שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

עוסק במצוה

תקציר השיעור

 עוסק במצוה פטור ממצוה

 א. "תנו רבנן: בשבתך בביתך, פרט לעוסק במצוה". ונחלקו הראשונים האם העוסק במצוה פטור ממצוה גם כשאפשר לקיים שניהם, וצ"ב במה נחלקו.

ב. עוד צ"ב בעיקר גדר פטור העוסק במצוה מקיום מצוה, האם הוא פטור ומופקע לגמרי מחיוב המצוה, או שנחשב ל"אנוס" ואינו נחשב כפטור ממש.

ג. בגמרא אמרו, כי מותר להתבטל מתלמוד תורה כדי לקיים מצוה שאינו יכול לקיימה על ידי אחרים, וצ"ב מדוע העוסק במצות תלמוד תורה אינו נפטר מקיום מצוות אחרות.

ד. עוד אמרו בגמרא: "כותבי תפילין ומזוזות וכל העוסקים במלאכת שמים, פטורים מהנחת תפילין כל היום, זולת בשעת ק"ש ותפילה". וצ"ע האם כאשר עושה כן כדי להתפרנס גם כן נחשב כעוסק במצוה שפטור ממצוה.

ה. העוסק בהכשר מצוה האם פטור ממצוה.

ו. העוסק במצוה קיומית, האם פטור מקיום מצוה חיובית.

ז. עוסק בספק מצוה, האם פטור מקיום מצוה ודאית.

ח. עוסק במצוה מדרבנן, האם פטור מקיום מצוה מדאורייתא.

ט. האם מותר להפסיק באמצע תפילה וק"ש כדי לתת צדקה לעני • חיוב קימה בפני תלמיד חכם באמצע ק"ש.

י. האם מחוייב בתפילה כאשר עוסק ברישום ילדים לבתי ספר  שומרי תורה ומצוות •  שהות משגיח כשרות במקום שאין מנין לתפילה.

יא. רופא המטפל בחולים, האם פטור מתפילה וקיום מצוות.

יב. "אמר רב: גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה" [ולמדים זאת מאברהם אבינו שהניח השכינה ורץ לקבל האורחים], וצ"ע שהרי עסק במצות קבלת פני השכינה, ואם כן לכאורה נפטר ממצות הכנסת אורחים.

 

א. במסכת סוכה נאמר במשנה [1] "שלוחי מצוה פטורים מן הסוכה", ואמרו בגמרא: "מנא הני מילי דתנו רבנן, בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה, בלכתך בדרך פרט לחתן" [יעו' ברש"י מדוע צריכים עוד לימוד לפטור חתן מדין עוסק במצוה]. וביאר רב הונא את הלימוד: "כדרך, מה דרך רשות [הולך בדרך לסחורה, רש"י] אף כל רשות, לאפוקי האי דבמצוה עסוק" [ובהמשך הסוגיא [1] סוכה כה, א - כו, א) נלמד דין עוסק במצוה פטור ממצוה מנושאי ארונו של יוסף שנפטרו מקיום מצות הפסח, ונתבארה צריכותא מדוע בעינן לב' הלימודים]. וכן מובא שם [2] סוכה כו, א) כי ה"הולכים לדבר מצוה, פטורים [ממצות סוכה] בין ביום ובין בלילה". ופירש רש"י: "אע"פ שאין הולכים אלא ביום, ומשום דטרידים ודואגים במחשבת המצוה ובתיקוניה פטורים מן המצוה". ומסופר בגמרא שם [2] על רב חסדא ורבה בר רב הונא שהתארחו בסוכות אצל הריש גלותא, ולנו על שפת הנהר [ללא סוכה], והסבירו זאת באומרם "אנן שלוחי מצוה אנן, ופטורים" [מדין "עוסק במצוה פטור ממצוה]. וכן מסופר עליהם [1] סוכה י, ב) שהתארחו בסוכתו של רב נחמן שהיתה פסולה לשיטתם [כי היה נוי הסוכה מופלג ממנה ארבע טפחים, עי"ש, אך לדעת רב נחמן סוכה שכזו כשרה] והסבירו זאת באומרם "אנן שלוחי מצוה אנן, ופטורים".

 והנה כתבו התוספות [1] י, ב ד"ה שלוחי) כי רב חסדא ורבה בר רב הונא "היו מתבטלים מן המצוה [שהיו שלוחים ועסוקים כדי לקיימה] אם היו מחזרים אחר סוכה אחרת". וביתר ביאור הוכיחו התוספות [1] כה, א ד"ה שלוחי) כי עוסק במצוה פטור ממצוה רק כשאי שאפשר לקיים שניהם "דאטו אדם שיש לו ציצית בבגדו ותפילין בראשו מי מיפטר בכך משאר מצות, אלא ודאי לא מפטר אלא בשעה שהוא עוסק בה, וצריך לומר דהכא נמי איירי בכי האי גוונא דאי מיטרדי בקיום מצות סוכה הוו מבטלי ממצותן".

 אולם הר"ן [3] הביא את דברי רש"י שפירש במשנה [1] " שלוחי מצוה פטורים מן הסוכה, אפילו בשעת חנייתן", והקשה עליו את קושיית התוספות הנ"ל שלכאורה "אם יכולים לקיים את שתיהן, אמאי פטורים". ונקט הר"ן כי העוסק במצוה פטור מן המצוה אף על פי שיכול לקיים את שתיהם "לפי שכל שהוא עוסק במלאכתו של מקום לא חייבתו תורה לטרוח ולקיים מצות אחרות אע"פ שאפשר" [יעו"ש בהוכחות שהביא הר"ן לדבריו]. ומכל מקום סיים הר"ן: "מיהו מודינא ודאי שכל שאינו צריך לטרוח כלל, אלא כדרכו במצוה ראשונה יכול לצאת ידי שניה, דבכהאי גוונא ודאי יצא ידי שתיהן, ומהיות טוב אל יקרא רע".

 מחלוקת הראשונים האם העוסק במצוה פטור ממצוה גם כשאפשר לקיים שניהם, הובאה בבית יוסף [5] בנדון המובא בגמרא [2] כו, א) "כותבי תפילין ומזוזות וכל העוסקים במלאכת שמים, פטורים מק"ש ומן התפילה ומן התפילין ומכל מצוות האמורות בתורה", וכתב הבית יוסף לתלות דין זה במחלוקת הנ"ל. והרמ"א [4] פסק להלכה כדעת הר"ן, ועי' בביאור הלכה [4] ד"ה אם צריך) שכן נראה שנקט הבית יוסף לדינא, וצ"ב מהו יסוד המחלוקת.

 ב. במסכת מועד קטן [4] דרשו חז"ל, כי מותר להתבטל מתלמוד תורה כדי לקיים מצוה שאינו יכול לקיימה על ידי אחרים. והביאו התוספות שם (ד"ה כאן) מדברי הירושלמי [4] כי רבי שמעון בר יוחאי הפסיק מלימודו כדי לקיים מצוות סוכה ולולב, ויש להבין מדוע העוסק במצות תלמוד תורה אינו נפטר מקיום מצוות אחרות, וצ"ע.

 ג.  בביאור הדברים כתב הקהילות יעקב [7] על פי מה שיש לחקור בהבנת גדר פטור העוסק במצוה מקיום מצוה, האם הוא פטור ומופקע לגמרי מחיוב המצוה, או שנחשב ל"אנוס" ואינו נחשב כפטור ממש, יעו' גם בדברי רבי אלחנן וסרמן בקובץ שיעורים [6] שדן בחקירה זו, ובדברי רבי אשר וייס בספרו מנחת אשר [8] שציין למש"כ המשנ"ב (סימן תע"ה בשער הציון ס"ק ל"ט) דאף שעוסק במצוה פטור מן המצוה, אם קיים את המצוה האחרת יצא ידי חובה, אלא שנסתפק אם מברך, דאיך יאמר וציונו בשעה שהוא פטור, ומשמע מדבריו כי פטור עוסק במצוה כפטור אונס.

 לפי זה ביאר הקהילות יעקב [7], שהתוספות  נקטו שגדר פטור העוסק במצוה הוא כעין דין אונס, ולכן כשיכול לקיים שניהם חייב לעשות כן, שהרי אינו אנוס בביטול המצוה. אבל לדעת הר"ן הוא פטור ומופקע לגמרי מחיוב המצוה, ומשום כך  פטור לגמרי אף אם אפשר לקיים שניהם [ועי"ש שביאר לפי זה את מחלוקת הדרישה והט"ז בדין העוסק בצרכי רבים שלא התפלל, האם צריך להתפלל תפילת תשלומין].

 ובטעם הדבר שהעוסק במצות תלמוד תורה אינו נפטר מקיום מצוות אחרות מדין "עוסק במצוה", כתב הקהילות יעקב, שלכאורה ההסבר לכך הוא "שגבול מצות תלמוד תורה אינו מעיקרו אלא בזמן שיש לו פנאי, ולא בזמן שמוטל עליו חיוב קיום מצוות שאי אפשר לקיימם על ידי אחרים", ואם כן הדבר מובן לפי שיטת התוספות, שגדר פטור העוסק במצוה הוא כעין דין אונס, ועל כן כשיש לפניו מצוה אחרת הוא אנוס להתבטל מתורתו. אבל לשיטת הר"ן לכאורה העוסק בקיום מצות תלמוד תורה הרי פטור ומופקע לגמרי  משאר מצוות, ומדוע יתחייב בהן. ועל כן צ"ל "דלשיטה זו, הטעם דתלמוד תורה שאני, דהוי ליה כלומד שלא על מנת לעשות" [ועי' בדברי הרב אליהו שלזינגר, רבה של גילה בירושלים, בספרו אלה הם מועדי [13] במה שהוסיף ביאור בנדון העוסק בתלמוד תורה אם פטור מן המצוות].

 אמנם ראה במה שהעיר המנחת אשר [8] כי דברי הקהילות יעקב לכאורה נסתרים מהריטב"א [3] שביאר כי החידוש בכך שדין "עוסק במצוה פטור ממצוה" נלמד מפסוק ולא מסברא ["למה יניח מצוה זו מפני אחרת"] הוא "דכיון דפטור מן האחרת הרי היא אצלו עכשיו כרשות ואסור להניח מצוותו מפני דבר של רשות". ומשמע שלמד כי "עוסק במצוה" פטור ומופקע לגמרי מחיוב המצוה האחרת, אולם מאידך מפורש בריטב"א כדעת תוספות  שכשיכול לקיים שניהם חייב לעשות כן, ולפי הבנת הקהילות יעקב הדבר נובע מגדר פטור העוסק במצוה שהוא כעין אונס. ולכן ביאר הגר"א וייס את מחלוקת הראשונים באופן אחר [ועי"ש במש"כ בנדון האם העוסק במצוה שמקיים מצוה אחרת יצא ידי חובה].

 ד. והנה יש לדון  האם עוסק בספק מצוה, פטור מקיום מצוה ודאית  • עוסק במצוה מדרבנן, האם פטור מקיום מצוה מדאורייתא • עוסק במצוה קיומית, האם פטור מקיום מצוה חיובית.

 ובקובץ שיעורים [6] הביא רבי אלחנן וסרמן את דברי השאגת אריה שהעוסק בספק מצוה, אינו פטור מקיום מצוה ודאית. וכתב  רבי אלחנן, שהעוסק במצוה מדרבנן, פטור מקיום מצוה מדאורייתא, שהרי הטעם לכך ש"עוסק במצוה פטור ממצוה" הוא בגלל שמחוייב במצוות כנדרש מהפסוק "בשבתך בביתך" - ב"שֶבֶת דידך", ולא "שֶבֶת דמצוה". ואם כן גם העוסק במצוה דרבנן אין זה "שֶבֶת דידך", ופטור מלקיים מצוה מדאורייתא. ולפי זה "גם העוסק בספק מצוה, לא מקרי שֶבֶת דידך, ולא גרע ספק דאורייתא ממצוה דרבנן" [ועי"ש במה שדחה סברא זו].

 והנה בגמרא בסוכה [1] פירש רש"י כי רב חסדא ורבה בר רב הונא עסקו במצוה להקביל פני רבו ברגל, ובעמק ברכה [6] הביא את קושיית המצפה איתן, מדוע נפטרו ממצות סוכה דאורייתא, והרי המצוה להקביל פני רב אינה מהתורה. ותירץ העמק ברכה, שמכיון ובעת שיבואו לפני רבם יקיימו מצוה מדאורייתא של כיבוד רבו והדרת פני זקן, הרי שעוסק במצוה קיומית, פטור מקיום מצוה חיובית, והביא ראיה לכך מדברי הגמרא בסוכה [2] כו, א) מכותבי התפילין שפטורים ממצוות בשעה שעוסקים במצוה קיומית, שהרי אין להם חיוב לעשות זאת.

 אמנם לדעת הנתיבות [6] לגבאי צדקה אין דין "עוסק במצוה פטור ממצוה" שהרי אינו מחוייב להיות גבאי צדקה. ואכן בספר מועדים לישראל [9] רבי ישעי' שכטר, ב"ב תשס"ח) הביא את דברי האמרי בינה שהקשה על הנתיבות מדין כותבי תפילין הנ"ל, וכתב במועדים לישראל שאולי י"ל דשאני כותבי תפילין שהם עוסקים בהכשר מצוה חיובית.

 והנה במסכת שבת [3] "אמר רב, גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה" [ולמדים זאת מאברהם אבינו שהניח השכינה ורץ לקבל האורחים], ובספר חבצלת השרון [10] הביא את קושיית הגר"ש היימן, מדוע לא נפטר אברהם אבינו ממצות הכנסת אורחים בגלל שעסק במצות קבלת פני השכינה. ותירץ הגר"ש שמצות קבלת פני השכינה אינה מצוה חיובית אלא קיומית, ולכן נתעסק במצות הכנסת אורחים שהיא גדולה יותר, ועי"ש בדברי החבצלת השרון בזה.

   פרטים נוספים בדין "עוסק במצוה פטור ממצוה"

 • רופא המטפל בחולים, האם פטור מתפילה וקיום מצוות -  ממוצא הדברים יש לדון בזה ע"פ מחלוקת האחרונים הנ"ל בדין עוסק במצוה קיומית, האם פטור מקיום מצוה חיובית, שהרי לכאורה דין הרופא כדין גבאי צדקה, ואין כל חיוב להיות רופא. וכן יש לדון על פי דברי המשנ"ב והביאור הלכה [4] בנדון כותבי תפילין העושים כן להתפרנס האם פטור מדין "עוסק במצוה", וראה דברי הפוסקים המובאים בספר נשמת אברהם [12] ד"ר אברהם אברהם).

 • האם מותר להפסיק באמצע תפילה וק"ש כדי לתת צדקה לעני - שו"ת אבני ישפה [10] ותשובות והנהגות [10].

 • חיוב קימה בפני תלמיד חכם באמצע ק"ש - ותשובות והנהגות [10].

 •חיוב בתפילה כאשר עוסק ברישום ילדים לבתי ספר  שומרי תורה ומצוות -  הגרב"צ אבא שאול בשו"ת אור לציון [11].

 •  שהות משגיח כשרות במקום שאין מנין לתפילה - רבי לוי יצחק גרינוולד [אב"ד צעהלים] בשו"ת מגדלות מרקחים [11].

עוסק במצוה

בס"ד

ייש"כ, ויעויין במדרש רבה [שמיני פי"א,ה] פתר קרא בא"א, כיון שבא בחסידות, בא הקב"ה עמו בחסידות וכו' ואימתי בא בחסידות בשעה שאמר אל נא תעבור מעל עבדך וכו' עיי"ש.

ובמפר' פי' שהי' פטור מדין עוסק במצוה [-יש שפירשו שהי' עוסק במצוה מילה], ובכ"ז מוכח שהי' רצוי ונחשב למצוה אף שהי' פטור.

ובפשטות כמש"כ ר"ש היימן שמכיון ואי"ז מצו' חיובית לכן מותר להפסיק עבור מצוה חיובית, וברור שאינו עובר כשמפסיק מלקיימה שהרי זה לכו"ע אסור לעשות דהיינו לעבור עבירה כדי לקיים מצוה, אלא שהוא מפסיק מלקיים המצו' הקיומית ומקיים את החיובית.

ובת"ת שאפי' שחייב להפסיק עבור מצוה עוברת פסק הר"מ שאין חייב לישא אשה באופן שיתבטל מדין עוסק במצו', בפשטות החילוק שאז יתבטל לתמידות משא"כ במצו' שעוברת שיכול אח"כ להפסיק וללמוד כל חייו.

ובטעם של בת"ת עוסק במצוה יש שפירשו מכיון שכל מטרתה ע"מ לעשות כמבואר במשנה באבות ובכ"מ בש"ס, ולכן מחוייב להפסיק באופן שתתבטל המצוה כשלא יהיו האחרים עושים אותה, [ובכל ת"ת שכינה שרויה כנגדו והרי"ז כעין הקבלת פני השכינה, וכנ"ל שבאופן זה יש נח"ר בכל קיום מצוה, ולכן רץ אאע"ה].

ובשיטת התוס' שכל דין העוסק במצוה הוא רק כשא"א לקיים שניהם, צ"ע מדוע צריך פסוק בשבתך - בשבת דידך שהרי אם הוא מתבטל בזה ממצוה קמייתא לא הרוויח כלום [בפרט אם שניהם דאורייתא] ובאמת שכה"ק הר"ן בתו"ד, ויש שתירצו בשיעור שהפסוק מלמד שאסור להפסיק שמכיון והוא "פטור מן המצוה" הרי שא"כ אסור להפסיק.

שבוע טוב ומבורך

ישראל ארי' רייס

כולל בית ישראל דחסידי גור, ירושלים

בענין עוסק במצוה פטור מן המצוה

בענין "עוסק במצוה פטור מן המצוה"

במה שהקשיתם למה העוסק בתורה אינו פטור משאר מצוות משום עוסק במצוה וכו' הנה המאירי בברכות יא. ועו"מ (שבת ט ומו"ק ט) כתב דעוסק במצוה פטור מן המצוה משום בזיון, וכלומד ומפסיק למצוה אינו בזיון ולכן חייב להפסיק מלימודו לעשות מצוה. ובברכי יוסף סי' לח כתב דתורה שהיא מצוה תמידית לא נאמר כלל זו וחייב בשאר מצוות.

* בעוסק בהכשר מצוה, נראה להוכיח מרש"י בסוכה שפירש שלוחי מצוה הולכי בדרך מצוה כגון ללמוד תורה וכו' ומשמע דהכשר מצוה גם פוטר משאר מצוות.

* במה שהבאתם מקוב"ש להקשות איך עוסק במצוה נפטר ממצוות צדקה דיש בה גם לאו, הנה כן הקשו גם בבית יעקב כתובות מט: ומהרי"ץ חיות סוכה כה. והניחו בקושיא.

ובגליוני הש"ס נדרים לג: תירץ דביראים אי' דלאו איכא למי שאינו קורא קר"ש, וא"כ יש ללמוד מדרשה דבשבתך ולא שבת דמצוה, דנפטר ממצוה שיש בה לאו ג"כ, ושפיר פטור מצדקה.    ויסוד זו כתב ג"כ הט"ז בחו"מ רס"ו-ה.

ובזכר יצחק סי' ז' חידש דרק באבידה שמקיים מצוות עשה (והשיב) וגם לאו (לא תוכל להתעלם) אז נפטר מצדקה דאית ביה לאו, אבל בעוסק בעשה גרידא לא נפטר מלאו.

והוא מתרץ בזה קושיית הפנ"י, למה אין כל שומר חנם דינו כשומר שכר דהא עוסק בגמ"ח ונשכר בפרוטה דרב יוסף ולהנ"ל ניחא דבגמ"ח ליכא לאו רק עשה.

והנה הבאתם דברי הנתיבות בסימן ע"ב דמצוה שאין מוטל עליו לעשות כגון גבאי צדקה אינו פוטר משאר מצוות, ונראה דעם יסוד זו גם מתורץ קושיית הפנ"י דשומר חנם אינו מוטל עליו לשמור חפיצו של חבירו וא"כ אינו פטור מן המצוה על כן אינו אלא שומר חנם, משא"כ שומר אבידה דמוטל עליו להגביה האבידה וא"כ נפטר משאר מצוות והוי שומר שכר בפרוטה דר"י.

ועוד תירוץ לקושיית הפנ"י ראיתי בספר תורת מיכאל סימן א', דיסד שמה בראיות מכ"מ בש"ס דבמצוה אחת לא אמרינן עוסק במצוה פמ"ה, וא"כ שומר חנם הרי הוא עוסק במצות גמ"ח וא"כ לא נפטר מצדקה שהא גם מצוות גמ"ח. ורק שומר אבידה נפטר מצדקה.

ולפי"ז נראה דאפשר לתרץ הקושיא שהבאתם איך הפסיק אברהם אבינו ע"ה ממצות קבלת פני שכינה והלך להכנסת אורחים, הא עוסק במצוה פמ"ה, ולהנ"ל ניחא דקבלת פני השכינה היא מצות ובו תדבקון, וגם הכנסת אורחים היא מצות ובו תדבקון.

עוד אפשר לתרץ להגיד מילתא בלא טעמא, דמהא דהוציא הקב"ה חמה מנרתיקה מוכח דאם היו אורחים היה עליו ללכת עליהם, ומזה ראה אברהם שבנידון זו אינו פטור משום עוסק במצוה פמ"ה.

* מה שהבאתם מקוב"ש דעוסק במצוה פטור דוקא משוא"ת ולא בקום ועשה, לכאו' זה נסתר מדברי הפנ"י בסוכה כה. שביאר למה אשמועינן תנא דין דעוסק במצוה דוקא במצות סוכה, וביאר דהאוכל חוץ לסוכה עובר בקו"ע ואשמועינן דאף בכה"ג פטור מן המצוה מכיון שעוסק במצוה אחרת.

[וע"ש בחי' רע"א דחולק ובוודאי האוכל חוץ לסוכה עובר בשב ואל תעשה ולא בקום ועשה].

הבאתם מהמנחת אשר להוכיח ממשנה ברורה בסי' תע"ה בשעה"צ וגם ממ"ב סי' ע' סקי"ח דיצא יד"ח אף בעוסק במצוה ומוכח דהוי רק אונס ולא פטור שמופקע לגמרי. אולם בקהילת יעקב מפרש דהדרישה שפסק דעוסק בצרכי ציבור אינו מתפלל תפילת תשלומין הוא משום דס"ל דמופקע לגמרי ממצוה השני', והרי המ"ב בסוף סימן קג פסק כדרישה וא"כ סותר את עצמו.

ונראה דאף דמופקע ואינו חייב כלל ולכן פטור מתפילת תשלומין, מ"מ אם היה מפסיק ממצותו הראשונה ועובר למצוה השניה אז מחוייב בה ואינו אצלו כדבר הרשות, מכיון שכבר הפסיק ממצותו הראשונה, והוי חייב ולכן יצא יד"ח.

ונראה דאפשר לדייק כן מהר"ן, דהרי הר"ן ס"ל דפטור ממש כמש"כ בקה"י ואפ"ה בסו"ד הר"ן כתב ומיהו מודינא וכו' ומהיות טוב אל יקרא רע, ומבואר שאינו חייב לעשותו דא"כ אינו משום מהיות טוב, וא"כ איך נגיד שיכול לצאת ידי שניהם הא לר"ן פטור ממש, ואלא מוכח דנהי דפטור ממש [ולכן תשלומין ליכא] מ"מ באם עושהו הרי הוא נכנס בחיוב ויצא יד"ח, וא"ש כל פסקי המ"ב.

* עוד על הקושיא איך אברהם אבינו עזב מצוותו לעסוק בהכנסת אורחים הנה עי' בכלי חמדה ר"פ וירא דמצוה שנצטוו עליה בני נח אין פטור ממנה משום עוסק מצוה אחר. וכזה ממש כתב בגליוני הש"ס סנהדרין נז: והוכיחו מזה דב"נ אינו מצווה בצדקה דהא בפרוטה דר"י רואים דפטור מצדקה.

והנה עי' בהקדמת רבינו נסים להש"ס דבן נח מצווה במצוות שכליות וכזה כתב הנצי"ב בהסכמתו לספר אהבת חסד. וזה א"א להתאים עם הנ"ל דא"כ למה עוסק במצוה פטרו מצדקה, אבל עי' בקובץ הערות בסוף הספר באגדות בסימן ד' דאף דאינם מחוייבים בכל מעשה צדקה, מ"מ כן מצווים שלא להיות אכזרי וא"כ אם נימא דסבר אברהם דאורחים במדבר בחום היום הוי אכזריות לא להכניס אותם, א"כ א"ש דבזה מצווה ב"נ ושוב ליכא עוסק במצוה פטור מן המצוה, ושפיר עזב קבלת פני שכינה ללכת להכניס אורחים.

 

יישר כח, יוסף דב הלוי הלר

משתתף השיעור השבועי של "עולמות"

ב'כולל בית ישראל' דחסידי גור, ירושלים

 

עגלת קניות

Your Cart8
  • x 1 רץ כצבי - מחשבה חלק ב
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - חנוכה ופורים
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - חלק ב
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - מחשבה חלק א
    הסרה | הוספה
  • x 2 רץ כצבי - ירח איתנים
    הסרה | הוספה
  • x 1 עקבי דרך
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - פסח שבועות
    הסרה | הוספה
סה"כ: 320.00

בראשית

שמות

ויקרא

במדבר

דברים

נושאים

מועדים

הקדשות

לעילוי נשמת

הרה"ח רבי יהושע השיל רייזמן ז"ל נלב"ע י' טבת תשס"ט

ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת
אבינו, חמנו וסבנו האהוב
ר' יעקב צבי חיים (הרווי בורטון)     
בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל
אציל הנפש, איש האמונה והגבורה
שהנחיל לנו כי צדקת ה' צדק לעולם ותורתו אמת
תנצב"ה

 

 


תנצב"ה

לעילוי נשמת

איש חסיד וירא שמים שייף עייל ושייף נפיק
הרה"ח ר' אליקים גצל בן הר"ר יעקב יהודה ז"ל זילברליכט
נלב"ע כ"ג אדר תשמ"ג

 

לעילוי נשמת

אשת חיל עטרת בעלה, גמלה צדקה וחסד

כיבדה הוריה באהבה ומסירות, חינכה צאצאיה לתורה ולמצוות

אוד מוצל מאש, נזדככה בייסורים וקבלתם באהבה

 

מרת זיסל הניה (נעמי) זילברליכט ע"ה

בת הרה"ח שלום יוסף הירשפרונג ז"ל

נפטרה במוצאי יום הולדתה, אור לח' תשרי תשע"ו

ת.נ.צ.ב.ה.

התודה והברכה

לכל המסייעים לבניית אתר עולמות

ובראשם

הר"ר ישראל ויינגרטן ורעייתו הי"ו

על מסירותם הנפלאה לבניית אתר עולמות
במקצועיות רבה בסבלנות ובחן

הר"ר מנחם שטיינר הי"ו
שתרם מזמנו ומכשרונותיו לבניית אתר עולמות
הר"ר יחיאל זאב הכהן קרימלובסקי הי"ו

שתרם מזמנו ומכישוריו המבורכים

למען הצלחת הקמת אתר הבית של עולמות

בורא עולם יברכם בכל מילי דמיטב
בבריות גופא ונהורא מעליא

וזכות הרבים תעמוד להם לעד

לעילוי נשמת
גאון התורה והמוסר
מרן ראש הישיבה
הגאון רבי שמחה מרדכי זיסקינד ברוידא זצ"ל
שהרביץ חכמה ויראה ושם דרך
בהיכל ישיבת חברון למעלה מיובל שונים

נלב"ע ביום הנף ט"ז ניסן תש"ס

לעילוי נשמת
מרת נחמה בת ר' שלמה יהלומי ע"ה
נלב"ע ביום ז' באדר תשע"ח
תנצב"ה



הוקדש על ידי משפחתה