שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

שלושה ספרים נפתחים

תקציר השיעור

א. משנה: "בארבעה פרקים העולם נידון, בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון", ואמרו בגמרא: "תנא דבי רבי ישמעאל, אדם נידון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכפורים". וצריך ביאור, על מה נידונים בראש השנה.

ב. עוד אמרו חז"ל: "שלשה ספרים נפתחים בראש השנה, אחד של רשעים גמורים ואחד של צדיקים גמורים ואחד של בינוניים", ונחלקו הראשונים האם הדין בראש השנה הוא על ענייני העולם הזה, או ענייני העולם הבא.

ג. האדם נידון גם בשעת פטירתו מהעולם, וכן לעתיד לבוא ב"יום הדין הגדול" לפני תחיית המתים והעולם הבא, וצ"ב על מה נידון בכל פעם.

ד. לדעת הסוברים שהדין בראש השנה הוא על ענייני העולם הבא, צריך עיון בלשון התפילות בראש השנה שמתפללים על ענייני העוה"ז, וכן תמוה לשם מה דנים את האדם בראש השנה, בעודו חי, על ענייני העולם הבא.

ה. שיטת הגר"א על מה נידונים בראש השנה, ונפקא מינה ללשון שמברך את חברו "לשנה טובה תכתב", האם יאמר גם "ותחתם", וכן לביאור דברי הפייטן: "בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן, וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן" - על מי מדובר.

ו. דברי הרמח"ל שבראש השנה "הנקבע בין הצדיקים הוא הנכתב בספר החיים, והנדחה ונקבע בין הרשעים הוא הנכתב בספר המתים" - והמסתעף לביאור הבקשות "זָכְרֵנוּ לְחַיִּים וְכָתְבֵנוּ בְּסֵפֶר הַחַיִּים", "וּכְתֹב לְחַיִּים טוֹבִים כָּל בְּנֵי בְרִיתֶךָ", וביאור קביעות מקומן של בקשות אלו בשמונה עשרה.

ז. דברי המאירי: "המתרשל בזמן הזה מן התשובה אין לו חלק באלהי ישראל".

א. במשנה במסכת ראש השנה [1] מובא כי "בארבעה פרקים העולם נידון, ובראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון", ובסוגיית הגמרא דנו, מיהו התנא ששנה את האמור במשנה, והמסקנא: "אמר רבא האי תנא דבי רבי ישמעאל היא, אדם נידון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכפורים". ודברי המשנה שאדם נידון בראש השנה נאמרו על תחילת הדין, אבל חיתום גזר דינו הוא ביום הכיפורים. אך לא נתפרש בגמרא על מה נידונים בראש השנה.

ובהמשך הסוגיא [1] מתארת הגמרא את "שלושת הספרים" שנפתחים בשעת הדין בראש השנה, אשר באחד, הצדיקים הגמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים, בשני נכתבים ונחתמים הרשעים הגמורים לאלתר למיתה, והבינוניים תלויים ועומדים מראש השנה ועד יום הכיפורים - זכו, נכתבים לחיים, לא זכו, נכתבים למיתה [ועי' בדברי המאירי [4] שכתב בתוך דבריו: "אמרו ז"ל דרך משל ג' ספרים נפתחים בראש השנה"].

וצ"ב האם הדין בראש השנה הוא על ענייני העולם הזה, או ענייני העולם הבא.

והנה בהמשך הסוגיא בראש השנה [1] מובא, כי לעתיד לבוא ביום הדין הגדול והנורא בעת שיחיו המתים והקב"ה יחדש את העולם הבא, ידון הקב"ה את הבריות, ואז הצדיקים יכתבו ויחתמו לאלתר לחיי עולם, והרשעים הגמורים יכתבו ויחתמו לאלתר לגיהנם [ובתוספות (ד"ה ליום) מבואר שהאדם נידון גם בשעת פטירתו מהעולם, וכן לעתיד לבוא ב"יום הדין הגדול" לפני תחיית המתים והעולם הבא, יעו"ש על מה נידון בכל פעם. והריטב"א [4] הוסיף, שבגמרא לא נזכר הדין השלישי שדנים כל אדם ביום המיתה, לפי שאותו הדין אינו כללי אלא כל אחד ואחד נידון בזמנו כפי מה שהוא].

מדברי הגמרא לענין הדין בתחיית המתים שהדגישה "חיי עולם" ו"גהינום", דייק הרמב"ן [2] שהדין בראש השנה הוא על "חיים" ו"מוות" בעולם הבא, אלא על "חיים" ו"מוות" בעולם הזה. ועוד הביא הרמב"ן ראיה לשיטתו מנוסח התפילה שתיקנו חז"ל בראש השנה על כל ענייני העולם הזה. ברם לדעת התוספות [1] ר"ה טז, ב ד"ה נחתמין), הדין בראש השנה הוא על ענייני העולם הבא.  כי תוספות הבינו שהמושג "צדיקים" ו"רשעים" הוא על מהות האדם: מי שזכויותיו מרובים נקרא צדיק ומי שעוונותיו מרובים נקרא רשע גמור, וכפשטות ההבנה. ולכן היה קשה לתוספות, היאך נאמר על הצדיקים שנחתמים בראש השנה לאלתר לחיים טובים בעולם הזה, והרי עינינו רואות שצדיקים סובלים יסורים בעולם הזה, ופעמים שהצדיקים נחתמים למיתה ורשעים גמורים לחיים - ובעל כרחך, שהדין בראש השנה הוא על ענייני העולם הבא.

ואילו הרמב"ן [2]-[3] משיב על הבנתם של בעלי התוספות, שיש דרך נוספת להבין מי הם "הצדיקים" והרשעים" עליהם דיבר רבי כרוספדאי. והיינו ש"צדיק" ו"רשע" היא הגדרת התוצאה בדינו. ולעולם הדין בראש השנה הוא על ענייני העולם הזה, אלא שמידתו של הקב"ה ומשפטו להיפרע מהצדיקים בעולם הזה על חטאיהם, כדי לשלם להם את גמולם הטוב בעולם הבא, ואילו הרשעים זוכים לשכר על מעשיהם הטובים בעוה"ז כדי להיפרע מהם בעוה"ב. ונמצא לפי זה שצדיק ורשע גמור היינו "בדינו" [וכפי שמחדש לפי זה הרמב"ן "שיהיה גדול שבנביאים נדון על חטא אחד קל ונענש עליו, נקרא בכאן רשע גמור. ויהיה אחאב שנאמר בו הראית כי נכנע אחאב מפני וגו', נקרא בכאן בזה צדיק גמור"].

מלבד ההוכחות שהביא הרמב"ן לשיטתו, הקשה הרשב"א [4] על שיטת התוספות, לשם מה דנים את האדם בראש השנה, בעודו חי, על ענייני העולם הבא, הרי יכול ברגע קל לשוב בתשובה, ואם כן מהי המשמעות של דין זה. וכמובן, לדעת התוספות שהדין בראש השנה הוא על ענייני העולם הבא, יש לתמוה מלשון התפילות על ענייני העולם הזה, וכן תמוה לשם מה דנים את האדם בראש השנה, בעודו חי, על ענייני העולם הבא. ועוד תמוה, אם הנדון בראש השנה הוא רק על ענייני העולם הבא, אם כן אימתי דנים אותו על ענייני העולם הזה.

וראה סיכום מחלוקת הראשונים הנ"ל, בספרו של רבי יוסף רפפורט [ראש כולל מרכז תורני בני ברק] לתשובת השנה [6].

 

ב. בביאור הדרים כתב בספר לתשובת השנה [6] כי יתכן וגם לשיטת תוספות, כאשר דנים בראש השנה על ענייני העולם הבא, לנדון זה יש השלכה על ענייני העולם הזה. ויסוד לכך הם דברי תוספות הרא"ש בסוגיא בראש השנה [4]  שכתבו בתחילת דבריהם כתוספות, שהדין בראש השנה הוא על ענייני העולם הבא, וסיימו בלשון זה: "דמאורעות שלו וגזרותיו של שנה זו תלויין בה, שגוזרין על הצדיק גזרות קשות בעולם הזה להפרע ממנו עונותיו. ולרשע גוזרין גזרות טובות ליתן לו שכר מצותיו בעולם הזה, כדכתיב ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. הלכך צריך להעלותן בכף מאזנים בכל שנה". ודבריו מבוארים על פי היסוד שסלל הרמב"ן בשער הגמול [3] בבירור דרך הנהגת הקב"ה ומשפטו - להיפרע מהצדיקים בעולם הזה על חטאיהם, כדי לשלם להם את גמולם הטוב בעולם הבא, ואילו הרשעים זוכים לשכר על מעשיהם הטובים בעולם הזה, כדי להיפרע מהם בעולם הבא. ומעתה לפי דברים אלו יתכן שגם לשיטת תוספות, כאשר דנים בראש השנה על  ענייני העולם הבא, לנדון זה יש השלכה על ענייני העולם הזה.

וכך מהלך הדברים: בתחילה דנים על כללות מעשי האדם ביחס לחיי העולם הבא, אך הלוא נתבאר לעיל כי ממשפטי ה', שאם נחתם דינו, למשל, שהוא רשע מחמת דרובו עוונות ואינו זכאי לחלקו בעוה"ב, הרי צריך לשלם לו בעולם הזה את חלקו הראוי לו בעולם הבא מחמת מיעוט מצוות שעשה, וכדכתיב "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו", כלומר משלם לרשע את שכרו המגיע לו בעוה"ב כבר כאן בעולם הזה כדי להאבידו מהעוה"ב. נמצא איפוא שגם לפי תוספות, אע"פ שעיקר הנדון בכל ראש השנה הוא על חיי העולם הבא, מכל מקום זהו גם היסוד להכריע את צורת חייו בעולם הזה, וכמבואר בתוס' רא"ש. וע"כ צ"ל גם לשיטת הרמב"ן על דרך המבואר לעיל בדעת תוספות, דאמנם עיקר הנדון בכל ר"ה הוא על ענייני העולם הזה, מכל מקום היסוד להכריע את צורת חייו בהעולם הזה הוא - אם הגברא בן העולם הבא, וכנ"ל.

 

ג. אלא שלפי זה צ"ב, מאי הנפקא מינה בין התוספות והרמב"ן, ונראה בכמה אופנים:

בספר לתשובת השנה [7] ביאר בדעת הרמב"ן, שהגם שיש לשיטתו דין בר"ה גם על ענייני העולם הבא, מכל מקום חלוק מדברי התוספות. כי לפי הרמב"ן בראש השנה דנים באופן כללי על חיי העוה"ב לקבוע אם הוא בן העוה"ב [ואין דנים כמה שכרו בעוה"ב עצמו] ודי בזה כדי לדונו על המסתעף מכך לענייני העוה"ז. משא"כ לשיטת תוספות, הדין על חיי העולם הבא הוא בפרטות כאילו היה זה שעת מותו, כדי לקבוע לפי זה את כל חייו בעולם הזה.

ולפי זה מיושבת קושיית הרשב"א [4] על שיטת התוספות, לשם מה דנים את האדם בראש השנה, בעודו חי, על ענייני העוה"ב, הרי יכול ברגע קל לשוב בתשובה, ומהי משמעות דין זה. כי אמנם בדיון על פרטי חיי העוה"ב "הכל הולך אחר שעת סוף ימיו", וכמש"כ הרשב"א, אך ודאי יש נפק"מ במה שנחתם בר"ה לחיי העוה"ב או חלילה לדראון הוא כלפי המסתעף מזה לדינו בעוה"ז, ומ"מ פשיטא שיכול לחזור בתשובה שעה לפני מותו וישתנה דינו בחיי העוה"ב.

 

ד. ונראה עוד נפק"מ, מדוע אם הנדון בראש השנה הוא על ענייני העוה"ז, צריך לדונו אם הוא בן העולם הבא.

ויסוד הדברים הוא, כי פסק הדין על אדם אם הוא "בן העולם הבא" משפיע על כל צורת חייו בעולם הזה. ראה בדבריו של רבי אהרן קוטלר [8] [ראש ישיבות קלעצק ולייקווד] שיש ל"בן העולם הבא" מעמד שונה כבר בעולם הזה, ודבר זה נוגע לכל ההנהגה שיתנהגו עמו מן השמים לענין הדין של זה העולם. כי אפילו הזוכים בדינם בעוה"ז ישנם כמה דרגות כיצד מקבלים את שכרם, "בזרוע", או "בחסד" או בגדר "מתנת חנם". והכל תלוי באיזה ספר נחתם האדם ובאיזה דרגה בספר. וכמו כן מעמדו של האדם אם הוא "בן העולם הבא" נוגע גם לסייעתא דשמיא ברוחניותו, אם לשומרו ממכשול ומשגגות ומנסיונות, רגלי חסידיו ישמור, או אדרבה, שיגרם לו מכשול. ומגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חובה, ואם הוא בספר צדיקים מגלגלים זכות על ידו, וכן להיפך. כי אף שיש לכל אחד, בכל מצב שהוא, בחירה. אבל האפשרויות הרוחניות תלויות גם כן בהשגחה, ויש שרוצה לעשות ומונעים אותו מן השמים, יעו"ש בדבריו.

דברים דומים הביא הרב דסלר בספרו מכתב מאליהו [9] בשם רבי ישראל סלאנטר כי "ג' ספרים נפתחים בר"ה, וכולם לענין הרוחניות וסייעתא דשמיא בשבילה". והוסיף הרב דסלר: "כן פירשו בתוספות שגדר דין דראש השנה הוא לענין עולם הבא, וכוונתם לענין המדרגה הרוחנית שהיא תוכן עוה"ב שלו. ובאמת גם הגשמיות הבאה על האדם מצד הקדושה היא באה, מפני הצורך אליה לרוחניות, וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות תשובה".

ובביאור ענין זה הוסיף תלמידו של הרב דסלר, רבי חיים פרידלנדר [משגיח ישיבת פוניבז'] בספרו שפתי חיים [10] על פי דבריו של הרמח"ל [12] 'במאמר החכמה' כי "הנקבע בין הצדיקים הוא הנכתב בספר החיים, והנדחה הנקבע בין הרשעים הוא הנכתב בספר המתים". והיינו "שקביעת מהותו הרוחנית הוא הוא הדין בר"ה על חיי עוה"ב. כמו המושג 'בן בית', שאין הוא חייב להיות בבית, אלא אם הוא אינו אורח ושייך לאנשי הבית נקרא 'בן בית'. וכן לענין מה שאחז"ל בכמה מקומות 'איזהו בן עולם הבא' - אין הכונה שרק לאחר מותו יזכה לחיי עולם הבא, אלא שעכשיו הוא כבר 'בן העולם הבא'. מהותו הוא 'בן העולם הבא', אפילו שעדיין נמצא בעוה"ז, כבר הוא מושרש בעולם הרוחני שהוא עולם הבא. ועל דרך זה הוא ענין הדין בר"ה על עולם הבא, שבראש השנה נקבעת המהות הרוחנית של האדם על פי דרגתו, והיינו האדם כותב ספרו. ומקביעת מהותו הרוחנית נובע הדין על עניני עוה"ז – על המקרים שיארעו לו בשנה הבאה", עי' בכל דבריו שם.

וראה במה שהוסיף מו"ר הגאון רבי דוד כהן, ראש ישיבת חברון, בספרו ביאורי החכמה על מאמר החכמה להרמח"ל [12]-[13] על פי דברי המהר"ל והגר"א, שכוונת הרמח"ל בדבריו "שהנקבע בין הצדיקים הוא הנכתב בספר החיים, והנקבע בין הרשעים הוא הנכתב בספר המתים", שאין זה רק כלפי חיי העוה"ב, אלא גם כלפי חיי עוה"ז, כי הנקבע בין הצדיקים הוא חי בעצם - שהוא מחובר למקור חיים גם בעולם הזה, ולכן יזכה לחיים הנצחיים בעוה"ב, והנקבע בין הרשעים הוא מת בעצם, שגם בחייו בעוה"ז הוא מנותק ממקור החיים, ולכן אין חייו אלא לפי שעה, ומיתתו היא מיתת עולם, ואינו זוכה לחיי הנצח בעוה"ב.

ומבואר איפוא, כי במה שנידונים בראש השנה על ענייני העולם הבא יש השלכות ברורות גם ענייני העולם הזה.

 

ה. עד עתה נתבארו שיטות הראשונים אם הדין בראש השנה הוא על ענייני העוה"ז או העוה"ב.

ושיטת  הגר"א בביאורו לשו"ע [5] סי' תקפב סע' ט) על פי פשטות דברי הגמרא בראש השנה [1] "אדם נידון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכפורים" - שעל ענייני העולם הזה כולם רק נכתבים בראש השנה, ואין כלל חתימה עד ליום הכיפורים, ורק על ענייני העולם הבא חותמים בראש השנה. ונפק"מ לדבריו במש"כ הרמ"א [5] "ונוהגין שכל אחד אומר לחברו לשנה טובה תכתב", ובמג"א (ס"ק ח) שם: "תכתב ותחתם, וכן נכון שיחזיקו לצדיק שנחתם לאלתר לחיים". אולם בביאור הגר"א כתב "אין לאומרו ותחתם אלא תכתב".

ולפי הגר"א היינו דברי הפייטן: "בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן, וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן", כי הפייטן מפרט והולך כמה יעברון וכמה יבראון מי ישלו ומי יטרף וכו' וכל העניינים הנזכרים שם הם ענייני הגוף בעולם הזה, ובהם שפיר הכל אינם נחתמים עד יום כיפור. ועי' בספר משנת רבי אהרן [8] ובספר לתשובת השנה [7] במה שכתבו בביאור שיטת הגר"א, ובמה שביאר בספר לתשובת השנה [7] את דברי הפיוט הנ"ל - לדעת הראשונים המובאים לעיל.

 

ו. עתה נוכל להתבונן בהוספות שתיקנו חז"ל לומר בתפילות הימים נוראים, ויש לדעת מה אנו מבקשים באומרינו "זָכְרֵנוּ לְחַיִּים וְכָתְבֵנוּ בְּסֵפֶר הַחַיִּים", וכן "וּכְתֹב לְחַיִּים טוֹבִים כָּל בְּנֵי בְרִיתֶךָ", ו"בספר החיים" - האם הכוונה לחיי העולם הזה או לחיי העולם הבא, וכמבואר לעיל שנחלקו בזה רבותינו הראשונים.

ובדברי הרמח"ל  [12] מבואר כי הבקשה "זכרנו לחיים" היא על ענייני העולם הבא הנכתבים ב"ספר החיים" של חיי העוה"ב. ואילו הבקשות "וכתוב לחיים טובים" וכן "בספר חיים", היא על המקרים בעולם הזה. ומסיים הרמח"ל את דבריו ש"נמצאו גזירות אלה [ענייני העולם הזה] נמשכות אחרי הדין הראשון שזכרנו, ואולם על כל הגזירות האלה מתפללים וכתוב לחיים טובים וכן בספר חיים ברכה".

וראה במש"כ מו"ר הגאון רבי דוד כהן [13] כי דברי הרמח"ל מתאימים ומשלימים את המבואר לעיל, שהרי בראש השנה נידונים הן על ענייני העולם הבא והמסתעף מהם לענייני העולם הזה. ולכן גם בתפילותינו אנו מבקשים על שני עניינים אלו: הבקשה "זכרנו לחיים וכתבנו בספר בחיים היא על ענייני העולם הבא, ואילו הבקשות "וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך" ו"בספר החיים" הם על ענייני העולם הזה. וכדבריו של הרמח"ל "נמצאו גזירות אלה" דהיינו ענייני העולם הזה "נמשכות אחרי הדין הראשון שזכרנו" דהיינו ענייני העולם הבא, והא בהא תליא, וכנ"ל.

* * *

ומתוך כך נתחזק בדבריו הנוקבים של המאירי [4] "ויתעורר לפשפש במעשיו ולחזור ממה שהוא בידו מן העבירות והמתרשל בזמן הזה מן התשובה אין לו חלק בה' אלהי ישראל".

 

 אַתָּה בְרַחֲמֶיךָ תִּתֵּן בָּנוּ כֹּחַ, וְנִהְיֶה שְׂמֵחִים וְטוֹבִים וּבְרִיאִים לַעֲבוֹדָתֶךָ.

וְתַצִּילֵנוּ לָנוּ וּלְכָל בְּנֵי בֵיתֵנוּ מִכָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת.

וּתְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ שָׁנָה טוֹבָה.

וְנִהְיֶה שְׁקֵטִים וְשַׁאֲנַנִּים, דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים לַעֲבוֹדָתֶךָ וּלְיִרְאָתֶךָ.

כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר.

(מתוך תפילה בסדר ההקפות לשמחת תורה)

ביאור נפלא על בקשות עוה"ז שבתפילות ר"ה

אפשר למצוא בשיחת רבינו הקוה"ט רמ"מ מליובאוויטש זצ"ל, לקוטי שיחות חלק י"ט עמ' 291, שם מבאר גם הקשר והשייכות של הפטרת היום הראשון לעניין זה.

 

עגלת קניות

Your Cart7
  • x 1 רץ כצבי - חנוכה ופורים
    הסרה | הוספה
  • x 1 עקבי דרך
    הסרה | הוספה
  • x 3 רץ כצבי - אבלות וכיבוד אב
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - פסח שבועות
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - ירח איתנים
    הסרה | הוספה
סה"כ: 235.00

בראשית

שמות

ויקרא

במדבר

דברים

נושאים

מועדים

הקדשות

לעילוי נשמת

הרה"ח רבי יהושע השיל רייזמן ז"ל נלב"ע י' טבת תשס"ט

ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת

אשת חיל עטרת בעלה, גמלה צדקה וחסד

כיבדה הוריה באהבה ומסירות, חינכה צאצאיה לתורה ולמצוות

אוד מוצל מאש, נזדככה בייסורים וקבלתם באהבה

 

מרת זיסל הניה (נעמי) זילברליכט ע"ה

בת הרה"ח שלום יוסף הירשפרונג ז"ל

נפטרה במוצאי יום הולדתה, אור לח' תשרי תשע"ו

 


תנצב"ה

לעילוי נשמת

איש חסיד וירא שמים שייף עייל ושייף נפיק
הרה"ח ר' אליקים גצל בן הר"ר יעקב יהודה ז"ל זילברליכט
נלב"ע כ"ג אדר תשמ"ג

ת.נ.צ.ב.ה.

התודה והברכה

לכל המסייעים לבניית אתר עולמות

ובראשם

הר"ר ישראל ויינגרטן ורעייתו הי"ו

על מסירותם הנפלאה לבניית אתר עולמות
במקצועיות רבה בסבלנות ובחן

הר"ר מנחם שטיינר הי"ו
שתרם מזמנו ומכשרונותיו לבניית אתר עולמות
הר"ר יחיאל זאב הכהן קרימלובסקי הי"ו

שתרם מזמנו ומכישוריו המבורכים

למען הצלחת הקמת אתר הבית של עולמות

בורא עולם יברכם בכל מילי דמיטב
בבריות גופא ונהורא מעליא

וזכות הרבים תעמוד להם לעד

לעילוי נשמת
גאון התורה והמוסר
מרן ראש הישיבה
הגאון רבי שמחה מרדכי זיסקינד ברוידא זצ"ל
שהרביץ חכמה ויראה ושם דרך
בהיכל ישיבת חברון למעלה מיובל שונים

נלב"ע ביום הנף ט"ז ניסן תש"ס