שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

מציאה בבית הכנסת

תקציר השיעור

א. בגמרא מבואר כי ברכוש שהגיע לחצר הקדש [בור שהתמלא מים לאחר שהוקדש] אין מעילה, ולדעת רשב"ם ותוספות, משום שאין קנין חצר להקדש. ולמד מכאן האגודה: "מצא דבר בחצר בית הכנסת, זכה בו, ולא אמרינן דחצר בית הכנסת קונה להקדש, דחצר קונה מכח יד, ואין יד להקדש". אך דבריו צ"ע מדוע אין קנין לחצר הקדש, והרי "חצר משום איתרבאי, ולא גרע משליחות".

ב. הרמב"ן (שם) נקט שגם הקדש קונה בקנין חצר, אלא שבנכס שנקנה להקדש על ידי חצר, אין מעילה. ודנו האחרונים בשיטת הרמב"ן, והאם לדעתו מציאה שנמצאה בבית הכנסת נקנתה לרשות גבוה, ומה הדין למעשה.

ג. בקצות החושן תמה על האגודה, מדוע יש לבית כנסת דין חצר "הקדש" ולא דין "חצר השותפים", שזוכים השותפים במציאה שנמצאה בה, וצ"ע.

ד. עוד דנו הראשונים, מי הבעלים על מקומות התפילה בבית הכנסת - האם הבעלות על המקומות היא בגדר "ממון הקדש", או שהבעלים קנו את המקומות ונדון כ"ממון השותפים" [וצ"ב באיזה קנין נקנה מקום בבית כנסת].

ה. האם חידושו של האגודה שאין יד להקדש, נאמר גם בבית הכנסת שנבנה על ידי יחיד, וכן ישיבה ושאר מוסדות ציבור הנמצאים בבעלות פרטית.

ו. מציאה ב"חצר שאינה משתמרת" ובמקום שרבים מצויים שם.

ז. אבידה שנמצאה בישיבה - האם יש הבדל אם נמצאה בבית המדרש או בחדר האוכל ובפנימיה [מציאה של בחור ישיבה - שייכת לו או לאביו].

ח. קטן שמצא כסף בבית הכנסת ונתן אותו לגבאי - האם הכסף שייך לבית הכנסת, לגבאי או לאביו של הקטן.

ט. חפצים שהושארו זמן רב בבית כנסת, ישיבה או מקוה טהרה, האם מותר ליטלם. ומה הדין במקום שתלו מודעה שכל מי שלא יקח חפציו עד זמן מסויים, האבדה תעבור לרשות בישיבה או למוצאה.

י. נתחלפו כליו בבית הכנסת ונטל חפץ שאינו שלו - האם מותר להשתמש בו.

א. בסוגיית הגמרא במסכת בבא בתרא [1] הובאה המשנה במעילה: "הקדיש בור מלאה מים, מועלין בהן ובמה שבתוכן. אבל הקדיש בור ואחר כך נתמלא מים, מועלין בהן ואין מועלין במה שבתוכן". ובביאור דברי הגמרא, שרכוש שהגיע לחצר ההקדש, אין מועלין בו, נחלקו הראשונים. הרשב"ם ותוספות כתבו, שאין מעילה "דלא אמרינן שיקנה חצר הקדש כמו שקונה חצר הדיוט, דחצר משום יד איתרבאי, ולא מצינו יד להקדש". אולם הרמב"ן פירש: "אי נמי קניא ליה, אין מעילה בזכיתה". ולדעתו, רק נכסים שהוקדשו על ידי אדם חייבים בהם משום מעילה, אולם נכסים שהגיעו לבעלות ההקדש בצורה אחרת, כגון על ידי קנין חצר, אין בהם דין מעילה, ואף שהם בבעלות הקדש.

הרי לנו מחלוקת ראשונים, האם יש קנין חצר להקדש.

על פי שיטת התוספות והרמב"ן למד האגודה [רבי אלכסנדר זוסלין הכהן, מרבותינו הראשונים באשכנז; הובא במגן אברהם [1]] הלכה למעשה: "מצא דבר בחצר בית הכנסת, זכה בו, ולא אמרינן דחצר בית הכנסת קונה להקדש, דחצר קונה מכח יד, ואין יד להקדש" [ותמה התוספות יום טוב [הובא בהגהות רעק"א [1] ובקצות החושן [4]] על האגודה, מדברי הגמרא בבבא מציעא [1] "חצר משום איתרבאי, ולא גרע משליחות", ומכיון שיש שליחות להקדש, מדוע שלא תקנה 'חצר המשתמרת' להקדש. ותירץ התוספות יום טוב, כי הגזבר הוא שליח של ההקדש, ואין שליח עושה שליח, ולכן החצר לא קונה מדין שליחות. אולם הקצות [4] כתב כי תירוץ זה דחוק, ועי' בדבריו במה שתירץ, ובתירוצו של הנתיבות [5] ד"ה לפענ"ד].

ואמנם לשיטת הרמב"ן, לכאורה נראה שיש קנין חצר לבית הכנסת, וכן נקט הקצות [4] שהביא את דברי הרמב"ן, וכתב: "ולפי זה מצא מציאה בבית הכנסת אכתי יש לחוש לדעת הרמב"ן, דיש חצר להקדש לזכות בו".

אולם הנתיבות [5] חלק על הקצות בהבנת דברי הרמב"ן, ולדעתו גם לדעת הרמב"ן הקדש אינו קונה מציאה בקנין חצר, והסיבה שבור ההקדש קנה את המים שבתוכו "דאין כאן חב לאחריני, דהא אי לאו בירא דהקדש לית כאן מים, וההקדש גורם להמים שיבואו, ולזה הוי שפיר הגזבר יד דהקדש ושלוחא דרחמנא, משא"כ במציאה, דכל זמן שלא אתי ליד זוכה לא יצא מרשות הבעלים, ולכך בעינן שליחות מבעל הממון דוקא".

יחד עם זאת, הוסיף הקצות, כי למעשה גם לדעת הרמב"ן שיש קנין חצר להקדש, המציאה לא נקנית לבית הכנסת, אלא שייכת למוצאה, משני טעמים אחרים: [א] מן הסתם המציאה הגיע לידיו קודם שבעליה התייאש, והרי זה "באיסורא אתא לידיה". [ב] אין חצרו זוכה שלא מדעתו אלא "בדבר שרגיל לבוא", אבל בדבר שאינו רגיל לבא ולא אסיק אדעתיה - אין חצרו זוכה שלא מדעתו".

לסיכום: לדעת הקצות, המציאה לא נקנית לבית הכנסת אלא למוצאה, הן לפי תוספות משום שאין קנין חצר להקדש. והן לפי הרמב"ן, שיש קנין חצר להקדש, אך מדיני מציאה לא נקנתה המציאה לבית הכנסת, מכיוון שאין דרכה להימצא בבית הכנסת, או מפני שבאה לידו באיסור. לדעת הנתיבות, בין לפי התוספות ובין לפי הרמב"ן אין הקדש קונה מציאה בחצר, ומחלוקתם רק בבור שנתמלא מים, שלפי תוספות הרי זה ככל מציאה שאינה נקנית בחצר להקדש. אולם לפי הרמב"ן, בבור שפיר קונה ההקדש בחצר כיון שאינו חב לאחריני.

אולם המשנה ברורה [1] הביא את דברי האגודה, וכתב: "ובספר מגן גבורים כתב שיש בזה דעות בין הראשונים", ולכאורה נראה מדבריו שנקט כי לדעת הרמב"ן שפיר קונה ההקדש את מציאה בקנין בחצר.

 

בית הכנסת - חצר ההקדש או חצר השותפים

ב. ממוצא הדברים שנתבארו לעיל, היה נראה כי לבית כנסת יש דין של 'חצר הקדש', והנדון היה האם יש קנין חצר להקדש, או לא. ברם הקצות [4] תמה על הנחה זו: "בעיקר דברי אגודה תמיהא לי, דכתב בחצר בית הכנסת דאין יד להקדש, דהא בית הכנסת אין לו דין הקדש אלא הרי הוא כמו חצר השותפים. ומהאי טעמא כתב בריב"ש [2] דארבע אמות זוכה לכל אדם בבית הכנסת דהו"ל חצר השותפים". ואף שלפי זה לכאורה היה צריך להיות הדין שהמציאה שייכת לכל המתפללים השותפים בבית הכנסת, ואילו במסכת בבא מציעא [2] מפורש כי "המוצא מעות בבתי כנסיות ובבתי מדרשות הרי אלו שלו", ביאר ההקצות שהמציאה אינה נקנית בבית הכנסת, מאותן סיבות שלדעת הרמב"ן אין בית הכנסת זוכה במציאה לדעתו בהבנת הרמב"ן "משום דהו"ל באיסורא אתי לחצר, או משום דאינו רגיל לבוא, אינו זוכה שלא מדעת, כיון דהדיוטות דשותפין צריך דעת" [ועי' בדברי הנתיבות [5] במש"כ על דברי הקצות, ובדברי רבי יהודה סילמן, דיין בבי"ד הגר"נ קרליץ בבני ברק, בספרו דרכי חושן [5] במה שכתב על דברי הקצות].

ונראה כי אכן יש שני מיני בתי כנסת, ונבאר הדברים.

בשו"ת הרשב"א [2] ח"א סי' תתקלד) כתב "ומקום בית הכנסת אם הוא שלו, ודאי לא גרע משאר קרקעות". ובשו"ע בהלכות בית הכנסת [3] נפסק: "אין אדם יכול לאסור חלקו מבית הכנסת, ואם אסר אינו כלום". ודין זה הוא "מתקנת הגאונים", כמבואר במשנה ברורה שם. משמע כי מעיקר הדין, יכול לאסור מכיון שהמקום בבעלותו [ועי"ש בביאור הלכה]. וכן נראה מדברי האחרונים שדנו באיזה קנין קונים את מקומות הישיבה בבית הכנסת, יעו' בדברי הט"ז והנתיבות [3] שו"ע חו"מ סימן קצב) - כי המקומות שייכים לבעליהם, כדין ממון הדיוט ולא כדין ממון הקדש.

מאידך, בספר חסידים [2] כתב: "אין יכולים מדין תורה לקבוע מקום בבית כנסת לירשו". ובספר דרכי חושן [6] כתב: "דשני מיני בתי כנסת הם: [א] בית הכנסת של שותפות הציבור, וכן היתה המציאות בזמן הרשב"א ורוב תשובות האחרונים. [ב] ובניגוד לזה, האגודה, וכן ספר חסידים, מדברים על מציאות של בית הכנסת של הקדש". והוסיף שם כי שני סוגי בתי כנסת אלו, מוזכרים בשו"ת הרשב"א [3] ח"ד סי' שיט) שכתב: "דע כי ענין חלוקת מקומות שבבתי הכנסיות בשני עניינים. יש מקצת עיירות שמחלקים בית הכנסת למשפחות ונותנים למשפחה זו מקום מסויים בבית הכנסת, ולזו מקום מסויים, ואחר כך באים בני המשפחה ומחלקים ביניהם את המקומות לשבת בהם. וכל שחולקים בענין זה, אין לאחד מהם זכיה גמורה לא למוכרו ולא למשכנו. ואפילו אם בא להשיב אחר במקומו, אם לא רצו האחרים בכך, מונעים אותו, וכן כתב רבי שרירא גאון. ויש מקצת מקומות שמחלקים ביניהם כל מקומות בית הכנסת חלוקה גמורה, לזכות כל אחד בחלקו זכיה גמורה, למכור ולתת לכל מי שירצה, ככל אשר אנחנו עושים פה בארצותינו אלו". ועי"ש בדרכי חושן [6] שהביא מתשובות הרא"ש, שנקט להנחה פשוטה שמקום בית הכנסת הוא בר ירושה ומכר, והיינו כי בתקופתם כך היה המנהג, שהיה למתפללים קנין הגוף במקומות הישיבה.

 

מציאה בבית הכנסת ומוסדות ציבור הנמצאים בבעלות פרטית - בית כנסת שרבים מצויים בו

ג. רבי יעקב בלוי [חבר בד"ץ העדה החרדית] דן בספרו פתחי חושן [7] האם חידושו של האגודה שאין יד להקדש, נאמר גם בבית הכנסת שנבנה על ידי יחיד, או ישיבה ושאר מוסדות ציבור הנמצאים בבעלות פרטית, וכתב שאם בית הכנסת נבנה ע"י מעות צדקה, דינו כ"חצר הקדש", ולא שייך בו דין שותפות, ונשאר הכלל שאין חצר להקדש, או שאינו נקנה מהטעמים המבוארים בדברי הקצות בשיטת הרמב"ן. ובהמשך דבריו כתב, כי דין "חצר הקדש" נאמר רק בבית כנסת או בבית מדרש "שיש בהם משום קדושה הדומה לקודש המקדש, אבל הקדש עניים, ואפילו הקדש לישיבות, אין לו דין הקדש לענין זה". וחידש לפי זה "כי בישיבות באולמי האוכל ובחדרי הפנימיה וכדומה, נראה שיש קנין חצר לישיבה על ידי מנהלי הישיבה", יעו"ש בדבריו.

אולם בספר תורת הישיבה [9] מאת הרב מאיר פנחסי, ירושלים תס"ז; הערה 2) כתב על דבריו, שלכאורה אין מקום לחלק בזה "דמאחר ורבים נכנסים ויוצאים שם, לא סמכא דעתיה דהגבאי לזכות במציאה".

ואמנם כבר ייסד לן החתם סופר [3] שאפילו אם היה "יד" להקדש, אין חצר קונה אלא כשהיא משתמרת, משא"כ כאשר רבים יוצאים ונכנסים שם. ולפי זה כתב הפסקי תשובות [7] כי "אפילו בבית הכנסת ובית המדרש של אדם פרטי, אך רבים יוצאים ונכנסים שם, אין הבעלים הממונים זוכים במציאה. אבל במקום שאין רבים נכנסים ויוצאים שם, או שמצא מציאה בבוקר מיד כשפתח את השער לפני ביאת רבים שם, תליא במחלוקת האגודה והרמב"ן.

וכן הובא בספר הליכות שלמה [8] בשם הגרש"ז אויערבך, שפסק: "בזמנינו לכולי עלמא, אין בית הכנסת זוכה באבדות הנמצאות בתוכו, הואיל ונכנסים בו גם אנשים שאינם מהוגנים, וממילא אינו נחשב כחצר המשתמרת".

קטן שמצא כסף בבית הכנסת ונתן אותו לגבאי - האם הכסף שייך לבית הכנסת, לגבאי או לאביו של הקטן, ראה בדברי רבי חנוך פאדוה [אב"ד לונדון] בשו"ת חשב האפוד [7].

 

ד. חפצים שהושארו זמן רב בבית כנסת - האם מותר ליטלם

בספר הליכות שלמה [7] הובא בשם הגרש"ז אויערבך: "ספרים הנמצאים בבית כנסת או בישיבה זמן רב ללא דורש, יתלו מודעה שאם בתוך שלושים יום לא יבואו הבעלים לקחתם, הרי הם עוברים לרשות המקום, ואז לאחר שלושים יום הרי הם שייכים לבית הכנסת". ובשו"ת שבט הלוי [8] כתב שאם עבר זמן מה שבוודאי הבעלים הכירו בחסרון הספר ולא באו, ומכל שכן אם הכריזו, אין כל חשש להשתמש בו, יעו"ש בדבריו שביאר מדוע אין בזה חשש איסור משום יאוש שלא מדעת. וראה סיכום הדינים בנדון זה בספר תורת הישיבה [9].

נתחלפו כליו בבית הכנסת ונטל חפץ שאינו שלו - האם מותר להשתמש בו, ראה בספר הליכות שלמה [7] סע' יא).

בית הכנסת כהקדש

איני מבין מה הדמיון של בית הכנסת להקדש. הרי הקדש הינה רשות ממונית. ואילו בית הכנסת אינה רשות ממונית בפני עצמה. ואפילו אם נגדיר את בית הכנסת כרשות ממונית זה יכול להיות רק כחצר השותפים. וחצר השותפים כידוע אינה רשות ממונית בפני עצמה אלא כל שותף יש לו את חלקו בה.

בית הכנסת הוקם באמצעות תרומות

דין התרומות כדין הקדדש, ומובן איפוא, כי בשל כך שיש להגדיר את הרשות של בית הכנסת כרשות "הקדש", כמבואר במקורות לשיעור זה.

בית הכנסת הוקם באמצעות תרומות

דין התרומות כדין הקדדש, ומובן איפוא, כי בשל כך שיש להגדיר את הרשות של בית הכנסת כרשות "הקדש", כמבואר במקורות לשיעור זה.

עגלת קניות

Your Cart7
  • x 2 רץ כצבי - ירח איתנים
    הסרה | הוספה
  • x 1 עקבי דרך
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - שבת
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - חלק ב
    הסרה | הוספה
  • x 2 רץ כצבי - חנוכה ופורים
    הסרה | הוספה
סה"כ: 280.00

בראשית

שמות

ויקרא

במדבר

דברים

נושאים

מועדים

הקדשות

לעילוי נשמת

הרה"ח רבי יהושע השיל רייזמן ז"ל נלב"ע י' טבת תשס"ט

ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת
אבינו, חמנו וסבנו האהוב
ר' יעקב צבי חיים (הרווי בורטון)     
בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל
אציל הנפש, איש האמונה והגבורה
שהנחיל לנו כי צדקת ה' צדק לעולם ותורתו אמת
תנצב"ה

 

 


תנצב"ה

לעילוי נשמת

איש חסיד וירא שמים שייף עייל ושייף נפיק
הרה"ח ר' אליקים גצל בן הר"ר יעקב יהודה ז"ל זילברליכט
נלב"ע כ"ג אדר תשמ"ג

 

לעילוי נשמת

אשת חיל עטרת בעלה, גמלה צדקה וחסד

כיבדה הוריה באהבה ומסירות, חינכה צאצאיה לתורה ולמצוות

אוד מוצל מאש, נזדככה בייסורים וקבלתם באהבה

 

מרת זיסל הניה (נעמי) זילברליכט ע"ה

בת הרה"ח שלום יוסף הירשפרונג ז"ל

נפטרה במוצאי יום הולדתה, אור לח' תשרי תשע"ו

ת.נ.צ.ב.ה.

התודה והברכה

לכל המסייעים לבניית אתר עולמות

ובראשם

הר"ר ישראל ויינגרטן ורעייתו הי"ו

על מסירותם הנפלאה לבניית אתר עולמות
במקצועיות רבה בסבלנות ובחן

הר"ר מנחם שטיינר הי"ו
שתרם מזמנו ומכשרונותיו לבניית אתר עולמות
הר"ר יחיאל זאב הכהן קרימלובסקי הי"ו

שתרם מזמנו ומכישוריו המבורכים

למען הצלחת הקמת אתר הבית של עולמות

בורא עולם יברכם בכל מילי דמיטב
בבריות גופא ונהורא מעליא

וזכות הרבים תעמוד להם לעד

לעילוי נשמת
גאון התורה והמוסר
מרן ראש הישיבה
הגאון רבי שמחה מרדכי זיסקינד ברוידא זצ"ל
שהרביץ חכמה ויראה ושם דרך
בהיכל ישיבת חברון למעלה מיובל שונים

נלב"ע ביום הנף ט"ז ניסן תש"ס

לעילוי נשמת
מרת נחמה בת ר' שלמה יהלומי ע"ה
נלב"ע ביום ז' באדר תשע"ח
תנצב"ה



הוקדש על ידי משפחתה