שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

המצוה להתברך בברכת כהנים

תקציר השיעור

א. בספר חרדים כתב: "מצוה לברך כהן את ישראל, וישראל העומדים פנים כנגד פני הכהנים בשתיקה ומכוונים לבם לקבל ברכתם, הם נמי בכלל המצוה". וצ"ע בדבריו בגדר מצות הישראל להתברך בברכת כהנים, האם מצוותו לסייע לכהן לקיים מצוותו, או שבעצמו מקיים המצוה.

ב. ועוד צ"ב האם המצוה שיש לישראל להתברך מהכהנים היא מצוה חיובית או מצוה קיומית, ונפקא מינא האם כהן שנשא כפיו ובא לבית כנסת אחר ומצא ציבור מתפללים, רשאי לשאת כפיו בברכה.

ג. יציאה מבית הכנסת בשעת ברכת כהנים [יציאה לצורך השתתפות בברית מילה].

ד. הסיח דעתו משמיעת הברכה או לא שמע תיבה אחת מברכת הכהנים, האם קיים את המצוה להתברך.

ה. עניית אמן אחר ברכת כהנים כשעומד בקריאת שמע וברכותיה • עומד בתפילת שמונה עשרה והגיע הש"ץ לברכת כהנים, מה יעשה [המאחרים לתפילת שחרית שלא באונס ועומדים בשמונה עשרה בשעת ברכת הכהנים, האם מתברכים בברכת הכהנים].

ו. מהו חיוב ההשתדלות לשמוע ברכת כהנים • מתפלל ברחבת הכותל המערבי, האם יש חובה או ענין לעבור למנין נוסף לשמוע ברכת כהנים • מהי המעלה להתברך בברכת הכהנים ההמונית סמוך לכותל המערבי.

ז. ש"ץ שמקומו מאחורי הכהנים, האם מחוייב לעבור ממקומו קודם חזרת הש"ץ כדי לעמוד לפני הכהנים ולהתברך מהם.

ח. אמירת ברוך הוא וברוך שמו בשעת שמיעת הברכה.

ט. חיוב הנשים להתברך בברכת כהנים.

י. סיכום הדינים העולים משיטת החרדים להלכה למעשה.

א. בספר חרדים [1] כתב: "מצוה לברך כהן את ישראל, וישראל העומדים פנים כנגד פני הכהנים בשתיקה ומכוונים לבם לקבל ברכתם כדבר ה', הם נמי בכלל המצוה". דברי החרדים הועתקו ככתבם וכלשונם בביאור הלכה בתחילת הלכות נשיאת כפים [6] ולאחריהם הוסיף בביאור הלכה "והביאוהו אחרונים", ומשמע שנקט את דברי החרדים לדינא [וראה בדברי העמק ברכה[1] שהביא מדברי הראב"ד שכתב כדברי החרדים].

אולם יש להבין מה כוונת החרדים בדבריו שהישראל הם "בכלל המצוה" [ונחלקו הפוסקים בהבנתם, כדלהלן], האם הישראל מקיים בעצמו מצוה כאשר הוא שומע את ברכת הכהנים, או שהוא רק בגדר מסייע לכהן לקיים מצוותו.

ועוד צ"ב בהבנת דברי החרדים, האם המצוה שיש לישראל להתברך מהכהנים היא מצוה חיובית, והיינו  שיש חיוב ללכת לשמוע ברכת כהנים כדי לקיים המצוה, או שזו מצוה קיומית, ונפקא מינא לכמה דינים כדלקמן.

מאידך, הריטב"א כתב [2] במפורש כי "ליכא חיובא אישראל להתברך, מצוה דכהן הוא". והבין המנחת חינוך [2] שהריטב"א חולק על ספר החרדים [ועוד כתב המנחת חינוך, שלדעת החרדים שיש מצוה על הישראל לברך, הרי זו מצות עשה שהזמן גרמא, מכיון שאין נשיאות כפים בלילה, ולכן נשים יהיו פטורות מקיומה].

 ב. והנה מצאנו בדברי האחרונים שהביאו ראיות לחידושו של החרדים, כדי לבאר כמה מסוגיות הש"ס ע"פ חידושו, ומתוך הדברים נבוא לביאור גדרי המצוה לישראל להתברך בברכת הכהנים, לשיטת החרדים.

• בגמרא במסכת ראש השנה [1] כח, ב) בסוגיא של בל תוסיף מבואר שכהן אינו יכול להוסיף ברכה במשך כל היום, משום שכל היום הוא "זמן המצוה", משום "דאילו מתרי ליה ציבורא אחרינא הדר ביה". ומדברים אלו הקשו התוספות [1] ר"ה טז, ב ד"ה ותוקעים) היאך מותר לתקוע בשופר תקיעות נוספות במשך ראש השנה, והרי כל היום הוא זמן המצוה, ולכאורה יעבור באיסור בל תוסיף.

והקשה רבי עקיבא אייגר [1] על התוספות קושיא עצומה [ראה בדבריו: "עפר אני תחת רגלי רבותינו בעלי התוספות"] שלכאורה יש חילוק ברור בין ברכת כהנים לתקיעה בשופר, כי בברכת כהנים, גם בפעם השניה והשלישית הכהן יוצא ידי חובת המצוה שיש לו לברך את עמו ישראל באהבה, ולכן יש בזה בל תוסיף במשך כל היום [שהוא זמן המצוה]. מה שאין כן אדם התוקע לחברו, המצוה אינה שלו אלא של חברו, לכן אין זה נחשב שכל היום הוא "זמן המצוה", ולא שייך בזה איסור בל תוסיף.

רעק"א שאל את חתנו, החתם סופר, את הקושיא על התוספות בראש השנה. והחתם סופר [2] תשובה כב) תירץ על פי דברי החרדים, שגם בברכת כהנים כאשר הכהן נושא את כפיו [בפעם השניה], הישראל מקיים מצוה להתברך מהכהנים, ומפורש בגמרא שברכת כהנים נחשבת ל"זמנו" [לענין בל תוסיף] למרות שהוא מוציא את הישראל ידי חובתם להתברך, והוא הדין בתקיעת שופר. על כל פנים, לשיטת החתם סופר, יש להוכיח כשיטת החרדים מדברי התוספות הנ"ל [ועי' בדברי החתם סופר נפק"מ מחידוש זה, לשאלה האם כהן שנשא כפיו ובא לבית הכנסת אחר ומצא ציבור מתפללים, רשאי לשאת כפיו בברכה]. ברם אליבא דהאמת, החתם סופר עצמו ביאר את דברי התוספות באופן אחר [2] תשובה קסז), ואדרבה, כתב כי "לדעת רוב הפוסקים אין מצות עשה על הציבור להתברך" [וראה בפירוש רבי ירוחם פישל פערלא על ספר המצוות לסמ"ג [3] שהביא ראיה נוספת לשיטת החרדים מתירוץ התוספות בראש השנה [1] טז, ב)].

• הגרי"פ פערלא הביא ראיה נוספת לשיטת החרדים מדברי הגמרא בסוטה [3] לח, ב) "עם שאחורי הכהנים אינם בכלל הברכה, ועם שבשדות דאניסי בכלל הברכה הם. ולכאורה למאי נפק"מ בהכי להלכה, אם לא לענין לצאת הציבור ידי חובתם", לומר שאם היו הציבורי אחורי הכהנים לא יצאו ידי חובתם, ומוטל עליהם חיוב להתברך". ומסיים הגרי"פ: "וכנראה משם הוא עיקר מקור דברי החרדים".

• במסכת שבת [4] אמר רבי יוסי "מיָמַי לא עברתי על דברי חבֵרַי, יודע אני בעצמי שאיני כהן, אם אומרים לי חברַי עלה לדוכן אני עולה". והקשו התוספות שם: "מה איסור יש בזר העולה לדוכן, אם לא משום ברכה לבטלה של כהנים אמרה תורה לברך את ישראל". ותמה הרמ"א בדרכי משה [4] על דברי התוספות מהגמרא בכתובות [4] שישראל הנושא כפיו עובר באיסור עשה, ופרש"י שאיסור זה נלמד מהפסוק "כה תברכו" - "אתם ולא זרים" [וראה במה שתירץ הדרכי משה, ופסק כן להלכה ברמ"א [6] ועי"ש במשנה ברורה [6] ס"ק ג) במש"כ בזה, והרחבנו הדיבור במסתעף מדברים אלו לנדון זר בברכת כהנים - בשיעור ו', ואכמ"ל].

ותירץ בעל ההפלאה [4] את קושיית הרמ"א, על פי דברי החרדים, שיש מצוה על הישראל להתברך בברכת כהנים, ולכן אמר רבי יוסי [שהיה ישראל] שאם יעלה לדוכן עם כהנים אחרים המברכים את הברכה, יפסיד את המצוה להתברך מהם, שכן הוא אינו עומד לפניהם, כמפורש בגמרא בסוטה [3] לח, א) שכדי להתברך מהכהנים צריך לעמוד עם הפנים כנגד פני הכהנים, כפי שנפסק להלכה [6] שו"ע סע' כג).

• •  •

ג. ממוצא הדברים נשוב לביאור גדרי המצוה לישראל להתברך בברכת הכהנים, המתבארת בדברי החרדים.

בדברי החתם סופר [2] תשובה כב) וההפלאה [4] מפורש כי זו מצות עשה ממש להתברך מהכהנים, וחובה לקיימה.

אך כבר תמה ערך השלחן [5] "היכן מצינו מצות עשה זו", ופירש: "חיוב יש עליו להתברך מכהנים, ואם אינו חושש לזה הוא כבועט בברכותיו של הקב"ה וראוי לעונש" [וראה במה שתמה על דבריו, הרב שמואל רבינוביץ', רב המקומות הקדושים, בשו"ת שערי ציון [10] אות א]. וכאמור, המנחת חינוך [2] העיר שהריטב"א [2] חולק על החרדים.

ברם לדעת מהר"י אסאד [5] ורבי אברהם כהנא-שפירא [רבה של קובנה, ליטא] בשו"ת דבר אברהם [5] גם לדעת החרדים, אין חיוב להתברך מהכהנים. ולדעת מהר"י אסאד המצוה שמקיים הישראל היא במה שמסייע לכהן לקיים את מצוותו לברך את ישראל, וכעין קיום מצות פרו ורבו ומצות יבום על ידי אשה, שהמצוה היא במה שמסייעת לבעלה וליבם לקיים מצוותו [ובשו"ת שערי ציון [10] אות ד) העיר דצ"ב ביוצא מדבריו, שבכל מצוה הנעשית על ידי אחר, כגון צדקה וכבוד אב ואם, יש קיום מצות עשה למקבל במה שמסייע לנותן במצוותו]. ואילו בדבר אברהם נקט כי לדעת החרדים, אין המצוה של הישראל להתברך בברכת כהנים בגדר מצות חיובית, אלא  מצוה קיומית, שכל אימת ששומעים הברכה מקיימים מצוה, אך אינם מחוייבים ללכת לשמוע [ועי' בדבריו שביאר לפי זה שאין הכרח לומר שהריטב"א והחרדים נחלקו. ועוד חידש, שאין חיוב על ציבור להתברך מהתורה אלא משני כהנים ולא מכהן אחד].

 ד. האם קיימא לן להלכה כדברי החרדים

באגרות משה [7] כתב על פי דעת החרדים, שהעומד בקריאת שמע וברכותיה צריך לענות אמן אחר פסוקי ברכת כהנים, אך לא אחר הברכה שמברכים הכהנים [אקב"ו לברך את עמו ישראל באהבה]. וכתב הגרי"ש אלישיב [8] על דבריו: "דכיון דמשמעות כל הראשונים ומסתימת דבריהם שמע מינה דלא ס"ל כהחרדים, וליכא מצוה על הישראל להתברך, וכיון שכן אינו נראה שמותר להפסיק באמצע שמונה עשרה בשתיקה" [וכן אין לענות אמן באמצע ברכות ק"ש].

והנה דנו ידידי רבי יעקב פרבשטיין בספרו אהלי יעקב [12], ובשו"ת שערי ציון [10] האם ש"ץ שמקומו מאחורי הכהנים, מחוייב לעבור ממקומו קודם חזרת הש"ץ, כדי לעמוד לפני הכהנים וקיים את המצוה להתברך מהם, שהרי לשיטת החרדים הוא מבטל את המצוה, או שנחשב כ"עם שבשדות" האנוסים ויוצאים יד חובת הברכה. והביא בספר אהלי יעקב [12] מהגר"ח קנייבסקי שכתב לו  "דלא קיימא כהחרדים".

אמנם דברי הגרי"ש אלישיב והגר"ח קנייבסקי לכאורה תמוהים מאד, שהרי הביאור הלכה העתיק בתחילת הלכות נשיאת כפים [6] את דברי החרדים וכתב "והביאוהו אחרונים", ומשמע שנקט את דבריו לדינא. וגם הפתחי תשובה ורעק"א בגליון השו"ע הביאו את דברי החרדים, ומשמע שנקטו כדבריו להלכה.

ולכן ביארו בספר שערי ציון [11] ואהלי יעקב [12] את גדרי הדברים כדלקמן: לפי הבנת ההפלאה והחתם סופר בשיטת החרדים, שהמצוה להתברך היא מצוה חיובית, וישראל שאינו מתברך מבטל מצות עשה, בזה נקטו הגרי"ש אלישיב והגר"ח קנייבסקי דלא קי"ל כהחרדים, שכן אם נקטינן להלכה כהבנה זו בשיטת החרדים, היה מרן השו"ע צריך להביא את דברי החרדים כהלכה פסוקה, שחייב כל אחד ואחד מישראל ללכת לבית הכנסת להתברך, ומי שלא הלך מבטל עשה, ובבית כנסת שאין כהנים צריכים הישראלים לילך לבית כנסת אחר, ועוד הרבה נפק"מ שיש לפי דברי החרדים [וכפי שנביא להלן אות ה]. ברם לפי ההבנה בשיטת החרדים שהמצוה קיומית, וכאשר שומע את הברכה מהכהנים מקיים מצוה, אך אין זו חובה ללכת לשמוע מהם הברכה, אין כל ראיה מהשו"ע שלא סובר כהחרדים, מכיון שאין זה חיוב אלא קיום. והביאור הלכה והפוסקים שהביאו את דברי החרדים ללא חולק, התכוונו להורות שיש מצוה להתברך מהכהנים, ומכל מקום אין זו מצוה חיובית אלא מצוה קיומית, וכנ"ל.

ועל פי זה יישבו את מנהג הש"ץ העומד באותה שורה עם הכהנים, שאינו עובר ממקומו להיות לפני הכהנים כדי לקיים המצוה להברך מהם, כי ממה נפשך, לפי הבנת ההפלאה והחתם סופר בשיטת החרדים, שיש חיוב להתברך, נקטו הגרי"ש אלישיב והגר"ח נייבסקי שבזה דלא קי"ל כהחרדים, ואילו לפי ההבנה שיש רק קיום מצוה כשמתברך מהכהנים, אמנם אינו מחוייב ללכת להתברך מהכהנים.

 ה. הדינים העולים משיטת החרדים להלכה למעשה:

• יציאה מבית הכנסת בשעת ברכת כהנים - לדעת החרדים אסור לצאת אם עדיין לא שמע ברכת כהנים ביום זה [הרב סלונים [13]; פסקי תשובות [13] אות ב; מנחת איתן [8]], ובקובץ עטרת פז [7] כתב שאם שומע ברכת כהנים הוא עוסק במצוה ואינו רשאי להניח מצוותו אפילו לצורך יציאה לקיום מצוה אחרת, כגון השתתפות בברית מילה.

ואם יוצא מבית הכנסת באמצע ברכת כהנים, נחשב כיוצא מבית הכנסת בשעת קריאת התורה שעליו נאמר "ועוזבי ה' יכלו" [בן איש חי המובא בספר אהלי יעקב [12] ובפסקי תשובות [13] אות ב)].

• לא שמע תיבה אחת מברכת הכהנים - ראה בדברי הגרש"ז אויערבך בשו"ת מנחת שלמה [7] ובספר הליכות שלמה [8] שהסתפק אם קיים את המצוה להתברך, אך אם הסיח דעתו משמיעת הברכה, נקט הגרש"ז שלא קיים המצוה.

•  חיוב ההשתדלות לשמוע ברכת כהנים - בפשטות תלוי בהבנה בשיטת החרדים, כמבואר לעיל, האם המצוה חיובית או קיומית. אמנם באהלי יעקב [12] כתב, כי גם לפי הסוברים בהבנת החרדים שיש חיוב להתברך, זהו רק פעם אחת ביום. אך אם זו מצוה קיומית, ודאי בכל פעם ששומע הברכה, מקיים מצוה, ולכן באופן שנמצא במקום שיש הרבה מניינים [ב"שטיבאלאך" או כרחבת הכותל המערבי] יש בזה ענין ללכת ולשמוע פעם נוספת ברכת כהנים.

וראה בשו"ת שערי ציון [10]-[11] שדן בהרחבה האם למתפלל ברחבת הכותל המערבי, יש חובה או ענין לעבור למנין נוסף לשמוע ברכת כהנים, ומסקנתו שאין חיוב ללכת למנין אחר להתברך, שכן אין חיוב עשה להתברך אלא קיום מצות עשה, אך ודאי יש ענין וקיום מצוה ללכת ולהתברך מהכהנים [וראה באהלי יעקב [12] במש"כ בביאור המעלה להתברך ב'ברכת הכהנים' ההמונית סמוך לכותל המערבי].

ובמנחת אשר [9] בסוף דבריו) כתב כי בדברי ההפלאה מבואר שיש מצוה על העם בשעה שהכהנים מברכים אותם,  ומשום כך זר שעולה לדוכן ומוציא עצמו מן הכלל עובר בעשה, אבל יתכן שאין על הציבור להשתדל להתברך מפי הכהן. אבל מדברי החתם סופר משמע שמצוה על הציבור להתברך ולהשתדל שיבוא כהן לברכם.

• עניית אמן אחר ברכת כהנים כשעומד בקריאת שמע וברכותיה ושתיקה בשמונה עשרה לשמוע הברכה - באגרות משה [7] כתב על פי דעת החרדים, שהעומד בקריאת שמע וברכותיה צריך לענות אמן אחר פסוקי הברכת כהנים, אך לא אחר הברכה שמברכים הכהנים [אקב"ו לברך את עמו ישראל באהבה]. וכתב הגרי"ש אלישיב [8] על דבריו: "דכיון דמשמעות כל הראשונים ומסתימת דבריהם שמע מינה דלא ס"ל כהחרדים, וליכא מצוה על הישראל להתברך, וכיון שכן אינו נראה שמותר להפסיק באמצע שמונה עשרה בשתיקה" [וכן אין לענות אמן באמצע ברכות ק"ש].

• כוונה בברכת כהנים - בספר מנחת איתן [8] כתב שלדעת החרדים יש להתכוון לצאת ידי חובת המצוה, לפי מה דקיימא לן דמצוות צריכות כוונה.

• חיוב הנשים להתברך בברכת כהנים - לפי ההבנה בדעת החרדים, שיש חיוב על הישראל להתברך, כתב המנחת חינוך [2] כי זו מצות עשה שהזמן גרמא, מכיון שאין נשיאות כפים בלילה, ולכן נשים יהיו פטורות מקיומה. וכתב בפסקי תשובות [13] הערה 8) שלא מצינו שנשים ישתדלו ללכת לקיים המצוה, וכל כבודה בת מלך פנימה, ובכלל המצוה גם כשנמצאות בביתן, כדין העם שבשדות.

• אמירת 'ברוך הוא וברוך שמו' בשעת שמיעת הברכה - בספר הליכות שלמה [8] ארחות הלכה הערה 9) כתב בביאור טעם שנהגו לא לומר ברוך הוא וברוך שמו בשעת שמיעת הברכה, כי לדעת החרדים יש בזה הפסק בקיום המצוה.

•  המאחר לתפילת שחרית שלא באונס - ועומד בשמונה עשרה בשעת ברכת הכהנים, כתב בספר אהלי יעקב [12] שאינו מתברך בברכת כהנים, כי במה שלא הגיע בזמן לתפילה בציבור,  נחשב כמי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו הולך לשמוע את הברכה, שאינו מתברך, כי נראה כמזלזל בברכה שאינה חשובה בעיניו, ואינה חלה עליו.

 "ואני אברכם - לישראל, ואסכים עם הכהנים. דבר אחר, ואני אברכם - לכהנים" (ספרי).

חיוב נשים אי חשיב מצוות עשה שהזמן גרמא

הערות והארות שהתלבנו על שיעור המצוה להתברך בברכת כהנים (רח)

א] בענין מה שהקשה התוס' בר"ה על איסור בל תוסיף בתק"ש ותירץ שאין שייך ב"ת במצוה אחת ב"פ. בדברי התוס' עצמם צ"ב שכתב "כגון כהן אם מברך וחוזר ומברך אותו ציבור עצמו". ולכאו' בגמ' כתוב אי מתרמי ליה "ציבורא אחרינא" ותוס' עצמו ציטט כך את דברי הגמ' בתחילת דבריו. וא"כ באמת מנין לתוס' בפשטות שבאותו ציבור לא עובר על בל תוסיף - ולכאו' מדברי הגמ' עצמה שנקטה ציבורא אחרינא שלכן כל היום זמנו מוכח שבאותו ציבור שכבר יצאו יד"ח - והכהן ג"כ יצא יד"ח לברך את ישראל אי"ז זמנו שכבר קיימו את המצוה. ורק בציבור אחר שייך שיקיים שוב את המצוה לברך את ישראל. וצ"ע.

ב) בתשובת החת"ס למו"ח הגרעק"א - אכתי צ"ב, דאמנם עפ"י שיטת החרדים יש חיוב על השומעים להתברך ובזה הוא מוציאם יד"ח אבל לכאו' הוא עצמו גם מקיים מצוה קיומית בכל פעם שמברך את בנ"י. ואמנם החיוב הוא רק בפ"א ביום כמבו' בשו"ע אבל בכל פעם שרוצה ומברך מקיים מ"ע ולכן בכל פעם מברך אשר קידשנו וציוונו [עי' בשו"ע קכ"ח סעיף ג' ובמ"ב ס"ק יא]. וא"כ האמנם שמוציא את השומעים יד"ח אבל הוא מצד עצמו מקיים שוב את המצוה ולזאת התכוון הגרעק"א בקושיתו שאי"ז דומה לתק"ש ששם התוקע - אחרי שיצא יד"ח - הוא כתוקע לשיר בעלמא, אם אין בכוונתו להוציא את השומעים.

אבל בעיקר קושית התוס' יל"פ שמכיון והמצוה היא לברך את ישראל הרי שבכל פעם זו מצוה חדשה ונוספת, וזה לא אותה מצוה עצמה - כשזה ציבור אחר - עי' לעיל הערה א'. [והתוס' הי' צריך להביא ראיה מגמ' ר"ה כח שאסור לכהן להוסיף על הברכות שהם ג' פסוקים אלו. וזה דומה למי שתוקע יותר מהחיוב לאותו ציבור שהוא כמוסיף על התקיעות]. ואם זה אמת שבכל ציבור חדש זה מצוה נוספת שהרי אין ביד כל כהן לברך את כל בנ"י בפ"א - ובענין עם שבשדות יבואר להלן - א"כ בכל פעם שהוא מוצא ציבור חדש ונוסף יש עליו מצוה [ואי"ז חיוב] לברך את בנ"י. ולפי"ז צ"ע על דברי הריטב"א בסוכה לא: שהוכיח שאין חיוב בל תוסיף ובל תגרע אלא במוסיף במצוה עצמה [וכעין שכתב תוס' בר"ה] מזה שאין חיוב לברך שוב את ישראל, ובכל זאת אי בעי הדר ומברך. ולכאו' אם זה כמבו' בגמ' בציבורא אחרינא. ובזה כדברינו יש באמת מצוה חדשה ונוספת אי"ז ראיה כלל לאותו ציבור ולתק"ש. וצ"ע.

ג) בענין השומעים ובדעת החרדים. הנה נקט הביה"ל את שיטתו להלכה שמקיימים הישראל מצוה בהתברכם בכוונה, אבל פשוט שהעם שבשדות שיוצאים יד"ח אפי' שלא נמצאים במקום, לא מקיימים מצוה זו - אפי' שחלה עליהם הברכה. ולא רק שלא מכוונים ליבם לשמוע הברכה, שהרי יתכן שיידעו את השעה המדוייקת בה נושאים הכהנים את כפיהם, וכיוונו אל ליבם, אבל פשוט שהם לא מקיימים מצוה בזה, שהמצוה היא על הציבור שלפני הכהנים שעליהם כוונתם. וכן הש"ץ העומד מאחורי הכהנים. סמוך לכותל המזרח כדי שיישמע קולו [ואולי מסיבה זו נוהגים הספרדים שהש"ץ עומד על הבימה באמצע ביה"כ - אבל אכתי צ"ב מנהגם בתפילות מנחה ומעריב שאין בהם נשיאת כפים, אא"כ כדי לא לשנות המיקום].

והחידוש של עם שבשדות הוא שאין עליהם חיוב לעזוב מלאכתם ולהתברך ואינם כמי שלא חלה על הברכה וח"ו אינם בתוך בני ישראל. שגדר "עם שבשדות" ברור שאינו כאותם המתפללים במקום זה, והראיה שהרי אי' בזוה"ק והביאו המ"ב [בס"ק לז] שאין לכהן ששונאים אותו או שהוא שונא מי מהציבור לישא כפיו. וא"כ אם הברכה היא על כל העם שבשדות כיצד שייך שאדם כהן ישא כפיו באהבה והרי אין אפשרות שהוא יידע אם מי מהעולם שונא אותו. ומוכר שהברכה והחיוב היא לברך את הציבור שבביהכ"נ זה ואחרי שמברך כראוי וכדבעי אז הברכה כביכול מתפשטת בעולם ועל כל העם שבשדות. והציבור השומע הוא הציבור המחייב את הכהן לברך ובזה הם מקיימים מצוה.

ונפק"מ לפי חידוש זה כשהש"ץ עומד מאחורי הכהנים שהברכה חלה עליו כעל העם שבשדות באופן שהם אנוסים [כמבו' בשו"ע סעיף כד], והוא שונא לכהן או כהן שונא אותו שאם דינו כדין עם שבשדות לא איכפת לן מיניה ואפשר לכהן לישא כפיו בשופי.

עוד יש להוכיח שיש מצוה על השומעים, מדין הנפסק בשו"ע סעיף כה מדינא דגמ' של עיר שכולה כהנים שכשיש יותר מעשרה חלקם שומעים וחלקם מברכים, ולכאו' אי ליכא מצוה על השומעים כלל כיצד מבטלים הם מצוותם ועומדים בטל ממצוה כדי שהאחרים יברכו. אבל אי איכא גם עליהם מצוה אתי שפיר, שהרי גם הכהנים לכאו' מצוותם באופן זה רק מדרבנן - עי' ביה"ל שם, וא"כ מובן שחלקם יכולים לברך ברכת כהנים מדרבנן. וחלקם ישמעו ויכוונו ליבם ויקיימו מצוה שלשי' החרדים היא מדאורייתא.

ד) קושיה עצומה בהל' ברכת כהנים - הנה מצינו במתני' מגילה כד: כהן שיש בידיו מומין לא ישא כפיו. וברש"י שם "לפי שמסתכלים בו ואמרינן במס' חגיגה המסתכל בכהנים בשעה שנושאים את כפיהם עיניו כהות לפי שהשכינה שורה על ידיהן". ועי' חגיגה טז. בתוד"ה בכהנים שכתב מהירו' שהטעם שמכיון שהציבור מסתכלים בו יבואו להיסח הדעת. וכן נקט טעמא המ"ב בס"ק קט "שהוא דבר המתמיה ובשביל זה יסיחו דעתם מלכוון לשמוע הברכה".

ולכאו' צ"ע שאם יש מצוה וחובה על הכהן לברך את ישראל מה איכפת לן מה שישנם "סקרנים" אשר יעברו איסור ויביטו או יסיחו דעתם. כיצד מתבטלת חובת הכהנים מפני חשש זה? וכבר הקשתי קושיה זו כמ"פ לפני ת"ח ולא מצאתי מי שהקשה כך.

ובאופן רעיוני י"ל שמכיון וכל המטרה היא שהכהנים יברכו את העם הרי שאם באופן זה הם גורעים וגורמים להם ח"ו רעה [לפי פירש"י] הרי אסור להם לישא כפיהם שבזה יביאו עליהם ח"ו ההיפך מהברכה. ואין החיוב לומר "נוסח ברכות" בנשיאת כפים אלא לברך את ישראל.

אבל זה כעין דרש ומהני רק לשיטת רש"י.

ושמא עפ"י שיטת החרדים ועפ"י המבארים דבריו שרק כשיש שומעים יש חיוב על הכהנים. א"כ באופן שיגיע להם היסח הדעת מפני דבר המתמיה בכהנים א"כ לא יהיה מי שישמע וא"כ אין חיוב כלל לברך כשאין שומעים - ולשי' התוס' והירו' יש תירוץ לקושיה זו, וכוונת התוס' לפי"ז שיסיחו דעתם ולא יכוונו לקבל הברכה וכביכול ברכת הכהנים לבטלה.

ה) עוד הנהגה הצ"ע - הנה נהגו כמעט בכל תפוצות ישראל שהש"ץ המקרא את מילות הברכה והכהנים אמרם בלחש, ולכאו' מנהג זה אין לו מקור, ואדרבה צריך להקפיד שכולם ישמעו, ואולי כוונתם שכדי שהכהנים תהיה ברכתם "בקול רם" היינו מהמקרא לכן הם מנמיכים קולם כדי שיהיה קול הכהנים גבוה יותר, אבל כמדומני שאין לזה מקור ואדרבה יסודו בטעות.

ו) נוסח תפילה שצ"ב - בג' רגלים נהגו הציבור לומר תפילה בעת נשיאת כפים והוא בשו"ע ומקורו בגמ', ולכאו' מצינו שם נוסח שאינו ברור, דבתפילת ה"יהי רצון" אמרינן "וכשם שנתת את יוסף צדיקך בשעה שהלבישו אביו כתנת פסים לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי" ולכאו' בפשטות ידוע שמבגד זה יצא קלקול גדול ושנאה ליוסף מאחיו, ואמנם מבו' שם במפרשים שהיה זה בגד רוחני, ושמא כל הקנאה והשנאה היו מחמת החן והחסד והרחמים שהושפע מבגד זה, אבל אכתי צ"ע כיצד מזכירים בגד זה ומצב זה ומבקשים שיהי' כמוהו.

ז) בדין עם שבשדות - יש לדון אם יש עליהם חיוב בהגיעם לעיר לשמוע ברכת כהנים מפי הכהנים. ובפשטות נראה שכשאינם טנוסים חל עליהם החיוב כמו על כל בנ"י.

ולפי"ז באדם שנרדם בתפילתו בביהכ"נ ולא שמע ולא כיוון ליבו לשמוע ברכת כהנים – אם דינו כמו העם שבשדות הרי שכשיתעורר צריך לחזר אחר ברכת כהנים ולשומעה.

 

והשי"ת המברך את עמו ישראל בשלום

יברכו ממקור הברכות בברכה המשולשת בתורה אסכי"ר

 

יישר כח על שיעור מיוחד ומקיף זה

קריאת המקרא בברכת כהנים בקול

מה שכתבתם שיש נוהגים להקריא להכהנים בלחש, לכאורה אין לזה טעם, דבברכות מה. איתא מנין לעונה אמן שלא יגביה קולו יותר מן המברך שנאמר גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדו אמר רבי שמעון בן פזי מנין שאין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא שנאמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול שאין תלמוד לומר בקול ומה תלמוד לומר בקול בקולו של משה תניא נמי הכי אין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא ואם אי אפשר למתרגם להגביה קולו כנגד הקורא ימעך הקורא קולו ויקרא. ולכאורה ה"ה בברכת כהנים שהמקרא צריך להרים קולו כקול הכהנים. ואין סברא לחלק דבברכת כהנים כיון דאין הצבור צריך לשמוע כלל יכול לומר בלחש, משא"כ בקורא ומתרגם די"ל דיש אנשים שיבינו גם מהקורא. זה אינו שהקב"ה שלא היה מדבר אלא למשה לבד ואפילו הכי היה מגביה קולו כדי שלא יהא קולו של משה המתרגם רם יותר מקולו של הקדוש ברוך הוא שהיה קורא, וכמפורש בתוד"ה בקולו, וא"כ זה דין לעולם דהקורא צריך להקריא בקולו של המברך.בברכת התורהשמחה בונם

למה אין ישראל מברכים ברכת אשר קדשנו וצונו להתברך

לכאורה צל"ע שאם כוונת החרדים בדיוקו מהתוס' שהוא מצוה חיובית על ישראל לברך א"כ קשה למה לא תקנו ברכה על זה, דאין לומר שיוצאים בברכת אשר קדשנו של הכהנים דנוסח זה אין שייך כלל לישראל. ואין לומר כיון שאין עושים מעשה ליכא לברכה, הלא שומע כעונה וכששומעים מהכהנים הוי כאומרים והוי כאלו הם מדברים ולמה לא יברכו. ואין לומר כסברת הרשב"א דעל ברכה התלוי באחרים אין מברכים, דהא קחזינן דהכהנים מברכים אשר קדשנו וכו', אע"פ שתלוי בדעת ישראל. ואע"פ שיש לחלק דיש צבור שלם המוכנים לברכה, משא"כ בכהן תלוי בדעת אחד או שנים, מ"מ לא מסתבר לומר כן כיון שכולם מוכנים לברך ולהתברך אם הוי מצוה הוי לן למיברך.

ביקרא דאורייתא

שמחה בונם

עגלת קניות

Your Cart16
  • x 2 רץ כצבי - חלק ב
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - חנוכה ופורים
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - מחשבה חלק ב
    הסרה | הוספה
  • x 3 רץ כצבי - פסח שבועות
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - מחשבה חלק א
    הסרה | הוספה
  • x 3 רץ כצבי - ירח איתנים
    הסרה | הוספה
  • x 5 רץ כצבי - אבלות וכיבוד אב
    הסרה | הוספה
סה"כ: 565.00

בראשית

שמות

ויקרא

במדבר

דברים

נושאים

מועדים

הקדשות

לעילוי נשמת

הרה"ח רבי יהושע השיל רייזמן ז"ל נלב"ע י' טבת תשס"ט

ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת

אשת חיל עטרת בעלה, גמלה צדקה וחסד

כיבדה הוריה באהבה ומסירות, חינכה צאצאיה לתורה ולמצוות

אוד מוצל מאש, נזדככה בייסורים וקבלתם באהבה

 

מרת זיסל הניה (נעמי) זילברליכט ע"ה

בת הרה"ח שלום יוסף הירשפרונג ז"ל

נפטרה במוצאי יום הולדתה, אור לח' תשרי תשע"ו

 


תנצב"ה

לעילוי נשמת

איש חסיד וירא שמים שייף עייל ושייף נפיק
הרה"ח ר' אליקים גצל בן הר"ר יעקב יהודה ז"ל זילברליכט
נלב"ע כ"ג אדר תשמ"ג

ת.נ.צ.ב.ה.

התודה והברכה

לכל המסייעים לבניית אתר עולמות

ובראשם

הר"ר ישראל ויינגרטן ורעייתו הי"ו

על מסירותם הנפלאה לבניית אתר עולמות
במקצועיות רבה בסבלנות ובחן

הר"ר מנחם שטיינר הי"ו
שתרם מזמנו ומכשרונותיו לבניית אתר עולמות
הר"ר יחיאל זאב הכהן קרימלובסקי הי"ו

שתרם מזמנו ומכישוריו המבורכים

למען הצלחת הקמת אתר הבית של עולמות

בורא עולם יברכם בכל מילי דמיטב
בבריות גופא ונהורא מעליא

וזכות הרבים תעמוד להם לעד

לעילוי נשמת
גאון התורה והמוסר
מרן ראש הישיבה
הגאון רבי שמחה מרדכי זיסקינד ברוידא זצ"ל
שהרביץ חכמה ויראה ושם דרך
בהיכל ישיבת חברון למעלה מיובל שונים

נלב"ע ביום הנף ט"ז ניסן תש"ס