א. עתידה עבודה שתחזור לבכורות לעתיד לבוא

האור החיים הקדוש כתב בפרשת ויחי (1א) כי "עתידה עבודה שתחזור לבכורות", ודבר זה נרמז בברכת יעקב אבינו לראובן "שקבע לו שם הבכור שעתיד הוא [ראובן] לעמוד לשרת לעתיד לבוא". והוסיף: "ולטעם זה השתדל יעקב לקנות הבכורה מעשו, לבל יהיה לו חלק בעבודה לעתיד לבוא. והגם שניתנה העבודה ללויים, שקולים הם ויבואו שניהם לעבוד עבודת הקודש, כי מעלין בקודש ולא מורידין".

האור החיים הקדוש חזר על דבריו בפרשת במדבר (1ב) בביאור הכתוב "קַח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם תַּחַת בְּהֶמְתָּם וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם אֲנִי ה'", וזה לשונו: "הכוונה במאמר אני ה', לומר שהגם שאמרו ז"ל עתידה עבודה שתחזור לבכורות, לא ירדו הלוים מהיות לה'. והוא אומרו והיו לי אני ה', כשם ששמי לעולם ועד, כמו כן יהיו לי הלויים". האור החיים לא גילה את המקור למאמר זה בדברי חז"ל. ואמנם בספר מנוחת שלום (2ב) הביא שמועה בשם הגרי"ז מבריסק "שלא נאמר זה בחז"ל, ולא יתכן הדבר שתחזור העבודה לבכורים".

אולם הגר"ח קנייבסקי ציין בספרו טעמא דקרא (1ו) מקור לדברי האור החיים הקדוש, בדברי המדרש רבה (1ד) "בכל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם, לא בעולם הזה ולא לעולם הבא. בכהנים כתיב (שמות כח, מ) וכהנו לי, בלוים כתיב (במדבר ח, יד) והיו לי הלוים, בישראל כתיב (ויקרא כה, נה) כי לי בני ישראל בבכורות כתיב (1ג) כִּי לִי כָּל בְּכוֹר". וכן הוא בלשון הספרא (1ה) "בכל מקום שנאמר לי, קיים לעולם ולעולמי עולמים, ובבכורות הוא אומר כִּי לִי כָּל בְּכוֹר". נמצא לפי זה כי מלשון הכתוב "לי" האמור על הבכורים, למדו חז"ל כי בכורתם תהיה לעולם. ככל הנראה, האור החיים הקדוש הבין מדבריהם, שהכוונה לעבודת הבכורות שגם היא תהיה לעולם, ומכאן שעתידה לחזור אליהם [כמו כן, על פי הקבלה, יש שורש ויסוד לכך שלעתיד לבוא תחזור העבודה לבכורות, כדברי מהרח"ו, המובא בהערות ישמח משה על פירוש האור החיים הקדוש (1א)].

אכן כבר העירו בספר ברכת שמעון (2א) ומשמר הלוי (2ג), כי מדברי חז"ל אלו לכאורה אין ראיה מוחלטת, כי ניתן לפרש את המאמר "קיים לעולם ולעולמי עולמים" בבכורות, לענין דין פדיון הבן ודין והקרבת בהמה טהורה, אבל לא לענין זה שעתידים לעבוד בעבודת הקרבת הקרבנות, אשר באמת נלקחה מהם ולא תוחזר להם בעתיד.

החזרת הבכורה לעתיד לבוא, הוזכרה גם בספר אגרא דכלה (3א), ובספר סמוכים לעד (3ב), שביאר על פי זה את דברי חז"ל כי במכירת הבכורה על ידי עשו, גילה דעתו לכפור בתחיית המתים. והיינו משום שהיה מקום לומר שמכר את הבכורה, משום שידע שבמעשה העגל תילקח העבודה מהבכורות. אך מכיון שבתחיית המתים עתידה העבודה לחזור אליהם, הרי שאם אף על פי כן מכרה עשו, הוא כפר בתחיית המתים ולכן היה במכירתה ביזוי לה.

ב. עד שלא הוקם המשכן היתה העבודה בבכורות

בדברי המשנה במסכת זבחים (3ד) מפורש כי עד הקמת המשכן היתה העבודה [בהקרבת הקרבנות בבמות] נעשית על ידי הבכורות. וכתב הרמב"ם בפירוש המשניות (שם) שלמדו זאת ממה שנאמר  (שמות כד, ה) וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וגו' - שהם הבכורות "שהעבודה לעולם אינה אלא בבכורות מאדם ועד משה רבנו ע"ה" [מקור דבריו במדרש (4א), שם נתפרש מי היו הבכורות שהקריבו].

אולם לאחר שחטאו בחטא העגל, ניטלה מהם העבודה והועברה ללוויים, כמובא ברש"י (4ב) בפרשת בהעלתך: "כִּי לִי כָל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה, שלי היו הבכורות בקו הדין שהגנתי עליהם בין בכורי מצרים, ולקחתי אותם לי עד שטעו בעגל, ועכשיו וָאֶקַּח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל".

והנה במסכת בכורות (4ג) חלקו רבי יוחנן וריש לקיש האם קדשו הבכורות [שנולדו] במדבר, ורבי יוחנן [שסבר שקדשו במדבר, שנאמר (שמות יג, ב) "קדש לי כל בכור כל פטר רחם"] הקשה על ריש לקיש שאמר שבכורות שנולדו במדבר לא נתקדשו [ורק על מי שנתקדש במצרים חלה הקדושה], מהמשנה בזבחים (3ד) שהעבודה בבמות עד שהוקם המשכן היתה בבכורות, משמע שגם במדבר היו הבכורות קדושים לעבודת הקרבנות. מוכח איפוא, כי עבודת הבכורות תלויה בקדושה שנתקדשו הבכורות במצרים. ומכאן תמה רבי יצחק הוטנר (4ד) על מה שכתב הרמב"ם בפירוש המשניות בזבחים (4ג), שעבודת הבכורות בהקרבת הקרבנות היתה כבר מימות אדם הראשון.

רבי יצחק הוטנר תירץ (5א) כי "עבודת הקרבנות היתה מאז ומעולם בבכורות מאב, ומיציאת מצרים נתחדשה הלכה של קדושת רחם במסגרת המהלך של העבודה בבכורות. ונמצא דהמשנה בזבחים של עבודת הבכורות, כוללת בתוכה את כל המהלך של העבודה בבכורות, אלא שענין הבכורה מתחלף לפי הנושא. עד יציאת מצרים היתה העבודה בבכורות של האב, ומיציאת מצרים ואילך היה הדבר תלוי בבכור לרחם" [וראה במה שתמה בספר ימות המשיח בהלכה (7ב) על הסבר זה מדברי המדרש (4א)].

בספר תורת הבמה (5ב) כתב: "אמנם מימות אדם הראשון היתה העבודה בבכורות רק זכות בעלמא והכשר עבודה, ולא היתה תלויה בקדושת בכורה. אך ביציאת מצרים נתקדשו הבכורות מחמת הפרשה דקדש לי בכור, ומעתה נתחדש דתלויה העבודה בקדושת בכורה, ורק פטר רחם הקדוש בקדושת בכורה כשר לעבודה. ואם כן שפיר הוכיח רבי יוחנן מהא דהעבודה היתה בבכורות דנתקדשו בכורות במדבר, דמאז שנאמרה הפרשה דקדש לי כל בכור, דין עבודה בבכורות תלוי בקדושת הבכורה".

ג. אימתי נלקחה העבודה מהבכורים ואיזו עבודה נלקחה מהם

בסוגיית הגמרא במסכת זבחים (5ג) נתבאר שכבר במתן תורה נלקחה עבודת הקרבנות מהבכורות ונמסרה לכהנים [ראה ב' הפירושים ברש"י שם, ובמה שכתב בספר תורת הבמה (6א) לפי הפירוש השני ברש"י]. מאידך גיסא, הרי נתבאר לעיל בדברי רש"י בפרשת בהעלותך (4ב), כי העבודה נלקחה מהם לאחר מכן, בחטא העגל.

ומעתה צריך עיון אימתי נלקחה העבודה מהבכורים ואיזו עבודה נלקחה מהם.

בספר תורת הבמה (6א) הביא את דברי החזון איש (6ב) שגם אילולא חטאו הבכורות בעגל, הם לא נבחרו לעבודת הקרבנות אלא עד הקמת המשכן. ואחר כך היו אמורים לעבוד במקום הלויים בשיר ובמשא, ולא בעבודת הקרבת הקרבנות. ולפי זה כתב כי בזמן מתן תורה  נלקחה מהבכורות עבודת הקרבת הקרבנות, ואז לאחר חטא העגל נלקחה מהם עבודת השיר והמשא [וראה במה שתמה בספר מגד יעקב (6ג) על החזון איש מדברי המדרש (4א)].

ד. אלו בכורות יעבדו בבית המקדש לעתיד לבוא

לאור הדברים שנתבארו לעיל, שלעתיד לבוא תחזור העבודה לבכורות כפי שהיה קודם חטא העגל, יש לברר אלו בכורות יחזרו לעבוד בבית המקדש - כל בכור לאב או רק פטר רחם.

בספר ימות המשיח בהלכה (7ב) הביא את מה שכתב בשלחן ערוך הרב (7א) "בכור לאב בלבד אין בו קדושה עכשיו, שניטל העבודה מבכורות", ומשמע כי בזמן שהיתה העבודה בבכורות, היה זה גם בבכור מאב ולא רק בבכור פטר רחם. מאידך, הרי נאמר במפורש (במדבר ג, יב) "וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת כָּל בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם", משמע שהוחלפו בכורות פטר רחם, ואם כן הם אלו שיחזרו לעבוד בעתיד.

וביאר בספר ימות המשיח בהלכה (8) בשני אופנים: האחד, שמזמן אדם הראשון היתה לבכורים זכות להקריב אך לא חובה. ומאז שהקב"ה קנה את הבכורים במכת בכורות ["לי הם"], נתחדש חיב שהם מחוייבים להקריב קרבנות כיון שהם נקנו לה', ואין הדבר תלוי ברצונם. לפי זה, גם לעתיד לבוא כשתוחזר העבודה לבכורים, אזי לבכור מן האב יהיה מותר להקריב, ואילו בכור פטר רחם יהיה חייב להקריב. והאופן השני, שמזמן אדם הראשון ועד מתן תורה, היו הבכורות מאב מקריבים רק קרבנות של בן נח. ומאז ועד שחטאו, יכלו הבכורים שהם פטר רחם שנתקדשו בקדושתם במכת בכורות, להקריב גם קרבנות של ישראל. ולכן לעתיד לבוא, תחזור העבודה רק לבכורות פטר רחם מצד הקדושה שתהיה בהם, כפי מה שהיה לפני חטא העגל.

להשלמת היריעה בנדון, ראה בדברי רבי משה נחמיה הלברשטט (9א) שכתב כי אם המקור להחזרת העבודה לבכורות הוא מדברי הספרי (1ה) "ברור שרק בכורי פטר רחם שניצלו במצרים יחזרו, דהא דריש שם "כל מקום שנאמר לִי קיים לעולם", ובכור שכתוב "לִי" מפורש בבכורות מצרים, כדכתיב כִּי לִי כָּל בְּכוֹר בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל. ואם כן צ"ע בדברי אור החיים הקדוש בפרשת ויחי (בראשית מט, כח) דמוכח בדבריו שתחזור העבודה אף לבכורות שהיו לפני יציאת מצרים שלא הוקדשו, ואכן לא יהיו חייבים לעבוד אלא רק כשרים לעבודה. שהרי כתב שם על ראובן, שיעקב בברכתו אליו קבע לו שֵׁם בכורה, ועתיד הוא לעמוד ולשרת לעתיד לבא, על דרך אמרם עתידה עבודה שתחזור לבכורות. והרי ראובן אף שהיה פטר רחם, אך לא התקדש במכת בכורות כמובן, שהיתה לאחר פטירתו, ומהיכי תיתי שתחזור אליו העבודה". ומכאן הסיק: "ואשר נראה מכח קושיה זו, שהאור החיים הקדוש לא הוציא דבריו מהספרי הנ"ל, ואולי לא ראהו כלל. אלא נראה שהיה לפניו חז"ל באיזה מקום עם לשון זו, וע"כ הבין דקאי על כל שֵׁם בכור שהיה כשר להקריב עד של הוקם המשכן. ואף שלנו לא התגלה איה מקומו, מכל מקום נאמן עלינו בעל האור החיים הקדוש שיש כזה חז"ל".

ה. עבודת הבכורות כעבודת הלויים או כעבודת הכהנים

על פי המבואר לעיל, נבוא לברר האם לעתיד לבוא יעבדו הבכורות בעבודת הכהנים או בעבודת הלויים. וגם צריך עיון, האם יזכו לקבל תרומות ומעשרות כדין הכהנים והלוים.

והנה מדברי הספורנו (9ב)  נראה כי הבכורות יוכלו לאכול בעתיד תרומות ומעשרות, אשר נלקחו מהם, כדבריו: "בחטאינו ובעונות אבותינו הוסרה העבודה מהבכורות, אשר להם היו ראויות תרומות ומעשרות באומרו (יחזקאל כ, כו) ואטמא אותם במתנותם בהעביר כל פטר רחם, וזהו וידוי מעשר שהזכירו רבותינו ז"ל (סוטה פ"ז מ"א)".

לעומת זאת, בספר יפה ללב (9ג), וכמו כן בספר רנת יצחק (9ד) דייק מדברי החזון איש (6ב) כי עבודת הבכורות לעתיד לבוא תהיה כעבודת הלויים [לשיר ולמשא]. וכן מתבאר בדברי הישמח משה (10ג).

ו. סדרי עבודת הבכורות, הכהנים והלויים לעתיד לבוא

במסכת יומא (10א) מפורש כי לעתיד לבוא אהרן הכהן יעמוד לשרת בעבודתו, וכן מפורש בדברי המדרש (1ד) והספרי (1ה) שהכהונה והלויה תעמוד לעולמי עולמים. ואף בתפילותינו במוספי שלוש הרגלים (10ב) אנו מבקשים "וְהָשֵׁב כֹּהֲנִים לַעֲבוֹדָתָם וּלְוִיִּם לְשִׁירָם וּלְזִמְרָם".

והנה בדברי האור החיים בפרשת ויחי (1א) נתפרש כי לעתיד לבוא "יבואו שניהם לעבוד עבודת הקודש, כי מעלין בקודש ולא מורידין", והיינו שעבודת הבכורים בבית המקדש תהיה לצד עבודת הכהנים והלוויים. וכן מבואר בדברי הישמח משה (10ג).

אמנם רבי יהונתן אייבשיץ, כתב בביאור הפסוק (10ד) "וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי", כי לעתיד לבוא הבכורות יחליפו את הלויים בעבודתם.

בבירור פרטי הדינים בסדרי עבודת הבכורות, הכהנים והלויים הלכה למעשה, ראה בהרחבה בדברי רבי משה נחמיה הלברשטט (11-12א) במה שדן אם נאמר שלבכורות יחזרו עבודות הכהונה והלוויה [כדברי הספורנו], האם בכור אחד יוכל לעבוד גם ככהן וגם כלוי. ובמה שכתב היאך יהיו סדרי העבודה לעתיד לבוא, ובאיזה מכ"ד משמרות הכהונה יעבדו הבכורות. וכן במה שתמה, מדוע מרן החפץ חיים, שכידוע זירז את הכהנים לעסוק בתורת הקרבנות כדי שיהיו מוכנים ומזומנים לעבודה לעתיד לבוא [וכפי שכתב בהקדמה לספרו של חתנו "עבודת הקרבנות" (12ב), לא הזהיר אף את הבכורות לעסוק בתורת הקרבנות - ועיין במה שיישב בזה.

וראה עוד במה שכתב רבי יעקב גולדבלט (12ג) כי הבכורות לא ילבשו בגדי כהונה לעתיד לבוא, וגם לא יצטרכו קידוש ידים ורגלים בעבודתם, וביאר הטעם בזה "משום שהבכור קדושתו מצד עצמו, וכמו שכתב הרמב"ם בפירוש המשניות (3ד), שהעבודה לעולם אינה אלא בבכורות מאדם עד משה רבנו ע"ה. מה שאין כן כהנים שנבחרו לעבודה, הרי זה רק כאשר בגדיהם עליהם".

ז. מעלת הבכורים בזמן הזה

לאחר שהלויים התקדשו תחת הבכורות, מכל מקום גם בזמן הזה, קדושת הבכור היא לא רק לצורך פדיון בלבד, אלא יש לבכור "מעלה גדולה", כדברי רבנו בחיי (13א) "ואף על פי שאין העבודה בהם, יש להם מעלה ויתרון על שאר בני אדם מצד שהם בכורות. ויצטרך הבכור שיחזיק בתורה וביראת שמים יותר משאר בני אדם, מצד המעלה שבו שהוא בכור". וכן מתבאר בדברי הנצי"ב (13ב) כי לבכור "יש סגולה מיוחדת לתורה ועבודת ה'".

ואמנם, כגודל סגולתו ומעלתו, כך גודל חובתו להשכיל לשמור עצמו במיוחד מהיצר הרע, על מנת לשמור על מעלותיו, כפי שעולה מדבריו של רבי יהונתן אייבשיץ (13ג) "לכן בכור צריך שימור [בגלל] היותו ראשון לתאווה וחימום יצר הרע וראשית אונו של חמדה, ועלול לחטוא, כמו שבאמת הבכורים חטאו בעגל".

מטעם זה, ביאר בספר להעיר להורות ולהשכיל (13ד)  את לשון ברכתו של הכהן בשעת מצות פדיון הבכור "יכנס זה הבן לתורה ויראת שמים", המתווספת לברכה "כשם שנכנס לפדיון כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים". כי הבכור נצרך לברכה כפולה, ראשית, ברכה לחיים כדי שינצל מכל חולי בזכות הפדיון. שנית, לברכו לרגל מעלת קדושת נפשו, שיחזיק בתורה וביראת שמים יותר משאר בני אדם, וזו באמת ברכה המיוחדת לבכור בדווקא.