שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

מכירת עליות

תקציר השיעור

א. חז"ל למדו מהפסוק "וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹקֶיךָ הוּא מַקְרִיב", שיש לקדש את זרע אהרן "לכל דבר שבקדושה - לפתוח ראשון ולברך ראשון". וחז"ל הוסיפו ותיקנו "מפני דרכי שלום" ש"הכהן קורא ראשון". ודנו הפוסקים האם מותר לתת עליה לישראל כאשר כהן נמצא בבית הכנסת [ואינו מוחל על כבודו].

ב. השאלה נשאלת ביתר תוקף, לאור המנהג למכור את העליות לתורה לצורך השגת תרומות להחזקת בית הכנסת - האם מותר למכור את העליה הראשונה לכל המרבה במחיר, ולדרוש מהכהן שיוותר על העליה המגיעה לו.

ג. ובעיקר גדר יש לעיין מכירת העליות לתורה, האם דינו כמכירה ממש [ככל מכירת חפץ], או שדין המכירה כעין נדר והתחייבות לצדקה, ובעד התחייבותו מקבל הקונה [ה"תורם"] זכות לעלות לתורה [ואין זה "קניינו"].

ד. אימתי ניתן להכריח כהן לצאת או למנוע ממנו להיכנס לבית הכנסת - כדי לעלות ישראל במקומו • האם יש הבדל בין קריאת התורה בשבת לקריאת התורה בימי שני וחמישי • מה הדין במנין "פרטי" המתקיים בבית.

ה. סדר הכיבודים והחיובים לעלות לתורה • מכירת עליות בימים הנוראים.

ו. עליה לתורה ושאר כיבודים [פתיחת ההיכל, הגבהה וגלילה] לבעלי עבירה, כגון אפיקורס • מחלל שבת • המתגלח בתער • ערל • נשוי לנכריה.

ז. בית כנסת שלא נכח בו כהן ולכן כיבדו ישראל בעליה הראשונה, וקודם שהתחיל לקרוא בתורה נכנס כהן לבית הכנסת - מי יעלה לתורה.

ח. מכרו עליות בשעה שלא נכח כהן בבית הכנסת, ובטרם עלה הקונה הישראל לתורה [ראשון] נכנס הכהן - האם חייבים להעלות את הכהן לתורה • במידה והכהן עלה לתורה, האם יכול הישראל שקנה את העליה לתבוע בחזרה את הכסף ששילם עבור העליה שקנה.

ט. מכירת עליות לתורה בשבת - האיסור וההיתר והמנהג למעשה.

א. חז"ל למדו במסכת גיטין [1] מהפסוק [1] "וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹקֶיךָ הוּא מַקְרִיב", שיש לקדש את זרע אהרן "לכל דבר שבקדושה" - לפתוח ראשון ולברך ראשון". ומבואר בסוגיא כי חז"ל הוסיפו ותיקנו "מפני דרכי שלום" ש"כהן קורא ראשון" בתורה. ומעתה יש לדון האם מותר לתת עליה לישראל כאשר כהן נמצא בבית הכנסת [ואינו מוחל על כבודו]. שאלה זו נשאלת ביתר תוקף, לאור המנהג למכור את העליות לתורה לצורך השגת תרומות להחזקת בית הכנסת - האם רשאי הכהן לעמוד על זכותו לעלות ראשון לתורה, ועל ידי זה יגרם הפסד לקופת הציבור. או שמותר לכפותו שלא יכנס לבית הכנסת, או במקרה והוא כבר נמצא בבית הכנסת האם אפשר לכפותו שיצא משם, כדי שיוכלו למכור את העליות [מעניין לציין כי מנהג מכירת "עליות" לתורה לא הוזכר בדברי הגמרא ורבותינו הראשונים, ואף הטור ומרן השלחן ערוך לא הזכירו כלל אפשרות זו. יחד עם זאת, בדברי הראשונים מוזכר המנהג למכור "כיבודים" שונים בבית הכנסת, כגון "הוצאה" ו"הכנסה" של ספר התורה, כפי שכתב המהרי"ל [1]. כמו כן מוזכר בשו"ע [4] או"ח סי' קמז סע' א) מנהג מכירת הגבהת וגלילת ספר תורה. ואילו מכירת העליות לתורה כמעט ולא הוזכרה בדברי הראשונים זולת בדברי המהרי"ק [2] דבריו יובאו להלן) והוזכר במשנה ברורה [4] סי' קמז ס"ק ד].

כמו כן, בעיקר גדר יש לעיין מכירת העליות לתורה, האם דינו כמכירה ממש [ככל מכירת חפץ], או שדין המכירה כעין נדר והתחייבות לצדקה, ובעד התחייבותו מקבל הקונה [ה"תורם"] זכות לעלות לתורה [ואין זה "קניינו"] ויבואר להלן.

אימתי ניתן להכריח כהן לצאת מבית הכנסת כדי לעלות ישראל במקומו

ב. נחלקו הפוסקים האם החיוב להקדים את הכהן בעליה לתורה נדחה אם וכאשר רוצים למכור עליות.

לדעת המהרי"ק [2] יש זכות לקהל למנוע מהכהן להיכנס לבית הכנסת, כדי לתת אפשרות למכור את העליות. ומשמע מדבריו שחיוב "וקדשתו", שמכוחו ניתנת לכהן הזכות לעלות לתורה ראשון, נדחה מפאת העובדה שבית הכנסת החליט למכור עליות, ולפיכך אין צורך לתת לכהן את העליה הראשונה.

אמנם מצאנו בדברי הפוסקים כי הוראת המהרי"ק נאמרה בתנאים מסויימים, ואי אפשר ללמוד ממנה הוראה כללית, שמכירת עליות דוחה את מצות "וקדשתו":

לדעת החתם סופר [6] שורש המנהג היה ברשות הכהנים, והם הסכימו ומחלו על כבודם.

 כמו כן מבואר בדבריו כי מנהג זה היה אקראי, פעם בשנה, לכבוד מכירת העליה של חתן בראשית, ולא באופן קבוע, כדבריו: "אבל לחדש מנהג בלי רשות הכהנים, מאן ספין ומאן חשוב. ולתקן כן בתמידות ולא בזמן ידוע וקריאה ידועה, אם כן ביטלת וקדשתו". וכפי שכתב בשו"ת תשובה מאהבה (הובא ברץ כצבי [12] אות ד) והורה מהרי"ק באקראי פעם אחת בשנה, ובשביל דבר גדול התנדבת שמן למאור. אבל לכוף הכהן לצאת בשביל קניית המצות, זה לא שמענו ולא ראינו. אם אתה אומר כן בטל כבוד הכהונה בזה, כי לעולם לא יקרא הכהן ראשון".

 המכירה נועדה לכבוד התורה ולכבוד עושי המצוות כדברי המהר"ם שיק [6] "ומשום הכי סובר המהרי"ק דעשה דכבוד התורה עדיף. ושפיר עבדו בתחילה התקנה, ומכל שכן לאחר שנעשה המנהג הזה קבוע במקומם, יכולים לדחות הכהן מחמת המנהג, ובכהאי גוונא אין כאן זילזול לכהן, דמשום המנהג נדחה".

נמצא איפוא לפי דברי הפוסקים הנ"ל, שאין לחדש מנהג קבוע של מכירת העליה הראשונה במקום לעלות את הכהן, ואפילו באופן חד פעמי, שלא על פי התנאים הנ"ל, וזאת כי חיוב "וקדשתו" אינו נדחה בגלל הצורך הציבור למכור את העליות לתורה, וכן נקט לדינא בשו"ת שבט הלוי [9] ח"י סימן כט).

מאידך, בכף החיים [4] הביא מדברי הגר"ש קלוגר "שנוהגים האשכנזים בארץ ישראל שקורין ישראל במקום כהן, ולפעמים אומר החזן אעפ"י שיש כאן כהן. משום שמצוי אצלם בכל פעם אורחים שצריכים להעלותם לתורה, ומסתמא מוחלים להם הכהנים". ועוד הביא הכף החיים (שם) מדברי  הברכי יוסף "יש נוהגים שביום [חג] השבועות רב המקום קורא במקום הכהן לכבוד התורה, והכהן אינו צריך לצאת, ואומר בפירוש הש"ץ יעמוד הרב".

סיכום השיטות - רץ כצבי [12] אות ד) פסקי תשובה [11] אות ט).

ג. ממוצא הדברים נבוא לברר מה הדין בבית כנסת שלא נכח בו כהן ולכן כיבדו ישראל בעליה הראשונה, וקודם שהתחיל לקרוא בתורה נכנס כהן לבית הכנסת - מי יעלה לתורה.

ומה הדין כאשר מכרו עליות בשעה שלא נכח כהן בבית הכנסת, ובטרם עלה הקונה הישראל לתורה [ראשון] נכנס הכהן - האם חייבים להעלות את הכהן לתורה, ובמידה והכהן עלה לתורה, האם יכול הישראל שקנה את העליה לתבוע בחזרה את הכסף ששילם עבור העליה שקנה.

והנה בשו"ע [3] או"ח סי' קלה סעי' ו) נפסק: "אם נכנס הכהן לבית הכנסת אחר שהתחיל הישראל לברך ברכת התורה [היינו שאמר ברוך אתה ה'], אינו פוסק [כדי שלא תהיה ברכה לבטלה]. אבל "ברכו" לא הוי התחלה [שהרי ענו הקהל ברוך ה' המבורך לעולם ועד]. ועומד הישראל בתיבה עד שישלימו כהן ולוי ואז יקרא [כדי שלא יתבייש]".

בשו"ע לא מדובר שמכרו את העליה הראשונה, אלא כיבדו את הישראל לעלות לתורה בגלל שלא היה כהן בבית הכנסת. ומובן שכל עוד לא בירך הישראל, הוא נדחה מפני החיוב להעלות את הכהן ראשון לתורה מדין "וקדשתו". ועל פי זה פסק בשו"ת שבט הלוי [10] גם בנדון מכירת עליות לתורה כשלא היה כהן, וקנה אחד על דעת שלא יהיה כהן, ונכנס בינתיים כהן, והכהן לא רצה לוותר "דאין לישראל הקונה זכות, ויתנו לישראל זה עליה אחרת אם אפשר. ואם כבר קנה גם עליה אחרת אדם אחר בפרט בימות החול, הקונה הראשון הפסיד עלייתו". וכן הכריע בספר ילקוט יוסף [10] בשאלה זו, בהסתמכו על דברי השו"ע הנ"ל.

חלות מכירת עליות לתורה - הלכות מקח וממכר או דיני נדר וצדקה

ד. ובספר רץ כצבי [13] דן בדבריהם בהקדם מחלוקת הפוסקים האם גדר מכירת העליות לתורה כמכירה ממש, או כעין נדר והתחייבות לצדקה, כדלהלן.

במסכת ביצה [5] מפורש: "לא מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין [בשבת] גזירה משום מקח וממכר", מאידך, במסכת שבת [5] אמרו: "פוסקין צדקה לעניים בשבת". ואכן הקשה הר"ן (הובא בדברי המהרש"ל בספרו ים של שלמה [6] מדוע שונה דין הצדקה שמותר "לפסוק", דהיינו להתחייב לתת צדקה בשבת, מהקדש שאסור להקדיש בשבת. והביא המהרש"ל לתרץ את קושיית הר"ן "אבל המחוור בעיני, כמו שנהגו חסידי האיסטריך, מה שאדם מוצא בפיו, אפילו לא גמר קנינו, והשני שהוסיף בדמים נשארה המצוה בידו, אפילו הכי נותן לצדקה מה שכבר הוציא והיה בדעתו ליתן. ואם כן הוי כקציצת דמים לצורך מצוה, ולא דמי למקח וממכר כלל, ובכהאי גוונא שרי אפילו קניית מקומות ובתים מהצדקה, וכל ירא שמים יזהר בזה". ומבואר בדבריהם, שגדר מכירת העליות לתורה אינו חל מדיני מכירה, אלא מדיני נדר והלכות צדקה. אולם המג"א (או"ח סי' שו ס"ק טו) הביא את דברי המהרש"ל, וכתב בסוף דבריו: "ובשלטי גיבורים מפקפק גם כן על קניית המצות, ובמסכת בבא קמא כתב דאדם יוכל למכור מצוות שלו לאחר". ומבואר בדבריו כי מכירת העליות נחשבת כמכירה ככל מכירת חפץ, העליה שייכת לקונה כמו כל חפץ שאדם רוכש לעצמו במיטב כספו, ויכול לעשות בה כרצונו, ולכבד בה את מי שיחפוץ. 

אמנם להלכה למעשה נטו הפוסקים להקל ולהתיר מכירת עליות בשבת, כדברי המשנה ברורה [5] סי' שו ס"ק לג) כתב: "ובענין הכרזת מצוות בבית הכנסת, יש אוסרים ויש מתירים, דלא שייך מקח וממכר אלא בחפץ הנקנה. ובמקום שנהגו היתר אין למחות בידן". ודבריו מבוארים על פי מה שכתב המשנה ברורה (שם ס"ק כז) בטעם ההלכה שאסור להקדיש בשבת "משום דהוי כמקח וממכר שמוציא החפץ מרשותו לרשות אחר, וזה אין שייך במעות". והיינו שהגזירה לאסור משום "מקח וממכר" היא רק בדברים הדומים למקח וממכר, כגון העברת חפצים מבעלות אחת לשניה. אך כאשר מתנדבים סכום כסף לצדקה, אין זה כל כך דומה למקח וממכר, ובשל כך זה לא נאסר בשבת.

ועל פי הנ"ל דן ברץ כצבי [13] האם לאחר מכירת העליות ניתן לבטלה כדי להעלות את הכהן, או לא, יעו' בדבריו.

•  •  •

עליה לתורה ושאר כיבודים [פתיחת ההיכל, הגבהה וגלילה] לבעלי עבירה

ה. מלבד תקנת חז"ל שהכהן קורא ראשון, לוי שני, ולאחר מכן ישראל. בשו"ע [4] סי' קלו) נתבאר סדר הכיבודים והחיובים לעלות לתורה, וכפי שהרחיב את היריעה בנדון זה בביאור הלכה (שם). מטבע הדברים, לא אחת, מתמודדים בבתי הכנסת עם השאלות הקשות, האם וכיצד ניתן לכבד בעליה לתורה, או בשאר הכיבודים, בעלי עבירה, כגון אפיקורס, מחלל שבת, המתגלח בתער, ערל,  או יהודי הנשוי לנכריה.

ראה על כך בהרחבה בתשובותיו של האגרות משה [8] שאסר להעלות ריפורמים וקונסרבטיבים לתורה, כי ברכותיהם לבטלה, ורק לצורך גדול התיר לכבדם בשאר כיבודים, אך שאר בעלי עבירה התיר. וראה עוד בדברי השבט הלוי [9] והילקוט יוסף [10] בנדון זה, וסיכום השיטות - בפסקי תשובות [11] סי' קמו אות ב).

• מכירת עליות בימים הנוראים - מטה אפרים [5] ואגרות משה (סימן יב).

עגלת קניות

Your Cart10
  • x 1 רץ כצבי - חנוכה ופורים
    הסרה | הוספה
  • x 2 רץ כצבי - מחשבה חלק א
    הסרה | הוספה
  • x 4 רץ כצבי - פסח שבועות
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - שבת
    הסרה | הוספה
  • x 2 רץ כצבי - אבלות וכיבוד אב
    הסרה | הוספה
סה"כ: 370.00

בראשית

שמות

ויקרא

במדבר

דברים

נושאים

מועדים

הקדשות

לעילוי נשמת

הרה"ח רבי יהושע השיל רייזמן ז"ל נלב"ע י' טבת תשס"ט

ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת

אשת חיל עטרת בעלה, גמלה צדקה וחסד

כיבדה הוריה באהבה ומסירות, חינכה צאצאיה לתורה ולמצוות

אוד מוצל מאש, נזדככה בייסורים וקבלתם באהבה

 

מרת זיסל הניה (נעמי) זילברליכט ע"ה

בת הרה"ח שלום יוסף הירשפרונג ז"ל

נפטרה במוצאי יום הולדתה, אור לח' תשרי תשע"ו

 


תנצב"ה

לעילוי נשמת

איש חסיד וירא שמים שייף עייל ושייף נפיק
הרה"ח ר' אליקים גצל בן הר"ר יעקב יהודה ז"ל זילברליכט
נלב"ע כ"ג אדר תשמ"ג

ת.נ.צ.ב.ה.

התודה והברכה

לכל המסייעים לבניית אתר עולמות

ובראשם

הר"ר ישראל ויינגרטן ורעייתו הי"ו

על מסירותם הנפלאה לבניית אתר עולמות
במקצועיות רבה בסבלנות ובחן

הר"ר מנחם שטיינר הי"ו
שתרם מזמנו ומכשרונותיו לבניית אתר עולמות
הר"ר יחיאל זאב הכהן קרימלובסקי הי"ו

שתרם מזמנו ומכישוריו המבורכים

למען הצלחת הקמת אתר הבית של עולמות

בורא עולם יברכם בכל מילי דמיטב
בבריות גופא ונהורא מעליא

וזכות הרבים תעמוד להם לעד

לעילוי נשמת
גאון התורה והמוסר
מרן ראש הישיבה
הגאון רבי שמחה מרדכי זיסקינד ברוידא זצ"ל
שהרביץ חכמה ויראה ושם דרך
בהיכל ישיבת חברון למעלה מיובל שונים

נלב"ע ביום הנף ט"ז ניסן תש"ס