שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

קדושת שביעית בד' מינים

תקציר השיעור

א. סוגיית הגמרא בדין "הלוקח לולב מחברו בשביעית, מבליע לו דמי אתרוג בלולב" - ומחלוקת הראשונים האם יש קדושת שביעית בלולב.

ב. בדעת הרמב"ם צ"ע האם יש קדושת שביעית בלולב.

ג. הטעם לקדושת שביעית בלולב הוא משום שעשויים לכבד בו את הבית, וצ"ע בזמנינו שלא נהגו לטאטא את הבית בלולבים, האם נוהגת בהם קדושת שביעית.

ד. דעת מהרי"ל דיסקין והחזון איש בדין קדושת שביעית בלולב והדסים.

ה. האם מותר לעשות נרתיק וטבעות מלולב של שביעית.

ו. מנהג שריפת לולב והדסים של שביעית בביעור חמץ.

ז. האם יש קדושת שביעית בצמחים העומדים לריח, ומה הדין בהדסים שנטעו לצורך מצוה.

ח. סיכום דיני קדושת שביעית בלולב, הדסים וערבות.

פרטי דיני ארבעת המינים בשביעית, מרובים המה. בשיעור זה נעסוק רק בשאלה האם יש קדושת שביעית בלולב והדסים – ונפקא האם צריך לנהוג בהם ככל דיני קדושת פירות שביעית, וכן האם מותר לעשות מהם טבעות ו'קוישאלאך', והאם מותר לשרוף אותם בביעור חמץ, כנהוג.

 

א. רבותינו הראשונים נחלקו האם קדושת שביעית נוהגת בלולב, ושורש מחלוקתם נעוץ בהבנת השקלא וטריא בסוגיית הגמרא, לכן נאריך מעט בלימוד הסוגיא.

במשנה בסוכה [1] נאמר: "הלוקח לולב מחברו בשביעית, נותן לו אתרוג במתנה, לפי שאין רשאי ללוקחו בשביעית". וטעם הלכה זו מבואר בגמרא "אמר רב הונא, מבליע ליה דמי אתרוג בלולב, לפי שאין מוסרין דמי פירות שביעית לעם הארץ". ומשמע כי קדושת שביעית נוהגת רק באתרוג ולא בלולב, ולכן יכול לסחור בלולב ולקנותו, ואגב נתינת המעות בקניית הלולב "מבליע" את דמי האתרוג, ואינו עובר באיסור "סחורה" באתרוג של שביעית. ואמנם מקשה הגמרא בהמשך הסוגיא (ל"ט ע"ב) "אי הכי, לולב נמי", ופירש רש"י: "אי הכי דאין מוסרין דמי שביעית לעם הארץ לולב נמי לא נזבין מיניה, שאף בו נוהג שביעית". ומתרצת הגמרא: "לולב בר ששית הנכנס לשביעית הוא". והיינו שבאמת מדובר בלולב שלא נוהגת בו קדושת שביעית מפני שהוא לא חנט [דהיינו התחיל לצמוח] בשנה השביעית.

על כך שבה הגמרא ומקשה בהמשך הסוגיא [2] "טעמא דלולב בר ששית הנכנס לשביעית הוא, הא דשביעית קדוש, אמאי, עצים בעלמא הוא ועצים אין בהן משום קדושת שביעית". כלומר, מהתירוץ של הגמרא שבמשנה מדובר בלולב שגדל בשנה השישית ולכן אין בו קדושת שביעית, משמע שבאמת אילו היה הלולב גודל בשנה השביעית, היתה בו קדושת שביעית - וקשה, שהרי הלולב הוא "עץ בעלמא", ובעצים אין קדושת שביעית. ותירצה הגמרא, שהסיבה שאין קדושת שביעית בעצים היא בגלל שקדושת שביעית נוהגת רק באוכל ובדברים שההנאה היא בשעת הביעור [כליון החפץ] ואילו עצים "הנאתן אחר ביעורן".

רש"י מפרש את תירוץ הגמרא: "יצאו עצי הסקה שהנאתן אחר ביעורן - משנעשו גחלים אופין בהן, אבל לולב עיקר הנאתו לכבד את הבית [להשתמש בו כמטאטא], והוא שעת ביעורו וקלקולו, ודמי להנאת אכילה, ועלי קנים וגפנים קיימי להכי ולהכי, הלכך בתר מחשבה אזלי". ומפורש איפוא ברש"י שלמסקנת תירוץ הגמרא יש קדושת שביעית בלולב, מכיון ש"עיקר הנאתו לכבד את הבית" ודומה בכך לאוכל שהנאתו בשעת ביעורו.

על תירוץ זה, ממשיכה הגמרא לשאול: "והאיכא עצים דמשחן דהנאתן וביעורן שוה". כלומר, מכיון שהרי יש עצים שמשתמשים בעץ עצמו להדלקת אש, ומדוע שלא יהיה בהם קדושת שביעית בגלל שהם דומים לאוכל שהנאתו בשעת ביעורו. ותירץ רבא: "סתם עצים להסקה הן עומדין". ופירש רש"י: "סתם עצים של היסק להסקה ניתנו לבריות, וסתמן לאו להאי קיימו, הלכך, לא נחתא בהו קדושת שביעית מעיקרא ואפילו לקטן להאיר".

עד כאן סוגיית הגמרא, וכעת נפנה לברר כיצד הבינו רבותינו הראשונים והאחרונים מה נשאר למסקנת הסוגיא - האם יש קדושת שביעית בלולב, או לא.

 

ב. מדברי רש"י המובאים לעיל משמע שלמסקנת הסוגיא, יש קדושת שביעית בלולב מכיון שעיקר הנאתו לכבד את הבית. וכן מפורש בתוספות בבבא קמא [2] בביאור מסקנת הסוגיא שלולב סתמו עומד לכבד את הבית, ולכן נוהגת בו קדושת שביעית והוא אינו בטל לשאר עצים. מה שאין כן "עצים למשחן" שגם הם עומדים בסתם להסקה, ולכן לא נוהגת בהם קדושת שביעית למרות שהם עצמם הנאתם בשעת ביעורם.

אך מאידך, הרמב"ם והרע"ב בפירוש למשנה בסוכה [3] נקטו בסתמא כי אין קדושת שביעית בלולב "לפי שהלולב עץ בעלמא הוא". וכבר תמה רעק"א בגליון המשניות על הרע"ב [3], שלכאורה במסקנת הסוגיא משמע [כמו שהבינו רש"י ותוספות] שיש קדושת שביעית בלולב מכיון שהנאתו וביעורו שווים [בגלל שמכבדים בו את הבית]. וציין רעק"א שכבר הקדימו בקושיא זו מהר"ם חביב בספרו כפות תמרים עמ"ס סוכה [4].

ואכן הכפות תמרים מברר את שיטות הראשונים בסוגיא, ומיישב את שיטת הרמב"ם בפירוש המשניות והרע"ב, שלמדו את הסוגיא כך: בהתחלה סברה הגמרא שיש לחלק בין עצים ללולב, ובלולב יש קדושת שביעית כי הנאתו וביעורו שווים. אולם במסקנא, לאחר שהקשו "והאיכא עצים למשחן דהנאתן וביעורן שווים", כלומר רואים שאין קדושת שביעית בעצים שמדליקים בהם אש ואע"פ שהנאתם בשעת ביעורן - הרי תירץ רבא "סתם עצים להסקה הם עומדים", והיינו שהעצים למשחן בטלים לגביהם כי הולכים אחר רוב עצים שעומדים להסקה ואין הנאתן בשעת ביעורן ולכן לא נוהגת בהם קדושת שביעית. ואם כן הוא הדין לולב אין בו קדושת שביעית כי הוא בטל לשאר עצים שאין בהם קדושת שביעית. ונמצא לפי הבנה זו, שלמסקנת הסוגיא, אין קדושת שביעית בלולב.

אולם כבר העיר הגרי"מ טיקוצ'ינסקי בספר השמיטה [4] על ביאורו של הכפות תמרים בדעת הרמב"ם והרע"ב, שבתירוצו של רבא לא נאמר בלשון הגמרא "אלא", ואם כן לא נראה שהגמרא חזרה בה מכך שאין בלולב קדושת שביעית, והגרי"מ ביאר את דברי הרמב"ם באופן אחר, עי' בדבריו.

 

ג. בדעת הרמב"ם, האם יש קדושת שביעית בלולב - נחלקו המפרשים.

הרמב"ם סתם וכתב [3] "הלוקח לולב מעם הארץ בשביעית נותן לו אתרוג מתנה, ואם לא נתן לו, מבליע לו דמי אתרוג בדמי הלולב". ומסתימת דבריו שלא חילק אם מדובר בלולב שגדל בשישית או לא, משמע שגם בלולב שגדל בשביעית אין קדושת שביעית, וכדבריו בפירוש המשניות, וכן הבינו הרדב"ז [3] והכפות תמרים [4]. אבל הר"י קורקוס [3] ביאר את דברי הרמב"ם רק בלולב שגדל בשישית, ומשמע שהבין שגם הרמב"ם למד את הסוגיא כרש"י ותוספות - שגם למסקנת הסוגיא יש קדושת שביעית בלולב, ולכן מה שהתירו להבליע דמי אתרוג בלולב זהו רק בלולב שאין בו קדושת שביעית בגלל שגדל בשנה שישית. [ועוד ביאר הכפות תמרים את דברי הר"ן [3] שהסתפק אם ללמוד את הסוגיא כרש"י ותוספות או כהרמב"ם והרע"ב].

 

ד. החזון איש [5] כתב שהדברים הקדושים בקדושת שביעית הם "מה שמיוחד למאכל אדם או למאכל בהמה, או לצביעת אדם או להדלקה או לעשות מטאטאות". והוסיף, שתבן שנתנוהו בכר, בטל, ואין בו קדושת שביעית, מכיון שעיקר קדושתו מדין מאכל בהמה כי סתמו עומד לכך, ולכן בשעה שעשו ממנו כלי, פקע ממנו שם מאכל. אבל בלולבים שעושים מהם מטאטאים, קדושתם אינה מתבטלת, מכיון שכל קדושתם בשביל תשמיש זה.

ומפשטות סתימת דבריו משמע, שיש קדושת שביעית בלולבים מכיון שעושים מהם מטאטאים.

וראה סיכום הסוגיא והשיטות בספר משנת יוסף [7][6]; מאת הרב יוסף ליברמן, ראש כולל סאדיגורה בירושלים) ובפרט באות ח' בדבריו [7]. ועיין במה שדן בדברי החזון איש הנ"ל, שיתכן שהחזון איש דיבר על מקומות שהדרך לעשות מלולבים מטאטאים, אולם זה היה בזמן חז"ל, ברם בזמנינו הלולבים כלל אינם מיוחדים לכבד בהם את הבית "ולא ראינו ולא שמענו שיכבדו את הבית בלולבים", ואם כן גם לשיטת החזון איש כיום, אין קדושת שביעית בלולב.

אלא שמכל מקום נטה המשנת יוסף להחמיר, על פי דברי הגר"ש ואזנר, שלמרות שכיום לא מכבדים את הבית בלולבים אך הם ראויים לכבד בהם את הבית, ודי בכך לחייב לנהוג בהם קדושת שביעית. ומדברי המהרי"ל דיסקין שהביא בשו"ת ציץ הקודש ([5]; הרב יהושע שפירא, מגאוני ירושלים, ותלמידי המהרי"ל דיסקין) מתבאר שיש מקום להקל שאין קדושת שביעית בלולב, אך המחמיר בזה [להבליע דמי התרוג בהדס ולא בלולב] תבוא עליו ברכה.

אמנם מנגד, לדעת הגרש"ז אויערבך בשו"ת מנחת שלמה [7] אין קדושת שביעית בלולב, מכיון שכיום לא משתמשים בלולבים כדי לטאטא בהם את הבית.

ובשו"ת שבט הלוי [8] העיד שלחזון איש היה פשוט שאין קדושת שביעית בלולבים, אלא שמכל מקום סיים: "המחמיר יחמיר לעצמו, וברוך יאמרו לעומתו. אבל המקילים יש להם עמוד ברזל לסמוך עליו".

 

 

 

ה. סיכום דעות הפוסקים בדין קדושת שביעית בלולב - ונפקא מינות למעשה

ראה במש שכתב בספר דרך אמונה [9] בס"ק פ"ו ובציון הלכה ס"ק קי"ז ובביאור הלכה, שהחזון נקט שאין קדושת שביעית בלולב כי בזמנינו לא מכבדים את הבית בלולבים, ומכל מקום לעצמו החמיר החזון איש שלא לקחת לולב מהמשומר.

והוסיף הגר"ח קנייבסקי בביאור הלכה (שם) שלדעת המחמירים שיש קדושת שביעית בלולב, אסור לקנות לולבים משום איסור סחורה אלא ליטול מהמופקר בלבד. אך גם לדעת המחמירים מותר לעשות מעלי הלולב טבעות ונרתיק, מכיון שעל ידי זה אינו נפסד.

ולענין שריפת הלולב עם החמץ כנהוג, נקט הגר"ח קנייבסקי שאם הלולב יבש ואינו ראוי עוד לעשות ממנו מטאטא, פקע ממנו קדושת שביעית ויכול לשורפו, וכן בהדסים שכבר אינם ראויים להריח מחמת יבשותם, שאם לא כן, לדעת המחמירים שיש בהם קדושת שביעית, אסור לשורפם בביעור חמץ.

ובספר משנת יוסף [10] כתב שאין לשרוף את הלולב בעת ביעור החמץ, ולכאורה משמע מדבריו שאפילו כשיבש אסור, וצ"ע.

אבל להצניעו ולהשתמש בו לסכך, כתב המשנת יוסף שמותר.

 

*   *   *

קדושת שביעית בהדסים

ז. בירושלמי [10] הסתפקו אם יש בבשמים קדושת שביעית, או לא, והבעיה לא נפשטה [בכל מיני בשמים מלבד הקטף].

והקשה החזון איש [11] מדוע לא נפשט הספק מדברי המשנה [10] ש"הוורד והכופר והלוטם [שהם צמחים שיש להם ריח, עי' ברמב"ם בפירוש המשניות וברע"ב] יש דין שביעית". ותירץ החזון איש, שצמחים אלו יש גם טעם ולכן קדושים בקדושת שביעית. ומשמע, שאם אינם לטעם אלא רק לריח, אין בהם קדושת שביעית.

כאמור, בעיית הירושלמי לא נפשטה. וכתב בדרך אמונה ([12]; ס"ק קכז) שלמעשה יש להחמיר מספק, ולפי זה יש להחמיר בהדסים שיש בהם קדושת שביעית מכיון שיש בהם ריח [ובפרט שיש שמשתמשים בהם כבשמים להבדלה]. וכתב הגר"ח קנייבסקי ([12]; ציון ההלכה ס"ק רכב) "וכן ראיתי למרן [החזון איש] ז"ל שהחמיר שלא לקחת הדסים ממשומר כמנהגו שנהג להחמיר לעצמו במשומר, וגם משום איסור סחורה, אך שמעתי שצידד להקל בזה [וכן כתב בסי' ציץ הקודש [5] בשם מהרי"ל דיסקין], ואולי משום שבזמנינו אין רובן עומדין לריח אלא למצוה או לנוי, וצ"ע".

ובקובץ מבית הלוי [12] היוצא לאור בישיבת חכמי לובלין של הגר"ש ואזנר, מובאת התכתבות בין הגר"י ליברמן והגר"ש ואזנר בבירור דעת החזון איש בענין קדושת שביעית בהדסים, עיין בדבריהם.

מאידך, בשו"ת חשב האפוד ([11]; הרב חנוך פאדווה, גאב"ד לונדון) נקט בפשטות, שדווקא בוורד שהמנהג ליתנו בתבשיל כדי שיהיה בו ריח, ועל כן הנאתם וביעורם שוה - יש קדושת שביעית. מה שאין כן הדסים שמריח בהם כמו שהן, הרי הנאתם הוא קודם ביעורם, ולכך אין נוהג בהם קדושת שביעית. וכן נקט לדינא הגרש"ז אויערבך בשו"ת מנחת שלמה [7]. וטעמו, משום שבזמנינו אין ההדסים עומדים לריח ולפיכך אינם קדושים בקדושת שביעית.

 

סיכום כל פרטי דיני קדושת שביעית בלולב הדסים וערבות - ראה בספרו של הרב צבי כהן, פירות שביעית [13].

עגלת קניות

Your Cart4
  • x 1 רץ כצבי - אבלות וכיבוד אב
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - חנוכה ופורים
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - חלק ב
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - שבת
    הסרה | הוספה
סה"כ: 145.00

בראשית

שמות

ויקרא

במדבר

דברים

נושאים

מועדים

הקדשות

לעילוי נשמת

הרה"ח רבי יהושע השיל רייזמן ז"ל נלב"ע י' טבת תשס"ט

ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת

אשת חיל עטרת בעלה, גמלה צדקה וחסד

כיבדה הוריה באהבה ומסירות, חינכה צאצאיה לתורה ולמצוות

אוד מוצל מאש, נזדככה בייסורים וקבלתם באהבה

 

מרת זיסל הניה (נעמי) זילברליכט ע"ה

בת הרה"ח שלום יוסף הירשפרונג ז"ל

נפטרה במוצאי יום הולדתה, אור לח' תשרי תשע"ו

 


תנצב"ה

לעילוי נשמת

איש חסיד וירא שמים שייף עייל ושייף נפיק
הרה"ח ר' אליקים גצל בן הר"ר יעקב יהודה ז"ל זילברליכט
נלב"ע כ"ג אדר תשמ"ג

ת.נ.צ.ב.ה.

התודה והברכה

לכל המסייעים לבניית אתר עולמות

ובראשם

הר"ר ישראל ויינגרטן ורעייתו הי"ו

על מסירותם הנפלאה לבניית אתר עולמות
במקצועיות רבה בסבלנות ובחן

הר"ר מנחם שטיינר הי"ו
שתרם מזמנו ומכשרונותיו לבניית אתר עולמות
הר"ר יחיאל זאב הכהן קרימלובסקי הי"ו

שתרם מזמנו ומכישוריו המבורכים

למען הצלחת הקמת אתר הבית של עולמות

בורא עולם יברכם בכל מילי דמיטב
בבריות גופא ונהורא מעליא

וזכות הרבים תעמוד להם לעד

לעילוי נשמת
גאון התורה והמוסר
מרן ראש הישיבה
הגאון רבי שמחה מרדכי זיסקינד ברוידא זצ"ל
שהרביץ חכמה ויראה ושם דרך
בהיכל ישיבת חברון למעלה מיובל שונים

נלב"ע ביום הנף ט"ז ניסן תש"ס