שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

מיצר שהחזיקו בו הרבים

תקציר השיעור

א. במשנה מובא: "מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו, נטלה ונתן להם [דרך אחרת] מן הצד, מה שנתן נתן, ושלו לא הגיעו", ובמסקנת הסוגיא נתבאר הטעם לכך, מדין "מיצר שהחזיקו בו הרבים אסור לקלקלו".

ונחלקו רבותינו הראשונים כיצד "החזיקו" הרבים במיצר - במעשה קנין ["השוו ותיקנו את הדרך, רשב"ם] או בעצם הילוכם במקום.

ב. ויש לברר האם הלכה זו נאמרה רק כאשר הבעלים נתן רשות מפורשת לרבים, או גם בשתיקה בעלמא. וכן צ"ב בכמה זמן נקרא "החזיקו הרבים".

ג. ובעיקר דין "מיצר שהחזיקו בו הרבים אסור לקלקלו", יש לדון האם זו הלכה בדיני ממונות מדין "חזקת קנין" או "חזקת תשמישים" שהרבים זכו בבעלות על המיצר, או דין איסור על הבעלים למנוע מהרבים את השימוש במיצר [ובדיני ממונות הרבים לא קנו את המיצר ולא נעשו בעלים עליו].

ד. מיצר שהשתמשות הרבים אינה מפריעה לבעלים, ובשל כך לא מחה בהם, האם החזיקו בו • מיצר שהרבים משתמשים בו שימוש ארעי.

ה. חידושו של המהרש"ל שדין זה נאמר דווקא באופן שהחזיקו בו רוב אנשי המקום.

ו. "מיצר שהחזיקו בו הרבים" אשר מדינא דמלכותא רשאי למנוע מהם להחזיק.

•   •   •

ז. בנין מגורים שאנשי השכונה משתמשים בחדר המדרגות שלו למעבר מהמפלס העליון של הרחוב למפלס התחתון של הרחוב הסמוך, ובגלל ריבוי העוברים החליטו השכנים למנוע ממי שאינו דר בבנין לעבור בחדר המדרגות.

ח. בני מבוי הרוצים למנוע מבני המבוי הסמוך לעבור דרך המבוי שלהם כדי להגיע לבית הכנסת או למקוה הנמצאים בשכונה סמוכה.

ט. מגרש ריק ששימש כמה שנים מעבר בין שני רחובות, וכעת הבעלים מעוניין לבנות בו בנין מגורים, ומנמק את חוסר מחאתו כי הנכס היה רשום על שמו בטאבו, ולכן בשנים שלא עשה שימוש במגרש לא מצא לנכון למחות ברבים.

י. מגרש נטוש שעמד על צלע הר, והרבים עשו בו מדרגות להקל עליהם את הדרך, ואח"כ הבעלים מכר את המגרש ודיירי הבית שנבנה חסמו את המעבר.

א. במשנה מובא [1] "מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו, נטלה ונתן להם [דרך אחרת] מן הצד, מה שנתן נתן, ושלו לא הגיעו" [ומבואר במשנה כי "דרך הרבים" - רוחבה שש עשרה אמה]. ובתחילת הסוגיא נתבאר כי המשנה כדעת רבי אליעזר שאמר "רבים שביררו דרך לעצמם, מה שביררו ביררו", ומדובר שאבדה להם דרך באותה שדה. אך במסקנה נתבארו דברי המשנה "מה שנתן נתן, ושלו לא הגיעו", מדין "מיצר שהחזיקו בו הרבים אסור לקלקלו".

עוד נתבאר בסוגיא: "ורבי אליעזר, רבים במאי קנו ליה. בהילוכא, דתניא הלך בה לארכה ולרחבה קנה מקום הילוכו, דברי ר' אליעזר. וחכמים אומרים אין הילוך מועיל כלום עד שיחזיק. א"ר יוסי בר' חנינא מודים חכמים לרבי אליעזר בשביל של כרמים, הואיל ונעשה להילוך נקנה בהילוך".

• דין "מיצר שהחזיקו בו הרבים" הובא גם בסוגיא בבבא בתרא [2] יב, א) בנדון "מבואות המפולשות לעיר אחרת, וביקשו בני העיר [שהמבואות בה] לסותמן [מאחרים], בני אותה העיר [האחרת] מעכבין עליהן [שכבר הוחזקו לקצר דרכם דרך אותם המבואות]. לא מיבעי כי ליכא דרכא אחרינא דמעכבי, אלא אפילו כי איכא דרכא אחרינא נמי מעכבי, משום דרב יהודה אמר רב דאמר מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו".

• דין זה הובא גם בסוגיא בבבא בתרא [2] ס, ב) על דברי המשנה "אין מוציאים זיזים וגזוזטראות לרשות הרבים, אלא אם רצה, כונס לתוך שלו ומוציא". ונתבאר כי לדעת רבי יוחנן, אם כנס לתוך שלו אינו יכול להחזיר את הכתלים למקומם, כי בני רשות הרבים זכו במקום זה מדין "מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו".

דיני "מיצר שהחזיקו בו הרבים" נפסקו להלכה בשו"ע [4] בסימן שע"ז ובסימן תי"ז [5].

ויש לברר האם דין "מיצר שהחזיקו בו רבים" נאמרה רק כאשר הבעלים נתן רשות מפורשת לרבים, או גם בשתיקה בעלמא. וכן צ"ב כיצד "החזיקו" הרבים במיצר - במעשה קנין או בעצם הילוכם במקום.

ובעיקר דין "מיצר שהחזיקו בו הרבים אסור לקלקלו", יש לדון האם זו הלכה בדיני ממונות מדין "חזקת קנין" או "חזקת תשמישים" שהרבים זכו בבעלות על המיצר, או דין איסור על הבעלים למנוע מהרבים את השימוש במיצר ואמנם בדיני ממונות, הרבים לא קנו את המיצר ולא נעשו בעלים עליו.

•   •   •

ב. הרשב"ם [1] צט, ב) פירש במשנה בשני אופנים כיצד נוצר המצב שדרך הרבים עברה בתוך שדהו: "שהוחזקו לעבור שם מעולם או על ידי בעל השדה שנתן להם מתחלה את הדרך". ומבואר בדבריו שהרבים אינם יכולים להחזיק בדרך ללא נתינה של הבעלים. וכן מפורש בדברי הרשב"ם בהמשך הסוגיא [1] ק, א ד"ה כשאבדה) "וכל שכן מתניתין דהוא עצמו נתן להם". ושם (ד"ה שהחזיקו) "והבעלים ידעו ושתקו, אסור לקלקלו, וכל שכן מתניתין שנתן להם ההוא דרך בידים". ומשמע מהדברים שהרבים זכו בדרך מדינא, שהרי הבעלים מחל להם.

ובתוספות [2] ב"ב יב, א) מפורש כי דין "מיצר שהחזיקו בו הרבים "היינו כשהחזיקו ברשות, אבל אם באים להחזיק שלא ברשות, יש למחות בידם ולינקוט פזרא וליתיב כדמוכח בהמניח [2]". וכן נראה מדברי הר"ש באהלות [2] שכתב בנדון "שדה בוכים" מקום שמתאספים להלוויה ולהספדים ש"אינה ניטעת ואינה נזרעת" כי הבעלים התייאשו ממנה "והוה לי כמיצר שהחזיקו בו הרבים אסור לקלקלו, ומיהו דווקא משום דנתייאשו ואחזוק כדין, אבל לא נתייאשו אם כן היו מחזיקים שלא כדין, ומותר לקלקלו". וכפי שכתב בשו"ת מהרשד"ם [5] "מכל זה נראה דעד כאן לא אמרינן מיצר שהחזיקו בו הרבים אסור לקלקלו אלא אם כן שבעל הדרך שהרבים תיקנו אותו הדרך לעבור שם [היינו כדעת הרשב"ם הנ"ל שצריכים לעשות מעשה חזקה] ושתק, או שהוא בעצמו בידיו נתנה להם".

אולם בספר משפטיך ליעקב [9] הביא מדברי רבנו יונה (ב"ב שם) שהרבים לא זכו במיצר מדינא, אלא זהו איסור על הבעלים לקלקל המיצר, ובאמת הרבים לא זכו וקנו במיצר, ועי"ש שהביא שכן משמע גם מדברי הראב"ד.

כיצד "החזיקו" הרבים במיצר - במעשה קנין או בעצם הילוכם במקום

ג. הרשב"ם [1] ק, א ד"ה שהחזיקו) פירש כי הרבים "השוו ותיקנוהו [למיצר] להילוך", ופשטות דבריו מורה כי עשו מעשה קנין בקרקע המיצר. ולפי זה דין "מיצר שהחזיקו בו רבים" הוא חזקת קנין.

אולם אם זהו איסור על הבעלים לקלקל המיצר [כדברי רבנו יונה והראב"ד] נראה שאין צורך בקנין, אלא עצם ההשתמשות של הרבים גורמת לכך שהבעלים אינו יכול לקלקל המיצר.

ואמנם בשו"ת הרשב"א [3] ח"א סימן אלף קנב) נקט שהרבים החזיקו במיצר בעצם הילוכם בו, ואף בעצם מה שפלשו למבוי לעבור בו הרבים, ואין צורך במעשה קנין כלשהו מצדם. וכדבריו פסקו להלכה בשו"ת מהרש"ם [7]  ובשו"ת באבני נזר [9], ובשו"ת מנחת יצחק [11] שכתב: "ומכל הפוסקים דסתמו ולא כתבו דבעינן חזקה ממש, משמע דבהילוך לבד  מהני". וכן נקט בשו"ת שבט הלוי [12], והביא בשם תשובת הב"ח המועתק בבית אפרים [6] כי יתכן שגם הרשב"ם מודה להלכה כי במקום שהרבים מחזיקים להילוך, נעשית החזקה בהילוך ואין צורך במעשה.

וביאר בספר משפטיך ליעקב [10] כי לדבריהם "אין כאן קנין חזקה לבעלות גמורה, אלא לחזקת תשמישים, כאשר הבעלים הם בעל הקרקע, ולרבים זכות לשימוש שנקנתה על ידי קנייני תשמישים, דהיינו הילוך".

מיצר שהשתמשות הרבים אינה מפריעה לבעלים

ד. כפי שנתבאר לעיל, זכות הרבים "להחזיק" במיצר, נובעת משתיקת הבעלים שלא מחה בהם. ולאור זאת חידש בשו"ת בית אפרים [6] "דעד כאן לא אמרינן דהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו אלא כשנתן להם דרך מדעתו וגמר בדעתו שיוחלט דרך זה לרבים, משא"כ בזה [בנדון עליו נסובה תשובתו] שלא כינס כל הבית הסמוך לרחוב רק מקצת הקרן הסמוך לרשות הרבים, הרי זה כאומדנא דמוכח שלא היה בדעתו להחליט להם". ומבואר בדבריו שבכל מקום שיש "אומדנא דמוכח" שהבעלים לא מחה מסיבה כלשהי, אין הרבים "מחזיקים" ברבים, והבעלים רשאי לפנותם. וכתב בשו"ת מנחת יצחק [11] "ולפי דבריו צריכים בכל פעם לברר אם יש רגלים לדבר דלא הפקיר או אין רגלים לדבר, דאז טוענים לרבים", וראה במשה הרחיב בביאור דבריהם במשפטיך ליעקב [10].

וכעין זה חידש המהרש"ם [7] שאם הבעלים מנמק את אי מחאתו ברבים בגלל שהנכס היה רשום על שמו בטאבו, ולכן בשנים שלא עשה שימוש במגרש לא מצא לנכון למחות ברבים, רשאי למנוע מהרבים להשתמש ב"מיצר".

ה. פרטים בדין "מיצר שהחזיקו בו הרבים"

מי הם "הרבים" שהחזיקו במיצר" - מהר"ש קלוגר חידש בהגהות חכמת שלמה [4] כי דין זה נאמר דווקא באופן שהחזיקו בו רוב אנשי המקום, ועי"ש שביסס את דבריו על שיטת הרשב"ם. אולם בשו"ת שבט הלוי [11] חלק ט) הוכיח מדברי שו"ת הרשב"א [3] ח"ב סימן קלד) דלא כמהרש"ק. וראה במה שדן במשפטיך ליעקב [10] על פי דברי המהרש"ק בנדון מעבר בין שני בתים שהשתמשו בו תלמידים ממוסד סמוך, האם נחשב "מיצר שהחזיקו בו רבים".

בכמה זמן נקרא "החזיקו הרבים" - רבי יעקב בלוי, ראב"ד בד"צ העדה החרדית, כתב בספרו פתחי חושן [12] הערה פד) "לא מצאתי עדיין בכמה זמן מיקרי החזיקו".

"רוחב הדרך" שהרבים החזיקו בה - בבאר הגולה [4] סי' שעז ס"ק ג) תמה מדוע השמיט מרן השו"ע את דברי הרמב"ם שכתב "וכמה רוחב, דרך הרבים אין פחות משש עשרה אמה". ומדברי המהרשד"ם [5] ד"ה עוד ראיתי) נראה שפסק כדברי הרמב"ם להלכה. אולם הפתחי תשובה [4] ס"ק א) הביא מדברי הפני יהושע שהרמב"ם נקט את דבריו לענין הלכות מכירת דרך הרבים, שבזה השיעור הוא ט"ז אמה, ואינו שייך לדין "מיצר שהחזיקו בו הרבים".

"מיצר שהחזיקו בו הרבים" אשר מדינא דמלכותא רשאי למנוע מהם להחזיק

ו. בשו"ת הרשב"א [3] ח"ב סימן קלד) כי במקום ש"מדינא דמלכותא" רשאי למנוע מהרבים לעשות את דרכם במיצר שהחזיקו בו, מותר גם ע"פ דין תורה למנוע מהם, ודבריו נפסקו ברמ"א [4] חו"מ סי' קסב).

•   •   •

נדונים מעשיים

ז. ממוצא הדברים דנו הפוסקים בשאלות מצויות בדין "מיצר שהחזיקו בו הרבים".

• מגרש ריק ששימש מעבר בין שני רחובות, וכעת הבעלים מעוניין לבנות בו בנין מגורים - משפטיך ליעקב [9] ובספר משפטי התורה [13].

• מגרש נטוש שעמד על צלע הר, והרבים עשו בו מדרגות להקל עליהם את הדרך - ואחר כך הבעלים מכר את המגרש ודיירי הבית שנבנה חסמו את המעבר, ראה בשו"ת מנחת יצחק [11].

• בנין מגורים שרבים משתמשים בחדר המדרגות שלו למעבר ממפלס עליון של הרחוב למפלס תחתון של רחוב סמוך, ובגלל ריבוי העוברים השכנים רוצים למנוע ממי שאינו דר בבנין לעבור בחדר מדרגות - משפטי התורה [13].

עגלת קניות

Your Cart9
  • x 1 רץ כצבי - מחשבה חלק א
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - אבלות וכיבוד אב
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - פסח שבועות
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - שבת
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - חנוכה ופורים
    הסרה | הוספה
  • x 3 עקבי דרך
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - מחשבה חלק ב
    הסרה | הוספה
סה"כ: 345.00

בראשית

שמות

ויקרא

במדבר

דברים

נושאים

מועדים

הקדשות

לעילוי נשמת

הרה"ח רבי יהושע השיל רייזמן ז"ל נלב"ע י' טבת תשס"ט

ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת
אבינו, חמנו וסבנו האהוב
ר' יעקב צבי חיים (הרווי בורטון)     
בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל
אציל הנפש, איש האמונה והגבורה
שהנחיל לנו כי צדקת ה' צדק לעולם ותורתו אמת
תנצב"ה

 

 


תנצב"ה

לעילוי נשמת

איש חסיד וירא שמים שייף עייל ושייף נפיק
הרה"ח ר' אליקים גצל בן הר"ר יעקב יהודה ז"ל זילברליכט
נלב"ע כ"ג אדר תשמ"ג

 

לעילוי נשמת

אשת חיל עטרת בעלה, גמלה צדקה וחסד

כיבדה הוריה באהבה ומסירות, חינכה צאצאיה לתורה ולמצוות

אוד מוצל מאש, נזדככה בייסורים וקבלתם באהבה

 

מרת זיסל הניה (נעמי) זילברליכט ע"ה

בת הרה"ח שלום יוסף הירשפרונג ז"ל

נפטרה במוצאי יום הולדתה, אור לח' תשרי תשע"ו

ת.נ.צ.ב.ה.

התודה והברכה

לכל המסייעים לבניית אתר עולמות

ובראשם

הר"ר ישראל ויינגרטן ורעייתו הי"ו

על מסירותם הנפלאה לבניית אתר עולמות
במקצועיות רבה בסבלנות ובחן

הר"ר מנחם שטיינר הי"ו
שתרם מזמנו ומכשרונותיו לבניית אתר עולמות
הר"ר יחיאל זאב הכהן קרימלובסקי הי"ו

שתרם מזמנו ומכישוריו המבורכים

למען הצלחת הקמת אתר הבית של עולמות

בורא עולם יברכם בכל מילי דמיטב
בבריות גופא ונהורא מעליא

וזכות הרבים תעמוד להם לעד

לעילוי נשמת
גאון התורה והמוסר
מרן ראש הישיבה
הגאון רבי שמחה מרדכי זיסקינד ברוידא זצ"ל
שהרביץ חכמה ויראה ושם דרך
בהיכל ישיבת חברון למעלה מיובל שונים

נלב"ע ביום הנף ט"ז ניסן תש"ס