שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

חיוב נשים בתפילה

תקציר השיעור

חיוב נשים בתפילה / חלק א - בתפילות ימי החול [שחרית, מנחה וערבית] / חלק ב - בתפילת מוסף ותפילות הימים הנוראים

 

חיוב נשים בתפילה - שחרית מנחה וערבית

א. במשנה בברכות מפורש כי נשים חייבות בתפילה, ובטעם הדבר נאמר בגמרא "דרחמי נינהו" [בקשת רחמים, וגם נשים זקוקות לבקשת הרחמים ולכן הן חייבות בתפילה], ונחלקו רבותינו הראשונים האם עיקר חיוב התפילה מהתורה או מדרבנן, והאם תפילה היא מצות עשה שהזמן גרמא, וצ"ע.

ב. לדעת הרמב"ם יוצאים ידי חובת תפילה מהתורה פעם אחת ביום או בלילה באיזה נוסח שירצה. וכתב המג"א שעל פי זה "נהגו רוב הנשים שאין מתפללות שמונה עשרה בתמידות שחר וערב, אלא אומרות מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה", ודנו הפוסקים כיצד ינהגו הנשים למעשה - מה חובתן להתפלל.

ג. בדברי הרמב"ם מבואר שחיוב מצות תפילה מהתורה הוא:  שבח, בקשה, ורק אחר כך הודיה. וצ"ע היאך לפי זה  נשים יוצאות ידי חובת התפילה.

ד. חיוב נשים בברכות השחר, פסוקי דזמרה, קריאת שמע וברכותיה - סדר התפילה לנשים טרודות בעבודות הבית שעיתותיהן מצומצמות ביותר.

ה. אשה שאיחרה להתפלל שחרית - עד מתי יכולה להתפלל.

ו. נערות המתפללות בבית ספרן, כיצד ינהגו אם ברצונן לאכול קודם לכן • אשה או נערה האוכלות קודם תפילה, האם צריכות לקדש בשבת.

ז. אשה הנוהגת להתפלל מנחה ושכחה האם חייבת להשלים תפילתה.

ח. חיוב נשים בתפילת ערבית • אשה הנוהגת להתפלל ערבית בקביעות ושכחה, האם חייבת להשלים תפילתה • נערה שנהגה להתפלל ערבית בקביעות ולאחר נישואיה קשה עליה להתמיד במנהגה - מה עליה לעשות.

ט. חובת הזהירות בהלכות תפילה [לבוש מתאים וכיסוי ראש] • תפילת שמונה עשרה בעמידה בבית, או כל סדר התפילה בישיבה באוטובוס - מה עדיף • תפילה על חשבון שעות העבודה - המותר והאסור.

 

חיוב נשים בתפילת מוסףובתפילות הימים הנוראים

א. רעק"א הביא את טעמו של הבשמים ראש, שחיוב תפילת מוסף תלוי בקרבן מוסף, ומאחר ולנשים אין חלק בקרבן שהובא מתרומת מחצית השקל שאינן מחוייבות לתרום - אינן חייבות בתפילת מוסף. והצל"ח כתב כי התפילה כנגד קרבן המוסף שהוקרב בזמן מיוחד, ונשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא. וצ"ע מאי נפק"מ בין טעמיהם, ומה הדין למעשה - האם חייבות בתפילת מוסף.

ב. ויש לעיין האם חיוב תפילת מוסף תלוי בחיוב נתינת מחצית השקל שמהם הקריבו קרבנות הציבור, או בכפרה שמכפרים קרבנות הציבור.

ג. וכן צ"ע האם חיוב תפילת מוסף הוא "כנגד" תפילת מוסף שהיו מתפללים בזמן בית המקדש, או "במקום" התפילה.

•   •   •

ד. ויש לדון האם חיוב נשים בתפילות המוסף של הימים הנוראים שונה מחיובן בתפילות מוסף בכל ימות השנה • דין תשלומין בתפילת מוסף בימים הנוראים.

ה. וכן צ"ע האם נשים כורעות בתפילות מוסף של הימים הנוראים.

ו. חיוב נשים באמירת סליחות וי"ג מידות.

ז. חיוב נשים בתפילת נעילה.

ח. מנהג הנשים ללכת או לא ללכת להתפלל בבית הכנסת.

ט. חיוב נשים באמירת תשליך.

חיוב נשים בתפילה - שחרית מנחה וערבית

א. במשנה [1] מפורש כי נשים פטרורות מקריאת שמע ותפילין, שהן מצוות עשה שהזמן גרמן, שנשים פטורות מלקיימן, אך חייבות בתפילה. ובטעם הדבר נאמר בגמרא [1] בגירסא שלפנינו: "דרחמי נינהו, מהו דתימא הואיל וכתיב בה (תהלים נה, יח) עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה וַיִּשְׁמַע קוֹלִי, כמצות עשה שהזמן גרמא דמי [ונשים פטורות], קא משמע לן". לפי גירסא זו, נשים חייבות בתפילה משום שיסוד התפילה הוא "בקשת רחמים", וגם נשים זקוקות לבקשת הרחמים.

בדברי רש"י ותוספות בסוגיא מפורש כי חיוב הנשים בתפילה מדרבנן.

אולם בדברי הרמב"ם [1] מפורש כי עיקר חיוב תפילה מהתורה, ואף נשים חייבות בתפילה, מכיון שאין זו מצות עשה שהזמן גרמא [וראה ביחוה דעת [6] שהרמב"ם גרס בגמרא כגירסת הרי"ף "מאי טעמא, משום דמצות עשה שלא הזמן גרמא"].  

וכן נפסק בשו"ע [2] "נשים ועבדים, אע"פ שפטורים מקריאת שמע, חייבים בתפילה, מפני שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא". ומאחר ובדברי הרמב"ם מפורש כי מהתורה יוצאים ידי חובה גם בתפילה אחת [ומנין התפילות וכן נוסח התפילה - מדרבנן], למד המג"א [2] כי נשים אשר חייבות בתפילה מהתורה לדעת הרמב"ם "נהגו  שאין מתפללות שמונה עשרה בתמידות שחר וערב, אלא אומרות מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה, ומדאורייתא די בזה, ואפשר שגם חכמים לא חייבום יותר".

אולם בהמשך דבריו כתב המג"א [2] כי לשיטת הרמב"ן בספר המצוות [2] "עיקר חיוב התפילה מדרבנן, וכן דעת רוב הפוסקים" [וחיוב התפילה מהתורה הוא רק בעתות צרה]. ולפי זה כתב המשנה ברורה [3] סי' קו ס"ק ג) "לדעת הרמב"ן שעיקר מצות תפילה היא מדברי סופרים, שהם אנשי כנסת הגדולה שתיקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר להתפלל אותן שחרית ומנחה חובה וערבית רשות. ואף על פי שהוא מצות עשה מדברי סופרים שהזמן גרמא, והנשים פטורות מכל מצות עשה שהזמן גרמא אפילו מדברי סופרים, כגון קידוש הלבנה, אע"פ כן חייבו אותן בתפילת שחרית ומנחה כמו אנשים הואיל ותפילה היא בקשת רחמים". והכריע המשנה ברורה: "וכן עיקר [כדעת הרמב"ן], כי כן דעת רוב הפוסקים, וכן הכריע בספר שאגת אריה. על כן יש להזהיר לנשים שיתפללו שמונה עשרה". ומכל מקום הוסיף המשנה ברורה: "וכל זה לענין שחרית ומנחה, אבל תפילת ערבית שהוא רשות, אע"פ שעכשיו כבר קיבלוהו עליהם כל ישראל לחובה, מכל מקום הנשים לא קיבלו עליהן ורובן אין מתפללות ערבית" [ובספר הליכות שלמה [5] פרק שמיני הערה 168) כתב בשם הגרש"ז אויערבך "ואין המנהג בזה כהמשנ"ב דחייבת להתפלל ב' תפילות ביום, אלא כהמג"א].

לסיכום: לכל הדעות נשים חייבות בתפילה, אלא שיש מחלוקת כיצד יוצאות ידי חיובן. לפי המג"א בדעת הרמב"ם, נשים אינן חייבות להתפלל תפילת שמונה עשרה, אלא די להן פעם אחת ביום ב"איזה בקשה". אולם לדעת הרמב"ן, נשים חייבות להתפלל תפילת שמונה עשרה בנוסח שתיקנו חכמים, וכתב המשנה ברורה שמתפללות שחרית ומנחה.

ועוד כתב המשנה ברורה [3] סי' ע ס"ק ב) "ופסוקי דזמרה עיין לעיל בסימן נ"ב בחידושי רע"א דמוכח שם מדבריו דהעיקר ניתקנו בשביל התפילה, אם כן ממילא נשים חייבות. ולענין ברכת השחר לכאורה תלוי זה אם נימא דהברכות האלו יש להם זמן, עיין לעיל בסוף סימן נ"ב במשנה ברורה ובביאור הלכה, וצ"ע ומסתימת לשון הטור ושו"ע בסימן מ"ו ס"ד ובפרט מהלבוש שם עי"ש משמע דמברכות ברכות השחר כמו אנשים. ואולם כל זה כתבנו לענין חיוב אבל פשיטא דיכולות להמשיך חיוב על עצמן ולברך אפילו ברכות קריאת שמע, וכדלעיל בסימן י"ז ס"ב בהג"ה" [כוונתו לדעת הרמ"א ומנהג בנות אשכנז לברך על עשיית מצוות עשה שזמן גרמא, ואמנם בילקוט יוסף [9] כתב כי למנהג בנות ספרד על פי הכרעת מרן השו"ע, אין לנשים לברך את ברכות פסוקי דזמרה וקריאת שמע בשם ומלכות].

ובשו"ע [3] סי' ע) כתב: "נשים ועבדים פטורים מקריאת שמע מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, ונכון הוא ללמדם שיקבלו עליהן עול מלכות שמים". והרמ"א הוסיף: "ויקראו לפחות פסוק ראשון".

ב. ומעתה יש לברר כיצד ינהגו הנשים למעשה - מה חובתן להתפלל.

והנה בדברי הרמב"ם [1] מבואר שחיוב מצות תפילה מהתורה הוא: שבח, בקשה, ורק אחר כך הודיה. ובשו"ת יחוה דעת [6] ציין שמקרו דבריו בספרי, והביא את תמיהת האחרונים על מג"א שכתב על פי דברי הרמב"ם כי נשים יוצאות ידי חובה "באיזה בקשה מבלי להקדים בדברי שבח ולסיים בדברי הודאה. ומתוך כך הסיק: "ולכן מה טוב ומה נעים שהנשים יתפללו גם כן תפילת שמונה עשרה כפי שתיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה".

אולם בתשובות והנהגות [4] תמה גם כן על המג"א היאך יוצאים ידי חובת תפילה "באיזה בקשה", וכתב כי אמנם מעיקר הדין נשים הטרודות בעסקי הבית וגידול הילדים פטורות מתפילה, מדין "עוסק במצוה", וכפי שמפורסמת הוראת החפץ חיים לאשתו הרבנית, שכל זמן שעסוקה בגידול הילדים בבית, היא פטורה מתפילה. ולכן אשה הטרודה בענייני הבית צריכה להתפלל ככל יכולתה, ובוודאי לכתחילה צריכה להתפלל שמונה עשרה, אך כשאין לה אפשרות להתפלל תפילת שמונה עשרה, די "באיזה בקשה". וכן נקט האור לציון [6] "אשה המטופלת בילדים ועסוקה בכך כל היום, פטורה לגמרי מן התפילה" [ועי"ש בהערות שהוסיף: "והוא הדין לאיש שאם אשה אינה בבית, כגון שהלכה ללדת, והבעל צריך לטפל בילדים ואינו מוצא זמן להתפלל, שפטור מהתפילה משום עוסק במצוה, ואף אינו חייב בתשלומין"].

סדר התפילה לנשים טרודות שעיתותיהן מצומצמות ביותר - ראה בתשובות והנהגות [4], ביחוה דעת [6] ובילקוט יוסף [9], ובספר שיח תפילה [7] הלכות תפילה, מאת הרב יהודה טשזנר, מו"ץ קהילת אופקים), ואשי ישראל [12] סע' ז, יח).

• אשה שאיחרה להתפלל שחרית, עד מתי יכולה להתפלל - בספר הליכות שלמה [5] פרק שמיני סע' מב) מובא בשם הגרש"ז אויערבך: "נהגו העולם שנשים מתפללות עד חצות, ויש להם על מי שיסמוכו, ומכל מקום עדיף שלא תעשה כן". ובהערה הוסיף: "ואף אשה שמתפללת רק תפילה אחת ביום, טוב יותר שלא תתפלל בכה"ג שחרית אלא מנחה".

• נערות המתפללות בבית ספרן, כיצד ינהגו אם ברצונן לאכול קודם לכן - בספר הליכות שלמה [5] פרק שני סע' ד) מובא, שעליהן להתפלל תפילה קצרה קודם האכילה, וכן ראוי שיקראו קריאת שמע כדי לקבל עול מלכות שמים.

• אשה או נערה האוכלות קודם תפילה, האם צריכות לקדש בשבת - האגרות משה [4] חידש כי אשה נשואה משועבדת לבעלה גם לענין זה שחייבת לאכול עמו דווקא. ולכן בשבת, כל זמן שבעלה טרם סיים להתפלל, אין זה זמן אכילה גם לה, ומותרת לאכול בלא קידוש. ועי' בהליכות שלמה [5] פרק שני סע' ו ובהערה ט) שחלק על דבריו. ועי"ש במש"כ כי "אשה שדרכה להתפלל תפילת שחרית ולא הספיקה להתפלל עד ששב בעלה מתפילתו, אם רוצה בעלה לאכול מיד, תכין לו ארוחתו, ואינה צריכה לומר קודם לכן אפילו בקשה קצרה, הואיל והיא משועבדת בזה לבעלה".

• אשה הנוהגת להתפלל מנחה ושכחה - באור לציון [6] ובהליכות שלמה [5] פרק י"ג סע' ח) כתבו שתתפלל תפילת ערבית [ובהליכות שלמה הוסיף: "ואע"פ שאינה רגילה בכך"], ותשלים מנחה לאחריה [ועוד הוסיף בהליכות שלמה: "אבל לא תתפלל רק תפילה אחת בתורת השלמה למנחה, משום שתפילת השלמה צריכה להיות לעולם דווקא לאחר תפילה חיובית"]. 

חיוב נשים בתפילת ערבית

ג. כאמור לעיל, המשנה ברורה [3] סי' קו ס"ק ג) כתב: "תפילת ערבית שהוא רשות, אע"פ שעכשיו כבר קבלוהו עליהם כל ישראל לחובה, מכל מקום הנשים לא קיבלו עליהן ורובן אין מתפללות ערבית". ובאור לציון [6] הוסיף: "ועל כל פנים טוב שתתפלל אשה ג' תפילות כאנשים, וטוב שתאמר שאינה מקבלת עליה תפילת ערבית כחובה. וכן העיר בספר שיח תפילה [8] סימן ג אות ד) שיש לה להקפיד בתחילת הנהגתה לומר שמקבלת על עצמה את ההנהגה להתפלל ערבית "בלי נדר". ואמנם נערה שנהגה להתפלל ערבית בקביעות ולאחר נישואיה קשה עליה להתמיד במנהגה, צריכה לעשות התרת נדרים, יעו"ש כיצד תנהג בזה למעשה [וראה במש"כ בילקוט יוסף [10] סימן ד סע' ב) מנהג בנות ספרד על פי הכרעת מרן השו"ע, לא לברך את ברכות קריאת שמע בשם ומלכות].

• אשה הנוהגת להתפלל ערבית בקביעות ושכחה - כתב בספר הליכות שלמה [5] פרק י"ג סע' ח) "מסתבר שאינה צריכה להשלים בשחרית, אבל מותרת להחמיר על עצמה להשלים".

חובת הזהירות בהלכות תפילה

•  לבוש מתאים וכיסוי ראש -  בילקוט יוסף [10] סימן ג סע' ה) חידש שגם נשים רווקות צריכות לכסות את ראשן בשעת התפילה, כדין אנשים, אלא שהמקילות בזה יש להן על מה שיסמוכו. וראה בספר שיח תפילה [8] סימן ב) פרטי דינים נוספים בהלכות תפילה שיש לנשים להיזהר בהם.

• תפילת שמונה עשרה בעמידה בבית, או כל סדר התפילה בישיבה באוטובוס -  שיח תפילה [7] אות ו).

• תפילה על חשבון שעות העבודה [המותר והאסור] - ראה בספר שיח תפילה [12].

• סיכום חובת הנשים בתפילה - אשי ישראל [11]-[12].

 

חיוב נשים בתפילת מוסף- ובתפילות הימים הנוראים

א. המשנה בברכות [15] מונה את סוף זמני התפילות: "תפילת השחר עד חצות, רבי יהודה אומר עד ארבע שעות. תפילת המנחה עד הערב, רבי יהודה אומר עד פלג המנחה. תפילת הערב אין לה קבע. ושל מוספין כל היום, רבי יהודה אומר עד שבע שעות". וקשה מדוע הקדים התנא את זמן תפילת מנחה וערבית לזמן תפילת המוסף, והרי לפי סדר זמני היום, תפילת מוסף קודמת למנחה וערבית. ותירצו התוספות (ד"ה תפילת) "ולהכי מקדים תפילת המנחה לתפילת המוספין משום שהיא תדירה בכל יום אע"פ שתפילת מוספין קודמת". כלומר, לפי הכלל הידוע "תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם" - למנחה יש קדימות בחשיבות על מוסף, משום שהיא "תדירה בכל יום", ולכן הקדים התנא ושנה את  זמן תפילת מנחה ומעריב לפני זמן תפילת מוסף. אולם לצל"ח [15] היתה גירסא אחרת בתוספות, ומתוך כך חידש כי תפילת מוסף היא מ"ע שהזמן גרמא, משום שהיא כנגד קרבן המוסף שהיה קרב בזמן מיוחד, ולכן נשים פטורות מתפילה זו [בניגוד לתפילות האחרות, שחרית ומנחה, שהן "רחמי" אשר נשים חייבות בהן].

דברי הצל"ח הובאו במשנה ברורה [3] סי' קו ס"ק ד) שכתב: "ותפילת מוספין, בצל"ח כתב דנשים פטורות, אבל בספר מגן גיבורים פסק דחייבות".

סיבה אחרת לפטור נשים מתפילת מוסף, הביא רבי עקיבא אייגר [16] שו"ת סימן ט; גליון השו"ע [2] סימן קו ס"ק א) בשם שו"ת בשמים ראש [16] כי חיוב התפילה תלוי בקרבן המוסף, ומאחר ואין לנשים חלק בקרבן שהובא מתרומת מחצית השקל היות ונשים אינן מחוייבות לתרום, הן גם לא מחוייבות בתפילת המוסף.

על פי חידושו של הבשמים ראש, שחיוב תפילת מוסף תלוי בחיוב מחצית השקל, דן רבי יחיאל הלר בשו"ת עמודי אור [16] בחיוב כהנים ולוויים בתפילת מוסף. במשנה (שקלים פ"א מ"ד) מוזכרת שיטתו של התנא בן בוכרי שכהנים ולוויים לא היו מחוייבים להביא שקלים למקדש לצורך קרבנות ציבור, ולפי הבשמים ראש, שכל הפטורים מהבאת השקלים אינם מחוייבים בתפילת מוסף, יוצא שכהנים ולוויים אינם מחוייבים בתפילת מוסף. ועל כך הקשה העמודי אור מדברי הגמרא בסוכה [1] שרבי יהושע בן חנניה, שהיה "מן הלוויים" (רש"י שם) מספר על מעשיו בימי חג הסוכות בירושלים "שהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו, כיצד שעה ראשונה תמיד של שחר, משם לתפילה, משם לקרבן מוסף, משם לתפילת המוספין, משם לבית המדרש". ומשמע מדבריו "ומשם לתפילת המוספין", שכהנים ולוויים מחוייבים בתפילת המוסף. וכפי שהוסיף העמודי אור: "וליכא למימר דהתפלל בנדבה, שהרי תפילת מוסף אינה באה בנדבה. וגם קשה לומר דאע"פ שאין חייבים מכל מקום היו מתפללים, כמו נשים שמברכות על מצוות עשה שהזמן גרמא, שהרי כמה פוסקים חולקים על זה".

מוכח איפוא, שכהנים מחוייבים בתפילת מוסף, למרות שאינם מחוייבים בהבאת מחצית השקל - שלא כחידושו של הבשמים ראש שתלה את חיוב תפילת המוסף בחיוב הבאת השקלים.

חיוב תפילת מוסף - כנגד הכפרה שמכפרים קרבנות הציבור

ב. בכדי לבאר האם נשים ופחות מבן עשרים וכן כהנים ולוויים חייבים בתפילת מוסף - יש לחקור האם חיוב תפילת מוסף תלוי בחיוב נתינת מחצית השקל שממנו הקריבו קרבנות הציבור, או שחיוב התפילה תלוי בכפרה שמכפרים קרבנות הציבור, והכפרה איננה תלויה בהשתתפות בשקלים, וכן נקט בשו"ת עמודי אור [16]. והביא ראיה מפרו של כהן גדול שהיה בא מכספו של הכהן גדול, ומכל מקום אחיו הכהנים היו מתכפרים בו. ומכאן, שהכפרה אינה תלויה בהשתתפות הממונית בקניית הקרבן, ואשר על כן גם נשים יהיו חייבות בתפילת מוסף למרות שאינן שוקלות שקלים, כי חיוב תפילת מוסף תלוי בכפרה שמכפרים קרבנות הציבור, והכפרה איננה תלויה בהשתתפות בשקלים, ואינו תלוי בחיוב נתינת מחצית השקל שממנו הקריבו קרבנות הציבור [אולם בקהילות יעקב [16] הביא את דברי העמודי אור, וחילק בין חיוב נשים במחצית השקל ובין חיוב כהנים בנתינתו, עי"ש בדבריו, ולפי זה יעמדו במקומם דברי רעק"א].

חיוב תפילת מוסף "כנגד" תפילת מוסף שהיו מתפללים בזמן בית המקדש ולא "במקום" התפילה

ג. מהלך אחר לבאר את גדר החיוב בתפילת מוסף, ביאר רבי בצלאל ז'ולטי [רבה של ירושלים], בספרו משנת יעבץ [17] על פי דברי הגמרא בסוכה [17] - שגדר חיוב  תפילת מוסף הוא "כנגד" תפילת מוסף ולא "במקום" הקרבן, וכפי שמוכח מעדותו של רבי יהושע בן חנניה שהתפללו מוסף גם בזמן שבית המקדש היה קיים והיו מקריבים את קרבנות המוסף כהלכתם. ומאחר ותפילת המוסף היא לא רק "במקום" קרבן מוסף, משום "ונשלמה פרים שפתינו", אלא היא חובת תפילה של קדושת היום, והיא רק "כנגד" קרבן המוסף, לכן גם נשים ופחות מבן עשרים - וכן כהנים ולוויים וכל מי שאינו חוייב במחצית השקל ואין לו חלק בקרבנות הציבור - שפיר חייבים בתפילת מוסף, כי התפילה היא "כנגד" תפילת מוסף שהיו מתפללים בזמן הבית, ולא "במקום" הקרבן", ואם כן פשוט שחייבים בתפילת המוסף כשם שחייבים בכל מצות התפילה.

חיוב נשים בתפילת מוסף להלכה - ראה בספר אשי ישראל [12] סע' טז), באור לציון [6] ובילקוט יוסף [18].

•   •   •

חיוב נשים בתפילת מוסף בראש השנה ויום הכיפורים ובתפילת נעילה

ד. ממוצא הדברים נבוא לדון האם חיוב נשים בתפילות המוסף של הימים הנוראים שונה מחיובן בתפילות מוסף בכל ימות השנה. ובשו"ת התעוררות תשובה [18] כתב כי נשים חייבות בתפילת מוסף של ראש השנה "דהרי נשים חייבין בתפילה כיון דרחמי נינהו. ולפי זה, מוספין דאינן אלא שבח וסיפור דברים בעלמא, נשים פטורות. אבל תפילת מוספין דראש השנה דרחמי נינהו פשיטא דחייבין". ובספר רץ כצבי [20] הביא כי יסוד זה שתפילת מוסף בראש השנה היא 'רחמי', מפורש גם באגרות משה, יעו"ש. וכדבריהם פסקו בילקוט יוסף [18] ובאשי ישראל [18].

וברץ כצבי כתב כי דבריהם מובנים לפי טעמו של הצל"ח, שנשים פטורות מתפילת מוסף בכל השנה מדין הפטור ממצות עשה שהזמן גרמא, ולפי זה אכן מובן נשים חייבות בתפילת מוסף בראש השנה היות והתפילה היא בקשת רחמים בהזכרת מלכויות זכרונות ושופרות. אולם לפי טעמו של רבי עקיבא אייגר, שנשים פטורות מתפילת מוסף בגלל שאינן שייכות בקרבנות ציבור, לכאורה אותו פטור שייך גם בראש השנה, והנשים יהיו פטורות גם מתפילת מוסף בראש השנה [ועי"ש במה שדן האם נשים חייבות בתפילת מוסף ביום הכיפורים. ומה שדן לפי דברי ההתעוררות תשובה האם יש דין תשלומין לתפילות המוספים של הימים הנוראים, ובגדרי חיוב נשים בתפילת נעילה].

חיוב נשים בכריעות בתפילת מוסף של ראש השנה ויום הכיפורים

ה. בספר נפש הרב [19] מובא כי הגרי"ד סולובייצ'יק "הזכיר שבהיותו בליטא לא ראה שיהיו הנשים נוהגות 'ליפול כורעים' ביום הכיפורים בשעת אמירת הש"ץ סדר העבודה בתפילת מוסף, עד שבא לברלין ושם ראה לראשונה מנהג זה". ובשו"ת בית אבי [19] כתב: "גם נשים אומרות שמעולם לא ראו כריעות בעזרת נשים".

מנהג הנשים שאינן כורעות בתפילות מוסף של ראש השנה ויום הכיפורים, נתבאר בכמה אופנים: [א] בספר נפש הרב [19] מבואר כי בשעת שמיעת השם המפורש יוצא מפי כהן גדול בבית המקדש, הנשים לא היו משתחוות, כי חובת ההשתחוויה היתה רק בעזרה, והן הרי לא היו בעזרה. ובשל כך גם כיום, שהכריעות בתפילות מוסף של ראש השנה ויום הכיפורים הן זכר לסדר העבודה שהיה בבית המקדש, נשים אינן כורעות ומשתחוות. [ב] בשו"ת בית אבי [19] ביאר שהיות והנשים אינן מחוייבות כלל בתפילת מוסף, ודאי שפטורות מהדינים הנוהגים בתוך התפילה, ובכלל זה המנהג לכרוע בתפילות מוסף של ראש השנה ויום הכיפורים. [ג] ועוד כתב בשו"ת בית אבי: "וגם אין זה מחוקי הצניעות לנשים במלבושיהן, שעל ידי כריעה יכולות להתגלות מקומות המכוסים".

וראה במה שדן ספר רץ כצבי [20] בחיוב הנשים בכריעות, על פי טעמי הצל"ח והרעק"א בחיוב נשים בתפילת מוסף.

•   •   •

חיוב נשים באמירת סליחות וי"ג מידות - בספר רץ כצבי [21] דן בזה, על פי מה שנראה מדברי הפוסקים שהסליחות הן חלק בלתי נפרד מהתפילה, ועל כן מתוך שנשים חייבות בתפילה, חייבות גם באמירת סליחות.

מנהג הנשים ללכת או לא ללכת להתפלל בבית הכנסת -  ראה בדברי הרמ"א [18] ומשנ"ב (שם). וידועים דברי הגר"א באיגרתו [18] לבני ביתו שימנעו ללכת לבית הכנסת. וראה במש"כ בזה בילקוט יוסף [9] סימן ג סע' ד).

חיוב נשים באמירת תשליך - הרמ"א [22] הזכיר את מנהג אמירת תשליך בראש השנה, ולא חילק בין גברים ונשים. אולם בערוך השלחן [22] והגהות אלף למטה על המטה אפרים [22] כתבו שהנשים אינן אינן אומרות תשליך. וראה במה שדן בדבריהם בספר רץ כצבי [22]-[23] על פי הטעמים וגדר תשליך אם זהו "מנהג" או "סימן בעלמא"

•   •   •

פירוש קצר לברכת "אבות" בשמונה עשרה, מלוקט מדברי המפרשים - נדפס בסוף ספר פסקי תשובות ח"א [24].

ביאור דברי הרמב"ן שהתפילה היא "הוראה שלמה על מציאות הבורא והשגחתו", יעו' בספר שם דרך (25).

Pesukei dezimra

Rav Pesach Eliyahu Falk in Shu't Machazeh Eliyahu presents a strong argument against the Mishnah Berurah's position that women are obligated in pesukei dezimra:

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21547&st=&pgnum=76

עגלת קניות

Your Cart7
  • x 1 רץ כצבי - אבלות וכיבוד אב
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - חנוכה ופורים
    הסרה | הוספה
  • x 3 רץ כצבי - חלק א
    הסרה | הוספה
  • x 2 רץ כצבי - פסח שבועות
    הסרה | הוספה
סה"כ: 265.00

בראשית

שמות

ויקרא

במדבר

דברים

נושאים

מועדים

הקדשות

לעילוי נשמת

הרה"ח רבי יהושע השיל רייזמן ז"ל נלב"ע י' טבת תשס"ט

ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת

אשת חיל עטרת בעלה, גמלה צדקה וחסד

כיבדה הוריה באהבה ומסירות, חינכה צאצאיה לתורה ולמצוות

אוד מוצל מאש, נזדככה בייסורים וקבלתם באהבה

 

מרת זיסל הניה (נעמי) זילברליכט ע"ה

בת הרה"ח שלום יוסף הירשפרונג ז"ל

נפטרה במוצאי יום הולדתה, אור לח' תשרי תשע"ו

 


תנצב"ה

לעילוי נשמת

איש חסיד וירא שמים שייף עייל ושייף נפיק
הרה"ח ר' אליקים גצל בן הר"ר יעקב יהודה ז"ל זילברליכט
נלב"ע כ"ג אדר תשמ"ג

ת.נ.צ.ב.ה.

התודה והברכה

לכל המסייעים לבניית אתר עולמות

ובראשם

הר"ר ישראל ויינגרטן ורעייתו הי"ו

על מסירותם הנפלאה לבניית אתר עולמות
במקצועיות רבה בסבלנות ובחן

הר"ר מנחם שטיינר הי"ו
שתרם מזמנו ומכשרונותיו לבניית אתר עולמות
הר"ר יחיאל זאב הכהן קרימלובסקי הי"ו

שתרם מזמנו ומכישוריו המבורכים

למען הצלחת הקמת אתר הבית של עולמות

בורא עולם יברכם בכל מילי דמיטב
בבריות גופא ונהורא מעליא

וזכות הרבים תעמוד להם לעד

לעילוי נשמת
גאון התורה והמוסר
מרן ראש הישיבה
הגאון רבי שמחה מרדכי זיסקינד ברוידא זצ"ל
שהרביץ חכמה ויראה ושם דרך
בהיכל ישיבת חברון למעלה מיובל שונים

נלב"ע ביום הנף ט"ז ניסן תש"ס