ראה  בחכמת התורה על פרשת תולדות של הרב שלמה קלוגר זצ"ל על פרשת תולדות

לפני שנכנס לענין הפלפול אם קנין ע"י שבועה הוי קנין לדשלב"ל או לא, רציתי לציין שלענין עיקר הקושיא היאך קנה יעאע"ה דבר שלא בא לעולם, מצאתי בגדולי האחרונים הקדמונים עוד שתי תירוצים. א' הפנים יפות בפרשתן תירץ, וז"ל, מכרה כיום את בכורתך לי וגו'. יש לפרש כיום [היינו שנקט לשון כיום דמשמע דמוכר לו דבר ששייך היום], מפני שבבכורה היתה בו בחינת העבודה [דשייך גם בחיים, היום], וגם בחינת הירושה, והוא משאחז"ל [ב"מ טז א] מה שאירש מאבא הוי דבר שלא בא לעולם ואינו נמכר, אלא דאיתא בח"מ סימן ר"ט [ס"ד] המוכר דבר שלא בא לעולם עם דבר שלא בא לעולם נקנה הכל, א"כ כיון שקנה מה שהוא בעולם היום, קנה גם מה שלא בא לעולם עדיין.

ואולי בזה אפשר לפרש תירוץ האוה"ח הקדוש, דלכאורה תירוץ האוה"ח אינו מובן, כיון דיעאע"ה לא רצה לקנות הבכורה רק של יום אחד, אלא רצה לקנות הבכורה שלעולם, וא"כ קשה היאך יקנה ע"י קנין של יום אחד. ואולי כוונתו כמ"ש הפנים יפות.

ב' והקצות החושן בסי' רעח סקי"ג תירץ, וז"ל נסתפקתי בבכור שאמר בחיי אביו איני רוצה בחלק בכורה מי הוי דבריו קיימים, או לומר דאין בדבריו כלום וכמו בפשוט שאינו יכול לסלק עצמו מירושת אבותיו. ונחזי אנן אליביה דמאן מספקא לן. לשיטת תוס' דטעמא דלא מהני סילוק מנחלת אבותיו משום דבדאורייתא לא מהני סילוק וכמ"ש תוס' ריש פרק הזורק (גיטין עז, א) ד"ה וכדרב כהנא ע"ש, וכיון דמהני בבכור סילוק אחר מות אביו דהוי מן התורה אלא משום דמתנה קרייה רחמנא ויכול לומר אי אפשי בה, א"כ מהאי טעמא נמי מהני סילוק בחיי אביו. ועיין מ"ש בסימן ר"ט [סקי"א]. לשיטת הר"ן דלא מהני סילוק מנחלת אבותיו דחשיב כאילו בא לידו, והיינו דאע"ג דלענין מקנה הו"ל דבר שלא בא לעולם דאמר מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום (ב"מ טז, א), אפ"ה לענין סילוק חשיב כמו בא לידו כיון שראוי לירש בכל שעה, ולא מהני בזה סילוק, וכיון דבכור אפילו אחר מות אביו דיותר בא לידו, ואפ"ה מהני סילוק ומשום דמתנה קרייה רחמנא, א"כ פשיטא דלא מגרע בזה שמסלק בחיי אביו משום דכאילו בא לידו הוא כיון דאפילו אחר מות אביו יכול לסלק ולומר איני נוטל. לשיטת מפרשים שכתב הרב המגיד דדוקא בבעל שבא ע"י מעשיו ולא בירושת משפחה דהוא ממילא, כיון דבכור ודאי מסלק נפשיה אחר מות אביו ומשום דמתנה קרייה, וא"כ בדידיה תליא אם אמר איני רוצה אינו זוכה, א"כ חשיב נמי ע"י מעשיו ומהני הסילוק בחיי אביו נמי. וא"כ לכל השיטות נראה דלא שנא גבי בכור, בין מחיי אב או אחרי מות אביו [מהני הסילוק].

ולפ"ז אפשר לומר בענין יעקב שקנה הבכורה מעשו [והקשו] דהוא דבר שלא בא לעולם. ובריב"ש סי' שכ"ח כתב דקודם מתן תורה דבר שלא בא לעולם נמי קונה. ולפי מ"ש אפשר דאבד עשו הבכורה במה שאמר למה זה לי בכורה דהוא מדין סילוק.  עכ"ל.

בכבוד רב שמחה בונם

מה ששמעתי בכולל מהרב שמחה בונם ראובן לתרץ בשם הפנים יפות, דאגב קנין בא לעולם קנה שלא בא לעולם, וכן תירוץ הקצוה"ח שסילוק בכורה מועיל אפי' מחיים, עדיין אינו מיושב למה הוצרך לישבע, ולהריב"ש גם אינו מיושב דהוא ס"ל שהיה לרווחא דמילתא, וזה י"ל גם להפנים יפות והקצות. אמנם להרא"ש מיושב למה הוצרך שבועה, דבלא זה לא היה קנין. וכן האוה"ח מתרץ הצורך בשבועה.

פרשת תולדות

במה שהבאתם מהראשונים בהא שהיה צריך יעקב אבינו ע"ה לשבועה של עשיו, הנה יש שביארו דאף אם הקנין חל וככל הביאורים שניתנו, מ"מ בוודאי אפשר לחזור בדבר שלא בא לעולם כל זמן שלא הגיע לעולם וכדאי' להדיא בגמ', וא"כ אף שחל הקנין מ"מ חש יעקב אולי יחזור ממנה עשו, לכן השביע יעקב לעשו, שלא יחזור ממכירתו.

ויש לציין על הנ"ל, דבמשנה למלך פ"י מהל' מלכים ה"ז, מסתפק אם בן נח מצווה בלא יחל דברו, ואם אינו מצווה א"כ לא הרוויח יעקב במה שהשביעו, ואולי אף אם אינו מוזהר מ"מ נותן תוקף ואומץ לדבריו.

ושמעתי פעם, דשיטת הרמב"ן בקידושין דלא כתוס' ושאר ראשונים שם דבקונה בדבר שלא בא לעולם (לר"מ שקונה) ואומר מעכשיו אינו יכול לחזור מקנינו, וא"כ נימא שיעקב אמר לעשו מכרה כיום וכו' וכוונתו שימכרנו ויאמר מעכשיו וככה לא יהיה יכול לחזור ממנה.

עוד שמעתי דנהי דהיה באפשרותו של עשו לחזור ממכירתו, אבל אחר שקיבל יעקב את הברכות אז נתברר שבאמת מגיע ליעקב הברכות והבכורה ואז כבר לא היה עשו יכול לחזור עוד, וזהו דרך דרש.

ועי' בספר ארי במסתרים [להג"ר יהודה אריה אלטר ז"ל בנו של הפני מנחם זצ"ל] שכתב ביאור נאה בכל המכירה, וביאר שמכר עשו בתורת מתנת שכיב מרע וכמו שאמר שעייף הוא ולא אמר רעב, לרמז שהולך למות וכבר הוא שכיב מרע, ולכן קרא לעדשים אדום אף שאנו יודעים שעדשים ירוקים, דביומא אי' דשכיב מרע חשכו עיניו ולא רואה טוב, וע"ז קראו לו אדום להודיע שהוא שכיב מרע, ולכן אמר לו יעקב מכרה כיום שאתה שכי"מ, וקיי"ל דשכי"מ דבריו ככתובין וכמסורין ואף בדבר שאין בו ממש וכמו שמצינו ששכי"מ יכול להקנות חוב שהוא דבר שאין בו ממש, ובכך אפשר למכור הבכורה, ומכרו באמת ואף כשעמד ממצבו מ"מ לא חזר ממכירתו רק כתיב ויבז עשו את הבכורה, ואם לא חזר דבריו קיימין אף שעמד מחליו, ולכן היה מכירה טובה, והכל א"ש ודפח"ח.

במה שהבאתם מריב"ש דקודם מתן תורה היה אפשר לקנות דבשלבל"ע, יש לציין דכך כתב ביד רמ"ה בבא בתרא קכה. סוף אות ו' וביאר עם יסוד זו מכירת הבכורה.

בתכלת מרדכי מפרש שהרמב"ן מפרש שיעקב אמר מכרה לי הבכורה לאיזה יום שתיפול הבכורה, היינו ליום שימות יצחק אבינו, וביאר כוונתו דהיינו שמכרו שיחול לשיבוא לעולם וזה שפיר קנה כמו שפסק בחו"מ רט-ד. וכ"כ גם בישמח משה. אולם עי' חזו"א חו"מ ליקוטים סימן ט' אות י"ב תמה על פסק זה וחולק עליו.

ונראה דיש מקום לומר ביאור חדש, דעי' תוס' בכורות יח: דאפשר להקנות מקום בחצירו לכהן בלי מעשה קנין, ויסדו מזה רבותינו האחרונים (ע"ש ברש"ש, ובחזו"א חו"מ סי' כ"ה בשם אביו, וחזו"א ב"ק כ"א-ה' וגם קוב"ש כתובות אות שלו וקידושין אות ע"ט) דלהקנות נצרך גמירות דעת, ובלא מעשה קנין ליכא גמירות דעת, אבל באופן שכן יש גמירות דעת כמו שם במצוות בכורות שהוא לצורך מצוה, או שאר מקרים שיש רצון חזק אז נפעל הקנין גם בלא מעשה קנין. [ועי' מנח"ח מצוה שלו שחולק על הנ"ל, ובנודע ביהודה מהד"ק חו"מ סי' כח לומד דאינו אלא תקנת חכמים, אולם הנ"ל למדו שככה נהיה קנין והוא ממש מן התורה].

וא"כ אולי בכגון דא שהוא קודם מתן תורה, ואז עוד לא ניתנו כל כללי הקנינים, וא"כ בוודאי י"ל דעיקר הקנין היה תלוי בגמירות דעתו, וזה היה עיקר הפועל בהקנאה, ומכיון שהעיקר הוא גמירות הדעת י"ל דאז אין חסרון של לא בא לעולם ושפיר הקנה עשו הבכורה, ובוודאי היה לו רצון גמור וכמו שהעיד על עצמו שהולך למות וכו'.

[ואולי יש להסביר עם הנ"ל, הגמ' שהביא האוה"ח הק' דבכדי חייו תיקנו שמוכר גם דבר שלא בא לעולם דבזה יש לו גמירות דעת לגמרי וקונה גם בדבשלבל"ע].

מה שהבאתם מהריב"ש דקודם מ"ת לא היה חסרון בקונה דשלבל"ע, יש לציין שבישועות מלכו בחלק ליקוטי תורה פ' תולדות הביא מאביו זי"ע לבאר דבר זה, דאי' בחז"ל עה"פ יום השישי דתנאי התנה וכו' והיה כל העולם תלוי ועומד וא"כ כל העולם היה כלא בא לעולם, ובוודאי שייך קנין בדבר שלא בא לעולם כמו בדבר שבא לעולם.

אגב, לפי הסבר הנ"ל שמעתי לבאר הא דאברהם מינה את אליעזר לשליח לקדושי יצחק והקשו הא עבד אינו בתורת גיטין וקידושין ואינו נעשה שליח לקידושין, ויש שביארו דהוא נכנס לכלל ברוך כדכתיב בוא ברוך ה' ואז נשתחרר ושפיר נעשה שליח, אולם קשה דבשעת המינוי עדיין לא נשתחרר והיה עבד, ורק נשתחרר כשנכנס לבית לבן [שאברהם שיחררו על תנאי שימצא שידוך הגון]. ולהנ"ל ניחא, דקודם מ"ת לא היה חסרון של דשלבל"ע, והיה אפשר למנותו לשליח עכשיו ויחול כשישתחרר, והוי שליח טוב. ובזו מיושב הנושא ההלכתי של פרשת חיי שרה של השיעור המיוחד של "עולמות" שנמסר לפנינו בטוב טעם ודעת. 

בה"י

אברהם אבא רייס

בעניין הנאמר בשיעור החשוב יום ה' לפר' תולדות

בגדר מכירת בכורת עשו ליעקב, אפשר לבאר ע"פ חידושו של הברכת אברהם, ובהקדם נקדים דהנה בבכורה יש ב' חלקים יש את החלק שיש כבר בעולם בחייו, דהיינו להדרו ולכבדו ולקום מלפניו (לשון הרד"ק) ויש את החלק שלא בא לעולם והוא: הירושה, שחל לאחר מיתה, והעבודה בבכורות, שהיה עד שלא הוקם המשכן בבמות, והנה ה"ברכת אברהם" (קידושין ס"ב ע"ב) ביאר: דבכל חלות שפועל ע"י הקנאה – בענין בעלות על מה שמקנה, וכ"ז שאין כאן הדבר אין עדיין בעלות לפעול חלות על מה שאין כאן, ולכן לא מהני גם ע"י מעשה של עכשיו לפעול חלות לאח"כ, והנה מבואר ברמב"ם (פ"ז הט"ז) "האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקבה הרי היא מקודשת לי בזה, אם היתה אשת חבירו מעוברת והוכר העובר הרי זו מקודשת" וכו' עיי"ש, ודן שם הברכ"א – איך היא מקודשת והרי הוי דבר שלא בא לעולם ? עי"ש באריכות דברויו, ושם אות ג' ביאר יסוד חדש, דבקדושין הלא כל עיקר כחו וזכותו לקדש את בתו מצד היותו "אב" ובזה י"ל דגם בעובר קודם שנולד כבר שייך עליו שם "אב" אלא דהחלות אכתי לא שייך וכו', מיהו כיון דיש לו שם אב והוא עושה מעשה הקידושין עם הבעל, שוב גם אם היא עדיין אינה בת קידושין, מ"מ לגבי שם אב לא חסר כלום, ושוב י"ל דמהני המעשה לגבי חלות כשתוולד וכו' עכ"ד, ולכאורה לפי"ז יבואר היטב דגם עשו כיון שאת המהות של בכור היה לו לעניין כמה דברים, א"כ גם על דבר שעדיין אינו בעולם מהני למכור, ויחול כשזה יהיה בעולם. [כמו באב המקדש את העובר.] ודו"ק אמנם זה שפיר רק לדעת הראשונים דס"ל דיעקב קנה מעשיו כל דיני הבכורה, ולדעת האברבנאל, דיעקב קנה רק את החלק הרוחני של הבכורה לענין העבודה, צ"ל כמ"ש בגור אריה, דהטעם שקודם מת"ת העבודה היתה בבכורות זה לפי שהם ראויים לכבוד [ואינו כמו הכהונה שהתורה זיכתה להם], והכבוד הוא של הבכור ולכן הוא יכול למכור ולמחול, שוב ראיתי שהפרדס יוסף תירץ ע"פ הרמ"א (סי' ר"ט ס"ד) דהיכי דמקנה דשלבל"ע עם דשבל"ע, אמרינן מיגו דחל על הבא לעולם חל נמי על שלא בא לעולם ואצל עשיו היו שני העניינים, הירושה שלא באה לעולם, וקדושת בכור שבאה לעולם, ע"כ.

ייש"כ