אדום אף שאנו יודעים שעדשים ירוקים, דביומא אי' דשכיב מרע חשכו עיניו ולא רואה טוב, וע"ז קראו לו אדום להודיע שהוא שכיב מרע, ולכן אמר לו יעקב מכרה כיום שאתה שכי"מ, וקיי"ל דשכי"מ דבריו ככתובין וכמסורין ואף בדבר שאין בו ממש וכמו שמצינו ששכי"מ יכול להקנות חוב שהוא דבר שאין בו ממש, ובכך אפשר למכור הבכורה, ומכרו באמת ואף כשעמד ממצבו מ"מ לא חזר ממכירתו רק כתיב ויבז עשו את הבכורה, ואם לא חזר דבריו קיימין אף שעמד מחליו, ולכן היה מכירה טובה, והכל א"ש ודפח"ח.

 

במה שהבאתם מריב"ש דקודם מתן תורה היה אפשר לקנות דבשלבל"ע, יש לציין דכך כתב ביד רמ"ה בבא בתרא קכה. סוף אות ו' וביאר עם יסוד זו מכירת הבכורה.

 

 

בתכלת מרדכי מפרש שהרמב"ן מפרש שיעקב אמר מכרה לי הבכורה לאיזה יום שתיפול הבכורה, היינו ליום שימות יצחק אבינו, וביאר כוונתו דהיינו שמכרו שיחול לשיבוא לעולם וזה שפיר קנה כמו שפסק בחו"מ רט-ד. וכ"כ גם בישמח משה. אולם עי' חזו"א חו"מ ליקוטים סימן ט' אות י"ב תמה על פסק זה וחולק עליו.

 

ונראה דיש מקום לומר ביאור חדש, דעי' תוס' בכורות יח: דאפשר להקנות מקום בחצירו לכהן בלי מעשה קנין, ויסדו מזה רבותינו האחרונים (ע"ש ברש"ש, ובחזו"א חו"מ סי' כ"ה בשם אביו, וחזו"א ב"ק כ"א-ה' וגם קוב"ש כתובות אות שלו וקידושין אות ע"ט) דלהקנות נצרך גמירות דעת, ובלא מעשה קנין ליכא גמירות דעת, אבל באופן שכן יש גמירות דעת כמו שם במצוות בכורות שהוא לצורך מצוה, או שאר מקרים שיש רצון חזק אז נפעל הקנין גם בלא מעשה קנין. [ועי' מנח"ח מצוה שלו שחולק על הנ"ל, ובנודע ביהודה מהד"ק חו"מ סי' כח לומד דאינו אלא תקנת חכמים, אולם הנ"ל למדו שככה נהיה קנין והוא ממש מן התורה].

וא"כ אולי בכגון דא שהוא קודם מתן תורה, ואז עוד לא ניתנו כל כללי הקנינים, וא"כ בוודאי י"ל דעיקר הקנין היה תלוי בגמירות דעתו, וזה היה עיקר הפועל בהקנאה, ומכיון שהעיקר הוא גמירות הדעת י"ל דאז אין חסרון של לא בא לעולם ושפיר הקנה עשו הבכורה, ובוודאי היה לו רצון גמור וכמו שהעיד על עצמו שהולך למות וכו'.

[ואולי יש להסביר עם הנ"ל, הגמ' שהביא האוה"ח הק' דבכדי חייו תיקנו שמוכר גם דבר שלא בא לעולם דבזה יש לו גמירות דעת לגמרי וקונה גם בדבשלבל"ע].

 

מה שהבאתם מהריב"ש דקודם מ"ת לא היה חסרון בקונה דשלבל"ע, יש לציין שבישועות מלכו בחלק ליקוטי תורה פ' תולדות הביא מאביו זי"ע לבאר דבר זה, דאי' בחז"ל עה"פ יום השישי דתנאי התנה וכו' והיה כל העולם תלוי ועומד וא"כ כל העולם היה כלא בא לעולם, ובוודאי שייך קנין בדבר שלא בא לעולם כמו בדבר שבא לעולם.

אגב, לפי הסבר הנ"ל שמעתי לבאר הא דאברהם מינה את אליעזר לשליח לקדושי יצחק והקשו הא עבד אינו בתורת גיטין וקידושין ואינו נעשה שליח לקידושין, ויש שביארו דהוא נכנס לכלל ברוך כדכתיב בוא ברוך ה' ואז נשתחרר ושפיר נעשה שליח, אולם קשה דבשעת המינוי עדיין לא נשתחרר והיה עבד, ורק נשתחרר כשנכנס לבית לבן [שאברהם שיחררו על תנאי שימצא שידוך הגון]. ולהנ"ל ניחא, דקודם מ"ת לא היה חסרון של דשלבל"ע, והיה אפשר למנותו לשליח עכשיו ויחול כשישתחרר, והוי שליח טוב. ובזו מיושב הנושא ההלכתי של פרשת חיי שרה של השיעור המיוחד של "עולמות" שנמסר לפנינו בטוב טעם ודעת

בענין הנאמר בשיעור החשוב יום ה' לפרשת תולדות

בה"י

אברהם אבא רייס

בעניין הנאמר בשיעור החשוב יום ה' לפר' תולדות

בגדר מכירת בכורת עשו ליעקב, אפשר לבאר ע"פ חידושו של הברכת אברהם, ובהקדם נקדים דהנה בבכורה יש ב' חלקים יש את החלק שיש כבר בעולם בחייו, דהיינו להדרו ולכבדו ולקום מלפניו (לשון הרד"ק) ויש את החלק שלא בא לעולם והוא: הירושה, שחל לאחר מיתה, והעבודה בבכורות, שהיה עד שלא הוקם המשכן בבמות, והנה ה"ברכת אברהם" (קידושין ס"ב ע"ב) ביאר: דבכל חלות שפועל ע"י הקנאה – בענין בעלות על מה שמקנה, וכ"ז שאין כאן הדבר אין עדיין בעלות לפעול חלות על מה שאין כאן, ולכן לא מהני גם ע"י מעשה של עכשיו לפעול חלות לאח"כ, והנה מבואר ברמב"ם (פ"ז הט"ז) "האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקבה הרי היא מקודשת לי בזה, אם היתה אשת חבירו מעוברת והוכר העובר הרי זו מקודשת" וכו' עיי"ש, ודן שם הברכ"א – איך היא מקודשת והרי הוי דבר שלא בא לעולם ? עי"ש באריכות דברויו, ושם אות ג' ביאר יסוד חדש, דבקדושין הלא כל עיקר כחו וזכותו לקדש את בתו מצד היותו "אב" ובזה י"ל דגם בעובר קודם שנולד כבר שייך עליו שם "אב" אלא דהחלות אכתי לא שייך וכו', מיהו כיון דיש לו שם אב והוא עושה מעשה הקידושין עם הבעל, שוב גם אם היא עדיין אינה בת קידושין, מ"מ לגבי שם אב לא חסר כלום, ושוב י"ל דמהני המעשה לגבי חלות כשתוולד וכו' עכ"ד, ולכאורה לפי"ז יבואר היטב דגם עשו כיון שאת המהות של בכור היה לו לעניין כמה דברים, א"כ גם על דבר שעדיין אינו בעולם מהני למכור, ויחול כשזה יהיה בעולם. [כמו באב המקדש את העובר.] ודו"ק אמנם זה שפיר רק לדעת הראשונים דס"ל דיעקב קנה מעשיו כל דיני הבכורה, ולדעת האברבנאל, דיעקב קנה רק את החלק הרוחני של הבכורה לענין העבודה, צ"ל כמ"ש בגור אריה, דהטעם שקודם מת"ת העבודה היתה בבכורות זה לפי שהם ראויים לכבוד [ואינו כמו הכהונה שהתורה זיכתה להם], והכבוד הוא של הבכור ולכן הוא יכול למכור ולמחול, שוב ראיתי שהפרדס יוסף תירץ ע"פ הרמ"א (סי' ר"ט ס"ד) דהיכי דמקנה דשלבל"ע עם דשבל"ע, אמרינן מיגו דחל על הבא לעולם חל נמי על שלא בא לעולם ואצל עשיו היו שני העניינים, הירושה שלא באה לעולם, וקדושת בכור שבאה לעולם, ע"כ.

ייש"כ

עגלת קניות

Your Cart5
  • x 1 רץ כצבי - שבת
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - ירח איתנים
    הסרה | הוספה
  • x 2 רץ כצבי - חנוכה ופורים
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - פסח שבועות
    הסרה | הוספה
סה"כ: 200.00

בראשית

שמות

ויקרא

במדבר

דברים

נושאים

מועדים

הקדשות

לעילוי נשמת

הרה"ח רבי יהושע השיל רייזמן ז"ל נלב"ע י' טבת תשס"ט

ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת

אשת חיל עטרת בעלה, גמלה צדקה וחסד

כיבדה הוריה באהבה ומסירות, חינכה צאצאיה לתורה ולמצוות

אוד מוצל מאש, נזדככה בייסורים וקבלתם באהבה

 

מרת זיסל הניה (נעמי) זילברליכט ע"ה

בת הרה"ח שלום יוסף הירשפרונג ז"ל

נפטרה במוצאי יום הולדתה, אור לח' תשרי תשע"ו

 


תנצב"ה

לעילוי נשמת

איש חסיד וירא שמים שייף עייל ושייף נפיק
הרה"ח ר' אליקים גצל בן הר"ר יעקב יהודה ז"ל זילברליכט
נלב"ע כ"ג אדר תשמ"ג

ת.נ.צ.ב.ה.

התודה והברכה

לכל המסייעים לבניית אתר עולמות

ובראשם

הר"ר ישראל ויינגרטן ורעייתו הי"ו

על מסירותם הנפלאה לבניית אתר עולמות
במקצועיות רבה בסבלנות ובחן

הר"ר מנחם שטיינר הי"ו
שתרם מזמנו ומכשרונותיו לבניית אתר עולמות
הר"ר יחיאל זאב הכהן קרימלובסקי הי"ו

שתרם מזמנו ומכישוריו המבורכים

למען הצלחת הקמת אתר הבית של עולמות

בורא עולם יברכם בכל מילי דמיטב
בבריות גופא ונהורא מעליא

וזכות הרבים תעמוד להם לעד

לעילוי נשמת
גאון התורה והמוסר
מרן ראש הישיבה
הגאון רבי שמחה מרדכי זיסקינד ברוידא זצ"ל
שהרביץ חכמה ויראה ושם דרך
בהיכל ישיבת חברון למעלה מיובל שונים

נלב"ע ביום הנף ט"ז ניסן תש"ס