בדידי הוה עובדא כי נקראתי להיות מ 10 אנשים שיהיו שותפים ללויה של שכן שלי בבנין שמשפחתו קטנה ולא כל ילדיו שותו"מ.
הלויה נקבעה לשעה בה אני מוסר שיעור קבוע ב"עולמות", הסתפקתי האם מותר או האם אני חייב לא למסור את השיעור כדי להשלים מנין בלויה? האם אי מסירת שיעור הינה בגדר מבטלים תורה... או שמא ביטול תורה הוא רק במקרה ואדם מפסיק באמצע לימודו? האם יש ענין להשלים מנין בלויה? והאם שיקול של חילול ה' צריך לבא פה בחשבון?
בשו"ע יו"ד סי' שס"א ס"א, מבטלים תלמוד תורה להוצאת המת וכו'למאן דלא קרי ותני, כיון שיש לו מי שיתעסק עמו אין צריך להתבטל בשבילו, והוא שיש שם עשרה. (וי"א דעכשיו מן הסתם מבטלין, שאין לך אחד מישראל בזמן הזה שאינו במקרא או במשנה). וכו' ואינו צריך לצאת ולראות אם יש עמו כל צרכו אם לאו, אלא כיון שיש שם מי שיעשה מעשה, תלמוד תורה שלו קודם.
וכתב הט"ז סק"א רב הלומד עם תלמידיו לא יבטל בשביל זה מן הסתם. משמע רק כשאין יודע אם יש כל צרכו אבל כשודאי יודע שאין שם כל צרכו, פשוט שצריך לבטל גם ברב הלומד עם תלמידיו. וכשאין שם מנין ודאי הוי אין שם כל צרכו כמפורש בטור בשם רב נטוראי, וטעמא כתב הרמב"ן שאיכא שורה וברכת אבלים דבעי עשרה. ואפי' אם יש מנין לפי הרמ"א כל אדם היום צריך יותר ממנין, אלא דדייק הט"ז שא"צ לבדוק אם יש כל צרכו ואם אין יודע אם יש כל צרכו לא יבטל, אבל כשיודע שאין כלך צרכו, וזה פשוט בכל אדם שספק אם יש אצלו מנין, אפי' יהיה שם מנין הוי כאין שם כל צרכו והוי בזיון המת ומבטלין גם לימוד עם אחרים בשביל זה.
אלא דכל זה רק בשעת הוצאתו, כמבואר בס"ב. ואם מספידין צל"ע אם נקרא שעת הוצאתו או לא.
ובת"ת דכל ישראל דוגמא דיהושע בן נון במגלה דף ג: דהוא יותר חמור מהרבה דברים, אין מפורש אם מבטלים. אבל בת"ת דשיעור פרטי שאין שם כל ישראל, מבואר שם בגמ' דמבטלים ת"ת כל שאין שם כל צרכו.