הוא מביא בשמם של תלמידי רבינו יונה, וכן בליקוטי רשיי הובא בעוז והדר ,הוא מביא את הלשון השני שאומרים פועל אמת

Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4

קידוש לבנה - פ' בא

במה שדנתם למה אין נשים מברכות קידוש לבנה, יש לציין עוד לדברי המגן אברהם או"ח רצו, יא, בסו"ד שביאר למה נוהגים שאין נשים עושות הבדלה לעצמן, ואף דאנן קיי"ל דנשים מברכות על מ"ע שהז"ג, וכתב דאולי דעת הרמ"א דרק ביש מצוה שהז"ג, ויש למצוה זו ברכה אז מותרות הנשים לברך, אבל כשכל המצוה הוא הברכה אז ס"ל לרמ"א דאין מברכות מכיון שהוא זמן גרמא, והוסיף במג"א דכן הוא בקידוש לבנה שאין מברכות, שכל המצוה הוא הברכה, והוא זמן גרמא, ובכה"ג אין מברכות.

ועצם סברא זו הבאתם מספר אשי ישראל בנידון מי שמסופק אם אמר קידוש לבנה, דמביא שם מאורחות חיים (ספינקא) דלא אמרינן דכה"ג ספק ברכות להקל, דהברכה הוא עצם המצוה ובכה"ג מחמרינן גם בברכה.

 

ובמה שדנתם למה נחשבת כמ"ע שהז"ג, הא תלוי בחידוש הלבנה ותולה על מציאות ולמה הוי זמן גרמא נראה עוד סברא לפרש למה נחשב כמ"ע שהז"ג, דעי' ברש"י עה"פ החודש הזה לכם, נתקשה משה על מולד הלבנה באיזה שיעור תראה ותהיה ראויה לקדש והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע וא"ל כזה ראה וקדש, ומבואר דשיעור יש ללבנה בכדי לקדשה. ובחי' הגרי"ז ז"ל עה"ת כתב דמבואר דאין מקדשין החודש קודם שיהיה הלבנה כשיעור זו, ואף אם היה אפשר לראות הלבנה מיד במולד, לא היה עדיין אפשר לקדש החודש, ומחכים עד שיגיע לשיעור זו. ואי' ברמב"ם בפיה"מ לר"ה והביאו המפרש בפ"ז מהל' קידוש החודש דאין מקדשין החודש עד ו' שעות אחר המולד, ואף כשקובעים החדשים ע"פ חשבון ולא ע"פ ראייה. וביאר הגרי"ז ז"ל דהיינו דחוץ מזה שצריכים לראות הלבנה בכדי לקדשו, כן יש שיעור מסויים שתהיה ראויה לקדש, וכלשון רש"י הנ"ל, ואף ברואים בזכוכית מגדלת או בקובעים ע"פ חשבון צריכים לחכות עד שיעור זו.

ובקידוש לבנה, שיטת הרמב"ם דיכול לקדש כבר ביום ראשון אולם יתכן מאד דמיד במולד עדיין אסור ורק כשיתמלא שיעור זו אז יהיה יכול לקדש הלבנה. וכהסבר הנ"ל דאינו תלוי במציאות של ראיית הלבנה, אלא יש שיעור הנצרך, וא"כ הוי מ"ע שהז"ג דאינו תלוי במציאות וכו' - אשר ע"ז הק' ר"ש קלוגער ז"ל דאינו זמן גרמא רק תלוי במציאות - אלא הוא שיעור וזמן מסויים, והוי א"כ מ"ע שהז"ג.

 

ובהגיע ליל ט"ז ועדיין לא בירך קדוש לבנה ע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' מח דאז מותר לו אף בשבת ובברכה, דאל"כ לא יהיה יכול לקדש בכלל.

ובאשי ישראל מביא עצה, במי שנתכסה לו הלבנה או בנתאחר לליל ט"ז שיקרא קידוש לבנה מתוך גמ' או רמב"ם, ולא יהיה ברכה לבטלה. ועצה זו מובא גם בישועות יעקב (או"ח תכו) והבני יששכר בספרו דרך פיקודיך מ"ע ד' בהג"ה מעיד כן על החוזה מלובלין ז"ל, וגם בשו"ת מור ואהלות (אוהל ברכות והודאות סי' נא) וגם בילקוט אוהב ישראל הליכות ומנהגים אות מ', וגם בנוצר חסד להרה"ק מקאמרנא (אבות פ"ד מ"ד), וכן פסק בשו"ת ויגל יעקב (או"ח סי' ס') ובשו"ת עני בן פחמא (או"ח סי' כא), ועצה זו כתב האבני נזר (או"ח שפג, י) לחולה שלא היה יכול לאכול כזית מרור, שיקרא הברכה מתוך הרמב"ם ואז יאכל פחות מכזית.

א. בענין החקירה אם ברכת הלבנה היא שבח או נהנין, נציין שבדפי המקורות המנח"א [8] תוקף מי שאמר שהוא מענין ברכות הנהנין ותמה מה הקשר לכך.

ב. הוזכר בסע' ג' שדחו את השיטות שאין להסתכל על הלבנה עד שיברך עליה. כדאי לציין למה שמובא במ"ב (תכו, יג): "ותולה וכו' ואומר וכו' - כתב בשיורי כנה"ג דמשמע לכאורה דעד גמר כל הסדר תולה עיניו בה וכן נהוג עלמא אבל שמע משם ספר חרדים שהחמיר בזה מאד מלהסתכל בלבנה ולא התיר להסתכל בה אלא עד שסיים הברכה והמ"א בשם של"ה החמיר עוד יותר דאפילו בשעת הברכה אין לו להסתכל בה אלא רואה אותה פעם אחת כשירצה לברך ואח"כ לא יסתכל בה".

ג. בסע' ד' הובא מהשל"ה הק' שנשים גרמו הפגם. ולא הוסבר איך ומתי גרמו לכך.

הבא"ח נשאל היכן מצינו שהן גרמו לפגם זה? והשיב בשו"ת רב פעלים או"ח ד, לד: "טעם זה מקורו בשל"ה ז"ל ומ"ש גרמו פגם הלבנה היינו כי פגם הלבנה נעשה מסיבת חטא חוה ולכן הנשים הם נגררים אחריה בזה הדבר ומתייחס הדבר הזה אליהם יותר מן הזכרים כי על כן אמרו רז"ל הטעם שנתייחדו לאשה שלשה מצות שהם נדה חלה הדלקת הנר הוא מחמת חטא חוה וכתב השל"ה ז"ל בדף שי"א פ' בא כמו שהלבנה לא נתמלאת פגימתה רק עד ז' ימים כן האשה למטה ז' ימי נידות ואחר תטהר גם תמצא סתם וסת משלשים לשלשים כמו ימי החודש ע"ש. אך דע כי טעם זה לא נזכר בדברי רבינו האר"י ז"ל ולא נמצא בדבריו מניעה לנשים בברכת הלבנה".

וע"ע שו"ת מנחת יצחק חלק ח סימן טו: ... הנה דברי המג"א מקורם בשל"ה, והמה בשער האותיות (ע"ד ע"א דפוס פיורדא אות ק' ד"ה ומנהג יפה), וז"ל יש מצוה התלוי' בפה ובעינים וברגלים והיא מצות קידוש הלבנה וכו', ומנהג יפה וכו', אשר נראה בעיני שמטעם זה מתרחקים הנשים ממצוה זו, אף על פי שמקיימים הרבה מ"ע שהז"ג כגון שופר ולולב, ולא ראינו מעולם נשים מקיימות קידוש הלבנה אף שהן נזהרות בכל התפילות, מפני שפגם הלבנה גרמה האשה הראשונה דהיינו חטא חוה, ומתרחקים מפני הבושה אף על פי שמצאו להם תיקון אח"כ וכו', מ"מ אשה היא סבה ראשונה שבא המסית לעולם וכו' עכ"ל, והנה תרתי שמע מינה, א' דנקט לפשיטות דברכת הלבנה הוי מ"ע שהז"ג וכמ"ש המג"א בשמו, וא"כ מכ"ש ברכת החמה, ב' דהעיר בעצמו דר"ח הוי יום טוב לנשים מפני שלא פגמו בעגל, כמ"ש אף על פי שמצאו להם תיקון וכו' כנ"ל, ומ"מ לא נסתר בזה מש"כ דלא יברכו ברכת הלבנה מפני שגרמו פגם הלבנה, אך דעדיין יוקשה מה תלוי פגם הלבנה בחטא האשה, ובפרט דחטא האשה הי' ביום ו' מבריאת העולם, ופגם הלבנה הי' ביום ד', כדכתיב במע"ב =במעשה בראשית=, וגם מה שכתב החת"ס דבברכת החמה ל"ש מש"כ המג"א בלבנה כנ"ל, (ושו"ר בקונט' עומר השדה שבס' יזרח אור, מש"כ להעיר דנשים תקנו במה שלא נתנו נזמיהם לעגל, וכאמור העיר השל"ה בעצמו בזה).

והנה כבר נשאלתי הפי' בדברי המג"א הנ"ל (ובתשובתי נתיישב דברכת החמה וברכת הלבנה תלויים זה בזה), והשבתי דהנה אף שהענין הזה שייכים להבאים בסוד ד', מ"מ אפשר להסביר הענין, בדברי הספר לב ארי' (חולין ס' ע"ב) שם, דאיתא שם אמר הקדוש ברוך הוא הביאו עלי כפרה שמעטתי את הירח, וע"ז כתב הלב ארי' וז"ל אף שדברים כבושים ונעלמים להבאים בסוד ד' עכ"ז לא אמנע ליתן טעם עפ"י פשוטו, דמה חאבו ישראל בזה שנתחייבו להביא כפרה על מיעוט הירח, והוא כי בתשובת הלבנה שאמרה וכו' וכי בשביל שאמרתי דבר הגון אמעט את עצמי, נתקשו המפרשים דמאי שאלה היא, כיון דצריך למעט א' מהם, א"כ מאי חזית דדמא דידך סומק טפי, ותירצו דשאלתה היא שיגדיל אור החמה והיא תעמוד על מעמדה, ואולם הטעם שלא נתן מקום הוא ית' לשאלתה היא פשוט לדעתי, דבאמת בתחילת הבריאה הי' מאור השמש גדול מאד למעלה, רק שנגנז האור ההיא מפני קלקול הדורות כמאמר רז"ל וירא ד' את האור כי טוב ויבדל וגו', ראה שאין העולם ראוי לכך גנזו לצדיקים לעתיד לבוא, ולכך שוב לא הי' באפשרי להגדיל אור החמה מאחר שכבר נקצב ע"פ חכמתו ית' שיעור ערך מאור החמה כפי שיעור הראוי לערך האדם לדורות עולם, ויותר מזה שוב אין העולם ראוי לכך, לזה הוצרך למעט הלבנה, ולכך לעתיד כאשר יזדככו הדורות נאמר והי' אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהי' שבעתים כאור שבעת הימים, שאור הלבנה תשאר על עמדה כמו שהיתה קודם מיעוטה, ואור החמה יגדל למעלה ראש, ולזה כאשר ראה הקדוש ברוך הוא דלא מייתבה דעתה, אמר לישראל הביאו כפרה עלי שמעטתי את הירח, שאתם אשמים בזה, לפי שאם הייתם מתקנים את מעשיכם, לא הי' צריך למיעוט הירח, רק שתשאר על עמדה, ואור החמה הגדיל כאור שבעת ימי בראשית כמו שיהי' לעתיד כשיתוקן חטא אדם הראשון ויתלבנו הדורות כן נזכה לראות בב"א כנ"ל בס"ד עכ"ד.

ודאתאן מהנ"ל, דבשעת מיעוט הירח כבר ראה הקדוש ברוך הוא קלקול הדורות, דעי"ז ל"ה אפשר להגדיל אור החמה, והוצרך למעט הלבנה, אשר כ"ז נגרם ע"י חטא אדם הראשון דחוה הי' הגורמת כדברי השל"ה, דלכן אין הנשים מקדשים הלבנה מפני הבושה כנ"ל, וא"ש דברי השלה"ק הנ"ל.

ובהנ"ל יונח לנו מה שלא נהגו הנשים לברך ברכת החמה ג"כ, ול"ק מש"כ החת"ס דהטעם הזה ל"ש בברכת החמה, דלפי הנ"ל היינו טעמא דלבנה, היינו טעמא דחמה, דאלמלא גרמת האשה לחטא אדה"ר =אדם הראשון= לא הי' נגנז אור שבעת ימי בראשית, ולא הי' צריך למעט אור הלבנה, ושייך טעם השל"ה גם בברכת החמה, כן י"ל בדרך אפשר עפ"ד הלב ארי' הנ"ל.

ואם צדקו דברינו הנ"ל אין להנשים לברך ברכת החמה אפילו בלא שו"מ, וצ"ע בזה דברי החת"ס שם, מש"כ לענין ברכה כשאין רישומה של החמה ניכרת בעבים דלא יברכו אפילו בלא שו"מ. וכן אם יאוחר עד אחר ג' שעות זמניות יברכו עד חצות בלא שו"מ, אבל אח"ז לא יברכו אפילו בלא שו"מ, דמה איסור יש בדבר לברך בלא שו"מ, ונתעוררתי לזה מת"ח אחד, וביותר כי מדברי בנו הכת"ס הנ"ל מוכח דלא כן כנ"ל. והנני בזה ידידו דוש"ת כה"י. יצחק יעקב ווייס.

ד. מתי מקדשים? לא עיינתי בזה ואכתוב בקצרה מה שראיתי עד כה: ממתי? י"א מיד (ומדייקים כן ברמב"ם עי' עמ' 5-6 שביארו שס"ל שהוא שבח וא"צ הנאה, או שגם בזה יש הנאה. י"א אחרי ג' ימים מהמולד (תר"י והובא במ"ב וכן נוהגים אשכנזים). וי"א אחרי ז' ימים (השו"ע ע"פ מקובלים). נציין שבעצם החישוב נחלקו אם הוא מר"ח או מהמולד – עי' בב"י, ובלשון השו"ע והרמ"א.  עד מתי? מח' בגמ' אם ז' או ט"ז. ופסקו (רמב"ם ורא"ש) כנהרדעאי שהם רבים. למעשה: י"א שלכתחילה עד ז' ואם לא אז עד אמצע החודש (כלבו בב"י). י"א עד סוף ט"ו (וכן למד ר' מנוח והכס"מ ברמב"ם). וי"מ שעד ט"ז (עי' בהערות על הטור סי' תכו).

ה. במוצאי יו"כ ות"ב. נהגו רבים לקדש אחריהם. אמנם הרמ"א כתב שמקדשים במוצאי יו"כ אך לא במוצאי ת"ב (דאין שרויים בשמחה) אבל המ"ב כתב שהאחרונים כתבו שמקדשים גם במוצאי ת"ב אלא שצריך לטעום קודם וללבוש מנעלים. ועי' בפסק"ת מה שהוסיף בזה. אולם רבים אינם נוהגים להקפיד בזה, ושמעתי ממורי הוראה שאין נוהגים להקפיד ע"ז ובפרט מקומות שאנשים לא יחזרו שוב מביתם לקדש את הלבנה.