שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

מוריד הגשם

תקציר השיעור

 

מוריד הגשם

בדיני הזכרת ושאלת גשמים בתפילה

 

 

א. בתלמוד ירושלמי אמר רבי יוחנן: "התפלל ואינו יודע אם הזכיר [מוריד הגשם] אם לאו, קודם שלושים יום, חזקה מה שהוא למוד [רגיל] מזכיר, מכאן ואילך מה שצריך [לפי הזמן ההוא] מזכיר". וצ"ע האם עיקר ההרגל תלוי בימים שעברו, או בריבוי התפילות שעברו באותם הימים.

ב. מנהג מהר"ם מרוטנבורג "לומר בשמיני עצרת תשעים פעמים משיב הרוח ומוריד הגשם, כנגד שלושים יום שאומרו שלוש פעמים ביום" [ולכן אח"כ כשמסופק אם הזכיר, אינו חוזר]. ברם רבינו פרץ לא הסכים עמו, וצ"ב ביסוד מחלוקתם.

ג. ראיית המהר"ם מרוטנבורג למנהגו מדיני שור המועד, ודנו הפוסקים האם ניתן להשוות בין דיני הזכרה ושאלה בתפילה, לדיני שור המועד.

ד. עוד תמהו הפוסקים, שבשלושים יום יש יותר מתשעים תפילות, כי גם במוסף מזכירים גשמים [ואכן החתם סופר נקט שצריך ק"א תפילות]. ולפי זה יש לדון:

• התפלל בימים שלאחר ז כסלו [שעברו יותר משלושים יום מהתחלת אמירת ותן טל ומטר, אך לא אמרו כן תשעים פעמים] ונסתפק האם הזכיר, האם חוזר להתפלל.

• דין נשים שאינן מתפללות ערבית [ובשלושים יום אינן מתפללות תשעים תפילות].

אָבֵל המשמש כש"ץ קבוע, מה דינו כשנסתפק קודם שלושים יום [לאחר שכבר הזכיר גשמים בתפילתו יותר מתשעים פעמים] האם עליו לחזור על תפילתו.

ה. דין המתפלל ט"ו ימים ולאחר מכן אמר ארבעים וחמשה פעמים מוריד הגשם.

ו. דילג יום או יומיים מתפילתו, האם איבד את "חזקתו".

ז. האם לאחר אמירת "המלך הקדוש" תשעים פעם נחשב כ"רגיל" בכך.

ח. הכרעת הפוסקים למעשה האם ראוי לנהוג לכתחילה כמהר"ם מרוטנבורג.

•   •   •

ט. החינוך בגיל הרך: הרגל במצוות כשלב מקדים להקניית ערכים בדרך הבנה.

מוריד הגשם

בדיני הזכרת ושאלת גשמים בתפילה

א. בפרק הראשון של מסכת תענית [1] נשנו דיני הזכרת גשמים [אמירת "מוריד הגשם"] בתפילה מיום טוב אחרון של סוכות, ושאלתם ["ותן טל ומטר לברכה"] מז' במרחשון בארץ ישראל [ובחו"ל מתחילים לשאול גשמים ברביעי בדצמבר]. ועי"ש במשנה זמן הזכרת הגשמים ושאלתם עד יום טוב ראשון של פסח. ובבית יוסף [2] הביא שיש מנהגים שונים האם מזכירים את הטל ["מוריד הטל" ו"תן ברכה"] בימות הקיץ [וראה קיצור דיני הזכרת מוריד הגשם ומוריד הטל ודיני שאלת גשמים מתוך סידור בית תפילה [8]].

והנה בתלמוד הירושלמי [1] אמרו: "תני נתפלל ואינו יודע מה הזכיר [כגון בימות החמה, ואינו יודע אם הזכיר גשם או איפכא] אם לאו, קודם שלושים יום, חזקה מה שהוא למוד [רגיל] מזכיר [ומסתמא הזכיר גשם ולא טל כמו שהוא למוד בימות הגשמים ומחזירים אותו], מכאן ואילך מה שצריך מזכיר" [לאחר שלושים יום חזקה מה שצורך לפי הזמן ההוא הזכיר, ואינו צריך לחזור]. ודברי הירושלמי נפסקו להלכה בטור [2] ובשו"ע [6] או"ח סימן קיד סע' ח), ויעו' בבית יוסף וכן בשו"ע וברמ"א ובמשנה ברורה [7] ס"ק לה) פרטי הדינים בזה לפי חילוקי המנהגים בהזכרת הטל בימות החמה.

וצ"ע האם עיקר ההרגל תלוי בימים שעברו, או בריבוי התפילות שעברו באותם הימים. וכשנדייק בלשון הירושלמי, נאמר שם שיעור זמן של "שלושים יום". ובפשוטו נראה שהלכה זו יסודה בימים שעברו על האדם, שבהם נקבע הרגל לשון האדם לומר את ההזכרה הראויה. אולם יש לתמוה על זה, כדלקמן.

 

ב. בטור [2] הובאה מחלוקת הראשונים, האם יכול לומר צ' פעמים משיב הרוח ומוריד הגשם, ושוב לא יתחייב לחזור במידה ויסתפק אם הזכירו. מהר"ם מרוטנבורג "היה רגיל לומר בשמיני עצרת תשעים פעמים משיב הרוח ומוריד הגשם, כנגד שלושים יום שאומרו ג' פעמים ביום, ועכשיו אם היה מסופק [אם הזכיר] אין צריך לחזור". ברם רבינו פרץ לא הסכים עמו וכתב: "לא חזינא לרבנן קשישי דצרפת דעבדי הכי".

המהר"ם מרוטנבורג הביא ראיה למנהגו מדיני שור המועד, מדברי רבי מאיר בסוגיית הגמרא בבבא קמא [1] "דאמר גבי שור המועד ריחק נגיחותיו חייב, קירב נגיחותיו לא כל שכן, הכי נמי כיון דאחר ל' יום אם הוא מסופק אין צריך לחזור, כל שכן צ' פעמים ביום אחד". ואילו רבנו פרץ כתב על כך: "שאין הנדון דומה לראיה, דהתם טעמא משום שהוחזק ליגח, ואם הוחזק ג' רחוקות כל שכן בג' קרובות, אבל גשם שנתקן בתפילה, והדבר תלוי בהרגל לשונו, לא אמרינן הכי". וסיים הטור: "ואדוני אבי הראש ז"ל היה נוטה לסברת המהר"ם". וראשית כל, צ"ב ביסוד מחלוקתם.

וביארו רבי שמעון שקופ [3] והקהילות יעקב [3] שנחלקו מהר"ם מרוטנברג ורבינו פרץ ביסוד גדר העדאת שור המועד, אשר יש לדון מהו יסוד ההעדאה, האם בגדר של "סיבה", דהיינו שהשור הורגל לנגוח ע"י ג' הנגיחות הראשונות, ומעתה הוא מועד, או בגדר של "סימן", המוכיח ומראה את טבע השור שהוא נגחן.

לדעת מהר"ם מרוטנברג יסוד ההעדאה הוא בגדר של "סיבה", שהשור הורגל לנגוח ע"י ג' הנגיחות הראשונות, ולכן ניתן ללמוד מענין זה לענין ההתרגלות לומר "מוריד הגשם", שאמירת צ' פעמים תרגיל את לשונו, וכסברת הק"ו "ריחק נגיחותיו חייב, קירב נגיחותיו לא כל שכן", השייכת גם בענין הרגל הלשון לומר "מוריד הגשם". משא"כ רבנו פרץ שסבר כי יסוד ההעדאה הוא בגדר של "סימן", המוכיח ומראה את טבע השור שהוא נגחן "ואם טבעו ברחוקות, כל שכן בקרובות. אבל ענין ל' יום דמשיב הרוח הוא מפאת שעל ידי זה הוא מתרגל ["סיבה"], ולענין שמתרגל בכך יותר מועיל כשהוא בזמן ארוך מכשהיה הכל בבת אחת". ועי' בחידושי הגר"ש שקופ [3] שהקשה על הבנה זו בדעת המר"ם מרוטנברג, אשר לכאורה נסתרת מסוגיית הגמרא בב"ק [3] בדין שור שנעשה מועד בבית השואל.

וראה סיכום ביאור מחלוקת מהר"ם מרוטנבורג ורבנו פרץ בספר אהל המועד [5] רבי אליעזר טוקר, ירושלים תשע"א), ובמה שדן בהבנת דעת רבנו פרץ ע"פ הסוגיא בתחילת מסכת ב"ק [4].

 

ג. על כל פנים מדברי מהר"ם מרוטנברג משמע כי די בכך שהזכיר צ' פעמים, וזה לכאורה סותר את משמעות הירושלמי שיש צורך בשלושים יום, וכידוע בשלושים יום יש יותר מתשעים תפילות, שהרי גם בתפילות המוספים של שבת, חול המועד וראש חודש מזכירים "מוריד הגשם" [יעו' בחתם סופר [8] המובא במשנה ברורה [7] ס"ק מ"א, שכתב שיש ק"א פעמים, ואף הסמיך זאת על דברי הגמרא שאינו דומה השונה פרקו מאה פעמים למי ששנה פרקו מאה פעמים ואחת. ובכף החיים [9] ס"ק נ"ח כתב שיש ק"ג פעמים] ומדוע איפוא סבר מהר"ם מרוטנברג שדי בצ' הזכרות.

ועוד תמה הרמ"א בחיבורו דרכי משה [2] שלענין שאלת גשמים, אדרבה, בשלושים יום שואלים גשמים פחות מצ' פעמים, שהרי אין מבקשים גשמים בשבת, ואם כן היה צריך להיות שבשאלת גשמים יצטרך יותר משלושים יום כדי להתרגל בלשונו. ומתוך כתב הדרכי משה, כי מהר"ם מרוטנברג סבר "דנקט ל' יום להורות על מנין התפילות שמתפללים בל' יום שאין בהם מוסף, דהיינו צ' תפילות בשתיהן" [והיינו שמספר זה הוא ממוצע התפילות בשלושים יום].

ולפי שיטה זו באמת הכל תלוי בתשעים פעמים שהזכיר בתפילתו "מוריד הגשם" או "ותן טל ומטר לברכה", בין לקולא ובין לחומרא, וכפי שכתב המשנה ברורה [7] ס"ק  לז) כי "לדבריהם לא בעינן שלושים יום שלמים, אלא כיון שהושלם תשעים תפילות, ממילא הורגל לשונו כהלכה. ולענין שאלה דאין בל' יום צ' תפילות יצמח מזה חומרא, דיהא צריך לחזור מספיקא אפילו אחר ל' יום עד שיושלם צ' תפילות שהורגל לשונו לומר בהן כהוגן".

ברם כבר העיר המג"א [6] ס"ק יב), כי בדברי ההגהות מיימוניות [1] שהביא את מנהגו של המהר"ם מרוטנברג לא כתב "צ' פעמים", אלא כתב "שיאמר אותו כל כך פעמים כאשר יאמרוהו בשלושים יום". ולפי דבריו יוצא שכל עוד לא הזכיר בתפילה כמספר הפעמים שאומרים "מוריד הגשם" או "ותן טל ומטר לברכה", אין זה נחשב שהתרגל להזכרה החדשה. וכן נקט לדינא החתם סופר [8] המובא במשנ"ב [7] ס"ק מא), שלכתחילה יש לומר "מוריד הגשם" ק"א פעמים "אמנם בדיעבד מי שאמר רק תשעים פעמים אין בידינו לפסוק שיחזור ויתפלל נגד פסק השו"ע".

 

ד. והוסיף המשנה ברורה [7] ס"ק מא) "מדברי הגר"א ועוד כמה אחרונים משמע דהעיקר תלוי רק בל' יום, בין להקל בין להחמיר". וכוונתו לדברי הגר"א בביאורו לשו"ע [6] שפסק דלא כמהר"ם מרוטנבורג אלא כדברי רבנו פרץ, וכפי שגם הקשה המג"א [6] ס"ק יג) על השו"ע שפסק כמהר"ם מרוטנברג שהסתמך בדבריו על שיטת רבי מאיר בסוגיא בב"ק [1] שאמר ק"ו "ריחק נגיחותיו חייב, קירב נגיחותיו לא כל שכן", ואילו בהלכות תעניות פסק השו"ע [4] על פי הסוגיא במסכת תענית [4] הסוברת כדעת רבי יהודה שחלק על רבי מאיר. ואף שהמג"א יישב את הסתירה בדברי השו"ע, הגר"א הכריע דלא כמהר"ם מרוטנברג, וממילא לדרכו נאמר רק שיעור ל' יום המפורש בירושלמי [בין להקל בין להחמיר].

והפקא מינות במחלוקת האם ההרגל לומר את ההזכרות כדבעי, תלוי בשלושים יום או בצ' תפילות או בק"א, נתבארו בהרחבה בספר אהל המועד [10]-[11]: [א] התפלל בימים שלאחר ז' כסלו [שעברו יותר משלושים יום מהתחלת אמירת ותן טל ומטר, אך לא אמרו כן צ' פעמים] ונסתפק האם הזכיר, האם חוזר להתפלל. [ב] דין נשים שאינן מתפללות ערבית, ומימלא אינן מתפללות צ' תפילות בשלושים יום. [ג] אָבֵל המשמש כש"ץ קבוע, מה דינו כשנסתפק קודם שלושים יום לאחר שכבר הזכיר גשמים בתפילתו יותר מצ' פעמים, האם עליו לחזור על תפילתו, ועי' בשערי תשובה [7] שנקט כי די בי"ח יום שבהם כבר נתרגל בהזכרת הגשמים, לפי שהזכירם כבר צ' פעמים [ועי' בשערי תשובה בדין המתפלל ט"ו ימים ולאחר מכן אמר ארבעים וחמשה פעמים מוריד הגשם].

לדינא פסק המשנה ברורה [7] ס"ק מא) "דלמעשה יש להקל כשני השיטות [של' יום ממש, ושצריך מנין תפילות בל' יום, דהיינו צ' פעמים] דספק ברכות להקל". וראה סיכום ההלכות בדינים אלו בספר אשי ישראל [9] ובפסקי תשובות [11].

דילג יום או יומיים מתפילתו - פסק המשנ"ב [7] ס"ק לז) כדברי הט"ז [6] ס"ק יג) שלא איבד את "חזקתו".

• אמירת "המלך הקדוש" תשעים פעם - אינה מועילה, יעו' בדברי המשנה ברורה ושער הציון בסי' תקפב [8] הטעם.

• הכרעת הפוסקים למעשה האם ראוי לנהוג לכתחילה כמהר"ם מרוטנבורג- בשו"ע [6] וכן מסתימת המשנ"ב [7] נראה שראוי לנהוג כן לכתחילה. וראה במה שהובא בשם הגרש"ז אוירעקבך בספר הליכות שלמה [11] הערה 96) שוותיקי ירושלים היו נוהגים לשורר צ' פעמים "מוריד הגשם" בשעת ההקפות בשמחת תורה. ברם דעת הגרש"ז שנקט כי לכתחילה אין ראוי לומר "ותן ברכה" צ' פעמים, אולם לענין "מוריד הגשם"  מנהג יפה הוא.

סיכום הדעות בנדון זה - פסקי תשובה [12].

•   •   •

החינוך בגיל הרך: הרגל במצוות כשלב מקדים להקניית ערכים בדרך הבנה, יעו' בדברי הגר"ח פרידלנדר [13].

טעם מחלוקת מהר"ם ורבינו פרץ בהזכיר צ"פ רצופות

כל הסברות לתלות מחלוקת המהר"ם ורבינו פרץ בטעם קירב נגיחותיו וריחק אם הוא סיבה או סימן, לכולם יש קושיות, וכמו שהקשו המחדשים עצמם בספריהם על חידושם ונכנסו בדוחקים. וגם קשה קושיית כל המפרשים דפסקו דקירב נגיחותיו לא נעשה מועד. ואולי אפשר לפרש המחלוקת בפשטות בלא לומדות, ואע"פ שאינו חידושים גדולים, ע"פ רוב הפשטות הוא האמת, [והחת"ס אמר יותר דרוב הדוחקים אמת], ולפ"ז יהיה מובן פסקי הפוסקים למעשה.

מקור הדין בירושלמי פ"א ה"א דתענית, אינו יודע מה הזכיר אמר רבי יוחנן כל שלשים יום חזקה מה שהוא למוד הזכיר. ע"כ. ופשטות ל' יום דוקא ואין תלוי בתפלות כלל, כיון דלא חילק בין הפסקת הזכרה ביו"ט א' של פסח, שיש בו ז' ימים שמתפללין בו מוסף, להזכרה ביו"ט אחרון של סוכות שאין בו רק יום אחד מוסף שמיני עצרת, וגם לא חילק כמה שבתות שיש בהם מוסף היו בהל' יום, שבמוסף יש בו הזכרה יתירה, וא"כ בל' יום של פסיקת מוריד הגשם בפסח יש בו ק' תפלות, ל' יום של ג' תפלות, ועוד עשר מוספים, וק' פעמים אמר משיב הרוח, ואם היה בו עוד שבת יש לו ק"א, ועם ר"ח ב' ימים כשלא היה בשבת איכא ק"ג פעמים. ובתחלת הזכרת גשם, מסוף סוכות, אין שם יותר מצ"ה תפלות, ואם היה עוד שבת הוא צ"ו תפלות, ועם ב' ימים ר"ח צ"ח לכל היותר, וכיון שאין מחלק בין תחלתו לסופו, א"כ פשטות תלוי בימים ולא בתפלות.

ולפ"ז צריך להבין הטור שהביא שהמהר"ם מר"ב היה רגיל לומר בשמיני עצרת צ' פעמים, וראייתו משור המועד ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כ"ש, וקשה הלא אין תלוי רק בל' יום ולא בצ' פעמים כלל כדמשמע מהירושלמי, ואם היה אומרו עכ"פ צ"ה פעמים אולי היה מובן הק"ו, אבל כיון שאין כאן לא ל' יום ולא צ"ה פעם היאך יוחזק. ואין לתרץ כיון שאמר ק"ו, א"כ קירב התפלות עדיף מפיזורם בל' יום ולכן א"צ רק רק כל' יום בינונים, אין לומר כן דדיו לבא מן הדין להיות כנדון, וכמו דהתם בק"ג או עכ"פ צ"ה תפלות כן כאן, ולא צ' לחוד. וגם דיש להביא ראיה מהירושלמי להיפוך דאין אומרים קירב תפלותיו מהני, מהא דבפסח גם הוצרך ל' יום, אע"ג דיש בו יותר מהצ"ה תפלות שיש אחרי סוכות, וא"כ כשאמר הצ"ה תפלות הו"ל למימר שא"צ לחזור [וגם אסור לחזור]. אלא דזה י"ל כמ"ש הר"ן המובא בב"י, דהירושלמי לא איירי רק בהפסקת הזכרת הגשם, דבתחלת ההזכרה א"צ לחזור אם לא הזכיר גשם, כיון שאומר מוריד הטל, וא"כ לא אמר בירושלמי רק בשאמר ק' [או ק"ג] תפלות. אלא דקושיא הראשונה עדיין קשה מנ"ל לצ' תפלות. ואין לומר דהירושלמי קאי גם על שאלת מטר, ושם ליכא ק' תפלות, ובסתם ל' ימי החול יש צ' תפלות. אין לומר כן דאין בל' יום יותר מע"ח פעם שאלת מטר, וא"כ הו"ל למימר ע"ח פעמים. וא"כ אם הירושלמי מיירי גם בשאלה, א"כ תלוי רק בימים ולא בתפלות כלל, בין שהיה פחות מצ' תפלות בין יותר, ואם מיירי רק בהזכרה אין הוכחה על פחות מצ"ה תפלות, ורק ודאי שא"צ יותר מל' יום וצ"ה תפלות.

והיה אפשר לומר דהמהר"ם ס"ל דהוא סברא אלימתא [הוא לשון הב"ח], דצ' פעמים ברציפות עדיף מל' יום אפי' שאומר יותר מג' פעמים ביום, דמה שהוא מפוזר אין מתרגל כל כך וצריך יותר מצ'. אלא דבהגהות מימוניות הביא המהר"ם גם לגבי שאלה, והתם ודאי דליכא בל' יום צ' פעמים, וא"כ א"א לומר דעדיף צ' פעמים רצופות מל' יום, דבשאלה יש רק ע"ח פעמים ואפ"ה א"צ לחזור כשפיזרם בל' יום, ואם אמרם ע"ח פעמים ברציפות צריך לחזור, וא"כ ל' יום שלא הוצרך רק ע"ח פעם, עדיף מרצופות. וצ"ל הסברא באופן אחר דבל' יום ברציפות אם בכל התפלות ששייך לומר באותם הימים, ההזכרה או השאלה, אמר כהוגן, הוי כצ' פעמים רצופות, אפי' אם בהל' יום אין צ' פעמים מ"מ כיון שכל תפלה שהיה מתפלל באותם ל' יום אמר כהוגן נתרגל לומר כהוגן. אלא כיון דאמר המהר"ם דהוא ק"ו, צ"ל דצ' פעמים רצופות עדיף מל' יום בכל תפלה, ואפי' היו בהם יותר מצ' פעמים, דאל"ה לא היה ק"ו, ובל' יום אין חילוק אם אמר צ' פעמים או יותר או פחות, דבמפוזרות תלוי בימים, וברצופות תלוי במספר, ומסתבר שתלוי במספר הממוצע שרגיל לומר בל' יום.

ולהנ"ל מובן סברת רבינו פרץ החולק וס"ל דאין להוכיח רצופות דכאן ממפוזרות, דז"ל רבינו פרץ המובא בטור, שאין הנדון דומה לראיה, דהתם טעמא משום שהוחזק ליגח ואם הוחזק ג' רחוקות כ"ש בג' קרובות, אבל גשם שנתקן בתפלה, והדבר תלוי בהרגל לשונו לא אמרינן הכי. עכ"ל. ולהנ"ל דגם המהר"ם מודה דאין דומה הל' יום להרצופות, א"כ פשוט דאין ללמוד משור המועד, דבשור המועד ילפינן ג' פעמים רצופות מג' פעמים מפוזרות, והוי ק"ו מעליא, משא"כ בהזכרת גשמים אין ללמוד ממספר הפעמים, דקחזינן דבל' יום אין תלוי במספר הפעמים רק ברגילות הימים, וא"כ היאך ילפינן מספר צ' פעמים, מרגילות דימים, שלא קרב זה אל זה, דשמא רק מנין ימים מרגיל לשונו ואין תלוי כלל במספר הפעמים.

וסברת מהר"ם י"ל דהוכיח מהירושלמי דאמר ל' יום הוי חזקה שהזכיר, והוא גם להמ"ד דיחיד אין חייב בתפלת המוספין, וכמ"ש הפרישה סקי"ז,  והב"ח כאן, וא"כ אין כאן לא פחות ולא יותר מצ' תפלות, וא"כ תלוי במספר הפעמים, ואפי' הן מפוזרות וכ"ש רצופות, ולכן יליף בק"ו דצ' פעמים במפוזרות הוי חזקה כ"ש שאין מפוזרות. ובשאלת גשמים י"ל דהמהר"ם באמת לא ס"ל שיספיק ל' יום כל שאין שם צ' תפלות, [ומ"ש הגה"מ "יאמר כל ברכת אתה גבור עד מכלכל חיים כל כך פעמים כאשר יאמרוה כל שלשים יום, וכן ברכת השנים ומיד חזקתו למוד" י"ל כוונתו שיאמר ברכת השנים כמנין שאומר מוריד גשם, ואין כוונתו שימר ותן טל ומטר כמנין שאומר ותן טל ומטר בל' יום]. ולפ"ז להמהר"ם בשאלה צריך צ' פעמים ואין מספיק בל' יום, ולרבינו פרץ תלוי הכל בימים ולא בתפלות, וגם בשאלה כשעבר ל' יום אפי' לא היו צ' פעמים נתרגל לשונו וא"צ לחזור בנסתפק ליה. וכן לכאורה משמע מהדרכי משה אליבא דהמהר"ם, שכתב דהירושלמי לאו דוקא כל התפלות של ל' יום, רק תלוי בצ' פעמים והא דנקט ל' יום, היינו להורות על מנין התפלות שיש בל' יום שאין בהם מוסף דהיינו צ' תפלות, ול' יום אין פירושו אותם ל' יום דוקא, אלא ל' יום ע"פ רוב.

והב"ח כתב דהמהר"ם לא הביא ראיה משור המועד רק לזכר בעלמא, ועיקר טעמו דסברא אלימתא הוא. ולהב"ח גם יתורץ קושיית הט"ז והמג"א כאן דבשור המועד נפסק דלא כר"מ, ובקירב נגיחותיו לא הוי מועד. ולהב"ח דלא הוי רק כזכר ועיקר דינו הוא מסברא לא קשה כלום, דלא הוי ק"ו כלל, דהכל תלוי בסברא והוכיח משור דיש סברא כזה, ובאדם שייך הסברא. וכעין זה כתב הגינת ורדים כלל א סימן כ"א וז"ל, "לגבי אדם דהוי בר דעת, אדרבה הקרבת המנהג שלשה פעמים ביום אחד מועיל לה טפי, דכיון דיהיב דעתיה וחוזר על המנהג כמה פעמים רצופין ותכופין, יותר מתחזק בו המנהג משיהיה שם הפלגה, צא ולמד מלומדי תורה בעל פה, שיחזרו על פרק א' כמה פעמים רצופין ביום אחד, ובזה מתחקה היטב בזכרונם, ואם המספר הפעמים ההם יעשה אותם בהפלגה בכל יום פעם אחת, הלא לא יעלה בידו קנין הפרק ההוא, כי השינוי שבנתיים גורם להפסיד ולהשכיח מה שעבר, וראשון ראשון מסתלק, ואולי בבציר מצ' פעמים יהני ליה, ולכן אמרו שבצ' פעמים מיהא סגי ליה". ועל סברא י"ל דרבינו פרץ חולק.

ולהנ"ל להמהר"ם צ' פעמים הוי חזקה בין מפוזרות בין רצופות, ופחות מצ' פעמים לא הוי חזקה כלל אפי' ל' יום. ולרבינו פרץ תלוי הכל בימים ואין חילוק כמה פעמים אמר, כל שאמר כל או רוב תפלות של אותו יום מתרגל.

ולמעשה צריך להחמיר כשניהם, ולכן בשאלה אחרי ל' יום אפי' שלא היו צ' פעמים אין לו לחזור כרבינו פרץ, ובפחות מל' יום אם אמר צ' פעמים יש להחמיר כהמהר"ם. ובנשים שאמרו ל' יום ולא התפללו מעריב לרבינו פרץ א"צ לחזור, ויש להחמיר כוותיה. אמנם בשו"ע משמע שפסק לגמרי כהמהר"ם דמשמע מדבריו שיכול לומר לכתחלה צ' פעמים, אע"ג דלרבינו פרץ לא הוי כלום, וא"כ הול"ל שלא יאמר צ' פעמים לא להכניס עצמו לספק שמא לא יצא יד"ח תפלה, ומדלא אמר כן משמע דפסק לגמרי כוותיה דהמהר"ם, וכ"כ בפירוש בב"י. וא"כ הול"ל באם אמר ל' יום אפי' בכל התפלות שהתפלל אם לא היו צ' פעמים צריך לחזור, ולא לחשוש לרבינו פרץ. וי"ל דספק ברכה לבטלה חמור מספק שלא יצא ידי תפלה, וכמ"ש הט"ז בסי' ח' סק"ח דלספק ברכה לבטלה צריך לחשוש לכל השטות, יותר ממה שצריך לחשוש שעובר על עשה דציצית, וכ"ש כאן דחיוב תפלה הוא דרבנן, ולכן שלא לחזור בתפלה דהיינו רק חשש שלא יצא ידי חיוב תפלה, נקטינן אפי' לכתחלה כהמהר"ם, אבל לחזור בתפלה כשאמר ל' יום ולא אמר צ' פעמים יש לחשוש לרבינו פרץ ולא לחזור להתפלל משום חשש ברכה לבטלה.

והא דאין שייך חשש ברכה לבטלה כשבאמצע התפלה נתעורר לו ספק אם הזכיר ואם ימשיך הוי ספק תפלה לבטלה, כבר כתב הגרשז"א דגמר התפלה אפי' אם הוא שלא כהוגן נקרא תפלה ואינו לבטלה ורק לא יצא ידי חובתו אם לא הזכיר. וחידוש זה מוכרח מכמה מקומות.

האם ישנו שיעור על הלכותיהם של בני נח

עגלת קניות

Your Cart10
  • x 3 רץ כצבי - אבלות וכיבוד אב
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - פסח שבועות
    הסרה | הוספה
  • x 3 רץ כצבי - שבת
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - חנוכה ופורים
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - חלק ב
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - מחשבה חלק א
    הסרה | הוספה
סה"כ: 355.00

בראשית

שמות

ויקרא

במדבר

דברים

נושאים

מועדים

הקדשות

לעילוי נשמת

הרה"ח רבי יהושע השיל רייזמן ז"ל נלב"ע י' טבת תשס"ט

ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת
אבינו, חמנו וסבנו האהוב
ר' יעקב צבי חיים (הרווי בורטון)     
בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל
אציל הנפש, איש האמונה והגבורה
שהנחיל לנו כי צדקת ה' צדק לעולם ותורתו אמת
תנצב"ה

 

 


תנצב"ה

לעילוי נשמת

איש חסיד וירא שמים שייף עייל ושייף נפיק
הרה"ח ר' אליקים גצל בן הר"ר יעקב יהודה ז"ל זילברליכט
נלב"ע כ"ג אדר תשמ"ג

 

לעילוי נשמת

אשת חיל עטרת בעלה, גמלה צדקה וחסד

כיבדה הוריה באהבה ומסירות, חינכה צאצאיה לתורה ולמצוות

אוד מוצל מאש, נזדככה בייסורים וקבלתם באהבה

 

מרת זיסל הניה (נעמי) זילברליכט ע"ה

בת הרה"ח שלום יוסף הירשפרונג ז"ל

נפטרה במוצאי יום הולדתה, אור לח' תשרי תשע"ו

ת.נ.צ.ב.ה.

התודה והברכה

לכל המסייעים לבניית אתר עולמות

ובראשם

הר"ר ישראל ויינגרטן ורעייתו הי"ו

על מסירותם הנפלאה לבניית אתר עולמות
במקצועיות רבה בסבלנות ובחן

הר"ר מנחם שטיינר הי"ו
שתרם מזמנו ומכשרונותיו לבניית אתר עולמות
הר"ר יחיאל זאב הכהן קרימלובסקי הי"ו

שתרם מזמנו ומכישוריו המבורכים

למען הצלחת הקמת אתר הבית של עולמות

בורא עולם יברכם בכל מילי דמיטב
בבריות גופא ונהורא מעליא

וזכות הרבים תעמוד להם לעד

לעילוי נשמת
גאון התורה והמוסר
מרן ראש הישיבה
הגאון רבי שמחה מרדכי זיסקינד ברוידא זצ"ל
שהרביץ חכמה ויראה ושם דרך
בהיכל ישיבת חברון למעלה מיובל שונים

נלב"ע ביום הנף ט"ז ניסן תש"ס

לעילוי נשמת
מרת נחמה בת ר' שלמה יהלומי ע"ה
נלב"ע ביום ז' באדר תשע"ח
תנצב"ה



הוקדש על ידי משפחתה