אבטחת הילולת רשב"י בל"ג בעומר שחל במוצאי שבת

מתוך ספר רץ כצבי

שיעורי רץ כצבי נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

ענף א: אבטחת הילולת רשב"י בל"ג בעומר שחל במוצאי שבת

ענף ב: הערכות כוחות הביטחון לאבטחת ההילולא מבעוד יום

 

פתיחה

מהר"ח ויטאל הביא בספרו שער הכוונות (דרושי פסח, דרוש יב) את מנהג העליה לקברו של רבי שמעון בר יוחאי במירון בל"ג בעומר: "ענין מנהג שנהגו ישראל ללכת ביום ל"ג לעומר על קברי רשב"י ורבי אליעזר בנו אשר קבורים בעיר מירון כנודע, ואוכלים ושותים ושמחים שם, אני ראיתי למורי [האריז"ל] שהלך לשם פעם אחת ביום ל"ג לעומר, הוא וכל אנשי ביתו, וישב שם שלשה ימים ראשונים של השבוע ההוא".

כפי הידוע לנו, במאתיים השנים האחרונות מתקיימת הדלקה מסורתית בפתיחת ההילולא, ה"מוחזקת" בידיו של האדמו"ר מבויאן. הדלקה זו, נעשית "ברוב עם" על גג ציונו של רשב"י, והיא "אות הפתיחה" של ההילולא.

בשנים האחרונות, בעקבות רבבות המשתתפים בהילולא, מאבטחים אלפי שוטרים ואנשי כוחות הביטחון את ההילולא. מידי כמה שנים, ל"ג בעומר חל במוצאי שבת, ובכדי לשמור על שלום ציבור, נערכים משטרת ישראל וכוחות הביטחון בעיצומה של השבת לקראת ההילולא. מציאות זו, מעלה בכל פעם מחדש לדיון, את השאלה, האם הבאים לציון במוצאי שבת, עוברים על איסור לפני עור לא תתן מכשול – כי מחמתם נגרם חילול שבת של כוחות הביטחון. וכפועל יוצא מכך, האם מסיבה זו, צריך לדחות את ההדלקה ליום ראשון, על מנת לצמצם או אפילו למנוע את חילולי השבת הצפויים.

 

  •     •     •  

 

בקובץ תפארת ישראל (גליון נח, עמ' 36), הובאה פנייה מטעם משרד הדתות לרבה הראשי של צפת, רבי שמחה הכהן קפלן, לדחות במוצאי שבת את ההדלקה המסורתית לחצות ליל ל"ג בעומר:

ב"ה ירושלים, יום י"ב אייר תש"ך

לכבוד הרה"ג הרב הראשי ואב"ד רבי שמחה הכהן קפלן שליט"א, צפת.

ר.מ.ג. 

הנדון: ההדלקה במירון

היות והרבה אנשים רוצים להשתתף בהדלקה הראשונה בליל ל"ג בעומר במירון, ועל ידי כך מגיעים לחילול שבת לפי הקביעות של השנה של"ג בעומר חל במוצש"ק, אולי היה רצוי להתקין שההדלקה תתקיים בשעה 12 בלילה, אם כת"ר מסכים לכך. כי כת"ר הוא המיופה כח מהאדמורי"ם שיש להם חזקה לכך, אז נפרסם זאת בעתונות וברדיו.

נא להודיעני בהקדם את חוות דעתו בכבוד רב ובברכה

אליעזר לביא, חשב משרד הדתות

הרב קפלן השיב למכתב זה כדלהלן:

ב"ה, צפת יום ו' אייר תש"ך

לכבוד ידידי הרה"ח א. לביא חשב משרד הדתות, ירושלים.

הנדון: ההדלקה במירון

בתשובה למכתבו מיום ב' דנא, בו הציע כב' שהשתא לרגלי של"ג בעומר חל במוצ"ש, תיערך ההדלקה בשעה 12 בלילה, למנוע חילול שבת ולאפשר למעוניינים באמת להיות נוכחים בשעת ההדלקה להגיע מבעוד מועד, אם כי ההצעה נכונה היא, אולם מתוך הנסיון יכול אני לקבוע שההצעה אינה בת ביצוע. 

כידוע, ציבור זה שישבות במירון ובצפת יעמוד על דעתו לא לחכות, וייגרמו קשיים עצומים אם נחליט לחכות לפחות עד שעה 10, ובהכרח להתחשב בהם, אחרת יעיזו להדליק בעצמם ללא כל התחשבות.

הריני להודיעו שקיבלתי ידיעה שהאדמו"ר מבויאן שליט"א שהוא המחזיק במסורת קדושה זו כנחלת אבותיו הק', יגיע אי"ה לארץ בי"ד אייר, ולמחרת יבוא לכאן וישבות בצפת, וכמובן שהוא יקבע סופית את שעת ההדלקה. רצוי שכב' יתקשר עם חסידי בויאן בירושלים וימסור להם שדעתי היא שההדלקה תתקיים בשעה 10, ורצוי שהרדיו יפרסם, כמו"כ תתקיים הדלקה ביום הראשון ע"י האדמו"ר והח"מ בשעה 11 לפני הצהריים.

בכבוד רב ובידידות

א. שמחה הכהן קפלן, הרב הראשי ואב"ד צפת

 

בשנת תשע"ב, קבעה הרבנות הראשית לישראל כי בשנים שבהם ל"ג בעומר יחול במוצאי שבת, יידחו אירועי הדלקת המדורות וההילולא שבמירון ליום ראשון בערב, י"ט באייר, ל"ד בעומר – מאותה הסיבה.

לקראת ל"ג בעומר תשע"ג, שחל במוצאי שבת, פנתה הרבנות הראשית לישראל למשרד החינוך לאפשר יום חופשה ביום שני, י"ט באייר, וזה נאות לבקשה. משרד החינוך קבע כי בשנים כגון זו, לא יתקיימו לימודים בבתי הספר הן ביום ראשון, ל"ג בעומר, והן ביום שני, ל"ד בעומר.

יש המתנגדים להחלטה, באומרם כי ליום ל"ג בעומר יש השלכות להלכות בנושאים שונים, כגון הפסקת מנהגי האבלות של ספירת העומר, ואם דוחים את אירועי היום ייווצר בלבול. בנוסף, יש הסבורים כי הזזת חגים לתאריך אחר היא שלב ראשון לפני ביטולם, ולכן אין לשנות את זמנם של מועדי ישראל רק בגלל מי שאינם שומרים שבת. 

כאמור לעיל, השאלה העקרונית היא, האם הבאים לציון במוצאי שבת, עוברים על איסור לפני עור לא תתן מכשול – כי מחמתם נגרם חילול שבת של כוחות הביטחון, ועל כך במקורות שלפנינו.

כמו כן, יש לדון, האם המשטרה וכוחות הביטחון, שיודעים מראש כי יצטרכו להתארגן בשבת לצורך אבטחת ההילולא, מחוייבים להיערך לכך מבעוד מועד, על מנת לצמצם את חילולי השבת – ובאלו אופנים. 

 

  •     •     •  

הפלגה בספינה קודם השבת – מכניס עצמו לפיקוח נפש בשבת

א. במסכת שבת (יט, א) תנו רבנן: "אין מפליגים בספינה פחות משלשה ימים קודם לשבת. במה דברים אמורים, לדבר הרשות, אבל לדבר מצוה שפיר דמי. ומצור לצידן, אפילו בערב שבת מותר". ומבואר שיש איסור להפליג בספינה לפני השבת, אם יצטרך לשהות בספינה בשבת. אך איסור זה הוא אם הפליג בשלושת הימים הסמוכים לשבת, דהיינו מיום רביעי ואילך. וקודם לכן, בימי ראשון שני או שלישי, מותר לצאת להפלגה. "ומצור לצידן, אפילו בערב שבת מותר", כי בהפלגה למקום סמוך, יש לשער שיגיע למקום חפצו בטרם כניסת השבת.

בספרנו רץ כצבי – שבת (סימן א) הבאנו בהרחבה תשעה טעמים מדברי רבותינו הראשונים בטעם האיסור להפליג בספינה ג' ימים קודם. נחזור בקצרה על שני הטעמים העיקריים הנוגעים להלכה:

  • ביטול עונג שבת – לדעת הרי"ף (שבת דף ז, ב מדפי הרי"ף) הטעם הוא משום "עונג שבת", כי על ידי ההפלגה הוא גורם לביטול מצות עונג שבת: "דכל שלשה ימים הויא ליה שינוי וסת משום נענוע הספינה, כדכתיב בהו (ב"יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת"; תהלים קז, כז) יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר". המשנה ברורה (הקדמה לסימן רמח) הוסיף: "גם מחמת סרחון העולה מן הימים המלוחים ואין רוחו חוזרת לבוא עד אחר ג' ימים שהורגל בזה". וכן מבואר בדברי הרמב"ם (הלכות שבת פ"ל הי"ג).

בביאור ההיתר להפליג "לדבר מצוה" אפילו בערב שבת, כתב הרי"ף: "והיינו טעמא דלדבר מצוה שרי משום דפטירי ממצות עונג, דאמר מר (סוכה כה, א) העוסק במצוה פטור מן המצוה. ותנן נמי (שם) שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה". היות והאיסור להפליג קודם השבת נובע מחשש ביטול קיום מצוה [עונג שבת], וכאשר הוא נמצא בדרכו לקיום מצוה [אחרת], חל עליו הכלל "העוסק במצוה פטור מן המצוה".

  • אסור להיכנס למקום סכנה קודם השבת – לדעת בעל המאור (שבת דף ז, ב בדפי הרי"ף) בהפלגה בספינה עלול להיווצר מצב של סכנה ו"פיקוח נפש", ולכן חכמים אסרו להיכנס למקום סכנה קודם השבת, כדי שלא יבוא לידי חילול שבת מחמת פיקוח נפש: "ולי נראה טעם אחר בין בזו [איסור הפלגה בספינה שלושה ימים קודם שבת], בין במה שאמרו אין צרין על עיירות של גוים. דכולהו מקום סכנה הוא, וכל שלשה ימים קודם לשבת קמי שבתא מיקרי, ונראה כמתנה לדחות את השבת, מפני שאין דבר שעומד בפני פיקוח נפש, והוא הדין להפריש במדברות ובכל מקום סכנה שאדם עתיד לחלל בו את השבת".

לשיטתו, טעם ההיתר להפליג "לדבר מצוה" אפילו בערב שבת הוא, כי האיסור הוא גזירת חכמים – והם לא גזרו במקום מצוה.

בשו"ת הריב"ש (סימן יז) כתב נפקא מינה בין הטעמים, כאשר יוצאים לדרך בשיירה בתחילת השבוע – ויודע בבירור שיצטרך לחלל שבת, אם מותר לצאת לדרך. מדברי הרי"ף נראה כי דווקא בספינה חוששים לביטול מצות עונג שבת, אולם לדעת בעל המאור שאסור להכניס עצמו למצב של פיקוח נפש, כמובן אין לחלק לכאורה בין אם יוצא בספינה ליוצא בשיירה. ופסק הריב"ש כדבריו: "כל שיוצא מן הישוב בשיירה למדברות ביום ראשון ויום שני ויום שלישי מותר, לפי שאלו הג' ימים מן השבוע מתייחסים לשבת שעבר ונקראים בתר שבתא. ואין לו להמנע מלצאת מחמת השבת הבאה שאז אם יהיה לו סכנה ויצטרך לחללו מפני פיקוח נפש מותר הוא ואין בכאן איסור. אבל ביוצא מן הישוב למדבר ביום רביעי ויום חמישי וערב שבת, אסור, לפי ששלושה ימים אלו מתייחסים לשבת הבאה ונקראים קמי שבתא, כדאיתא בסוף פרק מי שאחזו (גיטין עז, א) וכן בהלכות. ואם כן נראה כנכנס בכוונה למקום הסכנה כדי שיחלל בו את השבת". 

להלכה פסק מרן השלחן ערוך (או"ח סי' רמח סעיף ד) "היוצאים בשיירה במדבר, והכל יודעים שהם צריכים לחלל שבת, כי מפני הסכנה לא יוכלו לעכב במדבר בשבת לבדם, ג' ימים קודם שבת – אסורים לצאת, וביום ראשון ובשני ובשלישי – מותר לצאת. ואם אחר כך יארע לו סכנה ויצטרך לחלל שבת מפני פיקוח נפש, מותר, ואין כאן חילול. והעולה לארץ ישראל, אם נזדמנה לו שיירה אפילו בערב שבת, כיון דדבר מצוה הוא, יכול לפרוש [להפליג בספינה], ופוסק עמהם לשבות".

אולם הביאור הלכה (שם) הכריע לדינא שלא כפסק מרן השלחן ערוך: "והנה הרז"ה למד את דינו מהאי ברייתא דאין מפליגין פחות מג' ימים וכו', אבל לפי מה שפירשו שארי הרבה ראשונים לברייתא זו [והם הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן והתוספות בשם ר"י והרשב"ם], אין שום מקור לדינו כלל שיהא מותר בתחילת השבוע לירד לאיזה ענין שיבוא לבסוף לחילול שבת. וכבר האריך בזה הרדב"ז (ח"ד סימן עז) נגד דברי הריב"ש שהביאו לרז"ה לדינא, וע"כ מסיק דאם ידוע בודאי שיבא לבסוף לחלל שבת, אסור אף בתחילת השבוע. וגם מהר"י בן לב (ח"ב סימן נג) סובר כמותו והעתיקם המג"א (ס"ק יד)".

על פי זה כתב לחלוק גם על מסקנת השו"ע כי מותר להפליג בספינה לדבר מצוה: "דהאיך התירו בשביל דבר מצוה לגרום את עצמו לחלל שבת בידיים". ומסקנתו: "ועל כן נראה ברור דהפסיקה בזה [שכתב השו"ע: "ופוסק עמהם לשבות"] – אפילו בדבר מצוה הוא לעיכובא, דאם לא יפסוק עמו – בוודאי יבוא לחילול שבת".

ומעתה נראה כי נדון דידן, האם מותר לקיים את הילולת רשב"י במוצאי שבת, כאשר ידוע שמחמת כן כוחות הביטחון יחללו את השבת, תלוי במחלוקת זו: לדעת מרן השו"ע שפסק כשיטת בעל המאור – כאשר יוצא לפני שבת לדבר מצוה, אינו צריך לחשוש אם כתוצאה מכך ייגרם חילול שבת. אולם לדעת הביאור הלכה – גם לדבר מצוה לא התירו בשום פנים ואופן לחלל שבת, לכן אסור לעלות למירון במוצאי שבת כי על ידי זה גורם לחילול שבת.

 

"להתנות" על חילול שבת – קביעת ניתוח בימי חמישי ושישי

ב. בשו"ת ריב"ש (סימן קא) כתב לחלק בין מפליג בספינה לבין יוצא בשיירה לדבר מצוה: "ומה שאמרת שאע"פ שהתירו בגמרא לדבר מצוה להפליג בספינה אפילו בערב שבת, אין להתיר ללכת בשיירה בערב שבת, לפי שהוא עושה מלאכה בעצמו והרי הוא כמתנֶה לחלל את השבת, כיון דהוא תוך שלושה ימים. אבל המפליג בספינה אינו עושה שום חילול, דגברא נח וספינה היא דמסגיא [נעה] ונדה על פני המים". מבואר בדבריו כי "לדבר מצוה" התירו רק הפלגה בספינה קודם השבת, היות ואינו עושה בעצמו מעשה בשבת, מה שאין כן כשיוצא בשיירה, שעושה מעשה בעצמו, אזי ביציאתו קודם השבת הרי זה נראה כי הוא "מתנֶה לחלל את השבת", ואין לכך היתר.

לפי זה, לכאורה כאשר ידוע לכל שלצורך אבטחת הילולת רשב"י במירון במוצאי שבת, ייעשו חילולי שבת, חובה לדחות את ההילולא ליום ראשון, שאם לא כן הרי זה כאילו הוא "מתנֶה לחלל את השבת".

אמנם על פי דברי הריב"ש, דן בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יב סימן מג), האם מותר לקבוע ניתוח [שאינו דחוף] בימי חמישי ושישי, כאשר ברור שכתוצאה מכך יצטרכו לחלל על המנותחים את השבת משום פיקוח נפש, וכתב: "מתוך דברי גדולי הפוסקים יוצא מפורש, שבג' ימים קודם לדבר הרשות וכן לדבר מצוה בערב שבת הוא היתר גמור. ומטעמא מפני שעצם איסור זה של שנראה מתנֶה לחלל שבת, איננו חמור כל כך, והוא חשש בעלמא, בהיות דכשיצטרכו אחר כך לחלל את השבת משום סכנה, הרי אין בזה כל איסור ואין כאן למעשה התנאה לחלל את השבת". כלומר, היות ועצם היציאה קודם השבת לדבר מצוה היא היתר גמור, אין בכוחו של "חששא בעלמא" שזה נראה כאילו הוא "מתנֶה לחלל את השבת", לאסור זאת.

לפיכך, גם בנדון דידן, שפעולות המשטרה הן היתר גמור, אין לחשוש מטעם שנראה כ"מתנֶה לחלל את השבת".

 

ברית מילה בשבת בהשתתפות בני משפחה שאינם שומרי שבת

ג. הפוסקים דנו בשאלה המצויה בדורנו, האם מותר לקיים ברית מילה בשבת, כאשר ברור שחלק מקרובי המשפחה שאינם שומרי מצוות יחללו שבת בבואם להשתתף בשמחה, או שמחמת חשש איסור לפני עיור בהכשלתם, יש לדחות את הברית לימי החול.

בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ו סימן ג) קבע שאין כל מקום לחשוש לאיסור לפני עיור או מסייע לעוברי עבירה "מכיון שאין פעולת המילה זוקקת כלל לחילול השבת ע"י העבריינים ולא היא הגורמת באופן ישיר לחילול, ואין כאן שום הושטת דבר איסור לעבריינים. וגם לא ברור שיבואו לחילול, ובשעת העבירה אין שום סיוע, והאיסור גם לא נעשה בגוף הדבר המסייע".

בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סימן לה) כתב בתחילת דבריו שאין לחשוש לאיסור לפני עיור ומסייע בידי עוברי עבירה: "מה שבאים בני המשפחה במכונית שלהם להברית מילה, וזה הוי בגרמא דיליה. אבל שפיר העיר, מה דלא הוי בתרי עברי דנהרא, כיון שאם לא יעשה הוא, יעשה מוהל או רופא שאינם הגונים, ואם כן לא שייך משום לפני עור. אלא שעדיין יש בזה משום איסור מסייע ידי עוברי עבירה, כמבואר (ביו"ד סי' קנא). רק יש לדון על פי דברי הש"ך שם במומר, כמו שציין לזה כב' תורתו, והדברים עתיקים". ביאור דבריו, במסכת עבודה זרה (ו, ב) מפורש כי אחד התנאים לעבור על איסור לפני עיור הוא רק ב"דקאי בתרי עברא דנהרא". דהיינו, כאשר החוטא לא יכול היה לעשות את העבירה ללא עזרתו של המכשיל. הדוגמא המבוארת בגמרא היא, נזיר העומד בצד אחד של הנהר ויש בקבוק יין בעבר השני של הנהר, אך אין באפשרות הנזיר לעבור את הנהר ולהגיע אל היין בכוחות עצמו. או אז, המגיש את כוס היין לנזיר עובר על איסור לפני עור, כי בלעדיו לא היה הנזיר חוטא. אבל "בחד עברא דנהרא" – כאשר הנזיר יכול היה להגיע ליין בעצמו, כי הוא נמצא באותו צד של הנהר שבו נמצא היין, אין המושיט יין עובר באיסור לפני עיור. אמנם התוספות במסכת שבת (ג, א ד"ה בבא) כתבו כי אף שהמושיט כוס יין לנזיר ב"חד עברא דנהרא", אינו עובר באיסור תורה של לפני עור, אך עובר על איסור מדרבנן כי הוא מסייע לדבר עבירה. ולפי זה, כשהמוהל יסרב למול בשבת כדי שלא להכשיל את האורחים בחילול שבת, יוכלו ההורים למצוא מוהל אחר, ואם כן אין זה "תרי עברא דנהרא", כי החוטא יכול לעשות את העבירה גם ללא עזרתו של המכשיל. ונמצא שאין כאן איסור לפני עור מהתורה, אלא איסור מדרבנן של מסייע לדבר עבירה. ולשיטת הש"ך, במומר אין איסור מסייע לדבר עבירה. 

המנחת יצחק הוסיף, כי למעשה החשש היחיד הוא מחמת החיוב "לאפרושי מאיסורא", כדבריו: "הנה לענ"ד כהאי גוונא דאין הוא מתעה אותם או מכשילם, לא במעשה ולא בדיבור לעשות עבירה, עי' רמב"ם בפירוש המשניות (תרומות פ"ו מ"ג), ורק שעל ידי שעושה מעשה המילה, אפשר שיגרום, שאחרים יחללו שבת על ידי זה, לא הוי רק בכלל אפרושי מאיסורא, וכמו מי שיש בידו לסלק האיסור, ואינו מסלקו".

לעומתם, בשו"ת שבט הלוי (ח"א סימן רה) נקט לדינא, כי יש לדחות את הברית על מנת שלא להכשיל את המוזמנים בחילול שבת: "נשאלתי כי בעוונותינו הרבים שכיח היום במילה בשבת והמשפחה אינם שומרים שבת ונגרם ע"י המילה חילול שבת. והשבתי דנ"ל דמעיקר הדין אם יודעים בוודאי שעל ידי המילה באים לידי חילול שבת ח"ו, מוטב לדחות המילה למחר. דהרי אפילו איזמל לצורך מילה אין מחללים שבת ודוחים המילה, מכל שכן חילול שבת בהבאת התינוק או הצלמים וכיו"ב שעושים בשעת סעודה, ה' ישמרנו, בוודאי צריך לדחות המילה למחר". וכן מבואר בדבריו בתשובה נוספת (ח"ד סי' קלד) "בענין מילה בשב"ק אצל מחללי שבת בפרהסיא שהם מן הדין כגויים לכל דבריהם, ראיתי מסקנת הפוסקים דמכל מקום נמול בשבת בזמנו. אמנם מאד להיזהר כי נתגלה כמה פעמים שהילד נולד בחול, ודחו זה לשבת שנוח להם מצד אסיפת עם. איברא אם יש חשש מבוסס וקרוב לודאי שיחללו על ידי כך שבת, הן לפני המילה ע"י הסעות במכוניות, והן בשעת המילה חילולי שבת שלא הותרו על פי הלכה, והן מה שרגיל שמחללים שבת באופן מבהיל בשעת הסעודה ואחר כך. כבר פסקתי כמה פעמים דאין לעשות בזה הברית בשבת, ואין למוהל ירא אלוקים להזדקק לזה, וביארתי טעמי ונימוקי במקום אחר".

וכן מובא בספר בעקבי תודה (עמ' מד) בשם רבי יעקב אידלשטיין, רבה של רמת השרון: "שמעתי שיש רבנים מזקני הוראה, שהורו דזה עדיף טפי, לדחות את המילה, וימנע בזה חילול שבת דרבים. אך הגר"פ שרייבר הביא מהשו"ע יו"ד ריש הלכות נידוי, וט"ז שם, שאפי' אם כתוצאה מפעולת קיום מצות נידוי תהיינה תגובות של שמד והמרת דת של רבים, מכל מקום אין להתחשב עם זה, וצ"ע".

לדעת הציץ אליעזר והמנחת יצחק, כשם שבעריכת ברית מילה בשבת בהשתתפות בני המשפחה שאינם שומרי שבת אין איסור לפני עיור, ברור כי גם בנדון דידן, בהדלקה המסורתית בל"ג בעומר במוצאי שבת, אין איסור לפני עיור במה שגורם לשוטרים לחלל שבת. ברם נראה שאפילו לדעת שבט הלוי שאסר למול בשבת שיבואו לברית מחללי שבת, זהו רק בגלל שיש קשר ישיר בין המשתתפים מחללי השבת לברית מילה, ובהזמנתם לברית הוא מכשיל אותם באיסור לפני עור. מה שאין כן בהילולת רשב"י הרי אין קשר ישיר בין קהל העולים למירון לבין אנשי כוחות הביטחון, ועל כן יתכן שגם לשיטתו אין חשש לאיסור לפני עיור, וצ"ע.

 

חשש לפני עור בהפגנות בשבת הגורמות לחילול שבת של המשטרה

ד. בשנת תשמ"ו, התיר ראש עירית פתח תקוה לפתוח את בית הקולנוע "היכל" בשבת. בעקבות החלטה זו, נערכו במשך שלושים ושלושה שבתות הפגנות במקום, בראשות המרא דאתרא, הרב הראשי האשכנזי של העיר, רבי ברוך שמעון סלומון. עמיתו, הרב הספרדי של פתח תקוה, הרב משה מלכה, השתתף גם הוא בהפגנות, אך לאחר תקופה שינה את דעתו, והתנגד להן. במאמר שפרסם בקובץ תחומין (כרך ז עמ' 107) קבע כי בהפגנות אלו, יש חשש איסור לפני עיור בהכשלת השוטרים וצוותי התקשורת הבאים לסקר את האירוע, תוך כדי חילול השבת, וכך כתב:

"יש הטוענים, וכי אנחנו מזמינים את המשטרה, היא באה מעצמה ואין אנחנו אחראים לחלולי שבת שלה. וכל פה יודה שאין טעם לדברים הללו: חדא, כאשר אנו מבקשים מהמשטרה רשיון להפגין, בזה אנחנו כאילו מזמינים אותם לבוא לשמור על הסדר. ואנו בעצמנו מעונינים בנוכחותם, כדי לשמור שלא יהיו קטטות ומריבות. ועוד, אפילו אם יהיה במקרה שיצאנו להפגין בלי רשות. עם כל זה החוק מחייב את המשטרה להופיע מיד במקום. אם כן אנחנו הגורמים להופעתם, אף אם לא הוזמנו על ידינו. ועוד, מי גרע חלול שבת של קולנוע מזה של המשטרה. ואם כן נהיה צריכים להפגין גם נגד המשטרה, וזה ודאי אבסורד: נזמין את המשטרה להשליט סדר ונפגין נגדם. צא ולמד ממה שכתב הר"מ פיינשטיין זצ"ל באגרותיו (או"ח ח"א סימן צט), שאין להזמין אנשים לבוא להתפלל בשבת בבית הכנסת אם ידוע שיבואו במכוניות. ויש בזה משום מסית, ומשום לפני עור לא תתן מכשול. והשתא ומה התם שאינו מזמין אותם לחלל שבת אלא לבוא להתפלל, אעפ"כ יש בזה משום מסית לחלול שבת ומשום לפני עור וכו', הכא שאנחנו מזמינים אותם ויודעים שהם יחללו את השבת בכל מיני חלולים, לא כל שכן שיש בזה משום מסית ומשום לפני עור. ואין לחלק ולומר, שאני התם שמזמינים אותם לבוא להתפלל, לא כן בנדון דידן שאין אנחנו מזמינים אותם אלא הם באים מעצמם. שהרי על ידי שאנו דורשים מהם רשיון להפגין, כאילו אנו מזמינים אותם. ואילו לא היו באים, נהיה צריכים להזמין אותם כדי לבוא לשמור על הסדר".

ומתוך כך הסיק: "העולה מכל האמור, שאין אנו חייבים ולא רשאים להמשיך ולהפגין בערבי שבתות נגד קולנוע היכל. ומי שלבו נוקפו, יוכל להפגין ביום חמישי בערב או במוצאי שבת, כך שלא יגרום לחלול שבת המוני ע"י המשטרה והטלויזיה. כך לא נוסיף שמן למדורה ולא נכבה אש של חלול שבת בנעורת". 

 

איסור לפני עיור כאשר עושה מעשה כדין וכתוצאה מכך השני עובר על איסור

ה. בעתון המודיע (יום ג' סיון תשמ"ו) התפרסמה תגובתו של רבי יוסף שלום אלישיב, למאמרו של הרב מלכה: "מה שכתב כב' תורתו שעל ידי ההפגנות אנו גורמים חילול שבת, עי' שו"ת מהרי"ל דיסקין (קונטרס אחרון סימן קמה), שאין לחוש לזה" (ולאחר מכן נדפסה בקובץ תשובות ח"א סי' מד).

וכן הובא בשם הגרי"ש בספרו הערות על מסכת סוטה (י, ב) "ועיין שו"ת מהרי"ל דיסקין איך מותר למסור נפש על שאר עבירות, הרי מכשיל הגוי ברציחה ועובר בלפני עיור. ותירץ, דבריש כתובות (ג, ב) מוכח שמותר למסור נפשו על תקנת חז"ל להינשא ברביעי אף שמכשיל הגוי בדאורייתא – שבועל אשת איש. רואים, שאין משום לפני עיור אם עושה כדין, כגון שמקיים מצות קידוש השם אף שאינו מחויב, אף שהשני עושה עבירה. ומכאן, שאם מפגינים בשבת כדין, כגון משום תוכחה, אין טענה שגורמים למשטרה לחלל שבת". כלומר, בגמרא בכתובות מבואר כי היה מותר לנשים להינשא ביום רביעי בשבת למרות שניגזר עליהן להיבעל על ידי ההגמון, היות ועשו מעשה באונס. ולכאורה קשה, מי התיר להן זאת, והרי הן מכשילות את הנכרי באיסור עריות שגם הוא מוזהר בו. ומכאן הוכיח הגרי"ש, שאין להימנע מלעשות מעשה המותר על פי הדין, כאשר יגרום לאחרים להיכשל באיסור.

רבי יצחק זילברשטיין (תחומין חלק ז עמ' 117) הביא את ההוכחה מדברי מהרי"ל דיסקין, וכתב כי מותר לערוך הפגנה בשבת כנגד חילולה כאשר יודעים שההפגנה תגרור בעקבותיה חילולי שבת נוספים, משום שהדבר דומה "לבעייתו של אדם, שגנב מתנפל עליו והוא זועק להצלה. בשל כך עלולים להגיע שוטרים. האם בשבת עליו להימנע מזעקה כדי שלא יכשיל את השוטרים בחילול שבת. והתשובה – נראה שהדבר מותר, ואין הוא חייב לשתוק. זה שהשוטרים יגיעו ברכב – הרי הוא לא הזמינם, לכן אין בכך חטא לצועק. הוא אינו חייב לוותר על הצלתו מידי הגנב רק משום חטאם של שוטרים שהוא אינו מזמינם לבוא". 

יצויין כי בשו"ת ישועות משה (ח"ג סי' לב), כתב רבי יהושע משה אהרונסון, כי בחתימה על טופס הבקשה להפגין "מזמינים בידיים" איסורי דאורייתא רבים שייעשו על ידי המשטרה: "מאחר ועל ידי ההפגנה אנו גורמים לחילול שבת של אנשי הביטחון והמשטרה, ובידיים אנו עושים כן בהזמנת הרשיון לערוך הפגנה. הרי אף שלמחאה בשעת מעשה יש הד, מכל מקום אין בכל זה היתר להזמין משטרה מראש, ולגרום חילול שבת קודש בפרהסיא לשם מחאה גרידא נגד שבת קודש. אין מכבים אש חילול שבת קודש ע"י גרם חילול שבת קודש". אולם כבר כתב הרב זילברשטיין (תחומין שם) על תשובה זו: "מסקנת הגאון הרב אהרונסון היא, שבית דין של ישראל שבאותו דור יקבעו כתורה וכהלכה. והנה באמת כך הם הדברים: כמדומני שרשכבה"ג הקהלות יעקב (סטייפלר) הורה גם הוא להפגין, בנוסף לדעת רבותינו יבלחט"א".

והרב שמואל רבינוביץ כתב בספרו שו"ת שערי ציון (ח"א סימן טו) "לגבי קבלת רשיון להפגנת שבת כבר האריך הגר"י אהרונסון בשו"ת ישועות משה, שעל ידי זה גורמים בוודאות שהרבה שוטרים מאחינו בני ישראל יחללו ח"ו את השבת בהסעת שוטרים למקום ההפגנה וכדומה, דאז מראה שהינו מעוניין שהשוטרים יבואו לשמור על הסדר. אולם לגבי ל"ג בעומר, שאת רוב הבאים לא מעניינת נוכחות השוטרים ואינם מזמינים אותם לשמור על הסדר וכיוצא בזה, ורק הם לאור תפקידם והמידע כי מאות ואלפים יבואו למירון הינם נערכים לשמור ולאבטח את המקום, אין כאן משום "לפני עיור". 

על דברים אלו, השיב הרב רמי ברכיהו (תחומין שם) "קשה להניח שהמשתתפים באירוע ההדלקה במירון אינם מעוניינים שהמשטרה תאבטח אותם. ראשית, אירועים המוניים גבו בעבר חיי אדם, ומדי שנה יש מקרים רבים שבהם כוחות הביטחון וההצלה נדרשים להציל חיי אדם בהילולת ל"ג בעומר. שנית, המשתתפים באירוע ודאי אינם מוכנים לקחת על עצמם את האחריות לכך שהמשטרה תודיע מראש שהיא אינה מאבטחת את הדלקת המדורה, על ההשלכות הביטחוניות והבטיחותיות של הודעה כזו".

 

ענף ב – הערכות כוחות הביטחון לאבטחת ההילולא מבעוד יום

 

כאשר ל"ג בעומר חל במוצאי שבת, יש לדון, האם המשטרה וכוחות הביטחון, שיודעים מראש כי יצטרכו להתארגן בשבת לצורך אבטחת ההילולא, מחוייבים להיערך לכך מבעוד מועד, על מנת לצמצם את חילולי השבת – ובאלו אופנים. 

 

ו. בשלחן ערוך (או"ח סי' שמד סעי' ב) נפסק בדינו של היוצא לדרך במדבר ואינו יודע מתי שבת: "היה יודע מנין יום שיצא בו, כגון שיודע שהיום יום רביעי או יום חמישי ליציאתו אבל אינו יודע באיזה יום יצא, מותר לעשות מלאכה כל מה שירצה ביום שמיני ליציאתו שביום כזה יצא מביתו, דבודאי לא יצא בשבת; וכן ביום ט"ו, וביום כ"ב, וכן לעולם". וכתב המשנה ברורה (ס"ק יא) "אבל ביום ט' אסור, דהגם דאין דרך לצאת מביתו בערב שבת, דילמא מיקלע ליה שיירה ונפק בערב שבת, וא"כ יום ט' ליציאתו הוא שבת. אבל ביום ח' וכן בלילו, מותר. וכתבו האחרונים דאם יכול לעשות מלאכה באותו יום שיספיק לו להתפרנס מזה כל השבוע – אסור לעשות מלאכה כל השבוע".

על פי זה כתב בשער הציון (שם ס"ק ט) "מזה נוכל ללמוד בזמננו, דאם נתנה הממשלה הרוממה מלאכה לאיש הצבא, שתהיה עשויה מתוקנת ליום השבת בצהרים, מחוייב להכין המלאכה מקודם, כדי שלא יצטרך לחלל השבת, דהרי הממשלה לא ציוותה שיעשה דוקא ביום השבת". ומבואר שאם ידוע מראש שיהיה צורך לעשות מלאכות בשבת מחמת פיקוח נפש, צריך להיערך לכך מבעוד יום, על מנת לצמצם את חילול השבת ככל האפשר.

כיוצא בזה פסק המשנה ברורה (סימן של ס"ק א) "מן הראוי לאשה שהגיעה לחודש התשיעי להזמין בכל ערב שבת כל הדברים הנצרכים לה, דשמא יזדמן לידתה בשבת ולא תצטרך לחלל שבת". ומקור הדברים בספר חסידים (סימן תתנה) "אשה הרה וכבר הגיע חודש התשיעי להריונה בערב שבת עם חשיכה, יטמין מים חמין, כדי שאם תלד בליל שבת או בשבת הרי המים חמין מזומנין ולא יחללו שבת". 

 

לינת רופא בסמוך לבית החולים כדי שלא יצטרך לנסוע בשבת לעבודתו

ז. על פי האמור יוצא איפוא, כי רופא העובד בבית החולים בשבת, צריך לשהות בשבת בסמוך לבית החולים, כדי שלא יצטרך לחלל שבת בנסיעה מביתו לבית החולים. וכן פסק בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"א סימן קלא) "בדבר הרופא שמשמרתו הוא בבית החולים שרחוק הרבה מדירתו שאי אפשר לו לבא ברגליו, אם מותר לו ליסע לשם בשבתות וימים טובים באוטו שלו באשר שתמיד יש לדאוג שם לספק פיקוח נפש. הנה פשוט שאף אם יש שם ודאי חולה מסוכן ורוצה דווקא ברופא זה, שאם הוא כבר בביתו, מותר לו ליסע לשם ולחלל שבת בכל הצריך למהר ביאתו לשם. מכל מקום כשיודע הרופא מזה בערב שבת, מחוייב הרופא להישאר ללון באיזה בית הסמוך לבית החולים, שוודאי אפשר להשיג מקום ללון. ואף אם יצטרך לשלם דמי שכירות בעד הלינה, אין להתיר לו לבא לביתו, שיביאנו זה לחלל שבת למחר ליסע לבית החולים. ואף אם אין מקום סביבות בית החולים ללון שם, הרי יכול ללון בבית החולים גופיה. ואף שלא יהיה לו שם יין לקידוש וסעודה חשובה לכבוד השבת, נמי היה צריך להישאר שם, דמצות סעודת שבת וקידוש לא תדחה איסור מלאכה דשבת".

אולם בספר בשלחן שלמה (ערכי רפואה עמ' קו) הביא את הוראת הגרש"ז אויערבך בנדון: "רופא תורן או כונן בבית חולים שנמצא שם חולה שיש בו סכנה, יש להקל לעזוב את בית החולים לביתו בערב שבת על דעת שיצטרך לנסוע בשבת כדי לעמוד על משמרתו, אם ע"י זה שהוא יהיה מנותק כל ליל השבת מהבית, יתבטלו הוא ובני ביתו מעונג שבת, משום דהרי זה חשיב כדבר מצוה, וכיון שאין עושה שום מעשה בקום ועשה בערב שבת לגרום לחילול שבת למחר, הרי זה חשיב כדבר מצוה ואינו חייב לעזוב את ביתו מערב שבת. אך אם אין זה דבר רגיל שיהיה לו תורנות בשבת, רק קרה פעם אחת, טוב לא לעזוב את בית החולים וישאר שם בשבת. ואם נהג נכרי יחזירו בשבת, יש להקל טפי, כיון דהתירו איסור תורה על ידי נכרי אפילו לצורך חולה שאין בו סכנה, ולא מצינו נפקא מינא בין אפשר לעשותו מבעוד יום או לא. ומסתבר דיש להקל עד כמה שאפשר לעוסקים בהצלת נפשות".

[זאת ועוד, הגרש"ז אויערבך התיר לרופא גם לחזור לביתו בשבת, לאחר עבודתו, כמובא בשמו בספר שמירת שבת כהלכתה (פרק מ הערה עא) "שמעתי מהגרש"ז אוירבך שמצדד להקל עליו [על הרופא תורן שיצטרך לחזור בשבת לבית החולים] לחזור לביתו אם על ידי זה שהוא יהיה מנותק כל ליל השבת מהבית, יתבטלו הוא ובני ביתו מעונג שבת, משום דהרי זה חשיב כדבר מצוה, וכיון שאינו עושה שום מעשה בקום ועשה בערב שבת לגרום לחילול שבת למחר, הרי זה חשיב כדבר מצוה, ואינו חייב לעזוב את ביתו מערב שבת. אך אם אין זה אלא מקרה חד פעמי, טוב שלא יעזוב את בית החולים וישאר שם בשבת". על פי דבריו כתב הרב יהושע ישעיה נויבירט: "ולדברי הגרש"ז, חייל שיכול לקבל חופשה ליום-יומיים, ואז יצטרך לחזור בשבת קודש, אם הוא חוזר לבסיסו לצורך דבר שבסכנה, מצב בטחוני או מבצעי, מותר לו לצאת לחופשה, ואז אם יצטרך לחזור בשבת קודש, יחזור. ואילו לדברי האגרות משה אסור לו לצאת לחופשה אם יצטרך לחלל את השבת בחזרתו. ואם החייל צריך לחזור בשבת קודש, ולא לצורך פיקוח נפש, לכולי עלמא אסור לו לצאת לחופשה"]. 

 

הכנות "שיש בהן טורח" על מנת למנוע חילול שבת

ח. עוד מצינו בספר שמירת שבת כהלכתה (פרק לב סעיף לד) בשם הגרש"ז אויערבך: "חייב אדם להכין מבעוד יום כל דבר שיצטרך לו בשבת לצורך חולה שיש בו סכנה, ואסור לו לסמוך על מה שיהא מותר לו לחלל את השבת אם לא הכין מבעוד יום. וגם אם אין במקום כעת חולה שיש בו סכנה, אבל עלול להתהוות מצב של פיקוח נפש, כמו בבית הרופא ובבית החולים, מן הראוי להכין מבעוד יום כל דבר שאפשר להכינו, שמא יזדמן בשבת חולה שיש בו סכנה, ויהיה צורך לחלל שבת עבורו, שהרי מצוה למעט בצורך בחילול שבת ככל האפשר. עם זאת, מעיקר הדין אין חובה לעשות מעשה שיש בו טורח גדול, כדי למנוע את הצורך בחילול שבת שעלול להתהוות בשל פיקוח נפש"

ואין לתמוה מדברי השער הציון (הובא לעיל אות ז) "לאיש הצבא" שאמור לעשות מלאכות בשבת "להכין המלאכה מקודם, כדי שלא יצטרך לחלל השבת", כפי שביאר הגרש"ז (שם הערה קו) "דשאני התם שוודאי יצטרך אחר כך לחלל שבת עבור צרכיו, לכן חייב להכין בדרך שכל האדם מכין מערב שבת לשבת".

הגרש"ז בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן ז) הביא ראיה לדבריו מפסק הרמ"א (יו"ד סי' שעד ס"ג) בנדון כהן שנתקל במת מצוה: "יש אומרים אם אינו מוצא שיקברוהו, רק בשכר, אינו חייב לשכור משלו, אלא מיטמא, אם ירצה". ומכאן למד הגרש"ז: "סתם אדם שמצא מת מצוה, כיון שאין ממונו משועבד לקבורתו ורק משום כבוד הבריות יש עליו מצוה לטפל בקבורתו. לכן אף אם כהן הוא, אינו חייב להוציא ממון משלו ולשכור אחרים, אלא הוא עצמו רשאי להיטמא לו כדין מת מצוה. ועל כרחך דכיון שהוא מת מצוה והתורה התירה אותו להיטמא אין כאן שום עבירה, ואין צריך כלל לחפש עצות ולהפסיד ממון כדי להימנע מזה, כיון שאין זו עבירה אלא מצוה, וכיון שכן גם לענין פיקוח נפש אית לן למימר הכי, דכיון שפיקוח נפש דוחה שבת, אין זו עבירה ואינו חייב להפסיד כלום משלו. ומה שאמרו במעוברת שתכין כל מה שדרוש לה מלפני שבת, נראה שאין זה ממש מעיקר הדין. גם לא שמענו על מי שאסור לו לצום ביום הכיפורים שיתחייב להוציא ממון עבור הזנה מלאכותית דרך הוורידים כדי להימנע מלאכול ולשתות ביום הכיפורים., ואף על גב שהחולה עצמו ודאי חייב גם להוציא ממון, מכל מקום רואים שלא הצריכו חכמים למיעבד טצדקי ולטרוח הרבה בפיקוח נפש". 

ואכן, בספר שמירת שבת כהלכתה (פרק לו סעי' ז) נפסק בשם החזון איש והגרש"ז אויערבך: "אין האשה חייבת להימצא בקרבת בית החולים סמוך לשבת כדי להימנע מנסיעה בשבת, אם יש קושי בדבר. וחכם עיניו בראשו, שאם רואה האשה מבעוד יום מתחילה להרגיש חבלי לידה, אל תמתין עד שיתגברו הכאבים, אלא תסע מיד לבית החולים".

נמצא איפוא, כי בנדון דידן, לדעת האגרות משה, כוחות הביטחון חייבים להתארגן ולהכין עצמם מבועד יום על מנת שלא יחללו את השבת. אולם לדעת הגרש"ז אויערבך נראה כי לשוטר שיגרם ביטול עונג שבת או שיצטרך לטרוח בשל ההילולא להתארגן להגיע למקום מבעוד יום, מותר להגיע למירון גם בשבת.

על פי דברי הגרש"ז כתב הרב רמי ברכיהו (תחומין תשע"ח עמ' 502) הרב הראשי של משטרת ישראל: "שוטר שיודע שיצטרך להגיע ביום שבת למתחם קבר רשב"י, אינו חייב להגיע למתחם הקבר מערב שבת, אם הדבר יפגום בעונג שבת, יגרום לו להימנע מסעודת שבת עם בני המשפחה או יגרום לו לטרחה מרובה".

 

מכשירי פיקוח נפש

ט. טעם נוסף להתיר את התארגנות כוחות הבטחון לקראת ההילולא תוך כדי חילול שבת, מתבאר על פי מה שכתב רבי שאול ישראלי, ראש ישיבת מרכז הרב, וחבר בית הדין הגדול בירושלים, בספרו עמוד הימיני (סימן יז), בנדון חזרת שוטרים לבסיסם ברכב לאחר פעילות מבצעית בשבת, בהקדם מחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא (שבת פי"ט מ"א) בנדון חילול שבת עבור "מכשירי מילה", דהיינו כלים הנצרכים לטיפול בתינוק לאחר המילה, שאי אפשר היה להכינם מערב שבת: "כלל אמר רבי עקיבא, כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת, ומילה שאי אפשר לעשותה מערב שבת, דוחה את השבת". ופירש רש"י (שבת קל, א) "רבי עקיבא נחלק על רבי אליעזר במכשירי מצוה שאין דוחים שבת, הואיל ואפשר לעשותן מערב שבת [אך מה] שאי אפשר לעשות מערב שבת, כגון מילה עצמה, שאי אפשר לה ליעשות, דזמנה ביום השמיני [גם רבי עקיבא מודה שהיא] דוחה שבת".

וכתב הרב ישראלי: "גם רבי עקיבא החולק עם רבי אליעזר לענין מכשירי מילה ועבודה, לא נחלק אלא במכשירים שאפשר לעשותן מבעוד יום, וכאן [בנדון חזרת השוטרים לבסיסם] הרי אי אפשר היה, שהרי לא ידעו מה שיהיה אחר כך. וזהו הפירוש "בשעה זו נמצאת מכשילן לעתיד לבא", כי אם לא נתיר עכשיו את המעשה הזה שיש בו משום חילול שבת עכשיו, יביא הדבר מחר או לאחר זמן לאיבוד נפש. נמצא שפעולה זו של חילול שבת עכשיו היא הכרחית בכדי שתוכל לצאת לפועל לאחר זמן ההצלה הנצרכת. ואם לא תיעשה עכשיו הפעולה, ברור שזה יגרום פעם לאיבוד נפש. על כן הרי זה בגדר מכשירי פיקוח נפש שגם הוא הותר. נמצאנו למדים כלל, שגם פיקוח נפש שעדיין אינו עומד לפנינו, לא לגבי רגע זה ולא לאחר כך, אבל ברור לנו שיגיע הדבר לזה בזמן מן הזמנים, אנו רואים אותו כאילו הוא כבר לפנינו. כי חובה זו של "וחי בהם" היא קיימת ועומדת לפנינו לא רק לגבי החיים של רגע זה, אלא אנו מצווים ועומדים בזה גם לדאוג להצלת חיים שיצטרכו פעם להיות, אע"פ שאינו אנו יודעים מתי ואיך".

ומכאן מסקנתו: "למדנו מכאן הלכה גדולה, שגם הצלת נפשות שלעתיד לבא, שאנו יודעים שזה יבוא אי פעם, הרי זה נחשב כאילו היא כבר נמצאת לפנינו עכשיו ועלינו לעשות הכל כאילו הפיקוח נפש לפנינו. ומעתה נראה שאין גם מקום לחלק במידת השכיחות של הדבר לעתיד לבא. שאפילו אם אין זה עלול לקרות אלא אחד מאלף, דיה הצלה אחת של נפש אחת בזמן מן הזמנים בכדי להתיר ולחייב לעשות פעולות אלה של חילול שבת שהם בגדר מכשירים להצלה זו, שאם לא נעשה אותן אף ההצלה לא תצא לפועל. כי מכיון שהגדרנו פעולה זו כמכשירי פיקוח נפש, אין לנו שום הגבלה במספר הפעולות והחילולים שיש לעשות שבסופם יביאו לפיקו"נ של אחד מישראל".

על פי דבריו היה נראה כי גם בנדון דידן, התארגנות כוחות הביטחון לאבטחת ההמונים מבעוד מועד, היא בגדר "מכשירי פיקוח נפש", המותרים בשבת, משום שאנו רואים כאילו פיקוח הנפש "לפנינו".

אולם לכאורה יש לחלק, בין הנדון בחזרת שוטרים – שאין אפשרות להתכונן לכך קודם לכן, משא"כ באופן שיש אפשרות להתכונן מבעוד מועד, קודם כניסת השבת, מהיכי תיתי להתיר להתכונן בשבת דווקא. ורק כאשר מסיבה כלשהי לא הספיקו להתארגן כראוי קודם לכן, יתכן להתיר כדי למנוע פיקוח נפש עתידי.

 

החלפת משמרות עם שוטרים שאינם שומרי תורה ומצוות

י. לסיום, יש לברר כיצד צריכים לנהוג השוטרים המקפידים על שמירת השבת, האם מותר להם להחליף את המשמרת במירון בשבת עם שוטרים שאינם שומרי תורה ומצוות, שבין כך ובין בך לא ישמרו שבת. 

ענין זה נדון בהרחבה לעיל [סימן ג], נחזור בקצרה על הדברים הנוגעים לענייננו: 

בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סי' עט) פסק כי ראוי לרופא שנבחר לשמש כתורן במשמרת של שבת, להחליף את המשמרת עם מי שאינו שומר תורה ומצוות: "ובעצם אף עם רופאים יהודים שאינם שומרי תורה שרוצים גם כן יותר להיות שם שבת מיום ראשון, יש אופן המותר ממש, היינו שרופא השומר תורה ישתדל אצל הממונים על זה בבית החולים שאותו ירשום תמיד ליום א' בשבת. וכל שכן כשאיכא גם רופאים נכרים, שלכן אף כל שומרי תורה יכולים להשתדל שלא ירשמו אותן להיות שם בשבת, אף שעל ידי זה ירשמו אף את היהודים שאינן שומרי תורה שיהיו שם בשבת, אבל אף שלא נעשה כן ונרשם שומר תורה על יום השבת יש לו להחליף הזמן עם נכרים. ויש גם טעם גדול להתיר אף עם יהודים שאינם שומרי תורה, שגם שכשישארו בביתם יחללו שבת במזיד בכל מלאכות שיזדמן לא פחות מהמלאכות שיעשה בבית החולים באיסור, שאם כן אין בזה לפני עיור בזה שהוחלפו להו מלאכות במלאכות. ויותר נוטה שהופחתו, כי יש הרבה חולים שמותר, וגם הרבה הוא רק מדרבנן, ומה שעושה בביתו רובן הם מדאורייתא".

אולם הגרש"ז אויערבך כתב בשו"ת מנחת שלמה (ח"ב סימן לד אות לה) "אם החולים יהודים, אסור להחליף עם ישראל אחר שהוא עובר עבירה. שהרי הלה קעביד מצוה. ואילו העבריין לפי מחשבתו הוא מחלל שבת, רק לא איכפת ליה. ואם החולים הם נכרים אין לחלל שבת עבורם". וכן הובא בשמו בספר שמירת שבת כהלכתה (פרק לב סע' כז) "רופא שומר מצוות אשר יש לו תורנות בבית החולים בשבת, לא יחליפה עם מחלל שבת מחשש שמא יצטרך לחלל את השבת, אלא יעשה את התורנות שלו ויש לו שכר טוב מאת ה'". 

נמצא כי לדעת האגרות משה, אכן מן הראוי כי שוטר שומר תורה ומצוות יחליף את משמרתו עם מי שאינו שומר תורה ומצוות. אך לדעת הגרש"ז, אין לו להחליף, ואדרבה יעשה את עבודתו בהשתדלות המירבית שלא לחלל שבת כלל.

הרב שאול ישראלי, כתב בספרו עמוד הימיני (סימן יז אות ז) טעם נוסף מדוע אין להחליף משמרת עם שוטר שאינו שומר תורה ומצוות: "דבר ברור שהדיון בנקודה זו אינו צריך להביא בחשבון את מספר שומרי התורה במשטרה כיום הזה, אלא אנו מחוייבים לדון כאילו כולם מוכנים לשמוע בקול התורה ולהשמיע להם את ההלכה כפי שהיא לכולם באופן שווה, ועד כמה שהמותר – הרי זה מותר לכולם, ואין ראוי להימנע מזה, ועד כמה שזה אסור – עלינו לחתור שיהא זה חוק כללי הנוהג ומחייב את כל אנשי המשטרה כאחד". 

על פי דבריו כתב הרב רמי ברכיהו (תחומין שם עמ' 497 הערה 8) "אם אבטחת אירוע המוני היא מעשה המותר ע"פ ההלכה, כיון שיש בו פיקוח נפש של הרבים, הרי שהנסיעה בשבת לצורך כך מותרת לכל השוטרים היהודים בלא יוצא מן הכלל. ואם הנסיעה אסורה, הרי שהיא אסורה על כלל השוטרים. ומשום כך אין שוטר יחיד יכול לפטור עצמו מאחריות כששוטרים יהודים אחרים יצטרכו לעשות את מלאכתו בשבת".

 

סוף דבר

כפי שהוזכר בפתיחה, הרבנות הראשית לישראל קראה לציבור לדחות את חגיגות ל"ג בעומר ליום ראשון. וכפי שפורסם לציבור הרחב ביום כ"ט באדר א' תשע"ד: "מועצת הרבנות הראשית לישראל דנה בנושא הדלקת המדורות במוצאי שבת וחזרה על החלטותיה הקודמות, שהיות והדלקת המדורות ואבטחתן עשויה להיות כרוכה בחילול שבת, על כן היא קוראת לציבור לקיים את מדורות ל"ג בעומר ביום ראשון ולא במוצאי שבת". 

הוראה דומה כתב הרב שמואל רבינוביץ, רב המקומות הקדושים, בספרו שו"ת שערי ציון (שם) במסקנת דבריו: "מכל מקום נראה שאפילו נימא שאין כאן משום לפני עור, יש לפעול ככל שניתן לצמצם את חילול השבת, הן בפעילות הציבורית והן בהתארגנות במקום, כמו לדחות את ההדלקה למאוחר יותר, בכדי שהדבר לא יביא להתפרסות שוטרים בתוך החצר של הקבר לפני צאת השבת. וכך המנהג במקום לדחות את ההדלקה ע"י כ"ק האדמו"ר מבויאן לשעה מאוחרת, על מנת שהמשטרה לא תאלץ להערך במקום ההדלקה בצורה הכרוכה בחילול שבת. כמו כן יש לקרוא להמוני בית ישראל לא לבוא במוצאי שבת, בכדי לא להרבות בחילול שבת, דודאי אין זה לכתחילה לגרום חילול שבת בסדר גודל כזה".

בסיום תשובתו, הובא מכתבו של רבי זלמן נחמיה גולדברג בנדון: "לענ"ד אין ספק שיש להימנע מלהדליק את ההדלקה במוצאי שבת ויש להדליקו ביום ראשון ביום כדי למנוע חילול שבת, ויש להודיע לקהל הרחב ולמשטרה לא לבוא למירון בליל מוצ"ש. צא ולמד שחכמים ביטלו מצוות חשובות מאוד בגלל חשש חילול שבת, כמו שופר לולב ומגילה שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר אף שזה חשש רחוק, שהרי להרבה שיטות אין כמעט רה"ר דאורייתא, וגם בזמן חז"ל היה רחוק מאוד אפשרות של רה"ר דאורייתא, והכל כדי למנוע חשש חילול שבת.

ועיין במשך חכמה שכתב לבאר מה שאמרו בגמרא כל שנה שאין תוקעין בראש השנה, מריעין לה בסופה, וכתב בה"ג לא שהיה בשבת, אלא שקרה אונס. ומסביר המשך חכמה, ששופר הוא לא רק מצוה אלא גם תועלת לעם ישראל לזיכרון לפני ה' ואונס לא כמאן דעבד, ואעפ"כ בשבת הזכות שמחמירים בזהירות בשבת, זה עצמו הזכות הגדולה לעם ישראל, שדואגים לכבודו של הקב"ה שלזה בא השבת ואינם דואגים לטובת עצמם, שלזה בא השופר. ומעתה אין ספק כי לרשב"י ניחא ליה מאוד שח"ו לא יחללו שבת בגינו אלא ישמרו שבת וממילא יהיה לנו למליץ, וזכותו של רשב"י יגן עלינו".

גם האדמו"ר מליובאוויטש כתב באגרותיו (חלק יא, קלג) "בל"ג בעומר יעשו את כל הפעולות כרגיל במירון, ואצל קברו של רבי שמעון הצדיק, וכן ישתדלו לעשות פעולות בקרב חייל צה"ל, ויזהרו מאד שלא לגרום ח"ו לחילול שבת".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעורי רץ כצבי נוספים, בעניינים הנדונים בשיעור זה:

שיעורי
רץ כצבי

שתף את השיעור

היה שותף בהרבצת
תורה בתוכניות
הלימוד של עולמות

שיעורי
עולמות בעיון

אכילה לשיעורים ביום כיפור

א. איסור האכילה ביום הכיפורים ודין "חצי שיעור" שיעור האכילה והשתיה ביום הכיפורים המחייבים עונש כרת • חצי שיעור אסור מהתורה • אכילת "פחות מכשיעור"

קרא עוד

מפני שיבה תקום

א. "מפני שיבה תקום" – סוגיית הגמרא וטעמי המצוה מחלוקת התנאים בדרשת "שיבה" ו"זקן" – האם חיוב הקימה תלוי בחכמה או בזקנה • שיטת איסי

קרא עוד

סכך וצל בסוכה

א. צילתה מרובה מחמתה – למעלה או למטה המקור לפסול סוכה שחמתה מרובה מצילתה, טעמו, והאם פסול זה נאמר למעלה – במקום הסכך, או למטה

קרא עוד

יאוש בחוב

א. יאוש קונה בגזילה ובאבידה על ידי יאוש הבעלים מהחפץ פוקעת בעלותו, והמוצא או הלוקח רשאי לזכות בו, ויש לעיין בטעם הדבר ומתי מועיל •

קרא עוד

לקבלת תוכן
איכותי למייל

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים