א. תמים תהיה עם ה' אלוקיך - מצות עשה  

בפרשת שופטים (1א) נאמר בפסוקים "תמים תהיה עם ה' אלוקיך", ולאחר מכן הוזכרו הקסמים שהם מנת חלקם של אומות העולם, לעומת עם ישראל, שהקב"ה שלח להם נביאים.

הרמב"ם והרמב"ן נחלקו האם בפסוק "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" נצטווינו במצות עשה. דבר הבא לידי ביטוי במניית, או אי מניית מצות "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" במנין המצוות. שיטתו של הרמב"ן מבוארת בהגהותיו על ספר המצוות (1ד) וכפי שכתב "מצוה שמינית שנצטוינו להיות לבבנו תמים עמו יתברך והוא שנאמר תמים תהיה עם ה' אלוקיך". ובהמשך דבריו הוסיף כי במצוה זו נצטווה אברהם אבינו, וכפי שביאר בפירושו לתורה בפרשת לך לך (1ג), ובפירושו על התורה בפרשת שופטים (1ב).

בהסבר שיטת הרמב"ם, מדוע לא מנה את "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" במנין מצוותיו, ראה במה שכתב הרמב"ן בהגהותיו לספר המצוות בסוף דבריו (1ד), במגילת אסתר שם (2א) ובמלבי"ם (2ב) ובמה שהקשה מדברי הגמרא בפסחים (3א).

הרמב"ן בדרשותיו (2ג), הוסיף ביאור בטעם איסור "תמים תהיה עם ה' אלוקיך", הנובע מהיות ישראל "חלק ה'" ולא בשליטת הכוכבים והמזלות "ונתן להם הנבואה האמיתית" - כפי שנראה מפשט הפסוקים בתורה [ועיין לעיל (1א) בפירוש רש"י על אתר].

 ב. אין שואלים בגורלות ובחוזים בכוכבים - משום שנאמר "תמים תהיה עם ה' אלקיך"

חז"ל במסכת פסחים (3א) למדו מהפסוק "תמים תהיה עם ה' אלוקיך", לאסור שאלת עתידות מהחוזים בכוכבים, וכפי שנקט להלכה בשו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן (4א).

הבית יוסף (3ג) הביא בשם הספרי "מנין שאין שואלין בגורלות שנאמר תמים תהיה עם ה' אלוקיך" [כבר העירו שבספרי שלפנינו אינו נמצא]. וכן הובא בדברי התוספות במסכת שבת (3ב). בביאור הדברים כתב בשו"ת וישב הים (3ד) כי הן השאלה באיצטגנינות והן עשיית גורלות, מהותן ידיעת העתיד - דבר הנוגד את מצות "תמים תהיה עם ה' אלוקיך". וכן נפסק בשלחן ערוך (4ב) "אין שואלין בחוזים בכוכבים ולא בגורלות". והוסיף הרמ"א: "משום שנאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך".

בהלכה הסמוכה (סעיף ב) פסק הרמ"א (4ב) להלכה את דברי תשובות הרשב"א המיוחסות לרמב"ן (4א) "במה שאדם יודע שהוא כנגד המזל, לא יעשה ויסמוך על הנס, אלא שאין לחקור אחר זה משום תמים תהיה".

 ג. שימוש בגורל - בפרשיות התנ"ך

בפרשיות התנ"ך מצאנו שימוש בגורלות, כגון: בקביעת שני השעירים ביום כיפור (5א), חלוקת הארץ (5ב), לכידת עכן (5ג), במעשה יהונתן ויערת הדבש (5ד), בהטלת יונה לים (5ה), ובקביעת סדר הכהנים בהקרבת הקרבנות (5ו).

ויש לבאר מהו האופן הנאסר, ובאופן המותר, האם מותר לכל אדם או שצריכים תנאים להיתר והצלחת ההשתמשות בהם, ומה הם התנאים האלו.

בשו"ת וישב הים (5ז)-(6) דן בהרחבה בנדון, והגדיר בזה מיני גורלות:

[א] גורל לחלוקת שותפים שנעשית בכח הסכמת הצדדים לבירור חלקם, וזהו היתר גמור.

[ב] גורל לחייב אדם על מעשה שעשה וכדומה [כמו במעשה של עכן ויהונתן] אינו מועיל אלא אם כן נעשה בכח רוח הקודש. וכן כאשר נעשתה חלוקה או בירור על ידי גורל פי ציווי ה' בתורה [חלוקת הארץ, שני שעירים ביום כיפור] או במאמר נביא שתוצאותיו על פי ה' ואסור להרהר אחריו.

[ג] גורל הנעשה לברר עתידות אסור משום 'תמים תהיה עם ה' אלקיך', כפי שנפסק בשו"ע.

 ד. השימוש בגורלות - 'גורל הגר"א'

מסורת מקובלת מהגר"א לערוך גורל על ידי תנ"ך, ובמשך דורות רבים השתמשו גדולי ישראל ב'גורל הגר"א' כדי לדעת כיצד לנהוג בשאלות שעמדו בפניהם, כמובא בספר הגאון החסיד מוילנא (7א) עובדות נפלאות על השימוש שנעשה בו על ידי גדולי ישראל והתשובות הקולעות שקיבלו. עם זאת, גדולי ישראל נזהרו לא להשתמש בגורל לעיתים מזומנות, וגם כשהשתמשו בו, נעשה הדבר בחרדת קודש ובהכנות מתאימות.

סיפור מרגש נוסף אודות 'גורל הגר"א' מובא בספר איש חסיד היה (8-9) על חייו ופועלו של הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין, שזיהה י"ב חיילים מתוך ל"ה חללי השיירה לגוש עציון [שלא ניתן היה לזהותם], על פי 'גורל הגר"א', ועל סמך זיהוי זה הובאו לקבר ישראל בהוראת הגרצ"פ פרנק, שאמר שיש לסמוך על הגורל.

 ה. השימוש בגורלות - בדורות קדומים יותר

בספרו 'גורל הגר"א' (10) הובאו מקורות לכך שהשימוש בגורלות כעין 'גורל הגר"א' היה כבר בדורות קדומים יותר.

לעומת זאת, בספר אורחות רבנו הקהילות יעקב (7ב) מובא שהסטייפלער לא עשה 'גורל הגר"א'.

בנו, הגר"ח קנייבסקי ביאר הנהגה זו משני טעמים: [א] לא ידוע בדיוק איך לעשותו. [ב] אין לסמוך על גורלות, וכפי שנאמר בתורה 'תמים תהיה עם ה' אלקיך'.

ויש להבין מהו ההיתר להשתמש בגורלות בכלל, וב'גורל הגר"א' בפרט - לכאורה בניגוד לפסק המפורש של מרן השלחן ערוך (3ב) "אין שואלין בגורלות".

 ו. פסוק לי פסוקך - כעין נבואה

ביאור הדברים נראה על פי המסופר בגמרא אודות כמה תנאים ואמוראים שביקשו מהתינוקות [ילדים קטנים] "פסוק לי פסוקך", כלומר, שהתינוק יגיד פסוק כלשהו, ועל פי הפסוק שהקטן אמר ידעו מה לעשות או מה שיקרה.

במסכת גיטין (11א) מסופר על רב ששת [שהיה סגי נהור] שחפרו לו גומא וכיסוה במחצלת כדי שיפול בה. וכשהזמינוהו לנוח עליה, ראה זאת רב חסדא וסימן לרב ששת בקולו, ומיד פנה רב ששת לילד קטן ואמר לו "פסוק לי פסוקך" ואמר לו הילד "נטה לך על ימינך או על שמאלך". ואז שאל רב ששת את משמשו מה אתה רואה, אמר לו מחצלת שטוחה, ביקש ממנו רב ששת שילך מסביבה. כשיצא רב ששת מהמקום שאלו רב חסדא מנין ידע להיזהר, השיב לו רב ששת מהסימן שעשה לו ומהפסוק שציטט הילד.

כעין זה מובא גם במדרש (11ב) אודות מרדכי וגזירות המן, וכן במסכת חולין (11ג). וכן נפסק בשלחך ערוך (12ב) "מותר לומר לתינוק פסוק לי פסוקך". הפוסקים דנו מדוע אין בזה איסור 'ניחוש', ראה בבית יוסף (12א) שהביא את דברי הסמ"ג "לא היה מין נחש אלא כעין נבואה", ובדברי הב"ח (12א) והש"ך (12ב).

 ז. השימוש בגורלות - מכוח התורה

לפי האמור לעיל, ביארו הפוסקים באלו אופנים מותר לסמוך על פסוקים העולים בגורל, ולהשתמש בפתיחת ספרי קודש לפתרון שאלות בקשר לעתיד - ללא חשש איסור שאלה בגורלות, ובהקדם דברי חז"ל (13א) "אם ביקשת ליטול עצה מהתורה, הוי נוטל".

החיד"א הביא בחיבוריו שיורי ברכה (13ב) ובשו"ת חיים שאל (13ג) את מנהג החכמים "להתייעץ עם התורה" בפתיחת ספרים למצוא בהם תשובות לשאלותיהם, וכפי שהובא גם בספר טעמי המנהגים (13ד).

סיכום - שו"ת וישב הים (13ה).

 ח. שאלת עתידות בהכרת הפנים ושרטוטי הידיים - האם יש לאסור משום "תמים תהיה"

בדברי הזוהר הקדוש (15ג) ובתשובות הגאונים [הובא בשו"ת וישב הים (16)], מבוארת החכמה המקובלת איש מפי איש בהכרת הפנים ושרטוטי הידיים, עליה כתב הרמב"ן בדרשתו (14) "וכשאבדנו, אבדו החכמות עימנו, ונשאר זכרם בשיבוש ביד מעטים" [ראה בדבריו פירוש המעשה המסופר בגמרא במסכת ברכות (15ב) על ברכת "חכם הרזים", שעניינה ההכרה בחכמת הפרצוף]. חכמה זו הוזכרה גם בפירוש הרמב"ן על התורה (15א), ורבנו חיים ויטאל (15ד)-(15ה) כתב, כי רבו, האריז"ל, היה בקי בה.

בשו"ת וישב הים (16) הסתפק, האם מותר לשאול על העתידות אצל הבקיאים בחכמת שרטוטי כפות הידיים, או שיש בזה חשש איסור "תמים תהיה עם ה' אלוקיך". בסוף דבריו נטה לאיסור, על פי מה שכתב הלחם משנה (16ב). וכן אסר בשו"ת להורות נתן (17א).

אולם בשו"ת תשובות והנהגות (17ב) נקט שאין איסור לשאול ולחקור אצל הבקיאים בחכמת שרטוטי כפות הידיים אך "מכל מקום עליו לידע שאצל עם ישראל הכל תלוי בתפילה ומעשים טובים".