פיקוח נפש עתידי

חלק א - חזרת כוחות הצלה לביתם בשבת

ידוע הכלל "פקוח נפש דוחה שבת", ואפילו "ספק פקוח נפש" דוחה שבת, כדברי המשנה והגמרא במסכת יומא [15]. אלא שהלכה זו נאמרה לכאורה בפיקוח נפש בהווה, ונשאלת השאלה האם יש היתר לחלל שבת גם על פיקוח נפש שעלול להיות בעתיד.

מפאת ריבוי המקורות ההלכתיים בנושא זה, חילקנו את המקורות הרבים, לשני חלקים:

 [א] סוגיית הגמרא ודברי הפוסקים בנדון חזרת כוחות הצלה לביתם בשבת, אשר לכאורה נועדה לקדם פני פיקוח נפש עתידי. נושא העומד בפני עצמו, אך כמובן, שייך לנושא הכללי של "פיקוח נפש עתידי".

[ב] בירור הלכתי בנדון צילום אירוע טרור בשבת, שנועד לסייע במניעת סכנת פיקוח נפש בעתיד.

השלמת היריעה בחלק הראשון נצרכת לעיון בחלק השני, וכן להיפך.

  א. במסכת עירובין נאמר במשנה [1] "כל היוצאים להציל חוזרים למקומם", משמע אפילו למרחק יותר מאלפים אמה [תחום שבת]. והקשו בגמרא מדברי המשנה בראש השנה [1] "התקין רבן גמליאל הזקן שיש להם [עדים שבאו להעיד על קידוש החודש, חכמה הבאה ליילד, הבא להציל מן הגייס ומן הדליקה] אלפים אמה לכל רוח" - משמע שמותר לחזור למרחק אלפים אמה בלבד. שני תירוצים נאמרו לקושיא זו:

[א] לדעת רב יהודה אמר רב, נאמרו שתי תקנות. האחת, לחזור למקומם למרחק אלפיים אמה בלבד. והשניה, תקנה מיוחדת להתיר לטלטל כלי הנשק [בגלל מעשה שהיה שפעם אחת השאירו את כלי הנשק מחוץ לתחום, והדבר גרם לאסון].

[ב] לדעת רב נחמן, אם אומות העולם נצחו, מותר לחזור גם למרחק יותר מאלפיים אמה, היות ומצב הסכנה נמשך.

ומבואר בדברי התוספות במסכת עירובין [1] ד"ה כל) כי יסוד ההיתר לחזור למקומו הוא מדין "התירו סופם משום תחילתם", המוזכר בסוגיא במסכת ביצה [1], ובנדון דידן, אם נאסור על המצילים לזוז מד' אמות המקום שהגיעו אליו, ולא נתיר "בתחילתם" להם ללכת אלפים אמה מהמקום שהגיעו אליו לכל רוח, יש חשש שבעתיד ["בסופם"] לא יצאו להציל. וכן מבואר בדברי הרשב"א במסכת ביצה [2].

ועוד מובא בסוגיא במסכת עירובין [1] "אמר רב יהודה אמר רב, נכרים שצרו על עיירות ישראל, אין יוצאין עליהם בכלי זיינן ואין מחללין עליהן את השבת, במה דברים אמורים כשבאו על עסקי ממון. אבל באו על עסקי נפשות, יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת. ובעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו על עסקי נפשות אלא על עסקי תבן וקש, יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת".

דברי המשנה בעירובין ראש השנה על פי שני התירוצים שנאמרו בגמרא בעירובין, ושאר דברי הגמרא בעירובין  נפסקו להלכה ברמב"ם [2] הלכות שבת פרק ב' ופרק כ"ז), שהוסיף בטעם הדברים: "וכשיצילו את אחיהם מותר להם לחזור בכלי הזיין שלהם למקומם בשבת, כדי שלא להכשילם לעתיד לבוא" [הרמב"ם פסק להלכה גם את תירוצו של רב נחמן, שההיתר לחזור מחוץ לתחום הוא כשהסכנה עדיין קיימת: "ואם היתה יד הגוים תקיפה והיו מפחדים לשבות במקום שהצילו בו הרי אלו חוזרים בשבת למקומם ובכלי זינם"]. וכן נפסק בשו"ע [2] או"ח סי' תז סע' ג; [3] או"ח סי' שכט סע' ו-ט). וראה במה שהביא הגרש"ז אויערבך במנחת שלמה [6] אות א) מדברי הראשונים והאחרונים בדקדוק דברי הרמב"ם והשו"ע].

 בחזרה מההצלה - התירו מלאכות שאיסורן מהתורה או רק מלאכות שאסורות מדרבנן

ב. בשאלה זו נחלקו גדולי הפוסקים בדור האחרון.

בשו"ת אגרות משה [4]-[5] התיר "לחבורה להצלת נפשות", שיצאו בשבת ברכבם להציל אדם שהפסיק לנשום, לשוב לביתם תוך כדי חילול שבת במלאכה שאסורה מדאורייתא וזאת "כדי שלא להכשילם לעתיד לבא" [ויעו"ש בחידושו של האגרות משה לחלק בין מצב שהמציל ידע מראש שפעולות ההצלה יארכו זמן רב, לבין מצב ששיער כי פעולות אלו יֵעשו בזמן קצר]. וכן הורו החזון איד והגרי"ז מבריסק (מובא בספר ארחות שבת [11] אות ה) "שאין לאסור לרופא הנוסע בשבת לחולה לחזור עם מכוניתו לביתו, כדי שלא להכשילו לעתיד שיסרב לנסוע בשבת לחולה".

אולם רבי שלמה זלמן אויערבך דן בהרחבה בשו"ת מנחת שלמה [6]-[7] האם מותר ל"רופא שנקרא לחולה מסוכן, לחזור לביתו על ידי חילול שבת", ונמנע מלהתיר לחלל שבת באיסורים מהתורה, כדבריו: "אף שלצערנו יש הרבה רופאים קלי דעת אשר לגבי דידהו החשש הוא אמת, שהם חשודים להימנע מלכת להציל את החולה אם לא יוכלו אחר כך לחזור ברכב לביתם, מכל מקום אנו אין בכוחנו להתיר משום כך איסורי תורה, ורק מצינן בחתם סופר [3] שמתיר משום כך לרופא לחזור לביתו ברכב של נכרי, משום האי טעמא שאם לא נתיר ימנע מלבוא בפעם אחרת. מכל מקום כבר הורה זקן [כוונתו לדברי החתם סופר], ואפשר שזה גם כן נכלל בזה שהם רוצים להיות כבני העיר שכל אחד נמצא בביתו ולא במקום אחר, והבו דלא להוסיף עלה להתיר גם מלאכות דאורייתא" [ואף שבעדות החודש התירו לעדים לעבור גם על איסורים מהתורה בחזרתם למקומם, מחשש ש"מכשילן לעתיד לבוא", כתב הגרש"ז, כי חז"ל לא חששו שאדם ימנע מלהציל נפשות [ויעבור על לאו דלא תעמוד על דם רעך] אם לא יוכל לשוב לביתו, משא"כ בנדון קידוש החודש].

וכן נקט להלכה הציץ אליעזר [3] שקבע "דמשום טעמא דשלא להכשילן לעתיד לא התירו כי אם איסורים מדרבנן, כטלטול הכלי זין, והליכה חוץ לתחום, אבל לא איסור דאוריייתא, כמתבאר בדברי הרמב"ם והשו"ע [והביא כן בשם הגר"ש קלוגר, שכתב "דהיכא דהוי פקוח נפש, דהוי מצוה גדולה מאד, אין לחוש שימנע עבור כן לעתיד"]. וכן דייק הרב שאול ישראלי [הובא בספרו של הרב אלכסנדר לוינזון [רב משמר הגבול], סוגיות בהלכות צבא ומשטרה [10]] כי הטעם המובא בסוגיא בביצה [1] שהתירו "סופן משום תחילתן", לא נזכר בגמרא אלא לענין איסור דרבנן.

ג. ראה עוד בספר סוגיות בהלכות צבא ומשטרה [9]-[10] במה שדן בזה בהרחבה מדברי הפוסקים שיבוארו [להלן בחלק ב'] בענין ניתוחי מתים לצרכי מחקר רפואי [16]-[17] להתיר נסיעה בחזרה אם הסכנה מצויה וההצלה ודאית. וכן מדברי הרא"ש [18] והר"ן שיבוארו [להלן בחלק ב'] בענין טיפול בחולה שיש בו סכנה על ידי גדולים, כאשר גם קטנים יכולים לטפל בו, ומשמע לכאורה שהתירו איסור תורה מחשש לפיקוח נפש בעתיד.

וכן בספר ארחות שבת [11] סיכם את הנושא, ודן באופנים שלפי המציאות הנראית לעין יש חשש אמיתי שאם לא נתיר למציל לחזור למקומו, ימנע בעתיד מלצאת להציל, וכן במה שיש להבדיל בין כל אדם לבין רופא או חברי ארגוני ההצלה, וכתב: "אם נראה לפי המציאות שיש חשש שיסרב לנסוע בפעם אחרת, וימצא אמתלא למה אינו נוסע, יש להתיר אף לחזור. אמנם כל זה שייך דווקא באדם ששכיחים אצלו מקרים של הצלת נפשות, כגון רופא או חבר בארגון העוסק בהצלה, אבל לענין אדם שאין שכיחים אצלו מקרים כאלו ואירע לו מאורע חד פעמי של הצלת נפש, לכאורה אין להתיר לו לחזור למקומו באיסור דאורייתא אלא רק ע"י נכרי, ודווקא כשהוא בתוך התחום ולא מחוץ לתחום. ובמקרה שיש חשש סביר שיהיו עוד מקרים של פיקוח נפש בשכונה בה הוא גר, ואם לא יחזור לביתו עלולה להימנע הצלת נפש, בכהאי גוונא מותר לחזור למקומו אף במלאכות דאורייתא. אמנם לענין מעשה הורה הגרש"ז אויערבך להשתדל לשכור נכרי שינהג ברכב ויחזיר את האנשים והרכב לביתם".

סיכום ופרטי ההלכות ראה בספר שמירת שבת כהלכתה [8] ובספר משנת הצלה [12] - דיני הצלה למתנדב בשבת, מאת הרב יעקב אייזנבך, רב ארגון איחוד הצלה במודיעין עילית.

• חזרה מאירוע רפואי או בטחוני שהסתיים סמוך ליציאת השבת - משנת הצלה [12] פרק ד סע' לז).

•  •  •

חזרה מפעילות מבצעית של כוחות בטחון והמשטרה בשבת

בסמוך לקום מדינת ישראל, הרב הראשי לישראל דאז, רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג, עסק רבות בנושא זה, וכתב על כך בספרו "התורה והמדינה". בשו"ת ציץ אליעזר [8] הביא את דברי הרב הרצוג, שדייק מדברי הרמב"ם שהתיר לחזור למקומו, ומשמע שבכל אופן, ואפילו במרחק של יותר מאלפיים אמה. ודחה את דבריו בנימוק שהרמב"ם סמך על מה שכבר פירט את הלכות תחומיו בפרק כ"ז, שיש אלפיים לכל רוח, ולא יותר.

ובעצם הסברא להתיר איסורים לעוסקים בהצלה "כדי שלא להכשילן לעתיד לבוא", כתב בציץ אליעזר [9] שאין זה שייך בשוטרים החייבים לציית לפקודה, וזו עבודתם, ועל כן אין להתיר להם לחלל שבת בחזרתם [אם אין סכנה מיידית ברורה], והוסיף שעצה היא "שנהג המכונית יהיה שוטר ערבי, ואז יוכל הנהג לחזור עם המכונית עם גמר הפעולה למקומה המיועד".

סיכום מחלוקת זו - ראה בספר סוגיות בהלכות צבא ומשטרה [9]-[10], ובמש"כ בנדון חזרת כוחות המשטרה מפעילות מבצעית מטעמי נוחיות בלבד, כאשר החזרה נועדה רק להקל על השוטרים שלא ישארו בשטח.

פיקוח נפש עתידי

חלק ב - צילום אירוע צרור בשבת

א. למרבה הצער, מאז חודש תשרי תשע"ו, פוקד את ארץ ישראל גל טרור אכזרי, פיגועי דקירה ודריסה מתרחשים חדשות לבקרים רחמנא ליצלן. גורמי הבטחון מציינים כי מצלמות האבטחה הפזורות ברחבי הארץ, הן ברשות הרבים והן ברשות היחיד, מהוות גורם משמעותי במלחמה בטרור. תיעוד המרצחים הארורים ימ"ש בשעת מעשה, מספק לצה"ל ולשירותי הבטחון מידע חיוני ומדוייק, המאפשר מרדף מהיר ויעיל אחרי המחבלים, אשר מוביל ללכידתם וענישתם, בטרם יספיקו לשוב ולבצע פיגועים נוספים. תמונת מצב זה, מעוררת את השאלה הבאה:

אדם נמצא בביתו בשבת ומבחין מבעד לחלון בנסיון דקירה. בחישוב מהיר הוא מגיע למסקנה, שמפאת המרחק והזמן המפרידים בינו לבין הרחוב, לא יוכל לסייע בגופו ללכידת המחבל. ואז מנצנץ במוחו רעיון לסייע בצילום הפיגוע, כדי להעמיד לרשות כוחות הבטחון תמונות שיעזרו לחוקרים למנוע את הפיגוע הבא.

והנה הפוסקים דנו בהרחבה, האם בצילום בשבת יש איסור תורה משום כותב, מבעיר או בונה [ראה בספר שמירת שבת כהלכתה [15] וארחות שבת [15] ובמה שהובא בעלון התורני וישמע משה [23] - ואין כאן המקום להאריך]. וכידוע פקוח נפש דוחה איסור תורה. אך בנדון דידן, בשעת הצילום בשבת, לכאורה אין זה מעשה שנעשה לצורך פיקוח נפש שלפנינו, שהרי המחבל נמלט מזירת הפיגוע ועכשיו אינו מהווה סכנה. אלא זהו מעשה שנעשה עתה לצורך פיקוח נפש בעתיד - כדי לסייע לכוחות הבטחון למנוע מהמחבל לשוב ולבצע בעתיד מעשה רצח נוסף.

ועל כן נשאלת איפוא השאלה, האם גם חילול שבת לצורך "פקוח נפש" מסוג זה מותר.

•   •   •

ספק נפשות דוחה את השבת

ב. במשנה ביומא [15] מובא: "אמר רבי מתיא בן חרש, החושש בגרונו, מטילין לו סם בתוך פיו בשבת, מפני שהוא ספק נפשות, וכל ספק נפשות דוחה את השבת. מי שנפלה עליו מפולת, ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק כותי ספק ישראל, מפקחין עליו את הגל. מצאוהו חי, מפקחין. ואם מת, יניחוהו".

לדין פקוח נפש הדוחה את השבת נאמרו בסוגיית הגמרא [15] פה, ב) שני טעמים: [א] רבי שמעון בן מנסיא אומר, וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת (שמות לא, טז), אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. [ב] א"ר יהודה אמר שמואל, אי הוואי התם הוה אמינא דידי עדיפא מדידהו, וָחַי בָּהֶם (ויקרא יח, ה), ולא שימות בהם".

ומבואר בסוגיא, כי הנפקא מינה בין הטעמים, מה הדין חילול שבת לצורך ספק פיקוח נפש: "אשכחן ודאי, ספק מנא לן. ודשמואל ודאי לית ליה פירכא". ופירש רש"י: חלל עליו כדי שישמור ודאי שבתות הרבה. דשמואל לית ליה פירכא, אשר יעשה האדם המצות שיחיה בהם ודאי, ולא שיבוא בעשייתה לידי ספק מיתה אלמא מחללים על הספק". כלומר, הטעם שמותר לחלל שבת "כדי שישמור שבתות הרבה", נאמר רק כשעל ידי חילול השבת ודאי ישמור שבתות הרבה. מה שאין כן הטעם "וָחַי בָּהֶם, ולא שימות בהם", נאמר גם כאשר יש רק ספק פיקוח לנפש.

להלכה פסק הרמב"ם [16] "דחויה היא שבת אצל סכנת נפשות כשאר כל המצות, לפיכך חולה שיש בו סכנה עושין לו כל צרכיו בשבת על פי רופא אומן של אותו מקום. ספק שהוא צריך לחלל עליו את השבת ספק שאינו צריך, וכן אם אמר רופא לחלל עליו את השבת ורופא אחר אומר אינו צריך, מחללין עליו את השבת שספק נפשות דוחה את השבת". וכדבריו נפסק בשולחן ערוך [16] "כל חולי שהרופאים אומרים שהוא סכנה, אף על פי שהוא על הבשר מבחוץ, מחללין עליו את השבת. ואם רופא אחד אומר צריך, ורופא אחד אומר אינו צריך, מחללין. ויש מי שאומר שאין צריך מומחה, דכל בני אדם חשובים מומחין קצת, וספק נפשות להקל".

 דבר שאין בו סכנה עתה אך עלול לבוא לידי סכנה

ג. והנה הבית יוסף (או"ח סי' שכח סע' ה) הביא את חידושו של רבנו ירוחם "שכל דבר שאין בו סכנה עתה, אף על פי שיוכל לבוא לידי סכנה, אין מחללים אלא שבות דרבנן, אבל לא איסור דאורייתא".

ובספר רץ כצבי [20] הביא מדברי גליון מהרא"י על מסכת ברכות, שהוכיח מדברי המשנה במסכת ברכות (פ"ה מ"א) "אפילו נחש כרוך על עקבו, לא יפסיק בתפילתו". ובגמרא (ברכות לג, א) אמרו: "לא שנו אלא נחש, אבל עקרב פוסק", כי רק שהחשש הוא ודאי, פוסק מתפילתו, אבל אם יש ספק, אינו פוסק. ולכאורה תמוה מדוע אין להפסיק מהתפילה כאשר נחש כרוך על עקבו מחמת ספק הסכנה שעלול להקיש, ומוכח איפוא כי "העומד בתפילה ורואה שכבר בא נחש והזיק לאחד, ודאי שצריך להפסיק ולהציל חברו מסכנת נפשות, אם על ידי שיחתוך האיבר או שאר דברים שאפשר להמצא בעולם. אבל קודם שנשך הנחש אף הוא בעצמו לא יפסיק, מפני שאסור להפסיק מפני ספק סכנה עתידה. אבל עקרב שסכנתו ודאית מותר להפסיק אפילו מפני סכנה עתידה". ומכאן המסקנה כי גם "בחולה שאין בו סכנה, ודרך המחלה ודאי לגרום לו סכנה אחר כך, יש מקום להתיר לחלל עליו שבת להצילו אף מפני סכנה עתידה אם היא ודאית". ומדבריהם נמצא, כי ההיתר לחלל שבת במלאכה דאורייתא הוא רק מחמת ספק סכנה הקיימת בהווה, או סכנה ודאית עתידה. אך כאשר יש ספק שעלולה להיות סכנה בעתיד, מותר לחלל שבת באיסור שבות דרבנן, אבל לא איסור דאורייתא.

אמנם נראה כי בנדון דידן, הסכנה ממחבל שנמלט ממקום פיגוע, היא לכאורה בגדר "סכנה ודאית עתידה" - צא וראה כמה מתוך אותם מרצחים ימ"ש חזרו לבצע פיגועים נוספים - אשר מתירה חילול שבת.

•   •   •

ד. ונראה לדון בצילום אירוע טרור בשבת ובנדון חילול שבת לצורך פיקוח נפש עתידי, מהמקורות דלקמן:

• כיבוי דליקה בשבת מחשש פיקוח נפש - הרמ"א [19] סי' שלד סע' כו) פסק: "כתבו הראשונים והאחרונים ז"ל, שמותר לכבות דליקה בשבת משום דיש בה סכנת נפשות והזריז הרי זה משובח. ומכל מקום הכל לפי הענין, דאם היו בטוחים ודאי שלא יהיה להם סכנה בדבר, אסור לכבות; אבל בחשש סכנת ספק מותר לכבות אפילו הדליקה בביתו של כותי, וכן נוהגים. ודווקא לכבות הדליקה דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה [האסורה מדרבנן], ויש סכנה אם לא יכבה". ובספר רץ כצבי [20] אות ג) כתב שיש שהוכיחו מכאן שהרמ"א נקט שטעם ההיתר לכבות הוא מפני שכיבוי הוא מלאכה שאינה צריכה לגופה, ולא מפני ספק פיקוח נפש, ולכאורה היינו משום שפשיטא ליה להרמ"א שאסור לחלל שבת מפני ספק פיקוח נפש עתידי. ברם יש לדחות זאת ולומר ששריפה אינה "ספק פיקוח נפש עתידי" שהרי האש נמצאת לפנינו ומתפשטת במהירות הבזק, וכמבואר בהרחבה בתשובת הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר [19].

• טיפול בחולה שיש בו סכנה על ידי גדולים כאשר קטנים יכולים לטפל בו

ברץ כצבי [21] אות ד) הביא את דברי רבי יוסף צבי רימון, שרצה להביא ראיה להתיר חילול שבת לצורך פיקוח נפש עתידי מדברי הגמרא במסכת יומא [18] "ואין עושים דברים הללו [חילול שבת לצורך חולה שיש בו סכנה] לא על ידי נכרים ולא על ידי קטנים, אלא על ידי גדולי ישראל". ובביאור הלכה זו כתב הרא"ש [18] "על ידי גדולי ישראל, ואפילו יש שם קטנים לעשותן מיד, חיישינן זימנין דליתנייהו ואתי לאהדורי בתרייהו [שפעמים לא יהיו כאן קטנים, ויבואו לחפש קטנים, ולא לטפל בחולה מיד]". ומוכח מהלכה זו "שלמרות שכעת אין בעיה של פיקוח נפש, וניתן לפתור בצורה טובה את הבעיה, הרי שכיוון שבעתיד עשוי להתגלגל מכך פיקוח נפש, כי יחפשו אנשים אחרים לבצע את הפעולה והדבר ייעכב את ההצלה, הרי שכבר עתה יש לחלל שבת. במקרים אלו, חז"ל התירו חילול שבת, על ספק די רחוק של סכנה עתידית. ואם כך, אנו רואים שגם על חשש סכנה עתידי, יש לחלל את השבת".

אולם הרב רימון דחה את הראיה מדין זה: "במקרה זה מדובר על מציאות שכעת היא פיקוח נפש, אלא שניתן היה לפתור את הבעיה על ידי גויים או קטנים. ייתכן שרק במקרה זה המליצו חז"ל לעשות את המלאכה ע"י גדולים, כדי שבעתיד לא יבואו לידי פיקוח נפש כשיחפשו קטנים. אולם, אם מדובר על מציאות שכעת איננה כלל בגדר פיקוח נפש, ייתכן שאין להתיר פיקוח נפש עתידי".

• היוצא להציל נפשות האם רשאי לחלל שבת כדי לחזור למקומו למנוע סכנת נפשות בעתיד - יעו' במה שדן ברץ כצבי [21] אות ה) בשאלה האם מותר לחלל שבת לצורך פיקוח נפש בעתיד, מדברי הפוסקים שהובאו בהרחבה לעיל [חלק א] בנדון היוצאים להציל נפשות בשבת. ובפשטות, ההיתר לחזור למקומם תוך כדי חילול שבת, נובע מכך שחוששים לפיקוח נפש בעתיד, ויש בזה עילה ויסוד להתיר חילול שבת כבר עכשיו. ולפי המתבאר לעיל, נחלקו בזה הפוסקים, האם מחשש לפיקוח נפש בעתיד נתיר איסורים מהתורה או איסורים מדרבנן בלבד. ומכאן נלמד לנדון דידן, שהיתר לצלם אירוע טרור בשבת מחשש לפיקוח נפש שהמחבל ישוב ויסכן חיים בעתיד, תלוי ועומד במחלוקת הפוסקים הנ"ל, ולדעת הגרש"ז אויערבך מותר לצלם רק כשאין בפעולת הצילום איסור תורה.

• היתר חילול שבת לצורך פיקוח נפש עתידי - ברץ כצבי [21] אות ו) הביא שאלה שנשאל הגר"א וייס מק"ק יוהנסבורג, על ידי החברים בחברת "הצלה", לאור הנחיית השלטונות להחמיר בלימודי ההכשרה להצלת חיים, ולחייב את המבקשים לקבל רשיון לעסוק בתחום, לשרת בבתי חולים בעבודה הכרוכה בחילול שבת. הרב וייס הגדיר את השאלה בנדון זה "שמדובר בחילול שבת בשביל הצלה עתידית לחולה שאינו בפנינו", והוכיח שיש היתר של פיקוח נפש, אף בפיקוח נפש עקיף ועתידי, ולא רק כשיש חולה בפנינו, כמבואר בתשובתו במנחת אשר [19] מההיתר לעבור על איסור דאורייתא של תספורת באופן של "חוקות הגויים" כדי לסייע בביטול גזירות עתידיות שיש בהם פיקוח נפש, וכן מהיתר אכילת קרבן פסח שלא "למנוייו" מחשש שנראה רחוק.

 ספק פיקוח נפש להצלת רבים בעתיד

ה. בספק פיקוח נפש עתידי של רבים, יש סיבה נוספת להתיר, על פי דברי הגמרא במסכת שבת [18] בנדון כיבוי גחלת בשבת, ובשולחן ערוך [18] נפסק: "גחלת המונחת במקום שרבים ניזוקים בה יכול לכבותה, בין אם היא של מתכת בין אם היא של עץ, והרמב"ם אוסר בשל עץ". והר"ן [18] כתב ללמוד מסוגיית הגמרא בנדון כיבוי הגחלת: "ומהא שמעינן דשרינן שבות דרבנן במקום שהיזק הרבים מצוי. והרב בעל הלכות ז"ל התיר עוד אפילו איסורא דאורייתא, שנראה שהרב ז"ל סובר דנזקא דרבים כסכנת נפשות חשיב לן".

על פי האמור, פסק בספר שמירת שבת כהלכתה [20] "חוטי חשמל שנפלו ברחוב ויש חשש שיגע בהם אדם, מותר להזעיק את חברת החשמל על מנת להפסיק את הזרם, ואין חיוב, מעיקר הדין, לעמוד שם במשך כל השבת כדי להתרות בבני אדם לבל יגעו בחוטים ויבואו לידי סכנה. ומכל מקום, המחמיר לעמוד שם, תבוא עליו ברכה". ובמקורות לסעיף זה (הערה סה) נכתב: "שמעתי מהגרש"ז אויערבך, דכמו שמצאנו שמותר לכבות גחלת כדי שלא יוזקו בה רבים, ואף לגאונים שסוברים שיש בזה איסור תורה, אפילו הכי לא נזכר דמחייבים אותו לעמוד שם כל היום ולהזהיר את הרבים" [אמנם הגרש"ז אויערבך סייג את דבריו הנ"ל, יעו"ש].

על כל פנים, מדברי הגרש"ז למדנו, שיש להתיר איסור תורה גם כאשר החשש לפיקוח נפש הוא עתידי של רבים. וראה ברץ כצבי [22] אות ח), במה שדן בדברים על פי הוראה אחרת בשם הגרש"ז אויערבך, המתאימה עם סברא זו, שבספק פיקוח נפש של רבים, יש משקל רב יותר גם לסיכון שאינו מיידי אלא עתידי, להתיר משום כך לחלל שבת.

•   •   •

פיקוח נפש "לפנינו" בגלל שהסכנה מצויה

ו. עד עתה הבאנו ראיות שיש היתר לחלל שבת גם מחמת החשש מפני סכנת פיקוח נפש בעתיד, ובפרט בסכנת נפשות של הרבים. ברם נראה לומר שבצילום אירוע טרור בשבת, למרות שהפעולה נעשית כדי להתגונן מפני סכנה בעתיד, יש לומר שאין זה בגדר פיקוח נפש עתידי אלא פיקוח נפש "לפנינו", וכפי שיש ללמוד מדברי הפוסקים בנדון ניתוחי מתים שחלו ונפטרו לצרכי מחקר רפואי שיועיל למציאת תרופה בעתיד לחולים הסובלים מאותה המחלה.

הנודע ביהודה [16] קבע שההיתר לניתוחי מתים הוא רק כאשר "יש ספק סכנת נפשות לפנינו כגון חולה או נפילת גל, אבל בנדון דידן אין כאן שום חולה הצריך לזה, רק שרוצים ללמוד חכמה זו אולי יזדמן חולה שיהיה צריך לזה, ודאי דלא דחינן משום חששא קלה זו שום איסור תורה או אפילו איסור דרבנן". והחתם סופר [17] כתב שיש ללמוד  מדברי הנודע ביהודה, שאילו היה לפנינו חולה שיש בו מכה זהה למכתו של המת, אמנם מותר לנוול את המת משום ספק פיקוח נפש של החולה.

ומעתה יש לדון, האם במציאות בת זמנינו, שהמידע עובר מקצה העולם ועד קצהו בשבריר שניה, ויש תהודה רבה לתגליות הנודעות מניתוחי מתים, יש לומר שזהו מצב של "פיקוח נפש לפנינו".

ואכן בשו"ת חבלים בנעימים [17] כתב: "כנראה בדורו של הנודע ביהודה לא היו הניתוחים בחולים נפרצים, והיה מקרה רחוק ולא שכיח שיזדמן חולה כזה, ועל כן אסר הנודע ביהודה. מה שאין כן עתה שמעשים בכל יום ויום שעושים ניתוחים באיברים פנימיים, והם מהתנאים הראשים של הרפואה, וחולים כאלה שצריכים ניתוחים שכיחי טובא, פשיטא שניתוח המת הוי פיקוח נפש ממש, ואם לא יעשו ניתוחים יגרמו למיתות רבות".

ההבנה הפשוטה בדבריו היא, שבגלל התפתחות המדע והרפואה, תוצאות של ניתוח המת במקום אחד בעולם, מתפרסמות חיש קל מקצה העולם ועד קצהו, ולכן הרי זה כאילו יש "חולה לפנינו". וכן נראה מדברי האגרות משה [17] שכתב בתוך דבריו: "שטעם הנודע ביהודה דלא דחינן איסורים משום חששא קלה זו שמא יזדמן חולה הוא טעם דחוק, דהא מצוי חולים בעלמא ובפרט בזמן הזה שאפשר לידע מכל בתי החולים שבעולם שיש שם חולים כאלו, וגם אשר נקל במהירות לשלח לשם את הרפואה שימצאו על ידי זה".

 ז. אמנם בדברי החזון איש [17] מצאנו סברא אחרת מדוע בניתוחי מתים, הרי זה כפיקוח נפש "לפנינו".

החזון איש הביא את דברי הנודע ביהודה והחתם סופר, שיש לחלק בין אם יש חולה לפנינו, שאז מותר לנוול את המת בכדי להציל את החולה, לבין כשהחולה אינו לפנינו, וכתב על דבריהם: "ואין החילוק בין איתא קמן לליתא קמן, אלא אם מצוי הדבר דבזמן שמתריעין עלה [אף שאין בשעה זו חולה לפנינו] משום חולי מהלכת, הו"ל כאויבים שצרו בעיר הסמוך לספר, וכדאמר (עירובין מה, א; תענית כא, ב). ומיהו בשעת שלום לא חשבינן ליה פיקוח נפש אע"ג דשכיח בזמן מן הזמנים שיצטרכו לזה, כמו שאין עושין כלי זיין בשבת בשעת שלום, דאם כן  בטלת כל המצות, אלא לא מקרי ספק פיקוח נפש בדברים עתידיים שבהוה אין להם כל זכר, ובאמת שאין אנו בקיאים בעתידות, ופעמים שמה שחשבנום להצלה מתהפך לרועץ, והלכך אין דנים בשביל עתידות רחוקות, וגם משום צורך רבים אפשר דלא הותר אלא כשמזיק את הרבים".

החזון איש חידש כי הגדרת "פיקוח נפש לפנינו", אין פירושה לפיקוח נפש הנמצא בפנינו במציאות באופן פיזי, אלא הגדרתה "סכנה מצויה". דהיינו מצב סיכון העלול לנבוע מהשתלשלות צפויה של נסיבות סיכון, הקיימות כבר עכשיו. החזון איש הביא מקור ליסוד זה מסוגיית הגמרא במסכת עירובין המבארת כי דוד המלך יצא למלחמה בשבת נגד אויב שבא על העיר קעילה הסמוכה לספר על עסקי ממון ולא על מנת להרוג, ואף שהפיקוח נפש "אינו בפנינו", כי העריך שמצב נסיבות אלה יגרור אחריו פיקוח נפש. ומקור נוסף מהגמרא בתענית שגזר שמואל תענית בנהרדעא בגלל מגיפה שהיתה במחוזא, כי החולי יכול היה להגיע ממרחק על ידי השיירות המצויות בין המקומות. ומסכם החזון איש כי "לא מקרי ספק פיקוח נפש בדברים עתידים שבהווה אין להם זכר כלל". ונראה מדבריו, שאכן מדובר ב"פקוח נפש עתידי", אולם במחלות מצויות שהסיכון קיים כבר "בהווה", הרי זה כ"פיקוח נפש" לפנינו [וכן נראה ממה שכתב בספר נשמת אברהם [17] בשם הגרש"ז אויערבאך שאמר "דכוונת החזון איש הוא שאפילו אין החולה לפניך ממש, אך אם המחלה נפוצה כך שהחולה ודאי נמצא במקום אחר ואפשר לעזור לו מיד ע"י הניתוח של המת, מותר"].

ועל פי זה נראה כי גם בנדון דידן, בעיצומו של גל טרור רצחני שהסכנה מצויה, החשש מפני פיגוע נוסף אינו בגדר "חששא קלה" ו"עתידות רחוקות", ועל כן זהו בגדר פיקוח נפש בהווה, הדוחה חילול שבת.

•   •   •

מסקנת הפוסקים

ח. השאלה שאנו דנים בה, הועלתה על גבי הכתב בעלון השבועי התורני וישמע משה [23] ולהלן חלק מהתשובות:

• רבי חיים קנייבסקי אמר שקשה להחשיב צורך זה כספק פיקוח נפש ולהתיר עבורו חילול שבת.

• וכן הורה גם רבי מרדכי גרוס, שאין להתיר מלאכה דאורייתא עבור זה. לדבריו שאלה זו תלויה במחלוקת הפוסקים בטעם האיסור לצלם במצלמה בשבת - לדעת שבט הלוי יש איסור דאורייתא משום מכה בפטיש, ולדעת היביע אומר אין בדבר אלא איסור דרבנן, ולכן יש להתיר לצלם ע"י שינוי באופן שיהיה תרי דרבנן.

•  מאידך, הגאונים רבי יצחק זילברשטיין, רבי נפתלי נוסבוים, רבי מנחם מנדל שפרן, רבי שמואל אליעזר שטרן, רבי יעקב מאיר שטרן ורבי שמאי קהת גרוס, נקטו בפשיטות שיש בדבר ספק פיקוח נפש ומותר לחלל עליו שבת. ובפרט שמפגע רוצח זה בודאי ינסה לחזור ולפגוע ביהודים אם יצליח להמלט עכשיו, ואם יהיו ביד כוחות הבטחון תמונות שלו, יתכן מאד שזה יאפשר להם לעוצרו וימנע שפיכות דמים בעתיד. רבי יעקב מאיר שטרן הוסיף, שאף אם אינו מחבל שבא לפגוע כעת, אלא רואה אחד שמתנהג בצורה חשודה וחושש שמא הוא מתכנן לפגוע ביהודים בעתיד, מותר לצלמו כדי להראות את התמונה לכוחות הביטחון.

•   •   •

פיקוח נפש "תקשורתי"

ט. בקובץ תחומין [24]-[25] הורחבה היריעה בנדון חילול שבת במלאכות דאורייתא או דרבנן לצורך "תקשורתי", כגון: הפצת תמונה תקשורתית נכונה למתן לגיטימציה לפעילות המבצעית של צה"ל, או מתן מידע אמין מהיר ומדוייק, כדי להכחיש דיווחים שקריים כחלק מהמלחמה על "דעת הקהל" ברחבי העולם. במציאות של העולם המודרני והתקשורת המקוונת, הצורך המיידי במתן מענה תיקשורתי הולם ומהיר, נדון הלכתי זה דורש מענה, וצ"ע.