שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

זמן שמחתינו

תקציר השיעור

א. נחלקו חז"ל בביאור הכתוב (ויקרא כג, מב) "כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". לדעת רבי אליעזר "ענני כבוד היו", ואילו לדעת רבי עקיבא "סוכות ממש עשו להם". ותמוה, מדוע נקבע מועד רק זכר לנס ענני הכבוד, ואילו לזכר ניסי המן והבאר במדבר, לא נקבעו מועדים.

ב. חג הסוכות נתייחד בדבר נוסף, שהוא "זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ", כמצויין בתפילה. ובלשון הרמב"ם מבואר שבחג הסוכות היתה במקדש "שמחה יתירה". ויש לבאר מדוע דווקא חג הסוכות הוא "זמן שמחתנו" יותר משאר הרגלים.

ג. דברי הראשונים בביאור פשר קביעות חג הסוכות כזכר ל"ענני הכבוד", דווקא בתאריך ט"ו בתשרי ולא במועד צאתם ממצרים [בחודש ניסן].

ד. וגם צ"ב בעומק משמעות קביעות חג הסוכות זכר ל"סוכות ממש" [שהגנו עליהם מפני החמה] בזמן שיצאו ממצרים.

ה. דברי הגר"א כי זכרון ענני הכבוד בחג הסוכות מסמל את החזרת השראת השכינה שנסתלקה מישראל לאחר שחטאו בחטא העגל.

ו. ביאור עניינו של חג הסוכות שהוא גמר סדר הימים הנוראים.

ז. חג הסוכות נקרא בתורה "חג האסיף", כלשון הכתוב (שמות כג, טו) "שָׁלשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה, וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה", ויש לבאר מהו התוכן הרוחני בציון מאורע גשמי זה.

ח. שייכות מצות ארבע המינים למשמעות הפנימית של שמחת ימי הסוכות.

א. נחלקו חז"ל במסכת סוכה [1] בביאור הכתוב [1] "כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". לדעת רבי אליעזר "ענני כבוד היו", ואילו לדעת רבי עקיבא "סוכות ממש עשו להם".

והנה דוד המלך מפרט את הניסים המופלאים שהיו מנת חלקם של בני ישראל במדבר בדבריו בספר תהלים [1] "פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ וְאֵשׁ לְהָאִיר לָיְלָה, שָׁאַל וַיָּבֵא שְׂלָו וְלֶחֶם שָׁמַיִם יַשְׂבִּיעֵם, פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר". והנס היוצא דופן מכולם הוא ענני הכבוד, שכן רק לזכרו נקבע חג המציין נס זה. ומאליה נשאלת השאלה, מדוע יקר היה בעיני ה' לעשות זכר רק לענני הכבוד, ואילו לזכר ניסי המן והבאר שהיו במדבר לא נקבעו מועדים, וכפי שהקשה החיד"א בספרו ראש דוד [1], וצ"ב.

• וגם צ"ב בעומק משמעות קביעות חג הסוכות זכר ל"סוכות ממש" [שהגנו עליהם מפני החמה] בזמן שיצאו ממצרים.

חג הסוכות נתייחד בדבר נוסף, שהוא "זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ", כמצויין בתפילה [3]. ובלשון הרמב"ם [2] מבואר שבחג הסוכות היתה במקדש "שמחה יתירה". וצריך להבין מהו יחודו של חג הסוכות, שדווקא הוא נקרא "זמן שמחתנו", ורק בו היתה "שמחה יתירה" על המועדים האחרים.

 ב. כאשר נעיין בפסוקים בהם נאמר הציווי לחגוג את חג הסוכות בחומש ויקרא [1] פרק כג) ובחומש שמות [1] פרק כג) עורר מו"ר הגר"ד כהן שליט"א, בספר זמן שמחתינו [7] מאמר ה) את הקושיות הבאות:

[א] מדוע חזרה התורה על הציווי לחגוג את חג הסוכות יותר מפעם אחת.

[ב] מדוע בציווי הראשון בחומש ויקרא [1] נאמר החודש השביעי "הזה" (פסוק לד) משא"כ בציווי השני (פסוק מא).

[ג] מדוע עניין ה"אסיף" מוזכר בחומש ויקרא [1] רק בציווי השני (פסוק לט) ולא בציווי הראשון (לד) שם מוזכר המועד רק בשם "חג הסוכות".

• ובעיקר מה שנקרא חג "הסוכות" בתורה בשם "חג האסיף", כלשון הכתוב [1] שמות כג, טו) "שָׁלשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה וגו' וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה", יש להבין מהו התוכן הרוחני בציון מאורע גשמי זה [ובאמת, בפסוקי התורה בפרשת משפטים [1] מפורש כי ג' הרגלים, מתאפיינים כל אחד בשם מיוחד כחגים משום "האביב", "הקציר" ו"האסיף". וצ"ב התוכן הרוחני בציון מאורעות גשמיים אלו - הקשורים בעיקרם לעבודת האדמה].

• עוד צריך ביאור עניינו של חג הסוכות שהוא גמר סדר הימים הנוראים, כמפורש בדברי חז"ל בילקוט שמעוני [1] "אמר ר' אבין משל לשנים שנכנסו אצל הדיין, ולית אנן ידעין הידין נצוחיא [ואין אנחנו יודעים מי ניצח], אלא מאן דנסיב ביין בידיה אנן ידעין דהוא נצח. כך לפי שישראל ושרי אומות העולם נכנסים לדין לפני הקב"ה בראש השנה לית אנן ידעין מאן אינון נצוחיא אלא ממה שישראל יוצאון מלפני הקב"ה ולולביהן בידיהן ואתרוגיהן בידיהן אנן יודעין דישראל אינון נצוחיא. ומבואר שחג הסוכות הוא גמר סדר הימים הנוראים, וענין זה צריך ביאור.

• וכן יש לבאר את שייכות מצות ד' המינים למשמעות הפנימית של שמחת ימי הסוכות.

•    •    •

ג. ונראה בהקדם דברי הראשונים בביאור פשר קביעות חג הסוכות כזכר ל"ענני הכבוד", דווקא בתאריך ט"ו בתשרי ולא במועד צאתם ממצרים [בחודש ניסן].

הרמב"ן [1] ויקרא כג, מג) כתב: "הנה צוה בתחילת ימות החמה בזכרון יציאת מצרים בחדשו ובמועדו, וצוה בזכרון הנס הקיים הנעשה להם כל ימי עמידתם במדבר בתחילת ימות הגשמים". ובטור [2] מבואר בטעם קביעות חג הסוכות - זכר לענני הכבוד - דווקא בתאריך ט"ו בתשרי, שהדבר נעשה כדי שיהיה ניכר שאנו יוצאים מבתינו לשבת בצל הסוכה בגלל המצוה ולא בגלל הצל.

אולם בפירוש הגר"א לספר שיר השירים [4] מבואר שעיקרו של חג הסוכות אינו רק זכר לענני הכבוד שהיו בזמן שיצאו ממצרים, אלא גם זכר לענני הכבוד שחזרו לאחר חטא העגל שהיו ביטוי לכפרה ולהחזרת השראת השכינה לישראל לאחר חטא העגל, יעו"ש חשבון התאריך ליום ט"ו בתשרי.

 ובתוספת ביאור משמעות בנין המשכן כביטוי לכפרה על חטא העגל, כתב רש"י בתחילת פרשת פקודי [3] "אלה פקודי המשכן משכן העדות, עדות לישראל שויתר להם הקב"ה על מעשה העגל שהרי השרה שכינתו ביניהם", וכן מתבאר בדברי שבלי הלקט [3] שבשורת בנין המשכן שימחה את בני ישראל, כי בכך ידעו שמחל להם הקב"ה על חטא העגל.

ועל פי זה מבואר מדוע נקבע חג דווקא לזכר נס ענני הכבוד, ואילו ניסים אחרים שהיו במדבר לא זכו לציון. שכן לפי דברי הגר"א זכרון ענני הכבוד, אינו רק זכר לנס פרטי שזכו בני ישראל לעננים בעת שיצאו ממצרים, אלא יש כאן ענין כללי, זכר לכפרה והרצון שנתרצה להם הקב"ה לאחר חטא העגל, להשרות שכינתו בתוכם במדבר בבנין המשכן, וענין זה הוא הקביעות לדורות של חג הסוכות זכר לענני הכבוד, וכפי שכתב מו"ר הגר"ד כהן [5]-[6] מאמר א).

 ד. ומיושב ומבואר מדוע חג הסוכות הוא זמן שמחתינו והוא המועד שהיתה בו "שמחה יתירה", כי זהו המועד המבטא את הרצון והחמלה הגדולה שזכו להם לאחר חטא העגל, כשנצטוו לבנות המשכן וחזרו ענני הכבוד, כדברי מו"ר הגר"ד כהן [6] מאמר ב).

ולפי זה מדוייק היטב מטבע התפילה הנאמרת בשלוש רגלים [3] "אַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים, אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ". ובסידור הגר"א [3] מבואר כי "רצית בנו" - הוא כפרת עון העגל והשראת השכינה. והדברים מוטעמים על פי האמור לעיל, שבמועד חג הסוכות נתרצה הקב"ה לסלוח על חטא העגל להשיב ולהשרות שכינתו, ועל כן נאמרה בו שמחה יתירה יותר מכל המועדים  [זמן שמחתינו [6] מאמר א אות ה  ואות י].

ועל פי המבואר נבין את דברי הילקוט שמעוני הנ"ל [1] שחג הסוכות הוא גמר סדר הימים הנוראים, שמתוך הכפרה והזכיה בדין של ראש השנה ויום הכיפורים, באה השמחה וההודאה של חג הסוכות. שכן כאמור לעיל, חג הסוכות נקבע על הריצוי והכפרה שלאחר חטא העגל, ולפיכך נקבע חג הסוכות לדורות לאחר הסליחה של ראש השנה ויום הכיפורים, דהמשך ריצוי העוונות הוא ב"זמן שמחתינו".

 ה. והנה תוכנם הרוחני של המועדים במשמעות היותם חגים משום "האביב", "הקציר" ו"האסיף", נתבאר בהרחבה בדברי רבותינו הראשונים, יעו' בפירוש הרמב"ן על התורה [1] שמות כג, יז) שכתב כי "כולם באספו כל מעשיו מן השדה לתת בהם הודאה לאלקים, שהוא שומר חקות שמים ומוציא לחם מן הארץ להשביע נפש שוקקה ונפש רעבה מלא טוב". וראה בהרחבה בדברי מו"ר הגרש"ז ברוידא זצ"ל, ראש ישיבת חברון, בספרו שם דרך [8]-[9] ש"חגים אלו באים ללמדנו תורת האמונה בהשגחת השי"ת, וההשקפה שלא כוחי ועוצם ידי עשו את החיל הזה". וזהו איפוא התוכן הרוחני שמבקשת התורה להדגיש בציון מאורעות גשמיים הקשורים בעיקרם לעבודת האדמה.

ועי"ש שהביא את דברי הרשב"ם בפירושו על התורה, שכתב כי זיכרון ה"סוכות ממש" שנעשו לבני ישראל במצרים, הוא זיכרון ענין "האסיף" בכל שנה. להודות "שלא כוחי ועוצם ידי" עשה את החיל הזה, אלא בהשגחתו יתברך זוכים לכל הטוב. ומטעם זה נקבע חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב, לבלתי רום לבבו בהשקפה שבכוחו נעשו הדברים, אלא הכל מאת השי"ת, וכדברי הרמב"ן [1] ויקרא כג, לט) שחג הסוכות "הוא זמן שמחה שברך ה' אותך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח לפניו".

 ו. וממוצא הדברים ביאר מו"ר הגר"ד כהן [7] מאמר ה) את השאלות דלעיל [אות ב - מדוע חזרה התורה על הציווי לחגוג את חג הסוכות יותר מפעם אחת, ומדוע בציווי הראשון נאמר החודש השביעי "הזה" משא"כ בציווי השני. וכן מדוע עניין ה"אסיף" מוזכר רק בציווי השני]. דהנה לכשנצרף את כל הדברים שנתבארו לעיל, נמצא כי שמחת חג הסוכות היא:

[א] זכר לסוכות - ענני הכבוד - הביטוי לשמחה על השראת השכינה בעם ישראל.

[ב] זכר לסוכות - ממש - השמחה על האסיף בהודאה על חסדי ה' שגמלנו כל טוב.

ועל כך נאמרו בתורה שני ציוויים על חג הסוכות, כדי להדגיש את העניינים הנ"ל, יעו"ש כל דבריו בהרחבה, ובמה שביאר את ענין נטילת ד' המינים שהוא ג"כ ביטוי לשמחת ההודאה על האסיף, כמבואר בספר החינוך [3] והדברים משלימים את המבואר שבחג הסוכות השמחה היא על הריצוי והכפרה על חטא העגל שהתבטא בחזרת ענני הכבוד והשראת השכינה, ועל האסיף בהודאה על השגחת השי"ת וחסדו עלינו - וכן הוא גם בנטילת ד' המינים המציינים עניינים אלו: השמחה על הזכיה בדין והכפרה בסיומם של הימים הנוראים, והשמחה בהודאה על האסיף.

 

[*] שיעור נכתב על פי דברי מו"ר הגר"ד כהן שליט"א, ראש ישיבת חברון, שראו אור בספרו זמן שמחתינו [5]-[7]. 

השראת השכינה ע"י ענני הכבוד בתחלת בנין המשכן בסוכות

מה שכתבתם שמבואר מדוע נקבע חג דווקא לזכר נס ענני הכבוד, ואילו ניסים אחרים שהיו במדבר לא זכו לציון. שכן לפי דברי הגר"א זכרון ענני הכבוד, אינו רק זכר לנס פרטי שזכו בני ישראל לעננים בעת שיצאו ממצרים, אלא יש כאן ענין כללי, זכר לכפרה והרצון שנתרצה להם הקב"ה לאחר חטא העגל, להשרות שכינתו בתוכם במדבר בבנין המשכן. ע"כ לשונכם.

דברים אלו צריך לעיין, דאפילו אם התחילו בבניית המשכן בסוכות, שריית השכינה בו לא היה עד ר"ח ניסן, כשנגמר הבנין והקריב אהרון הכהן גדול קרבנותיו, וכמפורש ברש"י פרשת שמיני פסוק כג שכל שבעת ימי המלואים, שהעמידו משה למשכן ושמש בו ופרקו בכל יום, לא שרתה בו שכינה, והיו ישראל נכלמים ואומרים למשה משה רבינו, כל הטורח שטרחנו, שתשרה שכינה בינינו ונדע שנתכפר לנו עון העגל. לכך אמר להם זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה', אהרן אחי כדאי וחשוב ממני שע"י קרבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם ותדעו שהמקום בחר בו. עכ"ל רש"י. וא"כ השריית שכינה ע"י המשכן לא היה בעת תחלת בנייתו, אלא בעת גמרו.

ושמא י"ל כיון שע"י המשכן ישרה השכינה, נקרא השראת שכינה כבר בתחלה, שכבר היה להם השמחה שימחל להם, [שע"י שמחה בא השראת שכינה כמפורש בגמ' שבת ל. ופסחים קיז: שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה, וכיון שהיה להם שמחה על מחילת חטא העגל, היה כבר אפשר להתחיל השראת השכינה ע"י ענני הכבוד, אע"פ שגמר ההשראה היה בר"ח ניסן, אבל ענני הכבוד אפשר שהיה מיד בעת השמחה]. אלא דאי הכי הוי לן למימר משעה ששמעו ממשה רבינו עליו השלום שיבנו משכן להשראת השכינה, ולא מעת תחלת בנייתו, ואיזה חשיבות יש לתחילת בנייתו יותר מהבשורה שימחל להם. ואין לומר דתחלת הבניה הוי כגמרו, הלא אין המצוה נקרא אלא על שם גמרו, כמפורש  בסוטה יג: כל העושה דבר ולא גמרו ובא אחר וגמרו מעלה עליו הכתוב על שגמרו כאילו עשאו כולו.      וגם אפי' אם נימא כיון שהם עצמו גמרוהו בסוף הוי כאלו גמרוהו מתחלה, עדיין אינו גמר המצוה דרק בדבר שהבנייה הוא גמר המצוה, אבל הכא לא היה הבנין הגמר להשראת השכינה, שעד שלא הקריב אהרון קרבנותיו לא השרה הקדוש ברוך שכינתו בתוכו, וא"כ הבניה הוי רק הכשר מצוה, והכשר להשראת השכינה, וא"כ הריצוי במעשה הבנין היה רק בסוף כשהקריב אהרון קרבנותיו. ואם הוא זכר להרצון והכפרה, או השמחה על בשורת השראת השכינה, זה היה כבר ביום הכיפורים כשאמר הקב"ה למרע"ה סלחתי כדבריך, ועשו לי מקדש, ולמה המתין עד סוכות.

ביאור בחידוש הגר"א שסוכות היה חזרת ענני הכבוד

מכיון שהיום הוא יומא דהילולא דהגר"א התמקדנו בחלק מהשיעור על חידוש הגר"א. שלפום ריהטא כל דבריו תמוהים, אבל כשמעיינים ומחפשים בספרים יש לתרץ כמה מהתמיהות. ואפי' אם לא נתרץ כולם עכ"פ הגר"א חדי ושמח במה שעל ידי דבריו מפלפלים בדברי תורה. וכמ"ש האגרות משה יו"ד ח"ג סי' פח, שזהו כבודו אשר מזכירים שיטתו בד"ת ומעיינים בדבריו אף שהמסקנא דחכם המעיין הוא שלא כדבריו, ולא עלה כלל על דעת גדול שלא ימצאו ת"ח שיפלגו עליו, ולא שייך שיקפיד ע"ז דאדרבה האמת והשלום אהבו כדאיתא ביבמות י"ד ע"ב על פלוגתא דב"ש וב"ה, וענין שפתותיו דובבות הוא אף כשמזכירין דברי החכם וחולקין עליו, ואדרבה עוד יהיה מליץ יושר בעדך על שמעיינים בספריו. עכ"ל הגר"מ פיינשטיין ודפח"ח.

וז"ל הגר"א (בפירושו לשיר השירים פ"א ד), פסוק השלישי הוא נגד סוכות שהוא זכר לענני הכבוד שהיה תלוי בבנין המשכן כידוע, ובזה יתורץ וכו' סוכות בתשרי וכו' היה ראוי לעשות בניסן כי בניסן היה תחלת היקף עננים, אבל נראה לפי שכשעשו ישראל העגל נסתלקו העננים, ולא חזרו עד שהתחילו לעשות המשכן, ומשה ירד ביוה"כ, ומחרת יוה"כ ויקהל משה, וצוה על מלאכת המשכן, וזה היה בי"א תשרי, וכתיב והעם הביאו עוד נדבה בבקר בבקר, שני ימים, הרי י"ג תשרי, ובי"ד תשרי נטלו כל חכם לב ממשה את הזהב במנין ומשקל, ובט"ו [דהיינו יום ראשון של סוכות] התחילו לעשות, ואז חזרו ענני הכבוד, ולכך אנו עושין סוכות בט"ו בתשרי. עכ"ל.

והתמיהות מרובים, א' מ"ש שענני הכבוד תלויים בבנין המשכן, לא מצאתי מקור לזה. ומה שכתבו מקור מהא דפירש"י משכן העדות עדות הוא לישראל וכו'. היינו רק אחרי שאהרון הקריב הקרבנות כמפורש ברש"י שמיני.

ועוד הקשו בספרים מ"ש שנסתלקו העננים בחטא העגל,  הלא מפורש בנחמיה (ט יט) ואתה ברחמיך הרבים לא עזבתם במדבר את עמוד הענן לא סר מעליהם ביומם להנחתם בהדרך ואת עמוד האש בלילה להאיר להם ואת הדרך אשר ילכו בה, שמפורש שהיה להם עמוד הענן ועמוד האש גם אחרי החטא. ויש מקור לדברי הגר"א שנסתלקו בתרגום לשיר השירים פ"ב פסוק יז שמפורש בתרגום שנסתלקו ענני הכבוד בעת העגל. אלא דאינו ראיה שלא חזרו כשמשה התפלל עליהם וכמפורש בנחל קדומים מהחיד"א בשם רבינו אפרים, בפסוק וירא משה כי פרוע שנסתלקו ענני הכבוד והחזירם משה בתפלתו. ועל זמן קצר הזה אין קשה מפסוק דנחמיה, דאז היו כולם כבעלי עבירה והיה הענן פולטם ממילא, וכמ"ש בהנחשלים אחריך אלה שהענן פולטם. וכן להפירוש פרוע דהיינו מצורעים, וכיון שכולם היו מצורעים ממילא הענן פולטם, ואין זה נחשב כנסתלקו ענני הכבוד כלל. אלא דלפי זה י"ל בפשטות דעד יוה"כ שעדיין לא אמר הקב"ה סלחתי כדבריך, עדיין היו כבעלי עבירה והענן פולטם ולא הוצרך ענני הכבוד עד אז. אלא דלפ"ז ביוה"כ תיכף כשאמר הקב"ה סלחתי נתכפר והו"ל להענן לחזור, ולא להמתין עד סוכות.

אלא דאפי' אם נאמר שפסוק דנחמיה הוא על אחרי יוה"כ, עדיין קשה מנ"ל שחזר רק בסוכות, דפשטות י"ל דחזרו כבר ביוה"כ בעת הסליחה. ושמא ראה באיזה מדרש שענני הכבוד תלוי בבנין המשכן. אלא דאפי' לפ"ז מנ"ל בתחלת הבנין שמא תלוי בגמר הבנין או צווי על בנין ביהמ"ק כמ"ש כבר בהערה הקודם.

ובציץ אליעזר חלק טו סי' סד יישב בדוחק וז"ל דענני כבוד בכללותם לחוד, ועמודי הענן והאש לחוד, וזה שהכתוב מעיד הוא רק זאת שעמוד הענן יומם ועמוד האש לילה שנועדו להנחותם בדרך וכו', אבל ענני הכבוד שחופפו עליהם מכל צדיהם ומעלה מטה כן הסתלקו לאחר החטא, ואף על גב דבילקו"ש סו"פ פקודי כלולים כולם יחדו וכו', מכל מקום יש ליישב ולומר דאע"פ שנמנה ביניהם, מכל מקום עמודים אלה שנסעו לפניהם להנחותם ולהאיר להם את הדרך יצאו מן הכלל ולא נסתלקו, ונסתלקו רק יתר העננים שחיפו והקיפו אותם לשם יוקר וכבוד. עכ"ל.

ועוד קשה ביותר איך התחילו לבנות המשכן ביו"ט ראשון של סוכות, הלא אינו דוחה לא שבת ולא יו"ט. ויש שתירצו ע"פ הריב"ש סי' צו שכתב וגם עדין לא נצטוו בשביתת המועדות עד לאחר שהוקם המשכן. אלא שדברי הריב"ש אלו כבר הקשו עליו האחרונים, וס"ל דמיד אחרי יוה"כ נצטוו על שביתת המועדות, וזה אינו סותר תירוץ הריב"ש דשם, דהו אקאי על לפני מתן תורה, ואז לכו"ע לא נצטוו על שביתת המועדות. וגם הגר"א עצמו ס"ל כן בספר ליקוטי הגר"א מועדים הביא מהגר"א, דהא דכתוב באמרו בחמשה עשר לחודש השביעי "הזה" חג הסוכות וכו' מקרא קדש וכו', ומצות פרי עץ הדר לא צוה, נאמר בשנה הראשונה, ולכן מצוות פרי עץ הדר לא צוה, מחמת שיום הראשון יחול בשנה זו בשבת. עכ"ל [וגם דברים אלו תמוהים דיום ראשון מה"ת ניטל אפי' בשבת ורק משום גזרה דרבה אינו ניטל בשבת, וצ"ע]. ומפורש בדברי רבנו ב' הדברים א' שהיה יום ט"ו בשבת, וגם ששביתת המועדים נאמר בשנה הראשונה. 

ואפי' אם נימא דעל יו"ט לא נצטוו, הלא במדרש תנחומא וסדר עולם המובא בתוס' ב"ק פב., היה יוה"כ בשני בשבת וא"כ ט"ו תשרי היה בשבת, ועל שבת נצטוו במרה עוד לפני מתן תורה, וכן בעשרת הדברות ובודאי אסור לבנות המשכן, וגם במלאכת משכן לחוד איתקש שבת למלאכת המשכן לאסור לעבוד במשכן בשבת, וא"כ כלל לא התחילו לבנותו ביום ראשון של סוכות. וזה יש לתרץ כיון שגמרו כל ההכנות עד ט"ו היה ט"ו כבר ראוי להתחיל לבנות וחזרו הענני הכבוד כשהכל היה מוכן לבניית המשכן ולא הוצרך מעשה הבנין בפועל, רק שמצד בני ישראל לא יהיה שום עיכובא.

ויש גורסים בסדר עולם שהיה יוה"כ ביום שלישי, אלא דגם לפי זה לא מצינו מזור, דחשבונו הוי שבי"ב וי"ג הביאו נדבה, וביום י"ד חילק הזהב, וכיון שלחשבון זה היה י"ד בשבת לא חילק הזהב למלאכה בשבת, וא"כ חסר יום ורק בט"ז התחילו לבנות. וי"ל דאז עדיין לא נאסר מוקצה, וגם אין איסור הכנה רק משבת ליו"ט אבל לחול מותר, וביום שבת עשו כל ההכנות, והתחילו לבנותו ביום א' שהוא ט"ו תשרי.

ועוד קשה מה שאמר  שחזר כשהתחילו לבנות מנא ליה הא. ועוד קשה מ"ש שיום אחד לקח למשה לחלק הזהב לעושי המלאכה, מנ"ל שמא גמר בתחלת היום והתחילו לבנות בי"ד בבקר. ויש עוד כמה תמיהות שאין הזמן לפרטם עכשיו.

ובאמת חידוש מעין זה כבר קדמו להגר"א בעל היפה עיניים [להרב שמואל יפה אשכנזי] לחג הסוכות בשם ספר לבנת הספיר [ולכאורה היינו מקור הגר"א, שהוא כתב ספרו בערך שנת ש"מ ונדפס כמה פעמים לפני חיי הגר"א, והגר"א לא בא לחדש כאן רק שהפסוק בשהש"ר קאי על סוכות]. וז"ל, שלפי שבעון  העגל נסתלקו ענני הכבוד וחזרו בזכות אהרון כמו שאמרו חז"ל והיתה חזרתן אחר שנצטוו במשכן ונזדרזו בה. ומרע"ה ירד למחרת יוה"כ וצוה על המשכן כמו שאמרו ז"ל, ונדבת המשכן הובאה בשני בקרים, כדדרשינן והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר, א"כ ביום י"ד תשרי העבירו קול במחנה אל יעשו עוד למלאכת הקדש, ולכן ביום ט"ו שכבר שלמו המעשים חזרו ענני הכבוד ולכן מצות סוכה בט"ו. עכ"ל. מ"ש דענני הכבוד חזרו בזכות אהרון, מפורש בגמ' ר"ה ג. ותענית ט. שענני הכבוד היו בזכות אהרון. וכוונתו לומר בזכות המשכן שאהרון יקריב בו קרבנות חזרו ענני הכבוד. והכפרה היה מיד שנזדרזו במלאכת המשכן והיה ניכר ההזדרזות בי"ד תשרי שנגמרה הכל, ותיכף שנגמר הכל חזרו העננים.

ולדברים אלו יתיישבו כמה מהתמיהות שיש בלשון הגר"א, וחידוש הגר"א יהא שריר וקיים. ועיין ותמצא כן.

עגלת קניות

Your Cart10
  • x 2 עקבי דרך
    הסרה | הוספה
  • x 3 רץ כצבי - חלק א
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - מחשבה חלק א
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - אבלות וכיבוד אב
    הסרה | הוספה
  • x 2 רץ כצבי - חנוכה ופורים
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - פסח שבועות
    הסרה | הוספה
סה"כ: 385.00

בראשית

שמות

ויקרא

במדבר

דברים

נושאים

מועדים

הקדשות

לעילוי נשמת

הרה"ח רבי יהושע השיל רייזמן ז"ל נלב"ע י' טבת תשס"ט

ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת

אשת חיל עטרת בעלה, גמלה צדקה וחסד

כיבדה הוריה באהבה ומסירות, חינכה צאצאיה לתורה ולמצוות

אוד מוצל מאש, נזדככה בייסורים וקבלתם באהבה

 

מרת זיסל הניה (נעמי) זילברליכט ע"ה

בת הרה"ח שלום יוסף הירשפרונג ז"ל

נפטרה במוצאי יום הולדתה, אור לח' תשרי תשע"ו

 


תנצב"ה

לעילוי נשמת

איש חסיד וירא שמים שייף עייל ושייף נפיק
הרה"ח ר' אליקים גצל בן הר"ר יעקב יהודה ז"ל זילברליכט
נלב"ע כ"ג אדר תשמ"ג

ת.נ.צ.ב.ה.

התודה והברכה

לכל המסייעים לבניית אתר עולמות

ובראשם

הר"ר ישראל ויינגרטן ורעייתו הי"ו

על מסירותם הנפלאה לבניית אתר עולמות
במקצועיות רבה בסבלנות ובחן

הר"ר מנחם שטיינר הי"ו
שתרם מזמנו ומכשרונותיו לבניית אתר עולמות
הר"ר יחיאל זאב הכהן קרימלובסקי הי"ו

שתרם מזמנו ומכישוריו המבורכים

למען הצלחת הקמת אתר הבית של עולמות

בורא עולם יברכם בכל מילי דמיטב
בבריות גופא ונהורא מעליא

וזכות הרבים תעמוד להם לעד

לעילוי נשמת
גאון התורה והמוסר
מרן ראש הישיבה
הגאון רבי שמחה מרדכי זיסקינד ברוידא זצ"ל
שהרביץ חכמה ויראה ושם דרך
בהיכל ישיבת חברון למעלה מיובל שונים

נלב"ע ביום הנף ט"ז ניסן תש"ס