איסור חדש בזמן הזה

א. איסור "חדש" – בזמן בית המקדש ולאחר החורבן

בתורה (1א) מפורש איסור לאכול מתבואת השנה החדשה קודם הקרבת מנחת העומר ביום ט"ז ניסן – וזהו הנקרא "איסור חדש" בכל מקום. התבואה שנאסרה היא מחמשת מיני דגן.

במשנה (1ב) מפורש, שאם התבואה כבר הספיקה להשתרש קודם הקרבת מנחת העומר, הרי היא נחשבת כתבואה ישנה, ולאחר הקרבת מנחת העומר תבואה זו מותרת באכילה. בפסקי תשובות (1ג) כתב כי שיעור ההשרשה הוא שבועיים [ויש חולקים וסוברים ששיעורה הוא שלושה ימים], ולכן למעשה: תבואה שהשתרשה לאחר ט"ז ניסן, היינו שזרעו אותה בתוך השבועיים שלפני פסח, הרי היא באיסור "חדש", ואין הקרבת מנחת העומר ביום ט"ז ניסן מתירה לאכילה, אלא היא עומדת באיסורה עד הקרבת מנחת העומר בשנה הבאה. אבל תבואה שזרעוה יותר משבועיים לפני פסח, אזי הקרבת מנחת העומר באותה השנה מתירה באכילה.

[מלבד איסור האכילה, קיים גם איסור לקצור תבואה לפני שקצרו את העומר עבור "מנחת העומר". איסור זה נלמד מהמילים "רֵאשִׁית קְצִירְכֶם" – כלומר, קצירת העומר עבור מנחת העומר תהא הקצירה הראשונה. בשיעור זה לא נעסוק באיסור הקצירה, אלא באיסור האכילה בלבד].

בזמנינו שבית המקדש חרב וקרבן העומר אינו קרב, אסור לאכול מהתבואה החדשה עד סופו של יום ט"ז ניסן, וכפי שנתבאר בסוגיית הגמרא במסכת מנחות (1ד, 2א).

במשנה (1ד) מפורש כי רבן יוחנן בן זכאי תיקן כי לאחר חורבן בית המקדש, אסור לאכול "חדש" כל יום ט"ז ניסן. ונחלקו האמוראים בדעתו: יש שלמדו כי האיסור לאכול חדש בט"ז ניסן הוא איסור דרבנן – דעת רבנן דבי רב אשי, ויש שלמדו שהוא איסור דאורייתא – דעת רב נחמן בר יצחק.

עוד נתבאר בסוגיית הגמרא במנחות (2א) מחלוקת אמוראים, האם אכילת "חדש" נאסרה בחוץ לארץ מדאורייתא או מדרבנן [יבואר להלן אות ב]. מחלוקת זו נפקא מינה לזמן היתר אכילת "חדש" בחו"ל. יש שסברו כי "חדש" מותר בחו"ל כבר בליל י"ז ניסן, יש שסברו כי "חדש" הותר בחו"ל רק ביום י"ז ניסן בבוקר, ויש שהמתינו לליל י"ח ניסן.

סיכום – אנציקלופדיה תלמודית (2ב).

בטעם המצוה – כתב בספר החינוך (2ג) "לפי שעיקר מחייתן של בריות היא בתבואות, ועל כן ראוי להקריב מהן קרבן לשם אשר נתנם, טרם יהנו מהן בריותיו. וכעין מה שאמרו ז"ל בדומה לזה "כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל", וכל זה להכשיר עצמנו שנהיה ראויים לקבל מטובו".

ב. איסור "חדש" בחוץ לארץ – מקורות הסוגיא במשנה ובגמרא

במסכת מנחות (2א) חלקו אמוראים האם איסור "חדש" מהתורה נוהג רק בארץ ישראל או גם בחוץ לארץ.

אמנם, במשניות במסכת ערלה (3א) ובמסכת קידושין (3ב) מבואר שכבר התנאים נחלקו במחלוקת זו.

לדעת "סתם משנה" במסכת ערלה "חדש אסור מן התורה בכל מקום", ובמסכת קידושין – תנא קמא סובר כי חדש אינו נוהג בחו"ל, ורבי אליעזר חולק וסובר כי חדש נוהג בחו"ל מן התורה.

בגמרא (3ג) מבואר כי יסוד המחלוקת נעוץ בפירוש המילים "בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם" שנאמרו במצוה זו: הסוברים שמצוה זו נוהגת גם בחוץ לארץ – "סתם משנה" במסכת ערלה", רבי אליעזר במשנה בקידושין, ועוד – מפרשים שהכוונה "בכל מקום שאתם יושבים". והסוברים שמצווה זו אינה נוהגת בחו"ל – תנא קמא במשנה בקידושין, שעל פי המבואר בגמרא (3ג) הוא רבי ישמעאל, וכן דעת רבי אלעזר ברבי שמעון בגמרא (3ד) – מפרשים שהכוונה שהאיסור נוהג רק לאחר "ירושה וישיבה" [וראה בקצרה בפירוש רש"י (1א) על התורה].

ג. איסור "חדש" בחוץ לארץ • בתבואת נכרי • בזמן הזה – שיטות הראשונים

• איסור חדש בחוץ לארץ – רבותינו הראשונים נחלקו בהכרעת מחלוקת התנאים והאמוראים – האם איסור "חדש" נוהג בחוץ לארץ מהתורה או מדרבנן.

הרא"ש (4א) הכריע כדעת רבי אליעזר וכ"סתם משנה" במסכת ערלה, ולדעתו "חדש" אסור בחו"ל מהתורה. בתשובתו (4ב) הוסיף שכך גם הכריעו הרי"ף, הסמ"ג, הראבי"ה ועוד. וכך גם הכריעו הרמב"ם ורוב הראשונים.

אמנם לדעת האור זרוע (4ג) והריב"א בחור (מובא בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג; 4ד) "חדש" בחו"ל אסור מדרבנן בלבד. ולדעת רבנו ברוך בעל התרומה (מובא בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג; 5א) חדש אסור מדרבנן רק במקומות הסמוכים לארץ ישראל, אך במקומות המרוחקים, מותר. ובתשובת הרא"ש (4ב) כתב כי "דבריו תמוהים", עיין שם.

סיכום – ספר גידולי חדש (5ב).

• איסור חדש בתבואת נכרי – עוד נחלקו רבותינו הראשונים, האם איסור "חדש", נוהג רק בתבואת ישראל או גם בתבואת נכרי. הרא"ש בתשובה (4ב) כתב: "וכן פסקו בכל החיבורים, דחדש נוהג בשל נכרים", וכן דעת תוספות (5ג) ורוב רבותינו הראשונים. אמנם הר"א מביהם (הובא בפסקי תוספות; 5ד) סובר כי "חדש" בתבואת נכרי אסור מדרבנן בלבד, ואילו הריב"א (הובא בתוספות ישנים; 5ה) סובר שאין איסור "חדש" בתבואת נכרי.
• איסור חדש בזמן הזה:

בסוגיית הגמרא במסכת מנחות (1ד) מפורש כי איסור חדש נוהג מן התורה גם לאחר חורבן בית המקדש.

אמנם ה"משנה למלך" (6א) חידש כי למאן דאמר קדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא, כשם שמצוות תרומה בזמן הזה מדרבנן, כך גם איסור חדש בזמן הזה הינו מדרבנן בלבד, אפילו בארץ ישראל.

אך כבר חלקו עליו הפוסקים ודחו את שיטתו, וכפי שהביא בספר גידולי חדש (6ב).

ד. איסור "חדש" בחוץ לארץ ובשל נכרי – פסק הלכה

להלכה, פסק מרן השלחן ערוך ביורה דעה (6ג) ובאורח חיים (7ב), כי איסור "חדש" נוהג בין בארץ ובין בחוץ לארץ, בין בשל נכרי ובין בשל ישראל. אמנם כבר בדורות הראשונים נהגו העולם להקל באיסור חדש בחוץ לארץ, והפוסקים האריכו לבאר על מה נסמכו במנהגם.

• הרמ"א (6ג; סע' ג) פסק על פי דברי הרא"ש בתשובה (4ב) כי כל "סתם תבואה", היינו תבואה שלא יודעים אם היא מהתבואה החדשה או הישנה – מותרת לאחר הפסח משום ספק ספיקא: ספק אחד – שמא היא משנה שעברה. ואף אם היא משנה זו, יש להסתפק בספק שני – שמא נשרשה קודם העומר, ואם כן העומר התירה באכילה. ואמנם במדינות שיש הרבה תבואה האסורה באיסור "חדש", יש להחמיר שלא לאכול "סתם תבואה", וסיים דבריו: "אבל אין להורות לאחרים וכו' כי מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים".
• הט"ז (6ג; ס"ק ד) כתב ללמד זכות על המנהג להקל באיסור "חדש", וביאר כי מאחר שאיסור חדש בחו"ל הוא מחלוקת תנאים, ובגמרא לא נפסק במפורש להלכה כאותן דעות הסוברות שאיסור חדש נוהג בחו"ל "אם כן יש לנו לדון ולומר דבמדינות אלו, שהוא שעת הדחק דחייו של אדם תלוי בשתיית שכר שעורים ושבולת שועל, כדאי הוא התנא קמא לסמוך עליו בשעת הדחק". והוסיף כי הפוסקים שלא חששו לשעת הדחק זו והחמירו בכך, היה זה משום "דבארצות שלהם אין זה דחק כל עיקר, דהם היו בארצות החמים, ובהרבה שנים לא יזדמן שיהיה באותה שנה איסור חדש. אבל בארצות שיש בהם קרירות זמן החורף נמשך עד פסח, ודאי מודים שיש לסמוך להקל בזה כיון שחייו של אדם תלוי ממש בזה".
• גם הב"ח (8א) טרח לבאר את המנהג, וכתב כי במקומו היה "המנהג פשוט לנהוג היתר, ואף גדולי התורה שהיו לפנינו וכו' ותלמידיהם לא היו אוסרים, ושותים השכר שנעשה מתבואה שלא התירו העומר, זולת מקצת חסידים מקרוב נזהרו באיסור זה". ובעקבות כך העיד הב"ח כי "בימי חורפי, בלמדי מסכת קידושין לפני שלשים שנה, שמתי אל לבי לעיין בהוראה זו, וראיתי שאינה הלכה פסוקה, ושאלתי את המאור הגדול כמוהר"ר ליבא בר בצלאל ז"ל והצעתי לפניו מה שהעליתי במצודתי, גם לפני שאר גדולי התורה, ולא היה מי שסתר את דברי".

הב"ח האריך ליישב את מנהג העולם, והוכיח שאיסור "חדש" לא נוהג בתבואת נכרים, ולאחר שנשא ונתן בראיות להוכיח את דבריו, סיים: "ולכן אין לשום גדול להורות הוראה לאיסור היפך המנהג שנהגו על פי גדולי ישראל להיתר, ומי שרוצה להחמיר לעצמו מדת חסידות הוא ולא יורה לאחרים דלא ליתי לאינצויי. ודווקא במי שהורגל בשאר פרישות ומפורסם לחסיד רשאי לנהוג לאיסור גם בזו".

אמנם שאר הפוסקים התנגדו בנחרצות לדברי הב"ח, וכדלקמן:

• הט"ז (6ג; ס"ק ב) כתב: "מו"ח ז"ל (מורי חמי – הב"ח) כתב שיש הוכחה ברורה דבשל עובד כוכבים אינו נוהג חדש וכו', ואני אומר נפשו בטוב תלין אבל לא דק בדברים אלו, אלא הדבר ברור דאף בשל עובד כוכבים אסור".
• הש"ך (שם; ס"ק ו) כתב: "הב"ח האריך להוכיח דחדש אינו נוהג בשל עובדי כוכבים, וכל דבריו תמוהים וכו' ולא ירדתי לסוף דעתו".
• הגר"א (7א) כתב: "וגם מה שכתב בשם הב"ח, כבר הכו על קדקדו כל האחרונים".

להלכה הכריע המשנה ברורה (7ב) "והנה אף שאין בידינו למחות ביד המקילין, מכל מקום כל בעל נפש לא יסמוך על התרים הללו ויחמיר לעצמו בכל מה שאפשר לו, כי להרבה גדולי הראשונים הוא איסור דאורייתא בכל גווני". ובביאור הלכה (שם) פירט באילו מדינות ובאילו מינים יש חשש חדש, לפי תנאי האקלים באותו הזמן, ובאילו מדינות יש יבוא "על דרך מסילת הברזל" ממדינות שבהם יש חשש, וסיים: "מי שירצה לתת לב על זה, יוכל להשיג גם בחורף ממינים אלו מתבואה ישנה".

[ראה בדברי המשנה ברורה (ס"ק מח) בשם האחרונים: "אף הנזהרים מחדש אינם נזהרים בפליטת כלים, אם לא שברור לו שנתבשל בו מתבואה חדשה. ונראה שאף בזה אין להחמיר רק בתוך מעת לעת מן הבישול הראשון"].

ה. איסור "חדש" בחו"ל – דברי והנהגות הפוסקים במרוצת הדורות

בגיליון המבשר התורני (8ב) מתואר כיצד היתר הב"ח עורר סערה תורנית חריפה שנמשכה שנים רבות.

כאמור לעיל [אות ד] פוסקים רבים סירבו בתקיפות לסמוך על היתר זה, אמנם רבים מהחסידים לא נזהרו באיסור זה, וכפי שנהגו אצל הרה"ק החוזה מלובלין. ומקובל בידם בשם הבעל שם טוב כי כאשר הב"ח הכריע להיתר, הוציאו מהגיהנום כמה נפשות שישבו שם על זלזולם באיסור חדש "כי בית דין של מעלה מסכימים למה שמכריעים בית דין של מטה". וכפי שמסופר, שהבעל שם טוב שאל בחלומו מה דינו של חדש בזמן הזה, והשיבוהו, כי לאחר פטירת הב"ח ציננו את הגיהנום למשך ארבעים יום לכבודו, ובבוקר שלח הבעש"ט להביא משיכר של חדש ושתהו, באומרו "כדאי הוא הב"ח לסמוך עליו" [אמנם יש אומרים כי בסוף ימיו החמיר הבעש"ט באיסור חדש].

סיכום המנהגים השונים – המנהג הקדום, מנהג ההולכים בשיטת הגר"א, מנהג ליטא, מנהג החסידים, וההוראה למעשה לפי מצב זמננו, ראה בהרחבה בספר מקדש ישראל (9).

ו. איסור "חדש" ודין הקרבת העומר – האם תלויים זה בזה

בספר גידולי חדש (10) הביא דברי האור זרוע והב"ח בעניין איסור "חדש" בחו"ל, ולדעתם איסור זה תלוי בנדון האם ניתן להביא עומר עבור "מנחת העומר" מתבואת חו"ל. הסוברים כי אין מביאים עומר מתבואת חו"ל, סוברים גם כי אין איסור "חדש" נוהג בחו"ל, והסוברים כי ניתן להביא עומר מתבואת חו"ל, סוברים כי איסור "חדש" נוהג גם בחו"ל. אמנם, בדברי הרמב"ם והמאירי מוכח שדינים אלו אינם תלויים אחד בשני.

ז. איסור "חדש" בארץ ישראל ובחו"ל – הלכה למעשה בתעשיית התבואה והמזון בימינו

סדר ההנהגה להלכה ולמעשה בעניין איסור "חדש" בזמננו, בארץ ישראל ובחוץ לארץ

• רשימת המוצרים והמצרכים שיש בהם חשש חדש
• חשש חדש בקמח בארץ ישראל ובמוצרים שונים
• מנהג ועדי הכשרות בחו"ל
• סקירת זמני הגידול במינים השונים בעולם
• פירוט היבוא לארץ ישראל, והפיקוח במוצרים השונים
• סיכום הלכה למעשה במוצרים מיובאים, בטיול בחו"ל, שליחות וכדומה