לפי דעת החזו"א אסור בהחלט דהוה הערמה ואל תשביני ממכירת חמץ דהתם אם הנכרי ישלם לו בכסף מלא יסכים המוכר לזה משא,כ במכירת הקרקע שאין הבעלים מוכרים כ"כ בקלות כידוע וא"כ הוה הערמה וכן יש לפקפק האם בטאבו נמי משנים שם הבעלים וכ"ו

ירקות שאין עליהם עדיין דין ספיחים, או פירות שעדיין אין עליהם קדושת פרות, אין בעיה לקנות לכל הדעות בהתר מכירה, רק שיש בעיה של סחורה עם המוכר לפי מי שסובר שהוא עובר על איסור סחורה בהיתר מכירה.

מעבר לזה, הגדרת בשאלתך האם מותר / אפשר, מותר גדולי עולם התירו את זה, ודאי שא"א לומר שזה לא מותר, האם אפשר, כל ההיתר שהתירו את זה הוא מהצורך שלא היה מה לאכול, אני חושב שעם כמות חנויות שמוכרות יבול חו"ל / יבול נוכרי / אוצר בית דין, גדולי העולם שהתירו לפני 100 שנה הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור והרב נפתלי הרץ מיפו והראי"ה קוק וכו לא היו מתירים בזמן שבקלות אנחנו יכולים להמנע מההתר גדול כזה. 

וכבר האריך בשו"ת יביע אומר חלק י סימן לח מעשרות פוסקים,

ועוד הוסיף כאן לתעולת הלומדים חלק מתשובה ששלח לי הגאון הרב אברהם מיימון מח"ס דרך האתרים

על אף שבתשובתי רק ציינתי לך לדנים ולנידונים הקשורים לדין היתר המכירה,  הרי שכמה מדהים להיווכח שיהודים  המגדרים את עצמם כשומרי תורה ומצוות, המקפידים על קלה כבחמורה, עוסקים ביד אחת בפסילת היתר המכירה, אך בידם השניה מדלגים בקלילות על איסורים מדאורייתא באמצעות פטנטים הלכתיים:
הם 'מוכרים' את החמץ הלן בביתם בפסח לנוכרי; נוטלים ונותנים ריבית והצמדה האסורים מדאורייתא, באמצעות היתר עיסקא שאיש אינו יורד לסוף דעתו ההלכתית; אוכלים בשר בכור בהמה, בחסות מכירה פיקטיבית לגוי; מטלטלים חפצים ברה"ר בשבת, בחסות תקנת עירוב חצרות; ואפילו פוגעים במצוות השמיטה עצמה, באמצעות פטנט ושמו פרוזבול.

מאי שְנא איסור חמץ בפסח, ריבית כל ימות השנה, טילטול בשבת, אי שמיטת חובות בשביעית, שרובם  מדאורייתא ממש,(חוץ משיטת כספים), מהיתר המכירה שנועד לענות על בעיית השביעית שמדרבנן? איך זה שכל התקנות הנ"ל אינן חוכא ואיטלולא, ורק היתר המכירה הוא כזה? וכל הסתירות  הללו מביאות אותנו למסקנה אחת שהכל פולטיקה. ובפרט שישנם הרבה ראשונים הסוברים ששביעית בזמן הזה היא רק ממידת חסידות, ראה בעל המאור (גיטין פרק השולח וכן הביא תשובות בעל המאור בספר התרומה שער מה סימן ד), והוסיף בשו"ת הרשב"ש (סימן רנח) שגם שיטת בעל ההלכות גדולות, והרב רבי יהודה הנשיא אברצלוני, ורבינו יהודה בן יקר, והרב בעל העיטור, כולם סוברים ששביעית בזמן הזה נוהגת רק ממידת חסידות, וכן מפורש באור זרוע (סימן קז) בדעת הרשב"ם, וכן נקט רבי יוסף ענגיל בספרו אוצרות יוסף (דף מו) בדעת הרשב"ם (בבא בתרא צ, ע"ב), וכן סובר המאירי בספרו מגן אבות (סימן טו, גיטין לו ע"ב, ובסנהדרין כו ע"ב) וכתב שכן דעת הרי"ף והרמב"ן. עכ"ל התשובה 

ולענ"ד זה עדיף על אוצר בית דין, משתי סיבות  : א' – על פירות אוצר בי"ד חלה קדושת שביעית חמורה, הדורשת הקפדה יתירה אפילו על קדושת הקליפות והשאריות; ב' – השיטה מעצם טבעה מייצרת מסחר בפירות שביעית, בניגוד לפסיקה: "שאינו רשאי לעשות סחורה בפירות שביעית שהרי נאמר בה: לְאָכְלָה – לאכלה ולא לסחורה"