אלה מסעי: רומז לדברים שחייב אדם להיזהר במהלך מסעויתיו

מ - מאכלות אסורות

ס - סביבה רעה

ע - עריות

י - ישוב בודד

ולצד החיוב לקיים מסע"י

מ - מצוות הגם שהוא תרוד בדרכו

ס - סדר לימוד לא יבטל אף שהוא בדרך

ע - עבודת התפלה כראוי

י- יראת שמים

(מקור: ספר מרכבות ארגמן)

היות והנני לומד את הענינים של קרבן שתי הלחם שהקריבו בבית המקדש אחת בשנה בחג השבועות הייתי חפץ לקבל חומר ע"כ.

כמו"כ יש לי ערוך מאמר על נושא זה וברצוני לדעת האם אוכל לפרסם זאת.

תודה מראש

שו"ת אגרות משה יו"ד ג', סו"ס פז; שו"ת אגרות משה ב', קט

אולי נקיים דיון על מנהג הקטניות שנהגו רבים לא לאכול בפסח.

מה הגדר?

מה נאסר?

האם זו הגדרה בוטנית או הלכתית?

מה דין הקטניות החדשות (סויה, קנולה, קינואה)?

כל שנה ושנה יש דיון מחודש במשפחה, עד כדי כך שנוצר מצב שאין אנו יכולים להתארח אפילו אצל משפחה קרובה היות שהן מקילים בדבר שאנו מחמירים.

שלום

קיימת מצגת עם סוד העיבור באתר ישיבה

י.א.

יש נפק'''מ גדולה לדינה לערים שלמות שכבר החליפו לשעון הכחול אשר פועל באופן דיגטלי ויש כמה סוגים של שעונים אשר גדולי הדור אסרו ויש שהתירו וכ'ו נושא אקטואלי מאד

אני שולח לכם במייל שיעור נפלא של ראש ישיבת איתרי הרה"ג אריאב עוזר שליטא על שעטנז

אודה לך אם תיצור אתי קשר אודות הדיסק אונקי שלך שהושאר אצלי

ישראל חיים בלומנטל   0548456794

the Chasam Sofer it may be mutar to eat even more than a kebeitza. It can be found here :

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46450&st=&pgnum=453

(Here is another good overview of the topic (in English):

http://www.bknw.org/pafiledb/uploads/Eating%20before%20Tekias%20Shofar-new.pdf

There is a teshuva from Rav Gavriel Tzinner in Nitei Gavriel on this topic; he explains that according to the Chasam Sofer it may be mutar to eat even more than a kebeitza. It can be found here :

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46450&st=&pgnum=453

(Here is another good overview of the topic (in English):

http://www.bknw.org/pafiledb/uploads/Eating%20before%20Tekias%20Shofar-new.pdf

אני מצרף את שיעורו של הרה"ג אריאב עוזר שליט"א בענין לשמה בכתיבתו

שנינו בפרקי אבות (פ"א מי"ג), הוא (הלל) היה אומר, ודלא מוסיף יסף, ודלא יליף קטלא חייב, ודאשתמש בתגא חלף.

ופירוש מה שאמר "ודאשתמש בתגא חלף", כתב רבינו עובדיה מברטנורא, זהו המשתמש בכתרה של תורה, שעונשו הוא שיחלוף מן העולם, שכן "תגא" בלשון ערבית פירושו "כתר". והביא עוד פירוש בזה. ואחר כך כתב, ואני שמעתי, שפירוש "דישתמש בתגא", היינו המשתמש בשם המפורש, חלף ואבד מן העולם, שאין לו חלק לעולם הבא. והיינו כגון אותם בני אדם שלמדו מתוך ספרי מקובלים את דרך השימוש בשמות הקודש לפעול פעולות על טבעיות, שאלו אין להם חלק לעולם הבא.

ומרן רבינו הגדול שליט"א הזכיר בהקשר לכך את דברי הסמ"ק (מצוה ג') שכתב, שרבינו יהודה החסיד הזהיר את תלמידיו שלא ילכו לאיזו חופה של אחד מחבריהם, מפני שהיו לסטים בדרך והיה חשש שמא יגרמו להם נזק. ואותם התלמידים לא שמעו בקולו מפני שהיו יודעים שמות הקודש וידעו שאם יארע להם איזה דבר יוכלו להנצל על ידי שימוש בשמות הקודש. וכך אמנם עשו, ובאו עליהם לסטים לרוצחם ולשדוד את כל מה שהיה להם, והם הזכירו כנגדם שם המפורש והרגו את אותם הלסטים. וכשחזרו אחר שניצולו, אמר להם רבי יהודה החסיד, מה עשיתם? איבדתם את העולם הבא שלכם! אלא אם כן תשובו בתשובה שלימה, שתלכו לאותו המקום מבלי להזכיר את שם המפורש ותמסרו את נפשיכם להריגה. הלכו התלמידים ונהרגו. עד כאן המעשה. ולכאורה יש להתפלא הפלא ופלא על מעשה זה, שהרי איסור גמור הוא ללכת למקום שיש בו סכנה כזו, ואם כן, לא רק שאין זו תשובה על חטאם מה שהלכו לשם שנית, עוד נראה שיש בזה איסור גמור שמסרו נפשם להריגה בשביל כך.

ורבינו התשב"ץ בפירושו למסכת ברכות (דף ה:) עמד על שאלה זו, שהואיל והיתה סכנה ממש בהליכה לאותו המקום, אם כן איזו מן תשובה זו לעשות איסור נוסף? ותירץ שמכיון שעיקר התשובה היא שיבא אותו מעשה לידו ויתגבר על עצמו של לחטוא עוד, לכן לא היתה להם ברירה אלא ללכת שוב לאותו המקום כדי שיעמדו באותו נסיון שלא עמדו בו מתחילה. ומרן הרב שליט"א העיר על זה שעדיין קשה מאד להבין איך היה מותר להם ללכת לאותו המקום, אחר שנאמר בתורה "וחי בהם" ולא שימות בהם, שאסור לאדם למסור עצמו למיתה בשביל דבר כזה, ואין לך דבר העומד בפני התשובה, שכל שאין באפשרותם לבא שוב לידי אותו מעשה, תשובתם היא בחרטה וקבלה לעתיד בלבד, ואין צורך שיבאו ממש לידי אותו נסיון. ונשאר בקושיא זו ללא תירוץ. ובפרט יש לתמוה על מעשה זה, שהרי אפילו בפעם השנייה שהלכו לאותו מקום שהיו מצויים בו לסטים, מסתבר שהיה עליהם להזכיר שוב שם המפורש בכדי שינצלו ממות בטוח, שאין לך דבר העומד בפני פקוח נפש. ומרן הרב חיד"א ביומנו מזכיר, שפעם אחת בא ערבי אחד בדרך שממה להורגו, ומכיון שלא נותרה בידו ברירה הזכיר כנגדו שם קודם והרגו, וזהו בלי ספק מפני שבמקום פיקוח נפש מותר להשתמש בשם קדוש. ועל כן אותו המעשה הנזכר בסמ"ק הוא צריך עיון להבין מה היה טעמו של רבינו יהודה החסיד באותה ההוראה.