בס"ד

נראה שישנם שני חלקים במצוות כיבוד הורים ישנו חלק אחד שהוא הכרת הטוב ולכן מצווים אנו לכבד את ההוריםוחלק בין אדם לחבירו וישנו עוד חלק לכבדם שהם הוריו וגדולים ממנו והם מהשותפין בו שג' שותפין יש באדם וע"י שמכבדם מכבד את ה' עי'  בכלי יקר שמות כ' י''ב . ואשר על כן נראה עוד שכל מצוותו לכבד את אביו רשע היא מחמת שמצווה בהכרת הטוב ולכן אע"פ שאביו רשע עדיין מצווה להכיר לו טובה ,אבל מצד זה שע''י שמכבדם מכבד את ה' אינו חייב שכן אביו רשע ,  ואם כנים הדברים נראה שכיבוד אחיו הגדול הוא דווקא מהחלק השני של כיבוד הורים שע''י  שמכבד את אחיו הגדול מכבד אביו ואמו ולא שייך כלל לומר שחב לו הכרת הטוב , ולכן כשרשע אינו חייב לכבדו כלל .

ב"אב ואם" יש שתי מצוות הראשונה הוא בעשרת הדברות כבד את אביך ו"את" אמך, ומפסוק זה לומדים לרבות אחיך הגדול. ויש מצוה שניה בפרשת קדושים איש אמו ואביו תיראו, ובזה אין ריבוי לרבות האח הגדול. ויש לומר דכל האיסור באב רשע הוא משום מורא, אבל כיבוד מודה הרמב"ם שאין צורך לכבדו, ולכן באחיו הגדול דאין מצוות מורא שוב אין חיוב לכבדו כלל. ועוד דדכבוד אחיו הגדול יש דעות בראשונים דלא הוי רק דרבנן, וגם לרוב הפוסקים דס"ל דהוי מה"ת, עכ"פ לא הוי רק מריבוי ולא הוי עשה, ובפרמ"ג בפתיחה כוללת פ"א אות יב הביא דעות דספק מה שאתי מריבוי לא הוי כספק תורה ואזלינן לקולא ככל ספק דרבנן. וכיון דגם באב רשע איכא מחלוקת אם חייב בכבודו, א"כ באחיו הגדול פסקינן מספק לקולא. ואע"ג דהוי מחלוקת בזה אם דבר הבא מריבוי בתורה אי ספיקו דרבנן או מה"ת מ"מ יש לצרף עוד ספק דבאחיו הגדול יש כמה דעות דהוא דרבנן, ומלשון הרמב"ם שכתב דהוא מדברי סופרים רין ראיה דס"ל דהוא מדרבנן, דהרמב"ם בכל דבר הבא מלימוד כתב דהוא מדברי סופרים. עכ"פ כיון דאיכא כמה ספיקות באחיו הגדול פסק לקולא משא"כ באב דהוא ודאי מפורש בתורה וספיקו לחומרא פסק לחומרא.