שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

אור החיים הקדוש - פרשת מקץ: גזירה ובחירה

תקציר השיעור

פרששת וישב-מקץ

גזירה ובחירה

הצלת יוסף - מידיהם של בעלי החיים ולא מידיהם שם "בעלי בחירה ורצון"

כאשר ביקשו האחים להרוג את יוסף, ראובן רצה להצילו מידיהם, ולכן הציע להשליכו אל הבור.

אולם ידועים דברי חז"ל שהבור היה ריק ממים אך היו בו נחשים ועקרבים, ואם כן נשאלת השאלה, מדוע חשב ראובן שאם יוסף יושלך לבור ינצל ממיתה.

בתשובתו של האור החיים הקדוש לתמיהה זו, מבואר יסוד גדול בדרכי השגחת השי"ת בעולם:

אדם בעל בחירה יכול מדעתו להזיק ואף להמית אדם אחר, גם כשלא נגזר עליו מהשמים.

ב. השבטים חשבו כי נאסרו בגלל ש"אדם בעל בחירה יכול להרע" - ולא כעונש על מכירת יוסף

האור החיים הקדוש חזר על היסוד הנ"ל בביאורו לדברי האחים "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ" לאחר מאסר שמעון.

ג. תפיסת בנימין - "אות כי לא על עוון נתפסו אלא לצד בחירת בחירי"

לאחר שהודיע יוסף כי יקח רק את בנימין לעבד, חזר בו יהודה מדבריו, ו"נגש" אל יוסף לדבר עמו "קשות", כי הבין שלא נענשו על מכירת יוסף אלא נמסרו לידי מעשיהם של "בעלי בחירה".

ד. גודל הנס בהצלת יעקב אבינו מידי לבן - "שהגם שהוא בעל בחירה ימנע מעשות בחירתו"

הסיבה מדוע הצלת יעקב אבינו מידי לבן כשרדף אחריו, לא היתה במעשה נס של קפיצת הדרך.

ה. סרבנותו של משה רבנו לקבל השליחות - מחשש לנזק מ"אדם בעל בחירה ורצון"

על פי המבואר שאדם בעל בחירה יכול מדעתו להזיק לאדם אחר, ביאר האור החיים הקדוש את הטעם לסרבנותו של משה רבנו את השליחות לגאול את בני ישראל ממצרים.

ו. האם בעל בחירה יכול להזיק למי שלא נגזר עליו מהשמיים

דעותיהם של רבותינו הראשונים והאחרונים, המצדדים כדעת האור החיים הקדוש שאדם בעל בחירה יכול מדעתו להזיק לאחרים, וראיותיהם. ומאידך גיסא, דעות החולקים עליו הסוברים כי בעל בחירה אינו יכול להזיק לזולתו, אלא אם כן נגזר על כך מהשמיים, וראיותיהם.

ז. ביאור דרכי ההשגחה - היאך בעל בחירה יכול להזיק למי שלא נגזר עליו מהשמיים

ביאור דברי האור החיים הקדוש שבעל בחירה יכול להזיק ואף שחברו לא נתחייב לשמיים:

כאשר קם נגדו בעל בחירה, מתגבר קטרוג מידת הדין • צריך זכות גדולה ומיוחדת כדי לבטל הבחירה • נתינת זכות קיום לזולת ככלי לעבודת השם.

 

א. הצלת יוסף - מידיהם של בעלי החיים ולא מידיהם שם "בעלי בחירה ורצון"

כאשר ביקשו האחים להרוג את יוסף, ראובן רצה להצילו מידיהם, ולכן הציע להשליכו אל הבור, כאמור בלשון הכתוב (1א) "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו".

אולם ידועים דברי חז"ל (שבת כב, א; הובאו ברש"י 1ב) שהבור היה ריק ממים אך היו בו נחשים ועקרבים. ואם כן נשאלת השאלה, מדוע חשב ראובן שאם יוסף יושלך לבור ינצל ממיתה.

בתשובתו של האור החיים הקדוש לתמיהה זו (1ג), מבואר יסוד גדול בדרכי השגחת השי"ת בעולם, וזה לשונו: "ויצילהו מידם, פירוש לפי שהאדם בעל בחירה ורצון, ויכול להרוג מי שלא נתחייב מיתה. מה שאין כן חיות רעות לא יפגעו באדם, אם לא יתחייב מיתה לשמים. והוא אומרו ויצילהו מידם, פירוש מיד הבחירי. כי ידע נאמנה כי חית השדה השלמה לו, ולא יריעו ולא ישחיתו הנחשים והעקרבים בזרע יעקב, גם לא יעכבנו שם למות ברעב".

מבואר בדבריו כי אדם בעל בחירה יכול מדעתו להמית אדם אחר, גם כשלא נגזר עליו מהשמיים.

המקור לפירושו של האור החיים הקדוש, בדברי הזוהר הקדוש (2א).

במושכל ראשון, הדברים אינם מתיישבים הלב, וכי יעלה על הדעת שכביכול מענישים אדם מבלי שנגדר על כך מראש, והרי כידוע "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה" (חולין ז, ב), ומה איפוא פשרה של הנהגה זו.

לקמן יבוארו הדברים, אך מקודם לכן נפנה ללמוד את פירושי האור החיים הקדוש, על פי יסוד זה.

 ב. השבטים חשבו כי נאסרו בגלל ש"אדם בעל בחירה יכול להרע" - ולא כעונש על מכירת יוסף

האור החיים הקדוש, חזר על היסוד שאדם בעל בחירה יכול מדעתו להמית אדם אחר, גם כשלא נגזר עליו מהשמיים, בביאורו לדברי האחים (2ב) "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ" לאחר מאסר שמעון. ויש להבין מדוע אמרו זאת האחים רק כעבור שלושה ימים שהיו בבית הסוהר, כשיוסף אמר להם שבכוונתו להשאיר את שמעון ולשחרר אותם, ולא אמרו זאת תיכף ומייד כשניתנו במאסר. וביאר האור החיים הקדוש: "ואולי כי קודם לא הרגישו, וחשבו כי אדם בעל בחירה ורצון להרע, ולא עוון יוסף גורם. כי לדעתם מחוייב היה להם [יוסף] כמו שפירשנו במקומו (לעיל לז, כ). מה שאין כן כשאמר להם אחיכם אחד יאסר וגו', ויעשו כן פירוש יחדו הם אחד מהם, בזה נתעוררו מהנדמה כי הוא עו,ן יוסף. כמו שהם נתאכזרו על אחיהם, לזה בא להם הצער בדרך זה שאסרו אחד מהם ביד איש נכרי. והוא אומרם אבל, פירוש אם היה המקרה הזה בדרך אחר, לא היינו מצדיקים שעל סיבת יוסף באה אלינו. אבל עתה ודאי אשמים [אנחנו על אחינו] אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו".

 ג. תפיסת בנימין - "אות כי לא על עוון נתפסו אלא לצד בחירת בחירי"

לאחר שהאחים נתפסו בפעם השניה כשהגביע של יוסף נמצא אצל בנימין, אמר יהודה ליוסף (3א) "מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק, הָאֱלֹקִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ". ונראה מדבריו, כי קיבל על עצמו את הדין, שכולם יהיו עבדים. ואם כן תמוה, מדוע לאחר שיוסף השיב לו: "וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם - בתוך כדי דיבור, שינה כלל את דעתו, וניגש אליו לדבר אתו "קשות" (3ב).

וביאר האור החיים הקדוש (3ג) "כי מקודם חשב כי מה' יצא הדבר כי מצא האלקים עוונם. וכשראו שלא קיבל יוסף אלא בנימין לבד, אמר, הרי זה לך לאות כי לא על עוון נתפסו, ומעתה עמד הדבר לצד בחירת הבחירי, לזה ויגש אליו יהודה". כלומר, כאשר הודיע יוסף שבכוונתו לאסור רק את בנימין, הסיק מכך יהודה, שהצרה שהתרגשה עליהם לא היתה בגלל חטא מכירת יוסף, שהרי בנימין לא היה בעוון המכירה, אלא "לצד בחירת בחירי" - דהיינו מחמת שיוסף הוא "בעל בחירה", וידו להרע לאחרים, וכיסוד המבואר לעיל בדברי האור החיים. ואם כן אין זו גזירה מאת ה' על עוונם, ולכן מייד "ניגש" ליוסף ודיבר עמו "קשות".

 ד. גודל הנס בהצלת יעקב אבינו מידי לבן - "שהגם שהוא בעל בחירה ימנע מעשות בחירתו"

פרשה נוספת מבוארת בדברי האור החיים הקדוש (3ד), לפי היסוד דלעיל - מדוע הצלת יעקב אבינו מידי לבן כשרדף אחריו, לא היתה במעשה נס של קפיצת הדרך: "יש לחקור למה נשתנה יעקב בהליכה זו, שלא קפצה לו הארץ כמשפט לאוהבי שמו. ומצינו שאפילו לאליעזר עבד אביו קפצה לו הארץ (סנהדרין צה, א), ומן הנכון אליו יאות עשות נס להצילו מהרודף, ולא היה משיגו לבן. ואולי כי הגיד לו האדון ברוך הוא בזה שאין צריך לברוח, כי הגם שהדביקו לבן היוכל דבר דבר אליו אפילו דיבור, וזולת זה היה מראה ח"ו כי לא יכול הצילו מיד לבן. וגדול הנס הזה, שהגם שהוא בעל בחירה ימנע מעשות בחירתו ביעקב". כלומר, הנס שלבן לא הרע ליעקב, גדול יותר מנס קפיצת הדרך, כי "בעל בחירה" יכול לעשות כרצונו, ואף להרוג אדם מבלי שנגזר על כך. ולכן כאשר הקב"ה הציל את יעקב אבינו מידי לבן שהוא "בעל בחירה", הרי זה נס יותר גדול מנס קפיצת הדרך, שכבר אירע ליעקב אבינו ביציאתו לחרן.

 ה. סרבנותו של משה רבנו לקבל השליחות - מחשש לנזק מ"אדם בעל בחירה ורצון"

על פי המבואר שאדם בעל בחירה יכול מדעתו להזיק לאדם אחר, ביאר האור החיים הקדוש (4א) את הטעם לסרבנותו של משה רבנו את השליחות לגאול את בני ישראל ממצרים, בטענה: "מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם". וביאר האור החיים הקדוש: "פירוש, אפילו בשליחות שאינה היפך רצונו, כי איני חשוב לדבר לפני מלך, ומאמצעות כן לא יאמן בשליחותו ויסתכן, שהאדם בעל בחירה ורצון". מכיון שמשה רבנו חשב שאינו ראוי לדבר לפני מלך, לכן חשש שאם ילך אל פרעה באיזו שליחות שהיא, לא יאמין לו פרעה שאכן נשלח אליו, ואז הוא עלול לבוא לכלל סכנה, מאחר שפרעה הוא "בעל בחירה" ובכוחו להזיק לו.

האור החיים הביא ראיה לדבריו: "וצא ולמד ממאמר שמואל (שמואל א טז, ב) איך אלך ושמע שאול והרגני". גם שמואל שנצטווה למשוח את דוד חשש משאול, ואף שנצטווה על כך ו"שלוחי מצוה אינם ניזוקים", מכל מקום חשש מפני שאול שהוא "בעל בחירה" שיזיק לו. ולכן גם משה רבנו, חשש איפוא שמא מחמת פחיתות [בעיניו, מגודל עוונתנותו] יחשדו פרעה לשקרו ויזיק לו, ובכך עלולים גם בני ישראל להינזק, כפי שסיים האור החיים הקדוש: "ותמצא שלא יאמן אדם בנבואה לצד בחינת השפלות, כאמור בנבואת עמוס שהיו מזלזלים בו בני דורו (ויקרא רבה י, ב) ועוד כי אוציא וגו', כי לזה צריך אדם גדול במעשים שיזכה לזכות גדול כזה. וחש [משה רבנו] שמא יארע תקלה לישראל באמצעות מניעת זכותו, וזה מהענווה והשפלות".

על פי דברי האור החיים הקדוש, ביאר בספר מכתם לדוד (4ב) את מעלתו של יוסף, שהלך לאחיו בשליחות אביו, אע"פ ששידע שהם שונאים אותו. ואילו עשו שהלך לצוד חיות ביער להביא ציד לאביו, ונסתכן לכבוד אביו, לא ראו כל מעלה. כי החשש מסכנת חיות הרבה יותר קטן מאשר שמא יזיקו "בעלי בחירה", ולכן במה שהלך יוסף למקום סכנה שהיה נתון לשליטת "בעלי בחירה", היתה מסירות נפש מופלאה ביותר.

 ו. האם בעל בחירה יכול להזיק למי שלא נגזר עליו מהשמיים

האור החיים הקדוש (5א) חזר על דבריו שאדם בעל בחירה יכול מדעתו להזיק לאחרים, גם בפרשת בלק, בביאור דברי בלעם אל בלק "הִנֵּה בָאתִי אֵלֶיךָ עַתָּה הֲיָכֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹקִים בְּפִי אֹתוֹ אֲדַבֵּר", שהקב"ה מנע מבלעם לקלל מחמת "שני דברים - האחד, מכח האזהרה. והשני,  שאין הבחירה ביד עצמו בדבר זה. הא למדת שאם לא היתה לו אלא האזהרה והיה בעל בחירה ורצון היה עושה".

כדברי האור החיים הקדוש (1ג) בביאור מחשבת ראובן להציל את יוסף, פירש גם האלשיך הקדוש (5ב) "חפצו היה למען הציל אותו מידם, כלומר מידם שהם בעלי בחירה, ולא יבצר מהם אשר יזמו לעשות. מה שאין כן בהיות בעלי חיים, כי מוראו וחיתתו תיפול עליהם, כי צדיק וישר הוא, וצלם אלקים שלם בפניו ולא ירעו ולא ישחיתו אותו".

וכן נראה מדברי רבנו חננאל, בפירושו לדברי הגמרא בחגיגה (5ג) לפסוק (משלי יג, כג) "וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט" - "כגון אדם שהרג חברו", שאדם יכול להרוג את חברו בלא משפט [וראה שם בגמרא המעשה על מלאך המוות שאמר לשלוחו להרוג את מרים מגדלא שיער נשיא, ושלוחו הרג את מרים מגדלא דרדקי].

בספר כל הכתוב לחיים (6) הביא מדברי החיד"א בשם מהר"ש אלגאזי, ובעל ההפלאה בספרו פנים יפות, שגם הם צעדו בדרך זו, שבעל בחירה יכול להזיק למי שלא נגזר עליו מהשמיים.

מאידך גיסא, יש מרבותינו הראשונים שכתבו במפורש כי בעל בחירה אינו יכול להזיק לזולתו, אלא אם כן נגזר על כך מהשמיים. ובראשם ספר החינוך (7א), שכתב בביאור שורש האיסור לנקום "שידע האדם ויתן אל לבו, כי כל אשר יקרהו מטוב עד רע, הוא סיבה שתבוא עליו מאת השם ברוך הוא, ומיד האדם מיד איש אחיו לא יהיה דבר בלתי רצון השם ברוך הוא. על כן כשיצערהו או יכאיבהו אדם, ידע בנפשו כי עוונותיו גרמו, והשם יתברך גזר עליו בכך. ולא ישית מחשבותיו לנקום ממנו, כי הוא אינו סיבת רעתו, כי העוון הוא המסבב".  

כיוצא בזה כתב בפלא יועץ (7ב) "ויאמין באמונה שלימה כי מפי עליון תצא הרעות והטוב הבאות על האדם, בין שהיא בידי שמים בין שהיא בידי אדם, אפילו כדי שוה פרוטה. ואין שום אדם יכול להרע או להטיב, אפילו כדי שוה פרוטה, או לכבדו או לזלזל בכבודו וכדומה, בלתי גזירת שד"י. ואין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן גוזרים עליו מלמעלה". וראה בספר כל הכתוב לחיים (7ג) שהביא מדברי חובות הלבבות ורבנו יונה, רבי מאיר מאפטא, הגר"ח מוולוז'ין בשם הגר"א והחפץ חיים, שנראה מדבריהם שאי אפשר לבעל בחירה לזיק ללא גזירה מן השמיים.

 ז. ביאור דרכי ההשגחה - היאך בעל בחירה יכול להזיק למי שלא נגזר עליו מהשמיים

בביאור דברי האור החיים הקדוש שבעל בחירה יכול להזיק ואף שחברו לא נתחייב לשמיים, נאמרו הסברים רבים:

• בספר ברכת שמעון (8) ביאר, כי תכלית בריאת העולם היתה יצירת האדם, ומעלתו על כל הבריאה שהוא בעל בחירה, וכביכול ניתן העולם להנהיגו בדרך שירצה. ולכן אין רצון השי"ת לבטל בחירת האדם. ומשום כך מצינו שכאשר היו יעקב אבינו ומשה רבנו בסכנה ונזקקו להצלה בדרך נס, הצילם הקב"ה באופן של ביטול הטבע ולא בדרך של ביטול בחירת האדם. ומאחר וביטול הבחירה הוא כביכול קשה לפני המקום, ממילא צריכים לכך זכויות גדולות ומיוחדות. ולכן יתכן שאדם שזכויותיו יספיקו שייעשה לו נס להינצל מחיות רעות, אך אין די בהן שיבטל הקב"ה עבורו את בחירתו של האחר. משום כך סבר ראובן שיציל את יוסף כשיושלך לבור, ואע"פ שהיו בו נחשים ועקרבים, כי ודאי יוכל להינצל בזכויותיו מפגעי בעלי החיים, אך מי ערב לידינו שיזכה להינצל מידי בעלי בחירה.

נמצא שאכן "אין אדם נוקף אצבע מלמטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה", וברור שאין אדם שימות בלא עתו על ידי בעלי בחירה. והסיבה שמת, כי נקלע למצב שלא היו לו די זכויות גדולות כדי להינצל מבעל הבחירה [וראה בסוף דבריו (9א) במשל שהביא למשחק השח-מט, שרב אמן מתכנן את כל מהלכיו מראש, וכן הוא בהשגחת השי"ת].

בספר כל הכתוב לחיים (9ב) הביא ביאורים נוספים:

• החזון איש ביאר, כי כשקם נגדו הבוחר, נעשה מקום סכנה, ומתגבר הקיטרוג של מידת הדין ומשתנה הדין, ואם יתגבר הבעל בחירה על יצרו יתבטל מקום הסכנה, ועל ידי זה יתבטל הקטרוג, וזה שייך רק בבעל בחירה.

• בעל מסגרת השלחן ביאר, שעונש הבא על ידי אדם הוא גדול מהעונש שבא על ידי דבר אחר, כי השונא יכול לגרום על ידי דבריו שידונו כן בבית דין של מעלה.

• הגרא"א דסלר ביאר, שכשאדם נפגש עם שונא הרוצה להזיקו, נמצא שהוא עצמו משמש כגורם לשונאו לחטוא בזה ששונאו ורוצה להזיקו, ואז מתעורר עליו קטרוג, כי השי"ת מדקדק אפילו על גרמא שבגרמא, ויכול להיות שהשי"ת יגזור עליו שיענש.

•בספר שפתי חיים (9ג) ביאר את שתי ההנהגות של הקב"ה: [א] השגחה פרטית - שהשי"ת משגיח על העובד ה' לתת לו כפי מעשיו, דהיינו הוא מונהג ומושגח בזכות עצמו, בהתאם ועל פי מעשיו. כשעושה מעשים טובים, מקבל סייעתא דשמיא של שפע וברכה. ואם ח"ו עושה מעשים רעים, מונהג בצמצום הסייעתא דשמיא. [ב] השגחה כללית - היינו השגחה על הכלים. כלומר הקב"ה נתן ביד כל עובד ה' גם את כל האמצעים והכלים הדרושים לעבודת ה' שלו, והקב"ה משגיח על הכלים לא לפי מה שהכלים ראויים מצד עצמם, אלא כל זכות קיומם היא רק לפי צורך הצדיק העושה רצונו יתברך.

אשר על כן, המושגח ב"השגחה כללית" זכות קיומו מותנית ב"בעל הכלי". כלומר, יתכן מקרה שהאדם מצד עצמו לפי מעשיו אין לו שום זכות קיום, וכל זכות קיומו היא רק ככלי לאחרים שאחרים יסתייעו על ידו לצורך עבודת ה' שלהם, וההנהגה עמו בהשגחה כללית בלבד. ומכאן האפשרות כי גם מי שכבר נגזרה עליו מיתה במשפט צדק בבית דין של מעלה, עדיין יכול לשמש "כלי" בידיו של "בעל הבחירה", וחייו תלויים בו.

עגלת קניות

Your Cart6
  • x 1 רץ כצבי - שבת
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - חנוכה ופורים
    הסרה | הוספה
  • x 3 רץ כצבי - מחשבה חלק א
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - מחשבה חלק ב
    הסרה | הוספה
סה"כ: 240.00

בראשית

שמות

ויקרא

במדבר

דברים

נושאים

מועדים

הקדשות

לעילוי נשמת

הרה"ח רבי יהושע השיל רייזמן ז"ל נלב"ע י' טבת תשס"ט

ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת
אבינו, חמנו וסבנו האהוב
ר' יעקב צבי חיים (הרווי בורטון)     
בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל
אציל הנפש, איש האמונה והגבורה
שהנחיל לנו כי צדקת ה' צדק לעולם ותורתו אמת
תנצב"ה

 

 


תנצב"ה

לעילוי נשמת

איש חסיד וירא שמים שייף עייל ושייף נפיק
הרה"ח ר' אליקים גצל בן הר"ר יעקב יהודה ז"ל זילברליכט
נלב"ע כ"ג אדר תשמ"ג

 

לעילוי נשמת

אשת חיל עטרת בעלה, גמלה צדקה וחסד

כיבדה הוריה באהבה ומסירות, חינכה צאצאיה לתורה ולמצוות

אוד מוצל מאש, נזדככה בייסורים וקבלתם באהבה

 

מרת זיסל הניה (נעמי) זילברליכט ע"ה

בת הרה"ח שלום יוסף הירשפרונג ז"ל

נפטרה במוצאי יום הולדתה, אור לח' תשרי תשע"ו

ת.נ.צ.ב.ה.

התודה והברכה

לכל המסייעים לבניית אתר עולמות

ובראשם

הר"ר ישראל ויינגרטן ורעייתו הי"ו

על מסירותם הנפלאה לבניית אתר עולמות
במקצועיות רבה בסבלנות ובחן

הר"ר מנחם שטיינר הי"ו
שתרם מזמנו ומכשרונותיו לבניית אתר עולמות
הר"ר יחיאל זאב הכהן קרימלובסקי הי"ו

שתרם מזמנו ומכישוריו המבורכים

למען הצלחת הקמת אתר הבית של עולמות

בורא עולם יברכם בכל מילי דמיטב
בבריות גופא ונהורא מעליא

וזכות הרבים תעמוד להם לעד

לעילוי נשמת
גאון התורה והמוסר
מרן ראש הישיבה
הגאון רבי שמחה מרדכי זיסקינד ברוידא זצ"ל
שהרביץ חכמה ויראה ושם דרך
בהיכל ישיבת חברון למעלה מיובל שונים

נלב"ע ביום הנף ט"ז ניסן תש"ס

לזכרון עולם בהיכל ה'

לעילוי נשמתו

הר"ר פנחס נצר ז"ל

בן יבדלחט"א הר"ר אברהם צבי שיחי' לאוי"ט

קידש שם שמים במעשיו והליכותיו

אהוב על הבריות וקירבם לתורה

נפטר בשם טוב בדמי ימיו

ביום ב' חשון תשס"ח

תנצב"ה

 


הוקדש על ידי בני משפחתו שיחי'