שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

לא תחנם

תקציר השיעור

א. במסכת עבודה זרה דרשו חז"ל שלשה איסורים הכלולים בציווי "לֹא תְחָנֵּם":

[א] לא תתן להם חניה בקרקע. [ב] לא תתן להן חן. [ג] לא תתן להם מתנת חנם.

וצ"ב בטעם האיסור, והאם האיסור נאמר בכל נכרי או רק בעובדי עבודה זרה.

ב. בהמשך הסוגיא אמרו: "אסור לאדם שיאמר כמה נאה נכרי זה". ותמהו המפרשים היאך אמר רבי יהודה "כמה נאים מעשיהם של הרומאים, תיקנו שווקים, תיקנו גשרים, תיקנו מרחצאות", וצ"ע.

ג. בתוספתא אמרו: "אבל אם היה שכנו או אוהבו הרי זה מותר, שאינו אלא כמוכרו לו". וצ"ב בגדרי ההיתר לתת מתנת חנם לנכרי שמכירו.

ד. עוד אמרו בגמרא: "מפרנסים עניי נכרים מפני דרכי שלום", וצ"ב בגדר ההיתר לתת מתנה לנכרי מפני דרכי שלום, ואימתי נאמר היתר זה.

ה. איסור נתינת מתנת חינם

מתנה בפחות משוה פרוטה [להצית לו אש או להעביר מאש בוערת] • דיני נתינת תוספת שכר ["טיפ"] • נתינת חפץ הפקר במתנה לנכרי • נתינת מתנה כאות להכרת הטוב • נכרי שנתן מתנה לישראל האם מותר לישראל לסרב לקבלה.

ו. האיסור ליתן להם חן

לשבח אומן או חכמת הנכרי [בתחום המדע והרפואה] • האם מותר לחולה לשבח טיפול שקיבל מרופא או אחות או בית חולים של נכרים • לשבח נכסי נכרים • לשבח מדינה ומנהגיה • האם מותר לסָפֶּר נכרי בתספורת נאה.

ז. דיני עובד זר המועסק בביתו: לברכו שיצליח בעבודתו • לשבחו כדי לזרזו בעבודתו • לשבחו בפני אחרים • נתינת מתנה בסיום עבודתו.

ח. היאך הותר לאברהם אבינו להשיב למלך סדום את שלל המלחמה, ולא חשש לאיסור "לא תחנם".

א. במסכת עבודה זרה [1] דרשו חז"ל שלושה איסורים הכלולים בציווי "לֹא תְחָנֵּם" האמור בפרשת ואתחנן [1]:

[א] לא תתן להם חניה בקרקע. [ב] לא תתן להן חן. [ג] לא תתן להם מתנת חנם [יעו"ש ברש"י ד"ה תניא נמי, ובדברי הלבוש המובאים בספר לא תחנם [6] הערה ב) במה שביארו היאך כל ג' הלימודים מונחים במשמעות לשון הכתוב, ובמש"כ רבנו בחיי שלמדנו מכאן כמה גדול כח התורה, דתיבה אחת מתפרשת לכמה עניינים]. והנה הפסוק [1] נאמר בשבע האומות, וצ"ב האם איסור זה נאמר בכל אומות  העולם. וכן צ"ב האם האיסור נאמר בכל נכרי או רק בעובדי עבודה זרה.

וכתבו התוספות [1] ד"ה דאמר) "דמיירי בכולהו עכו"ם", כי "במתנת חנם ונתינת חן וחניה אין שום טעם לחלק בין שאר עכו"ם לז' עממים". ובדברי הרשב"א [3] מתבאר שנכרי שאינו עובד ע"ז אין בו איסור לא תחנם. וגם מדברי ספר החינוך [3] שכתב שאין נותנים מתנות חנם "דווקא למי שעובד ע"ז", משמע שאם אינו עובד ע"ז אין איסור. ולפי זה יוצא כי הישמעאלים שאינם נחשבים כעובדי ע"ז [היות והם מאמינים בבורא עולם], אין איסור לא תחנם.

אולם מרן הבית יוסף [4] נקט שאיסור לא תחנם נאמר בכל האומות, ודברי הטור "אסור ליתן מתנת חנם לעובד ע"ז", לא באו לאפוקי ישמעאלים אלא לאפוקי גר תושב [שקיבל על עצמו ז' מצוות בני נח] "אבל שאר גויים כולם דין אחד להם" [ועי"ש במש"כ הב"ח, שדברי הטור שובשו מחמת הצנזורה]. וכדבריו נקט לדינא הש"ך [[4] יו"ד סי' קנא ס"ק יח. וראה סיכום הדעות בספר לא תחנם [6] ובמה שדן (סע' ה) האם כשיש ספק אם הוא יהודי או נכרי, יש לחוש לאיסור לא תחנם].

ב. והנה בתוספתא [2] מובא כי במידה והנכרי "היה שכנו או אוהבו, הרי זה מותר, שאינו אלא כמוכרו לו". ומבואר שבכל נתינה לנכרי שאינה בחינם אלא יש כנגדה תמורה, אינה בגדר "מתנם חנם", אלא מכירה, המותרת כמובן. וצ"ב בגדרי ההיתר לתת מתנת חנם לנכרי שמכירו [ועי' בלשון רש"י בגמרא [1] "ולעובד כוכבים במכירה, אבל בחנם אסור ליתן לו שום מתנה", וצ"ע מה חידש רש"י הלא דבר פשוט הוא, ולקמן יבואר].

ובתוספות [1] ד"ה רבי יהודה) ביארו לפי התוספתא, את האמור במשנה במסכת חולין "שולח אדם ירך [של בהמה] לעכו"ם, שמדובר בנכרי המכירו. וכן את המסופר במסכת עירובין [2] על רבן גמליאל שאמר לנכרי "טול גלוסקא", ביארו תוספות "שאע"פ שלא היה מכירו כדמשמע התם, שאני התם שהיה מתלווה עמו בדרך" [וזו ה"תמורה" לנתינה].

ובהמשך דבריהם הקשו תוספות מדברי הגמרא בגיטין [3] סא, א) "מפרנסים עניי נכרים מפני דרכי שלום", מדוע אין בנתינה זו איסור דאורייתא של "לא תחנם". ותירצו: "ויש לומר דדרכי שלום אין זו מתנת חנם".

ובספר פני יוסף [5] ביאורים במסכת ע"ז, הרב יוסף ריין, בני ברק תשל"ו) דן בדברי התוספות, האם כוונתם שהיתר משום "דרכי שלום" נחשב "צורך", וזהו כגדר ההיתר ב"מכירה". או ש"דרכי שלום" ונכרי "מכירו" הם שני דינים נפרדים, כמפורש בלשון המחבר בשו"ע [4] חו"מ סי' רמט סע' ג), ואם כן צ"ב מהו ההיתר מפני דרכי שלום, ואימתי נאמר.

ג. וכתב הפני יוסף בביאור הדברים, על פי המבואר בדברי הראשונים, שיסוד האיסור ליתן מתנת חנם לנכרים, הוא משום הרחקה שלא נלמד ממעשיהם, כמשמעות דברי הרמב"ם [3] "מפני שגורם להדבק עמו וללמוד ממעשיו הרעים", וכדברי ספר החינוך [3] "הננו נמנעים בכך מלהתחבר עמהם ומרדוף אחר אהבתם, מללמוד דבר מכל מעשיהם הרעים". ולפי זה מבוארים דברי התוספות, שההיתר בפרנסת עניי עכו"ם משום "דרכי שלום", אינו "היתר" האיסור משום  דרכי שלום [כמו ש"התירו" הרבה איסורים משום "דרכי שלום"], אלא באופן זה אין כלל איסור, כי "דווקא מתנה בדרך כבוד וחשיבות היא המביאה לידי קורבה, ודווקא בהך גוונא אסור לתת. אבל בצדקה לעניי עכו"ם ליכא חשש קורבה, משום דצדקה הוי בזיון, ולא יבוא להימשך אחריהם, לכך אין בו כלל מתנת חנם, כמדוקדק בדברי תוספות דאין בו איסור מתנת חנם, ולא דאיכא איסור אלא דהתירו משום דרכי שלום".

ולפי זה ביאר את דברי האור שמח שדייק מלשון הרמב"ם [3] כי מותר לתת לנכרי מתנת חנם דבר הפקר "דהך חשש שמא ימשך שייך דווקא אם נותן משלו, דבזה איכא קירוב הדעת, משא"כ כשנותן מהפקר ליכא קירוב הדעת כל כך". וחידש לפי זה שיתכן ואין איסור לא תחנם במתנה בפחות משוה פרוטה, כי בפחות משוה פרוטה אין קירוב הדעת לנכרי שיבוא להתחבר עמו [ורצה לבאר לפי הנ"ל את דברי רש"י שרצה לחדש בדבריו "בחנם אסור ליתן לו שום מתנה", שאסור גם בפחות משוה פרוטה]. וראה במש"כ בנדונים אלו בספר לא תחנם [12] סע' א ובהערה ד; ובסעיף ח והערה כט)].

ד. דיני איסור נתינת מתנת חינם

כאמור, יסוד מוסד בהלכה זו הם דברי התוספתא הנ"ל [3] שאין איסור בנכרי שהוא "שכנו או אוהבו", אשר נפסקו בשו"ע [4] יו"ד סי' קנא סע' יא; חו"מ סי' רמט סע' ב) "אסור ליתן מתנה אלא אם הוא מכירו". ודברי הרשב"א [3] שכתב "שלא אמרו מתנת חנם אלא לסיבה, אפילו במקָוֶה שיעזרנו הגוי או יתן לו להבא, מותר, שאין זו מתנת חינם". ועי' בדברי הט"ז [4] יו"ד ס"ק ח) "אם מכירו לא הוה עלייהו שם מתנה, אלא כמכירה, שהרי ישלם גמולו, או כבר שילם לו". והסמ"ע [4] חו"מ ס"ק ב) כתב, שאין איסור לא תחנם "כשיש לו צד הנאה מהעכו"ם, דהוי ליה כמכירה".

ועוד זאת, יעו' בדברי הר"ן בגיטין [3] שביאר היאך שיחרר רבי אליעזר את עבדו לצורך השלמת מנין, ולא חשש לאיסור לא תחנם: "כיון דאיכא מצוה, לא משום חנינה דידהו קא עביד, אלא לצורך עצמו, והוי כנותן דמי עצמו".

ממוצא דברים אלו נבוא לבירור פרטי הדינים באיסור נתינת מתנת חנם: מה מותר כי הנכרי נחשב "מכירו", איזו נתינת נחשבת שהיא בעד קבלת תמורה, והיכן נוכל לומר כי משום "דרכי שלום" אין איסור בנתינת המתנה.

• נתינת תוספת שכר ["טיפ"] - בספר לא תחנם [12] סע' ו) כתב שמותר לתת באמצע עבודתו, ולאחר סיום העבודה יש מתירים, משום שכך נהגו בנימוסי המדינה, ואין זה "טובת הנכרי". וכן נקט להלכה רבי מרדכי גרוס [אב"ד חניכי הישיבות בני ברק] בספרו תורת הדרך [11] סע' יד). ומותר להודות לנכרי לאחר גמר עבודתו. וראה בספר עזרה כהלכה [10] סע' ה, הרב יוסף בייפוס, ירושלים תשע"ב) פרטים נוספים בדיני נתינת מתנות לעובד זר המועסק בביתו.

• נכרי שנתן מתנה לישראל אסור לישראל לסרב לקבלה - יעו' בדברי רבי איסור זלמן מלצר בספר אבן האזל [7].

• סיכום הדינים - ספר לא תחנם [12]. [וראה בשו"ת שבט הקהתי [8] רבי שמאי קהת גרוס, דיין בבד"צ חסידי בעלז) שכתב כי עדיף לאבד מאכל שאסור באיסור אכילה, שלא בידים [שמניחו להירקב], מאשר ליתנו לעכו"ם במתנת חנם].

ה. האיסור ליתן לנכרים חן ולספר בשבחם

בהמשך הסוגיא במסכת עבודה זרה [1] אמרו: "אסור לאדם שיאמר כמה נאה נכרי זה". והוסיף הרמב"ם [3] "קל וחומר שיספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריהם, שנאמר לא תחנם, לא יהיה להם חן בעיניך". ובסוגיא הביא מעשה ברשב"ג שראה עובדת כוכבים נאה ביותר ואמר "מה רבו מעשיך ה'", ומעשה זו מובא בירושלמי [2] על רבן גמליאל, שראה נכרית יפה ואמר "ברוך שכך לו בריות נאות בעולמו" [והעמידו בגמרא שלא הביט בה בכוונה, אלא נתקל בה בקרן זוית]. וכן נפסק להלכה בשו"ע [4] יו"ד סי' קנא סע' יד) "אסור לספר בשבחן, אפילו לומר כמה נאה נכרי זה בצורתו, קל וחומר שיספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריו. אבל אם מכוון בשבחו להודות להקב"ה שברא בריה נאה כזו מותר". ובהלכות ברכות נפסק בשו"ע [5] "הרואה בריות נאות, אפילו עובד כוכבים, אומר ברוך שככה לו בעולמו" [וכתב המשנ"ב: "ועכשיו לא נהגו כלל לברך ברכה זו", יעו"ש בטעם הדבר]. וכתב המשנ"ב: "ואסור לומר כמה נאה כותי זה משום לא תחנם" [ומכאן תמהו המפרשים היאך אמר רבי יהודה במסכת שבת [2] "כמה נאים מעשיהם של הרומאים, תיקנו שווקים, תיקנו גשרים, תיקנו מרחצאות", ועי' בספר נשמת אברהם [9] שהביא יישובים לקושיא זו].

• שבח לתועלת ישראל - יעו' בספר לא תחנם [13] סע' ג) במש"כ שאין בכך איסור, ובפרטי בדינים בזה. ובספר עזרה כהלכה [10] עוד פרטים בדין זה הנוגעים למעשה בעסקת נכרי בביתו [לשבחו כדי לזרזו בעבודתו • לשבחו בפני אחרים].

• האם מותר לחולה לשבח טיפול שקיבל מרופא או אחות או בית חולים של נכרים - בספר נשמת אברהם [9] הביא מדברי הגרש"ז אויערבך והגרא"י ולדינברג [בשו"ת ציץ אליעזר] שהתירו, יעו"ש בנימוקיהם.

• לשבח חכמת הנכרי [בתחום המדע והרפואה] - בשו"ת תשובות והנהגות [7] כתב שלא מצינו במפורש איסור לשבח נכרי בחכמתו, וכפי שמצינו שהרמב"ם שיבח את אריסטו בחכמתו. ולכן כתב שאין כל איסור "לשבח מנהיגי המדינה על חכמתם" [וסיים: "אמנם למעשה נאה ויאה לאחר שמשבח עכו"ם שהוא חכם גדול להוסיף "לא כגדולים שלנו"].

• לשבח נכסי נכרים - בספר לא תחנם [13] כתב שאין איסור, והביא שהגר"ח קנייבסקי הסכים עמו בזה.

• לשבח מדינה ומנהגיה - ספר לא תחנם [13] סע' ד). 

• לסָפֶּר נכרי בתספורת נאה - בירושלמי [2] מובא: "גודלת ישראל [המגדלת שיער נשים ליפות אותן] לא תגדל את הנכרית משום לא תתן עליהם חן. ובשו"ת בצל החכמה [8] תמה רבי בצלאל שטרן [אב"ד מלבורן] מדוע לא הביאו הפוסקים להלכה דין זה, וכתב שאולי כיון שלא הוזכרה בש"ס בבלי דרשה זו, יש להקל בנכרים שאינם עובדי ע"ז.  

• היאך הותר לאברהם אבינו להשיב למלך סדום את שלל המלחמה, ולא חשש לאיסור "לא תחנם" - בספר חבצלת השרון [9] הרב מרדכי קרלבך, ירושלים תשס"ה) ביאר כי זכותו בכיבוש מלחמה לא היתה בקנין גמור, יעו' בדבריו.

 

[*] בעריכת השיעור נסתייענו רבות בספר לא תחנם, מאת הרב אברם זאב רוזנר, בני ברק תשנ"ח.

היאך הותר לאברהם אבינו להשיב למלך סדום את שלל המלחמה משום לא תחו

בדבר השאלה היאך הותר לאברהם אבינו להשיב למלך סדום את שלל המלחמה משום לא תחונם. הובאו דברי החבצלת השרון בשיעור.

אולי ניתן לומר תירוץ נוסף, דנתינת מתנה שיש בה נתינת חן היא מה שאסרתו התורה אולם כאשר נתינת המתנה המראה היא גופא דאין רוצה להנות מנכסיו כלום אין בה משום נשיאת חן אלא אדרבה בפניו של מלך סדום הרשע הבליט אברהם אבינו ע"ה את אי רצונו להנות מנכסיו(בראשית פרק יד):

(כב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵ-ל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:(כג) אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם:(כד) בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם: ס 

תירוץ הנ"ל הוא תירוץ יפה, ועוד תירוצים

זהו תירוץ יפה. ועוד י"ל והוא התירוץ הפשוט, וזה כעין מה שכתב הרב גלעד ירד שליט"א, דבירושלמי ב"מ פ"ב ה"ה איתא סיפור משמעון בן שטח שקנה חמור מגוי ומצא עליו מרגלית והחזירה כדי שהגוי יאמר בריך אלהון דיהודאי, וכן מסופר שם עוד כמה עובדות כאלו מעוד תנאים ואמוראים. והסיבה דהיכא דשייך קידוש השם מותר להחזיר לגוי, ולא רק מותר אלא גם עדיף להחזיר. וכן נפסק בשו"ע חו"מ סי' רסו ס"א וז"ל, והמחזיר [אבידה לגוי], הרי זה עובר עבירה, מפני שהוא מחזיק ידי עוברי עבירה. ואם החזירה לקדש את השם כדי שיפארו את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה, הרי זה משובח. עכ"ל. וכאן אצל אאע"ה עשה קידוש השם בודאי שלא הציל בשביל המעות כלל, והיה מצוה וגם קבל שכר ע"ז. ולא נתן להגוי חן אלא אדרבה גדל חינו של אאע"ה עי"ז בעיני הגוי, ואיכא תחון את ישראל, ואינו מיחן להגוי כלל.

ועוד י"ל דבסוטה יז. בשכר שאמר אברהם אבינו אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לב' מצות חוט של תכלת ורצועה של תפלין. מוכח שקיבל שכר ע"ז דלא רק שלא עבר כלום אלא עשה גם מצוה בזה. ופירש"י שם שהבריח עצמו מן הגזל. משמע מלשון רש"י שהיה כאן קצת חשש גזל שמלך סדום גזל מאנשים, ולא קנאו לגמרי א"כ אין אברהם מותר ליהנות ממנו, ואע"ג דד' המלכים קנאום בקנין מלחמה מ"מ לאדם הגדול בענקים כאברהם אבינו יש מקום להחמיר. וכמ"ש השם משמואל פרשת שלח, אף שמדינא הרי הוא שלו, מ"מ אברהם אבינו ע"ה עשה לתוספת טהרת הקודש, וכמו שפירש הרמב"ן (בראשית ל"ה ד') שיעקב אע"ה החמיר בע"ז שבטלה גוי שמדינא מותרת כמו כן אברהם. עכ"ל.

ביקרא דאורייתא שמחה בונם

שיעור רכ"ח - לא תחנם

בחידוש רא"ז בספר "אבן האזל" שבנותן לגוי מן ההפקר אין בזה משום איסור "לא תחנם". הנה עיקר הסברא צ"ע. ואף שהסבירו זאת [עי' בספר לא תחנם פ"ב אות ח' בהגה"ה כ"ט, בשם ספר סדר יעקב] שמכיון וזה מן ההפקר ואינו משלו אין בזה קירוב דעת, עדיין צ"ב. שהרי אם טעם האיסור שבכך נחשב אצלנו הגוי ויבואו להתחבר עימו וזה הסיבה שאסור לשבחו ולספר בשבחו וכן אסור ליתן לו מתנת חינם, צ"ע, דמאי נפק"מ אם הדבר של הישראל בדיני חו"מ ונותן לגוי כי הוא לא שימושי אצלו או שכבר אינו מועיל לו, וזה פשוט שאסור. או שנותן לו מן ההפקר וכגון שיש הרבה מן ההפקר וזכה הישראל לעצמו ולקרוביו וידידיו ורוצה גם לזכות עבור העכו"ם. והרי באופנים אלו אפי' שמצד הנותן אולי אין בזה קירוב דעת. אבל מצד המקבל שיכיר לו טובה ויתחבר עמו בודאי ששייך טעם האיסור. ובפרט שבזה שנותן לו ומזכה לו הוא מחשיבו ומשבחו בכך.

ומה שכתב בספר חבצלת השרון בדרך פלפול בדיני כיבוש לתרץ כיצד נתן אאע"ה למלך סדום את שלל המלחמה, עיי"ש. צ"ב, שהרי אם יש קירוב דעת בנתינת שלל המלחמה למאי נפק"מ שבדרך פלפול פקע קנין הכיבוש, שהרי גם אאע"ה וגם מלך סדום לא ידעו ולא יידעו מדינים אלו, וזה כבר חידוש עצום ותוספת על דברי ה"אבן האזל" שאפי' דבר שהיה ברשותו ופוקע תוך כדי דיבור [בבחי' גיטו וידו באים כאחד] אין בו משום "לא תחנם".

ובפשטות ואליבא דאמת נ"ל שאאע"ה לא זכה ולא רצה לזכות בשלל המלחמה ואפי' הוא לא לקחו כלל. וזה שאמר למלך סדום "אם אקח מכל אשר לך" דהיינו שאין רצונו לקחת כלל. ואין זה בכלל נתינת דבר חדש או מתנה לרשותו של מלך סדום. אלא שאאע"ה גילה דרכו ורצונו שאין בו שום כוונה ומחשבה ליטול מן השלל מאומה.

ומה שנתן למלכי צדק מלך שלם שהיה כהן מעשר מכל, הכוונה שכיבדו ונתן לו רשות לקחת מן השלל ובודאי אין הכוונה על "דיני מעשר" שדיני מעשר כספים אינם שייכים דוקא בכהן. וכל דיני מעשר הם רק באופן של גידולי קרקע, וכל דיני תו"מ, וגם צריך להמשיך ולהפריש מעשר מן המעשר ונתינה ללוי וכו' וכו'. וברור שהכוונה כנ"ל והכל א"ש.

ועי' בפי' החזקוני שלשיטתו נתן מלכי צדק מעשר לאברהם שהי' כהן. והוכיח זאת ממש"כ "אם מחוט ועד שרוך נעל" שאאע"ה לא רצה ולא עיכב לעצמו כלום מן השלל ומוכח כדבריו. ולפי"ז פשוט שאי"ז נתינה מחודשת אלא שהשאיר את שלל המלחמה למלך סדום כדי להראות שלא זו היתה מטרתו במלחמה זו. וע"ע בפירוש הרמב"ן עה"ת שבדבריו גם מוכח שאאע"ה לא זכה כלל בשלל המלחמה. ומובן שאין בזה חשש של "לא תחנם" ובפרט שאין לך זלזול גדול יותר במלך סדום יותר מדבר זה שכל רכושו לא חשוב מאומה לאאע"ה לזכות בו.

ובדרך אגב אכתוב בזאת מה שראיתי מפרשים בדרך דרש את הפי' "הרימותי ידי וגו' ולא תאמר אני העשרתי את אברהם". שהכוונה שלא תאמר – ידי שהיא עשתה את החיל הזה, שלשון הכתוב כך הוא כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה. וא"כ כאן הרים אאע"ה את ידו בהצהרה גלויה שאי"ז מכוחו ולא תאמר ידו שהיא העשירה את אברהם, אלא הכל מכח השי"ת ומרצונו.

ביקרא דאורייתא

י. א. ר.

כולל "בית ישראל" ירושלים

עגלת קניות

Your Cart2
  • x 1 רץ כצבי - מחשבה חלק ב
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - חנוכה ופורים
    הסרה | הוספה
סה"כ: 80.00

בראשית

שמות

ויקרא

במדבר

דברים

נושאים

מועדים

הקדשות

לעילוי נשמת

הרה"ח רבי יהושע השיל רייזמן ז"ל נלב"ע י' טבת תשס"ט

ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת

אשת חיל עטרת בעלה, גמלה צדקה וחסד

כיבדה הוריה באהבה ומסירות, חינכה צאצאיה לתורה ולמצוות

אוד מוצל מאש, נזדככה בייסורים וקבלתם באהבה

 

מרת זיסל הניה (נעמי) זילברליכט ע"ה

בת הרה"ח שלום יוסף הירשפרונג ז"ל

נפטרה במוצאי יום הולדתה, אור לח' תשרי תשע"ו

 


תנצב"ה

לעילוי נשמת

איש חסיד וירא שמים שייף עייל ושייף נפיק
הרה"ח ר' אליקים גצל בן הר"ר יעקב יהודה ז"ל זילברליכט
נלב"ע כ"ג אדר תשמ"ג

ת.נ.צ.ב.ה.

התודה והברכה

לכל המסייעים לבניית אתר עולמות

ובראשם

הר"ר ישראל ויינגרטן ורעייתו הי"ו

על מסירותם הנפלאה לבניית אתר עולמות
במקצועיות רבה בסבלנות ובחן

הר"ר מנחם שטיינר הי"ו
שתרם מזמנו ומכשרונותיו לבניית אתר עולמות
הר"ר יחיאל זאב הכהן קרימלובסקי הי"ו

שתרם מזמנו ומכישוריו המבורכים

למען הצלחת הקמת אתר הבית של עולמות

בורא עולם יברכם בכל מילי דמיטב
בבריות גופא ונהורא מעליא

וזכות הרבים תעמוד להם לעד

לעילוי נשמת
גאון התורה והמוסר
מרן ראש הישיבה
הגאון רבי שמחה מרדכי זיסקינד ברוידא זצ"ל
שהרביץ חכמה ויראה ושם דרך
בהיכל ישיבת חברון למעלה מיובל שונים

נלב"ע ביום הנף ט"ז ניסן תש"ס