שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

הלעיטהו לרשע וימות

תקציר השיעור

א. לדעת רבי שמעון בן גמליאל אין צורך לסמן כרם רבעי וערלה להזהיר את הגזלנים מפני איסורים אלו, מדין "הלעיטהו לרשע וימות". וצ"ב בגדר הלכה זו, מדוע אין חיוב להפריש את עוברי העבירה מאיסור בשוגג.

ב. לדעת רבי יוסי, הנותן תבואה לפונדקית, אינו מעשר מקודם, כי "אין אנו אחראים לרמאים". וצ"ב האם טעמו משום "הלעיטהו לרשע וימות".

ג. עוד יש לעיין, האם דין "הלעיטהו לרשע וימות" הוא מצוה או היתר, ומדוע אין חובת הצלה מדין כל ישראל ערֵבים זה בזה.

ד. דברי הפוסקים בנדון חיוב אפרושי מאיסורא לעובר על איסור במזיד.

ה. פרשת "הכריך המורעל" - האם מותר להניח רעל בכריך הנמצא ברשותו, כדי שהגנב שיאכל את הכריך יבוא על עונשו וימות.

ו. התקנת חבלי כביסה רפויים, כדי לגרום לגנב שינסה לטפס לדירה בעזרתם, ליפול [ויתכן שימות כתוצאה מכך].

ז. נהג הנוסע בשבת ושואל כיצד להגיע למקום חפצו, האם מותר לענות לו, או שאדרבה, "הלעיטהו לרשע וימות", ואסור להדריכו בדרכו.

ח. האם בחסימת רחובות לנסיעה בשבת יש איסור לפני עור [בגרימת איסור מבעיר כתוצאה מהארכת הנסיעה], או שנאמר "הלעיטהו לרשע וימות".

ט. מתן תעודת כשרות לבית מלון שמסכים לא לבשל בשר בחלב, אך מתנה זאת בהמשך האכלת האורחים המעוניינים לאכול בשר עם חלב בצונן.

י. האם מוטלת חובה לפעול לחקיקה דתית ויישומה במדינת ישראל, או שמא נאמר: היות והציבור שאינו אמון על שמירת התורה לא חפץ בכך, ילכו להם בדרכם ו"הלעיטהו לרשע וימות".

א. נצטווינו בתורה (ויקרא יט, יז) "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ", אולם בדברי המשנה במסכת מעשר שני [1] נראה לכאורה, כי כלפי רשעים, הדין שונה, כאמור בדברי רבי שמעון בן גמליאל שיש צורך לסמן כרם רבעי וערלה רק בשנת השביעית, שמותר להיכנס לשדות, כדי שלא יכשלו באכילת איסור. אבל בשאר שנים אין צורך להזהיר את הגזלנים מפני איסורים אלו, ובגמרא במסכת בבא קמא [1] נתפרש טעמו מדין "הלעיטהו לרשע וימות". וכתב הרמב"ם בפירוש המשניות: "ואין לנו לעשות תקנה לגזלן שלא יבוא לידי מכשול, לפי שעוון הגזלנות יותר גדול". והמאירי [1] כתב: "אין מתקנים לעוברי עבירה, אלא אם יגעו מוטב שישתרשו בחטא ויאכלו דבר אסור, וכגון זה הלעיטהו לרשע וימות".

והקשה החות יאיר [3] מדוע התיר רשב"ג להימנע מציון הכרם, והרי אנו מוזהרים להפריש עוברי העבירה מאיסור בשוגג ולמונעו ממזיד, ובקלות היה ניתן למנוע ממנו להיכשל, וסיים: "ומי שיעלה ארוכה למחלתי בזה, רופא אומן יקרא". ורבי יצחק אלחנן ספקטור [רבה של קובנה] הוסיף להקשות בשו"ת עין יצחק [3] מדוע אינו מחוייב למנוע מחברו לעבור איסור מדין "ערבות", שהרי "כל ישראל ערבים זה בזה".

וכן צ"ע האם דין "הלעיטהו לרשע וימות" הוא מצוה או היתר.

ב. במסכת דמאי [2] נחלקו במשנה, מה דינו של המתארח בפונדק ומפקיד בידי בעלת הפונדק את תבואתו. לדעת תנא קמא עליו להפריש מעשרות מתבואתו קודם שנותן לה, מחשש שתחליף אותו, וכתוצאה מכך יאכלוהו אחרים. אך רבי יוסי חולק, ולדעתו אינו מחוייב בכך בנימוק "אין אנו אחראים לרמאים" [את האוכל שמקבל ממנה, לכו"ע עליו לעשר לפני אכילתו]. ובירושלמי [2] מפורש, כי נחלקו בדין "הלעיטהו לרשע וימות", רבי יוסי סובר כרשב"ג, שאין צורך להציל רשעים, ותנא קמא חולק.

אולם התוספות יום טוב [2] ביאר שאין הכרח לומר כן, ויתכן שגם תנא קמא מודה לדין הלעיטהו לרשע וימות, יעו' בדבריו [והיסוד לכך בשיטת הרמב"ם, שפסק בדין כרם רבעי כרשב"ג [2] הלכות מעשר שני) שאומרים "הלעיטהו לרשע וימות", ומאידך פסק [2] הלכות מעשר) כתנא קנא בדין הנותן לפונדקית].

ועוד אמרו בירושלמי, שרשב"ג יכולל הסכים עם תנא קמא שמעשר את מה שנותן לפונדקית, לפי שאין דרך חבר להוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן. וביאר החזון איש [3] "טעמא דרשב"ג, דכל שנוטל באיסור לא מקרי שאני מכשילו, שהרי הדבר מנוע מחמת איסור, והנוטל נוטלו בלא הזמנתו של הבעלים לזה. והא דקאמר הלעיטהו הוא לישנא בעלמא, שאינך זקוק למעשהו ולשקוד על הצלתו. ומ"מ יש לומר בנותן לפונדקית נמי לא מקרי נותן, כיון שהיא מנועה מחמת גזל, אלא חובת הפרשת מעשר חלה בשעה שנותן לה כיון שאפשר שלא יוחזר לידו" [ועי' בדברי הרב זילברשטיין [9] שדן בדבריו, ובפשר הלשון "הלעיטהו לרשע"].

ג. חיוב אפרושי מאיסורא לעובר על איסור במזיד

הש"ך [4] כתב: "ישראל מומר אינו חייב להפרישו". ותמה עליו הנודע היהודה בהגהותיו 'דגול מרבבה', מדוע אין חיוב להפרישו, והרי "ישראל מומר אע"פ שחטא ישראל הוא", ומחמת קושייתו ביאר בדעת הש"ך שאין חיוב אפרושי מאיסורא לעובר על איסור במזיד. וכתב בשו"ת עין יצחק [3] שמדברי רשב"ג בדין "הלעיטהו לרשע וימות", נסתייע הש"ך [לדעת הדגול מרבבה] "דלפי זה אתי שפיר מה שאמרו הלעיטהו וכו', משום דאין עליו חיוב להפרישו בעובר במזיד, רק בשביעית דהוי שוגג בזה חייבים להפרישו".

אולם רבי יצחק אלחנן עצמו, מחדש בדין חיוב "ערבות", שאין חיוב להפריש עוברי עבירה מאיסור כאשר הדבר "נסתר", כי ברית ה"ערבות" היתה על "הנגלות" ולא על "הנסתרות", ובעל הכרם הרי אינו יודע מי נוטל את הפירות, ועל כן אין כאן דין "ערבות" המחייבו להפרישם מאיסור, ולפי זה אין ראיה מדברי רשב"ג לדגול מרבבה. ובזה מיישב את שיטת הרמב"ם, שאין סתירה לפסוק כרשב"ג בדין כרם רבעי, שם נאמר "הלעיטהו" ואין חיוב לאפרושי מאיסור כי זה "נסתרות", ואילו בדין הנותן לפונדקית פסק כתנא קמא, שהוא "נגלות", ולכן אי אפשר לומר כרבי יוסי ש"אין חוששים לרמאים".

ולדעת הגרצ"פ פרנק [רבה של ירושלים] בשו"ת הר צבי [4] אין ללמוד מכרם רבעי הלכה כללית בדיני חיוב אפרושי מאיסורא, כי שאני כרם רבעי, שגם אם יציינו ויפרישו מאיסור רבעי, עדיין יפול באיסור גזל "ונמצא שבציון הכרם אינו מפרישו כלל מאיסורא, אלא אדרבה מוסיף לו מכשול". ומתוך כך הסיק הגרצ"פ כי "בעלמא אף כשאינו יכול להפרישו מכל וכל, מכל מקום מוטל עליו למעט באיסורים".

ד. פרשת "הסנדביץ' המורעל"

בקובץ פעמי יעקב [7] התפרסמה הוראתו של רבי יצחק זילברשטיין [רבה של רמת אלחנן, בני ברק] במעשה שהיה [אצל גוים] בסטודנט שחבריו ירדו לחייו וגנבו ממנו את הכריך מידי יום ביומו, וכדי לעשות לכך סוף, הניח רעל בכריך הנמצא ברשותו, כדי שהגנב שיאכל את הכריך יבוא על עונשו וימות. ופסק הרב זילברשטיין, שאילו היה המעשה אצל יהודים היה מותר לעשות כן, מדין "הלעיטהו לרשע וימות" [וראה במכתבו של הגר"ח קנייבסקי [7] שהסכים עם דבריו גיסו, הרב זילברשטיין].

הרב זילברשטיין הביא ראיה ממעשה המובא במסכת דרך ארץ [1] באורח שבא לביתו של רבי יהושע, ועורר את חשדו, ולכן כשהעלהו לישון על הגג, נטל את הסולם. ואכן, כאשר האורח קם באמצע הלילה ורצה לגנוב את כליו של רבי יהושע, בחפזונו לא שם לב שהסולם לא נמצא, נפל מהגג ונשברה מפרקתו. ומוכח איפוא, שמותר לגרום לגנב חבלה ואף לסכן את חייו, מדין "הלעיטהו לרשע וימות". והוסיף הרב זילברשטיין: "ענין הלעיטהו לרשע, אע"ג שיסודו שימות הרשע מעבירה שבידו, אך גם הלשון הפשוטה חייבת להיות אמת, אחרת לא היו חכמים משתמשים בלשון זו".

כצפוי, הוראה זו עוררה פולמוס רב, והרב זילברשטיין ערך מערכה להשיב תשובות לשואליו [8]-[9]. וטענתו המרכזית היא, שמותר לאדם לעשות בתוך שלו ככל העולה על רוחו, והגנב הוא זה שהמית את עצמו, וכמו שאמרו בגמרא בבא קמא [7] על המניח סם המות לפני בהמת חברו, שפטור כי היה לה שלא תאכל [ועי"ש שביאר כי בנדון דידן גם אין חיוב בדיני שמים].

וראה בספרו של הרב שלמה לורינץ, מילואי שלמה [10]-[11] בהתכתבות בינו לבין הרב זילברשטיין בנושא, ובמה שדנו בפירושו של הגרש"ז אויערבך במנחת שלמה [1] למעשה במסכת דרך ארץ. ועי"ש במכתבו של הרב זילברשטיין  במה שהביא מדברי חמיו הגרי"ש אלישיב חידושים בדין "הלעיטהו לרשע וימות".

התקנת חבלי כביסה רפויים, כדי לגרום לגנב שינסה לטפס לדירה בעזרתם, ליפול [ויתכן שימות כתוצאה מכך] - ראה בתוך דברי הרב זילברשטיין [8] אות ג).

 ה. השלכות מעשיות לדין "הלעיטהו לרשע וימות"

• מתן תעודת כשרות לבית מלון שמסכים לא לבשל בשר בחלב, אך מתנה זאת בהמשך האכלת האורחים המעוניינים לאכול בשר עם חלב בצונן - לדעת הציץ אליעזר [6] אין להעניק תעודת הכשר: "מכיון דגם בעברנו על החטא הקל [אם אפי' נניח שזהו קל] אין אנחנו מזכים אותו רק מאיסור אחד, והבעל מלון ורבים אתו נאחזים עדיין ודבוקים בחטא האחר, בכל כגון דא אין עלינו בכלל חובה להכנס בעול כזה, ואמרינן הלעיטהו לרשע וימות". אולם הגר"ע יוסף, בתשובתו אליו, אינו מסכים עמו, וכן מפורש באגרות משה [5] שאין מניעה בדבר, ואדרבה "אף למנוע מרשעים מה שאפשר שלא יעברו על איסורים הוא מצוה גדולה", והוא מביא ראיה לכך מה"צנועים" במשנה במעשר שני [1] שדאגו שאחרים לא יכשלו.

נהג הנוסע בשבת ושואל כיצד להגיע למקום חפצו - בשו"ת ציץ אליעזר [6] פסק שאסור לענות לו ולהדריכו בדרכו, מדין "הלעיטהו לרשע וימות", יעו' בדבריו.

• האם בחסימת רחובות לנסיעה בשבת יש איסור 'לפני עור' [בגרימת איסור מבעיר כתוצאה מהארכת הנסיעה], או שנאמר "הלעיטהו לרשע וימות" - ראה בדברי הרב מלכה בקובץ תחומין [12], שדין "הלעיטהו לרשע" נאמר רק במקום שאין עושים כלום, אלא שהרשע עובר עבירה, ובזה לא הטריחו את בעל הכרם לציינו כדי להצילו מעבירה, אבל לעשות מעשה כדי להכריחו לעבור עבירה מעולם לא התירו.

• חובת החקיקה הדתית ויישומה במדינת ישראל - ראה בדברי הרב שרמן בקובץ תחומין [13], שאין מקום לטענה, שהיות והציבור שאינו שומר תורה ומצוות לא חפץ בכך, הרי ש"הלעיטהו לרשע וימות".

תוספת חשובה לשיעור

לאחר סיום עריכת השיעור, מצאתי מאמר חשוב נוסף בנושא: "הלעיטהו לרשע וימות - מול חובת אפרושי מאיסורא", מאת הרב יהודה לוי, אשר ראה בקובץ המעין (האחרון, ניסן תשע"ב) ומצ"ב קישור: http://www.shaalvim.co.il/torah/maayan-article.asp?id=460

מצינין אותו בקוזזות אדמה

קשה לי הרי מטרת הציון היא להודיע לאנשים שזה כרם רביעי והוא טעון פדיון וא״כ לא היה יותר טוב שיכתבו בפורש ״ אילן זה הוא כרם רביעי״ שהרי לכאורה זה ממש לשון סתרים שהרי מבאר הר״ב סימנא כאדמה מה אדמה דאיכא הנאה מינה וכו׳ והרי רק תלמיד חכם יכול להבין את הסימון הזה.

כתב הסתרים היה מפורסם

אז היה ידוע ומפורסם הסימון ולא היה כלל כתב סתרים. ויותר קל לשפוך קצת סיד מאשר לכתוב על עץ, וגם סיד מתקיים יותר מכתיבה, שכתיבה ימחק בגשם וכדומה, ולא הטריחו הבע"ב לעשות דבר קשה. וכיון שאז לכולם היו קרקעות שעיבדו היה ידוע לכולם, ועיקר התקנה היה לשנת השמטה, שכולם הולכים בשדות כולם, וכולם ידעו שפת השדות.

הסימן של קזוזות אדמה היה ידוע

הסימן של קזוזות אדמה היה ידוע לכולם. וכתב עלול להאבד וגם אינו מתקיים וגם אינו בולט כמו קזוזות אדמה.

למה לא חוששים להוראת היתר

קשה לי למה שלא נאמר שאם האדם מציין שזה כרם רבעי(בשאר השנים) אז יבוא אדם ויורה לעצמו היתר שמזה שבעה״ב מציין שזה רבעי סימן שהוא מתיר לקחת רק שעלי לעלות את זה לירושלים כי הרי אחרת למה לו לכתוב הרי אסור לגנוב

אם היה תקנה שיציינו על כרם

אם היה תקנה שיציינו על כרם רבעי גם שלא בשנת השמטה, לא היה שייך מורה היתר, דכולם היו יודעים שמציינים כדי שהגנבים לא יכשלו בזה. ומי שרוצה לקחת יודע שרק גנב לוקח. וגם יכול להיות שהציון כרם רבעי ירתיע קצת הגנבים, דידוע שיש הרבה גנבים שאדוקים במצוות כשרות, שבין אדם לחבירו לא אכפת להם, רק שיכול להגיד "אני בסדר עם הקב"ה", ואם יראה שזה רבעי שצריך להעלות לירושלים אולי ימנע מזה.

בהמשך להערה הקודמת

ואם נגיד שלא אומרים כזה דבר שאדם יחשוב שמותר לקחת כי מנין לך שבעל הבית התיר לקחת ,אז זה נראה כאילו ח״ו אנחנו לא מקפידים על איסור גזל אלא מקפידים על איסורים אחרים וזה לכאורה נראה כחילול האיסור גזל(לדוגמא אם יהיה שלט ביום כיפור שחל בשבת שיהיה כתוב אסור לעשות מלאכה כי היום יום כיפור זה יהיה חילול בשבת וזה מעין נתינת היתר לעבור מלאכה בשבת) וא״ת שה״נ זה באמת הטעם של המשנה שלא צריך לציין שזה רבעי א״כ מנין לירושלמי שרשב״ג ור׳ יוסי אמרו דבר אחד.

פשוט שבמקום שיש שתי עבירות,

פשוט שבמקום שיש שתי עבירות, מותר להוכיח על העבירה שירתיע יותר, ואין חשש זלזול בעבירה השניה, רק רשב"ג סבור שלמי דעובר עבירה ביודעים אין צורך להפרישו משאר עבירות באותו פעולה. ולכן אם אתה רואה אדם שרוצה לעשות מלאכה ולא יודע שהוא שבת ויוה"כ, מותר להגיד לו יוה"כ היום לכו"ע מכיון שמרתיע יותר, ואין זה זלזול בשבת. ובפרט לפמ"ש דיש הרבה אנשים שלא יפרשו מעבירה שבין אדם לחבירו, ומבין אדם למקום יפרשו, לדוגמא החשוד על גנבת ממון, אין חשוד שישבע לשקר, ולכן משביעים אותו, דמשבועה יפרוש. ואינו דומה ממש, דשבועה חמור ביותר לאנשים דנזדעזע העולם בשעה שאמר הקב"ה לא תשא, אבל מ"מ יש עבירות שלא יפרשו מזה ומעבירות אחרים יפרוש ומה שאפשר מותר לעשות.

א״כ אז מנין לירושלמי שר׳ יוסי

א״כ אז מנין לירושלמי שר׳ יוסי ודאי יסכים עם רשב״ג אולי בציון ר׳ יוסי יגיד שצריך לציין כי הוא יפרוש מהאיסור כשהוא יראה שיש בזה עוד איסור.  

הוכחת הרב מלקיחת הסולם אינו ראיה כלל

בלקיחת הסולם במס' ד"א כלל לא עלה על דעת ר"י להפיל את הגנב, הוא רק עשה פעולה שלא יוכל לגנוב, כשיראה שאין שם סולם, ומה שנפל היה פועל יוצא ממילא מבהילות הגנב, והוא עשה הכל לעצמו.

וגם בגנב בלילה יש דין מחתרת, ואפי' בידים מותר להורגו שלא יגנוב דחזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו ובא להרוג אם בעה"ב יפריע לו, והבא להורגך השכם להורגו, כמפורש בגמ', והוא פסוק במשפטים ואם במחתרת וכו', וא"כ אין הוכחה מהסולם כלל.

שיעור מענין בטירוף

אני רם בישיבה לבחורים שנשרו מעולם הישיבות

עכשיו אנחנו אחרי בחינת הבגרות ואין איזה חומר לימודים מסודר

וכולם באוירה של סוף זמן

לקחתי את השיעור בנושא הלעיטהו לרשע וימות

וזה תפס אותם עד כדי שהם לא רצו לצאת להפסקה

ואחרי כל כלל השיעורים בישיבה 

תודה לקובי וכל הצוות ובפרט לצוות הטכני

ראיה מגמ' שבמקום נפשות אין אומרים מאי בעית ברשותי

יש לציין הגמ' ב"ק דף כג' ע"ב וזה לשון הגמ' שם: ת"ש השיך בו את הנחש רבי יהודה מחייב וחכמים פוטרים ואמר רב אחא בר יעקב כשתימצי לומר לדברי ר' יהודה ארס נחש בין שיניו הוא עומד לפיכך מכיש בסייף ונחש פטור לדברי חכמים ארס נחש מעצמו מקיא לפיכך נחש בסקילה ומכיש פטור ואי אמרת פי פרה כחצר המזיק דמי לימא ליה מאי בעי ידך בפומא דחיוואי לענין קטלא לא אמרינן ומנא תימרא דתניא הנכנס לחצר בעל הבית שלא ברשות ונגחו שורו של בעל הבית ומת השור בסקילה ובעלים פטורים מן הכופר בעלים פטורין מן הכופר מ"ט דאמר ליה ברשותי מאי בעית שורו נמי לימא ליה מאי בעית ברשותי אלא לענין קטלא לא אמרינן 

וכן ע' גמ' ב"ק דף לב' ע"ב

עגלת קניות

Your Cart4
  • x 1 עקבי דרך
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - שבת
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - חלק ב
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - חלק א
    הסרה | הוספה
סה"כ: 160.00

בראשית

שמות

ויקרא

במדבר

דברים

נושאים

מועדים

הקדשות

לעילוי נשמת

הרה"ח רבי יהושע השיל רייזמן ז"ל נלב"ע י' טבת תשס"ט

ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת

אשת חיל עטרת בעלה, גמלה צדקה וחסד

כיבדה הוריה באהבה ומסירות, חינכה צאצאיה לתורה ולמצוות

אוד מוצל מאש, נזדככה בייסורים וקבלתם באהבה

 

מרת זיסל הניה (נעמי) זילברליכט ע"ה

בת הרה"ח שלום יוסף הירשפרונג ז"ל

נפטרה במוצאי יום הולדתה, אור לח' תשרי תשע"ו

 


תנצב"ה

לעילוי נשמת

איש חסיד וירא שמים שייף עייל ושייף נפיק
הרה"ח ר' אליקים גצל בן הר"ר יעקב יהודה ז"ל זילברליכט
נלב"ע כ"ג אדר תשמ"ג

ת.נ.צ.ב.ה.

התודה והברכה

לכל המסייעים לבניית אתר עולמות

ובראשם

הר"ר ישראל ויינגרטן ורעייתו הי"ו

על מסירותם הנפלאה לבניית אתר עולמות
במקצועיות רבה בסבלנות ובחן

הר"ר מנחם שטיינר הי"ו
שתרם מזמנו ומכשרונותיו לבניית אתר עולמות
הר"ר יחיאל זאב הכהן קרימלובסקי הי"ו

שתרם מזמנו ומכישוריו המבורכים

למען הצלחת הקמת אתר הבית של עולמות

בורא עולם יברכם בכל מילי דמיטב
בבריות גופא ונהורא מעליא

וזכות הרבים תעמוד להם לעד

לעילוי נשמת
גאון התורה והמוסר
מרן ראש הישיבה
הגאון רבי שמחה מרדכי זיסקינד ברוידא זצ"ל
שהרביץ חכמה ויראה ושם דרך
בהיכל ישיבת חברון למעלה מיובל שונים

נלב"ע ביום הנף ט"ז ניסן תש"ס