שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

יחוד

תקציר השיעור

  א. כתב הרמב"ם: "אסור להתייחד עם ערוה מן העריות, וכשאירע מעשה אמנון ותמר, גזר דוד ובית דינו על יחוד [עם] פנויה, ושמאי והלל גזרו על יחוד [עם] גויה".

 ב. מחלוקת האחרונים בהגדרת איסור יחוד - אם הוא "איסור בעצם", או שהוא "גדר" שלא יבוא לאיסור, והנפקא מינה בזה [יחוד עם זקן וחלש].

 ג. הנאסרים ביחוד: גילאי "איש" ו"אשה" לענין יחוד • יחוד עם יותר מאשה אחת • יחוד עם יותר מאיש אחד [אופני ההיתר והאיסור ביחוד עם שמרטף].

 ד. הגדרת המקום האסור ביחוד: רחוב שאין בו עוברים ושבים • נסיעה במכונית [בכבישים עירוניים או בין עירוניים, ביום או בלילה] • שדה או מקום מבודד [דיני יחוד בבדיקת אשה אצל רופא].

 ה. "היה הפתח פתוח לרשות הרבים אין חוששים משום ייחוד": דין פתח שהוא סגור ולא נעול • פתח המיועד לכניסת רבים • פתח שהוא נעול ויש לאחרים מפתח להיכנס בכל עת שירצו.

 ו. "אשת איש שהיה בעלה בעיר אינה חוששת לייחוד": מחלוקת הראשונים אם אין מלקות אך יש איסור, או שאין כל איסור • עוד נחלקו ראשונים בטעם האיסור, ונפקא מינה אם בעלה נמצא באותה העיר אך במקום מרוחק מאד • בעלה בבית האסורים • מה נחשב "אותה העיר" לענין יחוד.

 ז. היתר יחוד עם אשה שבעלה בעיר והוא "גס בה", והמסתעף לדיני יחוד במקומות עבודה.

 ח. "כל אשה שאסור להתייחד עמה, אם היתה אשתו עמו הרי זה מותרת להתייחד, מפני שאשתו משמרתו". פרטי דין זה. 

ט. שיעור איסור יחוד [דיני יחוד במעליות].

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

א. בסוגיית הגמרא במסכת קידושין [2] [1] נתבארו יסודות ודיני יחוד.

איסור יחוד עם אחת מהעריות הוא מהתורה, כדברי הגמרא [1] "רמז ליחוד מן התורה מנין". וכן מפורש במסכת עבודה זרה [2] שהוא "איסור דאורייתא". אלא שנתבאר בגמ' בע"ז [2], כי לאחר שאירע מעשה אמנון ותמר, גזר דוד ובית דינו על יחוד עם פנויה, ושמאי והלל גזרו לאסור גם יחוד עם גויה. וכן הובא ברמב"ם [3] ובשו"ע ([4]; סע' א-ב).

ותחילה נציין את עיקרי דיני יחוד המתבארים בסוגיית הגמרא בקידושין [2] [1], ולהלן נרחיב בכל אחד מהפרטים.

• "לא יתייחד אדם עם שתי נשים, אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים" [משנה]. ובגמרא אמרו: "לא שנו אלא בכשרים, אבל בפרוצים אפילו בי עשרה נמי לא". והוסיפו שם [2] כי "כשרים" היינו "כגון רבי חנינא בר פפי וחבריו". • עוד הובא במשנה [1] "רבי שמעון אומר אף איש אחד מתייחד עם שתי נשים בזמן שאשתו עמו וישן עמהם בפונדקי, מפני שאשתו משמרתו" ויבואר להלן [סוף אות ג].

• הלכה נוספת בדיני יחוד היא [2] "אמר רבה, בעלה בעיר אין חוששין משום ייחוד". ונחלקו רש"י ותוספות, האם אין מלקות אך יש איסור [רש"י], או שאין כל איסור [תוספות, ועי' בקושייתם על רש"י]. ויבואר להלן [אות ג]. אמנם מבואר שם בסוגיא [2] במעשה עם רב ביבי ש"אם היה זה גס בה, כגון שגדלה עמו, או שהיא קרובתו, לא יתייחד עמה אע"פ שבעלה בעיר" כלשון הרמב"ם ([3]; הלכה יב) ושו"ע ([5]; סע' ח). ויבואר להלן [אות ז].

• עוד מבואר בגמרא [2] "אמר רב יוסף פתח פתוח לרשות הרבים, אין חוששין משום ייחוד". ויבואר להלן [אות ד].

• ובגמרא בסנהדרין [1] נתבאר, כי אין איסור יחוד עם אשתו הנדה, כי "התורה העידה עלינו סוגה בשושנים, שאפילו כסוגה בשושנים לא יפרצו בהן פרצות" [עי' ברש"י: "באזהרה קלה ובהבדלה מועטת הם נפרשין מן העבירה ואין צריך גדר אבנים להפסיקן". ובתוספות הטעימו, בגלל שהנדה "סופה להיטהר". ודבריהם יבוארו להלן].

 

ב. והנה יש לחקור בגדרו של איסור יחוד - האם הוא "איסור בעצם", או שהוא "גדר" שלא יבוא לאיסור.

האבי עזרי ([3]; רבי אלעזר מן שך, ראש ישיבת פוניבז') נקט כי יחוד הוא "איסור בעצם", ובכך יישב את קושיית התוספות בקידושין ([2]; פא ע"א ד"ה בעלה) על שיטת רש"י שביחוד עם אשה שבעלה בעיר אסור אלא שאין מלקות [וכן קושיות נוספות על רש"י]. והיינו שאין זה איסור מהחשש שיבוא על האשה, אלא בכל מי ששייך בו ביאה אסרה התורה את היחוד עמו [ופתח פתוח לרה"ר לא נקרא כלל יחוד, עי"ש היטב בכל בדבריו]. ורק המלקות הם במקום שיש חשש שיבוא, ועל כן כשבעלה בעיר אין מלקות.

וכן ביאר הגאון רבי הלל זאקס [4] מראשי ישיבת חברון, את דברי התוספות בסנהדרין [1] שאין איסור יחוד באשה נדה כי "סופה להיטהר", שאיסור יחוד אינו בגלל החשש שיבוא על הערוה, שהרי התורה לא אסרה לעבור על  יד פתח ביתה של הערוה [ומותר אפילו לגור אתה באותה החצר, כל אחד בביתו, אם אינם מתייחדים. זאת ועוד, הרי לא מצינו שהתורה אסרה להתייחד עם דבר האסור, כדוגמת בשר אסור או קופה של צדקה, מחשש שיבוא לעבור על איסור. דוגמאות אלו שמעתי מפי הגר"ה זאקס בשעת אמירת השיעור בישיבה הק', בעת לימוד מסכת כתובות] ומוכח אם כן שאיסור יחוד הוא "איסור בעצם", ומדין "לא תקרבו", שביחוד עם ערוה יש משום 'אקרובי דעתא', וגם זה מגדר קרבה לעריות, האסורה. ובנשים שאין שייך לעשות עמן העבירה, אין בזה משום 'אקרובי דעתה', ואין זה יחוד.

ברם החזון איש, בגליונות שרשם בכתב ידו על ספר האבי עזרי, כתב כי פשטות לשונם של הרמב"ם [3] והשו"ע [4] "אסור להתייחד עם ערוה מהעריות בין זקנה בין ילדה, שדבר זה גורם לגלות ערוה" - מורה על כך שיחוד אינו "איסור בעצם", אלא זהו "גדר" והרחקה שגדרה התורה כדי שלא יבוא לאיסור [ועי"ש במש"כ בביאור ההיתר להתייחד עם אשתו הנדה, ובביאור שיטת רש"י בקידושין בדין בעלה בעיר]. וכן דעת האגרות משה ([6]; אות י) שדן האם מותר להתייחד עם זקן וחלש "שנבטלו כוחותיו ואינו יכול לבוא לידי קישוי", וכתב שאיסור יחוד הוא דווקא במקום שיש "חשש קפיצת יצר הרע דזנות" [ומטעם זה אין איסור יחוד עם אשה שבעלה בעיר, ומאידך נאסר יחוד עם אשה שבעלה בעיר והוא "גס בה"]  ולכן אם ידוע בוודאות שהזקן אינו ראוי לביאה, אין איסור יחוד. אלא שבמציאות קשה לדעת זאת, כי אולי יש מציאות שתתעורר אצלו התאווה פתאם, אלא אם כן ידוע ע"פ הרופאים מצד מחלה שאינו יכול לבעול, שאז באמת אין איסור יחוד. ועי"ש שחידש, כי פנויה [שאיסור היחוד עמה הוא מדרבנן] מותרת להתייחד עם כל זקן.

 

בעלה בעיר

ג. כאמור לעיל, נחלקו רש"י ותוספות האם יש איסור יחוד עמה אלא שאין מלקות, או שאין איסור כלל. ומלשון הרמב"ם [3] והשו"ע ([5]; סע' ח) "אשת איש שהיה בעלה בעיר, אינה חוששת לייחוד", דייק הבית שמואל ([5]; ס"ק יב) דהיינו כשיטת תוספות שאין איסור כלל [ועי' בשו"ת דובב מישרים [5] שהגאון מטשעבין הביא את הכרעת המהרש"ל כשיטת התוספות. ובשבט הלוי ([8]; סימן קפ) ציין כי החלקת מחוקק והבית שמואל העתיקו את המחלוקת ולא הכריעו בזה. ובתשובה אחרת ([8]; סימן רג אות א) כתב שלהלכה קיימא לן כתוספות, אך ציין לדברי רבנו ירוחם "דמאן דצניעא אפילו בעלה בעיר צריך להתרחק מן הכיעור והדומה". ולהלן יבואר בדבריו, כי מקילים כהתוספות רק בצירוף צדדים נוספים].

ובטעם היתר 'בעלה בעיר', נחלקו הראשונים. רש"י ([2]; קידושין פא ע"א ד"ה בעלה בעיר) כתב שהוא בגלל שהאשה מפחדת שמא יבוא בעלה בכל שעה. ברם ברמב"ם [3] והשו"ע ([5]; סע' ח) מפורש כי הטעם הוא "מפני שאימת בעלה עליה". וביאר בשבט הלוי ([8]; סימן קפ) כי "אין זה משום פחד דלמא השתא חזי לה, אלא כל שהוא באותה העיר, לעולם פחדו עליה, והוא ענין רגש טבעי, שבהיותו קרוב, בעלותו עליה". ונפקא מינה אם בעלה נמצא באותה העיר אך במקום מרוחק מאד [וכגון בערים הגדולות כניו יורק ולונדון וכיו"ב]. לפי רש"י, אין את היתר 'בעלה בעיר', מכיון שיודעת שבעלה לא יכול לבוא, ואינה מפחדת להתייחד. אבל לפי הרמב"ם, "אימת בעלה" עליה גם במקרה זה [ועי"ש במה שדן במקרה שהאשה שוחחה עם בעלה בטלפון בשעה שהוא נמצא במקום הרחוק].

מכל מקום לדינא, חשש בשבט הלוי להקל למעשה, באופן שהבעל נמצא בקביעות בעבודתו במקום המרוחק באותה העיר [וציין כסניף לכך, שיש לכתחילה להחמיר כרש"י שגם בבעלה בעיר יש איסור יחוד]. ועי' עוד במש"כ בזה בשבט הלוי בתשובה אחרת ([8]; סימן רג אות א). ובאגרות משה ([6]; אות ז) הכריע: "באלו שעובדים אצל אחרים ושוהים שם שמונה שעות, והדרך לשם וחזרה משם הוא ערך שתי שעות, איכא איסור יחוד כשאין דרך אינשי  לבוא הביתה. אבל אם הוא ברשות עצמו, ויכול לבוא לביתו כשרוצה לפעמים, ליכא איסור יחוד", עי"ש כל דבריו (וחזר עליהם [7] אות כא).

והנה בפתחי תשובה ([5]; ס"ק ז) הביא את דברי הבינת אדם [דיני שו"ע יורה דעה, מאת רבי אברהם דאנציג, מו"צ וילנא, מחבר הספר חיי אדם] שחידש: [א] כי היתר 'בעלה בעיר' נאמר רק כאשר האשה שוהה בביתה, אבל אם נמצאת בבית אחר, אע"פ שבעלה בעיר, יש בו משום יחוד. מכיון שבעלה אינו יודע היכן היא נמצאת, ולכן היא אינה פוחדת ממנו, ואינה חוששת להתייחד. [ב] גם כשבעלה יודע היכן היא נמצאת, אבל הוא נתן לה רשות להיות שם [ג] וכל שכן אם נתן לה רשות  "לדָבֶּר דְבַר סתר עם פלוני להסגיר הדלת", יש איסור יחוד, כי אין אימת בעלה עליה.

ברם האגרות משה ([7]; אות כא) נקט שלא כשני חידושיו האחרונים של הבינת אדם, ועל חידושו הראשון, שרק בביתה אין איסור יחוד אבל במקום אחר יש איסור, כתב ש"הוא דווקא כשהלכה למקום שאין רגילה ללכת שם". אך סיים שאף שאין מסתבר כשני החידושים הנ"ל של הבינת אדם "אבל כיון שאוסר, עכ"פ יש להחמיר שלא בשעת הדחק, אבל בשעת הדחק אין לאסור". וראה בשבט הלוי ([8]; סימן רג אות א) במש"כ על דברי הבינת אדם, ובקובץ שיעורי הלכה בדיני יחוד [11], ועי"ש מה נחשב "אותה העיר" לענין יחוד, ופרטים נוספים בדיני 'בעלה בעיר'.

[והיתר "אשתו משמרתו" בדיני יחוד, המבואר במשנה בקידושין [1], שונה מדין 'בעלה בעיר', כמו שדייק האגרות משה ([6]; אות ו) מלשון השו"ע ([4]; סע' ג) שדין זה הוא רק כאשר אשתו נמצאת עמו ממש, ואין די שהיא באותה עיר שבה הוא נמצא. ועי' בקונטרס שער היחוד ([12]; מאת הרב חגי אלישיב נאה, בני ברק תשס"ב) במה שהוסיף בדין זה.

 

פתח פתוח לרשות הרבים

ד. בשו"ע ([5]; סע' ט) נפסקו דברי הגמרא בקידושין [2] "היה הפתח פתוח לרשות הרבים אין חוששים משום ייחוד". ובפתחי תשובה ([5]; ס"ק ח) הובאה מחלוקת האחרונים בדין פתח שהוא סגור ולא נעול, אשר  לדעת רבי עקיבא איגר והבית מאיר, יש בזה איסור יחוד. ואילו דעת הרדב"ז להקל [ונחלקו בחילופי גירסאות בשו"ת הרשב"א, עי' בפת"ש].

ובשו"ת דובב מישרים, דן בשאלה, האם סוחר שפרנסתו במכירת דברים בבתי הקונים, רשאי להתייחד עם אשה בבית סגור שהנכנס אליו צריך לצלצל מקודם בפעמון. ולמעשה הקיל בזה, על פי דעת התוספות שבבעלה בעיר אין כל איסור יחוד, ואף שלפי הבינת אדם הנ"ל המובא בפתחי תשובה ([5]; ס"ק ז) יש להחמיר כי כאן בעלה נותן לה רשות להתייחד, ניתן לצרף לזה את דעת החולקים על רעק"א והבית מאיר, המקילים בפתח סגור שאינו נעול [הלוא האם: הרדב"ז, המבי"ט, משמעות ספר היראה לרבנו יונה, ושו"ת מהרש"ם] מכיון שהדבר נוגע לצורך פרנסה.

וכן העלה בשבט הלוי ([8]; סימן רג אות ד) שצריך לחשוש לכתחילה לדעת "גדולי הדורות" [רעק"א והבית מאיר], אך מכל מקום "בהצטרף סגירת הדלת בלי מנעול, יש להקל בבעלה בעיר על כל פנים".

ובדין פתח הפתוח לרשות הרבים בלילה, הובאו בפתחי תשובה ([5]; ס"ק ט) דברי כנסת הגדולה, שהיתר זה של "פתח פתוח לרשות הרבים", נאמר דווקא ביום ולא בלילה, מלבד החצי שעה שבני אדם עדיין עוברים ושבים ברחוב, אבל אחר כך אסור. אמנם בשבט הלוי ([8]; סימן רג אות ה) כתב שבזמן הזה יש לשער במציאות העוברים ושבים המתאחרים להימצא ברשות הרבים יותר מהשעה שהזכיר הכנסת הגדולה, עי' בדבריו, ובמש"כ בנדון זה באגרות משה ([6]; אות ה).

ועי' עוד באגרות משה [6] במה שכתב בענין אופן ההיתר בחלון הפתוח לרשות הרבים [אות ב], ובדין פתח לרשות הרבים כשהדלת נעולה [אות ד].

וראה בקובץ שיעורי הלכה בדיני יחוד [10] בענין פתח המיועד לכניסת רבים, ובדין פתח שהוא נעול ויש לאחרים מפתח להיכנס בכל עת שירצו, אימתי יש לחשוש לאיסור יחוד.

 

שיעור איסור יחוד [דיני יחוד במעליות]

ה. בסוגיית הגמרא במסכת סוטה [9] נאמרו דעות שונות מהו שיעור הזמן שבו אשה סוטה נסתרת: רבי אליעזר אומר "כדי מזיגת הכוס". רבי יהושע אומר "כדי לשתותו". לדעת בן עזאי השיעור הוא "כדי לצלות ביצה", רבי עקיבא אומר "כדי לגומעה", ורבי יהודה בן בתירא אומר "כדי לגמוע שלוש ביצים". ופרש"י: "כדי מזיגת הכוס, למוזגו במים, וסתם כוס רביעית". ובתוספות (ד"ה כמה) כתבו בשם הירושלמי כי שיעורים אלו הם בנוסף לשיעור הזמן של "התרת הסינר". ובשו"ת אגרות משה ([7]; אות כב) הביא שהלכה כרבי עקיבא, ומכל מקום צריך להוסיף לזה שיעור זמן נוסף, עי' בדבריו. ולאור זה נקט כי שיעור זמן היחוד עם אשה שאינו "גס בה" הוא "ודאי יותר מכל נסיעה ארוכה במעלית אף במשך כ"ה קומות", יעו"ש כל דבריו.

אמנם בשו"ת מנחת יצחק [9] דן באריכות מהו שיעור הזמן של איסור יחוד, ומסקנתו ששיעור זה הוא כחמש דקות, ולכן אין איסור יחוד בנסיעה במעלית, רק אם שוהה בה פחות משיעור זה. ובדבריו דן שם, האם בפחות משיעור זמן זה יש לאסור יחוד מדין "חצי שיעור" שאסור מהתורה, והביא מחלוקת האחרונים בזה [ועי' בדברי הגרש"ז אויערבך בשו"ת מנחת שלמה [7] ובאגרות משה ([7]; אות טז) במה שכתבו בנדון חצי שיעור באיסור יחוד].

 

הגדרת המקום האסור ביחוד

ו. איסור יחוד הוא כאשר האיש והאשה הנמצאים יחד במקום אחד לבדם באין אדם מפריע. ובכלל זה, לא רק חדר סגור, אלא אפילו במקום פתוח אך מבודד, וכפי שנלמד מהסוגיא בקידושין [2] [1] שהמהלך עם אשה בדרך צריך ג' שומרים, וכמובא ברמ"א [5] [4] שבשדה צריך ג' שומרים. ולפי זה, אם למשל עומד ברחוב בשעת לילה מאוחרת ונמצאת בקרבתו אשה, יש לעיין אם איכא בזה איסור יחוד.  וכמו כן צ"ע אימתי יש איסור יחוד  בנסיעה במכונית [בכבישים עירוניים או בין עירוניים, ביום או בלילה].  ועי' באגרות משה ([6]; אות ג) במש"כ בזה. וראה פרטים נוספים בנושא זה בקובץ שיעורי יחוד [10]  ובקונטרס שער היחוד [13] [12]; פרקים א, טו).

 

יחוד במקומות עבודה

ז. בסוגיא בקידושין [2] ברמב"ם ([3]; הלכה יב) ובשו"ע ([5]; סע' ח)  נתבאר היתר יחוד עם אשה שבעלה בעיר והוא "גס בה", ועי' במש"כ  בשבט הלוי ([8]; סימן רג אות ג) במסתעף מדין זה ליחוד במקומות עבודה. ובפרטי הדינים המעשיים בנדון זה בקונטרס שער היחוד ([13]; פרק יח).

 

כללים ופרטים נוספים בדיני יחוד

ח. הנאסרים ביחוד [גילאי "איש" ו"אשה" לענין יחוד • יחוד עם יותר מאשה אחת • יחוד עם יותר מאיש אחד] - יעו' בשו"ע ([5] [4]; סע' ה-ו) בקונטרס שער היחוד ([12]; פרק א). ובבירור אופני ההיתר והאיסור ביחוד עם שמרטף, ראה בקובץ שיעורי יחוד ([10]; סע' י)  ובקונטרס שער היחוד ([12]; פרק ט).

 

דיני יחוד בבדיקת אשה אצל רופא

ט. שו"ת אגרות משה ([6]; אות א) ובשבט הלוי ([8]; סימן רג אות ו).

עגלת קניות

Your Cart5
  • x 2 רץ כצבי - מחשבה חלק ב
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - פסח שבועות
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - חנוכה ופורים
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - ירח איתנים
    הסרה | הוספה
סה"כ: 200.00

בראשית

שמות

ויקרא

במדבר

דברים

נושאים

מועדים

הקדשות

לעילוי נשמת

הרה"ח רבי יהושע השיל רייזמן ז"ל נלב"ע י' טבת תשס"ט

ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת

אשת חיל עטרת בעלה, גמלה צדקה וחסד

כיבדה הוריה באהבה ומסירות, חינכה צאצאיה לתורה ולמצוות

אוד מוצל מאש, נזדככה בייסורים וקבלתם באהבה

 

מרת זיסל הניה (נעמי) זילברליכט ע"ה

בת הרה"ח שלום יוסף הירשפרונג ז"ל

נפטרה במוצאי יום הולדתה, אור לח' תשרי תשע"ו

 


תנצב"ה

לעילוי נשמת

איש חסיד וירא שמים שייף עייל ושייף נפיק
הרה"ח ר' אליקים גצל בן הר"ר יעקב יהודה ז"ל זילברליכט
נלב"ע כ"ג אדר תשמ"ג

ת.נ.צ.ב.ה.

התודה והברכה

לכל המסייעים לבניית אתר עולמות

ובראשם

הר"ר ישראל ויינגרטן ורעייתו הי"ו

על מסירותם הנפלאה לבניית אתר עולמות
במקצועיות רבה בסבלנות ובחן

הר"ר מנחם שטיינר הי"ו
שתרם מזמנו ומכשרונותיו לבניית אתר עולמות
הר"ר יחיאל זאב הכהן קרימלובסקי הי"ו

שתרם מזמנו ומכישוריו המבורכים

למען הצלחת הקמת אתר הבית של עולמות

בורא עולם יברכם בכל מילי דמיטב
בבריות גופא ונהורא מעליא

וזכות הרבים תעמוד להם לעד

לעילוי נשמת
גאון התורה והמוסר
מרן ראש הישיבה
הגאון רבי שמחה מרדכי זיסקינד ברוידא זצ"ל
שהרביץ חכמה ויראה ושם דרך
בהיכל ישיבת חברון למעלה מיובל שונים

נלב"ע ביום הנף ט"ז ניסן תש"ס