שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

כתיבת ספר תורה

תקציר השיעור

א. מהפסוק (דברים לא, יט) "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם", למדו חז"ל שנצטווינו במצות כתיבת ספר תורה. ונחלקו הראשונים  ביסוד המצוה, האם החיוב לכתוב ספר תורה, או שיהיה לו ספר תורה, ונפקא מינה לכמה עניינים.

ב. עוד אמרו בגמרא: "הלוקח ספר תורה מן השוק, כחוטף מצוה מן השוק". ופירש רש"י: "ומצוה עבד". אבל הרמ"א כתב: "לקח ספר תורה ולא הגיה בו דבר, הוי כחוטף מצוה מן השוק ואינו יוצא בזה", וצ"ב במה נחלקו.

ג. עוד יש לדון בגדר מצות כתיבת ספר תורה, האם היא משום תלמוד תורה, ונפקא מינה לחיוב נשים [הפטורות ממצות תלמוד תורה] במצות כתיבת ס"ת.

ד. מחלוקת הפוסקים האם יוצאים ידי חובת מצוה כתיבת ס"ת בשותפות.

ה. ספר תורה שנכתב וניתן לציבור ונאבד, האם יצא ידי חובת קיום המצוה.

ו. כיצד ינהג המקדיש ספר תורה לבית הכנסת כדי לקיים המצוה כראוי.

ז. ספר תורה שאם יכתוב בעצמו יהיה פחות מהודר מאשר אם ישלם לסופר שיכתוב בכתב יותר מהודר, מה עדיף.

ח. מחלוקת הפוסקים כיצד מתקיימת מצות כתיבת ספר תורה בזמן הזה, שאין לומדים מתוך ספרי התורה.

ט. הכנסת ספר תורה לבית הכנסת, או הדפסת ספר הלכה שחיבר תלמיד חכם - איזו מצוה קודמת.

א. מהפסוק [1] "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם", למדו חז"ל במסכת סנהדרין [1] כי "אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה, מצוה לכתוב משלו". ולא נתפרש בדברי הגמרא מהו יסוד המצוה, האם החיוב לכתוב ספר תורה, או שיהיה לו ספר תורה, ונפקא מינה לכמה עניינים, כדלהלן.

 עוד אמרו בגמרא [1] מנחות ל, א) "הלוקח ספר תורה מן השוק, כחוטף מצוה מן השוק. כתבו, מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלו מהר סיני. אמר רב ששת, אם הגיה אפילו אות אחת, מעלה עליו כאילו כתבו". ופירש רש"י: "כחוטף מצוה, ומצוה עבד". ומתבאר בדבריו, שגם אם לא כתב את ספר התורה בעצמו, אלא קנה אותו מוכן מסופר סת"ם שכתבו, מקיים את מצות כתיבת ספר תורה, אך אין זה מצוה מן המובחר [כמשמעות לשון הגמרא "חוטף" מצוה, שמקיים את המצוה אך אין זה מצוה מן המובחר]. וכתב המנחת חינוך [5] אות ב) כי מדברי הרמב"ם בהלכות ספר תורה [2] משמע שלא יצא ידי חובה, שהרי כתב "ואם אינו יודע לכתוב אחרים כותבים לו", ולא כתב שאם אינו יודע לכתוב "יקנה". וכן פסק הרמ"א [4] "לקח ספר תורה ולא הגיה בו דבר, הוי כחוטף מצוה מן השוק ואינו יוצא בזה". וכתב בפתחי תשובה (שם ס"ק ט) "והגר"א זצ"ל פסק כדעת רש"י דיוצא בזה, וצ"ב במה נחלקו.

 ב. בביאור גדר מצות כתיבת ספר תורה כתב מו"ר הגרש"ז ברוידא, ראש ישיבת חברון, בספרו שם דרך [8] בהקדם בירור חיוב נשים במצות כתיבת ספר תורה, וגדר מצות כתיבת ספר תורה, אם הוא משום מצות תלמוד תורה.

מלשון הרמב"ם בהלכות ספר תורה [2]  "מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו", משמע שהנשים אינן מחוייבות במצוה זו [ועי' בשם דרך [8] שציין לדברי הרמב"ם בסוף מנין מצות עשה, שמנה המצוות שנשים פטורות מהן, ובכללן מצוה י"ח שהיא מ"ע דכתיבת ספר תורה]. וכן מפורש בספר החינוך [2] "ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים שהן חייבין בתלמוד תורה, וכמו כן לכתוב אותה, ולא הנקבות".

ותמה השאגת אריה [6] סימן לה) מדוע נפטרו הנשים מחיוב מצוה זו, והלא זו אינה מצות עשה שהזמן גרמא.

והיה מקום לפרש על פי דברי ספר החינוך [2] שכתב כי שורש מצוה זו הוא תלמוד תורה, שנצטווינו "להיות לכל אחד ואחד מבני ישראל ספר תורה מוכן אצלו שיוכל לקרות בו תמיד ולא יצטרך ללכת אחריו לבית חברו, למען ילמד ליראה את ה', וידע וישכיל במצוותיו היקרות והחמודות מזהב ומפז רב". וכן מפורש בדברי הרא"ש בהלכות ספר תורה [1] "כי מצות כתיבת התורה היא כדי ללמוד בה". ומאחר וגדר מצות כתיבת ספר תורה הוא משום תלמוד תורה, שפיר נשים הפטורות מת"ת פטורות גם מכתיבת ס"ת [וכן מבאר בשם דרך [8]]. אולם  השאגת אריה לא נקט כן, וכתב "דאפילו למה דמשמע מדברי הרא"ש דעיקר מצות כתיבת ס"ת הוא משום כדי ללמוד בה, מ"מ הא כתבו רבוותא דנשים מברכות ברכת התורה הואיל וחייבות ללמוד מצות הנוהגות בהן. ולדעת השאגת אריה "מצות כתיבת ס"ת לאו בתלמוד תורה תליא, ותרי מילי נינהו דלא שייכי אהדדי כלל" [כמבואר בסוף דבריו בסימן לה].

ולכן חידש השאגת אריה [7] סימן לו) שמעיקר הדין יש לפטור ממצות כתיבת ס"ת בזמן הזה, היות ואין אנו "בקיאים בחסרות ויתירות", ובזמן הזה חיוב כתיבת  ספר תורה הוא בעצם מדרבנן בלבד "מטעם אחר, דאם לא כן היתה תורה משתכחת מישראל", וחיוב זה הוא "משום מצות תלמוד תורה כדי שלא ישתכח תורה מישראל". ועל פי זה כתב השאגת אריה "ומהאי טעמא יש לצדד קצת לפטור את הנשים בזמן הזה ממצות כתיבת ספר תורה לגמרי" [ועי' באבני נזר [8] במה שדן בדברי השאגת אריה].

והמנחת חינוך [5] אות ט) כתב שנשים פטורות ממצות כתיבת ספר תורה "כיון דנשים פסולות לכתוב ספר תורה, ואם כתבו נשים אין לו דין ספר תורה כלל, היאך נוכל לומר שחייבות במצוה זו, כיון דכתבנו דהמצוה היא הכתיבה, והם פסולות לכתיבה". אולם גם ביאור זה לא ניחא ליה להשאגת אריה [6], יעו' בדבריו.

 ג. וביסוד השאלה האם גדר מצות כתיבת ספר תורה הוא משום מצות תלמוד תורה, כתב מו"ר הגרש"ז ברוידא, שהדבר תלוי במחלוקת הראשונים האם החיוב לכתוב ספר תורה, או שיהיה לו ספר תורה.

המנחת חינוך [5] דייק מלשון הש"ס שהמצוה היא הכתיבה, ונלמדת מלשון התורה "כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת". וכתב שכן מורה פשטות לשון הרמב"ם בהלכות ספר תורה [2] "מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה. וכן מפורש בדבריו בספר המצות "שיהיה כל איש ממנו כותב ספר תורה לעצמו". ולפי זה ביאר המנחת חינוך, שהרמב"ם לשיטתו הנ"ל בדין "הלוקח ס"ת מן השוק כחוטף מצוה מן השוק", שלא יצא ידי חובת המצוה, מכיון שהמצוה היא הכתיבה.

אבל רש"י שכתב כי "הלוקח ס"ת מן השוק כחוטף מצוה מן השוק", שפיר "מצוה עבד", סובר שגדר מצות כתיבת ספר תורה הוא שיהיה לו ספר תורה. ודייק המנחת חינוך (אות ה) שכן דעת מחבר ספר החינוך [2] דכתב במפורש "נצטווינו להיות כל איש מישראל ספר תורה". והגר"א וייס הוסיף בספרו מנחת אשר [9] שכן דעת הרא"ש [1] שחידש כי בזמן הזה אין מצוה בכתיבת ס"ת, מכיון שאין לומדים מתוכו אלא מכניסים אותו לארון הקודש, ואין קוראים בו אלא קריאת התורה, והמצוה בזמן הזה היא בכתיבת חומשים וגמרות וכדו', כדי ללמד מתוכם את הדרך נלך בה ואת המעשה אשר יעשון. ומשמע איפוא  מדבריו, שהמצוה אינה בכתיבה אלא במה שיש בידו ס"ת ללמוד בו.

ועוד הביא  במנחת אשר [9] את דברי התורת חיים במסכת סנהדרין [4] בדין ס"ת שכתבו ונתנו לציבור או שנאבד ממנו, שאינו יוצא ידי חובתו, מאחר ששוב אין לו ס"ת. ובפתחי תשובה [3] ס"ק ג) הביא מבעל תורת נתנאל ועוד אחרונים שנחלקו על התורת חיים ונקטו להלכה שיוצא ידי חובה, והוכיחו כן מדברי הרמב"ם בהלכות מלכים [2]. ולפי המבואר גם בזה הרמב"ם לשיטתו, שעיקר המצוה בכתיבה [ועיי"ש במנחת אשר במה שביאר הגר"א וייס שהרמב"ם והרא"ש נחלקו בזה לשיטתם בעוד כמה עניינים].

 ד. וממוצא הדברים ביאר מו"ר הגרש"ז ברוידא [8] כי מחלוקת הראשונים האם החיוב לכתוב ספר תורה, או שיהיה לו ספר תורה, תלויה בשאלה מהו גדר המצוה "דאם גדר מצות הכתיבה הוא משום תלמוד תורה, מסתבר שעניינה שיהיה ס"ת בביתו תמיד. והגר"א נקט שעיקר מצוה זו משום תלמוד תורה, כנ"ל, ולכן פסק כדעת רש"י דהקונה ספר תורה יצא ידי חובה, ודלא כהרמ"א, יעו"ש בפתחי תשובה (ס"ק ט) דבפשטות הא בהא תליא. ולפי טעם זה מסתבר שגם אם היה לו ס"ת ונאבד חייב שוב לכתוב, כדי שיהיה לו ללמוד ממנו".

ועי' בדבריו שהוסיף ותלה בזה את מחלוקת האחרונים האם בשותפות יוצאים ידי חובת קיום מצות כתיבת ס"ת [יעו' בחידושי רעק"א על גליון השו"ע [3], ובפתחי תשובה [3] שם ס"ק א, ובמנחת חינוך [5] אות ז] "דאם המצוה מדין ת"ת טפי מסתבר  שמחוייב שיהיה לו בעצמו, משא"כ אם החיוב הוא הכתיבה, מהני גם בשותפות שנחשב הס"ת כנכתב על ידי שניהם".

אמנם הגר"א וייס הקשה על מהלך הדברים הנ"ל בביאור מחלוקת הרמב"ם והרא"ש [שנחלקו אם המצוה היא בכתיבה או שיהיה לו ס"ת], מדיוק לשון הרמב"ם שהמצוה היא לא רק בכתיבה, וכן דקדק מדברי הרא"ש שהביא את לשון הרמב"ם. ולכן ביאר שגם לדעת הרמב"ם מהות מצות כתיבת ס"ת היא כדי שיהיה לו ס"ת ללמוד בו, אלא שמכל מקום עליו לעשות מעשה כדי לקיים המצוה. ולכן היורש ס"ת לא קיים המצוה כיון שלא עשה כל מעשה, אולם ע"י קנין שפיר יצא ידי חובה, כיון שעשה מעשה. ומבוארת שיטת הרמב"ם שפטר נשים מחיוב המצוה, כיון שסוף סוף עיקר המצוה הוא מגדרי תלמוד תורה, אשר נשים פטורות הימנה.

 ה. כאמור לעיל, בדברי הרא"ש [1] מבואר קיום מצות כתיבת ס"ת הוא בכתיבת "חומשי התורה ומשנה וגמרא ופירושיהם להגות בהן, הוא ובניו, כי מצות כתיבת התורה היא כדי ללמוד בה, דכתיב ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם, ועל ידי הגמרא ופירושה ידע פירוש המצות והדינין על בוריים לכן הן הן הספרים שאדם מצווה לכותבם". ודברים אלו נפסקו להלכה בשו"ע [4] סעיף ב). ועי"ש בט"ז והש"ך שהביאו את מחלוקת הבית יוסף והדרישה, האם לפי הרא"ש אין מצוה בכתיבת ס"ת בזמן הזה, או שיש מצוה גם בכתיבת ספרי תורה, וגם בכתיבת חומשים וגמרות.

וראה סיכום הדברים להלכה ולמעשה בספר תורת הלוי [13] פסקי הגר"ש ואזנר בהלכות סת"ם, סע' כא-כג), ובמש"כ הגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר [10] בנדון הכנסת ספר תורה לבית הכנסת, או הדפסת ספר הלכה שחיבר תלמיד חכם, איזו מצוה קודמת.

סיכום הלכות מצות כתיבת ספר תורה - תורת הלוי [11]-[12], ובמבואר שם כיצד ינהג המקדיש ספר תורה לבית הכנסת כדי לקיים המצוה כראוי, ובנדון ספר תורה שאם יכתוב בעצמו יהיה פחות מהודר מאשר אם ישלם לסופר שיכתוב בכתב יותר מהודר, מה עדיף.

דברי המנחת חינוך דלהרמב"ם לא יצא מצוות כתיבת ס"ת ע"י קנייה.

 מ"ש המנחת חינוך דלהרמב"ם לא יצא בקנה ס"ת, לכאורה מפורש בספר המצוות להרמב"ם דאין נפק"מ בין קנין לאחרים כותבים לו, דז"ל הרמב"ם בספר המצוות, והמצוה הי"ח היא שצונו שיהיה לכל איש ממנו ספר תורה לעצמו. ואם כתבו בידו הוא משובח מאד וכו' הכתוב כאילו קבלו מהר סיני, ואם אי אפשר לו לכתבו צריך "שיקנהו" או ישכור מי שיכתבהו לו. עכ"ל. ומפורש כאן דלקנות הוא כמו שאחר כתב לו. ואין לומר דחזר בו ממ"ש בספר המצוות, דאין אומרים כן רק כשיש הוכחה וכאן אין שום הוכחה לזה. אלא די"ל דההוכחה הוא מהא דצ"ע, למה בספר היד לא כתב הרמב"ם גם שקיים המצוה בקנה ס"ת, הלא בגמ' מפורש הלוקח ס"ת מן השוק כאלו חטף מצוה מן השוק. דפשטות לשון "חטף מצוה" היינו שעשה מצוה, כפירוש רש"י, אלא דלא הוי מן המובחר. ולא מסתבר לומר דהרמב"ם לא פסק כן, כיון דליכא מאן דפליג על זה, וא"כ למה לא הביאו. ולא מסתבר לומר דמפרש "חטף מצוה" דהיינו שלא עשה מצוה, דהוי ליה לפרש כן שאם קנה מן השוק לא עשה מצוה, כיון שמפורש דין קנה בגמ', ולמה לא הביא כלל ענין קניית ס"ת המפורש בגמ'.

וי"ל דהרמב"ם מדייק מהגמ' סנהדרין כא: "אע"פ שהניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו וכו'". ומשמע דמה שקבל בירושה אע"ג דהוי כקנין, מ"מ לא יצא וצריך לכתוב משל עצמו. וכן מפורש לכאורה בהמשך לשון הרמב"ם, דז"ל, מצוות עשה וכו' לכתוב ס"ת וכו' ואע"פ שהניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו וכו', ואם אינו יודע לכתוב וכו' עכ"ל. והמנחת חינוך דייק מזה דקנה ס"ת כירש ס"ת להרמב"ם, דאל"כ למה השמיט הרמב"ם דין מפורש בגמ' במנחות בקנה ס"ת, או שיאמר שיצא והוי כחוטף כפירש"י, או שיפרש דלא יצא, אלא כיון דס"ל דאין הלכה כן כלל לא הביא אלא הגמ' דסנהדרין, וחזר בו מדבריו שבספר המצוות. ולפ"ז י"ל דגם רש"י לא פסק להלכה דיצא בקניה, דאע"ג דבמנחות פירש הגמ' כן, י"ל דאין ההלכה כהגמ' במנחות אלא כהגמ' סנהדרין, דירושה כקנין ואעפ"כ לא יצא, וא"כ הוי מחלוקת הסוגיות, וגם רש"י אפשר שפסק שלא יצא, שלא לחלק בין קנין לירושה.

אלא דסברא זה צ"ע, דהנמוקי יוסף ריש הלכות ס"ת כתב טעם לחלק בין כתב בעצמו לקנה מהשוק, שבכתב בעצמו או שכר סופר לכתבו, וטורח בתקון הקלפין ולסבול עול הסופר עד שנכתב כאילו קבלו, שיש למדת רחמים לומר כמו שטרח טורח זה כן היה טורח ללכת במדבר כדי לקבל תורה מהר סיני עכ"ל הנמו"י. והוכיח מזה המשנת חכמים המובא בפתחי תשובה יו"ד סי' ער סק"ז, דדוקא קנה ס"ת מהני כיון דקנין כספו הוא, ולהכי אם הניחו לו אבותיו שבא לו בלא טורח כלל אינו יוצא, ע"כ. א"כ לסברא זה מנ"ל להרמב"ם להוכיח מירושה, שלא טרח בה כלל, לקנין שהוציא מעותיו על זה, ואע"פ שלא טרח כ"כ כמו בשכר לו סופר ועמד עליו, מ"מ יש אנשים שחביבים עליהם ממונם יותר מגופם, ובפסחים ד: פשיטא ליה יותר דטירחת הגוף ניחא ליה יותר מממונו, אע"ג דלמסקנא שם גם בממונו ניחא ליה מ"מ טירחת הגוף פשיטא ליה יותר, ואם בטירחת הגוף דכתיבה בעצמו, או עשה שליח לכתוב לו ס"ת יצא, דהרמב"ם בספר היד לא כתב שישכור סופר, אלא כתב "ואם אינו יודע לכתוב אחרים כותבין לו", ומשמע אפי' עשה שליח בלא הוצאות מעות, וגם משמע אפי' בלא טירחא כלל יצא, כ"ש בהפסד ממונו, וא"כ מנ"ל שבקנה והוציא מעותיו לזה שלא יצא, מזה שבירושה לא יצא. אלא די"ל כשאחרים כותבים לו ודאי לא הוי בחנם, שאין אדם טורח בשביל חבירו בחנם, אבל עכ"פ שווים הם אחרים כותבין לו, לקנה מן השוק בכסף מלא.

ולפ"ז היה יותר ניחא לפרש דהרמב"ם לא חזר בו מדבריו בספר המצוות, וקנה הוי כשכר סופר לכתוב לו, דטירחת מעותיו לא הוי פחות מטירחת גופו לכתוב, ומה שעיקר המצוה צריך לכתוב בעצמו הוא גזרת הכתוב, אבל אם הוציא מעות לא הוי גרוע מאחרים כותבים לו, ודלא כהמנחת חינוך.

זה הוא חלק מהדברים שדברנו בשיעור, והארכנו בזה יותר, וכשיהיה זמן נוסיף בה המסקנות ושאר הענינים שפלפלנו בזה.

עגלת קניות

Your Cart7
  • x 2 עקבי דרך
    הסרה | הוספה
  • x 3 רץ כצבי - חלק א
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - ירח איתנים
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - אבלות וכיבוד אב
    הסרה | הוספה
סה"כ: 265.00

בראשית

שמות

ויקרא

במדבר

דברים

נושאים

מועדים

הקדשות

לעילוי נשמת

הרה"ח רבי יהושע השיל רייזמן ז"ל נלב"ע י' טבת תשס"ט

ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת

אשת חיל עטרת בעלה, גמלה צדקה וחסד

כיבדה הוריה באהבה ומסירות, חינכה צאצאיה לתורה ולמצוות

אוד מוצל מאש, נזדככה בייסורים וקבלתם באהבה

 

מרת זיסל הניה (נעמי) זילברליכט ע"ה

בת הרה"ח שלום יוסף הירשפרונג ז"ל

נפטרה במוצאי יום הולדתה, אור לח' תשרי תשע"ו

 


תנצב"ה

לעילוי נשמת

איש חסיד וירא שמים שייף עייל ושייף נפיק
הרה"ח ר' אליקים גצל בן הר"ר יעקב יהודה ז"ל זילברליכט
נלב"ע כ"ג אדר תשמ"ג

ת.נ.צ.ב.ה.

התודה והברכה

לכל המסייעים לבניית אתר עולמות

ובראשם

הר"ר ישראל ויינגרטן ורעייתו הי"ו

על מסירותם הנפלאה לבניית אתר עולמות
במקצועיות רבה בסבלנות ובחן

הר"ר מנחם שטיינר הי"ו
שתרם מזמנו ומכשרונותיו לבניית אתר עולמות
הר"ר יחיאל זאב הכהן קרימלובסקי הי"ו

שתרם מזמנו ומכישוריו המבורכים

למען הצלחת הקמת אתר הבית של עולמות

בורא עולם יברכם בכל מילי דמיטב
בבריות גופא ונהורא מעליא

וזכות הרבים תעמוד להם לעד

לעילוי נשמת
גאון התורה והמוסר
מרן ראש הישיבה
הגאון רבי שמחה מרדכי זיסקינד ברוידא זצ"ל
שהרביץ חכמה ויראה ושם דרך
בהיכל ישיבת חברון למעלה מיובל שונים

נלב"ע ביום הנף ט"ז ניסן תש"ס