כמובן שאנו רואים בבירור את דעת הרמב''ם ואי אפשר להתעלם מפסיקתו ההלכתית-מחשבתית שפסק את המשנה והגמ' שתורה שאין עימה מלאכה-סופה בטלה והן אמת שהיעב''ץ כתב שכיום יש דין לכל הת''ח של עני ולכן יכולים לא לעבוד ולהישאר ללמוד, עי' יבי''א חלק ט סימן ט''ו כמדומני שמביא זאת ופוסק להלכה, אך עדיין ישנה קושייה והיא שאנו רואים במו עינינו שישנו פער משמעותי בין עני שבקושי יכול לאכול ולחיות בצרוה נורמלית לבין ת''ח שמקבל מלגה ואשתו עובדת וכו. ולכן יש מקום באמת לפתוח נושא חשוב זה כדי לדעת מה עלינו לנהוג בעבודת ה' שלנו. 

הן אמת שמפשטות לשון המשנה אין אנו מבינים מה קודם למה, אך המעיין באור החיים הק' בפר' בחוקותי באחד מן ה-42 פירושים על הפסוק הראשון "אם בחוקותי תלכו", יבין וישכיל אשר קבלת הקמח תלויה כפי התורה שיש באדם, וכמו"כ כותב האלשיך הקדוש שקודם צריך את התורה ואח"כ יש את הקמח, ע"כ כל אחד יעשהה את החשבון כמה תורה יש בו ולפי זה ידע לבד לכמה קמח הוא אמור לקבל.

יש עוד הרחבה בנושא זה, ספרי קודש מלאים בענין זה, ובינתים אחתום בזאת

על האדם לבדוק את אפשרויותיו הכספיות יחד עם רעיתו שתחי' כמה הם יכולים להצטמצם ומה אפשרויותיהם מתמיכת הכולל , מתמיכת משפחה, הכנסה משיעורי תורה וכד', אם יכול להתקיים ברמה סבירה [לא לדחוק את עצמו ללכת לישון רעב, או לא למלא צרכים מינימליים של האשה] ישב וילמד.

אבל אם מרגיש שפוגע במינימום ההסתפקות בבית יחפש עבודה ככלי קודש לחלק מהיום [סופר  משגיח כשרות, מגיה וכד'] ושאר היום יקדיש לתורה.