א. חנוכה - כנגד יעקב אבינו וכנגד יוסף הצדיק

האור החיים הקדוש (1) הביא מדברי הזוהר הקדוש "כי ד' גלויות של ישראלו כל אחד מהם נגאלו ממנו בזכות אחד. גלות הראשון נגאלו בזכות אברהם אבינו ע"ה, ב' נגאלו בזכות יצחק, ג' בזכות יעקב, והד' תלוי בזכות משה, ולזה נתארך הגלות כי כל עוד שאין עוסקים בתורה ובמצוות, אין משה חפץ לגאול עם בטלנים מן התורה".

מבואר בדבריו כי הגאולה מהגלות השלישית, דהיינו גלות יון, היתה בזכותו של יעקב אבינו. ויש להבין ולפרש עומק פשר הדברים.

עוד מובא בספרים הקדושים, כי נס פך השמן היה בזכות יעקב אבינו:

• בהקדמה לספר ים התלמוד (1ג) מובא בשם הרב ש"ך (מגורי האריז"ל) "שאותו שמן שיצק יעקב על האבן אשר שם מראשותיו (1ב), נתגלה לו אותו הפך [שמצאו החשמונאים], וראה כל הנסים שנעשו בהם". והדברים צריכים ביאור, מה עניינו של פך שמן שיצק ממנו יעקב אבינו על האבן אשר שם מראשותיו, לפך השמן שנתגלה לבני חשמונאי.

• בספר צידה לדרך (1ה) הביא מדרש בשם המהרש"ל, על פסוק (1ד) וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ" - "אמר הקב"ה ליעקב, אתה נתת נפשך על פכים קטנים בשבילי, חייך אשלם לבניך בפך קטן בימי חשמונאי". ויש להבין מה הקשר בין אותם "פכים קטנים" שיעקב אבינו מסר נפשו עליהם, לפך השמן של בית חשמונאי, וצ"ע.

• בספר מגלה עמוקות (2א) כתב: "אנטיוכ"ס בגימטריא יוס"ף, שהיה מל"ך יו"ן, שהוא גם כן בגימטריא יוס"ף". ומבואר בדבריו כי כוחו של חנוכה ושורשו מיוסף הצדיק.

• עוד זאת מצינו בדברי השלטי גיבורים (2ד) כי ענין הסעודה והשמחה בחנוכה, מרומז בסעודה שעשה יוסף לאחיו, האמורה בפסוק (2ג) "וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן" - אותיות חנוכה.

• כמו כן, מבואר בדברי הפרי צדיק (2ה) בשם השל"ה הקדוש, שימי החנוכה חלים תמיד בשבועות שקוראים בתורה על יוסף הצדיק - ויש לבאר מהי זכותו של יוסף הצדיק העומדת בשורש חג החנוכה.

 ב. כח הקדושה של יעקב אבינו - תיקון לטומאת יון

ביאור הדברים נראה על פי מה שכתב המהר"ל (3א) כי יעקב אבינו נתייחד בכח קדושתו: "במדרש, אבן זה יעקב דכתיב (בראשית מט, כד) מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל. ופירוש זה, כי לגודל הכח שיש לד' מלכויות אלו, שנתן השי"ת לאלו ד' מלכויות כח אדם, אשר לאדם נתן השם יתברך לו הממשלה כמו שהתבאר, ולא היה ביטול לכח זה רק על ידי יעקב, שכוחו נקרא כח אבן. ודבר זה ענין עמוק מאד, מה שכח יעקב נקרא כח אבן, כי יעקב יש לו כח קדוש נבדל, כמו שבארנו במקום אחר. כי יעקב הוא הקדוש בפרט כמו שידוע בכל מקום, ולכך כתיב (ישעיה כט, כג) וְהִקְדִּישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב" [וראה בהרחבה בהערותיו של הר"י הרטמן, מראי מקומות רבים בכתבי המהר"ל בנושא מעלתו של יעקב אבינו בקדושתו הנשגבת].

אשר על כן מכח קדושתו של יעקב אבינו, זכו בניו החשמונאים ללחום ולבער את טומאת יון ששורשה בחטא גלוי עריות, כמבואר בשפת אמת (3) כי ג' המלכויות ששיעבדו את ישראל הם כנגד ג' עבירות. ולפי זה, הגלות השלישית, גלות יון, שורש בחטא גילוי עריות [ומלכות הרביעית היא כנגד עוון לשון הרע ושנאת חנם השקולה כנגד כולם].

בקונטרס פניני רבנו האור החיים (4) הוסיף והביא את דברי הזוהר הקדוש, כי בחטאו של אדם הראשון נכללו ג' עבירות חמורות, וג' האבות תיקנו עוונות אלו. אברהם אבינו, תיקן את בחינת חטא עבודה זרה, יצחק אבינו תיקן את חטא שפיכות דמים, ויעקב אבינו תיקן את החטא של גילוי עריות בכח קדושתו.  

מעתה מבוארים דברי האור החיים הקדוש בשם הזוהר הקדוש (1א) שהגאולה מגלות יון היתה מכח זכותו של יעקב אבינו, שתיקן בכח קדושתו העילאית את בחינת החטא של גילוי עריות של אדם הראשון, ומכח זה זכו בניו להתגבר על כח הטומאה של גילוי עריות, שממנו שאבו היונים את כוחם.

 ג. חנוכה כנגד יוסף "צדיק יסוד עולם" - השלמת עבודת הקדושה של יעקב אבינו

זכותו של יוסף הצדיק העומדת בשורש ימי החנוכה, תובן בהקדם דברי האור החיים הקדוש בביאור מדרגתו המופלאה של יוסף שהוא בבחינת "צדיק יסוד עולם" [ראה במסכת יומא (5א) "אפילו  בשביל צדיק אחד העולם מתקיים, שנאמר (משלי י, כח)  וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם"].

האור החיים הקדוש (5ג), ביאר את גודל נסיונו במעשה עם אשת פוטיפר שעמד בגבורה מול היצר הרע, וכתב בסוף דבריו: "ואומרו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב, נתן לו אבירות נגדם, כי ה' הוא העוזר נגד המסית והמדיח. ואומרו מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל, כאן רמז אבן מאסו הבונים (תהלים קיח, כב). ויוסף באמצעות צדקו אשר שמר ברית קודש זכה באבן הראשה, והוא סוד וצדיק יסוד עולם (משלי י, כה) שנקרא רועה אבן ישראל, והבן" [ראה לעיל בדברי המהר"ל (3א) בביאור בחינת "רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל"].

 ד. יעקב אבינו ויוסף הצדיק - "נפש האחת"

בדברי האור החיים הקדוש בפרשת ויחי (6א) מבואר כי "יוסף הוא בחינת נפש יעקב, והוא שרמז הכתוב באומרו (בראשית לז, ב) אלה תולדות יעקב יוסף, והוא אומרו (תהלים עז, טז) בני יעקב ויוסף. ורמזו חכמי אמת כי הוא בחינת מילוי הו' שהמילוי כאות עצמו". דהיינו, אות ו' מילואה הוא גם כן בו' שנקראת ו', וכך גם יעקב אבינו ויוסף הצדיק היו בבחינת "נפש" אחת". ולפי זה ביאר האור החיים: "כי יוסף הוא בחינת יעקב, ובמדרגת אב לשבטים יקרא", ולכן הוא עצמו לא נמנה כ"שבט" כשאר אחיו, אלא רק בניו - מנשה ואפרים, היו "שבטים".

וראה גם בדברי האור החיים (6ד) שביאר לפי יסוד זה את דבריו של יעקב אבינו לבנו יוסף הצדיק "אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם", כי "יעקב ויוסף היו בחינת נפש אחת והוא סוד ו' מליאה שיש לה ב' ווי"ן ולא יתפרדו, ואשר על כן חש יעקב שאחר שיאסף לא יתרצה יוסף להיפרד ממנו גם במותו, לזה שלל דבר זה מדעתו, והודיעו כי כשישכב פירוש כשיפטר הנה הוא נפרד בהכרח ממנו, ויסמך עם אבותיו, ולזה ונשאתני וגו' וקברתני וגו'".

לפי האמור ביאר בקונטרס פניני רבנו האור החיים הקדוש (7) את דברי המגלה עמוקות (2א) ומה שמובא בספרים הקדושים, כי נס חנוכה נעשה בזכותו של יוסף הצדיק, שהצטיין בקדושתו העליונה - "צדיק יסוד עולם", ובזה המשיך והשלים את עבודת הקדושה של יעקב אבינו, ומכח עבודתם זכו בניהם החשמונאים להתגבר על טומאת יון.

 ה. יעקב אבינו "עמוד התורה" - שורש מסירת הזדים ביד עוסקי התורה

דרך נוספת בביאור הגאולה מגלות יון שהיתה בזכות יעקב אבינו, כתב בספר ירח למועדים (8א) על פי הידוע שיעקב אבינו הוא "עמוד התורה", ומכוחו יכלו החשמונאים להתגבר על היונים בעסק התורה:

"היות ועיקר כוונתם של היוונים היה לבטל את התורה מישראל, כמו שאומרים כשעמדה עליהם מלכות יון הרשעה להשכיחם תורתך, ונצחום ישראל על ידי חיזוק כח התורה כנגדם, כמו שאומרים וזדים ביד עוסקי תורתך. כח התורה הזה שהיה לישראל לעמוד כנגד היוונים, היה מושרש בהם מכוחו של יעקב אבינו, שהוא היה עמוד התורה בעולם כידוע, כדכתיב (בראשית כה, מ) וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים. ולפי זה מובן מה שיעקב אבינו היה מיוחד כנגד גלות יון ויום טוב חנוכה".

על פי יסודות אלו, כתב בעוד בספר ירח למועדים (8ב) לבאר את היסוד לנס פך השמן ביציקת השמן על ידי יעקב אבינו על האבן. בהקדם תמיהת המפרשים, מהיכן היה ליעקב אבינו שמן ליצוק על האבן, והרי ידועים דברי חז"ל שאליפז לקח ממנו את כל רכושו. וכתב בספר פענח רזא [הובא בספר בעלי התוספות השלם על התורה] "ויש לומר דמקלו נשאר לו, כדכתיב (בראשית לב, יא) כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. והוא היה חלול, שהביאו עמו תמיד מלא שמן, שיהיה לו להדליק ללמוד תורה". ומבואר בדבריו המופלאים, שיעקב אבינו לקח עמו שמן במקלו לכל מקום, כדי שיאירו לו לילותיו ביגיעת התורה הקדושה.

ולפי זה "נמצא דאותו השמן שיצק יעקב אבינו על האבן אשר שם מראשותיו, היה השמן שהאיר לילותיו ביגיעת התורה, ואותו השמן הוא השמן שבו נעשה הנס לדורות, שמצאו פך אחד של שמן בחותמו של כהן גדול. והדברים נפלאים מאד, דמאחר שכל המערכה של היוונים היתה כנגד עוסקי תורתך, ולהכי טמאו כל השמנים של המנורה, כדי לסתום צינור ההשפעה של אור התורה שבעל פה. הרי כשנצחו החשמונאים והחזירו את ענייני המנורה על בוריים [דהיינו את לימוד התורה שבעל פה], מצאו פך קטן של שמן של יעקב אבינו, שהאיר את לילותיו ביגיעה ועמילות בתורה, וממנו הדליקו את המנורה, ועל ידו החזירו את כח התורה שבעל פה לישראל. ונמצא שמכח השמן של יעקב אבינו האיש תם יושב אהלים, זכו להשפעת אור התורה הקדושה וכח פלפולה של התורה שבעל פה".

ממוצא הדברים ביאר האדמו"ר הברך משה מסאטמר (9ב) את הרמז האמור בסעודה שעשה יוסף הצדיק "וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן" לסעודות שנהגו לעשות חנוכה, על פי מה שכתב הבני יששכר בשם רבי פנחס מקוריץ כי "ל"ו נרות הם כנגד ל"ו מסכתות הש"ס". ולפי זה יש לומר "כי על ידי שהיה יוסף הצדיק יושב ושונה ל"ו מסכתות הש"ס, הכין ופעל לכל בית ישראל להאיר מתוך החשיכה בנס חנוכה, והמשיך מן השמיים קדושת ל"ו נרות חנוכה".

ו. הפכים הקטנים של יעקב אבינו - השפלות וההכנעה כנגד מידת העזות של יון

עוד דרך בביאור ההכנה לנס חנוכה על ידי יעקב אבינו, ודברי המדרש שהשמן שמצאו החשמונאים היה "תשלום" ליעקב אבינו על הפכים הקטנים שחזר עליהם, ביאר האדמו"ר מאוז'רוב בספרו באר משה (9ג) על פי התבוננות במידת ההכנעה והשפלות  של יעקב אבינו, שהיא כנגד מידת העזות של יון: "קליפת יון מהותה גאוה עזות וחוצפה, ואילו יעקב יסודו ושרשו שלימות ההכנעה, בבחינת מה שאמרו חולין (ס, ב) ליקרו צדיקי בשמך יעקב הקטן, דכתיב (עמוס ז, ה) מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטֹן הוּא. וזהו וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ יעקב לבדו, שהיה בעיני עצמו בבחינת "שיריים", וַיִּוָּתֵר כמו נותר וייתור, וכמו שאמרו חז"ל (ראש השנה יז, א) על הכתוב (מיכה ד, יח) לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ, למי שמשים עצמו כשיריים. ונוכל לרמז דברינו במה שנשתייר על פכים קטנים, כי פכים קטנים מורים על שפלות. וזה שרמזו "שנשתייר", שהיה בנפשו בבחינת "שיריים", ובזה הכין את נס חנוכה. ופכים קטנים הוא פך השמן של חנוכה, כי כל יסוד ומהותו ענווה, במטרה לבטל ולהכניע קליפת יון עזות וחוצפה שיסודם גאוה".

 ז. השמן שיצק יעקב אבינו - היסוד לאהבת השי"ת שמכוחה זוכים לקנייני התורה

להשלמת היריעה, נתעמק בפן נוסף בהכנה לנס פח השמן, במעשיו של יעקב אבינו שיצק שמן על האבן, והכשיר את הדרך לצאצאיו למסור נפשם על התורה באהבתם לבורא ית"ש.

מו"ר רבי דוד כהן, ראש ישיבת חברון, הביא בספרו ימי חנוכה (10) את דברי רבנו בחיי (דברים ו, ה)  שכתב: "ויש שפירשו עוד, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ, כנגד אברהם יצחק ויעקב. בכל לבבך, כנגד אברהם שאהב הקב"ה בכל לבבו, והמשיך הלבבות לאמונתו. בכל נפשך, כנגד יצחק שמסר נפשו על גבי המזבח. בכל מאדך, כנגד יעקב שהפריש מעשר מכל ממונו ואפילו מבניו". ומבואר בדבריו כי מדרגתו של יעקב היא בבחינת "בכל מאדך - בכל ממונך". וביאר מו"ר הגר"ד כהן: "ומצאנו עניינו של יעקב בבחינת בכל מאדך, בפרשת ויצא במה שאמר (בראשית כח, כב) וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ. ומה שאמר יעקב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, היה בזמן שנסך את פך השמן על האבן אשר שם מראשותיו. ומבואר כי בנסוך פך השמן על האבן אשר שם מראשותיו, באה מדרגתו של יעקב בבחינת אהבת ה' בכל מאודך, במה שנדר אז וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך". ומבואר איפוא, כי עבודת יעקב אבינו ביציקת השמן היתה גילוי מסירת כל הכוחות להקב"ה באהבה גמורה ומוחלטת, שגם ממונו מסור כול להשי"ת.

והנה סוד כוחם של החשמונאים שנצחו היוונים היה בהתמסרותם המוחלטת בעמל התורה, וכפי שנאמר במטבע לשון ההודאה בתפילת על הנסים: "וזדים ביד עוסקי תורתך". וכתב הפרי מגדים (או"ח סי' תער, אשל אברהם) "וזדים ביד עוסקי תורתך, על דרך אקב"ו לעסוק בדברי תורה, שנצטוונו לעיין ולפלפל בה. אם כן לא זו שמסר הזדים ביר המדקדקים בחוקים ביותר, אף זו מסר אותם בעוסקי תורתך וששים בפלפולם". ומבואר כי הנצחון על יון נעשה מכח "עוסקי תורתך" בעיון ובפלפולה של תורה".

ומעתה מתחברים כל הפרטים למערכה אחת, ומבוארת ההכנה לנס פך השמן, ביציקת השמן של יעקב אבינו: "שהרי נתבאר שכח הנצחון של בית חשמונאי על מלכות יון היה בכח תורה שבעל פה, שהוא פלפולה של תורה שנתרבה בבית שני. וכיון שהיסוד לכח פלפולה של תודה הוא באהבת ה' בכל לבבך ובכל נפשך וגם בכל מאודך, הרי ששורש נס פך השמן הוא בפך השמן שיצק יעקב על האבן אשר שם מראשותיו. שבפך השמן שיצק יעקב אבינו על האבן, העמיד את היסוד לעם ישראל לאהבת ה' בכל לבבך ובכל נפשך וגם בכל מאודך, על ידי שאמר אז וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. וזה הוא היסוד שבכוחו זכו לקניינה של תורה שבעל פה ולפלפולה של תורה, שאינה באה אלא מתוך אהבת ה' בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. ומתוך זה זכו לנצחון בית חשמונאי ולנס פך השמן".