א. במקומות רבים גורמי "השגחה" על כשרות למסעדות, מאפשרים למסעדות בשריות העומדות תחת פיקוחם, להישאר פתוחים ב'תשעת הימים'.

והנה אין ספק, שאסור להאכיל אדם אחר בדבר האסור לו, מדין 'לפני עור לא תתן מכשול'. אלא שבפתיחת מסעדה בתשעת הימים יתכן שהדבר שונה, וזאת משום שבמקום שיש מסעדה סמוכה שבה מוגשים מאכלים אסורים [נבלות וטרפות], אם נאסור לפתוח את המסעדה הבשרית הכשרה, עלולים יהודים לסעוד את לבם שם, ולהיכשל באיסורים יותר חמורים מאשר אכילת בשר בתשעת הימים. ואם כן, אולי עדיף להתיר פתיחת מסעדה בשרית הכשרה, כדי שיאכלו בה, ובכך "להציל" יהודים מחטא ועוון.

בירור שאלה זו מצריך עיון בנדונים דלהלן: [א] מהו גדר איסור אכילת בשר בתשעת הימים. ויש לכך השלכה לנדון איסור 'לפני עור לא תתן מכשול' או 'מסייע לדבר עברה', במכירת אוכל בשרי בתשעת הימים. [ב] האם ומתי אומרים לאדם 'חטא כדי שיזכה חברך', כבנדון דידן: במקום שיש חשש שהסועדים יאכלו בשר שאינו כשר - האם עדיף להכשילם באיסור [קל] של אכילת בשר ב'תשעת הימים', מאשר יכשלו באיסור [חמור] של אכילת בשר שאינו כשר.

שאלה דומה נשאלת, האם מותר לפתוח מכבסות בתשעת הימים, ולכבס בגדים למי שמעוניין.

פתיחת מסעדה בשרית

ב. איסור אכילת בשר בתשעת הימים [מראש חודש אב ועד תשעה בו] אינו מדינא דגמרא, כמשמעות הסוגיא [1] שנחלקו האם איסור זה נאמר רק בסעודה מפסקת, או מחצות היום של ערב תשעה באב ואילך. אך קודם לכן, בתשעת הימים, אין מקור לאיסור אכילת בשר ושתיית יין מדינא דגמרא. אמנם מנהג זה כבר מוזכר בדברי הרשב"א [2], הטור והבית יוסף [2]. וכתב הרשב"א בחומר המנהג: "מי שאוכל בשר בכל המקומות שנהגו בו איסור, פורץ גדר של ראשונים, ופורץ גדר ישכנו נחש של דבריהם". למעשה, כידוע, מנהג קהילות האשכנזים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בתשעת הימים, ואילו בקהילות הספרדים, רבים נוהגים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין רק ב"שבת שחל בו תשעה באב", דהיינו מיום השבת בשבוע שחל בו תשעה באב בלבד, יעו' בשו"ע ובמשנה ברורה [2]. ועי' בערוך השולחן [2] בדבריו הנוקבים בגנות המזלזלים במנהג זה שגם עוברים באיסור דאורייתא מטעם נדר.

ג. לאור האמור נבוא לדון האם אדם הגורם לחברו לעבור על מנהג שנהגו כלל ישראל, עובר באיסור 'לפני עור לא תתן מכשול', אשר פרטיו מבוארים בסוגיית הגמרא בעבודה זרה [3]. והמנחת חינוך [3] נקט כשיטת רבנו תם שהמכשיל את חברו באיסור דרבנן, עובר על על איסור 'לפני עור' מדאורייתא, משום שלא גרע "ממשיאו עצה שאינה הוגנת". ולא נתברר בדבריו מה דין המכשיל את חברו לעבור על מנהג שקבלו עליהם ישראל, שחומר איסורו בדרגה פחותה מאיסור דרבנן - האם גם בזה עובר על 'לפני עור לא תתן מכשול'.

ובשו"ת פאת שדך (3; הרב שמואל דוד מונק, אב"ד קהילת החרדים בחיפה) כתב על פי המנחת חינוך הנ"ל, ש"אף במכשילו במנהגא בעלמא, אית היה משום ולפני עור מדאורייתא, דודאי אם משיאו עצה לעבור על מנהג ישראל המחמירין [לא לאכול בשר] מראש חודש אב ואילך, הרי זו עצה שאינה הוגנת".

כמו כן, לפי מה שכתב ערוך השלחן [2] שה"מזלזלים באיסור זה [של אכילת בשר בתשעת הימים]  עוברים איסור דאורייתא מטעם נדר, ודאי עובר המכשיל באיסור דאורייתא של 'לפני עור', כי גורם לחברו לעבור על איסור תורה של נדר בשעה שאוכל בשר בתשעת הימים [ולפי דבריו, האוכל בשר בתשעת הימים צריך לעשות קודם לכן התרת נדרים].

נמצא לפי זה, שאדם הגורם לחברו להיכשל באיסור אכילת בשר בתשעת הימים, עובר על איסור 'לפני עור'. וממילא בנדון דידן, לכאורה יש לאסור פתיחת מסעדה המגישה מאכלים בשריים בתשעת הימים, כי בנתינת האוכל הבשרי עובר על איסור תורה. ואפילו אם על ידי אכילת המאכל הבשרי הכשר ימנעו אותם אנשים מאכילת מאיסור נבלות וטריפות, אבל בעל המסעדה הרי עובר בעצמו על איסור תורה של 'לפני עור', ואם כן מי התיר לו לעבור על איסור מהתורה כדי שאחרים לא יכשלו באיסור תורה [ואין כאן שאלה שיעבור על איסור קל כדי להציל את חברו מאיסור חמור, שהרי הוא עובר על איסור חמור מהתורה, וזה ודאי לא הותר בשום פנים ואופן].

ד. לפיכך, השאלה האם ניתן לפתוח מסעדות שמוגש בהן אוכל בשרי בתשעת הימים, נובעת מכך שיתכן ועדיף שבעל המסעדה יעבור באיסור אחד של 'לפני עור', כדי שאחרים ינצלו מכמה וכמה איסורי תורה, שיעברו אם יאכלו נבלות וטרפות, שעובר באיסור תורה על כל זית וזית. וזאת על פי דברי הר"ן ביומא [3] שהביא את הקושיא, מדוע שוחטים עוף בשבת כדי להאכיל מבשרו לחולה שיש בו סכנה, ולא מאכילים את החולה בנבלות וטרפות. ותירץ הר"ן, שהאוכל נבלה "עובר בלאו על כל זית וזית שבה, אבל לענין שבת לא עבר אלא בשעת שחיטה וחד לאו הוא". ולפי יתכן שכדאי יותר שבעל המסעדה יעבור באיסור אחד של 'לפני עור', כדי שאחרים ינצלו מכמה וכמה איסורי תורה, שהם עלולים לעבור באכילת כל זית וזית של נבלות וטרפות.

התשובה לשאלה זו תלויה בשיטות הראשונים בסוגיית 'חטא כדי שיזכה חברך' [4], אשר קבענו מקום לבירורה בעבר [שיעור מ"ו]. ומדברי התוספות ([4]; ד"ה וכי) עלו בידינו הכללים אימתי אומרים לאדם 'חטא כדי שיזכה חברך':

[א] רק כאשר גורם לחברו לעבור באיסור, מחוייב לחטוא בחטא קל [רדיית הפת] כדי להציל את חברו מחיוב חטאת.

[ב] כאשר עדיין לא נעשה האיסור - מוטב שיעשה חבר איסור קל ולא יעשה עם הארץ איסור חמור.

[ג] במצוה רבה או במצוה דרבים - מותר לעבור על איסור קל כדי לאפשר לחברו לקיים "מצוה רבה" [כגון לשחרר חצי עבד וחצי בן חורין כדי שיוכל לקיים מצות פריה ורביה שהיא 'מצוה רבה'], או לצורך "מצוה דרבים" [לשחרר עבד כדי שיהיה מנין לתפילה בציבור ולאמירת דברים שבקדושה].

[ד] במקרה של פשיעה - כאשר אדם פשע, אין אומרים לאדם אחֵר לחטוא כדי שיזכה חברו הפושע.

להלכה: פסק מרן השו"ע [4] "מי ששלחו לו שהוציאו בתו מביתו בשבת להוציאה מכלל ישראל, מצוה לשום לדרך פעמיו להשתדל בהצלתה, ויוצא אפילו חוץ לשלש פרסאות". אך עדיין לא נתברר בדבריו, מה הדין כאשר הבת פשעה בהליכתה לשמד [שאלה מצויה בזמנינו בבנות ישראל המתגוררות בכפרים ערבים]. כי לפי התירוץ שהקובע הוא מצוה רבה או במצוה דרבים, יוצא שמותר לעבור על איסור קל כדי שחברו יקיים "מצוה רבה". אולם לפי התירוץ שהקובע הוא אם היתה פשיעה, במקרה שפשע אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך. והמשנה ברורה ([4]; ס"ק נו) הכריע: "קיימא לן אם אינו פושע חייב לעשות איסורא זוטא כדי שלא יעשה חברו איסורא רבא, אבל אם פשעה אין לו לאביה לחלל שבת עבורה, דאין אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חברך, ודווקא באיסור דאורייתא, אבל באיסור דרבנן דעת האליה רבה דיש להקל לעבור כדי להצילה" [ועי' בשער הציון נימוק הכרעה זו].

ולפי זה, בנדון פתיחת מסעדות בתשעת הימים, אזי לפי התירוץ הראשון, שרק כאשר הוא הגורם לחברו לחטוא מוטל עליו "לחטוא" באיסור קל כדי להציל את חברו מאיסור חמור, מכיון שבעל המסעדה אינו גורם לאחרים להיכשל באכילת נבלות וטרפות, אין כל היתר לפתוח מסעדה בשרית בתשעת הימים. וכן לפי התירוץ הרביעי, שבמקום של פשיעה אין אומרים לאדם אחֵר לחטוא כדי שיזכה חברו הפושע, אין היתר לחטוא כדי להציל פושעים מחטאם.

אולם לפי התירוץ השני, שכאשר עדיין לא נעשה האיסור - מוטב לעשות איסור קל מאשר יעשה עם הארץ איסור חמור,  יש להתיר פתיחת מסעדות בשריות, מכיון שעדיין לא נעשה איסור אכילת הנבלות וטרפות על ידי החשודים על כך.  וכמו כן לפי התירוץ השלישי, שמותר לעבור על איסור קל כדי לאפשר לחברו לקיים "מצוה רבה" או לצורך "מצוה דרבים", יתכן שיש להתיר את פתיחת המסעדות, שהרי כאן החשש הוא שאם לא ימצא בשר כשר במסעדות, יכשלו רבים באכילת נבלות וטרפות. וכן פסק בספר שערים מצויינים בהלכה ([7]; ס"ק ו). וכך סבר השואל שהפנה שאלה בנדון דידן לרבי יעקב ויינפלד, אב"ד טשיבין, בתשובה שנדפסה בסוף שו"ת דובב מישרים [5] [ועי' בשו"ת תשובות והנהגות [5] ודברי דוד [6] במה שהביאו ראיה לנדון דידן, מדברי הגמרא בסוטה "זמרי גברי ועני נשי" וכו'].

ברם לפי פסק המשנה ברורה [4] שרק באיסור דרבנן יש לסמוך על תירוץ התוספות שלמצוה רבה יש להקל לחטוא עבור פושעים, אבל איסור דאורייתא לא הותר לעבור כדי להציל פושעים מלחטוא אפילו במצוה דרבים - הרי שלפי המבואר לעיל, שבהכשלת חברו באיסור אכילת בשר בתשעת הימים, יש איסור תורה של 'לפני עור'. ובכהאי גוונא לא אמרינן חטא כדי שיזכה חברך הפושע. ועי' בשו"ת דובב מישרים, שאמנם פסק רבי יעקב ויינפלד, שאין להקל לפתוח בפרהסיא חנויות למכירת בשר בתשעת הימים, יעו' בדבריו.

ה. אמנם יתכן שאין בפתיחת מסעדה בשרית בתשעת הימים איסור 'לפני עור', כמו שצידד בשו"ת יחוה דעת [5] כי איסור זה "אינו נוהג אלא בתרי עברא דנהרא (כמבואר בסוגיא בע"ז; [3]), כלומר, שאין כל אפשרות לאדם לעבור העבירה אלא על ידי זה שמכשילו בכך, אבל אם העובר על האיסור יכול לעשות זאת בלעדיו, אינו עובר מן התורה משום לפני עור לא תתן מכשול, וכאן הרי יש עוד מסעדות אחרות המספקות גם מאכלי בשר לכל דכפין".

ובשו"ת דברי דוד [6] הוסיף, כי גם אין לחשוש לאיסור 'מסייע לדבר עבירה' המפורש בתוספות במסכת שבת [5] וזאת משום: [א] דעת הפמ"ג שבאיסור דרבנן יש רק איסור 'לפני עור', ולא איסור 'מסייע ידי עוברי עבירה'. [ב] דברי הש"ך שאיסור 'מסייע לדבר עבירה' לא נאמר בנכרי או בישראל מומר. [ג] דברי האחרונים שאיסור 'מסייע לדבר עבירה' הוא רק כאשר מסייע בגופו או בממונו לעבור עבירה, ולא במוכר [ובשו"ת פאת שדך [3] אמנם משמע שיש איסור מסייע בדבר עבירה, אלא שמכל מקום, נקט למעשה ש"בזמן הזה שרבו העבריינים, כיון שלא מצא במה להתפרנס, אולי יש להקל בדוחק גדול בזה בדרבנן כי האי". ודו"ק גם בסוף דברי הגר"ע יוסף בשו"ת יחוה דעת [5] שכתב בתוך דבריו סברא זו, שאם לא יפתח את המסעדה "יהיה לו הפסד מרובה שיעזבוהו הלקוחות שלו וירעו בשדה אחר"].

וראה בתשובות והנהגות [5] בנדון דידן, ומסקנתו: "שאנו אסור לנו להתיר איסור כדי למנוע מלעבור איסור חמור יותר, אבל בלי כח בית דין, או כשאין הוראה מפורשת להתיר איסור, בודאי אנו משתדלים להקל האיסור לעבריינים. ואם בעל המסעדה רוצה לפתוח כדי להציל מאיסור טריפות, מותר לנו לשתוק שאנו לא מתירים לעם ישראל דבר האסור. אמנם כל זה הוא שלא למחות, אבל לתת הכשר לאיסור, אין לזה היתר ח"ו" [ובסיום דבריו סייג את ההיתר לפתוח מסעדות בשריות, בתנאי שיתלה מודעה שהמאכלים הבשריים מיועדים למי שמותר לו לאוכלם גם בתשעת הימים על פי ההלכה]. ובשו"ת פאת שדך [3] פסק "ואם אין באים לשאול, נלענ"ד דמוטב לשתוק, שקרוב לודאי שלא ישמעו".

פתיחת מכבסה בתשעת הימים

ו. בשונה מאיסור אכילת בשר ושתיית יין בתשעת הימים שהוא מנהג שנהגו בו, כמבואר לעיל - כיבוס בתשעת הימים הוא איסור דרבנן כמפורש בדברי המשנה במסכת תענית (פרק ד משנה ז) "שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסור מלספר ומלכבס". ובשו"ע ([6]; סי' תקנא סע' ג) נפסק כדעת רב ששת בגמרא ([1]; תענית כט, ב) "אפילו לכבס ולהניח אסור". ופירש רש"י (ד"ה אפילו לכבס ולהניח) בטעמו של רב ששת: "דנראה כמסיח דעתו, שעוסק בכיבוס בגדים". ומבואר כי נאסר מעשה הכיבוס בתשעת הימים כי ההתעסקות בכיבוס בגדים בנקיונם ובחידושם מסיחה את הדעת מהאבלות על חורבן בית המקדש. וטעם זה הובא במשנה ברורה ([6]; ס"ק כא).

אמנם יש הבדל בין כיבוס לעצמו לבין כיבוס בגדי אחרים. וכן נפסק בשו"ע ([6]; סי' תקנא סע' ה) "אסור לעבריות לכבס בגדי העכו"ם בשבוע זו", וכתב המשנה ברורה ([6]; ס"ק מב) שאין זה מדין איסור כיבוס, אלא מדין מראית העין, מכיון שבכיבוס בגדי אחרים אין מיעוט בשמחה והסחת הדעת מאבלות. ולפי זה כתב בספר שערים המצוינים בהלכה ([7]; ס"ק י) שמותר לפתוח בתשעת הימים מכבסה שנתפרסם ששם כובסים גם בגדי עכו"ם [עי' במה שחלק על דבריו בשו"ת להורות נתן [8], ובמה שחידש לאסור כיבוס מצעים לצורך אורחים בבית מלון בתשעת הימים]. וגם בשו"ת דברי יציב [7] דן בפתיחת מכבסות בתשעת הימים מדוע אין חשש 'לפני עור' ו'מסייע לדבר עבריה', וכעיקרי הדברים שנתבררו לעיל, ומסיק להיתרא, בצירוף הסברא שכתוצאה מסגירת המכבסה יגרמו לו הפסדים, וכנ"ל.

וראה במה שכתב רבי משה מרדכי קארפ [דומ"ץ בקרית ספר] בספרו הלכות חג בחג [8] ש"מכבסה אוטומטית יכול להפעילה עד שבוע שחל בו תשעה באב, ולאחר מכן יתלה שלט שלא להשתמש בה רק בהיתר על פי הוראת חכם". וכן פסק בשו"ת רבבות אפרים [8] בשם רבי משה שטרן, אב"ד דעברצין, ניו יורק.

גדר מנהגי אבלות תשעת הימים לעומת אבלות על אביו ואמו

ז. בספר הזכרון 'עיונים בתעניות' [9] ביאר צבי רייזמן, כי בעוד שבימי השבעה נצטווה האבֵל לנהוג במעשים שיש בהם ביטוי לאבלותו וצערו, וקבעו חז"ל כי כיבוס הוא מהמעשים האסורים לאבל, ואילו אכילת בשר ושתיית יין מותרת. הרי שעניינה של האבלות על החורבן בתשעת הימים הוא בציווי שלא להסיח את הדעת מהאבלות, ולכן רק נאסרה אכילת בשר ושתיית יין, וכן נאסר הכיבוס - מכיון שמעשים אלו גורמים להיסח הדעת מהאבלות.

ולפי זה מבואר מדוע אין כל איסור בהפעלת מכבסה בשירות עצמי בתשעת הימים, שהרי בימים אלו לא נאסר מעשה הכיבוס, אלא רק פעולות המסיחות את הדעת מהאבלות על החורבן. ולכן לא נאסר להפעיל כיבוס הנעשה ללא כל פעולה מצדו, ואף ללא ידיעתו, שאינו גורם לו להסחת דעת מהאבלות, בימים אלו.

אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם (ירמיה לא, יב)