שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה

תקציר השיעור

א. מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה - מקור הדין

דברי המכילתא  ללמוד מהפסוק "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת" ש"אין מחמיצין את המצוה".

• בש"ס נזכר דין "אין מעבירין על המצוות", ופירש רש"י שהוא מטעם המבואר בדברי המכילתא הנ"ל.

• הפסוק "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת" נדרש במסכת פסחים ללימוד אחר, ולכאורה משמע מכך כי הלימוד במכילתא לדין "אין מעבירין על המצוות", אינו אלא אסמכתא בעלמא, וצ"ע.

ב. זריזין מקדימין למצוות

בסוגיות הש"ס מצינו חיוב נוסף מדין "זריזין מקדימין למצוות", ויש לעיין מה ההבדל בין דין זה לדין "מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה.

ג. האם מותר "להעביר" על מצוה כדי לקיים מצוה אחרת מהודרת יותר

הפוסקים דנו האם צריך להעדיף קיום מצוה "הבאה לידו" או להמתין לקיים מצוה אחרת המהודרת יותר, לדוגמא: חבוש בבית האסורים שניתנה לו אפשרות לבחור בתפילה אחת להתפלל - האם יבחר בתפילה הראשונה, או שימתין לתפילה חשובה יותר.

• היודע שתענית בצום גדליה תגרום לו שלא יוכל לצום ביום הכיפורים, האם יוותר על התענית "הבאה לידו" בצום גדליה כדי שיוכל להתענות ביום הכיפורים.

ד. "העברה" על מצוה כדי לקיימה בהידור - קידוש לבנה במוצאי שבת

לקדש את הלבנה מייד בהגיע זמן קיום המצוה, או להמתין למוצאי שבת - הזמן המהודר לקיומה.

ד. "אין מעבירין על המצוות" בקיום מצות תפילין

סדר הנחת תפילין נקבע על פי דין "אין מעבירין על המצות", וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך, שהוסיף עוד פרטים בהלכה זו • פגע בתפילין קודם הטלית, בתפילין של רבנו תם קודם תפילין של רש"י • טעה והניח תפילין של ראש תחילה.

ו. אין מעבירין על המצוות - פרטי דינים

בדיני בציעת הפת בשבת • בקיום מצוות על ידי נשים • כאשר אין בדעת לקיים שתי מצוות.

ז. הזריזות במצוה - טעמה ומעלותיה

בדברי רבותינו המפרשים נאמרו הסברים שונים בטעם חובת הזריזות במצוות, ובשכר הנזהר בזה.

א. מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה  מקור הדין  

במכילתא (1א) דרשו חז"ל את הפסוק "ושמרתם את המצות" – "אל תקרא כן, אלא ושמרתם את המצות, כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה, אלא אם באה לידך עשה אותה מיד". ומבואר בדבריו שיש חובת זריזות בקיום מצווה מייד כשבאה לידו.

דרשה זו לא הוזכרה בש"ס, אבל מצינו דין כעין זה בדברי הגמרא במסכת יומא (1ב)  "דישון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות... כריש לקיש, דאמר ריש לקיש אין מעבירין על המצוות'. רש"י הביא כמקור לדין זה את דברי המכילתא הנ"ל "ושמרתם את המצות... לא תמתין לה שתחמיץ ותיישן".

עוד מבואר בגמרא שם, כי מטעם זה יש להקדים תפילין של יד לתפילין של ראש, ויבואר להלן אות ה].

אמנם במסכת פסחים (2א) דרשו חז"ל מהפסוק "ושמרתם את המצות" דרשה אחרת: "מצה המשתמרת לשם מצה, יצתה זו שאין משתמרת לשם מצה אלא לשם זבח". משמע כי הפסוק לא נדרש כדברי המכילתא הנ"ל על חימוץ שאר המצוות. ואכן, בדברי המאירי במסכת יומא(2ב) שהביא את הדרשה הזו משמע שאינה דרשה גמורה, שכתב: "רמז לדבר מה שכתוב וכו", והיינו שאין זה אלא רמז ואסמכתא בעלמא.

וראה במה שדן בהרחבה בשו"ת ישכיל עבדי (2ג) האם דין "מעבירין על המצוות" הוא מדאורייתא, או מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא, ומסקנתו שאין זה אלא אסמכתא בעלמא.  ובשו"ת דברי מלכיאל (3א) הביא הרדב"ז נקט כי דין זה מדרבנן, וכן משמע מדברי הבית יוסף, ברם מפשטות הסוגיות נראה שהלימוד מהפסוק "ושמרתם" אינו בדרך אסמכתא, ואף אם אינו דרשה גמורה מכל מקום נראה כי דין עבירין על המצות הוא מדאורייתא.

 ב. זריזין מקדימין למצות

כאמור במכילתא, חובת הזריזות במצוות נלמדת מהפסוק "ושמרתם את המצות".

והנה במסכת פסחים (3ב) מבואר מקור אחר לחובת הזריזות במצוות: "כל היום כשר למילה אלא שזריזין מקדימין למצות, שנאמר וישכם אברהם בבוקר". ופירש רש"י "שלא המתין עד נץ החמה". ויש להבין מה ההבדל בין הדינים, וביותר צ"ע, משמעות הגמרא בפסחים שאין זו חובה על כל אחד אלא רק על הזריזין.

הנצי"ב מוולוז'ין בספרו מרומי שדה (3ג) חילק בין הדינים, וכתב כי דין "זריזין" אינו על המצוות עצמם, שעליהם חובת הזריזות היא משום 'אל תחמיצנה', אלא על ההכנה למצוה, שגם על זה יש דין זריזין להקדים למצות.

ומדברי הבית יעקב (4א) מבואר חילוק אחר, שאיסור חימוץ המצוה הינו רק באופן שדוחה לזמן מרובה, שאז מגיע לחימוץ, ומעלת הזריזין שאף לזמן מועט לא ימתין, ויעשנה מיד.

 ג. האם מותר "להעביר" על מצוה כדי לקיים מצוה אחרת מהודרת יותר

הפוסקים דנו נידונים האם צריך להעדיף קיום מצוה "הבאה לידו" מייד או להמתין לקיים מצוה אחרת המהודרת יותר. בשאלה מסוג זה דן הרדב"ז (4ב): חבוש בבית האסורים שניתנה לו אפשרות לבחור בתפילה אחת להתפלל, באיזה יום יבחר - האם יבחר בתפילה הראשונה, או שימתין לתפילה חשובה יותר, כגון ביום הכיפורים או בפורים. וכתב הרדב"ז מחמת דין אין מעבירין על המצות, שיקיים את המצוה הראשונה שתבוא לידו "ואין משגיחין אם קלה היא או חמורה, שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות".  וכפי שאכן מתבאר מפשוטת דברי הרמב"ם (4ג) בפירושו על משנה זו באבות, שבמצוות עשה "לא יוודע שכר איזה מהן יותר גדול, ועל כן ראוי להשתדל בכולן... ולזה אמרו אין מעבירין על  המצות, רצה לומר, אם נזדמן לך מצוה, אל תעבור ממנו כדי לעשות מצוה אחרת".

בשו"ת חכם צבי (5ב) הביא סייעתא להכרעה זו מדברי הגמרא במועד קטן (4ד) שהקשו סתירה בין הפסוקים, ותירצו כי במצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים – "אורח חיים פן תפלס", דהיינו אל תפלס, אלא מצוה שבאה לידך בין גדולה בין קטנה, עשה".

מאידך, הביא החכם צבי את ספק הגמרא במסכת מנחות (5א) "ציבור שאין להם תמידין ומוספין, איזה מהם קודם" - האם תדיר עדיף או מקודש עדיף, ולכאורה לדעת הרדב"ז אין כל ספק ופשיטא שמוספין קודמים משום שאין מעבירין על המצות. 

עוד כתב החכם צבי שיש לחשוש "שמא ימות", כאמור במצות ייבום "דלמא אדמייבם חד מיית אידך". ולכן לכאורה יש לחלק בין המתנת זמן מועט, שאז אין צריך לחשוש, לזמן מרובה שיש לחשוש שימות ועליו לקיים את המזדמן לו תחילה.

הפוסקים דנו בשאלה דומה לשאלת הרדב"ז: היודע שתענית בצום גדליה תגרום לו שלא יוכל לצום ביום הכיפורים, האם עליו לותר על תענית הבאה לידו-– צום גדליה, כדי לקיים את צום יום הכיפורים.

באהל משה (6א) רצה לתלות דין זה במחלוקת הרדב"ז והחכם צבי הנ"ל: לדעת הרדב"ז ייתענה בצום גדליה, שהיא המצוה "הבאה לידו". אולם לדעת החכם צבי לא יתענה, כדי שיוכל לקיים את יום הכיפורים.

וראה בשדי חמד (6ב) שדן בהרחבה בדברי האהל משה וחלק עליו משום שיש לחלק ולומר שדברי הרדב"ז רק כשב' המצות הן מדאורייתא, שאז יש לומר "אין אתה יודע שכרן של מצות", מה שאין כן כשאחת המצוות היא מהתורה והאחרת מדברי סופרים ודאי לא שייך לומר סברא זו, ובדין הוא לדחות הקלה מפני החמורה.

מאידך גיסא, כתב השדי חמד כי נדון דידן אינו דומה כלל למחלוקת הנ"ל, ולכולי עלמא יתענה בצום גדליה, משום שמצות תענית גדליה היום הוא "זמנו", ומצות תענית ביום הכיפורים לא הגיעה זמנה, ואם כן פשוט שעליו לצום בתענית גדליה ואינו צריך להתחשב בזה שלא יוכל לצום ביום הכיפורים. 

ועוד כתב השדי חמד, שלעבור על ביטול התענית בקום ועשה פשוט שאין לעשות.

 ד. העברה על מצוה כדי לקיימה בהידור - קידוש לבנה במוצאי שבת

בתרומת הדשן (7א) דן האם צריך לקדש את הלבנה מייד בהגיע זמן קיום המצוה, או להעדיף לדחות את קיום המצוה במוצאי שבת, הזמן היותר מהודר לקיומה כשהוא מבושם ובכלים נאים, וכתב שאם מוצ"ש בז' או ח' לחודש, שאז גם אם תתכסה הלבנה יהיה שהות לקדשה ביום אחר, ימתין למוצאי שבת. אבל אם מוצאי שבת מאוחר יותר בחודש, שאז אם תתכסה הלבנה יש לחשוש שלא יהיה פנאי לקדשה, יקדש עכשיו כשיכול "דכל שיש להסתפק שתעבור המצוה אין משהין אותה אפילו כדי לעשותה מן המובחר".

אמנם בספר חסידים מובא בנדון מצות ציצית שאין להתעכב בקיום מצוה אפילו כדי לקיימה בהידור רב יותר, ועל זה נאמר "חשתי ולא התמהמתי לשמור מצוותיך". ומדבריו הסיק הנשמת אדם (7ב) כי הוא חולק על התרומת הדשן, ולדעתו אין לעכב המצוה כדי לקיימה בהידור בשום עניין, וכן פסק להלכה.

השולחן ערוך (8א) פסק לקדש במוצאי שבת כשהוא מבושם ובכלים נאים, והביא הרמ"א להלכה את דברי תרומת הדשן "ודוקא אם ליל מוצאי שבת הוא קודם י' בחודש, אז ממתינין עד מוצאי שבת, אבל אם הוא אחר כך, אין ממתינין עד מוצאי שבת, שמא יהיו שני לילות או שלושה או ארבעה עננים ולא יראו הלבנה, ויעבור הזמן".

 ה. "אין מעבירין על המצוות" בקיום מצות תפילין

במסכת מנחות (1ב) נקבע סדר הנחת תפילין על פי דין "אין מעבירין על המצות", וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך (8ב) שכתב: "אחר שלבש הטלית מניח תפילין משום מעלין בקודש, ויזהר להניח את הטלית למעלה כדי שלא ייפגע בתפילין תחילה וייצטרך להניחם כדי לא להעביר על המצוה". וכתב המשנה ברורה, שאפילו לא ייפגע בתפילין ממש, אלא שבהושטת ידו הם מונחים תחילה, אין לו להעביר עליהם. וכמו כן אם בחדר שלפניו מונח התפילין, והטלית בחדר אחר, עליו להניח תפילין.

עוד מבואר בשולחן ערוך, כי מי שפגע בשל ראש תחילה, צריך להעביר עליה ולהניח של יד. וביאר המשנה ברורה כי מהפסוק נלמד שיש להקדים השל יד "דמתחילה 'וקשרתם' והדר 'ולטטפות'", ואם כבר הניח תפילין של ראש אין להסירו, ויש חולקין.

וראה בבפסקי תשובות(9א) שדן האם כשלא יכול להתעטף בטלית וגם להניח תפילן ביחד, עליו להקדים התפילין; ומה הדין כשפגע בתפילין של ר"ת קודם שהניח של רש"י, האם יעביר עליהם ויניח של רש"י שהוא עיקר.

 ו. אין מעבירין על המצוות - פרטי דינים

המנחת אשר (10 א) הגדיר בדין אין מעבירין על המצות כמה אופנים:

[א] בב' מצוות - אין לעבור על מצוה אחת כדי לקיים את חברתה, כמבואר ביומא (לג, א) דדישון מזבח הפנימי קודם להטבת ה' נרות. וטעמא משום דכשנכנס להיכל פוגע ראשונה במזבח ולאחר מכן במנורה, ואם ייטיב קודם המנורה, נמצא שמעביר על מצות דישון המזבח, ואין מעבירין על המצוות.

[ב] במקום המצוה - באופן שיש שני מקומות לקיים אותה המצוה, אין לעבור על מקום שנזדמן לו ראשונה כדי לקיים המצוה במקום אחר, וכמבואר ביומא (נח, ב) דהזאת הדם על גבי מזבח הזהב מתחיל מקרן מזרחית דרומית, ואח"כ חוזר לדרומית מערבית. והקשו בגמרא אמאי לא המשיך להקיף דרך ימין למזרחית צפונית, ואמר רבי עקיבא דמעיקר דינא היה צריך להזות תחילה בקרן דרומית מערבית, אלא דגזירת הכתוב דכתיב ויצא אל המזבח, וכיון שיצא שוב אינו חוזר לקרן דרומית מערבית, משום דבאותו קרן פגע תחילה ואין מעבירין על המצוות.

[ג] בזמן המצוה - באופן דיש ב' זמנים הראויים לקיים בהם המצוה, אין לעבור על הזמן הראשון ולקיימה בזמן השני, וכמבואר במגילה (ו, ב) דנחלקו ר' אלעזר ב"ר יוסי ורבן שמעון בן גמליאל לענין מקרא מגילה בשנה מעוברת, אם קורין באדר א' או באדר ב', דראב"י סבר דקורין באדר א', וטעמא משום דאין מעבירין על המצוות, דכיון דט"ו אדר ראשון ראוי לקריאת המגילה אין לעבור על זמן זה ולקרוא באדר שני.

וראה עוד במה שהביא שם את חידושו של האבני נזר, בשנה שחל שבת בין יום הכיפורים לסוכות, חייבים מדינא לבנות הסוכה לפני שבת, כיון שבשבת אי אפשר לבנות את הסוכה, אם כן הימים שלפני שבת הם זמן אחד, והימים שלאחר שבת הם זמן אחר, וכיון דהוי ב' זמנים, צריך לבנות בזמן הראשון דאין מעבירין על המצוות.

ובספר שלחן המערכת (10 ב) הסתפק מה הדין במצוה אחת האם יש איסור להעבירה מחמת חברתה הדומה לה, וכגון לבצוע בלחם משנה על החלה התחתונה.

עוד הסתפק שם (11א) מה דין נשים בהעברה על המצוות שהזמן גרמן שאינן חייבות בהם, כדי לקיים מצוה אחרת שאינן חייבות בה, האם גם בהן אומרים אין מעבירין על המצוות.

וכן הביא את דברי הנשמת אדם במי שנתנו לו חופשה יום אחד מהמלחמה כדי שיקיים מצוות, באיזה יום ייבחר, האם יש לדמות זאת לדברי הרדב"ז דלעיל (4ב). וראה בדברי פרטי דינים נוספים בנדון דידן.

 ז. הזריזות במצוה - טעמה ומעלותיה

מצינו הסברים שונים בטעם חובת הזריזות במצוות:

החות יאיר(12א) כתב בתוך דבריו שהטעם הוא מחשש שמא ימות ולא יוכל לקיים המצווה.

המגן אברהם (הובא בשולחן המערכת 12ב) כתב מטעם כדי שלא יהיה פנוי מהמצות, אך הגזע ישי חלק עליו שבמכילתא משמע הטעם שלא יחמיץ את המצוה.

רבי חיים פלאג'י הביא בספרו נפש חיים (12ג) מה שכרו של המזדרז במצוה, ובספרו נפש כל חי (12ד) הוסיף כי זוכה לאריכות ימים, מטעם הזריזות המבואר בחוות יאיר מחמת החשש שמא ימות, וכיון שנזהר בזה זוכה לאריכות ימים.

  המסילת ישרים (12ה) בתחילת "שער הזריזות" עורר על כך שמבלעדי הזריזות "אין סכנה כסכנתו, אשר הנה כל רגע שמתחדש, יוכל להתחדש איזה עיכוב למעשה הטוב". והביא מדברי חז"ל במדרש שהזריזות היא "מידת שלמות גדול אשר טבעו של האדם מונעה ממנו עתה. ומי שמתגבר ותופש בה, לעתיד לבוא יזכה לה באמת".

רבי יצחק הוטנר בספרו פחד יצחק (13 א) ביאר בהרחבה את ענין הזריזות שנרמז דווקא במצוות הפסח, ללמד שהזריזות אינה רק מעלה, אלא מבלעדיה יש קלקול במצוה, כמו במצה.

עגלת קניות

Your Cart6
  • x 1 רץ כצבי - מחשבה חלק ב
    הסרה | הוספה
  • x 3 עקבי דרך
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - חנוכה ופורים
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - מחשבה חלק א
    הסרה | הוספה
סה"כ: 240.00

בראשית

שמות

ויקרא

במדבר

דברים

נושאים

מועדים

הקדשות

לעילוי נשמת

הרה"ח רבי יהושע השיל רייזמן ז"ל נלב"ע י' טבת תשס"ט

ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת
אבינו, חמנו וסבנו האהוב
ר' יעקב צבי חיים (הרווי בורטון)     
בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל
אציל הנפש, איש האמונה והגבורה
שהנחיל לנו כי צדקת ה' צדק לעולם ותורתו אמת
תנצב"ה

 

 


תנצב"ה

לעילוי נשמת

איש חסיד וירא שמים שייף עייל ושייף נפיק
הרה"ח ר' אליקים גצל בן הר"ר יעקב יהודה ז"ל זילברליכט
נלב"ע כ"ג אדר תשמ"ג

 

לעילוי נשמת

אשת חיל עטרת בעלה, גמלה צדקה וחסד

כיבדה הוריה באהבה ומסירות, חינכה צאצאיה לתורה ולמצוות

אוד מוצל מאש, נזדככה בייסורים וקבלתם באהבה

 

מרת זיסל הניה (נעמי) זילברליכט ע"ה

בת הרה"ח שלום יוסף הירשפרונג ז"ל

נפטרה במוצאי יום הולדתה, אור לח' תשרי תשע"ו

ת.נ.צ.ב.ה.

התודה והברכה

לכל המסייעים לבניית אתר עולמות

ובראשם

הר"ר ישראל ויינגרטן ורעייתו הי"ו

על מסירותם הנפלאה לבניית אתר עולמות
במקצועיות רבה בסבלנות ובחן

הר"ר מנחם שטיינר הי"ו
שתרם מזמנו ומכשרונותיו לבניית אתר עולמות
הר"ר יחיאל זאב הכהן קרימלובסקי הי"ו

שתרם מזמנו ומכישוריו המבורכים

למען הצלחת הקמת אתר הבית של עולמות

בורא עולם יברכם בכל מילי דמיטב
בבריות גופא ונהורא מעליא

וזכות הרבים תעמוד להם לעד

לעילוי נשמת
גאון התורה והמוסר
מרן ראש הישיבה
הגאון רבי שמחה מרדכי זיסקינד ברוידא זצ"ל
שהרביץ חכמה ויראה ושם דרך
בהיכל ישיבת חברון למעלה מיובל שונים

נלב"ע ביום הנף ט"ז ניסן תש"ס

לזכרון עולם בהיכל ה'

לעילוי נשמתו

הר"ר פנחס נצר ז"ל

בן יבדלחט"א הר"ר אברהם צבי שיחי' לאוי"ט

קידש שם שמים במעשיו והליכותיו

אהוב על הבריות וקירבם לתורה

נפטר בשם טוב בדמי ימיו

ביום ב' חשון תשס"ח

תנצב"ה

 


הוקדש על ידי בני משפחתו שיחי'