שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

מורא מקדש ובית הכנסת

תקציר השיעור

מורא מקדש ובית הכנסת

בית הכנסת כמקדש מעט

 

 קדושת בית הכנסת - "מקדש מעט" מהתורה או קדושה מדרבנן

חז"ל קראו לבית הכנסת "מקדש מעט" ואמרו "והשמותי את מקדשכם, לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות". רבותינו הראשונים נחלקו האם קדושת בית הכנסת היא מהתורה, או מדרבנן.

• בשדי חמד הביא את מחלוקות הפוסקים האם קדושת בית הכנסת היא מהתורה או מדרבנן, ורצה לתלות בזה נידון נוסף האם החיוב לבנות בית כנסת הוא מדאורייתא.

ב. איסור נתיצת בית כנסת

בדברי המרדכי מבואר כי נתיצת בית הכנסת אסורה מהתורה.

הפוסקים דנו האם סיבת הדבר תלויה בכך שיסוד קדושתו היא חיוב מהתורה.

ג. בית הכנסת כמקדש - מיקום פתחיו

ממוצא הדברים שנתבארו לעיל, שבית המקדש הוא "מקדש מעט", נראה למצוא בדברי הפוסקים  עניינים רבים בהלכות בנין בית הכנסת הנלמדים מתבנית בנין בית המקדש.

לדוגמא, המקום הראוי לקביעת מיקום פתחי בית הכנסת, שנדון בדברי הפוסקים, ויסודו בדמיון למיקום פתח ההיכל • פתחי בית המכנסת במדינות הנמצאות במערב, בהם מתפללים לכיוון מזרח.

ד. מיקום הבימה בבית הכנסת - כמזבח בבית המקדש

לאורך הדורות, התחבטו הפוסקים בשאלה האם חובה להעמיד את ה"בימה" דווקא באמצע בית הכנסת, וזאת משום שהיא כמזבח הפנימי שעמד באמצע ההיכל • תפילה בבית כנסת שמיקום הבימה אינו באמצע • שינוי מקום הבימה מסיבות נוי והרווחה.

ה. בית הכנסת כבית המקדש - איסור נטיעת אילנות בחצר

מהתורה נאסרה נטיעת אילן אצל המזבח בבית המקדש.

מכאן דנו הפוסקים האם גם בחצר בית הכנסת אסור לנטוע אילנות.

ו. בית הכנסת כבית המקדש בעניינים נוספים

בדברי הפוסקים נתבארו עניינים נוספים בהלכות בית הכנסת, אשר יסודם בהשוואה בין בית הכנסת לבית המקדש, כגון: הדלקת נרות בבית הכנסת • השימושים המותרים בעליה שמעל בית הכנסת            • המנהג לבנות ג" מדרגות לפני ארון הקודש.

שאלות הלכתיות רבות מתעוררות בענייני בית הכנסת. לדוגמא: מה המקום הנכון לפתח בית הכנסת; האם יש קפידה שה'בימה' תהיה בדיוק באמצע ההיכל; האם מותר לנתוץ אבן מהקיר החיצוני של בית הכנסת לצורך בניית סוכה, ועוד.

שאלות אלו ואחרות יתלבנו להלן, והמכנה המשותף להשיב עליהן, הוא ההקבלה שיש בין בית המקדש ותבניתו להלכות בנין וקודשת בית הכנסת, והמסתעף מכך להלכה ולמעשה לנהוג ב'מורא' בבית כנסת כמו בבית המקדש.

 א. קדושת בית הכנסת - המקור והתוקף

בפרשת בחוקות הוזכר בתורה (1א) חיוב "מורא מקדש". וכתב הספורנו שבכלל זה "המקומות הקדושים בגלות, והם בתי כנסיות ובתי מדרשות". והמקור לדבריו נראה בדברי חז"ל במסכת מגילה (1ב) שדרשו את הפסוק "ואהי לכם למקדש מעט" - "אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל". מקור נוסף לדין "מורא מקדש" גם בבתי כנסיות, מפורש בדברי התורת כהנים (1ג) "והשמותי את מקדשכם - לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות". ובזוהר הקדוש מובא (1ד) "'כמה חביבין ישראל קמי הקב"ה, דבכל אתר דאינון שריין, קב"ה אשתכח בינייהו. מה כתיב ועשו לי מקדש וכו', דכל בי כנישתא דעלמא מקדש אקרי.

אמנם נחלקו רבותינו הראשונים, האם חיוב מורא מקדש בבית הכנסת מהתורה או מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא. בספר מצות קטן (1ה) כתב כי "בזמן הזה בית הכנסת מקדש מעט", ומשמע שחיוב מורא בבית כנסת מהתורה כדין מורא מקדש. וכן נקט רבי אליעזר ממיץ בספר היראים (2) שאיסורו מהתורה, שכשאמרה תורה את מקדשי תיראו בתי כנסיות בכלל, שהרי בית כנסת שנקרא מקדש.  

אמנם דעת הרמב"ן המובא בר"ן במסכת מגילה (3א) כי דין בית הכנסת כדין תשמישי מצוה, כסוכה ולולב, שנזרקים לאחר מצוותן "ובזמן מצוה, יש בהם קדושה של כבוד, כדאמרינן דנויי מצוה אסור להסתפק מהן כל שבעה", והיינו שמדרבנן יש לו קדושה כתשמישי מצווה.

הר"ן הביא את דברי הרמב"ן וחלק עליו, וכתב בגדר קדושת בית הכנסת ש"כיון שעיקרו לומר בו דבר שבקדושה, הטילו בו חכמים קדושה מדבריהם". מתבאר איפוא, בין לדת הרמב"ן ובין לדעת הר"ן, שקדושת בית הכנסת מדרבנן [וקרא אסמכתא בעלמא].

וכן מבואר בשו"ת מהרי בי רב (3ב) כי "אין איסור בית קדושת הכנסת אלא מדרבנן [ועל כן] כל ספק שייתעורר בו אזלינן לקולא". אולם החיי אדם (3ג) העתיק להלכה את דברי היראים (2) שהמצוה לירא מן המקדש נוהג בבית  הכנסת מדאורייתא: "קדושת בית הכנסת ובית המדרש גדולה מאד, ומוזהרים עליהם לירא ממי ששוכן בהם, כדכתיב ומקדשי תיראו. ולא בית המקדש בלבד, אלא כל מקום המקודש. ובית הכנסת ובית המדרש נקרא מקדש מעט, כדכתיב ואהי להם למקדש מעט, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. וכתבו הפוסקים דמצוה זו לירא מן המקדש נוהג בית הכנסת ובית המדרש מדאורייתא".

בספר משנת רב אהרון (3ד) חידש, שאף אם עצם קדושת בית הכנסת אינה מהתורה, מכל מקום גם בבית המקדש החובה לירא ולכבד אינה לירא מהמקדש, אלא ממי שהזהיר על המקדש. ולכן כבוד ומורא מקדש הוא כבוד שמים, ואם כן הוא הדין במקום שמיוחד לתפילה ולימוד, חייב לנהוג בו כבוד.

המתבאר לעיל עומד ביסוד ההלכה הראשונה בשו"ע בדיני קדושת בית הכנסת (4א), כדברי המשנה ברורה (שם ס"ק א) "כי הם נקראים מקדש מעט ובמקדש כתיב ואת מקדשי תיראו שיהא מוראו של השוכן בה עליו".

וראה בפירוש תועפות ראם על ספר היראים (2) ובשדי חמד (4ב) במה שכתבו בביאור מחלוקת הראשונים והפוסקים, האם קדושת בית הכנסת מדאורייתא, ובשדי חמד החמיר כדעת היראים והחיי אדם. ותלה במחלוקת זו את השאלה האם החובה לבנות בית הכנסת היא מדאורייתא, ובכלל מצות עשה "ועשו לי מקדש", או מדרבנן, שהרי לא מצינו שחייבה תורה לבנות בית כנסת.

ב. נתיצת בית כנסת

המרדכי (5א) במסכת מגילה כתב שבית כנסת נקרא מקדש מעט, ועל כן אסור לנתץ בית כנסת.

ובשדי חמד (5ב) כתב שאיסור הנתיצה מהתורה, לשיטת הסוברים שקדושת בית הכנסת מדאורייתא. אולם בפרי מגדים נקט שקדושת בית הכנסת מדרבנן, ויחד עם זאת סבר שנתיצת אבן מדאורייתא, וצ"ע.

ובשבט הלוי (5ג) כתב שאין הכרע מקדושת בית הכנסת לאיסור נתיצה, וגם אם קדושתו מדרבנן, יתכן לומר שאיסור הנתיצה מדאורייתא. כי הגם שלבית הכנסת אין קדושה עצמית כקדושת הקדש, אך קדושת שכינה יש בו, ועל כן הוא בכלל איסור "ונתצתם" מהתורה.

 ג. בית הכנסת כמקדש - מיקום הפתחים

בתוספתא (6א) מובא: "אין פותחין פתחי בתי כנסיות אלא למזרח, שכן מצינו בהיכל שהיה פתוח למזרח, שנאמר (במדבר ג, לח) והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה". ומתבאר ביסודה של הלכה זו, כיצורת בית הכנסת ומקום הפתח שבו צריכה להיות כצורת הפתח שהיה בבית המקדש שהיה מכוון כנגד פתח ההיכל וקודש הקדשים. ובדיוק כפי שהיה בבית המקדש שכל מי שנכנס בפתח העזרה היה משתחווה כנגד ההיכל, כן גם פתח בית הכנסת צריך להיות מכוון כנגד מקום ארון הקודש, באופן שכל הנכנס משתחווה מול ארון הקודש.

וכתבו תוספות במסכת ברכות (6ב) "אנו שמתפללין למזרח [משום שיושבים במערבה של ארץ ישראל], הפתח צריך להיות במערב". וכן נפסק בשו"ע (6ג) וכפי שביאר המשנה ברורה (ס"ק י).

ובשו"ת חתם סופר (6ד) הוסיף שצריך לעשות פרוזדור [פאלי"ש] לפני הפתח הראשי של בית הכנסת, כדי שלא יכנסו מהרחוב מיד להיכל בית הכנסת [וכמבואר בב"ח (סי' צ, הובא במג"א ס"ק לה) שזהו ביאר הגמרא בברכות (ח, א) לעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים]. וכתב החתם סופר כי פתח הפרוזדור [חדר המבוא] לא יהיה מכוון כנגד פתח בית הכנסת אלא לצפון ודרום, וטעם הדבר: "שהרי כן מצינו בבית המקדש אע"ג שהיה שער ניקנור במזרחה של עזרה, מכל מקום עיקר הכניסה והיציאה היה לצפון ולדרום. והכי נמי יש לבנות פתחי האכסדרה שלפני בית הכנסת לדרום או לצפון".

 ד. בית הכנסת כמקדש - מיקום הבימה

הרמ"א (6ג) הביא את דברי הרמב"ם (7ב) שמקומה של הבימה הוא באמצע בית הכנסת.

מקור דינו של הרמב"ם בתיאור המובא בסוגיית הגמרא בסוכה (7א) על בית כנסת הגדול שהיה באלכסנדריה שבמצרים, שהיו בה כפליים כיוצאי מצרים ובימה של עץ באמצעיתה.

ובטעם מיקומה של הבימה באמצא בית הכנסת, כתב הרמב"ם שהוא כדי שישמעו כולם את קריאת התורה. ולפי זה כתב הכסף משנה "ואל תשיבני מהבימות שבונים בימים האלו בקצת מקומות בסוף בית הכנסת, כי העמדה באמצע אינו מהחיוב, אך הכל לפי המקום והזמן. שבאותם הזמנים שהיו בתי כנסיות גדולים עד מאד היו צריכים להעמיד בימה באמצע כדי להשמיע לכל העם, אבל בזמנים הללו שבעוונותינו בתי כנסיות שלנו הם קטנים וכל העם שומעין, יותר נוי הוא להיות לצד אחד מלהיות באמצע".

אולם בכף החיים (7ג) הביא שיש רבנים המחמירים הרבה שיהיה דווקא באמצע בית הכנסת, ואין להתפלל בבית כנסת שאין הבימה באמצע.

גם בשו"ת חתם סופר (8א) כתב שיש להקפיד על הבימה באמצע, אך מטעם אחר: "שאנו מחזיקים הבימה שבה קורין תורת הקרבנות כמו מזבח שמפני כן מסבבים הבימה בחג הסוכות כמו שסובבו המזבח, ואותו מזבח שעמד בהיכל לפני ארון הקודש שהוא מזבח מקטר קטרת היה עומד באמצע הבית מכוון בין מנורה לשלחן וכפירש"י בפרשת תרומה וכמבואר בש"ס ורמב"ם. ויען הבימה שלנו עומדת בפנים כמזבח הפנימי, על כן ראוי להעמידו באמצע בית הכנסת לדמותו לבית המקדש בכל האפשר ואין לשנות במקדש מעט שלנו". [ועיקר מלחמתו של החתם סופר בענין זה היתה כנגד המתחדשים [רפורמים] וכפי שסיים שם "והכלל חדש אסור מהתורה", וכמפורש בביאור הלכה בסוף סימן ק"נ].

אולם באגרות משה (8ב) תמה על מה שדימה החתם סופר את הבימה למזבח הפנימי, שכן שני הדברים שהזכיר החתם סופר [ששם קורים פרשת הקרבנות ומסובבים בחג הסוכות כמו שסובבו המזבח] היו במזבח העולה [ה"חיצון"]. ולכאורה היה החתם סופר צריך לדמות את הבימה למזבח העולה שהיה באמצע העזרה, ועוד יותר מצומצם ממזבח הזהב שבהיכל, וצ"ע בטעמו.

מכל מקום סיים רבי משה: "אבל עכ"פ לטעמו, וכן איתא בשו"ת משיב דבר שהוא דמי למזבח, יש נמי לעשות [הבימה] באמצע, שכן היה מזבח הזהב בפנים ומזבח העולה בעזרה". אבל למעשה, מכיון שהוא רק מסברא בלא מקור אין להחמיר שתהיה הבימה מצומצמת באמצע בית המדרש.

וכן פסק רבי משה לפי זה, שאין להחמיר שלא להתפלל  בבית כנסת שהבימה אינה באמצע [והמקומות שהחמירו בזה היה בעיקר בהונגריה ששם פרצה מגיפת ההשכלה ולכן נלחמו בתופעה זו בחורמה].

רבי עובדיה יוסף ביביע אומר (9א) דן במיקומה של הבימה בבית הכנסת בהרחבה, ולאחר שהביא את דברי הכסף משנה והחתם סופר, הסיק שהעיקר להלכה כמו שכתב הכסף משנה, שאין בזה הכרח מן הדין, וכל שעושין הבימה בסוף בית הכנסת לנוי וליופי, שפיר דמי [וראה במה שכתב בהערה שם. ובהגהות באר מרים (9ב) הביא שקבלת האשכנזים בעניין זה נאמנה יותר, כמובא בבית יוסף יורה דעה סימן פ"ב בשם הרא"ש. ומכל שכן שאין להימשך אחר מיעוט קהילות שנהגו כן, שכבר בטלו ברוב קהילות ישראל].

ה. בית הכנסת כמקדש - איסור נטיעת אילנות בחצר

הרמב"ם בהלכות עבודה זרה (10א) הביא את איסור נטיעת אילנות אצל מזבח ועזרה, משום שנאמר "לא תטע לך אשרה כל עץ אצל המזבח'. והוא מפני שדרך עבודה זרה בכך. וכתב על זה רבי דוד עראמה (10ב) "דאפילו אצל בית הכנסת אסור מדרבנן". ובכף החיים (10ד) הוסיף שאף אם נטעום יש לעקרם. אבל בשו"ת מהרש"ם (10ה) הוכיח שאין איסור בדבר, ובוודאי שאין לעקור הנטוע. אך אם הנטיעה נעשתה כדרך העכו"ם בבית תפלותיהם, אסור משום חוקות הגויים. גם במשיב דבר (10ו) דעתו נוטה שאין לבדות איסורים מליבנו, ודברי רבי דוד ערמאה"ע צ"ע.

וראה בשו"ע יביע אומר (11א) שהכריע להלכה להתיר נטיעת כל עץ בחצר בית הכנסת, וכל שכן עץ ערבה למצות ארבעת המינים. סיכום - פסקי תשובות (11ב).

ו. בית הכנסת כמקדש - עניינים נוספים

בדברי הפוסקים נתבארו עניינים נוספים בהלכות בית הכנסת, שיסודם בהשוואה בין בית הכנסת לבית המקדש:

• הדלקת נרות בבית הכנסת - כתב השו"ע (12א) "ונוהגים להדליק בהם נרות לכבדן". ובמשנה ברורה (ס"ק כז) כתב בטעם הדבר: "שכן היו עושין במקדש". וראה בפסקי תשובות (12 ב) ליקוט מקורות נוספים בענין זה מדברי חז"ל והספרים הקדושים. והביא (שם הערה 92) בשם השל"ה מקור למנהג "להדליק נר בבית הכנסת שנקרא מקדש מעט, ויהיה דולק ערב ובוקר בשעת התפילה", והיינו "נר תמיד" [וכיום מקיימים מנהג זה במנור חשמלית בגלל חשש דליקה].

השימושים המותרים בעליה שמעל בית הכנסת – בשלחן ערוך (13ב) נפסקו להלכה דברי הבית יוסף בשם המרדכי (13א), "יש ליזהר מלהשתמש בעליה שעל גבי בית הכנסת תשמיש קבוע של גנאי, כגון לשכב שם. ושאר תשמישים, יש להסתפק אם מותר להשתמש שם".  וביאר המשנה  ברורה (שם ס"ק מ) שהספק הוא "אם לדמותו לעליות העזרה דלא נתקדשו, או כיון דבית הכנסת ובית המדרש נקרא מקדש מעט יש לדמותו לעליות היכל דקיימא לן דנתקדשו בקדושת היכל".

• המנהג לבנות ג' מדרגות לפני ארון הקודש - ראה בדברי הפסקי תשובות (13ג) אודות המנהג לבנות שלוש מדרגות לפני ארון הקודש, זכר לדוכן שהיה במקדש, עליו עלו הכהנים לברך את ישראל.

סיכום ההוראות הנחוצות לתכנון בניית בית הכנסת ובית המדרש על פי ההלכה - פסקי תשובות (13ד).

•   •   •

סוף דבר, מכל הדברים הנ"ל נמצא חיזוק להנהגת מורא המקדש בבואנו לבית הכנסת ובית המדרש, אשר הוא 'מקדש מעט' ומהווה בבואה לבית המקדש, שיבנה בב"א.

וראה בדברי השדי חמד (3) כי רבנו הרוקח כתב: ""הרגיל לדבר בבית הכנסת דיבור של חול, אפילו שלא בשעת התפילה, יתענה מ' יום וילקה.  משום דקיימא לן אסור לכהנים להיכנס לבית המקדש ביאה ריקנית ובתי כנסיות שלנו כיון שהם מקדש מעט, אסור ליכנס בהם אלא לתפילה או לתלמוד תורה".

עגלת קניות

Your Cart11
  • x 1 עקבי דרך
    הסרה | הוספה
  • x 2 רץ כצבי - חלק א
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - חלק ב
    הסרה | הוספה
  • x 3 רץ כצבי - מחשבה חלק א
    הסרה | הוספה
  • x 2 רץ כצבי - חנוכה ופורים
    הסרה | הוספה
  • x 2 רץ כצבי - אבלות וכיבוד אב
    הסרה | הוספה
סה"כ: 410.00

בראשית

שמות

ויקרא

במדבר

דברים

נושאים

מועדים

הקדשות

לעילוי נשמת

הרה"ח רבי יהושע השיל רייזמן ז"ל נלב"ע י' טבת תשס"ט

ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת
אבינו, חמנו וסבנו האהוב
ר' יעקב צבי חיים (הרווי בורטון)     
בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל
אציל הנפש, איש האמונה והגבורה
שהנחיל לנו כי צדקת ה' צדק לעולם ותורתו אמת
תנצב"ה

 

 


תנצב"ה

לעילוי נשמת

איש חסיד וירא שמים שייף עייל ושייף נפיק
הרה"ח ר' אליקים גצל בן הר"ר יעקב יהודה ז"ל זילברליכט
נלב"ע כ"ג אדר תשמ"ג

 

לעילוי נשמת

אשת חיל עטרת בעלה, גמלה צדקה וחסד

כיבדה הוריה באהבה ומסירות, חינכה צאצאיה לתורה ולמצוות

אוד מוצל מאש, נזדככה בייסורים וקבלתם באהבה

 

מרת זיסל הניה (נעמי) זילברליכט ע"ה

בת הרה"ח שלום יוסף הירשפרונג ז"ל

נפטרה במוצאי יום הולדתה, אור לח' תשרי תשע"ו

ת.נ.צ.ב.ה.

התודה והברכה

לכל המסייעים לבניית אתר עולמות

ובראשם

הר"ר ישראל ויינגרטן ורעייתו הי"ו

על מסירותם הנפלאה לבניית אתר עולמות
במקצועיות רבה בסבלנות ובחן

הר"ר מנחם שטיינר הי"ו
שתרם מזמנו ומכשרונותיו לבניית אתר עולמות
הר"ר יחיאל זאב הכהן קרימלובסקי הי"ו

שתרם מזמנו ומכישוריו המבורכים

למען הצלחת הקמת אתר הבית של עולמות

בורא עולם יברכם בכל מילי דמיטב
בבריות גופא ונהורא מעליא

וזכות הרבים תעמוד להם לעד

לעילוי נשמת
גאון התורה והמוסר
מרן ראש הישיבה
הגאון רבי שמחה מרדכי זיסקינד ברוידא זצ"ל
שהרביץ חכמה ויראה ושם דרך
בהיכל ישיבת חברון למעלה מיובל שונים

נלב"ע ביום הנף ט"ז ניסן תש"ס