א. מידה כנגד מידה במעשיו של ראובן

בדברי הרמב"ן (1ב) מבואר כי הבכורה ניטלה מראובן, כמבואר בדברי המדרש (1א), מידה כנגד מידה על שבלבל מעשיו אביו: "על דרך הפשט יתכן שבלבל ראובן יצועי בלהה מפחדו שלא תלד ליעקב עוד, כי הוא הבכור, וחשב לקחת שני חלקים ויפסיד יותר מכל האחים". וכן מבואר בקצרה בדברי הרמב"ן בפרשת ויחי (1ג) "כי ראובן נתכוון לפסול את בלהה מאביו כדי שלא תלד לו עוד בנים וימעיטו בכורתו, על כן אמר לו שהוא פחיזות וקלות דעת שיחשוב להרויח ולא יבא לו ממנו יתרון רק הפסד". ויש להבין מה טעם הנהגה זו של הקב"ה - במידה כנגד מידה - ומה תכליתה.

עוד יש לבאר את דברי חז"ל במדרש (1ד) "ומפני מה הסמיך פרשה זו לזו, רבי יוחנן אמר כדי לסמוך הכר להכר". כלומר, לסמוך את האמור בפרשת מכירת יוסף (בראשית לז, כב) "הכר נא את כתונת בנך", למה שאמרה תמר ליהודה (שם לח, כה) "הכר נא למי החותמת והפתילים". והכוונה היא כמו שכתבו המפרשים, להודיע שהקב"ה פורע לאדם מידה כנגד מידה. והקשה הגר"ח שמואלביץ (1ה) "היכן יש כאן הנהגה של מידה כנגר מידה בעונש, וכי הלשון "הכר נא" הוא העונש, והלא העונש היה הבושה, ואותו עונש היה גם אילו היתה תמר משתמשת בלשון אחר, ומהי איפוא הנהגת מידה כנגד מידה בעובדא זו".

ב. מידה כנגד מידה - בדברי חז"ל והרמב"ן

הנהגת הקב"ה במידה כנגד מידה מפורשת בדברי חז"ל במקומות רבים, לפנינו אחדים מהם:

• עונשה של הסוטה במידה כנגד מידה על מעשיה - כמבואר בהרחבה במשנה ובסוגיית הגמרא במסכת סוטה (2).

• הכופר בתחיית המתים אין לו חלק בתחיית המתים - מסכת סנהדרין (3ב).

• כל המתעצל בהספדו של חכם אינו מאריך ימים - מסכת שבת (3ג)

• עונשה של ושתי במידה כנגד מידה - מסכת מגילה דף (4א)

הנהגת הקב"ה במידה כנגד מידה מפורשת גם בדברי הרמב"ן דלקמן:

• עונש האשה "ואל אשך תשוקתך והוא ימשול בך" במידה כנגד מידה, כמו שכתב הרמב"ן בפרשת בראשית (4ב) "והנכון בעיני, שהעניש אותה שתהיה נכספת מאד אל בעלה, ולא תחוש לצער ההריון והלידה, והוא יחזיק בה כשפחה. ואין המנהג להיות העבד משתוקק לקנות אדון לעצמו, אבל יברח ממנו ברצונו. והנה זו מידה כנגד מידה, כי היא נתנה גם לאישה ויאכל במצותה, וענשה שלא תהיה היא מצוה עליו עוד, והוא יצוה עליה כל רצונו"

• בני חשמונאי נכרתו מהעולם במידה כנגד מידה על שהעבירו המלכות משבט יהודה, כפי שביאר הרמב"ן בהרחבה בפרשת ויחי (4ג) "ולפי דעתי היו המלכים המולכים על ישראל משאר השבטים אחרי דוד עוברים על דעת אביהם ומעבירים נחלה. וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול... בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע יהודה ומבית דוד, והסירו השבט והמחוקק לגמרי. והיה עונשם מידה כנגד מידה, שהמשיל הקב"ה עליהם את עבדיהם והם הכריתום".

ג. טעמי ההנהגה במידה כנגד מידה

בביאור הדברים נעמיק בלימוד דברי רבותינו הראשונים והאחרונים אודות טעם הנהגת הקב"ה במידה כנגד מידה.

הרמב"ם כתב (5א) כי הנהגת הקב"ה במידה כנגד מידה היא "דבר הנראה לעין בכל עת ובכל זמן ובכל מקום", והוסיף: "שכל מי שיעשה רע ויחדש מיני החמס ופחיתיות, שהוא עצמו יוזק מן הרעות ההם בעצמם אשר חידש, מפני שהוא למד מלאכה שתעשה נזק לו ולזולתו. וכן כל המלמד מעלה, שמחדש פועל טוב מן הטובות, יגיעהו תועלת הפועל ההוא, מפני שהוא מלמד דבר שיעשה טוב לו ולזולתו". וראה גם במה שכתב בספר החינוך (5ב).

ונראה לחלק את ההסברים לשלושה:

• כדי שיתיישב ענין ההשגחה בלב בני אדם - כדברי הר"ן בדרשותיו (5ג).

• מתוך הייסורים הבאים עליו יפשפש במעשיו וידע על איזה חטא באו ועל ידי זה יחזור בתשובה - כן מפורש בספר חסידים (5ד) "סייג לחסידות, החי יתן אל לבו מקראות ופגעי בני אדם, וידע כי על חטאיהם היה להם כן, ובדבר אשר זדו נפרע להם מידה כנגד מידה, ומתוך כך יפשפש במעשיו פן יקרה לו כאשר קרה להם". וכיוצא בזה כתב האלשיך הקדוש (5ה) "כי זה חסדו יתברך, בפרוע פרעות תוכחות על עוון מידה כנגד מידה פורע, למען החי יתן אל לבו כי תבואהו שואה, אל אשר לא טוב עשה דוגמתה וישוב ממנה, כדבר שנאמר (תהלים סב, יב) ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, שהוא מידה כנגד מידה. שעל ידי כן יפשפש וימצא מאשר חטא על הנפש מעין המאורע, ושב ורפא לו". וכן בנפש החיים (5ו) "כי מדתו יתברך שפועל אדם ישלם מידה כנגד מידה, שאותו האבר שקלקל ופגם בחטאו, על אותו האבר עצמו מביא עליו יסורין. ותכלית כוונתו יתברך בזה כדי שמתוך היסורין יבין האדם וידע על איזה חטא באו, וישיב אל לבו להיות מודה ועוזב ושב ורפא לו".

על פי האמור, ראה בהרחבה בדברי הגר"ח שמואלביץ (6ב)-(7א) ובמה שביאר את דברי המדרש (1ד) "ומפני מה הסמיך פרשה זו לזו, רבי יוחנן אמר כדי לסמוך הכר להכר"- "שעל ידי כך יעלה יהודה על לבבו את האמירה שאמר הכר נא במכירת יוסף ויקבל תוכחה על כך", דהיינו להתעורר ממה שקרה לו לפשפש במעשיו לחזור בתשובה.

• החטא הוא המעניש באותו ענין שנוצר ובא לעולם - בספר דברות צבי (6א) על פי דברי האלשיך הקדוש ש"כל עובר עבירה אחת, כאילו בורא כח טומאה שמקטרג עליו", ועל פי זה כתב מהרא"ל צינץ בדרשותיו לבאר "דענין מידה כנגד מידה הוא, שמכיון שהחטא הוא הוא המעניש, הרי פשוט שהוא מעניש באותו ענין שנוצר ובא לעולם, וזה לשונו, דמאחר שהיסורין מצד העון עצמו העון מייסרו גם כן בדבר אשר זדה בו".

ד. מידה כנגד מידה בפרשת מכירת יוסף

ממוצא הדברים נבוא להתבונן בפרשת מכירת יוסף והנהגת שבטי י-ה לפשפש במעשיהם על מנת להבין מעונשם.

על הפסוק (7ב) "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו, על כן באה אלינו הצרה הזאת", פירש הרשב"ם: "הצרה הזאת, במידה כנגד מידה", וכן פירש הספורנו: "בהתחננו אלינו ולא שמענו, והיינו אכזרים נגד אחינו, אע"פ שחשבנוהו לרודף היה לנו לרחם בהתחננו. וכנגד מדת אכזריותינו זה האיש מתאכזר נגדנו" [וראה גם בדברי הרמב"ן (7ג) "חשבו להם האכזריות לעונש גדול יותר מן המכירה"]. וביאר הגר"ח שמואלביץ (7ד) כי "על ידי העונש של מידה כנגד מידה באו לידי הכרה בחטא, שעד הנה היו סבורים שלא היה עליהם לרחם עליו, שהרי בדין נתחייב מיתה על ידם. אך כיון שבאה עליהם הצרה הזאת, נוכחו לדעת כי טעות היתה בידם".

וראה במה שכתב מו"ר הגרש"ז ברוידא זצ"ל, ראש ישיבת חברון (8א) לבאר את הנהגת שבטי י-ה לפשפש במעשיהם על מנת להבין מעונשם, במידה כנגד מידה - מה היה חטאם, כאשר נחרדו במציאת הכסף באמתחותיהם באומרם "מה זאת עשה אלקים לנו". וכן בדברי החפץ חיים בספרו שמירת הלשון (8ב) בביאור צערם שישבו לאכול לחם אצל יוסף, במידה כנגד מידה על שישבו לאכול לחם לאחר המכירה.

ה. חובת ההתבוננות במאורעות הזמן במבחן - מידה כנגד מידה - מעלותיה ושכרה

לסיום, הגר"ח שמואלביץ ביאר (9א) כי הלימוד מעונשים הבאים על הזולת במידה כנגד מידה על מנת לחזור בתשובה, עומד ביסוד מצות זכירת מעשה מרים.

והנה הנהגת מידה כנגד מידה, מקיפה ביותר, כמפורט בספר מדה כנגד מדה (9ב) ואנו פוגשים אותה ברבדים שונים של כל תחומי החיים. ואמנם עלינו להשתדל ללמוד ממעשי השי"ת העמוקים כפי האפשר לנו, ולהתבונן מכל המאורעות שקורים לנו מהי ה"מידה כנגד מידה" על מנת להיטיב את דרכינו ומעשינו, וכפי שכתב בספר שפתי חיים (10ב). וראה גם בדברי רבי יחזקאל לווינשטיין (10א) שבמעשה אחד של התבוננות בהנהגת הקב"ה במידה כנגד מידה יכול להגיע למדריגות עליונות.

ובשכר זה נזכה לקיומן של דברי חז"ל (10ג) "כל השם אורחותיו בעולם הזה זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה", וביאר רבי יוסף חיים בספרו בן יהוידע (10ד) שזו בכלל הנהגת הקב"ה ב"מידה כנגד מידה".