א. "ויצא ויעקב" הדרך אל האושר

האור החיים הקדוש (1ב) ביאר את פרשת "ויצא יעקב" (1א) בדרך רמז - על נפש האדם בצאתה מהעולם העליון, ועל מלחמתה בימי חייה בעולם הזה נגד היצר הרע, בדרך אל האושר בחיי העולם הבא:

"בדרך רמז כל הפרשה תרמוז ענין האדם, וכמו שהתחילו לומר בה רבותינו ז"ל (זוהר ח"א קמז, א) ויצא יעקב היא הנפש בצאתה מעולם העליון, ונקרא יעקב על שם יצר הרע הכרוך בעקביו. ואומרו מבאר שבע, מקום שממנו יצאו הנשמות יקרא באר מים חיים. ושבע ירמוז אל שבועת ה' אשר תשבע הנפש בצאתה שלא תעבור על דבר תורה (נדה ל, ב). ואומרו וילך חרנה, על דרך אומרם ז"ל (סנהדרין צא, ב) כי יצר הרע יכנס באדם בצאתו מרחם אמו, דכתיב (בראשית ד, ז) לפתח וגו'. ואומרו ויפגע במקום, כי צריך האדם להתפלל לה', שהוא מקומו של עולם (ב"ר סח, ט) שלא יעזבנו בידו. ואומרו ויקח מאבני המקום, על דרך אומרם ז"ל (ברכות ה, א) וז"ל אמר ר' שמעון בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר הטוב וגו', ואם לאו יעסוק בתורה, דכתיב (תהלים ד, ה) אמרו בלבבכם. והוא אומרו מאבני המקום, פירוש בניינו של עולם שהם דברי תורה. גם יתיחס להם אבני המקום שבהם נסקל ונרגם יצר הרע וכוחותיו, והוא אומרם ז"ל (סוטה כא) תורה מצלת מיצר הרע, בין בזמן שעוסק בה בין בזמן שאינו עוסק בה".

נראה להרחיב בביאור דברי האור החיים הקדוש, המדריך אותנו להילחם ביצר הרע בעסק התורה ועל ידי תפילה.

אך בראשית הדברים, נעמיק להתבונן בדברי חז"ל והאור החיים הקדוש, על כוחותיו ודרכו של היצר הרע, ועל הסייעתא דשמיא הנצרכת במלחמה נגדו - "שאלמלא הקב"ה עוזר אינו יכול לו".

ב. "אלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו"

בשל כוחותיו האדירים של היצר הרע ותחבולותיו המחוכמות, מסרו חז"ל (2א) כי "אלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו". ובפירושי האור החיים הקדוש הוסיף נופך בדבריהם.

• בפרשת שופטים (2ג) פירש את הפסוק "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ", כי "רמז הכתוב מלחמת האדם עם יצרו, ובא להסיר מלבבו מורך. ואמר כי תצא למלחמה "הידועה", שאין גדולה ממנה". ולפי זה פירש את המשך הפסוק "לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי ה' אֱלקֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", שהכוונה: "הן אמת אם היית בא למלחמה בכוחך, אין בך כח לעמוד במלחמה זו, אבל כיון שה' אלקיך עמך, כוחו גדול להצילך. כי כשבא אדם ליטהר ימינו יתברך מקבלתו ונדבק לה' והוא יכניע מציריו". וסיים: "וזה לך האות כדי שתתחזק במלחמה, וכן הוא אומר (תהלים לז, לב) צופה רשע לצדיק וגו' ה' לא יעזבנו בידו, ואמרו ז"ל (קידושין ל, ב) שהכתוב מדבר על יצר הרע שהוא מתגבר על האדם, וה' עוזרו ומצילו מידו".

• בפרשת כי תצא (2ג) פירש את הפסוק "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה'  אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיו", וזה לשונו: "בדרך רמז תתבאר הפרשה על זה הדרך, הנה כל בנין העולם וקיומו, תלוי במעשה עם בני ישראל, אם יטיבו דרכיהם העולם קיים, "וישמחו השמים ותגל הארץ", גם ה' אלקינו ישמח ויגל בנו, ויושר דרכם של ישראל תלוי בנצחון יצר הרע". ולפי זה מתבאר המשך הכתוב: "ואומרו עַל אֹיְבֶיךָ, בא להעיר כי לא מלחמה זו כגבור הלוחם ללכוד עיר, וכשיקוץ במלחמה יפנה וילך לעצמו, אלא כאדם הלוחם עם אויבו שאם יתרשל יקום עליו והכהו. כמו כן, אם יתרשל האדם מללחום את האויב, יקום עליו ויאבדהו מן העולם. ומבטיחו הכתוב שהגם שתקיף הוא היצר מכח האנושי, אף על פי כן יתנהו ה' בידו".

• בפרשת ויחי (3א) ביאר האור החיים הקדוש את לשון הכתוב "וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב", על מלחמתו של יוסף הצדיק ביצר הרע בנסיונו עם "אשת פוטיפר וחברותיה המוסבות במסיבתה שבקשו ממנו חיציו שהוא זרע היורה כחץ. ואומרו מידי אביר יעקב, פירוש כי ה' עזרו, על דרך אומרו (תהלים לז, לג) ה' לא יעזבנו בידו, ונתן לו אבירות כנגדם, כי ה' הוא העוזר נגד המסית והמדיח".

ג. ההצלה מציפורני היצר הרע על ידי תפילה

עתה מבוארים דברי אור החיים הקדוש (1ב) "ואומרו ויפגע במקום, כי צריך האדם להתפלל לה', שהוא מקומו של עולם שלא יעזבנו בידו". התפילה היא איפוא, כלי רב עוצמה במלחמה נגד היצר הרע.

ענין זה מבואר ביתר הרחבה בדברי האור החיים הקדוש בפרשת כי תבוא (3ג) בביאור הפסוקים (3ב) "וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וגו', וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וגו' וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹקֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנו". וזה לשונו: "אמרה תורה שיתן תשובה לה' והתנצלות על אשר לא עשה רצונו יתברך כמצטרך, והוא אומרו וענית ואמרת לפני ה' אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, ארמי - זה יצר הרע, שהוא רמאי גדול, כאומרו (בראשית ג, א) והנחש היה ערום, שמרמה הבריות לאבדם". והסיף: "אומרו וַנִּצְעַק אֶל ה', כאן רמז שצריך האדם להתפלל לה' בכל יום שיצילהו מיצר הרע, והוא אומרו וַנִּצְעַק אֶל ה' וגו'. ואומרו וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וגו', פירוש הגם שה' הוא שברא יצר הרע לבחון האדם בעבודת בוראו, אף על פי כן כשצועקים אליו שומע קולם, מטעם שראה את הרשום שהוא ענינו ועמלנו ולחצנו. העוני הוא אפיסת כח הלוחם שאין כח בנו המספיק להילחם בו לגרשו ממנו, העמל הוא שאנו צריכים לעמול במלחמתו, הלחץ, הוא הדחק שדוחק היצר את האדם לחטוא בעל כרחו, ולשלש סיבות שמע ה' את קולנו".

ואכן, מר בריה דרבינא (4א) קבע בתפילתו בקשה להינצל מיצר הרע: "פתח לבי בתורתך ובמצותיך תרדוף נפשי ותצילני מפגע רע מיצר הרע". ואף אנו מתפללים על כך מידי יום ביומו, בסיומן של ברכות השחר (4ב) "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה'  אֱלֹקַי וֵאלֹקֵי אֲבוֹתַי שֶׁתַּצִּילֵנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם מֵעַזֵּי פָנִים וּמֵעַזּוּת פָּנִים, מֵאָדָם רָע, מִיֵּצֶר רָע, וּמֵחָבֵר רָע".

וראה בדברי רבי אלימלך בידרמן (4ג) שהביא את פירושו של האור החיים הקדוש, ובמה שהוסיף עליהם.

ד. תפילה לסיוע במלחמת היצר הרע - תפילה בעת צרה המקובלת ביותר

ונראה ללמוד מדברי האור החיים בפרשת כי תבוא (3ב) "הגם שה' הוא שברא יצר הרע לבחון האדם בעבודת בוראו, אף על פי כן כשצועקים אליו שומע קולם" - כי תפילה לזכות לסייעתא דשמיא במלחמה נגד היצר הרע הבוקעת מקירות הלב, היא בגדר "תפילה בשעת צרה", המתקבלת ביותר.

וכפי שהיה במצרים, שנגאלו בזכות צעקתם בתפילה מתוך הלחץ והדחק, כפירושו של האור החיים הקדוש על הכתובים בפרשת שמות (4ה) "וַיִּשְׁמַע אֱלֹקִים אֶת נַאֲקָתָם", וזה לשונו: "עוד ירצה על דרך אומרו (תהלים קיח, ה) מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה, כי אחת מהתפלות המתקבלות היא תפלה שמתוך צרה" [ויסודות הדברים נתבארו כבר בדברי הרמב"ן (5א) "מפני הצעקה קבל תפלתם ברחמיו". ורבנו בחיי (5ב) שכתב: "ללמדך שאין תפילתו של אדם שלמה כאותה שהוא מתפלל מתוך הצרה והדוחק שהיא יותר מקובלת והיא העולה לפניו יתברך"].

וראה בשיחותיו של רבי נתן צבי פינקל (5ד) שהוסיף על דברי האור החיים בפרשת כי תבוא (3ב), כי תפילותינו לעזרה במלחמת היצר היא צעקה מתוך כאב, הנובעת מתוך הכרה שאין בנו את הכח להילחם ביר הרע, ולכן אופן  המלחמה בו הוא רק על ידי צעקה, ואז הקב"ה שומע תפילתינו ומושיענו מצרה זו "והוא ממש בגדר "חיוב" בעבודת ה'".

ה. תורה "מגנא ומצלא" מהיצר הרע

עתה נשוב לביאור דברי האור החיים הקדוש (1ב) אודות הדרך הנוספת להציל מהיצר הרע באמצעות לימוד התורה.

נעיין במקורות הדברים בסוגיות הש"ס. ובמה שפירש האור החיים הקדוש על פי זה.

• מסכת ברכות (6א) - "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, אם נצחו מוטב, ואם לאו יעסוק בתורה".

• מסכת סוטה (6ב) - "אמר רב יוסף, מצוה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא, בעידנא דלא עסיק בה, אגוני מגנא אצולי לא מצלא. תורה, בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה, מגנא ומצלא".

• מדרש תהלים (6ג) - "אין יצר הרע שולט על התורה, ומי שהתורה בלבו אין יצר הרע שולט בו, ולא נוגע בו".

• מדרש ויקרא רבה (6ד) - "תורה אבן יצר הרע אבן האבן תשמור את האבן".

על פי דברי חז"ל, פירש האור החיים:

• בפרשת יתרו (6ה) "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי. צריך לדעת טעם כפל שמוע תשמעו. עוד ירצה על דרך אומרם ז"ל (סוטה כא, א) תורה בין וכו' מגנא ומצלא, והוא אומרו אם שמוע פירוש אם תהיה השמיעה זה יהיה לכם לב' תועליות: הא', שאתם שומעים קולו יתברך דברי אלקים שיש בהם החיים ותחיו, כאומר (ישעיה נה, ג) שמעו ותחי נפשכם. והב', ושמרתם את בריתי, פירוש, שיגן עליכם מיצר הרע".

• בפרשת עקב (7א) - "וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, פירוש שעל ידי השכלה בתורה ישיג לשמור ולעשות, שהתורה מגנא ומצלא מן החטא, שהיא השמירה, גם מביאה לידי קיום המצות שהוא המעשה".

• בפרשת כי תבוא (7ב) - "וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו, שגזירת הכתוב הוא תשמע בקול ה', והכוונה בזה כי על ידי עסק התורה יעלה במעלות לזכות שה' ידבר בו. והוא אומרו תשמע בקול ה' אלקיך, עוד ימשך לך מהשמיעה לשמור ולעשות, שהתורה מצלת מן החטא  הרמוז בשמירה".

וכן פירש האור החיים הקדוש בספרו ראשון לציון (7ג) את לשון הכתוב בספר משלי "בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ", וזה לשונו: "דע כי לא אמרי בלבד [לימוד התורה] אתה לוקח, אלא גם את המצוות תצפון אתך, פירוש לא תבוא לידך עבירה ותעשנה" - כי תורה מגנא ומצלא מן החטא.

והנה בדברי הגמרא במסכת סוטה (6ב)  הקשו על רב יוסף שאמר "תורה, בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה, מגנא ומצלא" - מדואג ואחיתופל. האור החיים הקדוש תירץ קושיא זו בטוב טעם ודעת: "תורה זו [שנלמדה שלא לשמה] אין בסגולתה להציל מיצר הרע בבא עבירה לידו. ובזה יש לתרץ מה שהקשו לרבי יוסף, אלא מעתה דואג ואחיתופל מי לא עסקו בתורה אמאי לא אגינא עלייהו, שהם היו לומדים מתחילתם שלא לשמה, ואין כח בתורה כזו להגין עליו מיצר הרע" [וכן מבואר בדברי האור החיים הקדוש בפרשת בחוקותי (7ו)].

להשלמת היריעה, נתבונן בהסברו של רבי יהונתן אייבשיץ (8א), היאך עסק התורה מחליש את כוחו של היצר הרע: "כי כל חמדת אדם הוא מחום יצר הרע המחמם גופו לתאווה, ולכך עצה היעוצה לבטל חום היצר הרע, יעסוק בתורה שהוא אש של מעלה, אש אוכלה אש ואין מכלה. ואוכל חום אש חמדה של יצר הרע ואין מכלה גופו. אדרבה, יחליף כח יעלה אבר כנשרים ויזקין בארץ גזעו, והיינו תורה לשמה לשם שמים לעשות נחת רוח ליוצרו בכל אופן".

ו. "תורה תבלין" - להצלה מהיצר הרע

מלבד האמור לעיל, חז"ל (8ב) מסרו לנו כי התורה היא "תבלין" נגד היצר הרע: "הקב"ה אמר להם לישראל, בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין". ודבריהם נתבארו בפירושי האור החיים הקדוש:

• בפרשת כי תבוא (9א) "וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם, זו הצלת יצר הרע וכוחותיו המצירים אותנו, כי הוא המציל מיצר הרע, כאומרם ז"ל (סוכה נב, ב) שלולי שה' עוזר לאדם כנגד יצר הרע, אין אדם שליט להנצל ממנו, דכתיב (תהלים לז, לב) צופה רשע זה יצר הרע, לצדיק ומבקש להמיתו, ה' לא יעזבנו בידו. אומרו בְּיָד חֲזָקָה, רמז לדברים שבאמצעותם יצילהו ה' וכו', והוא על דרך אומרם ז"ל (קידושין ל, ב) אמר הקב"ה בראתי לכם יצר הרע בראתי לו תבלין, שהוא התורה, והוא אומרו ויוציאנו ה' וגו' ביד חזקה, זו תורה שניתנה מימינו של הקב"ה, דכתיב (דברים לג, ב) מימינו אש דת למו, גם נתנה בגבורות מתוך האש".

• בפרשת בחוקותי (9ב)  פירש האור החיים הקדוש את הפסוק "וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה", כי "לצד שרצה ה' לומר שלילת שמירת המצוות ומיאון עשות רצונו יתברך, לזה הקדים הסיבה ואמר שסיבת הדבר הוא לצד שלא למדו תורה, על דרך אומרם ז"ל (קידושין ל, ב) אמר הקב"ה בראתי לכם יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, הרי כי אין תקוה לינצל מהיצר על ידי עסק זולת התורה. וכשיושלל מהתורה, יטה אזנו ליצרו הרע".

הטעם לקריאת התורה בשם "תבלין" - ביאר הרמח"ל בספרו מסילת ישרים (9ג) במשל לרופא היודע את הסם הרפואה המתאים לחולה, כך "אין מי שמכיר בחולי היצר הרע ובכוחו המוטבע בו אלא בוראו שבראו, והוא הזהירנו שהרפואה לו היא התורה".

הסבר נוסף בטעם קריאת התורה בשם "תבלין" הוא, ולכאורה יותר מדוקדק היה לומר "בראתי לו תורה סם המוות, להמית היצר הרע - ביאר מו"ר רבי דוד כהן, ראש ישיבת חברון, בספרו מזמור לדוד (10א), כי בכח התורה להפוך את היצר הרע להיות טוב על ידי קידוש הגשמיות לרוחניות, בדומה לתבלין הממתק את המאכל.

והאדמו"ר הנתיבות שלום מסלונים (10ב) תמה: "איך בכח התורה שהיא שכלית להיות תבלין ננד היצר הרע, שהוא כח פעיל בדמו של אדם המרתיח דמו לעבירה". וכתב: "הביאור, שהלומד תורה, דברי תורה נבלעים בדמו, שנכנס בקרבו אש קודש, אש התורה הנבלעת בדמו. שהלא דברי כאש נאם ה', והלומד תורה בילדותו, תורה נבלעת בדמיו ונכנס בקרבו אש הקודש, והאש אוכלה אש. וכמאמר הכתוב (תהלים צז, ג) אֵשׁ לְפָנָיו תֵּלֵךְ וּתְלַהֵט סָבִיב צָרָיו. העצה לכל עניני "צריו" היא אש לפניו תלך, אש התורה הקדושה, אשר תלהט סביב צריו. ובראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין, כה האש הנמצא בתוה"ק שורף ומכלה את כל כוחות הרע". וראה בביאורו "על דרך העבודה" את הציווי "ואש המזבח תוקד בו" - להבעיר את האש הגדולה של לימוד התורה בלבנו, ובזה נינצל מציפורני היצר.