אני ואתם נשמח ביחד (עקבי דרך, מועדים)

אני ואתם נשמח ביחד – מעלת ארץ ישראל

א. נתעמק נא במהותו של יום שמיני עצרת:

במדבר פרק כט

(לה) בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: (לו) וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה' פַּר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם.

סוכה נה, ב

אמר רבי אלעזר הני שבעים פרים כנגד מי, כנגד שבעים אומות. פר יחידי למה, כנגד אומה יחידה. משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו עשו לי סעודה גדולה ליום אחרון, אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך.

ועוד איתא בדברי חז"ל:

ילקוט שמעוני רמז תשפב

כיון שיצאו שבעת ימי החג, אמר הקב"ה לישראל עכשיו אני ואתם נשמח יחד, ואיני מטריח עליכם הרבה אלא פר אחד ואיל אחד [כלומר, לאחר שבסוכות מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם, בשמיני עצרת מקריבים רק פר אחד כנגד עם ישראל]. וכיון ששמעו ישראל כך התחילו מקלסין להקב"ה ואומרים (תהלים קיח, כד) זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. אמר ר' אבין, אין אנו יודעין במה לשמוח אם ביום אם בהקב"ה, בא שלמה ופירש: נגילה ונשמחה בך (שיר השירים א, ד) – בך בתורתך, בך בישועתך.

רש"י במדבר כט, לו

פר אחד איל אחד – איל כנגד ישראל התעכבו לי מעט עוד. ולשון חיבה הוא זה כבנים הנפטרים מאביהם והוא אומר להם קשה עלי פרידתכם עכבו עוד יום אחד.

שמיני עצרת הוא יום ההתייחדות של הקב"ה וכנסת ישראל, שבו אומר הקב"ה לישראל עכשיו אני ואתם נשמח יחד, ואיני מטריח עליכם הרבה אלא פר אחד ואיל אחד. כלומר, לאחר שבסוכות מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם, בשמיני עצרת מקריבים רק פר אחד כנגד עם ישראל. ובכך יש גילוי מיוחד של חיבה ואהבה מצדו של הקב"ה לעם סגולתו, כלשונם של חז"ל שהפר היחיד שמקריבים ישראל בשמיני עצרת הוא ה"סעודה הקטנה" המיוחדת שעושה המלך לאוהבו כדי להתייחד אך ורק עמו, מתוך שקשה עליו הפרידה ממנו.

ב. עתה נוסיף להתעמק בדברים, ולשם כך עלינו להבין את דברי הילקוט שמעוני הנ"ל – היכן מרומז בפסוק "נגילה ונשמחה בך" עניינו של שמיני עצרת.

לביאור הדברים נלמד את פירושו של הגר"א לפסוקים הראשונים של ספר שיר השירים:

שיר השירים פרק א

(א) שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה: (ב) יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן: (ג) לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ: (ד) מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ:

ביאור הגר"א על ספר שיר השירים,  פרק א פסוק ד

וד' פסוקים אלו הם כנגד ד' זמנים שהיו לישראל: הראשון, נגד יציאת מצרים, שבאותו לילה שרו שירה [שיר השירים אשר לשלמה]. ופסוק ב' נגד מתן תורה כנ"ל [בביאור הגר"א לעיל שם, שהנשיקות הם ב' הדברות הראשונות ששמעו מפיו של הקב"ה]. ופסוק הג' נגד בנין המשכן [כביאור הגר"א שם, ששלושה שמנים היו במשכן, שמן המור ושמן המשחה ושמן המנחות]. ופסוק ד' הוא נגד ביאת הארץ שאז נשלם הכל. וגם הם נגד ד' רגלים: הא' נגד פסח, שאמרו שירה. והב' נגד שבועות, שהוא מתן תורה. והג' כנגד סוכות, שהוא זכר להיקף ענני כבוד שהיה תלוי בבנין המשכן כידוע וכו'. והד' משכני אחריך ונרוצה הוא נגד שמיני עצרת, שהוא לישראל לבדו.

ומבואר בדברי הגר"א שהפסוק "נגילה ונשמחה בך" המתייחס לשמיני עצרת, הוא כנגד "ביאת הארץ שאז נשלם הכל", אך עדיין לא מוסבר הקשר בין שמיני עצרת  לארץ ישראל, ומדוע שמיני עצרת הוא חג המסמל את השלמות הכוללת, וצ"ב.

ענין נוסף שיש לבארו הוא המנהג בארץ ישראל לחגוג את "שמחת תורה" בשמיני עצרת [בחו"ל חוגגים את שמחת תורה ביו"ט השני של שמיני עצרת]. ומסתבר שיש דברים בגו, וצריך לבאר מהו המאחד בין שמיני עצרת לשמחת תורה וארץ ישראל החונים כולם בצל אותה קורת גג..

  •    •    •

ג. הבנת הדברים מחייבת ללמוד כראוי מהי מעלתה האמיתית של ארץ ישראל. ויסוד הדברים נאמר בפרשת האזינו:

דברים פרק לב

(ח) בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (ט) כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ:

ובביאורו על התורה, האריך הרמב"ן, בענין מעלת עם ישראל מכל האומות, ומעלת ארץ ישראל מכל הארצות, לפנינו דבריו:

פירוש הרמב"ן ויקרא יח, כה

ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה ותקיא הארץ. החמיר הכתוב בעריות, בעבור הארץ שתטמא בהן ותקיא הנפשות העושות. והנה העריות חובת הגוף ואינן תלויות בארץ. אבל סוד הדבר בכתוב שאמר בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים וגו' כי חלק ה' עמו וגו'. והענין כי השם הנכבד ברא הכל, ושם כח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע כאשר נודע באצטגנינות. וזהו שנאמר (דברים ד, יט) אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים, כי חלק לכולם מזלות בשמים, וגבוהים עליהם מלאכי עליון, נתנם להיותם שרים עליהם, כענין שכתוב (דניאל י יג) ושר מלכות פרס עומד לנגדי…

והנה השם הנכבד הוא אלקי האלקים ואדוני האדונים לכל העולם, אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו זרע אוהביו, וזהו שאמר (שמות יט, ה) והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ… והנה קידש העם היושב בארצו בקדושת העריות וברובי המצות, להיותם לשמו, ולכך אמר (להלן כ, כב) ושמרתם את כל חוקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם ולא תקיא אתכם הארץ, וכתיב (שם פסוק כד) ואמר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אותה אני ה' אלקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים, יאמר כי הבדיל אותנו מכל העמים אשר נתן עליהם שרים ואלהים אחרים, בתתו לנו את הארץ שיהיה הוא יתברך לנו לאלקים ונהיה מיוחדים לשמו. והנה הארץ שהיא נחלת השם הנכבד תקיא כל מטמא אותה ולא תסבול עובדי ע"ז ומגלים עריות.

בדברים אלו הניח הרמב"ן את יסודות מעלת עם ישראל שאיננו תלוי בהשפעת הכוכבים והמזלות כשאר אומות העולם [כי חלק ה' עמו], ומעלת ארץ ישראל המשובחת מכל הארצות בהיותה "נחלת ה'" שגם כן איננה מושפעת מהכוכבים והמזלות כשאר ארצות תבל [יעקב חבל נחלתו].

ד. מעלתם המשותפת של עם ישראל וארץ ישראל מוזכרת בלשון התפילה:

מנחה של שבת

אַתָּה אֶחָד וְשִׁמְךָ אֶחָד וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ.

"אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (12), ובביאור הגר"א הוסיף, שמכאן נובעת גם המעלה המיוחדת של "תורת ארץ ארץ", שגילוי התורה הנבואה והחכמה האלקית – הוא לעם הנבחר, עם ישראל, במקום המובחר – ארץ ישראל, וז"ל:

הגר"א, אדרת אליהו, דברים פרק א פסוק ו

ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, כי שניהם הן ביחוד ישראל וארץ ישראל ישראל משבעים אומות וארץ ישראל מכל הארצות, וכמו שנקרא אלקי ישראל כן נקרא אלקי הארץ… וגילוי של תורה הוא בארץ כמ"ש אוירא דארץ ישראל מחכים, וגם הנבואה אינו שורה אלא בארץ ישראל ולכן ברח יונה… וכמו שנאמר (איכה א, ט) מלכה ושריה בגויים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזון מה'.

ביאור הגר"א לספר שיר השירים א, ד

הביאני המלך חדריו, הוא מועד ביאתן לארץ ישראל, וענין חדריו הם חדרי התורה, כי עיקר התורה הוא בארץ ישראל, כמו שנאמר מלכה ושריה בגויים אין תורה.

דברי הגר"א אודות מעלת "תורת ארץ ישראל", מוסיפים את ה"צלע" השלישית, במשולש – תורה – עם ישראל – ארץ ישראל. שכן עיקר התורה היא בארץ ישראל, ובגלות, כשמלכה ושריה בגויים, עם ישראל נמצא בבחינת "אין תורה".

דברים אלו מחייבים, כמובן, את יושבי הארץ בפרט, לעמול בתורה הקדושה ביתר שאת וביתר עוז.

ה. לאור זאת, פשוט וברור, שהמקום המתאים ביותר לה"התייחדות" של בורא עולם עם בניו הוא דווקא בארץ ישראל, כי ארץ ישראל היא המקום המיוחד מכל הארצות, ובו נתייחדו ישראל להיות מיוחדים לו יתברך – בבחינת "גוי אחד בארץ".

את הדברים ביאר בתוספת ובהרחבה מו"ר הגר"ד כהן:

זמן שמחתנו, מאמר לד

כמו שבחר ה' את עמו ישראל לחלקו, בחר גם בארץ ישראל להיות המקום שבו יהיו מונהגים ישראל על ידו יתברך, ולא על ידי שרים ומנהיגים, וכבר מבואר ענין זה בארוכה בפירוש הרמב"ן עה"ת פרשת אחרי מות, וזה גם הביאור בדברי הגר"א באדרת אליהו שהמקום הנבחר ליחוד כנסת ישראל עם הקב"ה הוא בארץ ישראל, כיון שארץ ישראל הוא המקום הנבחר להנהגת ה' יתברך ביחוד עם ישראל… ובזה מבוארים היטב דברי הגר"א, דשמיני עצרת שהוא לישראל לבדו, שייך לפסוק דהביאני המלך חדריו, דמיירי בביאת הארץ שאז נשלם הכל, כי באמת שמיני עצרת שייך לביאת הארץ, שהרי תוכן עניינו של שמיני עצרת הוא ליחד כנסת ישראל לה', שיום שמיני עצרת הוא "לישראל לבדו", וענין זה נשלם רק בביאת הארץ, שהיא המקום המיוחד לכך, "שהיא נחלת ה' המיוחדת לה' לבדו" [לשון הרמב"ן בפרשת אחרי מות], ורק בארץ ישראל נהיה "מיוחדים לשמו" [לשון הרמב"ן שם], ורק בארץ ישראל יהיו ישראל "גוי אחד בארץ", שהיא בבחינת שמיני עצרת שהיא לה' לבדו.

ו. עתה נבין את דברי הילקוט שמעוני המובאים לעיל, שבפסוק "נגילה ונשמחה בך" נרמז עניינו של שמיני עצרת.

שהרי תחילת הפסוק "משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו", רומז על הכניסה לארץ ישראל, וכשבאו לארץ ישראל נשלם ה"ייחוד" של הקב"ה עם בני ישראל בארץ ישראל , שהוא מהותו של שמיני ועצרת – "אני ואתם נשמח ביחד".

לאור זאת, הדברים מאירים ומשמחים בשמחת התורה, לשזור את החוט המשולש אשר לא במהרה ינתק: המנהג לחגוג ביום שמיני עצרת – את שמחת תורה – בארץ ישראל, ובין נבין את דברי חז"ל: "אין אנו יודעין במה לשמוח אם ביום אם בהקב"ה, בא שלמה ופירש: נגילה ונשמחה בך – בך בתורתך, בך בישועתך".

גילה שלמה המלך את הסוד הכמוס שהשמחה ביום שמיני עצרת – "בך" היא "בתורתך". ולפי האמור, שגילוי התורה הוא בארץ ישראל, נפלא מאד גילויה השלם של ההתייחדות והקירבה של הקב"ה עם בניו בשמיני עצרת הוא בשמחת התורה בארץ ישראל.

אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ וּמַה יָּפָה יְרֻשָּׁתֵנוּ…