שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

הכרת הטוב

תקציר השיעור

א. חובת הכרת הטוב - דברי חז"ל

בדברי חז"ל מצאנו מקורות רבים על חיוב הכרת הטוב, אפילו לבעל חיים ולדומם. והנה כאשר אינו מכיר טובה לאדם שעשה עמו טובות, הרי יש בכך פגיעה חמורה באדם זה, אולם לא מובן איזו פגיעה יש בבעלי חיים ובדוממים, שיש חיוב להכיר להם טובה, וצ"ע.

ב. גודל חיוב הכרת הטוב

נתבונן בדברי חז"ל "הפותח פתחו לחברו נפשו חייב לו", ונבין עד כמה מחייבת הכרת הטוב, ומונעת כל אפשרות של נזק או צער עם מיטיבו - כפי שיש ללמוד מיוסף הצדיק מבני ישראל כשיצאו ממצרים.

חיוב הכרת הטוב לעבד על חסד שגמל עמו, גורם כי שחרורו הוא בגדר מכירה, ובשל כך אדונו לא עובר על איסור "לעולם בהם תעבודו".

ג. חיוב הכרת הטוב - מעיקרי האמונה

הכרת הטוב לא רק מידה נאה ומתוקנת, אלא אחד מעיקרי האמונה, כפי שמפורש בלשון הדיברה הראשונה, ובדברי רבותינו הראשונים • "כל הכופר בטובתו של חברו סופו שיכפור בטובתו של הקבה".

ד. פגם בהכרת הטוב - חסרון מהותי בנפש האדם

חסרון בהכרת הטוב - פגם בעצמו - השחתה עמוקה בשורש הנפש • חיוב הכרת הטוב מחשיב כל גמול רע ל"בגידה" • הכרת הטוב אפילו למצרים שהרעו לנו לפני אלפי שנים.

חיוב הכרת הטוב, אינו קשור כלל לעמל של המיטיב, אלא נובע מההטבה שנתקבלה.

ה. חיוב הכרת הטוב - בגדרי ההלכה

תביעת רופא שהסכים לנתח בחינם ולבסוף התרשל וגרם לנכות • חולה המתבקש להעיד נגד רופא שריפאו • רופא המבקש להפנות חולים לבית החולים שהשתלם בו כהכרת הטוב על לימודיו שם.

ו. חיוב הכרת הטוב לנכרי

תרומת כליה לרופא נכרי שחייב לו הכרת הטוב  • האם צריך להשיב לנכרי שטעה כהכרת הטוב על כך שהנכרי השיב לישראל שטעה • מכירת מוצרים לנכרים ידידי ישראל בהמלצת הכנסיה שתגרום לחיוב הכרת הטוב כלפיהם • הכרת הטוב לכומר או לגוי של שבת.

ז. הכרת הטוב - עובדות והנהגות

ההבטחה של רבי אהרן קוטלר • מתנת החתונה המפתיעה של רבי משה פיינשטיין • רבי איסר זלמן מלצר מגיע לבר מצוה כהכרת טובה על הרהורי תשובה • רבי ישראל גוסטמן משקה בעצמו את הדשא שלפני ביתו • התודה שאמר רבי יוסף שלום אלישיב באנגלית לרופא שניתח אותו.

א. חובת הכרת הטוב - דברי חז"ל

 

בדברי חז"ל מצאנו מקורות רבים על חיוב הכרת הטוב, אפילו לבעל חיים ולדומם:

• רש"י בפרשת וארא (1א) הביא את דברי המדרשים (תנחומא (1ב); רבה (1ג)) מדוע לקו המים והעפר על ידי אהרן ולא על ידי משה רבנו: "אמר לו הקב"ה למשה, המים ששמרוך בשעה שהושלכת ליאור, ועפר שהגין עליך כשהרגת את המצרי, אינו דין שילקו על ידך, לפיכך לקו על ידי אהרן".

במדרש תנחומא יש תוספת בדברי משה רבנו, שאמר "יש אדם שותה מן הבאר משליך אבן לתוכה", והיינו דברי הגמרא במסכת בבא קמא (1ד) "בירא דשתית מינה מיא, לא תשדי ביא קלא" - בור ששתית ממנו מים אל תזרוק בו מקל, ופירש רש"י שם: "כלומר, דבר הנצרך לך פעם אחת שוב לא תבזהו".

• במכילתא (1ה) מובא: "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתו (שמות כב, ל) - למדך הכתוב שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, שנאמר (שמות יא, ז) וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ, אמר הקב"ה תנו לו שכרו".

• במסכת בכורות (1ו) מבואר טעם בחירת החמורים לקיום מצות פדיון "פטר חמור", בגלל "שסייעו ישראל בשעת יציאתם ממצרים, שאין לך כל אחד מישראל שלא היו עמו צ' חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים".

המשותף לכל מאמרי חז"ל הללו הוא ענין הכרת הטוב.

אך יש להבין מדוע יש חיוב להכיר טובה לעצמים דוממים או לבעלי חיים, שאין משנה להם כלל אם מכירים להם טובה או לא. ובשלמא כאשר אינו מכיר טובה לאדם שעשה עמו טובות, הרי שיש בכך פגיעה חמורה באדם זה, אולם איזו פגיעה יש בבעלי חיים ובדוממים, שיש חיוב להכיר להם טובה, וצ"ע.

הערה נוספת: המאמרים המובאים לעיל, בהם מתבאר חיוב הכרת הטוב, עוסקים ביציאת מצרים. ויש להבין מדוע החובה להכיר טובה נמצאת באופן מיוחד בעניינים הקשורים ליציאת מצרים.

גודל חיוב הכרת הטוב

 

ב. במדרש (2א) מובא: "בשעה שאמר הקב"ה למשה (שמות ג, י) וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, אמר לו: רבון העולם איני יכול מפני שקבלני יתרו ופתח לי ביתו ואני עמו כבן, ומי שהוא פותח פתחו לחברו נפשו חייב לו". רבי חיים שמואלביץ (2ב) ומו"ר רבי שמחה זיסל ברוידא [6] הוסיפו בביאור בדברים, עד כמה מחייבת הכרת הטוב, שהרי הקב"ה ציווה למשה רבנו לנקום במדין, ואמרו חז"ל כי משה רבנו הבין שאין הכוונה בציווי שיבצע את הנקמה בעצמו, שהרי לא יתכן שיוכל לעשות זאת מפאת חיובו בהכרת הטוב כלפי המדיינים שעשו לו טובה בשעה ששהה אצלם כשנמלט מפרעה - אלא הכוונה שעליו לנקום על ידי שליח. ומשה רבנו למד זאת ממכות מצרים, שהקב"ה לא הביא את ג' המכות הראשונות [דם, צפרדע, כינים] על ידו אלא על ידי אהרן, כי למשה רבנו היה הכרת הטוב ליאור ולאדמת מצרים שניצול בעזרתם, והכרת הטוב מחייבת.

כדברי מו"ר הגרש"ז ברוידא: "הדברים מופלאים, גם אם היה למשה רבנו טעם מוצדק מדוע לא נקם בעצמו את נקמת ה' במדין ושלח את פנחס במקומו, אולם עדיין יקשה היאך העז לסטות מציווי ה' המפורש "נקום", שפירושו הפשוט שינקום בעצמו. ונלמד מכאן, שמשה רבנו בגודל טוהר נפשו במידת הכרת הטוב הבין ללא כל ספק כי פירוש הציווי "נקום" עניינו על ידי שליח בדווקא ואיננו יכול להתפרש על עצמו שינקום הוא, ופירוש "נקום" הכוונה שהוא המצווה בנקמה זאת אך יעשה אותה על ידי שליח".

מדברי חז"ל "הפותח פתחו לחברו נפשו חייב לו", נבין כי חיוב הכרת הטוב מונע כל אפשרות של נזק או צער עם מיטיבו. ויש ללמוד זאת מבני ישראל שיצאו ממצרים, וביאר החתם סופר (2ג) כי הסיבה שלא נלחמו במצרים היתה חיוב הכרת הטוב כלפיהם שמנע מהם את היכולת להילחם בהם, ובשל כך "לא רצה הקב"ה שילחמו עמהם, אלא בקע הים לפניהם". בנו, הכתב סופר, המשיך את מהלך הדברים לבאר לפי יסוד זה את דברי חז"ל שקשרו את קריעת ים סוף ביוסף הצדיק, בלשונם: "הים ראה וינס, אמר הקב"ה ינוס מפני הנס שנאמר ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה". הסיבה שנצרך נס קריעת ים יוסף, ובני ישראל לא הצילו עצמם במלחמה במצרים, היתה בגלל הנהגתו של יוסף הצדיק שנס ולא לקח את הבגד מידה של אשת פוטיפר בחוזקה, בגלל הכרת הטוב כלפיה.

וראה עוד בחידושו של הכתב סופר, שהשבועה שהשביע הקב"ה את ישראל שלא ימרדו באומות, נובעת מחיוב הכרת הטוב כלפי האומות. ואע"פ שהם משעבדות אותנו בצרות ויסורים, מכל מקום אין זה מפקיע את חיוב הכרת הטוב כלפיהם - כפי שנלמד מחיוב הכרת הטוב למצרים, שלמרות הרשע שעשו לבני ישראל, מכל מקום גם היטיבו לנו, ועל כן מחוייבים כלפיהם בהכרת הטוב, כדבר התורה וכפי שמפרש הרמב"ן בפרשת כי תצא (5א-ב-ג).

זאת ועוד, מתורתו של הרשב"א (3ג) למדנו כי חיוב הכרת הטוב קובע להלכה, וכאשר חייב בהכרת הטוב לעבדו על חסד שגמל עמו, שחרורו הוא בגדר מכירה, ובשל כך אדונו לא עובר על איסור 'לעולם בהם תעבודו'.

הנה כי כן, אתה הראת לדעת, כי חיוב הכרת הטוב, גדול עד מאד, ויש לבאר מדוע.

חיוב הכרת הטוב - מעיקרי האמונה

 

ג. ונראה בביאור הדברים, כי חיוב הכרת הטוב אינו רק מידה נאה ומתוקנת, אלא אחד מעיקרי האמונה, כלשון הכתוב בדיברה הראשונה: "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים". ומבואר בדברי האבן עזרא והרמב"ן שם (4א), כי יציאת מצרים מחייבת עבדות להקב"ה מתוקף חיוב הכרת הטוב, מכיון שהקב"ה הוציאנו מ"בית העבדים" - משיעבוד פרעה. וכפי שכתב גם רבנו בחיי (4ב), שאחד הטעמים לחיובינו במצוות התורה הוא בגלל הכרת הטוב שיש לנו לבורא עולם, שהוציאנו ממצרים והביאנו לארץ ישראל.

תרגום מעשי של הדברים אנו מוצאים במאמרו של רבי ירוחם ליבוביץ, משגיח ישיבת מיר (4ג) "ענין יציאת מצרים הוא קבלת עול מלכות שמים שהוא ענין להיות לו לעבדים, שכיון שמכירים טובו וחסדו הבלתי גבול ותכלית של השי"ת ושהוא שליט ואדון הכל, מחייב זה שתצא מזה עבדות. שמההוצאה צריך לצאת הכרת הטוב, והביאור האמיתי של הכרת הטוב הוא עבדות והשתעבדות לבעל הטובה".

כלומר, הכרת הטוב כלפי בורא עולם שברא אותנו והוציאנו מבית עבדים, מחייבת אותנו להיות עבדיו.

ומתוך כך, לכשנתבונן נמצא קשר הדוק בין חובת הכרת הטוב לבורא, ובין חובת הכרת הטוב לבני אדם.

והיינו דברי המדרש המובא בדברי רבנו בחיי (4ד) "כל הכופר בטובתו של חברו סופו שיכפור בטובתו של הקב"ה".

פגם בהכרת הטוב - חסרון מהותי בנפש האדם

 

ד. מכאן נבין מדוע חסרון בהכרת הטוב, הוא חסרון מהותי בנפש האדם. נתבונן עד היכן מגיעים הדברים.

התורה מצווה בפרשת כי תצא (5א) "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם". וביאר הרמב"ן (5ג) שהתורה הרחיקה את האומות הללו מחמת שהם בניהם של עמון ומואב שהיו "גמולי חסד מאברהם", שהציל אביהם ואמם [לוט ובנותיו] מן החרב והשבי והיו חייבים לעשות טובה עם ישראל, והם עשו עמהם רעה - בגלל המום הצרוב בנפשם, החיסרון במידת הכרת הטוב.

כפי שביאר מו"ר הגרש"ז ברוידא בספרו שם דרך (5ד) "בדברים אלו גילה לנו הרמב"ן יסוד גדול. כאשר אדם עושה לחברו טובה ולו פעוטה וקלת ערך, מתחייב חברו להכיר ולגמול עמו טובה תמורת החסד שנעשה עמו, ובדרישת התורה לנתק כל מגע עם עמון ומואב רואים עד היכן מגיע גודל חיוב זה. כי הם נחשבו "גמולי חסד" מאברהם ומחוייבים בהכרת טובה על הצלת אביהם ואמם משבי במלחמת ארבעת המלכים נגד החמישה ומהפיכת סדום ועמורה, והגם שמאורעות אלו  התרחשו מאות שנים קודם לכן, חיוב זה  עמד על כנו עד לשעה שהזדקקו בני בניו של אברהם לחסד מאת בני בניהם של עמון ומואב, ואז נוצרה ההזדמנות הנאותה להכיר להם טובת אביהם ולהשיב להם כגמולם הנאות. וכאשר לא ניצלו בני אומות אלו את ההזדמנות שבאה לידם, הוכיחו שהשחתה עמוקה מושרשת בתוך נשמתם, בהם ובצאצאיהם ובזרעם עד עולם".

מאחר וחיוב הכרת הטוב יסודי כל כך, לא יפלא שהתורה מצוה "לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ", ופירש רש"י: "אע"פ שזרקו זכוריכם ליאור, מה טעם, שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק לפיכך בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה'", והרמב"ן הוסיף: "אבל לא יתעב אותם לעולם, בעבור שהיינו גרים בארצם ונמלטנו עמהם בימי הרעב בכבוד שעשו לאבינו, והמליכו עליהם ממנו קצין ומושל".

המוסר הנלמד מדברים אלו, מאלף, כדברי מו"ר הגרש"ז ברוידא: "אף שטובה זו היתה לפני אלפי שנים, ולא עוד, אלא שחסד זה לא עשו המצרים במכוון לטובת אבותינו, שהרי מכל העולם ירדו למצרים לשבור בר, וזה היה מסחרה. וכן הכבוד שעשו לאברהם, תחילתו בגלל שרה וסופו בגלל שהכירו כי נשיא אלקים בתוכם. וכן מה שהמליכו עליהם המצרים את יוסף לקצין ומושל, היה זה הודות לעצתו המופלאה ויכולת הארגון שלו ורעיונותיו למעשה איך להתכונן כראוי לקראת שנות הרעב, ועל ידי תכניותיו הציל את המצרים ממוות בטוח בחרפת רעב. ולמרות הכל, עלינו להכיר למצרים טובה על טובות אלו שעשו עם אבותינו".

•   •    •

עתה מבוארת היטב משמעות חובת הכרת הטוב לדומם שאינו מרגיש ואינו נהנה, כדברי הרב דסלר [7] שעיקר ענין הכרת הטוב הוא בראש ובראשונה מעלת נפש האדם עצמו. מי ששותה מי באר ולאחר מכן זורק לתוכו עפר - פוגם נפשו ומשחיתה. וכן המָכֶה דבר שהגין עליו מקלקל מעלת נפשו. ולכן יש צורך להכיר טובה גם לדומם שבאה ממנו טובה - כדי לשמור על שלמות נפש האדם. אדם שאינו מכיר טובה נחשב כ"מופרך", לא בגלל שפגע במיטיבו אלא בגלל שפגע בעצמו ובנפשו שלו.

בשל כך, חיוב הכרת הטוב, אינו קשור כלל לעמל של המיטיב, אלא נובע מההטבה שנתקבלה, כפי שהוכיח רבי חיים שמואלביץ (9א) מחיוב הכרת הטוב לאשה, הקיים באותה מידה על טרחתה בחינוך הבנים בדיוק כמו על מה שהיא "מצילה מן החטא" כשהיא מתקשטת, ואף שלא בהכרח טורחת בזה אלא עושה זאת לעצמה ולא לכבוד בעלה.

והיינו דמרגלא בפומיה דהסבא מסלבודקה [ראה בספרו אור הצפן (8ב)] להביא את המעשה המסופר בשיטה מקובצת (8א) על הרי"ף, שבעירו ירד אדם אחד מנכסיו והוזקק למכור מרחץ שלו כדי לשלם את חובותיו, והוצרכו לעשות שומה על המרחץ לצורך פריעת החובות. כשפנו לרי"ף שידון בענין זה, אמר הרי"ף: לא אדון ולא אורה במרחץ הזה, לא במכר ולא בשומא ולא בשום דבר המתייחד בו, לפי שנתהנתי ממנו. ומכאן צריך ללמוד: "ואם היה בדומם שאין לו הרגשה, כל שכן וקל וחומר בני אדם המרגישים בהיזק ובתועלת שיהיה זה שנאוי לעשותו והעושהו יצא משורת המוסר ודרך ארץ, ואם היה זה במי שקיבל הנאה מבשר ודם, כל שכן וקל וחומר באלוקה ית', שממנו נשפט הטוב הגמור שראוי להודות לו הודאה גמורה ולא יעשה מה שיקניטנו לא מה שהוא שנאוי לו".

אמור מעתה, מידת הכרת הטוב היא תכונה עמוקה בכוחות הנפש, הכוללת חיוב הכרת טובה ביחס לבני האדם, ואפילו ביחס לחפצים דוממים - כדי לשמור על הכרת הטובה כלפי הקב"ה שבראנו והוציאנו מבית עבדים.

חיוב הכרת הטוב - בגדרי ההלכה

 

ה. הנה כי כן נתבאר ברחבה כי חסרון בהכרת הטוב, הוא חסרון מהותי בנפש האדם. אך כפי שיבואר לקמן, יש לכך גם השלכות הלכתיות. ראשית, נשוב ונזכיר את דברי הרשב"א כי חיוב הכרת הטוב לעבד על חסד שגמל עמו, גורם כי שחרורו הוא בגדר מכירה, ובשל כך אדונו אינו עובר על איסור 'לעולם בהם תעבודו'.

וראה גם בנדונים ההלכתיים שהעלה רבי יצחק זילברשטיין, בספריו שיעורי תורה לרופאים (9ב)-[10]:

• תביעת רופא שהסכים לנתח בחינם ולבסוף התרשל וגרם לנכות, והשאלה שנשאלה, האם בשל חובת הכרת הטוב לרופא שהסכים לנתח בחינם, יש מקום לוותר לו על הנזק שעשה ברשלנות.

•  חולה המתבקש להעיד נגד רופא שריפאו, האם מפאת חיוב הכרת הטוב, עליו להימנע מלהעיד ולהזיק למיטיב לו.

• רופא המבקש להפנות חולים לבית החולים שהשתלם בו כהכרת הטוב על לימודיו שם.

חיוב הכרת הטוב לנכרי

ו. רבי יצחק זילברשטיין, דן בנושא זה בספריו, והוכיח מדברי הרד"ק בפירושו לספר יהושע, שהיה חיוב הכרת הטוב למרגלים שבאו ליריחו כלפי רחב, אף שהיתה אז משבע עממין [ורק אחר כך נתגיירה]. וכמו כן מבואר בתרגום יונתן בן עוזיאל, שיוסף הצדיק עשה טובה לכומרים שלמצרים, כהכרת הטוב על שהצילו את חייו, ועל פי זה יש לעיין:

• האם מותר לתרום כליה לרופא נכרי שחייב לו הכרת הטוב (11א).

• בנדון הכרת הטוב לכומר או לגוי של שבת (11ב).

• האם צריך להשיב לנכרי שטעה כהכרת הטוב על כך שהנכרי השיב לישראל שטעה (12א)

• האם מותר למכור מוצרים לנכרים ידידי ישראל בהמלצת הכנסיה, דבר שיגרום לחיוב הכרת הטוב כלפיהם (12ב).

•   •    •

הכרת הטוב - עובדות והנהגות

ז. ההבטחה של רבי אהרן קוטלר • מתנת החתונה המפתיעה של רבי משה פיינשטיין • רבי איסר זלמן מלצר מגיע לבר מצוה כהכרת טובה על הרהורי תשובה • רבי ישראל גוסטמן משקה בעצמו את הדשא שלפני ביתו • התודה שאמר רבי יוסף שלום אלישיב באנגלית לרופא שניתח אותו.

עגלת קניות

Your Cart6
  • x 1 רץ כצבי - שבת
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - חלק א
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - חלק ב
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - פסח שבועות
    הסרה | הוספה
  • x 2 רץ כצבי - מחשבה חלק א
    הסרה | הוספה
סה"כ: 240.00

בראשית

שמות

ויקרא

במדבר

דברים

נושאים

מועדים

הקדשות

לעילוי נשמת

הרה"ח רבי יהושע השיל רייזמן ז"ל נלב"ע י' טבת תשס"ט

ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת
אבינו, חמנו וסבנו האהוב
ר' יעקב צבי חיים (הרווי בורטון)     
בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל
אציל הנפש, איש האמונה והגבורה
שהנחיל לנו כי צדקת ה' צדק לעולם ותורתו אמת
תנצב"ה

 

 


תנצב"ה

לעילוי נשמת

איש חסיד וירא שמים שייף עייל ושייף נפיק
הרה"ח ר' אליקים גצל בן הר"ר יעקב יהודה ז"ל זילברליכט
נלב"ע כ"ג אדר תשמ"ג

 

לעילוי נשמת

אשת חיל עטרת בעלה, גמלה צדקה וחסד

כיבדה הוריה באהבה ומסירות, חינכה צאצאיה לתורה ולמצוות

אוד מוצל מאש, נזדככה בייסורים וקבלתם באהבה

 

מרת זיסל הניה (נעמי) זילברליכט ע"ה

בת הרה"ח שלום יוסף הירשפרונג ז"ל

נפטרה במוצאי יום הולדתה, אור לח' תשרי תשע"ו

ת.נ.צ.ב.ה.

התודה והברכה

לכל המסייעים לבניית אתר עולמות

ובראשם

הר"ר ישראל ויינגרטן ורעייתו הי"ו

על מסירותם הנפלאה לבניית אתר עולמות
במקצועיות רבה בסבלנות ובחן

הר"ר מנחם שטיינר הי"ו
שתרם מזמנו ומכשרונותיו לבניית אתר עולמות
הר"ר יחיאל זאב הכהן קרימלובסקי הי"ו

שתרם מזמנו ומכישוריו המבורכים

למען הצלחת הקמת אתר הבית של עולמות

בורא עולם יברכם בכל מילי דמיטב
בבריות גופא ונהורא מעליא

וזכות הרבים תעמוד להם לעד

לעילוי נשמת
גאון התורה והמוסר
מרן ראש הישיבה
הגאון רבי שמחה מרדכי זיסקינד ברוידא זצ"ל
שהרביץ חכמה ויראה ושם דרך
בהיכל ישיבת חברון למעלה מיובל שונים

נלב"ע ביום הנף ט"ז ניסן תש"ס