שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

דגים בשר וחלב

תקציר השיעור

דגים בשר וחלב

 הלכה ומנהגים

 א. אכילת דגים ובשר - סוגיית הגמרא ודברי הפוסקים

בדברי הגמרא מובא כי דג שנצלה עם בשר, אין לאוכלו בגלל הסכנה שהוא "קשה לדבר אחר" [צרעת]. בשל כך, יש מרבותינו הראשונים שהחמירו לרחוץ את הידיים בין אכילת דג לבשר • פרטי מנהגי הרחיצה, האכילה והשתיה בין דגים לבשר.

ב. דגים ובשר - האם בטלים בשישים

מחלוקת הפוסקים, האם בתערובת בשר ודגים יש דין ביטול בשישים. ויש לעיין האם ספק סכנה דינו כספק איסור הבטל בשישים, ומה יסוד מחלוקתם, וכיצד הכריעו הפוסקים בנדון זה הלכה למעשה.

ג.  דגים ובשר - ביטולם לכתחילה בתערובת

בשולחן ערוך נפסק כי אין לבטל לכתחילה איסור דאורייתא, אך "איסור של דבריהם שנפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו מרבה עליו ומבטלו". ויש לעיין האם מחמת הסכנה שיש באכילת דגים ובשר, יש לדונו כאיסור דאורייתא [חובל בעצמו], או כאיסור דרבנן.

ד. לייחד כלים לדגים ובשר, ודין כלי שבישלו בו בשר ודגים יחד

הטור כתב כי "יש מחמירים בדבר לייחד לדגים כלים לבדם". בעקבות דבריו דנו הפוסקים, האם מותר לבשל דגים בכלי שמבשלים בו בשר [או להיפך] • דין האוכל והכלים כשנתבשלו הבשר והדגים ביחד, לכתחילה ובדיעבד [האם צריכים הגעלה והכשרה] • טיפת בשר שניתזה על כלי של דגים • חיממו בשר ודג במיקרוגל.

ה. אפייה וצליית בשר ודגים יחד

דינם של בשר ודגים שנאפו בתנור יחד • דג ובשר שנצלו בתנור אפיה או על רשת באויר הפתוח.

• מאכל שהתבשל עם בשר, האם מותר לאכלו עם דג [וכן להיפך] • מאכל שבלע זיעת בשר.

ו.  שני אנשים שאוכלים בשר ודגים על שולחן אחד

בשולחן ערוך נפסק כי שני בני אדם המכירים זה את זה, רשאים לאכול האחד בשר והשני חלב בתנאים מסוימים. הפוסקים דנו האם דין זה נאמר רק בבשר וחלב, שהם דבר איסור, או גם בבשר ודגים שנאסרו משום סכנה • האם מותר להעלות בשר ודגים על שלחן אחד.

ז. בשר ודגים - סיכום

אכילת דגים עם בשר • מליחה, בישול או צליית דג עם בשר • שמן שטיגנו בו דגים ולאחר מכן טיגנו בו בשר • הניחו סיר עם בשר על סיר שבו דגים • נתן בטעות דג קפוא בתוך סיר עם בשר והוציאו מייד.

• מטחנת בשר שנטחנו בה גם דברים חריפים, האם מותר אחר כך לטחון בה דגים • חתך בצל בסכין בשרי על מנת ליתנו לתוך תבשיל של דגים.

ח. אכילת ובישול דגים עם מאכלי חלב

מנהגי הספרדים והאשכנזים • האם יש הבדל בין חלב ובין חמאה •, מאכלי גבינה שמעורב בהם גלטין המופק מדגים • לדעת המחמירים באכילת דגים עם חלב, מה דינם של דגים שבושלו עם חלב.

א. אכילת דגים ובשר - סוגיית הגמרא ודברי הפוסקים

במסכת פסחים (1א) הובאו דברי מר בר רב אשי, כי דג שנצלה עם בשר, אין לאוכלו "משום דקשיא לדבר אחר", ופירש רש"י: "צרעת". המרדכי (1ב) כתב כי על פי דברי הגמרא: "נהגו באשכנז להיזהר מלאכול דג ובשר זה אחר זה בלא קינוח ביניהם", אך הוסיף: "ומיהו משמע דאין סכנה כי אם דרך בישול ולהיאכל יחד".

אמנם רבותינו הראשונים נחלקו, מהי ההרחקה הנצרכת להפסיק בין אכילת דגים לאכילת בשר:

הטור (1ג) הביא כי אביו הרא"ש נהג לרחוץ ידיו בין בשר לדג, והיה שורה פת ביין ואוכלו בינתיים כדי לרחוץ פיו.

תלמידו של תרומת הדשן, הביא בספר לקט יושר (1ד) את דברי הרא"ש, אך כתב בשם המהרי"ק שאין המנהג כן, והביא ראיות לדבריו, אך סיים כי "בק"ק דפדווא ובכל מדינות איטליה, נזהרים לרחוץ ידים בין דג לבשר, ואפשר משום שנותנים שמן זית לדגים כשבישלם" [ולכן חששו שהשמן ידבק בידיים ולא ירגיש, ואחר כך יגע בידיו בבשר].

גם בהגהות מהרא"י [רבי ישראל איסרן, מחבר תרומת הדשן], על ספר איסור והיתר (9א) כתב על דברי הרא"ש: "לא ראיתי נוהגים הכי, אפילו פרושים וצנועים, אלא עושים קינוח הפה לחוד והדחה על ידי שתיה".

להלכה פסק השולחן ערוך (1ה) כדברי הטור והרא"ש. הרמ"א הביא את דברי המרדכי בשם "יש אומרים", והוסיף: "וכן נוהגים שלא לרחוץ הפה ולא הידיים ביניהם, ומכל מקום יש לאכול ולשתות ביניהם, מדין קינוח והדחה" [שנאמר במקור לענין הפסק בין אכילת חלב לבשר].

מרן השלחן ערוך (2א) שנה את דבריו בחלק או"ח לענין חיוב נטילת "מים אמצעיים בסעודה", וכתב: "בין בשר לדגים חובה ליטול [ידיו] משום דקשה לדבר אחר, וחמירא סכנתא מאיסורא". והרמ"א [שהיקל בזה] ציין לדבריו הנ"ל. המשנה ברורה (שם) הביא את דברי המגן אברהם: "דאפשר דבזמננו אין סכנה כל כך, דבכמה דברים נשתנו הטבעים", ולכן אין סכנה באכילת בשר ודגים. ובשער הציון (שם) כתב: "יש נוהגים לרחוץ ידיהם בין בשר ודגים, אבל אין מהצורך. ומכל מקום ישתה דבר ביניהם, שלא לאכלם יחד".

פרטים נוספים במנהגי רחיצה ושתיה בין דגים לבשר - שו"ת שבט הלוי (2ב), בספר מאיר עוז (2ג).

ב. דגים ובשר - האם בטלים בשישים

כאמור בדברי הגמרא בפסחים (1א), אין לאכול מאכל שיש בו תערובת של דגים ובשר יחד. הפוסקים דנו, האם כאשר מעט בשר נפל לתבשיל של דג, או להיפך, נאמר בזה דין "ביטול ברוב" האמור בהלכות איסור והיתר, או שמאחר ובנדון תערובת דג ובשר מדובר בחשש סכנה, ולכן יש להחמיר בכל מקרה, כי "חמירא סכנתא מאיסורא".

הט"ז (1ה; ס"ק ב) כתב בשם האיסור והיתר כי יש ביטול בשישים בתערובת דגים ובשר. אולם הדרכי משה הקשה עליו, שהרי בחשש ארס נחש במים, אפילו יש במים יותר משישים, נפסק שאסורים בשתיה, כי במקום סכנה לא סומכים על ביטול ברוב. וכן דעת המהרי"ל, שבמקום סכנה אין דין ביטול ברוב, כי "חמירא סכנתא מאיסורא".

וכן מתבאר בספר לקט יושר (3א) שאף במקום של רוב אין להתיר מחמת דין "חמירא דכנתא מאיסורא".

אולם הש"ך (נקודת הכסף שם) נקט להלכה כי במקום סכנה שייך ביטול ברוב, ולאחר שתירץ את קושיית הדרכי משה מדין ארס של נחש, כתב כי דין "חמירא סכנתא מאיסורא" נאמר בספק אך לא לענין ביטול ברוב.

וראה בפתחי תשובה (3ב) שהרחיב בנדון, ומסקנתו לדינא כדעת הסוברים שיש בתערובת דג ובבשר ביטול בשישים. וכן סבר החתם סופר, שהסתמך על כך שהרמב"ם השמיט מספרו את ההלכה של אכילת בשר ודגים יחד, ומוכרח הדבר שהרמב"ם "דרב גובריה ברפואות וטבעיות, ומסתמא לפי עוצם חכמתו ידע והבין שנשתנו הטבעים".

והנה בעיקר הנדון האם יש לדון את איסור אכילה מחמת סכנה ככל דין איסור והיתר, כתב התפארת ישראל (3ג) בביאור דברי המשנה, שבהמה שהכישה נחש אינה נחשבת מחמת זאת כטריפה, אך נאסרה באכילה מחמת סכנה, להקשות למאי נפקא מינה שהבהמה אינה טריפה, והרי סוף סוף נאסרה באכילה מחמת סכנה. ותירץ כי יש נפק"מ: [א] לענין ספק ספיקא, שיש להחמיר במקום סכנה, ובאיסור יש להקל. [ב] לענין ביטול בשישים, אשר לדעת הט"ז  (1ה) לא מועיל ביטול במקום סכנה. וכן יש לדון נפק"מ לענין בליעת כלים ואם נמלחו יחד באיסור, עיין בדבריו.

וראה גם בספר משנת פקוח נפש (4א), בביאור מחלוקת הט"ז ונקודות הכסף (1ה) האם יש ביטול בשישים בתערובת בשר ודגים, כי לדעת הסוברים שיש כאן ביטול בשישים, היינו כי יסוד האיסור הוא גזירה דרבנן להתרחק מסכנה. ולכן גם אם משום הסכנה אין ביטול, אולם מאחר ויסוד האיסור הוא מדרבנן, הוא בטל בשישים כשאר האיסורים.

להלכה - בשבט הלוי (4ב) הכריע כדברי החתם סופר להקל בביטול בשישים, וכן הביא בשמו להקל במקרה של עירוי [וכאשר יש ספק האם יש שישים בבשר נגד הדגים, כתב בשם שו"ת דברי מלכיאל להקל משום כבוד שבת, בהסתמך על הרמב"ם והרי"ף שהשמיטו דין אכילת דגים ובשר].

וכן הסיק לדינא בשו"ת יביע אומר (5) לקבל בדין ביטול בשישים בתערובת בשר ודגים.

ג.  דגים ובשר - ביטולם לכתחילה בתערובת

בשולחן ערוך (6א) נפסק כי אין לבטל לכתחילה איסור דאורייתא, אך "איסור של דבריהם שנפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו מרבה עליו ומבטלו", אמנם הרמ"א סבור דאף באיסור דרבנן אין לבטלו לכתחילה". ויש לדון האם מה שנאסר מחמת סכנה [כגון דגים ובשר], נחשב כאיסור דאורייתא [חובל בעצמו], או כאיסור דרבנן.

והנה בפתחי תשובה (3ב) מבואר כי לדעת הסוברים שיש ביטול בשישים, לכאורה מותר אף לכתחילה להוסיף על מנת לבטל "דהכא בודאי לא שייך מבטל איסור, שהרי אין זה איסור רק כל זמן שמרגישים הטעם של דג בקדירת הבשר, יש בו סכנה. וכשיוסיפו ולא יהא עוד טעם הדג מורגש בקדירת הבשר, לא יהא עוד סכנה".

בשו"ת יביע אומר (6ב) כתב בתחילת דבריו, כי באכילת מה שנאסר מחמת סכנה, עובר על איסור דאורייתא של חובל בעצמו. אמנם יתכן שאם כוונתו להנאה, אין בכך איסור. ולמעשה מסקנתו שהאיסור מדרבנן, ועל כן מותר לבטלו לכתחילה לדעת מרן המחבר. אך נראה כי גם לדעת הרמ"א שאין לבטל איסור דרבנן לכתחילה, יתכן שבמה שנאסר מחמת סכנה, וכאשר יבטל את הסכנה יעלם האיסור, מותר להוסיף ולבטלו בשישים.

סיכום דעות הפוסקים בנדון - אוהל יעקב (7א).

ד. לייחד כלים לדגים ובשר, ודין כלי שבישלו בו בשר ודגים יחד

הטור (1ג) כתב כי "יש מחמירים בדבר לייחד לדגים כלים לבדם".

בעקבות דבריו דנו הפוסקים, האם מותר לבשל דגים בכלי שמבשלים בו בשר [או להיפך].

וכמו כן, מה דין האוכל והכלים כשנתבשלו הבשר והדגים ביחד, לכתחילה ובדיעבד.

הט"ז (1ה; ס"ק ב) הביא מדברי ספר איסור והיתר כי "משום בליעת כלי ליכא למיחש".

מאידך גיסא, הפתחי תשובה (7ב) הביא בשם ספר תפארת למשה, שאסר כלי שבישלו בו בשר ודגים, והצריכו הגעלה, כי "כשנתבשל בקדירה בשר ודגים ביחד, הרי נתבשל ארס בתוכו ונבלע ארס בקדירה, ואסור".

בכף החיים (7ג; ס"ק יג) הביא את דברי האיסור והיתר שאין "בליעת הכלי", ולמעשה הורה להקל לאחר מעת לעת [כ"ד שעות]. ועוד כתב הכף החיים (שם ס"ק כ) בשם הפוסקים: "ומיהו יכול לבשל בכלי של בשר בן יומו תבשיל של דגים, שאין פליטת כלים אוסרת מבשר לדגים. ודלא כחומרת הטור שכתב דיש לייחד כלים לדגים בפני עצמן ולבשר בפני עצמו", וסיים: "ונוהגים להקל אם הוא נקי".

להלכה - כתב בשבט הלוי (7ד) "אנו רגילים להורות בזה כהתפארת למשה, לחייב הגעלה". אמנם לבשל דגים ובשר באותו כלי בזה אחר זה "מנהג העולם להקל, וגם בזה המדקדקים מייחדים כלי בשר ודגים לבישול לחוד" [כדברי הטור]. וראה עוד בדבריו בנדון מטחנה שנטחנו בה בשר ודברים חריפים, האם אחר כך רשאי לטחון בה דגים.

אולם בשו"ת תשובות והנהגות (7ה) הביא בשם רבי פנחס עפשטיין [גאב"ד בד"צ העדה החרדית בירושלים] שכתב על דברי התפארת למשה "לא שמענו מימינו מי שפוסק כן". ולמעשה הורה להמתין כ"ד שעות ["מעת לעת"], והוסיף לחדש כי "אם קשה לו ההמתנה, יכול למלא את הסיר מים ולהרתיח, וישטוף היטב. ויש לסמוך שמה שיפלוט אחר כך אין בו כדי סכנה, ולא יזיק בסייעתא דשמיא".

למעשה - בספר השולחן כהלכתו (8א) פסק שאין חשש סכנה בבליעת טעם, ולכן מותר להשתמש בכלי אחד לבשר ודגים, וישגיח לנקותו היטב שלא ישארו שאריות מאכל, וכן יש להקל אף במאכל חריף. אך לכתחילה יקפיד להשתמש עם סכין פרווה.

ובנדון טיפות ממאכל דגים שניתזו על כלי [מבחוץ] שיש בשר, אין המאכל והכלי נאסרים.

בשר ודג שהתחממו במיקרוגל - בקובץ בנתיבות ההלכה (8ב) כתב, שאם היו באותה צלחת, יש להחמיר לאסור המאכל, כיון שנטף רוטב מזה לזה. כמו כן יש לאסור את הצלחת, וכן להכשיר את המיקרוגל לאחר כ"ד שעות.

ה. אפייה וצליית בשר ודגים יחד

בדברי הגמרא בפסחים (1א) נתבאר כי דג ובשר נאסרו באכילה רק כאשר ניצלו "בתנור אחד" [רש"י שם].

בשולחן ערוך (1ה) אסר אכילת בשר ודג ביחד. וכתב הרמ"א (שם) "וכן אין לצלות בשר עם דג משום ריחא, מיהו בדיעבד אינו אסור". וביאר הש"ך (ס"ק א) את טעמו של הרמ"א, שהסכנה היא רק בדרך בישול. וכן כתב הט"ז (שם ס"ק ב) "היינו בריחא לחוד [דהיינו שריח הבשר נבלע בדג], אבל אם נתבשלו יחד, אסורים אף דיעבד".

עוד הביאו הט"ז (שם) והש"ך (ס"ק ס"ק א) את דברי מהרש"ל, שמותר לכתחילה לצלות בשר ודג בתנור אחד [ומה שאמרו בפסחים, היינו "שצלו דם עם בשר ממש, על כן אסרו משום סכנת נפשות, שלא כפירוש רש"י דמיירי בתנור אחד". וכתב הט"ז: "אבל לענ"ד כיון דלרש"י קאי על צליית בשר ודג בתנור, יש להחמיר אפילו בריח".

והש"ך הביא את דברי הבאר שבע, שאסר את המאכל משום ריחא גם בדיעבד, אפילו כשנצלו נפרדים בתנור אחד.

אמנם כאשר פת נאפתה עם בשר בתנור, כתב בספר איסור והיתר (9א) כי מותר לאוכלה עם דגים "דלא גרע מטעם בליעת קדירה של בשר שאנו מתירים".

להלכה - ראה בספר השולחן כהלכתו (9ב), ובמה שכתב בנדון מאכל שבלע זיעת בשר.

סיכום הדינים - פתחי תשובות (9ג), ובילקוט יוסף (10) כתב כי כשאחד המאכלים היה מכוסה מתיר אף לכתחילה. כמו כן בתנור גדול [שיכולים לאפות בו כעשרים ק"ג בצק בתבנית אחת], מותר לכתחילה לאפות בו בשר ודג יחד.

וכן מותר לכתחילה לצלות דגים ובשר הנמצאים זה לצד זה על רשת אחת במקום פתוח, שהריח מתפזר באוויר.

ו.  שני אנשים שאוכלים בשר ודגים על שולחן אחד

בשולחן ערוך (11א) נפסק כי שני בני אדם המכירים זה את זה, רשאים לאכול האחד בשר והשני חלב, בתנאי שכל אחד אוכל על מפה נפרדת, או שהניחו דבר "היכר" בניהם.

הפוסקים דנו האם דין זה נאמר רק בבשר וחלב, שהם דבר איסור, או גם בבשר ודגים שנאסרו משום סכנה.

בכף החיים כתב במקום אחד (11ב) מסברא, שאכילת דג ובשר יחד אינה אסורה מהתורה, ולכן אין להחמיר בזה. אך כאשר אוכל לבדו, אין להניחם על השולחן ביחד, מחשש שיבוא לאכול בלא רחיצת ידיים ובלא קינוח ביניהם. אולם במקום אחר (11ג) הסיק שגם כששניים אוכלים האחד בשר וחברו דגים, ראוי להחמיר ולעשות היכר.

אמנם בנדון הבאת דגים ובשר יחד על השולחן - דבר המצוי ב"קידוש" בשבת, שמונחים על שלחן דגים מלוחים ולצדם חמין בשרי, כתב בשו"ת שבט הלוי (11ד) כי "בכל הדורות הקילו בזה, אבל נהוג הוא שלא מן הדין להביאם זה אחר זה בדרך חומרא".  וראה בספר הליכות משה (11ה) כי רבי משה הלברשטאם, היה מורה לשואלים אותו להיזהר שלא להביא בשר ודג יחד לשולחן, מדין "חמירא סכנתא מאיסורא", אך לא מחה במי שהקל.

סיכום - פתחי תשובות (11ו), מאיר עוז (12א).

ז. בשר ודגים - סיכום

בספר הכשרות (12-13) ובקובץ מבית לוי (14) סוכמו דיני אכילת בשר ודג, בתוספת פרטי הדינים, כגון:

בבשר ודגים שנמלחו יחד אין סכנה • שמן שטיגנו בו דגים ולאחר מכן טיגנו בו בשר - המאכל נאסר, והמחבת צריכה הגעלה. ובדיעבד ימתין כ"ד שעות • נתנו שקית ובתוכה דג בתוך מאכל בשרי, יש להקל שלא נאסרו זה מזה • נתן בטעות דג קפוא בתוך סיר עם בשר והוציאו מייד, אם הוציאו מיד את השקית יש להתיר באכילה, אך אם שהה מעט יש לאסור. • מחלוקת הפוסקים האם במטחנת בשר שנטחנו בה גם דברים חריפים, מותר אחר כך לטחון בה דגים • חתך בצל בסכין בשרי על מנת ליתנו לתוך תבשיל של דגים, בדיעבד אינו נאסר.

וראה במה שכתב בקובץ מבית הלוי (אות יג) "מנהג העולם לאכול דגים לפני בשר, אבל זה רק הנהגה בלבד, ומותר לאכול בשר ואחר כך דגים".

•   •   •

ח. אכילת ובישול דגים עם מאכלי חלב

כאמור לעיל, בגמרא בפסחים (1א) נתבאר כי באכילת בשר ודג יש סכנה.

והנה בראשית הדברים, יש להזכיר את מה שכתב רבינו בחיי בפירושו על התורה (15א) בביאור טעם איסור אכילת בשר בחלב, כי אכילת חלב בתערובת בשר מטמטמת את הלב, והוסיף בתוך דבריו: "וכן דעת הרופאים בתערובת דג וגבינה שנתבשלו כאחד שמוליד תכונה רעה וחולי צרעת". ונראה איפוא מדבריו, כי גם באכילת דגים וגבינה, יש סכנה - כבאכילת דגים ובשר.

וכן מבואר בדברי הבית יוסף (15ב) שכתב על דברי הטור שמותר לאכול דגים בחלב: "ומכל מקום אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה", וציין לדבריו בהלכות דברים הבאים בסעודה (2א) - שם נתבאר איסור אכילת בשר עם דגים.

אמנם הדרכי משה כתב על דבריו: "ולא ראיתי מימי נזהרים בזה, ומה שציין לדבריו באו"ח שם מדובר לענין בשר ודג "ולכן נראה שנתערב לרב בית יוסף בשר בחלב" [בהגהות אמרי בינה על השו"ע (15ג) ביאר: "כוונתו פשוטה, דהבית יוסף רצה לומר דאין לאכול דגים עם בשר, וקאמר דאין לאכול דגים עם חלב"].

הט"ז (15ג; ס"ק ג) והש"ך (ס"ק ה) כתבו, כי הלבוש [עטרת זהב] נקט להלכה כדעת הבית יוסף. וכתב הט"ז, כי בדברי הבית יוסף נפלה "טעות סופר, וצריך לומר דגים עם בשר". והש"ך כתב על דברי הבית יוסף והלבוש: "אבל הוא טעות, כי לא נזכר שם [בשו"ע או"ח; 2ב] אלא דדגים ובשר אסור משום סכנה, אבל בחלב לא שמענו ולא ראינו". וסיים: "וכל יומא ויומא נהגינן הכי לבשל דגים בלב ולאכול".

אמנם הפרי מגדים (משבצות זהב שם) ביאר את כוונת הבית יוסף במה שציין לדבריו באורח חיים, שכשם שיש סכנה בדג ובשר כך יש סכנה בדג וחלב. ומסקנתו להחמיר כדעת הבית יוסף "ולכך יש להיזהר נמי שלא לבשל חלב עם דגים כי חמירא סכנתא מאיסורא".

לעומת זאת, בפתחי תשובות (שם) הביא מדברי שו"ת חינוך בית יהודה שחקר ברופאים שאכן ישנה סכנה באכילת דגים עם חלב משום ש"הדגים מקררים מאד, וגם החלב רע ומזיק לגוף". אולם מסקנתו להקל בזה "דהאידנא שכל העולם מבשלים דגים עם חלב [שומר פתאים ה'], כיון דדשו בה רבים"

עוד מבואר בפרי מגדים (שם) ובפתחי תשובה (שם) כי בחמאה ובשומן שנקלט מעל חלב עם דג, אין סכנה.

וראה עוד בילקוט יוסף (16) בירור מנהגי הספרדים והאשכנזים בנדן אכילת דגים על חלב וגבינה, ובמה שכתב כי מלשון מרן השו"ע נראה לדקדק לכאורה שמותר לאוכלם ביחד, אלא שלמעשה מנהג בני ספרד להחמיר כדבריו בבית יוסף ולהימנע מאכילת חלב ודגים. ומי שמיקל בחמאה ודגים יכול לנהוג כך. ובני אשכנז נוהגים להקל בדבר. אמנם גם המחמירים, נוהגים שלא לאכול דגים עם חלב וגבינה, אך אם התבשלו ביחד, לא נאסרו בדיעבד.

סיכום - ספר הכשרות (17א); אוהל יעקב (17ב). ובספר השולחן כהלכתו (17ג) הוסיף שאף הנמנעים מאכילת דגים עם חלב וגבינה, רשאים להקל באכילת ג'לטין המופק מדגים שמצוי במעדני חלב.

עגלת קניות

Your Cart11
  • x 1 רץ כצבי - אבלות וכיבוד אב
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - חנוכה ופורים
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - ירח איתנים
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - מחשבה חלק ב
    הסרה | הוספה
  • x 4 רץ כצבי - חלק א
    הסרה | הוספה
  • x 2 רץ כצבי - חלק ב
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - שבת
    הסרה | הוספה
סה"כ: 425.00

בראשית

שמות

ויקרא

במדבר

דברים

נושאים

מועדים

הקדשות

לעילוי נשמת

הרה"ח רבי יהושע השיל רייזמן ז"ל נלב"ע י' טבת תשס"ט

ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת
אבינו, חמנו וסבנו האהוב
ר' יעקב צבי חיים (הרווי בורטון)     
בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל
אציל הנפש, איש האמונה והגבורה
שהנחיל לנו כי צדקת ה' צדק לעולם ותורתו אמת
תנצב"ה

 

 


תנצב"ה

לעילוי נשמת

איש חסיד וירא שמים שייף עייל ושייף נפיק
הרה"ח ר' אליקים גצל בן הר"ר יעקב יהודה ז"ל זילברליכט
נלב"ע כ"ג אדר תשמ"ג

 

לעילוי נשמת

אשת חיל עטרת בעלה, גמלה צדקה וחסד

כיבדה הוריה באהבה ומסירות, חינכה צאצאיה לתורה ולמצוות

אוד מוצל מאש, נזדככה בייסורים וקבלתם באהבה

 

מרת זיסל הניה (נעמי) זילברליכט ע"ה

בת הרה"ח שלום יוסף הירשפרונג ז"ל

נפטרה במוצאי יום הולדתה, אור לח' תשרי תשע"ו

ת.נ.צ.ב.ה.

התודה והברכה

לכל המסייעים לבניית אתר עולמות

ובראשם

הר"ר ישראל ויינגרטן ורעייתו הי"ו

על מסירותם הנפלאה לבניית אתר עולמות
במקצועיות רבה בסבלנות ובחן

הר"ר מנחם שטיינר הי"ו
שתרם מזמנו ומכשרונותיו לבניית אתר עולמות
הר"ר יחיאל זאב הכהן קרימלובסקי הי"ו

שתרם מזמנו ומכישוריו המבורכים

למען הצלחת הקמת אתר הבית של עולמות

בורא עולם יברכם בכל מילי דמיטב
בבריות גופא ונהורא מעליא

וזכות הרבים תעמוד להם לעד

לעילוי נשמת
גאון התורה והמוסר
מרן ראש הישיבה
הגאון רבי שמחה מרדכי זיסקינד ברוידא זצ"ל
שהרביץ חכמה ויראה ושם דרך
בהיכל ישיבת חברון למעלה מיובל שונים

נלב"ע ביום הנף ט"ז ניסן תש"ס

לזכרון עולם בהיכל ה'

לעילוי נשמתו

הר"ר פנחס נצר ז"ל

בן יבדלחט"א הר"ר אברהם צבי שיחי' לאוי"ט

קידש שם שמים במעשיו והליכותיו

אהוב על הבריות וקירבם לתורה

נפטר בשם טוב בדמי ימיו

ביום ב' חשון תשס"ח

תנצב"ה

 


הוקדש על ידי בני משפחתו שיחי'