שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

קידוש לבנה

תקציר השיעור

 א. "כל המברך על החודש בזמנו, כאילו מקבל פני שכינה. תנא דבי רבי ישמעאל אילמלא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חודש וחודש דיים. אמר אביי, הלכך נימרינהו מעומד".

ב. ודנו הפוסקים מהו גדר ברכת הלבנה - ברכת השבח על יצירת הלבנה [כברכת "יוצר המאורות"], או ברכת הנהנין [כברכת "בורא מאורי האש"].

נפקא מינה: לחיוב סומא בברכת הלבנה • ספק אם בירך הלבנה • ברכת הלבנה כדי להוציא את חברו ידי חובה.

ג. עוד יש לדון ביסוד מצות "קידוש לבנה" - האם חייב לראות את הלבנה כדי לקדשה [מצוה "חיובית"]. או שאינו מחוייב לקדשה אלא אם כן יראנה, וכל עוד לא ראה אותה אינו מחוייב לקדשה  [מצוה "קיומית"].

ד. מחלוקת הפוסקים עד מתי סוף זמן קידוש הלבנה, וצ"ב מה שורש המחלוקת [פרטי הדין הלכה למעשה].

ה. האם "קידוש הלבנה" היא מצות עשה שהזמן גרמא, ונפקא מינה לחיוב נשים בברכת הלבנה.

ו. ראה את הלבנה בפעם הראשונה בחודש [בזמן שכבר ניתן לברך עליה] - האם מחוייב לברך עליה.

ז.  דיני ברכת הלבנה:

• נתכסתה הלבנה בעבים • רואה את הלבנה מבעד לחלון או במשקפיים • קידוש לבנה תחת כיפת השמיים [חולה הנמצא בחדר, האם מחוייב להביט בלבנה דרך החלון].

ח. ביאור ענין "קבלת השכינה" בקידוש הלבנה.

א. במסכת סנהדרין [1] נחלקו רב יהודה ונהרדעי "עד כמה מברכים על החודש", דהיינו עד מתי מותר לקדש את הלבנה [וראה בדברי רבי אשר וייס בספרו מנחת אשר [7] במה שביאר מדוע נקראה מצוה זו בשם "קידוש" הלבנה]. לדעת רב יהודה מברך עד שבעה, ולדעת נהרדעי עד ששה עשר. והקשו בגמרא: "וליבריך הטוב והמטיב". ופרש"י: "אדרב יהודה פריך, נהי נמי דמשבעה ואילך ליכא למימר מחדש חדשים, ליבריך מיהא הטוב והמטיב, שכל שעה הוא מטיב לנו במילואתה תמיד, שמוספת להאיר לעולם". ולכאורה תמוה, מדוע קושיית הגמרא לא קשה גם על נהרדעי, שיברכו שתי ברכות [וכמו שמברכים על יין], וכן נקט באמת המהרש"ל [הובא בשו"ת מנחת אליהו [5] מאת רבי יצחק קוליץ, רבה של ירושלים] וצ"ע.

ובהמשך הסוגיא אמרו: "כל המברך על החודש בזמנו, כאילו מקבל פני שכינה. תנא דבי רבי ישמעאל אילמלא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חודש וחודש דיים. אמר אביי, הלכך נימרינהו מעומד". ופרש"י: "הואיל ומקבל פני שכינה הוא מעומד בעי לברוכי, מפני כבוד שכינה שהוא מקבל".  ובביאור הלכה [4] ד"ה ומברך מעומד) כתב בשם הפמ"ג, שעל ידי הלבנה נראים גבורותיו של הקב"ה [בחידוש מעשה בראשית] וזהו "להקביל פני אביהם".

דין קידוש לבנה הובא גם במסכת סופרים [1] ושם נאמר ש"אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת, כשהוא מבושם ובכלים נאים". על פי דברי מסכת סופרים דן בשו"ת תרומת הדשן [2] האם "הרואה לבנה בחידושה בימי החול ואומר נמתין לברך על חידושה עד למוצאי שבת יפה הם עושים, או לאו". ודעתו לחלק בין אם ליל שבת הוא קודם עשירי בחודש, אז ימתין עד מוצ"ש. אבל אם הוא אחר כך, לא ימתין עד מוצ"ש, שמא יהיו הלילות מעוננים ולא יראו הלבנה ויעבור הזמן. ועי"ש בדבריו, כי באופן שצריך להקדים לקדש את הלבנה ביום חול כדי שלא יעבור הזמן, ילבש "סרבל מכובד". ועי' עוד במסכת סופרים [1] שהובא שם סדר אמירת קידוש לבנה עם הפסוקים הנאמרים בה.

ונפסקו הדברים ברמ"א [3] סע' ב), ועי"ש במשנה ברורה [4] במה שהוסיף בביאור הדברים.

 גדר ברכת הלבנה - ברכת השבח או ברכת הנהנין

ב. והנה בגדר ברכת הלבנה יש לחקור האם זוהי ברכת השבח על יצירת הלבנה [כברכת "יוצר המאורות"], או ברכת הנהנין [כברכת "בורא מאורי האש"], ונפקא מינה כדלהלן:

• חיוב סומא בברכת הלבנה - במג"א [2] הובאו דברי המהרש"ל, שסומא חייב לקדש הלבנה. אולם בחידושי רעק"א ציין על אתר: "מהריק"ש כתב דמלישנא הרואה [כוונתו ללשון הגמרא ע"פ הראשונים "הרואה לבנה בחידושה אומר וכו'] משמע דסומא אינו מברך". וצ"ב במה נחלקו.

ובמשנה ברורה [3] ס"ק א) הביא את דברי המהרש"ל שסומא חייב, כי "ברכה זו נתקנה על חידוש העולם, וגם הוא נהנה על ידי שאחרים רואים ומוליכים אותו על הדרך, ודומה ליוצר המאורות [וסברא זו נתבארה בהרחבה בביאור הלכה [3] ד"ה ונהנין) עי"ש]. ומהריק"ש והסוברים שסומא אינו מברך על הלבנה, היינו משום שלדעתם הברכה היא על ההנאה מהאור, והרי זה כברכת 'מאורי האש' שאין הסומא מברך, מכיון שאינו נהנה מהאור.

ובנחלת אליהו [5] הרחיב בביאור הדברים, ותלה את מחלוקת רב יהודה ונהרדעי בגמרא [1] בחקירה הנ"ל. לדעת רב יהודה הברכה נתקנה על יצירת הלבנה, ולכן אם היא כבר באופן שנתמלאה פגימתה, וזהו כבר לאחר שבעה ימים מהמולד, אין מברכים עליה, כי זמן זה כבר אינו ראוי לברכה על יצירתה. ונהרדעי סברו שהברכה היא על ההנאה, ולכן כל עוד לא נתמלאה הלבנה כי אורה עדיין גדל והולך, והיינו עד ששה עשר יום מהמולד, רשאי לברך עליה, כי עדיין יש הנאה בראייתה. ולפי זה ביאר שם [6] את קושיית הגמרא [1] "וליבריך הטוב והמטיב" לדעת רש"י שהיתה רק על רב יהודה, כי הוא סובר שברכת הלבנה היא על היצירה, ולכן הקשו שיברכו הטוב והמטיב על ההנאה. אך לדעת נהרדעי, שהברכה על ההנאה למה יברכו הטוב והמטיב, והרי כבר בירכו על ההנאה בברכת הלבנה. [ועי"ש במה שביאר בזה בדעת המהרש"ל שמפרש הסוגיא אחרת מרש"י, לשיטתו הנ"ל שסומא מברך על הלבנה].

• אימתי תחילת זמן קידוש לבנה- מרן השו"ע [4] סע' ד) פסק "אין מברכים עליה עד שיעברו שבעה ימים עליה". ובמשנה ברורה (4; ס"ק כ) הביא דעות האחרונים שנחלקו עליו, ולדעתם כבר לאחר שעברו שלושה ימים מעת לעת ממולד הלבנה, רשאי לברך ואין להחמיץ המצוה. ובנחלת אליהו [5] תלה בחקירה זו בגדר מהות ברכת הלבנה, את מחלוקת הפוסקים אימתי תחילת זמן קידוש לבנה, יעו"ש בדבריו.

• ספק אם בירך הלבנה - בספר אשי ישראל [9] הערה ג) דן האם צריך לחזור ולברך, ובפשטות כלל נקוט בידינו 'ספק ברכות להקל', ואינו צריך לחזור ולברך. ברם הובאו שם דברי האורחות חיים (ספינקא) שבברכת הלבנה היא ברכת השבח שאין בספקה משום ברכה לבטלה. וראה במה שהביא באשי ישראל שנחלקו עליו בזה, ויש סברא נוספת לומר שבברכת הלבנה הברכה  עצמה היא המצוה, ובזה לא אומרים 'ספק ברכות להקל'.

• ברכת הלבנה כדי להוציא את חברו ידי חובה - באשי ישראל [9] הערה ב) כתב, כי בברכת המצוות הכלל הוא 'יצא מוציא', והיינו שגם לאחר שאדם יצא ידי חובתו בקיום המצוה, יכול לברך עבור אחר, שעדיין לא קיים את מצוה, אך בברכת הנהנין אין יכול להוציא את השני אם לא נהנה. וצ"ע מה הדין בברכת השבח, ונפק"מ  לדין ברכת הלבנה.

• נתכסתה הלבנה אך עדיין לא עבר שיעור זמן תוך כדי דיבור מראייתה - הביאור הלכה [3] ד"ה נהנין) הביא מדברי רבי חיים צאנזר שכתב בהגהותיו שיכול לברך. והשיג עליו הביאור הלכה: "ומקורו מההיא דלעיל סימן רכ"ז ס"ג [לענין ברכה על רעמים] עי"ש. ויש לדחות קצת דהתם לענין רעם וברקים נתקן הברכה רק על מנהגו של עולם, אבל הכא הלא בעינן שיהנה לאורה, ועל כן אינו מברך אחר שנגמר ההנאה. ובספר משנת יקרה [6] ביאר שנחלקו ביסוד גדר מצות ברכת הלבנה אם היא ברכת השבח על יצירת הלבנה, ברכת הנהנין [אמנם יש להעיר כי לפי דבריו נמצא שהביאור הלכה סותר את משנתו במש"כ שסומא מברך, ונתבאר כי טעמו משום שהברכה על היצירה ולא על ההנאה, וצ"ע].

 גדר ברכת הלבנה - מצוה 'חיובית' או ממצוה 'קיומית'

ג. במנחת אשר [8] דן ביסוד מצות "קידוש לבנה" - האם חייב לראות את הלבנה כדי לקדשה [מצוה "חיובית"]. או שאינו מחוייב לקדשה אלא אם כן יראנה, וכל עוד לא ראה אותה אינו מחוייב לקדשה  [מצוה "קיומית"]. ועי"ש במה שדחה את המבואר בשו"ת תשובות והנהגות [6] שאם ראה את הלבנה בפעם הראשונה בחודש [בזמן שכבר ניתן לברך עליה] - מיד מתחייב לברך עליה.

 חיוב נשים בקידוש לבנה

ד. במושכל ראשון, לכאורה "קידוש הלבנה" היא מצות עשה שהזמן גרמא, וממילא נשים פטורות מלקיימה.

ברם בגמרא [1] אמר רב אחא לרב אשי: "במערבא מברכי ברוך מחדש חדשים" [דהיינו לא בנוסח המלא והמפורט של ברכת הלבנה המתבאר להלן]. ועל כך השיבו רב אשי: "הני נשי דידן נמי מברכין" [והיינו שזהו מנהג עמי ארצות ונשים. ומביא רב אשי את הנוסח המלא של הברכה]. ולכאורה משמע שגם נשים מברכות על הלבנה [והבעיה היא רק במטבע הברכה, שאינן יודעות לברך בנוסח המתאים]. ואמנם המג"א [2] נקט בתחילת דבריו שברכת הלבנה היא מצות עשה שהזמן גרמא, ולפיכך מעיקר הדין היו נשים יכולות לברך עליה כדין כל מ"ע שהזמן גרמא, שנשים יכולות לברך על קיומן [וכמובן דבר זה שנוי במחלוקת הרמ"א ומרן השו"ע אם נשים מברכות על מ"ע שהזמן גרמן, יעו' באו"ח סי' יז סע' ב, ורק לדעת הרמ"א יכולות לברך]. אלא שהביא המג"א בשם השל"ה הקדוש, שנשים אינן מקיימות את מצות ברכת הלבנה, מפני שהם גרמו פגם הלבנה [ועל משמעות לשון הגמרא בסנהדרין הנ"ל, כתב המג"א: "ואפשר דלאו דווקא נשים, אלא לישנא בעלמא נקט. ועי' בביאור הלכה [3] סע' א ד"ה אשר במאמרו].

אמנם רבי שלמה קלוגר בהגהות חכמת שלמה על השו"ע [2] נקט כי קידוש לבנה אינה מ"ע שהזמן גרמא, מפני שמה שמברכים על הלבנה רק עד אמצע החודש אינו בגלל הזמן, אלא משום שלאחר מכן אין גוף הדבר לברך עליו, כי מברכים רק בשעת חידושה ובשעת חסרונה לא מברכים. משא"כ שאר מצוות עשה כסוכה ולולב שהיה שייך לברך עליהם במשך כל השנה אלא שנקבע לקיומן זמן מיוחד, ולכן רק הן נחשבות כמ"ע שהז"ג, שנשים פטורות מקיומן.

וראה במה שביאר באגרות משה [2] מדוע קידוש לבנה כן נחשבת מ"ע שהזמן גרמא, ובמה שכתבו בענין זה במנחת אשר [7],  ובספר אשי ישראל [9] בסע' ג ובהערה ז).

 ה.  דיני ברכת הלבנה

• נתכסתה הלבנה בעבים - משנה ברורה [3] ס"ק ב), אשי ישראל [9] סעי' י-יא) ובהערות שם.

• רואה את הלבנה מבעד לחלון או במשקפיים - שער הציון [3] ס"ק ד), אשי ישראל [9] סעי' ו ובהערה יד.

• קידוש לבנה תחת כיפת השמיים - רמ"א [4] סע' ד) ובמשנה ברורה שם [4] ס"ק כא). ועי' באשי ישראל [9] סעי' ז-ט) ובהערות שם. ובמש"כ (שם הערה כה) בדין חולה הנמצא בחדר שאינו רואה הלבנה, האם מחוייב להביט בה.

טוֹבִים מְאוֹרוֹת שֶׁבָּרָא אֱלֹדינוּ. יְצָרָם בְּדַעַת בְּבִינָה וּבְהַשְׂכֵּל. שְׂמֵחִים בְּצֵאתָם וְשָׂשִׂים בְּבוֹאָם. עוֹשִׂים בְּאֵימָה רְצוֹן קוֹנָם:

הפלפולא חריפתא ברא״ש ג״כ מבאר במה זה נחשב שמקביל פני ה׳

הוא מביא בשמם של תלמידי רבינו יונה, וכן בליקוטי רשיי הובא בעוז והדר ,הוא מביא את הלשון השני שאומרים פועל אמת

קיודש לבנה

Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4

קידוש לבנה - פ' בא

במה שדנתם למה אין נשים מברכות קידוש לבנה, יש לציין עוד לדברי המגן אברהם או"ח רצו, יא, בסו"ד שביאר למה נוהגים שאין נשים עושות הבדלה לעצמן, ואף דאנן קיי"ל דנשים מברכות על מ"ע שהז"ג, וכתב דאולי דעת הרמ"א דרק ביש מצוה שהז"ג, ויש למצוה זו ברכה אז מותרות הנשים לברך, אבל כשכל המצוה הוא הברכה אז ס"ל לרמ"א דאין מברכות מכיון שהוא זמן גרמא, והוסיף במג"א דכן הוא בקידוש לבנה שאין מברכות, שכל המצוה הוא הברכה, והוא זמן גרמא, ובכה"ג אין מברכות.

ועצם סברא זו הבאתם מספר אשי ישראל בנידון מי שמסופק אם אמר קידוש לבנה, דמביא שם מאורחות חיים (ספינקא) דלא אמרינן דכה"ג ספק ברכות להקל, דהברכה הוא עצם המצוה ובכה"ג מחמרינן גם בברכה.

 

ובמה שדנתם למה נחשבת כמ"ע שהז"ג, הא תלוי בחידוש הלבנה ותולה על מציאות ולמה הוי זמן גרמא נראה עוד סברא לפרש למה נחשב כמ"ע שהז"ג, דעי' ברש"י עה"פ החודש הזה לכם, נתקשה משה על מולד הלבנה באיזה שיעור תראה ותהיה ראויה לקדש והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע וא"ל כזה ראה וקדש, ומבואר דשיעור יש ללבנה בכדי לקדשה. ובחי' הגרי"ז ז"ל עה"ת כתב דמבואר דאין מקדשין החודש קודם שיהיה הלבנה כשיעור זו, ואף אם היה אפשר לראות הלבנה מיד במולד, לא היה עדיין אפשר לקדש החודש, ומחכים עד שיגיע לשיעור זו. ואי' ברמב"ם בפיה"מ לר"ה והביאו המפרש בפ"ז מהל' קידוש החודש דאין מקדשין החודש עד ו' שעות אחר המולד, ואף כשקובעים החדשים ע"פ חשבון ולא ע"פ ראייה. וביאר הגרי"ז ז"ל דהיינו דחוץ מזה שצריכים לראות הלבנה בכדי לקדשו, כן יש שיעור מסויים שתהיה ראויה לקדש, וכלשון רש"י הנ"ל, ואף ברואים בזכוכית מגדלת או בקובעים ע"פ חשבון צריכים לחכות עד שיעור זו.

ובקידוש לבנה, שיטת הרמב"ם דיכול לקדש כבר ביום ראשון אולם יתכן מאד דמיד במולד עדיין אסור ורק כשיתמלא שיעור זו אז יהיה יכול לקדש הלבנה. וכהסבר הנ"ל דאינו תלוי במציאות של ראיית הלבנה, אלא יש שיעור הנצרך, וא"כ הוי מ"ע שהז"ג דאינו תלוי במציאות וכו' - אשר ע"ז הק' ר"ש קלוגער ז"ל דאינו זמן גרמא רק תלוי במציאות - אלא הוא שיעור וזמן מסויים, והוי א"כ מ"ע שהז"ג.

 

ובהגיע ליל ט"ז ועדיין לא בירך קדוש לבנה ע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' מח דאז מותר לו אף בשבת ובברכה, דאל"כ לא יהיה יכול לקדש בכלל.

ובאשי ישראל מביא עצה, במי שנתכסה לו הלבנה או בנתאחר לליל ט"ז שיקרא קידוש לבנה מתוך גמ' או רמב"ם, ולא יהיה ברכה לבטלה. ועצה זו מובא גם בישועות יעקב (או"ח תכו) והבני יששכר בספרו דרך פיקודיך מ"ע ד' בהג"ה מעיד כן על החוזה מלובלין ז"ל, וגם בשו"ת מור ואהלות (אוהל ברכות והודאות סי' נא) וגם בילקוט אוהב ישראל הליכות ומנהגים אות מ', וגם בנוצר חסד להרה"ק מקאמרנא (אבות פ"ד מ"ד), וכן פסק בשו"ת ויגל יעקב (או"ח סי' ס') ובשו"ת עני בן פחמא (או"ח סי' כא), ועצה זו כתב האבני נזר (או"ח שפג, י) לחולה שלא היה יכול לאכול כזית מרור, שיקרא הברכה מתוך הרמב"ם ואז יאכל פחות מכזית.

ברכות הנהנין, לא להסתכל על הלבנה, נשים גרמו הפגם ועוד

א. בענין החקירה אם ברכת הלבנה היא שבח או נהנין, נציין שבדפי המקורות המנח"א [8] תוקף מי שאמר שהוא מענין ברכות הנהנין ותמה מה הקשר לכך.

ב. הוזכר בסע' ג' שדחו את השיטות שאין להסתכל על הלבנה עד שיברך עליה. כדאי לציין למה שמובא במ"ב (תכו, יג): "ותולה וכו' ואומר וכו' - כתב בשיורי כנה"ג דמשמע לכאורה דעד גמר כל הסדר תולה עיניו בה וכן נהוג עלמא אבל שמע משם ספר חרדים שהחמיר בזה מאד מלהסתכל בלבנה ולא התיר להסתכל בה אלא עד שסיים הברכה והמ"א בשם של"ה החמיר עוד יותר דאפילו בשעת הברכה אין לו להסתכל בה אלא רואה אותה פעם אחת כשירצה לברך ואח"כ לא יסתכל בה".

ג. בסע' ד' הובא מהשל"ה הק' שנשים גרמו הפגם. ולא הוסבר איך ומתי גרמו לכך.

הבא"ח נשאל היכן מצינו שהן גרמו לפגם זה? והשיב בשו"ת רב פעלים או"ח ד, לד: "טעם זה מקורו בשל"ה ז"ל ומ"ש גרמו פגם הלבנה היינו כי פגם הלבנה נעשה מסיבת חטא חוה ולכן הנשים הם נגררים אחריה בזה הדבר ומתייחס הדבר הזה אליהם יותר מן הזכרים כי על כן אמרו רז"ל הטעם שנתייחדו לאשה שלשה מצות שהם נדה חלה הדלקת הנר הוא מחמת חטא חוה וכתב השל"ה ז"ל בדף שי"א פ' בא כמו שהלבנה לא נתמלאת פגימתה רק עד ז' ימים כן האשה למטה ז' ימי נידות ואחר תטהר גם תמצא סתם וסת משלשים לשלשים כמו ימי החודש ע"ש. אך דע כי טעם זה לא נזכר בדברי רבינו האר"י ז"ל ולא נמצא בדבריו מניעה לנשים בברכת הלבנה".

וע"ע שו"ת מנחת יצחק חלק ח סימן טו: ... הנה דברי המג"א מקורם בשל"ה, והמה בשער האותיות (ע"ד ע"א דפוס פיורדא אות ק' ד"ה ומנהג יפה), וז"ל יש מצוה התלוי' בפה ובעינים וברגלים והיא מצות קידוש הלבנה וכו', ומנהג יפה וכו', אשר נראה בעיני שמטעם זה מתרחקים הנשים ממצוה זו, אף על פי שמקיימים הרבה מ"ע שהז"ג כגון שופר ולולב, ולא ראינו מעולם נשים מקיימות קידוש הלבנה אף שהן נזהרות בכל התפילות, מפני שפגם הלבנה גרמה האשה הראשונה דהיינו חטא חוה, ומתרחקים מפני הבושה אף על פי שמצאו להם תיקון אח"כ וכו', מ"מ אשה היא סבה ראשונה שבא המסית לעולם וכו' עכ"ל, והנה תרתי שמע מינה, א' דנקט לפשיטות דברכת הלבנה הוי מ"ע שהז"ג וכמ"ש המג"א בשמו, וא"כ מכ"ש ברכת החמה, ב' דהעיר בעצמו דר"ח הוי יום טוב לנשים מפני שלא פגמו בעגל, כמ"ש אף על פי שמצאו להם תיקון וכו' כנ"ל, ומ"מ לא נסתר בזה מש"כ דלא יברכו ברכת הלבנה מפני שגרמו פגם הלבנה, אך דעדיין יוקשה מה תלוי פגם הלבנה בחטא האשה, ובפרט דחטא האשה הי' ביום ו' מבריאת העולם, ופגם הלבנה הי' ביום ד', כדכתיב במע"ב =במעשה בראשית=, וגם מה שכתב החת"ס דבברכת החמה ל"ש מש"כ המג"א בלבנה כנ"ל, (ושו"ר בקונט' עומר השדה שבס' יזרח אור, מש"כ להעיר דנשים תקנו במה שלא נתנו נזמיהם לעגל, וכאמור העיר השל"ה בעצמו בזה).

והנה כבר נשאלתי הפי' בדברי המג"א הנ"ל (ובתשובתי נתיישב דברכת החמה וברכת הלבנה תלויים זה בזה), והשבתי דהנה אף שהענין הזה שייכים להבאים בסוד ד', מ"מ אפשר להסביר הענין, בדברי הספר לב ארי' (חולין ס' ע"ב) שם, דאיתא שם אמר הקדוש ברוך הוא הביאו עלי כפרה שמעטתי את הירח, וע"ז כתב הלב ארי' וז"ל אף שדברים כבושים ונעלמים להבאים בסוד ד' עכ"ז לא אמנע ליתן טעם עפ"י פשוטו, דמה חאבו ישראל בזה שנתחייבו להביא כפרה על מיעוט הירח, והוא כי בתשובת הלבנה שאמרה וכו' וכי בשביל שאמרתי דבר הגון אמעט את עצמי, נתקשו המפרשים דמאי שאלה היא, כיון דצריך למעט א' מהם, א"כ מאי חזית דדמא דידך סומק טפי, ותירצו דשאלתה היא שיגדיל אור החמה והיא תעמוד על מעמדה, ואולם הטעם שלא נתן מקום הוא ית' לשאלתה היא פשוט לדעתי, דבאמת בתחילת הבריאה הי' מאור השמש גדול מאד למעלה, רק שנגנז האור ההיא מפני קלקול הדורות כמאמר רז"ל וירא ד' את האור כי טוב ויבדל וגו', ראה שאין העולם ראוי לכך גנזו לצדיקים לעתיד לבוא, ולכך שוב לא הי' באפשרי להגדיל אור החמה מאחר שכבר נקצב ע"פ חכמתו ית' שיעור ערך מאור החמה כפי שיעור הראוי לערך האדם לדורות עולם, ויותר מזה שוב אין העולם ראוי לכך, לזה הוצרך למעט הלבנה, ולכך לעתיד כאשר יזדככו הדורות נאמר והי' אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהי' שבעתים כאור שבעת הימים, שאור הלבנה תשאר על עמדה כמו שהיתה קודם מיעוטה, ואור החמה יגדל למעלה ראש, ולזה כאשר ראה הקדוש ברוך הוא דלא מייתבה דעתה, אמר לישראל הביאו כפרה עלי שמעטתי את הירח, שאתם אשמים בזה, לפי שאם הייתם מתקנים את מעשיכם, לא הי' צריך למיעוט הירח, רק שתשאר על עמדה, ואור החמה הגדיל כאור שבעת ימי בראשית כמו שיהי' לעתיד כשיתוקן חטא אדם הראשון ויתלבנו הדורות כן נזכה לראות בב"א כנ"ל בס"ד עכ"ד.

ודאתאן מהנ"ל, דבשעת מיעוט הירח כבר ראה הקדוש ברוך הוא קלקול הדורות, דעי"ז ל"ה אפשר להגדיל אור החמה, והוצרך למעט הלבנה, אשר כ"ז נגרם ע"י חטא אדם הראשון דחוה הי' הגורמת כדברי השל"ה, דלכן אין הנשים מקדשים הלבנה מפני הבושה כנ"ל, וא"ש דברי השלה"ק הנ"ל.

ובהנ"ל יונח לנו מה שלא נהגו הנשים לברך ברכת החמה ג"כ, ול"ק מש"כ החת"ס דהטעם הזה ל"ש בברכת החמה, דלפי הנ"ל היינו טעמא דלבנה, היינו טעמא דחמה, דאלמלא גרמת האשה לחטא אדה"ר =אדם הראשון= לא הי' נגנז אור שבעת ימי בראשית, ולא הי' צריך למעט אור הלבנה, ושייך טעם השל"ה גם בברכת החמה, כן י"ל בדרך אפשר עפ"ד הלב ארי' הנ"ל.

ואם צדקו דברינו הנ"ל אין להנשים לברך ברכת החמה אפילו בלא שו"מ, וצ"ע בזה דברי החת"ס שם, מש"כ לענין ברכה כשאין רישומה של החמה ניכרת בעבים דלא יברכו אפילו בלא שו"מ. וכן אם יאוחר עד אחר ג' שעות זמניות יברכו עד חצות בלא שו"מ, אבל אח"ז לא יברכו אפילו בלא שו"מ, דמה איסור יש בדבר לברך בלא שו"מ, ונתעוררתי לזה מת"ח אחד, וביותר כי מדברי בנו הכת"ס הנ"ל מוכח דלא כן כנ"ל. והנני בזה ידידו דוש"ת כה"י. יצחק יעקב ווייס.

ד. מתי מקדשים? לא עיינתי בזה ואכתוב בקצרה מה שראיתי עד כה: ממתי? י"א מיד (ומדייקים כן ברמב"ם עי' עמ' 5-6 שביארו שס"ל שהוא שבח וא"צ הנאה, או שגם בזה יש הנאה. י"א אחרי ג' ימים מהמולד (תר"י והובא במ"ב וכן נוהגים אשכנזים). וי"א אחרי ז' ימים (השו"ע ע"פ מקובלים). נציין שבעצם החישוב נחלקו אם הוא מר"ח או מהמולד – עי' בב"י, ובלשון השו"ע והרמ"א.  עד מתי? מח' בגמ' אם ז' או ט"ז. ופסקו (רמב"ם ורא"ש) כנהרדעאי שהם רבים. למעשה: י"א שלכתחילה עד ז' ואם לא אז עד אמצע החודש (כלבו בב"י). י"א עד סוף ט"ו (וכן למד ר' מנוח והכס"מ ברמב"ם). וי"מ שעד ט"ז (עי' בהערות על הטור סי' תכו).

ה. במוצאי יו"כ ות"ב. נהגו רבים לקדש אחריהם. אמנם הרמ"א כתב שמקדשים במוצאי יו"כ אך לא במוצאי ת"ב (דאין שרויים בשמחה) אבל המ"ב כתב שהאחרונים כתבו שמקדשים גם במוצאי ת"ב אלא שצריך לטעום קודם וללבוש מנעלים. ועי' בפסק"ת מה שהוסיף בזה. אולם רבים אינם נוהגים להקפיד בזה, ושמעתי ממורי הוראה שאין נוהגים להקפיד ע"ז ובפרט מקומות שאנשים לא יחזרו שוב מביתם לקדש את הלבנה.

עגלת קניות

Your Cart2
  • x 2 רץ כצבי - חלק ב
    הסרה | הוספה
סה"כ: 80.00

בראשית

שמות

ויקרא

במדבר

דברים

נושאים

מועדים

הקדשות

לעילוי נשמת

הרה"ח רבי יהושע השיל רייזמן ז"ל נלב"ע י' טבת תשס"ט

ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת

אשת חיל עטרת בעלה, גמלה צדקה וחסד

כיבדה הוריה באהבה ומסירות, חינכה צאצאיה לתורה ולמצוות

אוד מוצל מאש, נזדככה בייסורים וקבלתם באהבה

 

מרת זיסל הניה (נעמי) זילברליכט ע"ה

בת הרה"ח שלום יוסף הירשפרונג ז"ל

נפטרה במוצאי יום הולדתה, אור לח' תשרי תשע"ו

 


תנצב"ה

לעילוי נשמת

איש חסיד וירא שמים שייף עייל ושייף נפיק
הרה"ח ר' אליקים גצל בן הר"ר יעקב יהודה ז"ל זילברליכט
נלב"ע כ"ג אדר תשמ"ג

ת.נ.צ.ב.ה.

התודה והברכה

לכל המסייעים לבניית אתר עולמות

ובראשם

הר"ר ישראל ויינגרטן ורעייתו הי"ו

על מסירותם הנפלאה לבניית אתר עולמות
במקצועיות רבה בסבלנות ובחן

הר"ר מנחם שטיינר הי"ו
שתרם מזמנו ומכשרונותיו לבניית אתר עולמות
הר"ר יחיאל זאב הכהן קרימלובסקי הי"ו

שתרם מזמנו ומכישוריו המבורכים

למען הצלחת הקמת אתר הבית של עולמות

בורא עולם יברכם בכל מילי דמיטב
בבריות גופא ונהורא מעליא

וזכות הרבים תעמוד להם לעד

לעילוי נשמת
גאון התורה והמוסר
מרן ראש הישיבה
הגאון רבי שמחה מרדכי זיסקינד ברוידא זצ"ל
שהרביץ חכמה ויראה ושם דרך
בהיכל ישיבת חברון למעלה מיובל שונים

נלב"ע ביום הנף ט"ז ניסן תש"ס