השאלה דלהלן היא אולי קצת משעשעת, ואילולי היתה נוגעת למעשה היה מקום לדחות בבדיחותא בעלמא, אך השאלה דלהלן הוא דו"ד אמיתי המתנהל בימים אלו בין מעסיק לעובדו, אשמח לקבל חוו"ד ומקורות מהחברים הנכבדים.

ובכן משה מעסיק את שלמה בעסק שלו זה כמה שנים, שלמה הוא עובד מצטיין העושה את עבודתו נאמנה ואף הרבה מעבר לכך, הוא תמיד זמין לכל בקשותיו של משה גם בדברים שאינם מתוקף תפקידו. משה המעסיק עשה לשלמה טובה גדולה וענקית מאד, ואכן שלמה לא מתכחש לכך ומנסה לאור זאת לרצות עוד יותר את מעסיקו משום הכרת הטוב, אך משה המעסיק עדיין אינו שבע רצון, והוא תובע בפה ששלמה 'חייב' לו הכרת הטוב, ולכן כל מה שהוא עושה מעבר לתפקידו הוא חייב ע"פ דין ולא מגיע לו על זה שום תודה והערכה, יתירה מכך משה תובע ממנו עוד עוד דברים מדין הכרת הטוב, וכששלמה מסרב הוא מלא כעס וטינה כלפיו, לדבריו שלמה לא נוהג כשורה כי לדבריו הוא חייב לו את כל חייו, וזכותו לתבוע ממנו מה שהוא חושב אל נכון.

שלמה לעומת זאת טוען שני טיעונים: א. הכרת הטוב זה לא דין בחושן משפט ששייך בזה זכות תביעה של עושה הטובה, ודאי שחובתו היהודית והמוסרית מחייבת אותו להכיר טובה למי שגמל עמו טוב, אך זה לא הופך אותו לבן ערובה לכל הגוחמאות של המעסיק. ב. היות שגם הוא גמל הרבה טובות למעסיקו, האם אין מעסיקו חייב לו הכרת הטוב בחזרה, האם הדברים נמדדים במי שגמל טובה ראשון ואז השני חייב לו ואילו הוא לא חייב להחזיר לשני, או שהדבר תלוי באיכות וגודל הטובה שא' גמל לשני, או שכל מי שקיבל טובה ממישהו אי פעם חייב להכיר לו טובה גם אם ההוא עשה את זה בתור הכרת הטוב לראשון.

כאמור זה דו"ד אמיתי שמתנהל בין עובד למעסיקו, אשמח לקבל חוו"ד ומקורות בענין.