הטור בסי' עט כתב ואם יש בה ריח מרחיק עד מקום שיכלה הריח. ופירש הב"י נראה שהוא נלמד מדין נבלה המסרחת. ע"כ. ודין נבלה המסרחת מפורש בירושלמי ברכות פ"ג ה"ה נבלה שמסרחת ד' אמות. וכן נפסק בשו"ע סי' עט  ס"ד בהמה חיה ועוף אם יש בהם ריח רע דינם כצואת אדם. ומ"ש תוס' בשם הירושלמי רק חמור היינו דחמור חמור כאדם  וחומרת צואת חמור היינו שמסתמא ריחן רע ולכן אפילו אם יזדמן פ"א שאין מריחין אסור דה"ל כצואת אדם. אבל במסרחת בודאי אין לקרות שם ק"ש לכו"ע. וממילא הדרא השאלה לדוכתיה איך מותר לקרות שם ק"ש במגיע אליו ריח רע, או אפי' ארבע אמות אחרי שכלה הריח דהוי ריח רע שיש לו עיקר.

ופשוט צריך לומר הטעם שאצל הרגיל שם אינו נקרא ריח רע, ורק בצואת אדם או חמור לא יעזור מה שאצל האדם המריח לא הוי ריח רע בגלל הרגילות כיון שזה בעצם ריח רע, אבל שאר הריחות תלוי באדם המריחו ורק כשאצלו הוי ריח רע אסור להתפלל. אלא דלפי זה אורח יאסור להתפלל שם. וצ"ל כמ"ש בשם הרב דזה הוכחה דאינו ריח רע ממה שעושים הרפתות ליד המושב. אבל לכאורה קצת דוחק לומר כן דהא רואים דלרוב בני אדם הוי ריח רע ובטלה דעתם וכו'.

וה' יקבל תפלותינו ממקום המותר ונזכה להיות מאלו שיתנו ריח טוב כבגמ' ברכות מג: עתידים בחורי ישראל שיתנו ריח טוב כלבנון.

שמחה בונם

שאלה כזו נשאלה בקיבוץ חפץ חיים, בו יש רפת סמוכה לקיבוץ והיא מפיצה ריח. נאמר לי ע"י חבר הקיבוץ כי הרב יעקב אריאל פסק להם שמותר לומר דברים שבקדושה שם למרות ריח הרפת משום שעצם העובדה שזה סמוך לבתי התושבים, מכך מוכח שאין זה נחשב ריח רע עבורם, שאל"כ היו מרחיקים את הרםת עוד מתחומי המגורים.

וכן האם אסור לבנות בית כנסת באיזור רפת או להיפך האם אסור לבנות רפת באיזור בית כנסת?