שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

האזנת סתר

תקציר השיעור

א. עם התפתחות הטכנולוגיה, ניתן כיום להאזין בקלות לשיחות טלפון ולצותת למכשירי קשר של אנשים ללא ידיעתם - ונשאלת השאלה האם הדבר מותר על פי ההלכה.

ב. ובמושכל ראשון, נראה כי היזק על ידי שמיעה דומה ל"היזק ראיה", [המתבאר בסוגיית הגמרא ובדברי הראשונים] - ובכדי לברר זאת צ"ע מהו המחייב "בהיזק ראיה", והאם דומה נזק הנגרם כתוצאה מהאזנת סתר ל"היזק ראיה".

ג. עוד יש לדון האם בהאזנת סתר עובר על ציווי "ואהבת לרעך כמוך", ועל איסור רכילות - גילוי סוד.

ד. אחת מתקנות רבנו גרשום מאור הגולה היא "שלא לראות בכתב ששולח אדם לחברו בלא ידיעתו ובלא רשותו". ויש לברר האם בהאזנת סתר עובר על חרם זה [ובתוך כך יבואר תוקף חרם דרבנו גרשום].

ה. האם מותר להורים ולמחנכים או לבני זוג לצותת לשיחות של אחרים כדי למנוע מעשים אסורים.

ו. הקלטת שיחה ללא ידיעת המשתתפים בה במקום שיש חשש נזק [רמאות או הטעיה].

ז. התנגדות לתוספת בניה בטענת נזק שמיעה שכתוצאה מהבניה יוכל השכן להאזין לשיחות שאדם מנהל בביתו.

ח. קבילות האזנות סתר בבתי הדין [האם הכרת הקול גרועה מטביעת עין].

עם התפתחות הטכנולוגיה, ניתן כיום להאזין בקלות לשיחות טלפון ולצותת למכשירי קשר של אנשים ללא ידיעתם - ונשאלת השאלה האם הדבר מותר על פי ההלכה. הדיון בשאלה זו מתפרס על קשת רחבה של נושאים: אם הדבר אסור, מהו המקור לאיסור. האם יש איסור רק כשהדבר נעשה לשם שעשוע, או שיש איסור גם במקום צורך - כגון כשיש חשש רמאות, או חשש של מעשים אסורים מצד בנים, תלמידים או בני זוג. על שאלות אלו ועוד, בשיעור דלהלן.

 

 

א. לכאורה אין בש"ס דבר מוגדר כהלכות "נזיקין" האוסר נזקי שמיעה ו'האזנת סתר'. אולם הפוסקים רצו לדמות היזק הנגרם על ידי שמיעה ל'היזק ראיה' המתבאר בסוגיית הגמרא בתחילת מסכת בבא בתרא [1] ששותפין בחצר יכולים לכפות זה את זה לעשות מחיצה ביניהם, ומבואר שם בגמרא שהמחיצה נועדה למנוע 'היזק ראיה'. ולכאורה יש לדמות את ענין האזנת הסתר ל'היזק ראיה', משום שנראה כי אין הבדל בין המזיק את רעהו בהבטה וראיה לתוך חצרו ודירתו, לבין המזיק את רעהו בהאזנה לשיחותיו. אך מאידך אפשר לטעון להיפך, ש"להיזק" ראיה יש מקור בש"ס, ואילו ל'היזק שמיעה' לא מצינו מקור בש"ס.

ומצאנו שנחלקו בזה הראשונים. לגבי הדין המבואר בסוגיא שעובי המחיצה בין השכנים הוא מנהג המדינה, ואם המנהג לעשות מחיצה של קנים, די בכך, כתב המאירי [2] כי "כל שנסתלק היזק הראיה הולכין אחר המנהג, ואף במחיצה קלה שבקלות ואין חוששין להיזק שמיעה כלל, משום שסתם בני אדם נזהרים בדיבורם הם". ומבואר בדבריו, שעקרונית יש לראות 'היזק שמיעה' כ'היזק ראיה', אלא שסתם בני אדם נזהרים בדיבורם. ואם כן במכשיר ציתות שאי אפשר להיזהר ממנו, יש מקום לאסור ולכפות על סילוקו, כדין 'היזק ראיה'.

אולם רבי אליהו מזרחי, כתב בשו"ת הרא"ם [2] בתוך דבריו "והא לא אשכחן בכולה תלמודא היזק כי האי גוונא", ומבואר בדבריו שאין ללמוד 'היזק שמיעה' מ'היזק ראיה', ולפיכך אין שֵם מזיק בהיזק שמיעה.

אמנם יתכן כי גם לדעת הרא"ם יש היזק שמיעה ואסור להזיק את חברו בשמיעה כשם שאסור להזיקו בראיה, שהרי הרמב"ן בחידושיו לבבא בתרא [2] הגדיר בתוך דבריו את מהות 'היזק ראיה' וזה לשונו: "דנזקי אדם באדם הוא, אי משום [א] עין רעה, אי משום [ב] לישנא בישא, אי משום [ג] צניעותא". ומבואר בדברי הרמב"ן שאיסור היזק ראיה מושתת על שלושה אדנים:  עין רעה [כמבואר בסוגיא בבבא בתרא [1] "אמר ר' אבהו אמר רב הונא אמר רב אסור לו לאדם שיעמוד על שדה חברו בשעה שעומדת בקמותיה", ופירש"י: "שלא יזיקנו בעין רעה"]. לישנא בישא [כשרואה מה שבבית חברו יש חשש לשון הרע]. צניעותא [הסתכלות בתוך בית חברו היא נגד מידת הצניעות]. וראה בשו"ע הרב בהלכות נזקי ממון [2] פסקי ההלכה בדין היזק ראיה [ובהערות שהראה מקור מהשו"ע והפוסקים]. ובפשטות, גם בהיזק שמיעה קיימים החששות של לישנא בישא וצניעות. ואם כן מאותו הטעם שאסור להזיק בראיה נראה שאסור גם להזיק בשמיעה, וגם הרא"ם יודה לזה [ומש"כ "דלא אשכחן בכוליה תלמודא היזק כי האי גוונא", ביאר בספר עמק משפט [[8]; מאת הרב יעקב כהן, דיין בבית הדין של רבי נסים קרליץ, בני ברק] שכוונתו שלא מצאנו שצריך  להרחיק ולבנות מחיצת אבנים משום היזק  שמיעה, וכטעמו של המאירי שרוב בני אדם נזהרים בדיבורם, אך ודאי אסור להזיק בשמיעה גם לדעת הרא"ם].

 

ב. והנה בבית מדרשם של רבותינו האחרונים חקרו בדין 'היזק ראיה' מה גדרו - האם דינו כמזיק ממש, ולכן יש חיוב להרחיק את הנזק. או שכל היזק ראיה הוא משום שמונע מחברו להשתמש בחצרו ובביתו, שמכיון שהוא רואהו תמיד, אינו יכול לעשות בו דברים של צנעה. ראה סגנונות שונים בביאור הדברים בקהילות יעקב [3] [רבי יעקב קנייבסקי, ה"סטייפעלער"]. ובאבן האזל [3] [רבי איסר זלמן מלצר, ראש ישיבת עץ חיים בירושלים] ובמה שתלו מחלוקות הראשונים בחקירה זה.

ולאור זאת כתב הרב בן ציון נשר [רב קהילת איחוד שיבת ציון בצפון תל אביב] בספרו אבן פנה [4] שדין 'היזק שמיעה' תלוי בהגדרת 'היזק ראיה'. אם נאמר ש'היזק ראיה' הוא מדין מזיק, הרי שיש לחלק בין ראיה ושמיעה, שבראיה נתחדש דין מזיק ובשמיעה לא. מה שאין כן אם דין 'היזק ראיה' הוא מדין מניעת השתמשות, הרי שהוא הדין והוא הטעם ב'היזק שמיעה', שעל ידי ההאזנה הוא מונע מחברו להשתמש בטלפון שלו כרצונו.

 

 

ג. עוד יש לדון האם בהאזנת סתר עובר על ציווי 'ואהבת לרעך כמוך', ועל איסור רכילות - גילוי סוד. ראה על כך במאמרו של הרב אליעזר שנקולבסקי בקובץ המעין [5] [4].

 

ד. אחת מתקנות רבנו גרשום מאור הגולה היא "שלא לראות בכתב ששולח אדם לחברו בלא ידיעתו ובלא רשותו" - ראה את נוסח החרם של רבנו גרשום המובא בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג [6]. וראה פרטים נוספים אודות זמן החרם, אלו תקנות נכללו בו, תוקפו, התפשטותו בקהילות ישראל ועוד, באינצקלופדיה תלמודית [6]

ויש לברר האם בהאזנת סתר עובר על חרם זה.

והנה הרב שנקולבסקי [5] נקט כי נוסח החרם "בכתב" אינו מותיר מקום לספק שמדובר דווקא על קריאה בכתב של חברו "והבא להרחיב את האיסור עליו הראיה". אולם לא כן סבורים הדיינים הרב שפיץ מירושלים, בספרו משפטי  התורה [7] והרב יעקב כהן בספרו עמק המשפט [8]. ולדעתם בוודאי יש בהאזנות סתר משום איסור לעבור על חרם דרבנו גרשום [וראה באנצקלופדיה תלמודית הנ"ל, האם העובר על החרם עובר על איסור דאורייתא או דדבנן].

וראה עוד במה שהוסיף ודן בספר משפטי התורה מה הם האופנים שמותר להורים ולמחנכים או לבני זוג לצותת לשיחות של אחרים כדי למנוע מעשים אסורים. אולם לדעתו אין ההיתר האמור לעיל קיים כאשר ההאזנה נועדה לדעת מה אנשים אומרים או כותבים עליו [ונקט [בהערה [4]] כדבר פשוט, שרבנו גרשום לא אסר להאזין לשיחת שני אנשים שמדברים לידו או באולם שבו נמצא המאזין, כי שם הם גרמו לעצמם שעמדו לדבר במקום שאפשר להאזין להם ושכיח שיהיו שם אנשים שיכולים לשמוע את דבריהם. ולכן מכיון שאי אפשר לחייב אדם שנמצא באותו איזור שיאטום את אזניו, אלא אדרבה, אם המדברים לא מעוניינים שיאזינו להם- עליהם מוטל ללכת למקום מסתור, וכמו שעשה יעקב אבינו שקרא לרחל  וללאה לשדה כאשר לא רצה שלבן או בניו].

 

ו. ומתוך כך יש לדון בהקלטת שיחה ללא ידיעת המשתתפים בה במקום שיש חשש נזק [רמאות או הטעיה] - ראה במאמרו של הרב אליעזר שנקולבסקי [5] אות ח.

 

ז. לדיון בנזקי שמיעה יש השלכה למה שדן בספר עמק המשפט [8] בענין התנגדות לתוספת בניה בטענת נזק שמיעה  שכתוצאה מהבניה יוכל השכן להאזין לשיחות שאדם מנהל בביתו.

ובפסק הדין, הוא מתריע "על מה שפשתה המספחת גם במחננו שיש המאזינים לחבריהם בכל מיני "סקאנרים" ומכשירי ציתות והאזנות למיניהם או ע"י טלפונים אלחוטיים מכשירי בייבי סיטר וכדו' ועושים כן לשם ריגול תעשייתי  או סתם ע"י אנשים הולכי בטל [משועממים בלע"ז] - ויש איסור גמור בדבר ודינו כמזיק, משום לישנא בישא ומשום צניעותא ומשום מניעת השתמשות, ואסור כהיזק ראיה, שנאסר בכל החומר בשו"ע". והוא פוסק כי "באופן זה שמרפסת של ראובן כמעט צמודה למטבח של שמעון, הצדק עם שמעון ויכול להתנגד שראובן לא יבנה".

 

ח. עוד יש לדון בענין האזנות סתר - האם מותר להשתמש במידע שהושג בדרך פסולה [קובץ המעין, [5]], ואודות קבילות האזנות הסתר בבתי הדין [שם, ובמאמרו של הרב שלמה דיכובסקי, דיין בבית הדין הגדול בירושלים בקובץ תחומין [9]. ועיין בדבריו במה שדן האם הכרת הקול גרועה מטביעת עין].

 

ט. וראה עוד בקובץ המעין [5] - האם ניתן להעניש בדיני אדם על האזנות סתר.

הערות על השיעור בעניין האזנת סתר

שלום וברכה. ראשית רציתי להודות על השיעור המעולה, הן מבחינת הנושא, והן מבחינת הנידונים המסתעפים ממנו, שהם כולם מרתקים וניתן לפתח מהם דיונים בהמון מציאויות אקטואליות.

רציתי להעיר והאיר מס' הערות שהתעוררתי אליהן במהלך הכנת השיעור.

בספר אבן פינה רצה לתלות את השאלה האם מותר הדבר, בחקירה האם היזק ראיה הוא מדין נזקי אדם באדם או מניעת השתמשות בנכסיו. לענ"ד נראה לומר בדיוק הפוך, דלהצד של מזיק חבירו נתבאר בדברי הרמב"ן שזו בעיה של פגיעה צניעותו של חבירו עי"ז שרואה אותו, וא"כ ה"ה כששומע אותו בעת דיבור דברי הצנע. אך לצד של ביטול תשמישים י"ל שזהו דווקא כשמונע ממנו להשתמש בשימושיה הרגילים של החצר, שהרי היא מיועדת לדברי הצנע, ועי"כ מזיק ממונו ממש. משא"כ כשמונע ממנו דיבור, ייתכן שלא הזיקו כלל (ואולי לעיתים אפילו הועיל לו...), ובודאי שאינו "כמזיק את חצירו" (לשון הקה"י), אא"כ מדובר במקום המיועד לדברי הצנע.

ורציתי להביא ראיה שיש עכ"פ איסור "מניעת" דיבור בדברי הצנע מחבירו , מהגמ' בעירובין ס"ג: גבי הישן בקילעא שאיש ואשתו שרויין בה דאסור אפי' באשתו נדה, והיינו משום שמונע מהם דיבורי הצנע.

עוד יש העיר על עצם ההשלכה לנידון של האזנת סתר, שבזה בפשטות מיירי כשחבירו אינו מודע לכך שמאזינים לו, ובמילא אין כאן ביטול תשמישים.

בנתה"מ סי' קנ"ה ס"ק י"ח ביאר שיטת ר"י שנפסקה להלכה שחובת הרחקת נזיקין קיימת רק בגירי דיליה, היות שבשאר דברי היזק לא רצו חכמים לבטל את רשותו של האחד ולמעשה להזיקו בזה, ע"מ שלא יזיק לחבירו. מתבאר מדברי הנתה"מ שהמקומות בהם אנו פוטרים מהרחקה הם דווקא כשעי"ז מתבטלת רשותו ואינו יכול להשתמש בחצירו כרצונו. ומעתה י"ל, שגם אם לא נחייב הרחקת היזק שמיעה בשכנים, היינו משום שזה יחייב אותם לבטל את רשות עצמם. אך להכנס למקום שאינו רשותו ולהאזין - ודאי שאסור. ומזה באנו לדון במקרים שאדם נמצא באקראי במקום שאינו רשותו (כגון בחדר מדרגות) ושומע דברים מעבר לדלת השכנים, האם מחוייב להתרחק? להנ"ל ייתכן שחייב. עוד שאלו, במקרה שבחור יושב במקומו בביהמ"ד, ושומע שנים המדברים דברי הצנע, באופן שברור שאין רצונם שישמעו, האם חייב להרחיק עצמו? במקרה השני נראה פשוט שאינו מחוייב.

במאמרו של הרב שנקולבסקי הביא דברי שו"ת הלכות קטנות שאסור לחפש מסתוריו של חבירו מדין לא תלך רכיל, אפי' אם אינו מתכווין לספר לאחרים. ובהערה 13 הביא דברי השל"ה שבאיסור "לא תלך רכיל" עובר כבר משעה שהקדים ללכת ולמוע מסתוריו של חבירו. אולם נראה שאין מהדברים ראיה לחידושו העצום של מהר"י חאגיז, דהתם מיירי כשהלך לשמוע ע"מ לספר.

בהמשך המאמר דן בחיובו של המאזין, וכתב שאם האיסור מצד מניעת השתמשות - פטור, שהרי חבירו אינו מודע לכך שמאזינים לו ואינו נמנע מלהשתמש. לענ"ד גם אם היה מודע לכך ומבטל תשמישו - לא היה מקום לחייבו בנזיקין, דהוו"ל היזק שאינו ניכר, וגם אינו אלא גרמא. וכן לצד השני שהאיסור מצד ביוש חבירו, נראה שאין לחייב בהיזק דממילא כה"ג. וכמדומני שלא נזכר בסוגיות של היז"ר שום חיוב ממון חוץ מעצם החיוב לבנות את הכותל. ואדרבא, כשיש חיוב ממון על ההיזק, כגון בכלאיים, הוזכר בפירוש "הרי זה קידש וחייב באחריותו", וגם שם דנו מדוע חייב.

עוד כתב במאמר הנ"ל כדבר פשוט שאיסור חדר"ג נאמר דווקא בכתב ולא בשמיעה. והתלבטתי באם יש באמת סברא לחלק. ואולי עפ"י מה שכתבו באנציקלופדיה התלמודית בשם התו"ח בטעם איסור זה שהוא שואל שלא מדעת, א"כ זה לא שייך בשמיעה. וא"כ ייתכן שלא יהיה חדר"ג גם על קובץ כתוב במחשב, שהרי אין שם חפץ שגוזלו. אולם ייתכן שקלטת שמע ששולח לחבירו - יהיה בה דין חדר"ג, דהוו"ל שואל שלא מדעת.

בספר משפטי התורה היא משו"ת הרשב"א שמותר לעבור על חדר"ג לצורך חיזוק התורה והצניעות. וזה פשוט גם אם איסור קריאת מכתבו של חבירו יש בו משום לשה"ר, שבכה"ג חשיב לתועלת. אך יש לדון, אם יסוד האיסור הוא מצד שואל שלא מדעת, צ"ע איך מותר לגזול לתועלת.

יישר כח, יה"ר שתזכו להגדיל תורה ולהאדירה

עגלת קניות

Your Cart10
  • x 6 רץ כצבי - שבת
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - ירח איתנים
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - חלק ב
    הסרה | הוספה
  • x 2 רץ כצבי - מחשבה חלק ב
    הסרה | הוספה
סה"כ: 400.00

בראשית

שמות

ויקרא

במדבר

דברים

נושאים

מועדים

הקדשות

לעילוי נשמת

הרה"ח רבי יהושע השיל רייזמן ז"ל נלב"ע י' טבת תשס"ט

ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת

אשת חיל עטרת בעלה, גמלה צדקה וחסד

כיבדה הוריה באהבה ומסירות, חינכה צאצאיה לתורה ולמצוות

אוד מוצל מאש, נזדככה בייסורים וקבלתם באהבה

 

מרת זיסל הניה (נעמי) זילברליכט ע"ה

בת הרה"ח שלום יוסף הירשפרונג ז"ל

נפטרה במוצאי יום הולדתה, אור לח' תשרי תשע"ו

 


תנצב"ה

לעילוי נשמת

איש חסיד וירא שמים שייף עייל ושייף נפיק
הרה"ח ר' אליקים גצל בן הר"ר יעקב יהודה ז"ל זילברליכט
נלב"ע כ"ג אדר תשמ"ג

ת.נ.צ.ב.ה.

התודה והברכה

לכל המסייעים לבניית אתר עולמות

ובראשם

הר"ר ישראל ויינגרטן ורעייתו הי"ו

על מסירותם הנפלאה לבניית אתר עולמות
במקצועיות רבה בסבלנות ובחן

הר"ר מנחם שטיינר הי"ו
שתרם מזמנו ומכשרונותיו לבניית אתר עולמות
הר"ר יחיאל זאב הכהן קרימלובסקי הי"ו

שתרם מזמנו ומכישוריו המבורכים

למען הצלחת הקמת אתר הבית של עולמות

בורא עולם יברכם בכל מילי דמיטב
בבריות גופא ונהורא מעליא

וזכות הרבים תעמוד להם לעד

לעילוי נשמת
גאון התורה והמוסר
מרן ראש הישיבה
הגאון רבי שמחה מרדכי זיסקינד ברוידא זצ"ל
שהרביץ חכמה ויראה ושם דרך
בהיכל ישיבת חברון למעלה מיובל שונים

נלב"ע ביום הנף ט"ז ניסן תש"ס