שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים

תקציר השיעור

תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים

זכיה לאדם אחר על חשבון אדם נוסף

 

א. תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים - סוגיית הגמרא ודברי רבותינו הראשונים

בסוגיות הש"ס מבואר כי הרוצה לזכות עבור חברו, אינו יכול לעשות זאת, כאשר הדבר נעשה על חשבון אחרים.

ב. תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים - טעם ההלכה והדין כאשר עשאו שליח

רש"י ותוספות חלקו, האם ניתן לתפוס כאשר חברו עשאו שליח לזכות לו. שורש מחלוקתם תלוי ביסוד גדר זכיה - האם היא מטעם שליחות, ובעיקר הסברא מדוע לא מועילה תפיסה כאשר חב לאחרים.

• בחידושי הר"ן מובא טעם נוסף מדוע התפיסה לא מועילה - משום שאינו שליח של בעל הממון. יש שרצו לומר, כי מטעם זה לא מועילה תפיסה בחב לאחרים גם כאשר עשאו שליח. 

ג. תפיסה לאדם כשחב לאחרים - פסק ההלכה

פסק מרן השולחן ערוך, שלא מועילה תפיסה גם כשמינהו לשליח, ויש לברר מה הדין כאשר השליח מקבל שכר, כי זכיית פועל מועילה לאדון.

ד. המגביה מציאה לחברו - סוגיית הגמרא ודברי רבותינו הראשונים

בסוגיא במסכת בבא מציעא חלקו האמוראים האם המגביה מציאה לחברו קנה לחברו, ונפסקה הלכה כדעת רבי יוחנן שחברו קנה דברי תוספות שגם אם תופס לבעל חוב לא מועיל כאשר חב לאחרים, מכל מקום המגביה מציאה לחברו זוכה עבורו "מיגו דאי בעי זכי לנפשיה זכי נמי לחבריה". לפי זה כתבו הפוסקים שאם התופס לבעל חוב הוא עצמו גם כן בעל חוב, רשאי לתפוס עבור אחרים.

• האם יש לחלק בין מציאה ובין בעל חוב, מכיוון שמציאה אינה הפסד לאחרים אלא מניעת רווח. 

ה. המגביה מציאה לחברו - פסק הלכה

מאחר ונפסק להלכה כי המגביה מציאה לחברו קנה חברו, נקטו הפוסקים כי כאשר התופס הוא גם כן "בעל חוב", רשאי לתפוס עבור אחרים, אלא שנחלקו האם רשאי לתפוס גם יותר מחובו.

ו. תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים - נדונים מעשיים

תפיסת מקום ישיבה באוטובוס עבור אחר • בהרצאה כאשר המשתתפים רבים, האם מותר לתפוס כסא עבור חברו • בחתונה, האם מותר לתפוס מקום עבור קרובו • האם מותר לתפוס מקום או סטנדר בישיבה או בבית מדרש עבור החברותא או חבר אחר •  תפס מקום ובא אחר והתיישב, האם רשאי להקימו • תפיסת "עלוני שבת" עבור חברו.

 

 

א. תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים - סוגיית הגמרא ודברי רבותינו הראשונים

המקום הראשון שבו הוזכר ענין "תופס לבעל חוב" הוא בסוגיית הגמרא במסכת בבא מציעא (1א) במחלוקת בנדון מי שליקט את הפאה עבור אחר - אשר לדעת רבי אליעזר זכה לו, ולדעת חכמים יתננו לעני הנמצא ראשון. ונתבאר בדברי עולא, כי אין מחלוקת בכך שעני רשאי לזכות עבור חברו העני, מדין "מיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה". ונחלקו כאשר התופס עשיר, האם אומרים "תרי מיגו" [כלומר, האם יש "מיגו" נוסף, שהעשיר יכול היה להפקיר את נכסיו ולהיות עני, ואז היה יכול לתפוס לחברו העני "מיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה"]. בהמשך הסוגיא הובאו דברי רב נחמן ורב חסדא "המגביה מציאה לחברו לא קנה חברו כי "תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים, לא קנה", ואילו רב יוחנן סבר שהמגביה לחברו, קנה חברו [לקמן (6) יבואר הטעם שמועיל גם כאשר חב לאחרים].

ענין זה נדון גם בסוגיא בכתובות (2א) שם מסופר על יימר בר חשו ששלח שליח לתפוס ספינה מבעל חוב שלו שנפטר, ורב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע אמרו לו שהוא "תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים, והתופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה. ופירש רש"י: "דלאו כל כמיניה לחוב זה כדי לזכות את זה".

והנה רש"י במסכת בבא מציעא (1; י, א ד"ה לא קנה) כתב כי התופס לבעל חוב לא קנה "הואיל ולא עשאו שליח", ומבואר איפוא, כי ניתן לתפוס כאשר חברו עשאו שליח. והקשו התוספות (שם ד"ה תופס) על דבריו מהמתבאר בגמרא בכתובות בסיפור של יימר בר חשו, שגם שליח אנו רשאי לתפוס לחברו במקום שחב לאחרים. והרא"ש (2ב) הוסיף שאפילו מינוי שליחות ב"הרשאה", אינו מועיל [וראה עוד בדברי הרא"ש, מה שהביא את שיטת רבנו חננאל והרב אלפס, וחלק על שיטתו].

ב. תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים - טעם ההלכה והדין כאשר עשאו שליח

הפני יהושע (2ג) יישב את שיטת רש"י, שבגמרא בכתובות לא עשאו שליח ממש אלא לתפיסה בעלמא. וכמו כן ביאר את דעת הסוברים שבשליח לא מועילה תפיסה, כי אין שליח לדבר עבירה. אך בקצות החושן (3א) דחה טעם זה, היות ולמשלח אין עבירה ולכן לכאורה לא שייך כאן דין "אין שליח לדבר עבירה". וביאר הקצות בדעת רש"י, שזכיה היא לא מטעם שליחות אלא מגזירת הכתוב שאפשר לזכות לאחרים, ועל כן כאשר בזכייתו חב לאחרים "אין זה נקרא זכיה ממש, דזוכה לזה וחב לזה, ולכן לא מהני". אבל כאשר עושה שליח שזוכה מדין שליחות, הרי ש"שלוחו של אדם כמותו, אף על גב דחב לדידיה, וכל שכן בחב לאחרים".

אולם הבית מאיר (3ב) נקט כי לא מועילה שליחות כאשר חב לאחרים הוא, משום אין שליח לדבר עבירה, ולכן בתפיסה על ידי חצר ודאי לא שייך חסרון של "חב לאחריני".

והנה הר"ן (3ג) הוכיח מדין המגביה מציאה לחברו לא קנה חברו, שאי אפשר לעשות שליח, כאשר בעל הממון לא מינהו להיות שליח. או בלשון אחר, לדעת הר"ן השליח תמיד צריך להיות של בעל הממון. והקשה עליו בקובץ שיעורים (4א) מהמבואר בגמרא כי טעם דין המגביה מציאה לחברו לא קנה חברו הוא משום תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים, ומהיכי תיתי לר"ן לחדש מעצמו טעמים הסותרים למה שמפורש בגמרא. ותירץ על פי שיטת רש"י הנ"ל שאפשר לתפוס לבעל חוב על ידי שליח ואין בזה חסרון של חב לאחרים, ועל זה חידש הר"ן שבמציאה אי אפשר לתפוס גם בשליח כי צריך שליח בעל ממון [וראה עוד בדברי הקובץ שמועות, במה שתירץ קושיית התוספות (1א) על שיטת רש"י שאפשר לתפוס לבעל חוב על ידי שליח, מהסוגיא בכתובות (2א)].

בדברי האבן האזל (4ב) מבוארת שיטת הסוברים שאי אפשר לתפוס לבעל חוב גם על ידי שליח [כעין חידושו של הר"ן הנ"ל], כי דין שליחות הוא רק כאשר הוא נוגע ישירות למשלח, ולא כשהשליחות נוגעת ישירות גם באחרים.

[וראה עוד בספר אילה שלוחה (4ג) ביאור דעת הנתיבות בסוגיא, כי הטעם שאי אפשר לתפוס כאשר חב לאחרים משום אין שליח לדבר עבירה, לא שייך בחצר ולכן צריך בזה לטעם "שליחות בעל ממון". אמנם בתפיסת חוב לא שייך טעם שליחות בעל ממון, כי הבעל חוב נחשב בעלים מכח השעבוד. וכמו כן  בהפקר שאין כלל בעלים, אין צריך שליחות מבעל הממון].

ג. תפיסה לאדם כשחב לאחרים - פסק ההלכה

בגמרא בבבא מציעא (1) מבואר כי גם לדעת הסוברים שהגבהת מציאה לא מועילה לחברו, כאשר הוא פועל שלו, מועילה ההגבהה. וביאר המחנה אפרים (5א) כי פועל גופו קנוי לבעל הבית, ולכן ידו כיד בעל הבית ממש.

מרן השלחן ערוך (5ב) פסק כדעת תוספות (1א) "כל התופס לבעל חוב במקום שיש עליו חוב לאחרים, לא קנה, ואפילו עשאו שליח וכתב לו הרשאה. והש"ך (שם) הביא את שיטת רש"י ששליח מועיל, ומפרש דעתו דוקא באופן ששכרו להיות שליח "וכיוון ששכרו להיות שלוחו ידו כידו" [ולא כמו שפירש המחנה אפרים, שדווקא פועל ידו כיד בעל הבית], וראה בפתחי תשובות (שם) ובנתיבות המשפט (שם) במה שנחלקו על חידושו של הש"ך.

ד. המגביה מציאה לחברו - סוגיית הגמרא ודברי רבותינו הראשונים

לדעת רבי יוחנן בסוגיא בבא מציעא (1) המגביה מציאה לחברו קנה חברו. וכתבו תוספות שלמרות שלדעתו תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה, מציאה שונה כי "מיגו דאי בעי זכי לנפשיה". ועל פי זה כתב המרדכי (6א) שאם אדם חייב לב' אנשים, יכול האחד לתפוס עבור חברו "מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה" [במאמר המוסגר, לדרכו של הר"ן, שתופס לבעל חוב לא יכול לזכות במקום שחב לאחרים כי צריך "שליחות בעל ממון", לכאורה לא מובן כלל, מדוע בסוגיא הזכירו רק את הטעם של "מיגו", והרי יש כאן חסרון בעצם, שאין שליחות של בעל הממון. וביאר בספר אילה שלוחה (6ב) שכאשר יש לו אפשרות בעצמו לזכות בממון, אין חסרון בדין שלוחו של בעל הממון].

הרמב"ן (6ג) הסביר את שיטת רבי יוחנן באופן אחר מתוספות, ולדעתו המגביה מציאה קונה לחברו כי אין זה חב לאחרים, "דכיון שלא זכה בו אדם, לאו חובה היא לו אם אינו מוצאה". ובשיטה מקובצת (6ד) הוסיף בביאור הדברים: "דהא דאמרינן בגמרא במקום שחב לאחרים, אין פירושו שמפסיד לאחרים, מלשון אין חבין לאדם, וכמו שפירש רש"י שמפסיד לאחרים אלא מלשון חיוב וחוב". ומבואר בדברי הרמב"ן, כי בדבר שאינו חוב לחברו אלא מניעת רווח, אינו בגדר "חב לאחרים", ולכן לא נאמר בזה דין "תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה".

מהר"ם אלשיך (6ה) כתב מעצמו כסברת הרמב"ן שבמקום שרק מונע רווח מאחרים אינו נחשב לחב לאחרים.

לתוספת עיון והעמקה בדברי הרמב"ן, ראה בחידושי רבי ראובן (7א).

ה. המגביה מציאה לחברו - פסק הלכה

הטור (7ב) פסק להלכה כי במקום שהתופס הוא גם "בעל חוב", רשאי לתפוס עבור אחרים. ומבואר בדברי הבית יוסף (שם) כי רשאי לתפוס בבת אחת כשיעור מה שחייב לו וכשיעור מה שחייב לחברו, ואף שלמעשה תפס יותר מחובו.  אמנם בשלחן ערוך (8א) לא הוזכר שמועילה תפיסה אף ביותר מחובו, ובאמת לדעת הסמ"ע והנתיבות (שם) לא מועילה תפיסה יותר מחובו, אולם הש"ך נקט כדעת הבית יוסף, שמועילה תפיסה. ובערוך השלחן (8ג) הוכיח כדבריהם, שהרי בכל מקרה הוא תופס יותר מחובו, שהרי לאחר שיתפוס יתבע גם את חובו.

וראה עוד בפתחי תשובה שם (ס"ק ה), וכן במה שדן (שם ס"ק ג) בדעת הרמב"ן שלא הוזכרה להלכה בשו"ע.

להלכה פסק מרן השלחן ערוך (8ב) "המגביה מציאה לחברו קנה חברו", ולא פירש טעמו. ובערוך השולחן (8ד) ביאר את ההבדל בין דין זה לדין תופס לבעל חוב מב' טעמים הנ"ל של תוספות [מיגו] והרמב"ן [מניעת רווח].

ו. תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים - נידונים מעשיים

ממוצא הדברים דנו מחברי זמנינו בנפקא מינא למעשה מהסוגיות ודברי הפוסקים אשר נתלבנו לעיל.

ראה בספר חשוקי חמד (9) בנדון תפיסת מקום ישיבה באוטובוס עבור חברו,  ובמה שחילק בין אם חברו שילם או לא, ואם תופס עבור משפחתו ששילם עליהם; האם רשאי לתפוס מקום לחברו בהרצאה או בחתונה; וכמו כן האם מותר לתפוס מקום או סטנדר בישיבה או בבית מדרש עבור החברותא או חבר אחר. בנדון הנ"ל הרחיב את היריעה גם בספר מעדני יום טוב (10-(11), וכתב לדון האם נחשב כאילו חברו עשאו שלחו [ותלוי במחלוקת רש"י ותוספות בתפיסה ע"י שליח], והאם נחשב הדבר למניעת ריווח או לחובה לאחרים. ומסקנתו לדינא, כי מותר לתפוס עבור החברותא שלו, מחמת שנחשב כתופס עבור עצמו [סברא שחידש הרב זילברשטיין בחישוקי חמד (9)], בתנאי שהחברותא מגיע בזמן סביר, אך עבור אדם  אחר נחשב לחב לאחרים ואין לתפוס.

• תפיסת "עלוני שבת" עבור חברו - קובץ קול ברמה (13-12).

עגלת קניות

Your Cart9
  • x 2 רץ כצבי - אבלות וכיבוד אב
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - מחשבה חלק א
    הסרה | הוספה
  • x 2 רץ כצבי - מחשבה חלק ב
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - חנוכה ופורים
    הסרה | הוספה
  • x 1 רץ כצבי - חלק ב
    הסרה | הוספה
  • x 2 רץ כצבי - שבת
    הסרה | הוספה
סה"כ: 330.00

בראשית

שמות

ויקרא

במדבר

דברים

נושאים

מועדים

הקדשות

לעילוי נשמת

הרה"ח רבי יהושע השיל רייזמן ז"ל נלב"ע י' טבת תשס"ט

ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת
אבינו, חמנו וסבנו האהוב
ר' יעקב צבי חיים (הרווי בורטון)     
בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל
אציל הנפש, איש האמונה והגבורה
שהנחיל לנו כי צדקת ה' צדק לעולם ותורתו אמת
תנצב"ה

 

 


תנצב"ה

לעילוי נשמת

איש חסיד וירא שמים שייף עייל ושייף נפיק
הרה"ח ר' אליקים גצל בן הר"ר יעקב יהודה ז"ל זילברליכט
נלב"ע כ"ג אדר תשמ"ג

 

לעילוי נשמת

אשת חיל עטרת בעלה, גמלה צדקה וחסד

כיבדה הוריה באהבה ומסירות, חינכה צאצאיה לתורה ולמצוות

אוד מוצל מאש, נזדככה בייסורים וקבלתם באהבה

 

מרת זיסל הניה (נעמי) זילברליכט ע"ה

בת הרה"ח שלום יוסף הירשפרונג ז"ל

נפטרה במוצאי יום הולדתה, אור לח' תשרי תשע"ו

ת.נ.צ.ב.ה.

התודה והברכה

לכל המסייעים לבניית אתר עולמות

ובראשם

הר"ר ישראל ויינגרטן ורעייתו הי"ו

על מסירותם הנפלאה לבניית אתר עולמות
במקצועיות רבה בסבלנות ובחן

הר"ר מנחם שטיינר הי"ו
שתרם מזמנו ומכשרונותיו לבניית אתר עולמות
הר"ר יחיאל זאב הכהן קרימלובסקי הי"ו

שתרם מזמנו ומכישוריו המבורכים

למען הצלחת הקמת אתר הבית של עולמות

בורא עולם יברכם בכל מילי דמיטב
בבריות גופא ונהורא מעליא

וזכות הרבים תעמוד להם לעד

לעילוי נשמת
גאון התורה והמוסר
מרן ראש הישיבה
הגאון רבי שמחה מרדכי זיסקינד ברוידא זצ"ל
שהרביץ חכמה ויראה ושם דרך
בהיכל ישיבת חברון למעלה מיובל שונים

נלב"ע ביום הנף ט"ז ניסן תש"ס

לזכרון עולם בהיכל ה'

לעילוי נשמתו

הר"ר פנחס נצר ז"ל

בן יבדלחט"א הר"ר אברהם צבי שיחי' לאוי"ט

קידש שם שמים במעשיו והליכותיו

אהוב על הבריות וקירבם לתורה

נפטר בשם טוב בדמי ימיו

ביום ב' חשון תשס"ח

תנצב"ה

 


הוקדש על ידי בני משפחתו שיחי'