כל הסברות לתלות מחלוקת המהר"ם ורבינו פרץ בטעם קירב נגיחותיו וריחק אם הוא סיבה או סימן, לכולם יש קושיות, וכמו שהקשו המחדשים עצמם בספריהם על חידושם ונכנסו בדוחקים. וגם קשה קושיית כל המפרשים דפסקו דקירב נגיחותיו לא נעשה מועד. ואולי אפשר לפרש המחלוקת בפשטות בלא לומדות, ואע"פ שאינו חידושים גדולים, ע"פ רוב הפשטות הוא האמת, [והחת"ס אמר יותר דרוב הדוחקים אמת], ולפ"ז יהיה מובן פסקי הפוסקים למעשה.

מקור הדין בירושלמי פ"א ה"א דתענית, אינו יודע מה הזכיר אמר רבי יוחנן כל שלשים יום חזקה מה שהוא למוד הזכיר. ע"כ. ופשטות ל' יום דוקא ואין תלוי בתפלות כלל, כיון דלא חילק בין הפסקת הזכרה ביו"ט א' של פסח, שיש בו ז' ימים שמתפללין בו מוסף, להזכרה ביו"ט אחרון של סוכות שאין בו רק יום אחד מוסף שמיני עצרת, וגם לא חילק כמה שבתות שיש בהם מוסף היו בהל' יום, שבמוסף יש בו הזכרה יתירה, וא"כ בל' יום של פסיקת מוריד הגשם בפסח יש בו ק' תפלות, ל' יום של ג' תפלות, ועוד עשר מוספים, וק' פעמים אמר משיב הרוח, ואם היה בו עוד שבת יש לו ק"א, ועם ר"ח ב' ימים כשלא היה בשבת איכא ק"ג פעמים. ובתחלת הזכרת גשם, מסוף סוכות, אין שם יותר מצ"ה תפלות, ואם היה עוד שבת הוא צ"ו תפלות, ועם ב' ימים ר"ח צ"ח לכל היותר, וכיון שאין מחלק בין תחלתו לסופו, א"כ פשטות תלוי בימים ולא בתפלות.

ולפ"ז צריך להבין הטור שהביא שהמהר"ם מר"ב היה רגיל לומר בשמיני עצרת צ' פעמים, וראייתו משור המועד ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כ"ש, וקשה הלא אין תלוי רק בל' יום ולא בצ' פעמים כלל כדמשמע מהירושלמי, ואם היה אומרו עכ"פ צ"ה פעמים אולי היה מובן הק"ו, אבל כיון שאין כאן לא ל' יום ולא צ"ה פעם היאך יוחזק. ואין לתרץ כיון שאמר ק"ו, א"כ קירב התפלות עדיף מפיזורם בל' יום ולכן א"צ רק רק כל' יום בינונים, אין לומר כן דדיו לבא מן הדין להיות כנדון, וכמו דהתם בק"ג או עכ"פ צ"ה תפלות כן כאן, ולא צ' לחוד. וגם דיש להביא ראיה מהירושלמי להיפוך דאין אומרים קירב תפלותיו מהני, מהא דבפסח גם הוצרך ל' יום, אע"ג דיש בו יותר מהצ"ה תפלות שיש אחרי סוכות, וא"כ כשאמר הצ"ה תפלות הו"ל למימר שא"צ לחזור [וגם אסור לחזור]. אלא דזה י"ל כמ"ש הר"ן המובא בב"י, דהירושלמי לא איירי רק בהפסקת הזכרת הגשם, דבתחלת ההזכרה א"צ לחזור אם לא הזכיר גשם, כיון שאומר מוריד הטל, וא"כ לא אמר בירושלמי רק בשאמר ק' [או ק"ג] תפלות. אלא דקושיא הראשונה עדיין קשה מנ"ל לצ' תפלות. ואין לומר דהירושלמי קאי גם על שאלת מטר, ושם ליכא ק' תפלות, ובסתם ל' ימי החול יש צ' תפלות. אין לומר כן דאין בל' יום יותר מע"ח פעם שאלת מטר, וא"כ הו"ל למימר ע"ח פעמים. וא"כ אם הירושלמי מיירי גם בשאלה, א"כ תלוי רק בימים ולא בתפלות כלל, בין שהיה פחות מצ' תפלות בין יותר, ואם מיירי רק בהזכרה אין הוכחה על פחות מצ"ה תפלות, ורק ודאי שא"צ יותר מל' יום וצ"ה תפלות.

והיה אפשר לומר דהמהר"ם ס"ל דהוא סברא אלימתא [הוא לשון הב"ח], דצ' פעמים ברציפות עדיף מל' יום אפי' שאומר יותר מג' פעמים ביום, דמה שהוא מפוזר אין מתרגל כל כך וצריך יותר מצ'. אלא דבהגהות מימוניות הביא המהר"ם גם לגבי שאלה, והתם ודאי דליכא בל' יום צ' פעמים, וא"כ א"א לומר דעדיף צ' פעמים רצופות מל' יום, דבשאלה יש רק ע"ח פעמים ואפ"ה א"צ לחזור כשפיזרם בל' יום, ואם אמרם ע"ח פעמים ברציפות צריך לחזור, וא"כ ל' יום שלא הוצרך רק ע"ח פעם, עדיף מרצופות. וצ"ל הסברא באופן אחר דבל' יום ברציפות אם בכל התפלות ששייך לומר באותם הימים, ההזכרה או השאלה, אמר כהוגן, הוי כצ' פעמים רצופות, אפי' אם בהל' יום אין צ' פעמים מ"מ כיון שכל תפלה שהיה מתפלל באותם ל' יום אמר כהוגן נתרגל לומר כהוגן. אלא כיון דאמר המהר"ם דהוא ק"ו, צ"ל דצ' פעמים רצופות עדיף מל' יום בכל תפלה, ואפי' היו בהם יותר מצ' פעמים, דאל"ה לא היה ק"ו, ובל' יום אין חילוק אם אמר צ' פעמים או יותר או פחות, דבמפוזרות תלוי בימים, וברצופות תלוי במספר, ומסתבר שתלוי במספר הממוצע שרגיל לומר בל' יום.

ולהנ"ל מובן סברת רבינו פרץ החולק וס"ל דאין להוכיח רצופות דכאן ממפוזרות, דז"ל רבינו פרץ המובא בטור, שאין הנדון דומה לראיה, דהתם טעמא משום שהוחזק ליגח ואם הוחזק ג' רחוקות כ"ש בג' קרובות, אבל גשם שנתקן בתפלה, והדבר תלוי בהרגל לשונו לא אמרינן הכי. עכ"ל. ולהנ"ל דגם המהר"ם מודה דאין דומה הל' יום להרצופות, א"כ פשוט דאין ללמוד משור המועד, דבשור המועד ילפינן ג' פעמים רצופות מג' פעמים מפוזרות, והוי ק"ו מעליא, משא"כ בהזכרת גשמים אין ללמוד ממספר הפעמים, דקחזינן דבל' יום אין תלוי במספר הפעמים רק ברגילות הימים, וא"כ היאך ילפינן מספר צ' פעמים, מרגילות דימים, שלא קרב זה אל זה, דשמא רק מנין ימים מרגיל לשונו ואין תלוי כלל במספר הפעמים.

וסברת מהר"ם י"ל דהוכיח מהירושלמי דאמר ל' יום הוי חזקה שהזכיר, והוא גם להמ"ד דיחיד אין חייב בתפלת המוספין, וכמ"ש הפרישה סקי"ז,  והב"ח כאן, וא"כ אין כאן לא פחות ולא יותר מצ' תפלות, וא"כ תלוי במספר הפעמים, ואפי' הן מפוזרות וכ"ש רצופות, ולכן יליף בק"ו דצ' פעמים במפוזרות הוי חזקה כ"ש שאין מפוזרות. ובשאלת גשמים י"ל דהמהר"ם באמת לא ס"ל שיספיק ל' יום כל שאין שם צ' תפלות, [ומ"ש הגה"מ "יאמר כל ברכת אתה גבור עד מכלכל חיים כל כך פעמים כאשר יאמרוה כל שלשים יום, וכן ברכת השנים ומיד חזקתו למוד" י"ל כוונתו שיאמר ברכת השנים כמנין שאומר מוריד גשם, ואין כוונתו שימר ותן טל ומטר כמנין שאומר ותן טל ומטר בל' יום]. ולפ"ז להמהר"ם בשאלה צריך צ' פעמים ואין מספיק בל' יום, ולרבינו פרץ תלוי הכל בימים ולא בתפלות, וגם בשאלה כשעבר ל' יום אפי' לא היו צ' פעמים נתרגל לשונו וא"צ לחזור בנסתפק ליה. וכן לכאורה משמע מהדרכי משה אליבא דהמהר"ם, שכתב דהירושלמי לאו דוקא כל התפלות של ל' יום, רק תלוי בצ' פעמים והא דנקט ל' יום, היינו להורות על מנין התפלות שיש בל' יום שאין בהם מוסף דהיינו צ' תפלות, ול' יום אין פירושו אותם ל' יום דוקא, אלא ל' יום ע"פ רוב.

והב"ח כתב דהמהר"ם לא הביא ראיה משור המועד רק לזכר בעלמא, ועיקר טעמו דסברא אלימתא הוא. ולהב"ח גם יתורץ קושיית הט"ז והמג"א כאן דבשור המועד נפסק דלא כר"מ, ובקירב נגיחותיו לא הוי מועד. ולהב"ח דלא הוי רק כזכר ועיקר דינו הוא מסברא לא קשה כלום, דלא הוי ק"ו כלל, דהכל תלוי בסברא והוכיח משור דיש סברא כזה, ובאדם שייך הסברא. וכעין זה כתב הגינת ורדים כלל א סימן כ"א וז"ל, "לגבי אדם דהוי בר דעת, אדרבה הקרבת המנהג שלשה פעמים ביום אחד מועיל לה טפי, דכיון דיהיב דעתיה וחוזר על המנהג כמה פעמים רצופין ותכופין, יותר מתחזק בו המנהג משיהיה שם הפלגה, צא ולמד מלומדי תורה בעל פה, שיחזרו על פרק א' כמה פעמים רצופין ביום אחד, ובזה מתחקה היטב בזכרונם, ואם המספר הפעמים ההם יעשה אותם בהפלגה בכל יום פעם אחת, הלא לא יעלה בידו קנין הפרק ההוא, כי השינוי שבנתיים גורם להפסיד ולהשכיח מה שעבר, וראשון ראשון מסתלק, ואולי בבציר מצ' פעמים יהני ליה, ולכן אמרו שבצ' פעמים מיהא סגי ליה". ועל סברא י"ל דרבינו פרץ חולק.

ולהנ"ל להמהר"ם צ' פעמים הוי חזקה בין מפוזרות בין רצופות, ופחות מצ' פעמים לא הוי חזקה כלל אפי' ל' יום. ולרבינו פרץ תלוי הכל בימים ואין חילוק כמה פעמים אמר, כל שאמר כל או רוב תפלות של אותו יום מתרגל.

ולמעשה צריך להחמיר כשניהם, ולכן בשאלה אחרי ל' יום אפי' שלא היו צ' פעמים אין לו לחזור כרבינו פרץ, ובפחות מל' יום אם אמר צ' פעמים יש להחמיר כהמהר"ם. ובנשים שאמרו ל' יום ולא התפללו מעריב לרבינו פרץ א"צ לחזור, ויש להחמיר כוותיה. אמנם בשו"ע משמע שפסק לגמרי כהמהר"ם דמשמע מדבריו שיכול לומר לכתחלה צ' פעמים, אע"ג דלרבינו פרץ לא הוי כלום, וא"כ הול"ל שלא יאמר צ' פעמים לא להכניס עצמו לספק שמא לא יצא יד"ח תפלה, ומדלא אמר כן משמע דפסק לגמרי כוותיה דהמהר"ם, וכ"כ בפירוש בב"י. וא"כ הול"ל באם אמר ל' יום אפי' בכל התפלות שהתפלל אם לא היו צ' פעמים צריך לחזור, ולא לחשוש לרבינו פרץ. וי"ל דספק ברכה לבטלה חמור מספק שלא יצא ידי תפלה, וכמ"ש הט"ז בסי' ח' סק"ח דלספק ברכה לבטלה צריך לחשוש לכל השטות, יותר ממה שצריך לחשוש שעובר על עשה דציצית, וכ"ש כאן דחיוב תפלה הוא דרבנן, ולכן שלא לחזור בתפלה דהיינו רק חשש שלא יצא ידי חיוב תפלה, נקטינן אפי' לכתחלה כהמהר"ם, אבל לחזור בתפלה כשאמר ל' יום ולא אמר צ' פעמים יש לחשוש לרבינו פרץ ולא לחזור להתפלל משום חשש ברכה לבטלה.

והא דאין שייך חשש ברכה לבטלה כשבאמצע התפלה נתעורר לו ספק אם הזכיר ואם ימשיך הוי ספק תפלה לבטלה, כבר כתב הגרשז"א דגמר התפלה אפי' אם הוא שלא כהוגן נקרא תפלה ואינו לבטלה ורק לא יצא ידי חובתו אם לא הזכיר. וחידוש זה מוכרח מכמה מקומות.