שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

לא תגורו מפני איש

תקציר השיעור

 א. איסור "לא תגורו" - מקור הדין וטעמו

מחלוקת הפוסקים מהו הטעם שהאיסור חל רק לאחר שהדיין יודע להיכן הדין נוטה.

ב. איסור "לא תגורו" - עד כמה מחוייב הדיין לסכן את עצמו ולדון

מדברי הספרי והרמב"ם נראה שאיסור "לא תגורו" נאמר אפילו כשהדיין עומד בפני מצבים קשים ומסוכנים. • דברי הב"ח בביאור מחלוקת רש"י ותוספות בדין זה.

ג. איסור "לא תגורו" - במקום סכנה ופיקוח נפש

יש לעיין בדברי הספרי, מדוע שונה איסור "לא תגורו" משאר איסורים שבתורה הנדחים מפני פיקוח נפש • הסברי רבותינו הראשונים והאחרונים בביאור הדברים.

• שיטות הראשונים שגם על איסור גזל והפסד אחרים צריך למסור נפש.

ד. איסור "לא תגורו" - במקום הפסד ממון לדיין

ה. הטיית דין במקום פיקוח נפש

מלבד הנדון האמור, האם להמנע מלדון מחמת סכנה. פוסקי זמננו דנו האם מותר לדיין להטות ולעוות את הדין במקום שיש חשש סכנה.

ו. "לא תגורו" - רק בדיין או גם בבורר מוסכם ושאר ממונֵי ציבור

האם "בורר" שמינוהו בעלי הדין בהסכמה, רשאי להסתלק מלדון לאחר שהתחיל בהליך בוררותו, או שגם הוא מחוייב בלאו ד"לא תגורו מפני איש".

ז. "לא תגורו" - נושאים נוספים

מגיד שיעור המגיע להלכה שעמי הארץ יתרעמו עליה, האם ידלג עליה או שהוא מצווה באיסור "לא תגורו מפני איש" • ביאור דברי רבינו יונה על לאו זה "שהוזהרנו להאמין שלא יקרנו נזק".     

ח. "לא תגורו" - סיכום - תשובת הגר"ע יוסף

סיכום הטעמים לא לדון כאשר הדיין נמצא בסכנת נפשות ממש • מעשה שהיה עם הגר"ע יוסף ששוחט איים על חייו, ואף על פי כן החמיר לשבת בדינו "פן ימצאוהו שוב בקלקלתו". 

 

 

 

 

א. מאימתי חל על הדיין לאו ד"לא תגורו"

בדבריו של משה רבינו בפתיחת ספר משנה תורה (1א) נמצאת האזהרה "לא תגורו מפני איש". על פי אזהרה זו אסור לו לדיין בבואו לדון, לפחד מבעלי הדין. בספר החינוך (1ג) כתב כי "שורש מצוה זו השכל מעיד עליו".

במסכת סנהדרין (1ב) מבואר שהאיסור לדיין להסתלק מן הדין, אמור רק משעה שישמעו הטענות והדיין יודע להיכן הדין נוטה, ולא קודם לכן: "שנים שבאו לדין, אחד רך ואחד קשה, עד שלא תשמע דבריהם או משתשמע דבריהן ואין אתה יודע להיכן דין נוטה - אתה רשאי לומר להם: אין אני נזקק לכם, שמא נתחייב חזק ונמצא חזק רודפו. משתשמע דבריהן ואתה יודע להיכן הדין נוטה - אי אתה יכול לומר להן: איני נזקק לכם, שנאמר לא תגורו מפני איש".

עוד משמע מדברי הגמרא, שרק כאשר "אחד רך ואחד קשה", יכול הדיין להימנע מלדון. אבל כששני הבעלי דין קשים, חייב הדיין לדון ואינו יכול לומר איני נזקק לכם. וביאר בהגהות אשרי (1ד) את הטעם לכך: "שאם שניהם חזקים אפילו קודם שישמע הטענות חייב להיטפל בדינם, דמצות עשה היא "בצדק תשפוט עמיתך".

ויש להבין מדוע הלאו "לא תגורו מפני איש" נאמר רק כשהדיין יודע להיכן הדין נוטה, הרי גם קודם לכן קיים העשה "בצדק תשפוט עמיתיך", כמבואר בנדון ש"שניהם קשים", שאינו רשאי להסתלק אף קודם שישמע הטענות.

הלבוש (1ה) כתב שהבחנה זו מוכחת מלשון הפסוק "לא תגורו", שהוא לשון כניסה ואסיפה [ראה רש"י (1א) בפירושו השני]. ורק "אחר שיודע להיכן הדין נוטה שייך לומר לשון אסיפה ולא קודם לכן".

מרן השולחן ערוך פסק להלכה (2א) את דברי הגמרא, וכתב הסמ"ע (ס"ק ב) שאין צריך לאריכות שבביאור הלבוש דלעיל, וטעם החילוק הוא משום שלשון הפסוק הוא "לא תגורו מפני איש.. כי המשפט לאלוקים הוא". ומאחר ש"עיקר המשפט הוא שעת גמר דין", הרי כל זמן שאין הדיין יודע להיכן הדין נוטה לא חל עליו דין "לא תגורו".   

הט"ז (שם) הקשה ודחה את ביאור הסמ"ע, וביאר באופן אחר. לדעתו, "לא תגורו" נאמר רק על דיין. וכל זמן שאינו יודע להיכן הדין נוטה, אינו נחשב "דיין", אלא הוא ככל האדם. אבל דיין קבוע שהוא מומחה לרבים, חל עליו "לא תגורו" בכל גווני. ובספר בנין אב (2ב) ביאר את מחלוקת הסמ"ע והט"ז, במהות איסור "לא תגורו" - האם זהו דן בהלכות בין אדם לחברו או בהלכות בין אדם למקום.

 ב. עד כמה מחוייב הדיין לסכן את עצמו מדין "לא תגורו"

מלשון הספרי (3א) נראה שאיסור לא תגורו, שאין לדיין להסתלק מן הדין גם כשלפניו בעל דין קשה, נאמר אפילו במצבים קשים ומסוכנים לו ביותר "שמא תאמר מתיירא אני מפלוני שמא יהרוג את בני או שמא ידליק את גדישי, ת"ל לא תגורו". כדבריו נראה ממה שכתב הרמב"ם (3ב) "שניים שבאו לפניך לדין, אי אתה רשאי לומר איני נזקק לכם, שנאמר "לא תגורו", שלא תאמר איש פלוני רשע הוא, שמא יהרוג את בני, שמא ידליק את גדישי, ואם היה ממונה לרבים חייב להיזקק להם".

ברם, הב"ח (3ג) פירש שנחלקו בזה רש"י ותוספות בגמרא סנהדרין דלעיל. לדעת רש"י "פשיטא דבבעל דין רשע יכול להסתלק אף לאחר שיודע היאך הדין נוטה, דאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש וספק סכנה". ואילו לדעת תוספות והרמב"ם שעל הדיין לפסוק אף במקום סכנה. ופסק הב"ח: "נראה לי פירוש רש"י עיקר, בחשש סכנת נפשות והיזק ממון לא איירי קרא" [ראה להלן בדברי השבות יעקב (5א) שחלק עליו בענין סכנת ממון]

 ג. איסור "לא תגורו" במקום סכנה ופיקוח נפש

אמנם דברי הספרי צריכים עיון גדול- מדוע שונה איסור "לא תגורו" משאר איסורים שבתורה אשר נדחים מפני סכנה ופיקוח נפש, מלבד ג' עבירות החמורות [אכן, לדברי הב"ח הנ"ל, אין אזהרת "לא תגורו" נאמרה בדיין העומד בסכנת נפשות, אלא היא אזהרה "שלא להכניס דבריך מפני בעל מריבה"].

מצאנו בדברי רבותינו הראשונים והאחרונים דרכים שונות לביאור הדברים.

• רבינו יונה בשערי תשובה (4א) כתב שבאזהרת "לא תגורו" נאמר שעלינו "להאמין שלא יקרנו נזק מצד משפט הצדק, כמו שאמרו רז"ל שלוחי מצוה אינם ניזוקים". [וצ"ב האם עלינו להאמין שלעולם לא יקרה נזק, או שבמקום ש"שכיח הזיקא", כגון שהבעל דין יסכנו בודאות, לא יסמוך על כך, כדין "שלוח מצוה". וראה גם בדברי חבצלת השרון (8ב)].

• יש שתירצו על פי מה שכתבו הראשונים, שבאיסורים שבין אדם לחברו החמירו גם במקום פיקוח נפש.

ראה בחידושי המאירי לבבא קמא (4ב) שכתב "אע"פ שבמקום פיקוח נפש הותרו האיסורים להתרפא בהם, דבר שנאסר מכח תקנה ומחשש פסידת אחרים ראוי להחמיר בו ביותר". [להלן (6ג) שהגרש"ז אוירבך תמה על ראיה זו].

וכן כתב הרמב"ן בחידושיו למסכת כתובות (4ג) : "לפי שנמצא בברייתא חיצונית, ג' דברים אין עומדים בפני פיקוח נפש, עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, רבי מאיר אומר אף הגזל".

נמצא איפוא, כיון שדיין שמונע עצמו מלפסוק, הרי הוא מפסיד אחרים, חייב לדון אפילו במקום סכנה [וראה במהר"ם שיק (4ד) שהביא טעם זה, וכתב כי בשו"ע לא פסק כדברי הספרי "דלדינא לא קיימא לן הכי". וראה עוד במה שכתב בשו"ת זקן אהרן (5ב) על תירוץ זה].

 ד. איסור "לא תגורו" - במקום הפסד ממון לדיין

בשו"ת שבות יעקב (5א) דחה את דברי הב"ח הנ"ל (3ג), וכתב שאכן, ודאי שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש, אבל בשביל היזק ממון אין לו לדיין להסתלק מן הדין ולעבור על מצות לא תעשה של "לא תגורו".

מאידך, בשו"ת זקן אהרן (5ב) כתב שלאו זה  ד"לא תגורו" שאני מכל לאוין שבתורה, כיון דעיקר האיסור הוא שלא להתיירא מפני איש, הרי כאילו פירשה התורה בהדיא דגם מפני איש שמאיים בהריגה אין להתיירא ממנו, ואיסור זה אינו רשאי לעבור אפילו במקום סכנה".

 ה. הטיית דין במקום פיקוח נפש

מלבד הנדון האמור, האם על הדיין להמנע מלדון, דנו הפוסקים האם מותר לדיין לעוות את הדין במקום שקיים חשש סכנה.

המהרש"ל בספרו ים של שלמה (6א) הוכיח מברייתא במסכת בבא קמא, שאסור לדיין לשנות מדברי תורה אף במקום סכנה "ואם חס ושלום ישנה הדין הוא ככופר בתורת משה". משמע מדבריו שהדיין חייב למסור את נפשו ולא לעוות את דיני התורה, כגון לומר על הפטור שהוא חייב ולהיפך.

ברם בציץ אליעזר (6ב) פסק להתיר להטות את הדין במקום פיקוח נפש, כי מאי שנא לאו זה משאר לאווים שנדחים משום פיקוח נפש, והוכיח כן מהגמרא בכתובות, עי"ש.

במנחת שלמה (6ג) דחה הגרש"ז אויערבך את ראית הציץ אליעזר, וחילק בין שינוי מדיני התורה, לבין עשיית פשרה ופסיקה שלא כהלכה [וראה במה שיישב את דברי הים של שלמה דלעיל].

 ו. "לא תגורו" - דווקא בדיין או גם בורר מוסכם ושאר ממוני ציבור

עוד יש לדון האם 'בורר' שמינוהו בעלי הדין בהסכמה, יכול להסתלק לאחר שהתחיל בהליך בוררותו, או שגם הוא בכלל הלאו ד"לא תגורו".

בשו"ת מהר"י ברונא (7א) הכריע ש"לא אשכחן איסור בסילוק אלא גבי דין גמור ולא בפשרה", ונסמך על דברי ריב"א. לעומת זאת, בשו"ת מהרשד"ם (7ב) קבע, שהאיסור חל גם כאשר בעלי הדין הסכימו שקרוביהם יכריעו בסכסוך שביניהם

וראה עוד בספר עיונים במשפט (7ג) שהביא מתשובות הפוסקים, שאף בשאר ממוני ציבור קיים לאו זה, אולם הגר"ע יוסף (9) הוכיח מספר עין משפט דברים אחרים.

 ז. "לא תגורו" – נושאים נוספים

מגיד שיעור המגיע להלכה שעמי הארץ יתרעמו עליה, האם ידלג עליה או שהוא מצווה באיסור 'לא תגורו מפני איש', ראה בדברי הרב זילברשטיין (8א).

 ח. "לא תגורו" – סיכום – תשובת הגר"ע יוסף

בשו"ת יביע אומר (9) מספר הגר"ע יוסף על מעשה שהיה בעת שבתו על מדין בקהיר, כאשר שוחט נתפש בקלקלתו לשחוט שלא כדין, וכתוצאה מכך איים על חייו - ודן הגר"ע האם יכול להסתלק מלדונו, מחמת סכנת הנפשות שבדבר. בתשובתו  מסכם הגר"ע את הטעמים לא לדון כאשר הדיין נמצא בסכנת נפשות ממש, ואף על פי כן החמיר על עצמו לשבת בדינו "פן ימצאוהו שוב בקלקלתו".

עגלת קניות

Your Cartטרם התווספו פריטים לעגלת הקניות

    בראשית

    שמות

    ויקרא

    במדבר

    דברים

    נושאים

    מועדים

    הקדשות

    לעילוי נשמת

    הרה"ח רבי יהושע השיל רייזמן ז"ל נלב"ע י' טבת תשס"ט

    ת.נ.צ.ב.ה.

    לעילוי נשמת
    אבינו, חמנו וסבנו האהוב
    ר' יעקב צבי חיים (הרווי בורטון)     
    בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל
    אציל הנפש, איש האמונה והגבורה
    שהנחיל לנו כי צדקת ה' צדק לעולם ותורתו אמת
    תנצב"ה

     

     


    תנצב"ה

    לעילוי נשמת

    איש חסיד וירא שמים שייף עייל ושייף נפיק
    הרה"ח ר' אליקים גצל בן הר"ר יעקב יהודה ז"ל זילברליכט
    נלב"ע כ"ג אדר תשמ"ג

     

    לעילוי נשמת

    אשת חיל עטרת בעלה, גמלה צדקה וחסד

    כיבדה הוריה באהבה ומסירות, חינכה צאצאיה לתורה ולמצוות

    אוד מוצל מאש, נזדככה בייסורים וקבלתם באהבה

     

    מרת זיסל הניה (נעמי) זילברליכט ע"ה

    בת הרה"ח שלום יוסף הירשפרונג ז"ל

    נפטרה במוצאי יום הולדתה, אור לח' תשרי תשע"ו

    ת.נ.צ.ב.ה.

    התודה והברכה

    לכל המסייעים לבניית אתר עולמות

    ובראשם

    הר"ר ישראל ויינגרטן ורעייתו הי"ו

    על מסירותם הנפלאה לבניית אתר עולמות
    במקצועיות רבה בסבלנות ובחן

    הר"ר מנחם שטיינר הי"ו
    שתרם מזמנו ומכשרונותיו לבניית אתר עולמות
    הר"ר יחיאל זאב הכהן קרימלובסקי הי"ו

    שתרם מזמנו ומכישוריו המבורכים

    למען הצלחת הקמת אתר הבית של עולמות

    בורא עולם יברכם בכל מילי דמיטב
    בבריות גופא ונהורא מעליא

    וזכות הרבים תעמוד להם לעד

    לעילוי נשמת
    גאון התורה והמוסר
    מרן ראש הישיבה
    הגאון רבי שמחה מרדכי זיסקינד ברוידא זצ"ל
    שהרביץ חכמה ויראה ושם דרך
    בהיכל ישיבת חברון למעלה מיובל שונים

    נלב"ע ביום הנף ט"ז ניסן תש"ס