שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

רות המואביה ובדיני גרות

תקציר השיעור

א. מפשטות משמעות פסוקי מגילת רות נראה, כי מחלון וכליון נשאו את רות וערפה בהיותן נכריות, ומבואר בגמרא בבבא בתרא, שבעוון זה נענשו.

ב.  מאידך מבואר בסוגיא שם ובדברי הרמב"ם, שמחלון וכליון שהיו גדולי הדור, נענשו על שעברו על מידת חסידות כשיצאו מארץ ישראל לחו"ל בעת צרה, ולא על נישואיהן לנכריות.

ג. עוד מצינו בדברי חז"ל שלמדו דיני גירות מדברי נעמי לרות כששבו משדה מואב, משמע שרק אז נתגיירה.

ד. מאידך משמע שבועז ייבם את רות, וייבום שייך רק אם נאמר שנתגיירו ותפסו בהם קידושין, שמזה מתחייב הייבום. וכן מפורש בזוה"ק שמחלון וכליון גיירו את רות וערפה לפני שנשאום.

ה. וצ"ע הסתירה החמורה לכאורה בדברי חז"ל.

ו. סוגיית הגמרא בכתובות בדין גר קטן, וביאור גדר גירותו והיאך מקבל מצוות  בקטנותו, והמסתעף מסוגיא זו לגירותן של רות וערפה.

ז. דברי הרמב"ם בביאור גירותן של נשי שמשון ושלמה המלך, וגדר גירות משום "דבר אחר", והמסתעף מסוגיא זו לגירותן של רות וערפה.

א. מעמדה של רות המואביה כשנשאת למחלון, טרם בואה לארץ ישראל, טעון בירור. האם נכרית היתה, או שמא כבר גוירה על ידי מחלון קודם נישואיהם. ולכאורה  מקרא מפורש (פסוק ד) שנשאו "נשים מואביות" [1] ובפשטות, היינו ללא גיור, וכמפורש בתרגום על מגילת רות [1] שבשל כך נפטרו בקיצור ימים ושנים.

ומשמע כן גם מדבריה של נעמי לכלותיה שישובו לבית אביהן ולא יבואו עמה לארץ ישראל [1], ואף שידלה את רות באומרה "הנה שבה יבמך אל עמה ואל אלוהיה שובי אחרי יבמתך". וכידוע איסור חמור להסית ולהדיח אדם לחטוא, כמבואר ברמב"ם בהלכות עבודת כוכבים [1], וכל שכן להסית לעבוד ע"ז ולהדבק לעם נכר, וכיצד יתכן איפוא שנעמי הצדקת תסיתן לחזור לעמן [וערפה אכן שמעה בקולה] -  ומכאן שנכריות היו באותה שעה.

 

ב. ראיה נוספת ניתן להביא מדברי נעמי (פסוק יא) "העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים" [1], ומשמע שאם היו לה בנים במעיה היו ממתינות ונישאות להם. והרי "אשת אחיו שלא היה בעולמו" אסורה באיסור ערווה של אשת אח, ואינן נופלות לפניו ליבום כלל, כמבואר ברמב"ם בהלכות יבום [2]. ואם כן יקשה, שגם אם יוולדו לנעמי בנים לאחר מיתת מחלון וכליון, הרי הם אסורים על רות וערפה מדין "אשת אחיו שלא היה בעולמו". וכן הקשה רש"י על הפסוק שם [1], ותירץ שבאמת למחלון וכליון לא היו קידושין בהן, היות והיו נכריות באותה שעה, וממילא לא שייך לגביהן איסור אשת אחיו שלא היה בעולמו.

ומפורש אמרו במדרש רבה רות [2] שמחלון וכליון לא גיירו את רות וערפה טרם נישואיהם. וגירותה של רות היתה רק לאחר ששבה משדה מואב, כמפורש בדברי חז"ל במסכת יבמות שהביא רש"י ([1]; פסוק טז) שדיני גיור רבים נלמדים משיחתן של נעמי ורות טרם כניסתן לארץ. ורק כשבאה לפני בועז "רחצה" מטינוף ע"ז שלה, כדברי רש"י ([2]; רות ג, ג) דהיינו התגיירה.

הוכחות אלו הביאו מהר"ש אלקבץ [2] ורבי יצחק עראמה [2] בדבריהם כנגד פירושו של האבן עזרא הסבור שרות וערפה נתגיירו לפני נישואיהן למחלון וכליון.

ובגמרא בבבא בתרא צ"א ע"ב [3] מובא, שמחלון וכליון נשאו נשים נכריות, ולכן נקרא שמו "שרף" שנתחייבו בשל כך שריפה למקום. ונקראו "מחלון וכליון" שעשו גופן חולין, ופירש המהרש"א "במה שנשאו נשים מואביות נכריות", ולכן נתחייבו כליה למקום.

 

ג. מאידך אמר ר"ש בן יוחאי בב"ב שם צ"א ע"א [3] כי מיתתן של מחלון וכליון שהיו גדולי הדור, לא היתה אלא מחמת שיצאו חוצה לארץ. ולמרות שבשנות רעבון הותר לצאת מא"י, מכל מקום מידת חסידות שלא לצאת בשום אופן, ועל כך נתבעו לפום צדקותם, וכן למד הרמב"ם בהלכות מלכים [4] ופסק כן לדינא.

הרי שנתבעו מחלון וכליון על דקדוקי מידת חסידות, ומשמע שלא היה להם חטא אחר זולת זה, ובודאי לא חטאו בעוון החמור של בעילת נכרית.

ואף בזוהר [4] נאמר במפורש: "חס ושלום שנשאה מחלון והיא גויה, אלא כשנשאה נתגיירה", והשם "רות" ניתן לה לאחר הגיור [ובעצם דברי הזוה"ק צ"ב, מה השיבו בזה על הוכחת רבי פדת ממה שלמדו דיני גירות מדברי נעמי לרות בבואן משדה מואב - שהיא ההוכחה לכך שרות לא נתגיירה עד אותה שעה, כמובא לעיל, ולכאורה לא ניתן מענה לטענה זו. ועוד יש להוכיח, מההלכה שבאיסור בעילת כותית החמירה התורה ביותר [5], וחייבה מיתה את הנבעלת לפי "שבא לישראל תקלה על ידה" [כדין בהמה הנבעלת שנהרגת מדין תקלה וקלון, שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו "זו היא שפלוני בעל ונסקל על ידה"] - וכיצד יתכן שבועז נשא את רות, אשה שבאה על ידה תקלה למחלון].

עוד זאת מצינו בסוף מגילת רות [4] שבועז רצה להקים את שם המת על נחלתו, ולכן רצה לשאת את רות, ומובא בתרגום  [4] שרצה לקיים בזה דין יבום [ואף בדברי הרמב"ן בפרשת וישב [בענין הסוד שבמצות היבום] מפורש בסוף דבריו, שענין בועז היה משום היבום]. ואם נאמר שלא היתה מקודשת, כי היתה נכרית בשעת נישואיה למחלון, לא שייך בזה כלל דין יבום האמור רק כשיש תפיסת קידושין [ורש"י שפירש (רות א, יא; לעיל [1]) שלא היו למחלון וכליון קידושין בנשותיהן כיון שהיו נכריות, נשמר לפרש שבמעשה בועז לא היה דין ייבום אל הקמת שם בעלמא על נחלתו].

 

*  *  *

הרי לנו ראיות רבות מחד, כי רות נכרית היתה שנשאה מחלון. ומאידך, ראיות אחרות שרות גיורת היתה כשנשאה מחלון. [ואולי יש לומר שהיא גופא נחלקו התנאים בשאלה זו, ור"ש בן יוחאי סובר שמחלון וכליון גיירו נשותיהם, ולכן מפרש שנתבעו רק על יציאתם מא"י, ואזיל לשיטתו כדבריו בזוהר החדש. והתנאים אחרים נחלקו עליו].

 

ד. כדי ליישב סתירה זו כמין חומר, נקדים לעיין בסוגיית גר קטן [5] שמטבילין אותו על דעת בית דין, וגירותו חלה מדין זכיה, היות וזכות הוא לו להתגייר. ברם, כשהגדיל הקטן יכול למחות בגיור זה, ומתבטל הגיור מעיקרא. אך לכאורה קשה, שכן כל גר צריך קבלת עול מצוות, וכיצד איפוא חלה גירותו של קטן שאינו בר קבלת עול מצוות כלל. ותירץ הריטב"א [5] שאמנם קבלת המצוות אינה מעכבת.

אך ניתן לישב קושיא זו באופן נוסף. לכאורה צריך להבין, מדוע כשהגדיל הקטן יכול למחות ולעקור את גיורו למפרע, סוף סוף כבר זיכו לו את הגיור. וביארו התוספות בסנהדרין [5] שקבלת עול מצוות מעכבת את הגיור [דלא כהריטב"א], אלא שגיורו של הקטן חל רק על סמך קבלת עול מצוות לכשיגדל ולא ימחה.

נמצא שבקטנותו גיורו תלוי ועומד - אם ימשיך בקיום המצוות, הרי זה כקבלת מצוות. אך אם ימחה כשיגדל, שוב אין לו קבלת עול מצוות, וממילא נעקר גיורו למפרע. וכן דייק הב"ח [6] מדברי רש"י שהגר הקטן נחשב כישראל לענין מגעו ביין כשר, אך אין להשיאו אשה ישראלית, כיון שאם יגדיל וימחה יהיה נכרי למפרע.

 

ה. בתוספות במסכת נזיר [6] מפורש שרות היתה קטנה כשנתגיירה. ומעתה מיושבים כל הדברים היטב, כפי שהרחיב לבאר הגר"מ שטרנבוך בספרו מועדים וזמנים [6].

רות אכן היתה גיורת כשנשאה מחלון, כדברי הזוהר חדש, וכדברי רשב"י שלא חטאו מחלון וכליון אלא במידת חסידות שיצאו מא"י. אך מאחר ולפנינו דין גר קטן שגירותו תלויה ועומדת עד שיגדלו ויקבלו המצוות. נמצא שכאשר מתו מחלון וכליון ורצתה נעמי לשוב לארץ ישראל וכבר גדלו רות וערפה, היו צריכות לקבל על עצמן עול מצוות או למחות בגיורן. ואמנם ערפה קיימה בעצמה "הגדילו יכולין למחות", ולכן יכלה לשוב לעמה ואלוהיה, כי התברר למפרע שמעולם לא התגיירה [ומתורץ היטב, שאין בדברי נעמי אליה כל סרך של הסתה לשוב לאלוהיה, אלא רצתה לבדוק אם תמחה בגירותה]. לא כן רות שקבלה עליה עול מצוות כדת וכדין, וכפי שאכן חז"ל למדו מכאן דיני קבלת עול מצוות של גרים, ובזה הוברר שהיתה נשואה למחלון, שהרי הגיור חל למפרע, וראוי אפוא לבועז לייבם את אשת המת [ועי"ש ביאורו לדברי נעמי "העוד לי בנים במעי", ותמוה היאך יוכלו להתחתן והרי אסורות עליהם מדין אשת אחיו שלא היה בעולמו. ועוד יש לומר, שגם אם יהיו בנים, הרי יש עצה להינשא להם על ידי שימחו בגיורן, ואז יפקע הגיור והקידושין למפרע, וכשיתגיירו יוכלו כבר להתחתן עמהם].

ברם מאחר והיו מחלון וכליון "גדולי הדור", הגם שגיירו את ערפה ורות, נתבעו על כך בגודל מדרגתם, וכמבואר בב"ח הנ"ל שאין להשיא אשה ישראלית לגר קטן, שמא ימחה ויתבטל הגיור ונמצאה נשואה לנכרי למפרע, וסרך תביעה זו בגדר אבק נשואי נכרית נקראה בכתובים כנישואים ל"נשים נכריות", ונתחייבו כליה על כך.

[ועי' בתמיהות הגר"מ שטרנבוך על מהלך זה, מדוע לא הביא הש"ס ראיה לדין "הגדילו יכולים למחות" ממעשה רות וערפה. ועוד יש לתמוה, כי מפשטות לשון הכתובים [1] משמע שמחלון וכליון נשאו את נשותיהם רות וערפה מיד כשבאו לשדה מואב, ואז ישבו עמהן שם כעשר שנים עד שנפטרו (רות א, ד). ולפי האמור לעיל שנתגיירו לפני נישואיהם, וכששבו משדה מואב [לאחר עשר שנים] הגיעו רות וערפה לגדלות ולקיום דין "הגדילו יכולים למחות" המברר את הגירות - יוצא שרות נתגיירה כשהיתה בת שנתיים בלבד... והדוחק ברור.  ואולי י"ל כי נשואי מחלון וכליון עם רות וערפה לא היו מיד עם כניסתם לארץ מואב, ומה שכתוב "וישבו שם כעשר שנים" מוסב רק על מחלון וכליון בני אלימלך בלבד ולא על נשותיהם].

 

ו. מהלך נוסף ליישב את דברי חז"ל, כתב הב"ח בפירושו 'משיב נפש' למגילת רות [7], על פי דברי הרמב"ם [7] בגדר גירותן של נשי שמשון ושלמה המלך, שהכתוב קראן "נכריות", אך בוודאי לא יעלה על הדעת שנשאו נכריות. וגדר גירותן היה, שבאותם ימים לא קיבלו בית דין גרים מחששם שהגויים רצו להתגייר לא מרצון אמיתי לחסות בצל כנפי השכינה, אלא משיקולים זרים. אך שמשון ושלמה גיירו נשותיהן, כי סברו שגירותן אמיתית, וכשלבסוף נתברר סרחונן שבאו להתגייר משיקולים זרים ולא באמת, קראן הכתוב "נכריות". ומכל מקום למרות שחזרו ועבדו ע"ז, הרי הן כישראל מומר שקידושין קידושין, ולפיכך קיימו שמשון ושלמה נשותיהם, כדברי הרמב"ם [7].

ולפי זה ביאר הב"ח שאף מחלון וכליון נהגו בדרך זו, וסברו כי באו להתגייר לשם שמים, אך מכיון שלא היה זה על דעת בית דין, נחשב הדבר כאילו נשאו נשים נכריות. ונמצא שאמנם היו גיורות למעשה על פי ההלכה, וכדין המתגייר לשם אישות שגיורו חל בדיעבד. אלא שבלשון התורה נקראו "נכריות", ומחלון וכליון נענשו על כך, וכפי שביאר הגר"מ שטרנבוך [8] שהיה זה בגלל שלקחו נשים שניתן לחשוד שהתגיירו לשם אישות, וכשגדולי הדור עושים כן, יש בזה חילול השם שהעם מדמים שלא נתגיירו אלא לשם אישות, ונענשו על כך לפי הכלל שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה (עי' יבמות קכב, א).

[ועי"ש בחידושו של הגר"מ שטרנבוך שבגרים שיש אומדנא דמוכח שכוונתם רק לשם אישות, נחשב כאילו לא התגיירו בפני בית דין, וגיורם לא חל כלל].

אלא שפי מהלך זה הקשה הגר"מ שטרנבוך, מלשון הכתובים כיצד הסיתה נעמי את ערפה ורות לשוב לעמן, אם אמנם היה לגיורן תוקף על פי דין תורה, ונשאר בצע"ג. אמנם בשו"ת ציץ אליעזר [9] הקשה קושיא זו, וכתב שבדברי הב"ח עצמו מצינו יישוב לכך, עי' היטב בדבריו.

[בסוף דבריו הביא הציץ אליעזר ביאור בשם ספר אמונת חכמים, שמחלון וכליון טעו בהלכה שלא גיירום בבי"ד של שלושה. ועי' בדברי מהר"ש אלקבץ [2] שהביא פירוש זה בשם הרב שמריא האיקרוט, וכתב כי דברים כאלה תקוץ נפש כל המעיין בהם].

 

מקורות נוספים לעיון בסוגיא:

בשו"ת ציץ אליעזר (שחלק קטן מדבריו הובאו לעיל) הוסיף ודן בשאלת גירותן של רות וערפה בהרחבה * ועי' בספר יקרא דאורייתא על מגילת רות (א, ד) תוספת בביאור דברי הב"ח שגירות רות וערפה היתה לשם אישות, ומה שציין לדברי שו"ת אחיעזר (ח"ג סימן כו) בגדרי חלות גירות לשם אישות. וכמובן בסוגיא זו של "גירות לשם אישות" יש להאריך, ואין כאן מקומו.

הערות

ב"ה

בנוגע לתי' הב"ח שהובא לעיל, לכאורה נשאר קשה עדיין איך דחתה נעמי את עורפה ורות. דממנפ"ש אם התגיירו - איך דחתה אותם. ואם לא התגיירו איך נפרנס דברי הזהר חדש שכ' שהתגיירו. וכן דברי הגמ' והר"מ שלא מתו אלא על עוון יציאה מא"י.

ולולא דברי הב"ח היה אפשר לתרץ בב' אופנים אחרים:

אופן הא': עפמש"כ בזהר חדש הנ"ל דכשנתגיירה תחת אימת בעלה עמדה. ולפי"ז י"ל דנעמי סברה דהא דמתו בניה זהו משום דגירות בכפיה לא הוי גירות וכמ"ד ביבמות כ"ד ע"ב דגירי אריות וכו' לאו גרים הם אף בדיעבד, וממילא נענשו על כך שנשאו נשים נכריות. משא"כ מחלון וכליון - שהיו גדולי הדור (כמבואר בפ' המוכר) - הווה ס"ל כמ"ד שם דכולם גרים הם. והואיל וכן הלכה (כמו שפסק הר"מ ספי"ג מאיסורי ביאה) לכן אמרה הגמ' שמתו רק בגלל מדת חסידות שיצאו מא"י. ואתי"ש ג"כ מה דשייך יבום אליבא דאמת [שקי"ל דכלם גרים הם]. ומאידך אתי"ש מה דילפינן מנעמי סדר דחיית הגר, והיינו משום שלדעת נעמי - היה פסול בגירות הקודמת שלהם [שהיתה משום אימת בעלה] וכעת דחתה אותם בבואם להתגייר מרצונם [כלשון הזהר חדש שם לגבי רות שכעת "ברצונה דבקה בתורה"].

אופן ב': י"ל דמחלון וכליון [דגדולי הדור היו כנ"ל] היו דורשים "מואבי ולא מואבית" [ומה שאמרו במדרש שרק בזמן בועז התחדשה הלכה זו, י"ל דהכוונה שאז הוכרעה ההלכה כן עבור כולם. ובמיוחד אם נאמר [כמש"כ בגרי"ז] שהיתה זו הלכה למשה סיני, ודין זה עבר בקבלה מימות מרע"ה, דמסתבר שמחלון וכליון שהיו גדולי הדור, ידעו גם הם מדין זה] ולכן גיירום ונשאום בכשרות. ואתי"ש מה שלא מתו אלא בעוון שיצאו מא"י. מאידך, נעמי חשבה שמה שמתו היה משום שאין היתר במואבית [וכמו שאכן סבר גם "טוב" הגואל ש"אמר הראשונים לא מתו אלא ע"י שנטלו אותן כו' ולא היה יודע שכבר נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית כו'"]. וכיוון שרות ועורפה התגיירו בשביל להתחתן עם מחלון וכליון, נמצא שלא קיבלו ע"ע כל תרי"ג מצוות בשלימות שהרי ע"כ לא קבלו ע"ע המצווה דלא יבוא עמוני ומואבי גו' [שלדעת נעמי - אף עמונית ומואבית בכלל]. וכיוון שקבלת מצוות מעכבת בדיעבד [לדעת הש"ך ביו"ד רס"ח סק"ט], סברה נעמי דגירותם לא חלה כלל ויש צורך לגיירם שנית. ואתי"ש מה שילפינן מהתם דיני גירות כיוון שלדעת נעמי היה צריך לגיירם שנית כנ"ל. אבל אליבא דאמת ד"מואבי ולא מואבית" - וקבלו ע"ע תומ"צ בשלימות - א"א לומר שמתו על כך שנשאו נשים נכריות אלא משום שיצאו מא"י.

לאח"ז מצאתי גמרא כנגד אופן הב' שכתבתי לעיל

ע' אג"מ יו"ד ח"ג ס' ק"ח שהביא ראיה דאף אם לא מקבל מיעוט מצוות חלה הגירות דיעבד מהגמ' ביבמות מ"ה ע"ב "עבדיה דרבי חייא בר אמי אטבלה לההיא עובדת כוכבים לשם אנתתא אמר רב יוסף יכילנא לאכשורי בה ובברתה בה כדרב אסי דאמר רב אסי מי לא טבלה לנדותה" (ופרש"י שם דטבילת נדה סלקא לה לשם גירות).  והנה התם התגיירה ע"מ להתחתן עם עבד שיש בזה איסור תורה ואעפ"כ חלה הגירות ומוכח דאע"פ שע"כ לא קבלה איסור זה, מ"מ חלה הגירות עכת"ד. ומדברי האג"מ הנ"ל מוכח גם כנגד מה שכתבתי באופן הב' דנעמי סברה שגירות רות ועורפה לא חלה בדיעבד משום שהתגיירו ע"מ להתחתן באיסור ד"לא יבוא עמוני גו'", דמגמ' הנ"ל מוכח לכאורה דשפיר חלה הגירות וכנ"ל.

אלא שלכאורה יש לעיין בעצם הוכחת האג"מ מהתם. דדילמא התם לא ידעה שאסור להתחתן עם עבד ואילו ידעה לא היתה עוברת ע"ז וי"ל דבכה"ג שפיר חשיב שקיבלה כל המצוות כדמוכח לכאורה מהגמ' שבת ס"ח ע"ב "גר שנתגייר בין הנכרים ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת". ומשמע דאע"פ דלא ידע מאיסורי מלאכה בשבת לא הווה חסרון בקבלת מצוות הדרושה לגירות וצריך לעיין באג"מ.

עגלת קניות

Your Cart4
  • x 1 עקבי דרך
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - מחשבה חלק ב
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - ירח איתנים
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - חנוכה ופורים
    הסרה | הוספה
סה"כ: 160.00

בראשית

שמות

ויקרא

במדבר

דברים

נושאים

מועדים

הקדשות

לעילוי נשמת

הרה"ח רבי יהושע השיל רייזמן ז"ל נלב"ע י' טבת תשס"ט

ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת

אשת חיל עטרת בעלה, גמלה צדקה וחסד

כיבדה הוריה באהבה ומסירות, חינכה צאצאיה לתורה ולמצוות

אוד מוצל מאש, נזדככה בייסורים וקבלתם באהבה

 

מרת זיסל הניה (נעמי) זילברליכט ע"ה

בת הרה"ח שלום יוסף הירשפרונג ז"ל

נפטרה במוצאי יום הולדתה, אור לח' תשרי תשע"ו

 


תנצב"ה

לעילוי נשמת

איש חסיד וירא שמים שייף עייל ושייף נפיק
הרה"ח ר' אליקים גצל בן הר"ר יעקב יהודה ז"ל זילברליכט
נלב"ע כ"ג אדר תשמ"ג

ת.נ.צ.ב.ה.

התודה והברכה

לכל המסייעים לבניית אתר עולמות

ובראשם

הר"ר ישראל ויינגרטן ורעייתו הי"ו

על מסירותם הנפלאה לבניית אתר עולמות
במקצועיות רבה בסבלנות ובחן

הר"ר מנחם שטיינר הי"ו
שתרם מזמנו ומכשרונותיו לבניית אתר עולמות
הר"ר יחיאל זאב הכהן קרימלובסקי הי"ו

שתרם מזמנו ומכישוריו המבורכים

למען הצלחת הקמת אתר הבית של עולמות

בורא עולם יברכם בכל מילי דמיטב
בבריות גופא ונהורא מעליא

וזכות הרבים תעמוד להם לעד

לעילוי נשמת
גאון התורה והמוסר
מרן ראש הישיבה
הגאון רבי שמחה מרדכי זיסקינד ברוידא זצ"ל
שהרביץ חכמה ויראה ושם דרך
בהיכל ישיבת חברון למעלה מיובל שונים

נלב"ע ביום הנף ט"ז ניסן תש"ס