שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

נר איש וביתו

תקציר השיעור

א. תנו רבנן: מצות חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד וכו". ודנו הפוסקים האם חיוב הדלקת נר חנוכה הוא על הגברא להדליק את הנרות, או שהחובה היא על הבית שידליקו בו נרות.

ב. קטן שהדליק נר חנוכה - האם יצאו בני הבית ידי חובת המצוה.

ג. מחלוקת הפוסקים בדין הדלקת נרות על ידי אכסנאי שמדליקים עליו נרות בביתו, האם רשאי להדליק באכסנייתו בברכה.

ד. בעל בית הטרוד בעסקיו ומאחר לשוב לביתו - ימתין עד לקיום המצוה בעצמו כאשר יגיע מאוחר לביתו, או שיבקש מאשתו שתדליק את הנרות בביתו בזמן.

לדעת הסוברים שהדלקת נר חנוכה היא חובת הבית יש לדון:

ה. האם צריך שיהיה הבית בגודל ד" על ד" אמות כדין "בית" לענין הלכות מזוזה ומעקה וכיו"ב.

ו. הדלקת נר חנוכה בספינה, רכבת, מטוס או מכונית.

ז. חיוב נר חנוכה במקומות פתוחים [מטיילים במדבר הלנים באוהל, חיילים השוהים במקומות ללא קורת גג].

ח. הדלקת נר חנוכה ברחבת הכותל המערבי, או באולמות ובעצרות עם ברחובה של עיר.

ט. חיוב חנוכה לאדם חסר בית.

א. דנו  האחרונים מהו גדר חיוב הדלקת נר חנוכה, האם החיוב על הגברא להדליק נר חנוכה בביתו, או שהחיוב על הבית שכל אחד צריך שיהיה נר חנוכה דולק בביתו [וכדוגמת חיוב מזוזה שהוא חיוב על הבית שתהיה בו מזוזה].

בפני יהושע [1] דייק מלשון הגמרא [1] "תנו רבנן מצות חנוכה נר איש וביתו", שייתור הלשון "וביתו" מורה שגדר החיוב הוא דין על הבית.  ולכאורה גם מלשון הרמב"ם [1] "כמה נרות הוא מדליק בחנוכה, מצותה [ללא ההידור] שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד" - משמע שגדר מצות הדלקת נר חנוכה הוא חיוב על הבית. ומפורש כן גם בדברי הביאור הלכה (סימן תרעה סע' ג ד"ה אשה; [1]) שכתב בסוף דבריו: "ועיקר החיוב מונח על הבית".  וכן מוזכר בשפת אמת על מסכת שבת [1] וז"ל: "ויש לעיין אי המצוה נר אחד בבית כמו מזוזה וכמו נר שבת, דכל שהדליק לשם שבת אף שהדליק מי שהיה די" [עי"ש במה שכתב נפק"מ האם לשיטת המהדרין, כל אחד יכול לברך בעצמו].

בשיעור זה נדון בנפקא מינה היוצאת מהגדרת החיוב של הדלקת נר חנוכה שהוא חיוב המוטל על ה"בית", כדלהלן.

 

ב. בהלכות חנוכה [1] הביא מרן המחבר את דעת בעל העיטור המכשיר הדלקת נר חנוכה על ידי קטן שהגיע לחינוך כדי להוציא את בני הבית ידי חובה, ופסק: "אשה מדלקת נר חנוכה שאף היא חייבת בה, אבל אם הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה כלום, ואע"פ שהניחה גדול. ויש מי שאומר בקטן שהגיע לחינוך מותר". לעומת זאת, בהלכות מגילה [2] פסק המחבר ללא עוררין שהשומע מגילה מקטן לא יצא ידי חובה. והקשה המג"א ([2]; סימן תרפט ס"ק ד) שדברי השו"ע סותרים מיניה וביה, שמחד גיסא הביא בהלכות חנוכה את דעת האומר שקטן יכול להדליק נר חנוכה עבור גדול, ואילו בהלכות מגילה פסק בסתמא כדעת האוסרים על קטן להוציא גדול ידי חובת קריאת המגילה,  וסיים המג"א "ודוחק לחלק בין מגילה לנר חנוכה". ואמנם פסק המשנ"ב בהלכות חנוכה ([1]; סימן תרעה ס"ק יג) בשם אחרונים: "דלמעשה אין לסמוך שיהיה הקטן יכול להוציא בהדלקתו לגדולים".

אכן, לאור האמור שגדר חיוב נר חנוכה הוא דין על הבית, מיישבים החכם צבי [2], ורבי שמואל רוזובסקי, ראש ישיבת פוניבז'  (זכרון שמואל; [2] - ובדבריו יש תוספת הסבר) "דשאני נר חנוכה ממגילה, דהנה בנר חנוכה יש לומר דאין החיוב דוקא על הבעל הבית שיעשה מעשה הדלקה בעצמו, אלא דהוא חיוב על הבית שיודלק בו על ידי אחד מבני הבית נר חנוכה, ואם אחד מדליק אין זה מדין דמוציא אחרים ידי חובה. אלא דמכל מקום צריך שיהיה המדליק בר חיובא, דאי לאו הכי אין על זה שֵם הדלקת נר חנוכה כלל".

והנה פסק השו"ע (או"ח סימן תרעז סעיף ב; [3]) "קטן שהגיע לחינוך צריך להדליק". ולא מובן מדוע כתב מרן המחבר באופן מיוחד שבמצות נר חנוכה חיוב קטן הוא מ"שהגיע לחינוך", הדגשה שלא מצינו כמותה במצוות אחרות. וכתב המג"א שם: "קטן, אפשר דמיירי שיש לו בית", וגם דבריו עדיין לא מוסברים. ואמנם לפי דרכם של החכם צבי והגר"ש רוזובסקי, שיסוד חיוב נר חנוכה הוא דין על הבית, שכך חייבו חכמים שבכל בית ובית ידליקו נר חנוכה, נראה שכוונת השו"ע לומר שכאן חיוב הקטן אינו רק מעצם דין החינוך, אלא בגלל שיסוד החיוב חל על הבית מתקנת חז"ל להדליק נר חנוכה בכל בית ובית [כלשון הרמב"ם הנ"ל], וכמו שביאר המג"א שכוונת השו"ע שלקטן יש בית, ולכן דין זה שייך רק בקטן שהגיע לחינוך, כי אם עדיין לא הגיע לחינוך אין בהדלקה זו "שם הדלקת נר חנוכה", ואין זה נחשב שבבית זה הודלקו נרות.

 

ג. בדין אכסנאי [אדם המתארח באכסניה בימי החנוכה] מבואר בגמרא שאם מדליקים עליו בביתו, אין צריך להדליק במקום שהוא נמצא שם, אך באופן שרוצה להחמיר על עצמו ולהדליק בפני עצמו, נחלקו הפוסקים:

הרמ"א (סימן תרעז סע' ג; [3]) פסק כדעת תרומת הדשן (סימן קא, הובא בט"ז שם ס"ק א) שרשאי להדליק בברכה.  אך לדעת הבית יוסף והמהרש"ל (הובאו בט"ז הנ"ל) אינו יכול לומר "איני רוצה לצאת בשל אשתי", וידליק בלא ברכה [וכתב המשנ"ב (שם ס"ק ט"ז) שמן הראוי לחוש לדבריהם]. והקשה הט"ז על המהרש"ל מדוע שונה הדלקת נר חנוכה משאר ברכות הרשות, שיכול האדם להחליט אם רצונו לצאת בברכת חברו, ואם לאו יכול לברך בעצמו "וכל שכן הוא, כיון דאינו אצל אשתו ואינו שומע הברכה, שיוכל לומר איני יוצא בברכת אשתי", ויברך לעצמו.

ובביאור מחלוקתם, ראה בדברי מו"ר רבי שמחה זיסל ברוידא, ראש ישיבת חברון, בספרו שם דרך [5] [4] על פי יסוד הדברים שנתבארו, שגדר מצות נר חנוכה הוא חובה המוטלת על הבית, עי' במה שהרחיב בטוב טעם ודעת.

 

ד. בשו"ע (או"ח סימן תרעט סע' א; [2]) נפסק: "בערב שבת מדליקין נר חנוכה תחילה ואחר כך נר שבת". וכתב המגן אברהם (ס"ק א) "דבאשה המדלקת, כיון שהמנהג שמקבלת שבת בהדלקתה, אם כן לא תדליק שוב של חנוכה אלא תאמר לאחר להדליק". והקשה הפרי מגדים (אשל אברהם ס"ק א) ממה דקיימא לן "כל דאיהו לא מצי עשה לא משויא שליח, ואם כן  אם קיבל שבת בפירוש צ"ע איך יאמר לאחר להדליק בשבילו דנראה מטעם שליחות והא איהו כבר קיבל שבת". ותירץ: "דלאו שליחות ממש הוה כיון שממונו הוא ואחר מעשה קוף עביד, ומכל מקום ברכות איך מברך אחר ואף שומע כעונה צ"ע". ולפי יסוד הדברים  שנתבארו, כתב בספר רץ כצבי (צבי רייזמן, לוס אנגלס; [5]) שמאחר וגדר חיוב הדלקת נר חנוכה הוא על הבית, ברור שיכול לצאת ידי חובה גם אם מישהו אחר מדליק בבית, שהרי סוף כל סוף הודלק בבית זה נר חנוכה, ונפטר הבית מחיובו.

ועוד כתב שם בנדון בעל בית המאחר לשוב לביתו, שדנו הפוסקים [שו"ת שבט הלוי, יחוה דעת] האם עליו להמתין לקיום המצוה בעצמו כשיגיע מאוחר לביתו, או שיבקש מאשתו שתדליק את הנרות בביתו בזמן.  שלפי המבואר לעיל שעיקר חיוב הדלקת נר חנוכה הוא חיוב על הבית ואינו מוטל על גוף האדם, לכאורה אין כל מקום לדון כאן מצד ההלכה של "מצוה בו יותר מבשלוחו", שכן אין כאן שייכות לדיני שליחות, ומי שמדליק בזמן מיד בצאת הכוכבים אינו שליח של בעל הבית לפוטרו מהחיוב מדין שליחות, אלא פוטר את בעל הבית מחיוב הדלקת נר חנוכה על ידי שהדליק בבית ועל ידי זה נפטר הבית מחיוב הדלקת נר חנוכה, ועדיף לכל הדעות[1].

 

ה. ברם למרות המבואר לעיל שחיוב הדלקת נר חנוכה הוא חובת הבית, כתב הגרש"ז אויערבך בשו"ת מנחת שלמה ([6]; אות ג) שאין החיוב מוטל רק על הבית, וז"ל: "אף שנתבאר לעיל שמצות נר חנוכה עשאוה כחובת הבית, מכל מקום יש בה גם חובת גברא, ואינו דומה למזוזה שלאחר שקבעו בבית את המזוזה ממילא נפטרים לגמרי כל דיירי הבית, ואף אם קבעה אדם שאינו מבני הבית ושלא בשליחות בעל הבית, יצאו בני הבית ידי חובתן והבית נפטר מחובת המזוזה, ואילו בנר חנוכה שהדליקו אחד שלא מבני הבית שלא בשליחות בעל הבית פשיטא דלא עשה כלום ולא יצאו, וזהו משום דחכמים הטילו המצוה "גם" כחובת גברא של האדם שזה מוטל אקרקפתא דגברא".

ולכאורה דברים אלו אינם עולים בקנה אחד עם מה שכתב החכם צבי [2] במפורש "דבחנוכה כיון דלאו אקרקפתא דגברא מוטל חיוב ההדלקה". וכמו כן, השפת אמת [1] כתב שגדר "המצוה נר אחד בבית כמו מזוזה", ולא חילק בין חיוב מזוזה לחיוב נר חנוכה.

*   *   *

ממסקנת המבואר, שחיוב נר חנוכה "נר איש וביתו" מצריך בית לשם קיום המצוה. דנו הפוסקים, האם יש חיוב הדלקת נרות במקומות פתוחים [מדבר, אוהל בשדה, רחבה בלתי מקורה, רכבת או מכונית] אשר לכאורה אינם מוגדרים כ"בית". וכן צ"ע האם אדם מחוסר בית מחוייב בהדלקת נרות חנוכה.

 

ה. במסכת סוכה (ג, א) מובא: "תנו רבנן, בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המזוזה, ומן המעקה, ואינו מטמא בנגעים, ואינו נחלט בבתי ערי חומה, ואין חוזרין עליו מעורכי המלחמה". [ובטעם הדבר אמרו שם: "אי אית ביה ד' אמות על ד' אמות דיירי ביה אינשי ואי לא לא דיירי ביה אינשי"]. לאור זאת דן המנחת שלמה [6] האם לפי המבואר שבהדלקת נר חנוכה החיוב הוא גם על הבית, צריך שיהיה זה "בית" שיש בו ד' אמות על ד' אמות.

כמו כן דן המנחת שלמה, האם יש חובת הדלקת נר חנוכה "בבית שאינו מקורה - אע"ג דלענין שבת חשיב רשות היחיד, מכל מקום כיון שאינו קרוי בית אין מקום כזה ראוי לקיים בו מצות נר חנוכה. וכל שכן שיש להסתפק בבית שאין תוכו י' טפחים - אשר גם לענין שבת אין זה קרוי רה"י, או בית שאינו יכול לעמוד ברוח מצויה - דאפשר דחשיב כמדליק בחוץ במקום שאין עליו שם בית".     ומסקנתו, שאכן שונה הגדרת חיוב "בית" לענין נר חנוכה, מדינים אחרים, ובאמת אין צורך שיהיה בית קבוע של ד' אמות על ד' אמות, כי כל מהות קיומה של המצוה הוא ארעי, והיא הדלקה במשך שמונה ימים בלבד, ולכן אין צורך בבית שהדרך לדור בו בקביעות - וגם בית "ארעי", מחייב הדלקת נרות. אבל בדין בית שאינו מקורה או שאינו גבוה עשרה טפחים או אינו רחב ז' על ז' טפחים, נשאר הגרש"ז בספק אם נוהגת בו מצות נר חנוכה.

 

ו. המנחת שלמה הזכיר בדבריו את פסק שו"ת מהרש"ם ([7]; רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון מברעז'אן, מגאוני גליציה לפני כמאה וחמשים שנה) שיש להדליק נר חנוכה ברכבת שכן "מי ששילם בעד נסיעת כל הלילה הוי כשכר לו בית דירה לאכול ולישון שם וחייב בנר חנוכה". והביא המהרש"ם את דברי רש"י (שבת כג, א ד"ה הרואה) שהיושב בספינה מברך שעשה ניסים כברכת הרואה, ואינו מדליק בעצמו בספינה. וכתב המהרש"ם שזהו משום "שהיו אז ספינות פתוחות בלא קירוי והרוח מנשב ולא היה בגדר בית כלל". ונמצאו מבוארים בדבריו, שני חידושי דינים:

[א] כדי להתחייב בהדלקת נר חנוכה, צריך שיהיה בית. ולכן במקום פתוח לגמרי, כגון ספינה פתוחה שאין בה כל קירוי, כיון שאין זה כלל בית, אין חיוב הדלקת נר חנוכה [וכפי שלמד רבי משה שטרנכוך, ראב"ד בד"ץ העדה החרדית, מדברי המהרש"ם בספר מועדים וזמנים [7] "לפי זה, חיילים באימונים ששוהים לפעמים כמה ימים מחוץ לבית וישנים בשדות או באהלים פטורים מנר חנוכה, והיינו משום שישנים בלי קירוי"]  [ב] יחד עם זאת, אין צורך בבית קבוע, ולכן אפילו ברכבת יש חיוב להדליק.

וראה במה שכתב על דברי המהרש"ם רבי צבי פסח פרנק, רבה של ירושלים בספרו מקראי קדש [7]. ובמה שכתב רבי יוסף כהן, אב"ד ירושלים, בהערותיו לספר מקראי קדש (הערה [3]) כי "חיילים הנמצאים באהל מקורה ומוגן מגשמים יכולים להדליק, אבל אלה הנמצאים בשדות בלא קירוי והרוח מנשבת שם, אינם בגדר בית כלל ואין להדליק שם". וכן עי' בדברי שו"ת ציץ אליעזר [8] ורבי בנימין זילבר בשו"ת אז נדברו [9] שאף הם דנו בחידושו של המהרש"ם לענין הדלקת נר חנוכה בשדה, בדרך או במכונית.

גם בשו"ת אגרות משה [7] נקט בפשטות כי "מי שאין לו בית כלל וישן בחוץ, כגון שנמצא במדבר [ונדון זה הוא כנראה גם באדם מחוסר בית – homeless person] וגם כשאירע שלא היה בביתו והיה בדרך כל הלילה ואין לו מי שידליק בביתו, ליכא חיוב שלא בבית".

 

ז. בספר שם דרך [4] חידש הגרש"ז ברוידא שגם בהדלקת נר חנוכה בבית כנסת יש את דיני ההדלקה של "בית", ולפיכך קבע כי "במנין קבוע במקום שאינו בית, כגון בשדה, או ברחבת הכותל המערבי, אינו נחשב כבית כנסת לענין חיוב הדלקה מצד המנהג, והוי ברכה לבטלה, דאינו כלל מצורת המצוה וגדרה, משא"כ בית כנסת, שגם לפי המנהג עדיין צורת המצוה קיימת".

אך הגר"מ שטרנבוך כתב בספרו מועדים וזמנים [7] "ונראה שכל זה [דבעינן בית] הוא בחיוב הדלקה של כל אחד ואחד בביתו, אבל כשמדליקים בברכה בבית הכנסת, יסודה לפרסם הנס במקום כינוס רבים שבאים להתפלל, ובזה אפילו אם אין בית ג"כ מדליקין בברכה. וזה דלא כמו ששמעתי בשם חכם אחד שליט"א [יתכן וכוונתו לגרש"ז ברוידא] שפירסם כנגד המנהג להדליק בברכה אצל הכותל המערבי, דכיון שאין שם בית זהו ברכה לבטלה. ולענ"ד מאחר שמתפללים שם היום בקביעות, ומנהג הדלקת נר חנוכה בבית הכנסת הוא במקום תפילה וכינוס, על כן מדליקים שם בברכה לפירסומי ניסא, ואין לחוש כלל".

 

סיכום הדעות בדינים אלו - ראה בספר פסקי תשובות [9].

 

 

>>>וראה בשיעור ל' בענין מצוה בו יותר מבשלוחו או הידור מצוה  [בנדון חולה המרותק למיטתו, שיכול להדליק את הנרות רק בשלחן הסמוך אליו - האם עליו לקיים את המצוה בעצמו ולהדליק סמוך למיטתו, מדין "מצוה בו יותר מבשלוחו". או ש"הידור מצוה" עדיף, ולכן עליו למנות שליח שידליק בפתח הסמוך לרשות הרבים, כדי לפרסם יותר את הנס, ולקיים בכך את המצוה בצורה מהודרת יותר] ונתבאר שם שיתכן שכל הספק האם להעדיף את דין 'מצוה בו יותר מבשלוחו', או את דין 'הידור מצוה', הוא רק במצוות שחיובן מוטל על האדם, ובזה יש ספק בגלל שהחיוב מוטל עליו, לכן מצוה בו יותר מבשלוחו. משא"כ כשהמצוה אינו "בו", אלא זהו חיוב על ה"בית", אולי כלל לא נאמר דין 'מצוה בו יותר מבשלוחו'.<<< 

 

[1] וכבר נתבאר נדון זה במקומו בשיעור ל"ה בענין הדלקת נר חנוכה בשליחות, עי"ש בעמ' 8 וצרפו לכאן.

עגלת קניות

Your Cart4
  • x 1 רץ כצבי - פסח שבועות
    הסרה | הוספה
  • x 1 עקבי דרך
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - שבת
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - אבלות וכיבוד אב
    הסרה | הוספה
סה"כ: 145.00

בראשית

שמות

ויקרא

במדבר

דברים

נושאים

מועדים

הקדשות

לעילוי נשמת

הרה"ח רבי יהושע השיל רייזמן ז"ל נלב"ע י' טבת תשס"ט

ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת

אשת חיל עטרת בעלה, גמלה צדקה וחסד

כיבדה הוריה באהבה ומסירות, חינכה צאצאיה לתורה ולמצוות

אוד מוצל מאש, נזדככה בייסורים וקבלתם באהבה

 

מרת זיסל הניה (נעמי) זילברליכט ע"ה

בת הרה"ח שלום יוסף הירשפרונג ז"ל

נפטרה במוצאי יום הולדתה, אור לח' תשרי תשע"ו

 


תנצב"ה

לעילוי נשמת

איש חסיד וירא שמים שייף עייל ושייף נפיק
הרה"ח ר' אליקים גצל בן הר"ר יעקב יהודה ז"ל זילברליכט
נלב"ע כ"ג אדר תשמ"ג

ת.נ.צ.ב.ה.

התודה והברכה

לכל המסייעים לבניית אתר עולמות

ובראשם

הר"ר ישראל ויינגרטן ורעייתו הי"ו

על מסירותם הנפלאה לבניית אתר עולמות
במקצועיות רבה בסבלנות ובחן

הר"ר מנחם שטיינר הי"ו
שתרם מזמנו ומכשרונותיו לבניית אתר עולמות
הר"ר יחיאל זאב הכהן קרימלובסקי הי"ו

שתרם מזמנו ומכישוריו המבורכים

למען הצלחת הקמת אתר הבית של עולמות

בורא עולם יברכם בכל מילי דמיטב
בבריות גופא ונהורא מעליא

וזכות הרבים תעמוד להם לעד

לעילוי נשמת
גאון התורה והמוסר
מרן ראש הישיבה
הגאון רבי שמחה מרדכי זיסקינד ברוידא זצ"ל
שהרביץ חכמה ויראה ושם דרך
בהיכל ישיבת חברון למעלה מיובל שונים

נלב"ע ביום הנף ט"ז ניסן תש"ס