א. המהרי"ל [1] חידש בדין אשה ששכחה ולא הדליקה נר בשבת "שתהא זהירה כל ימיה להוסיף על כל נר של מצוה יותר ממה שהיתה רגילה בשיעורם עד עתה". ואף שיש לתמוה על דבריו, כפי שהביא הדרכי משה [2] "וכל זה אינו אלא חומרות רחוקות, ואדרבא נראה דכל המוסיף על הנרות אינו אלא גורע ומפסיד הכוונה של זכור ושמור". מכל מקום סיים הדרכי משה: "אבל הנשים נוהגות כדברי מהרי"ל, שכל ששכחה פעם אחת מדלקת כל ימיה ג' נרות. ונראה דסמכו אדברי מרדכי דכתב במסכת ראש השנה דיכולין להוסיף על דברי המכוון [דהיינו מנין שהוא מסויים ומכוון בדיוק], וכן כתב שם  באשר"י". ופסק הרמ"א [2] להלכה כדברי המהרי"ל: "אשה ששכחה פעם אחת להדליק [שני נרות שבת] מדלקת כל ימיה שלשה נרות".

ובטעם הדבר ביארו הב"ח [2] המג"א [2] ס"ק ג) והמשנה ברורה [3] ס"ק ז) משום קנס "כדי שתהא זהירה בכבוד השבת". ובשל כך "אם שכחה כמה פעמים צריכה להוסיף בכל פעם, כי הדבר משום הכירא שתהיה זהירה מכאן ולהבא בכבוד שבת", כמו שכתב המגן אברהם [2] ס"ק ג; הובא במשנ"ב [3] ס"ק ז).

אמנם יש לתמוה בעיקר דין זה, שהרי אין מדובר בשכחה באונס, כי באונס לא קנסו, כדברי המג"א [2] ס"ק ג) ואילו על שכחת מצוה בשוגג לא מצינו קנס, וצ"ע, יעו' ברץ כצבי [7].

והנה בהלכה זו מצינו ספקות וחידושים רבים, אשר יבוארו להלן. ומקודם נזכיר בקצרה כמה מיסודות חיוב הדלקת נר שבת ומנין הנרות הראוי להדליק, ומתוכן נבוא לבירור ההלכות בדיני אשה ששכחה להדליק נרות שבת.

•   •   •

ב. הטעמים להדלקת נרות שבת [ראה בהרחבה בשיעור ק"ו - נרות שבת]:

• משום כבוד שבת - תקנו שיהיה נר דלוק בביתו בשבת, כדברי הילקוט שמעוני [1] וכן פירש רש"י את דברי הגמרא במסכת שבת (כה, ב) "אמר רב נחמן בר רבא אמר רב, הדלקת נר שבת חובה", ועי"ש בתוספות (שם ד"ה חובה).

• משום עונג שבת - כדברי המדרש תנחומא [1]. וכן נקטו התוספות במסכת שבת (כה, ב ד"ה הדלקת וד"ה חובה).

• משום שלום בית -  תיקנו שיהא נר דלוק בביתו כדי שלא יכשל בעץ או באבן, ובכך לא תהיה קטטה בתוך ביתו בשבת, כדברי הגמרא [1] שבת כג, ב) "נר ביתו וקידוש היום נר ביתו עדיף משום שלום ביתו", יעו"ש ברש"י.

אולם לא עדיין לא נתברר על מי מוטל חיוב הדלקת נרות שבת, ומצינו בזה כמה שיטות בזה.

• על הבעל והאשה, אבל נשים מצוות על דבר זה יותר מן האנשים - כן מבואר בדברי הרמב"ם [2] והטור [2] שמעיקר הדין החיוב מוטל הן על האיש והן על האשה. אלא שנשים מוזהרות על דבר זה "יותר מן האנשים". לפי הרמב"ם, בגלל שהן יותר מצויות ועסוקות במלאכת הבית. ולפי הטור, כדי לתקן מה שהאשה "כבתה נרו של עולם".

•  על הבעל, והאשה שמדליקה בשליחותו - משמעות דברי המרדכי [2]. ובשו"ע הרב [2] הטעים את הדברים: "ודאי האשה אינה אלא שלוחו של הבעל, כמו שכתב העולת שבת בס"ג. וכן בדין, דעיקר הטלת שלום בבית עליה דידיה רמיא, שהוא הבעל הבית". והיינו שחיוב הדלקת נרות מוטל על האיש, מכיון שאחד מהטעמים להדלקת נר שבת הוא משום 'שלום בית', ו"עיקר הטלת שלום בית" מוטל על האיש.

• על המשפחה והבית - יעו' בערוך השלחן [2] שכתב: "נר שבת כנר חנוכה שהיא מצוה וחובה על כל אחד להדליקה, והיינו שכל משפחה חייבת בהדלקת הנר". ומתבאר בדבריו, שהחיוב להדליק נר שבת אינו מוטל על הגברא [איש או אשה, או שניהם] אלא זהו חיוב על הבית, והיינו שכל משפחה צריכה שיהיה בביתה דלוק נר שבת.

הנפק"מ על מי מוטל חיוב ההדלקה, כתב בספר מגדנות אליהו [6] לדון בזמנינו שנהוג שהאשה מדליקה את נרות השבת, וקדם האיש והדליק נרות שבת, האם דינו כ"חוטף מצוה" מהאשה [שחייב לשלם לו עשרה זהובים, ועי' בשו"ע חו"מ סי' שפב סע' א: "ובזמן הזה אין מגבין אותו, ואי תפס לא מפקינן"], וכתב כי "לדעת השו"ע הרב הנ"ל בודאי שאין צריך לשלם לה, שהרי לדעת הרב עיקר המצוה מוטל על הבעל, והאשה היא רק שליח של הבעל, וכעת לא רצה לעשותה שליח". אמנם לדעת הרמב"ם והטור שהנשים "מוזהרות על הדלקת נרות "יותר מן האנשים", ובשל כך המצוה "שייכת" יותר לאשה, נראה שבעלה נחשב כ"חוטף מצוה".

והנה מרן השו"ע [3] סע' ב) כתב: "אחד האנשים ואחד הנשים חייבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבת". ודן רבי צבי פסח פרנק [רבה של ירושלים] מה חידש לנו בזה מרן השו"ע. והביא שיש שרצו לומר שהחידוש הוא שהאיש יכול לברך בנוסח "להדליק", שכן "יש ב' טעמים על מצות הדלקת נר של שבת [א] משום שלום בית (שבת כה, ב) וכדאמרינן (כג, ב) נר ביתו עדיף משום שלום ביתו. [ב] מפני שהאשה כבתה נרו של עולם. והנפקא מיניה בין הטעמים, דלטעם משום שלום בית, המצוה היא שיהא אור בבית, וזה עיקר המצוה, לא במעשה ההדלקה אלא בהאור, שצריך שיהיה אור. אבל לטעם השני, שהיא כבתה נרו של עולם, עיקר המצוה במעשה ההדלקה, שצריכה להאיר במעשה היפוך ממעשה הכבוי". והנה לפי הטעם שההדלקה היא משום שלום בית, מן הדין היה שנוסח הברכה יהיה "על נר של שבת", ורק בשביל האשה שיש בה טעם נוסף שהעיקר במעשה ההדלקה, תיקנו בנוסח "להדליק", ולכן החידוש שגם באיש לא פלוג ומברך בנוסח זה. ברם הגרצ"פ דחה דבריו, ונקט בפשטות כי בלשון השו"ע מפורש שאין מעשה ההדלקה עיקר המצוה, אלא שיהא נר דלוק בבית [ועי"ש במה שביאר את חידושו של השו"ע שגם נשים יברכו למרות זו מ"ע שהזמן גרמא].

 מנין הנרות

ג. בלשון המשנה [1] מצינו: "על ג' עבירות נשים מתות וכו' ובהדלקת הנר". וכן בגמרא [1] כה, ב) "הדלקת נר שבת חובה", וברור שמעיקר הדין, חיוב הדלקת נר שבת הוא נר אחד בלבד. וכן מפורש בלשונותיהם כל רבותינו הראשונים, ובכללם הרמב"ם [2] שכתב כי הדלקת "נר" בשבת אינה רשות אלא חובה, ואחד אנשים ואחד נשים חייבים להיות בבתיהן נר דלוק בשבת". ברם בדברי המדרש נאמר: "כל מילי דשבת כפול, שני כבשים, מזמור שיר ליום השבת, לחם משנה, זכור ושמור". ועל פי דברי המדרש כתב בספר כלבו (הובא בבית יוסף [2] "ונראה שהמנהג על זה להדליק שני נרות". ומנהג זה הובא להלכה בטור ובשו"ע [2] שכתבו: "יהא זהיר לעשות נר יפה, ויש מכונים לעשות שתי פתילות, אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור". והמגן אברהם [2] ס"ק ב) הביא מדברי השל"ה: "ויש נוהגים להדליק שבעה נרות כנגד שבעת ימי השבוע, ויש עשרה כנגד עשרת הדברות".

וראה בשו"ת חיי הלוי [4] רבי יוחנן הלוי ואזנר, דומ"ץ במונטריאול), בספר שמירת שבת כהלכתה (8* סע' ג), ובפסקי תשובות [9] פרטים נוספים בבירור המנהגים השונים במנין הנרות בכלל, ובפרט בטעם המנהג הנפוץ להוסיף עבור כל ילד שנוסף במשפחה עוד נר לכבוד שבת (שם הערה 20). וכתב שלאחר שנהגה האשה להדליק מספר מסויים של נרות, אינה רשאית לפחות ממנו [אפילו אם ח"ו נעדר אחד מצאציאיה, או שנתגרשה או נתאלמנה], וראה בנדון זה גם בספר שמירת שבת כהלכתה [8].

ועוד כתבו, כי כאשר האשה מתארחת מחוץ לביתה, לא נהגו להקפיד על המנין שרגילה להדליק, ודי לה בשני נרות, יעו' בטעם הדבר בספר יסודי ישורון [3] רבי גדליה פעלדער, רב במונטריאול).

וראה בשו"ת חיי הלוי [1] במה שכתב בנדון מנין הנרות כאשר הבעל מדליק, ובפסקי תשובות [9] הערה 25) עוד פרטים בדין זה, ובספר שמירת שבת כהלכתה [8] הערה לה) בנדון קנס על איש שהדליק ושכח.

•   •   •

ד. ממוצא הדברים נשוב לבירור דיני אשה ששכחה להדליק נרות שבת.

• לא שכחה להדליק את כל הנרות אלא רק חלק מהם - בפרי מגדים [2] אשל אברהם אות ב) מבואר, שגם אם לא שכחה לגמרי להדליק את נרות השבת, אלא שכחה נר אחד, דהיינו שהדליקה נר אחד במקום ב' נרות, או ב' נרות במקום ג' נרות, מחוייבת להדליק מכאן ואילך נר נוסף על מנין הנרות שהיתה רגילה להדליק. ברם הביאור הלכה [3] שם ד"ה ששכחה) תמה על דברי הפרי מגדים "ולא נהירא, דכל זה הוא רק מנהג, והבו דלא לוסיף עלה". וכוונתו, שכל ענין הוספת הנרות מעבר להדלקת נר אחד היא רק "מנהג בעלמא", כמבואר לעיל שמדינא דגמרא יש חיוב להדליק נר אחד בלבד. ולכן הקנס הוא רק כאשר שכחה ולא הדליקה אפילו נר אחד לכבוד שבת, ואין כל מקום "להוסיף" ולקנוס על שכחת הדלקת הנרות הנוספים מעבר לנר האחד של החיוב.

וראה בדברי הגר"ע יוסף בחזון עובדיה [6] שפסק כדברי הביאור הלכה, מכח דברי הדרכי משה [2] שכתב על עיקר חידושו של המהרי"ל שהוא "חומרות רחוקות", ועל כן אין לך בו אלא חידושו.

ועי' בספר רץ כצבי [7] במה שכתב לבאר את מחלוקת הפמ"ג והביאור הלכה, האם עיקר הטעם להדלקת נרות שבת על האשה הוא "מפני שכיבתה אורו של עולם", ולכן החיוב המוטל על האשה הוא לעשות מעשה הדלקת נרות שבת [ביאור הלכה]. או שהטעם העיקרי הוא בגלל שהן יותר מצויות ועסוקות במלאכת הבית, ועל כן אין עליהן חיוב של מעשה הדלקה, אלא הן מדליקות את הנרות כדי לקיים את דין כבוד ועונג שבת [פמ"ג]

• שכחה להדליק נרות יום טוב - הפוסקים דנו האם נקנסת להוסיף עוד נר בכל שבת או רק בימים טובים, או שאינה נקנסת כלל ועיקר. בשו"ת קנין תורה [7] פסק רבי אברם דוד שלזינגר [אב"ד שטרסבורג] לחלק בין שבת ליום טוב: "ולענ"ד דביום טוב לא שייך לקנוס כל כך, דדוקא בשבת כתב הב"ח [1] שקנסוה כדי שתהא זהירה מכאן ולהבא, והיינו דאם לא תהא זהירה כמעט רגע, יכנס השבת ואי אפשר לה להדליק עוד. משא"כ ביו"ט דגם אחר כניסתו יש די שהות להדליק הנרות, ובפרט ביום טוב שני, דדעת הלבוש להדליק משחשיכה, ויש עוד שהות להדליק גם כל זמן משך הסעודה, לא שכיח שתשכח היא וכל בני ביתה כל הזמן מלהדליק, ובמילתא דלא שכיחה לא גזרו בה רבנן".

וראה בחזון עובדיה [6] שהביא פוסקים שהחמירו לקונסה גם ביום טוב, אך הגר"ע יוסף פסק שאין לקונסה על שכחת הדלקת נרות יום טוב, ע"פ הדרכי משה [2] הנ"ל שחידושו של המהרי"ל שהוא "חומרות רחוקות", ואין לו יסוד בתלמוד ובראשונים, ועל כן "הבו דלא להוסיף עלה".

סיכום - שמירת שבת כהלכתה [8] הערה כח) ובפסקי תשובה [9] הערה 35).

 ה. האם נקנסת כאשר שכחה להדליק נרות אך היה אור החשמל דלוק בבית

מאז המצאת החשמל ותחילת השימוש בו ועד ימינו, התחבטו הפוסקים בשאלות, האם יוצאים ידי חובת הדלקת נרות שבת בהדלקת נורות חשמל, והאם מברכים על הדלקת אור החשמל, והאם אפשר לברך על הדלקת נרות שבת במקום מואר באור החשמל, והרחבנו את היריעה על כך בשיעור ק"ו - נרות שבת. לנדונים אלו יש השלכות לדיני שכחת הדלקת נרות שבת, כדלהלן.

• הדליקה בעצמה את האור בבית - בשו"ת אבני ישפה [5] ענף ו) הביא רבי ישראל פסח פיינהנדלר [רב בירושלים] בשם רבי ישראל יעקב פישר [ראב"ד בד"צ העדה החרדית בירושלים], שאם הדליקה החשמל, אף אם לא כיוונה לצאת בזה ידי חובת הדלקת נרות, יצאה ידי חובה. ולכן אם שכחה ולא הדליקה, אינה צריכה להדליק עוד נר מכאן ואילך.

• היה אור חשמל דלוק בבית - בשו"ת אבני ישפה [5] ענף ו) דן בשאלה, האם יולדת ששהתה בבית חולים ולא הדליקה נרות שבת, אבל בחדר שבו שהתה הדליקו עובדי בית החולים את אור החשמל, נקנסת כדין אשה ששכחה להדליק נרות שבת, ומכאן ואילך עליה להוסיף עוד נר. ובתחילת דבריו כתב: "וגאון אחד שליט"א [הגרי"ש אלישיב] אמר, שאם היה אור החשמל דלוק, אע"פ שלא הדליקה נרות, אין לקונסה, כיון שבפועל היה שם אור. ונראה מדבריו, דאף אם שעון הדליק האור או שהיה דלוק מן הבוקר, בכל אופן אין לקנוס, כיון שלא ישבו בחושך. ולפי זה בנדון דידן, כיון שהודלק אור בחדרה, שוב אין לקונסה". אולם בהמשך דבריו נקט שאם "לא הדליקה החשמל או הנרות בעצמה, ועכ"פ אם לא שלחה את בעלה להדליק במקומה, שפיר יש לקנוס אותה, ולכל הפחות תוסיף בגודל הנרות". וכן דעת הציץ אליעזר [5].

אכן, כדעת הגרי"ש אלישיב [המובא לעיל באבני ישפה] שאין לקנוס אשה ששכחה להדליק נר שבת במקום שהיה דולק אור החשמל, נקט הגר"ע יוסף בחזון עובדיה [6] "בזמנינו שמדליקים חשמל להאיר את כל הבית, אם שכחה להדליק נרות שמן או שעוה, אינה צריכה להוסיף כלל. שיוצאים ידי חובה במנורת החשמל, שאין כאן משום הפרת שלום ביתו, וברכות אינן מעכבות", והביא שכן דעת הגרב"צ אבא שאול.

 ו. הגדרת "שכחה" ו"אונס" בהדלקת הנרות

בדברי המג"א [2] ס"ק ג) והמשה ברורה [3] ס"ק ס"ק ז) מפורש כי אשה שלא הדליקה נרות שבת באונס, לא נקנסה להדליק עוד נר מהשבת הבאה. ובשמירת שבת כהלכתה [8] סע' ה ובהערה לו) נתן דוגמא, כגון שהיתה עסוקה בטיפול בבנה החולה, וכן אם הדליקה את הנרות וכבו. ועי"ש שהסתפק האם קנסו כאשר לא הדליקה בטעות [בדין או במציאות], וכן בפשעה ולא הדליקה ואחר כך חזרה בתשובה.

ובחזון עובדיה [6] הביא מדברי שו"ת רבבות אפרים שכתב כי אשה שהיתה עסוקה בערב שבת בצרכי הבית והיתה סבורה שתסיים העסק שבידה ותדליק נרות, עד שעבר זמן ההדלקה, אין זה אונס אלא פשיעה, וקנסוה להדליק נר נוסף. אבל הגר"ע יוסף נקט שזהו אונס, ואין קונסים אותה. ועי' בפסקי תשובה [9] הערה 32 ובהערה 36) פרטים נוספים בדין זה.

"אמר רב הונא הרגיל בנר [שבת, ע"פ גירסת הגר"א] הויין ליה בנים תלמידי חכמים" [שבת כג, ב]