שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

אור החיים הקדוש - ויגש: יעקב אבינו יוסף הצדיק ופרשת המכירה

תקציר השיעור

 פרשת ויגש

יעקב אבינו יוסף הצדיק - ופרשת המכירה

א. ביאור הנהגת יוסף הצדיק - מדוע לא הודיע ליעקב אבינו שהוא חי

• רבותינו הראשונים והאחרונים ישבו על המדוכה, מדוע יוסף הצדיק לא שלח להודיע ליעקב אבינו שהוא בן החיים במשך כל אותן השנים שהיה במצרים - הן בתקופה שהיה בבית פוטיפר ובית האסורים, וכמובן מאז שנתמנה להיות משנה למלך מצרים.

• כמו כן חלקו רבותינו הראשונים והאחרונים, האם לאחר שיעקב אבינו נתבשר כי "עוד יוסף חי", נודע לו על מכירת יוסף הצדיק על ידי השבטים.

ב. יוסף הצדיק נזהר בכבוד אחיו

דברי אור החיים הקדוש, כי יוסף הצדיק נמנע מלהודיע ליעקב אבינו מחשש לבל יתביישו אחיו, כפי שיש ללמוד מדברי חז"ל בביאור הסיבה להעברת המצרים מקצה מקצה, ומהטעם להוצאת המצרים מבית יוסף בשעה שהתוודע לאחיו.

• דברי האור החיים הקדוש צריכים עיון, כי אמנם בנודע לעצמו מוטב לאדם שיפול לכבשן האש ולא ילבין פני חברו ברבים, אך מי התיר לו לצער את אביו בגלל חשש הפגיעה באחיו.

ג. יוסף הצדיק לא הודיע שהוא חי - כדי שחלומותיו יתקיימו

הסיבה שבגללה נמנע יוסף הצדיק מלספר לאביו על המכירה היתה, כדי שחלומותיו יתקיימו, משום שהיו "כמו נבואות" ולכן היה מחוייב לעשות הכל כדי שיתקיימו • יוסף הצדיק ידע שחלומותיו יתקיימו, ולכן השתדל למעט בעוגמת הנפש של אחיו שלא יצרכו להשתחוות לו בהרגשה "שהוא ניצח אותם".

ד. יוסף הצדיק לא הודיע ליעקב אבינו שהוא חי - "כי יד השי"ת עשתה זאת"

רוח הקודש שרתה על יוסף הצדיק שלא יודיע לאביו • נלקחה ממנו אפשרות הבחירה להודיע לאביו.

ה. יוסף הצדיק לא הודיע ליעקב אבינו שהוא חי - בגלל החרם והשבועה לא לספר על המכירה

האם יוסף הצדיק והשבטים התירו את החרם שלא לספר על המכירה.

ו. האם ידע יעקב אבינו על מכירת יוסף

בדברי חז"ל, וכן פירשו הרמב"ן ובעלי התוספות, מבואר כי יעקב אבינו לא ידע על מכירת יוסף, אולם האור החיים הקדוש דרך אחרת עמו.

ז. יעקב אבינו לא ידע על מכירת יוסף - כי האבות לא דיברו "יותר ממה שכתוב בתורה"

האבות הקדושים ומשה רבנו לא דיברו אלא דברי תורה ולא דברים בטלים ודברי הוואי.

 

א. ביאור הנהגת יוסף הצדיק - מדוע לא הודיע ליעקב אבינו שהוא חי

רבותינו הראשונים והאחרונים ישבו על המדוכה, מדוע יוסף הצדיק לא שלח להודיע ליעקב אבינו שהוא בן החיים במשך כל אותן השנים שהיה במצרים - הן בתקופה שהיה בבית פוטיפר ובבית האסורים, וכמובן מאז שנתמנה להיות משנה למלך מצרים.

כמו כן חלקו רבותינו הראשונים והאחרונים, האם לאחר שיעקב אבינו נתבשר כי "עוד יוסף חי", נודע לו על מכירת יוסף הצדיק על ידי השבטים, ויבואר להלן [אות ו-ז].

תחילה נעיין בדברי האור החיים הקדוש (1)-(2) בביאורו הנרחב - מדוע יוסף הצדיק לא הודיע ליעקב אבינו שהוא חי.

בראשית דבריו, כתב כי היו "עניינים" שהיו צריכים "להתגלגל" בגזירת הבורא, באופן זה שיעקב אבינו לא ידע כ"ב שנים היכן נמצא בנו יוסף: [א] "לשלם ליעקב כ"ב שנים שלא שימש את אביו [יצחק], וכמו כן היה הוא [יעקב] בצער כ"ב שנים, וגם למספר רד"ו שגזר ה' שיהיו במצרים. [ב] כדי שיעקב אבינו ירד למצרים בכבוד גדול, מה שלא היה כן אם היה יורד קודם".

ובביאור טעמו של יוסף, אזי בתקופה שהיה בבית האסורים, יתכן שלא היה סיפק בידו להודיע לאביו, אך אפילו אם יכול  היה להודיעו "חש על נפשו שידעו אחיו בדבר, ולצד בושתם וכלימתם מאביהם ימסרו עצמם עליו לאבדו מן העולם, לבל תגיע להם בושת מאביהם, וגם אפשר כי יקללם וימותו כולם, ומצד זה יבקשו לקעקעו מהעולם".

וגם לאחר שנתמנה למשנה למלך, נמנע מהודיע לאביו "על דרך אומרם ז"ל מוטב שיפיל אדם עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו, וחש על כבוד האחים מלביישם לפני יעקב ויצחק וכל זרע יעקב, וסבל שישאר אביו בצערו מלביישם".

וכמו כן, עדיין חשש יוסף שיהרגוהו, ולא התגלה אליהם "עד שנתחכם והאכילם והשקם ונתן להם דמים והראה להם כי הוא עמהם בלב שלם, גם נגלה הדבר כי מה' יצא וידעו ודאי כי לא שומר הוא להם איבה, וגם באמצעות כן הוסרה בושה מאביהם כי יאמרו אליו כי כן גזר הגוזר, ואז גילה להם" - עד כאן תמצית דבריו, ועיין בהם היטב.

[וראה בפירוש בעלי התוספות (8א) כעין האמור: "יש אומרים, כי כשהיה עבד לא רצה להגיד לו, כי יותר היה מצערו, וכן כשהיה בבית הסהר. וגם כשהיה מלך לא יאמין לו, כי אפילו לבסוף כשספרו לו אחיו לא האמין, כדכתיב ויפג לבו כי לא האמין להם. ועוד, אם היה מגיד לאביו היה ירא שמא ישמעו אחיו ויבהלו ויברחו זה לצפון וזה לדרום, מרוב פחד שייראו שיהרגם, ונמצא אביו מצטער עליהם וגורם צער גדול לאביו. ולכך המתין עד שבאו אחיו אצלו, ונתגלה להם תחילה ופייסם בדברים, ושאין בלבו עליהם, ואמר להם לבשר לאביהם, וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים"].

 ב. יוסף הצדיק נזהר בכבוד אחיו

בדברי אור החיים הקדוש נתבאר כי יוסף הצדיק נמנע מלהודיע ליעקב אבינו שהוא חי, מחשש לבל יתביישו אחיו.

יש ללמוד על הנהגתו זו של יוסף הצדיק להיזהר בכבוד אחיו, מדברי חז"ל המובאים ברש"י (3א), בביאור הסיבה להעברת המצרים מקצה מקצה: "הוצרך הכתוב לכתוב זאת אלא להודיעך שבחו של יוסף שנתכוון להסיר חרפה מעל אחיו שלא יהיו קורין אותם גולים".

וכמו כן יש ללמוד זאת מהטעם שהוציא יוסף הצדיק את כל הנמצאים בביתו בשעה שהתוודע לאחיו, כדי שאחיו לא יתביישו, כמפורש בדברי מדרש תנחומא (3ג) "כך אמר יוסף בלבו, מוטב שאהרוג ולא אבייש את אחי בפני המצרים".

וכן מבואר בדברי הרמב"ן (3ד) "וטעם בהוצאה, שהוציאם משם כדי שלא ישמעו בהזכירו להם המכירה, כי תהיה להם גם אליו למכשול, שיאמרו עבדי פרעה ומצרים עליהם, אלו אנשי בוגדות, לא יגורו בארצנו ולא ידרכו בארמונותינו, בגדו באחיהם, גם באביהם בגדו, מה יעשו במלך ובעמו, וגם ביוסף לא יאמינו עוד". וכיוצא בזה פירשו בעלי התוספות (3ה) שיוסף לא רצה לפגוע באחיו, שהמצרים "יאמרו אנשים רעים הם מאוד".

וכן פירש באור החיים הקדוש (3ו) כי יוסף הוציא את כולם מהחדר בשעה שהתגלה לאחיו, כי הוא "לא רצה לזלזל באחיו שיחזיקו אותם בדבר נבלה כזו למכור אחיהם, אלא לצד בושת אחיו הוא שעשה מטעם הנזכר".

אמנם תירוצו של האור החיים הקדוש, שיוסף נמנע מלהודיע לאביו שהוא חי כדי לא לבייש את אחיו, צריך עיון.

כי בנוגע לעצמו מוטב לאדם שיפול לכבשן האש ולא ילבין פני חברו ברבים, אך מי התיר לו לצער את אביו בגלל חשש הפגיעה באחיו. וביאר הברכת שמעון (4א) "דאם היה מודיע יוסף לפני שהיתה נגלית הכוונה העליונה שסיבבה מעשה זו, והיתה הבושה לאחיו, ממילא הרי היה גדול הצער ליעקב מבניו שעשו מעשה כזו. ואולי צער הזה לראות בקלקלת כל בניו, גדול מצער אבדן יוסף. ועי' בדברי רבינו [האור החיים הקדוש] לקמן (4ב), כי הצדיקים יותר יחפצו בהעדר הבן בהיותו בן מביש. ורק לאחר שנגלה דבר ה' כי מאת השם היתה זאת, לא היה מקום לא לביוש ולא לצער, אז הודיע לו מיד".

וראה עוד בספר כל הכתוב לחיים (4ג) במה שהביא מדברי מהרש"ם בספרו תכלת מרדכי לפרש על פי דברי האור החיים הקדוש, את דברי חז"ל אודות הסימן שמסר יוסף הצדיק ליעקב אבינו בעגלות ששלח לו, על פרשת עגלה ערופה שלמדו ביחד כשנפרד ממנו.

 ג. יוסף הצדיק לא הודיע שהוא חי - כדי שחלומותיו יתקיימו

הרמב"ן (5א) ביאר כי הסיבה שבגללה נמנע יוסף הצדיק מלספר לאביו על המכירה היתה, כדי שחלומותיו יתקיימו: "וכיון שלא ראה בנימין עמהם, חשב זאת התחבולה שיעליל עליהם, כדי שיביאו גם בנימין אחיו אליו, לקיים החלום הראשון תחילה. ועל כן לא רצה להגיד להם אני יוסף אחיכם, ולאמר מהרו ועלו אל אבי וישלח העגלות כאשר עשה עמהם בפעם השניה, כי היה אביו בא מיד בלא ספק. ואחרי שנתקיים החלום הראשון, הגיד להם לקיים החלום השני. ולולי כן היה יוסף חוטא חטא גדול לצער את אביו ולהעמידו ימים רבים בשכול ואבל על שמעון ועליו, ואף אם היה רצונו לצער את אחיו קצת איך לא יחמול על שיבת אביו, אבל את הכל עשה יפה בעתו לקיים החלומות כי ידע שיתקיימו באמת".

וכן פירש הגר"א (5ב) את כל מעשיו של יוסף הצדיק, שנבעו מכך "שידע שעל ידי כן יתקיימו החלומות כסדר, ולא רצה לעבור על רצון ה'", ולפיכך "הקדימה התורה את הפסוק "ויזכור יוסף את החלומות", להודיע שכל מה שעשה לא עשה אלא מרוב צדקתו שיקויימו החלומות שלא להכחיש רצון וגזירת עליון, וזהו כלל התורה".‏

ביאור הדברים נראה, על פי מה שכתב השל"ה הקדוש (5ג) בתירוץ הקושיה, מדוע יוסף הצדיק לא הודיע לאביו שהוא חי "כי ידע יוסף שחלומותיו שחלם הם כמו נבואה, וידע שעל כל פנים יתקיים שאביו ואחיו ישתחוו לו. והיה ירא מאוד לנפשו אם ישתחוו לו בידיעתם כי הוא יוסף, כי איך ישתחווה אב לבנו ואחים הגדולים לאחיהם הקטן. על כן היה יושב ומצפה להיות זה הדבר מקוים".

מו"ר הגרש"ז ברוידא זצ"ל, הרחיב בביאור הדברים בספרו שם דרך (6) וכתב: "סוד הדברים הוא שהחלומות שחלם לא היו סתם חלומות אלא מראה נבואה שבו ראה בנבואה את אשר יתרחש בעתיד, בבחינת מאמר הקב"ה למרים ואהרן (במדבר יב, ו) ויאמר שמעו נא דברי אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו".

ומאחר וחלומותיו היו נבואות, ונביא מבין את נבואתו ויודע שנבואתו תתקיים, וזהו השורש והסיבה לכל מעשיו והתנהגותו, ומדוע נמנע מלבשר לאביו שהוא חי וקיים למרות שלא היתה לא כל בעיה לעשות זאת - מכיון ש"את הכל עשה יפה בעתו לקיים החלומות כי ידע שיתקיימו באמת".

בספר קדושת לוי שילב בין המבואר בדברי הרמב"ן והאור החיים הקדוש, וביאר כי יוסף הצדיק נמנע מלהודיע שהוא חי, כי ידע שחלומותיו יתקיימו, ולכן השתדל למעט בעוגמת הנפש של אחיו שלא יצרכו להשתחוות לו בהרגשה "שהוא ניצח אותם". כי "דרך הטבע כשאדם מנצח את חברו וזה יודע שהוא מנצח אותו, דהיינו שיודע שמזה האדם היה לו הניצוח אז ירע לו, ויש לו עגמת נפש גדול. אבל כשהוא מנצח ואין חברו יודע ממי הוא מנוצח, אז אין לו רע כל כך. והנה בכאן יוסף ניצח את אחיו בקיום החלומות אשר חלם לו שאחיו ישתחוו לו, ובאמת הם לא רצו בזה שיוסף ינצח אותם ויצטרכו להשתחוות לו. לכן יוסף הצדיק בשעה שהשתחוו לו אחיו התנכר אליהם, כדי שלא ירע בעיניהם על הניצוח שהוא מנצח אותם בקיום החלומות, וידמו שהם משתחווים לאחר. ואפשר לומר שזה היה כוונת יוסף הצדיק שלא הודיע לאביו שהוא מלך ושהוא חי, שיוסף ידע שיקויים החלומות אשר חלם לו על אחיו שיבואו וישתחוו לו, ואילו היה מודיע לאביו והיו באים אחיו והשתחוו לו, היה להם צער מזה שניצח אותם, כי ידיעת אביו היה גם ידיעה להם, לכן לא הודיעו לאביו, כדי שלא יצטער את אחיו, כדי שיבוא וישתחוו לו ולא ידעו למי משתחוים, וידמו שמשתחווים למלך אחר".

 ד. יוסף הצדיק לא הודיע ליעקב אבינו שהוא חי - "כי יד ה' עשתה זאת"

בדברי האור החיים הקדוש (1) נתבאר כי היו "עניינים" שהיו צריכים "להתגלגל" בגזירת הבורא, באופן זה שיעקב אבינו לא ידע כ"ב שנים היכן נמצא בנו יוסף.

מצאנו בזה תוספת בדברי השל"ה הקדוש (7ב) שכתב: "ואף יעקב אבינו בעצמו ובכבודו הוצרך תיקון במצרים, כי היה בו קצת חטא של כבוד אב ואם שלא קיים כ"ב שנה, על כן הוצרך לסבול צער מזרעו זרע נאמן. וזהו הענין שכ"ב שנה לא הודיע יוסף לאביו שהוא חי, כי יד ה' עשתה זאת. והוא אחד משני דרכים, או רוח הקדש שרה על יוסף וצווה לו שלא יודיע את אביו שהוא חי, והוצרך יוסף לקים ציווי המקום, כי הוא ואביו חייבים בכבודו יתברך. או היה בהכרח שלקח הקב"ה הבחירה מיוסף, שלא יבחר בדבר זה להודיע לאביו, ואין בזה אשם ליוסף, כי היה מוכרח מהשי"ת, והשי"ת עשה לכפרה ליעקב.

 ה. יוסף הצדיק לא הודיע ליעקב אבינו שהוא חי - בגלל החרם והשבועה לא לספר על המכירה

הסבר נוסף מדוע יוסף הצדיק לא הודיע לאביו שהוא חי, מבואר בדברי רבותינו בעלי התוספות (8א) על פי דברי חז"ל, שהשבטים הטילו חרם ואף השביעו את יוסף שלא לספר על המכירה: "וגם יוסף למה לא הודיע לאביו שהוא במצרים, אלא שהטילו חרם ביניהם, וגם שיתפו להקב"ה, וליוסף נמי השביעו שלא לגלות. והכתוב מוכיח, דכתיב הוציאו כל איש מעלי, שלא רצה לגלות לזרים מפני השבועה".

בספר אגרא דכלה (8ב) הוסיף לבאר, כי בבוא האחים אליו לא "היה מתיירא פן לא ירצו להתיר החרם, על כן גלגל עמהם כמה גלגולים, עד שהבין שכבר מרוצים יהיו להתירו. ולכן נתוודע להם ביחוד באין איש אתו, כי לא היה רשאי [לגלות לאיש זולתם]". וכתב בספר כל הכתוב לחיים (8ג) "ובדעת רבנו האור החיים הקדוש שלא תירץ כן, יש לומר דס"ל שהחרם שלא לגלות ליעקב היה כנשבע לבטל את המצוה דכיבוד אב, כיון שעל ידי זה נצטער ונתאבל יעקב הרבה, וקיימא לן דשבועה לבטל את המצוה אינה חלה, ולא היה ליוסף שום איסור לגלות".

 ו. האם ידע יעקב אבינו על מכירת יוסף

בדברי חז"ל בפסיקתא (9א) מפורש שיעקב אבינו לא ידע ממכירת יוסף כל ימיו, ומסיבה זו נמנע יוסף לבקרו, כדי שלא ישאלו היאך ירד למצרים, ויאלץ לספר לו כי השבטים מכרוהו, ועל ידי זה ימיט אסון נוראי, כפי שדייקו בעלי התוספות (9ב) מלשון הכתוב "וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה", ומשמע "שלא היה יוסף רגיל אצל יעקב. ושמעתי מפי הרב ר' שמואל ז"ל [הרשב"ם] הטעם, לפי שהיה ירא שישאל לו הענין היאך הורד למצרים, ויגיד לו שמכרוהו אחיו ויקלל יעקב, ונמצא מחריב את העולם כולו. שהרי רחל אמו שקילל שלא מדעת ואמר עם אשר תמצא וגו', נתקיימה קללתו ומתה בדרך אפרת, הא אם יקללם מדעת לא כל שכן".

גם בדברי הרמב"ן (9ג) מפורש "יראה לי על דרך הפשט, שלא הוגד ליעקב כל ימיו כי אחיו מכרו את יוסף. אבל חשב כי היה תועה בשדה והמוצאים אותו לקחוהו ומכרו אותו אל מצרים. כי אחיו לא רצו להגיד לו חטאתם, אף כי יראו לנפשם פן יקצוף ויקללם, כאשר עשה בראובן ושמעון ולוי (להלן מט, ג-ז). ויוסף במוסרו הטוב לא רצה להגיד לו".

אולם האור החיים הקדוש (10א) דרך אחרת עמו, וביאר כי דבריו של יוסף הצדיק לאחיו נועדו "להסיר מלבם חשש השנאה" כלפיו, ולהראות "כי המעשה היה מאת ה', והם שליחותו יתברך עשו, ולא שליחות עצמם. ובזה אין מקום לשמור להם איבה, ולא להרחיק מדת האחווה מהם". ועל ידי זה "יהיה להם פנים לעמוד לפני אביהם כשנגלה הדבר". וסיים: "והיה נראה לומר כי יעקב לא ידע גוף המעשה, וזה דרך רחוק, כי פשיטא שלא ימנע מחקור זאת, היאך נתגלגלו הדברים עד שירד יוסף למצרים, וגם מעשה כתונת הפסים המובא אליו מוטבל בדם. אלא ודאי כי בטענת לא אתם שלחתם וגו' שאמר יוסף, הוכר הדבר כי מאת ה' היתה זאת, ואין להרהר אחר מידותיו".

 ז. יעקב אבינו לא ידע על מכירת יוסף - כי האבות לא דיברו "יותר ממה שכתוב בתורה"

לסיום, נביא את דבריו המופלאים של רבי פנחס מקוריץ (10ב) שביאר כי יעקב אבינו לא ידע כלל מהמכירה, היות והאבות הקדושים "לא היו אנשים פשוטים שישבו לדבר דברי הבאי" וכי "מה שהיו האבות מדברים הוא בעצמו תורה, ויותר ממה שכתוב בתורה לא דברו כלל".

ולכן יעקב אבינו לא שאל אף פעם את יוסף הצדיק "איך באת לכאן ומה עבר עליך". כדברי האור החיים הקדוש (10ג) בביאור הכתוב "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה", כי משה רבנו לא דיבר כל ימיו אלא דברי תורה ולא דברים בטלים.

עגלת קניות

Your Cart18
  • x 1 רץ כצבי - מחשבה חלק א
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - שבת
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - אבלות וכיבוד אב
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - חלק א
    הסרה | הוספה
  • x 14 רץ כצבי - ירח איתנים
    הסרה | הוספה
סה"כ: 705.00

בראשית

שמות

ויקרא

במדבר

דברים

נושאים

מועדים

הקדשות

לעילוי נשמת

הרה"ח רבי יהושע השיל רייזמן ז"ל נלב"ע י' טבת תשס"ט

ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת
אבינו, חמנו וסבנו האהוב
ר' יעקב צבי חיים (הרווי בורטון)     
בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל
אציל הנפש, איש האמונה והגבורה
שהנחיל לנו כי צדקת ה' צדק לעולם ותורתו אמת
תנצב"ה

 

 


תנצב"ה

לעילוי נשמת

איש חסיד וירא שמים שייף עייל ושייף נפיק
הרה"ח ר' אליקים גצל בן הר"ר יעקב יהודה ז"ל זילברליכט
נלב"ע כ"ג אדר תשמ"ג

 

לעילוי נשמת

אשת חיל עטרת בעלה, גמלה צדקה וחסד

כיבדה הוריה באהבה ומסירות, חינכה צאצאיה לתורה ולמצוות

אוד מוצל מאש, נזדככה בייסורים וקבלתם באהבה

 

מרת זיסל הניה (נעמי) זילברליכט ע"ה

בת הרה"ח שלום יוסף הירשפרונג ז"ל

נפטרה במוצאי יום הולדתה, אור לח' תשרי תשע"ו

ת.נ.צ.ב.ה.

התודה והברכה

לכל המסייעים לבניית אתר עולמות

ובראשם

הר"ר ישראל ויינגרטן ורעייתו הי"ו

על מסירותם הנפלאה לבניית אתר עולמות
במקצועיות רבה בסבלנות ובחן

הר"ר מנחם שטיינר הי"ו
שתרם מזמנו ומכשרונותיו לבניית אתר עולמות
הר"ר יחיאל זאב הכהן קרימלובסקי הי"ו

שתרם מזמנו ומכישוריו המבורכים

למען הצלחת הקמת אתר הבית של עולמות

בורא עולם יברכם בכל מילי דמיטב
בבריות גופא ונהורא מעליא

וזכות הרבים תעמוד להם לעד

לעילוי נשמת
גאון התורה והמוסר
מרן ראש הישיבה
הגאון רבי שמחה מרדכי זיסקינד ברוידא זצ"ל
שהרביץ חכמה ויראה ושם דרך
בהיכל ישיבת חברון למעלה מיובל שונים

נלב"ע ביום הנף ט"ז ניסן תש"ס

לזכרון עולם בהיכל ה'

לעילוי נשמתו

הר"ר פנחס נצר ז"ל

בן יבדלחט"א הר"ר אברהם צבי שיחי' לאוי"ט

קידש שם שמים במעשיו והליכותיו

אהוב על הבריות וקירבם לתורה

נפטר בשם טוב בדמי ימיו

ביום ב' חשון תשס"ח

תנצב"ה

 


הוקדש על ידי בני משפחתו שיחי'